“לשאת את הצלב” משמע לקיים עד תום בציות מלא אמונה ואהבה את רצון אלוהים לגביך.

על הצלב ישוע מת. שם הוא שילם את המחיר הגבוה ביותר, את חייו כציות מושלם לאלוהים האב.

“ישוע נשא את צלבו” משמע: ישוע קיים עד תום ובציות מושלם את התכלית לשמה אלוהים האב שלח אותו לעולם – למות כקורבן כפרת חטאים של בני האדם וכך לסבול את זעם אלוהים שהיה מיועד וראוי לחוטאים – לי ולך (ישעיה נג).

הצלב הינו המקום עליו ישוע המשיח, אדון האדונים, הוכיח וביטא את אהבתו לנו בני האדם ואת ענוותו וציותו המושלם לאלוהים האב. כי אין אהבה גדולה מזו של הנותן חייו לאחרים, עוד בהיותם אוייביו (אל הרומים ה 5-8, יוח”א ג 16).

נשיאת “הצלב” אינה משימה קלה כלל ועיקר. אפילו ישוע המשיח התפלל וביקש מאלוהים האב את הכוח “לשתות את הכוס”, ז”א, לשאת את כאב הצליבה עבור חוטאים, ואת הקללה המיועדת לחוטאים, בעוד הוא עצמו טהור ונקי מכל דופי (לוקס כב 39-46).

ולמה הכוונה כאשר אדם מאמין בישוע אומר: אני נושא את צלב האדון?

הביטוי הינו כלי לציון תלמידות משיחית בוגרת.

בבשורת לוקס ט 23 כתוב: “…אמר אל הכל: “מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו וישא את צלבו יום יום וילך אחרי…”

לוקס יד 27: “…מי שאינו נושא את צלבו ואינו בא אחרי איננו יכול להיות תלמידי. [ראה גם מתי י 38, מרקוס ח 34-35).

שאול השליח היה תלמיד משיחי למופת ואמר: “…עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי. החיים שאני חי עכשיו בבשר, אני חי אותם באמונת בן-האלוהים אשר אהבני ומסר עצמו בעדי. (אל הגלטים ב 20, וכן ה 24, ו 144)

 

לסיכום: “לשאת את הצלב” זה להתכחש לרצוני האישי ולתשוקותיי האישיות ולהחליפן בציות יום יומי לרצון אלוהים לגבי חיי האישיים, וכל זאת  באמונה ובציות אוהב לאלוהים.