כתבי הקודש מציינים שני סוגים של חזרת המשיח.
א. כדי לאסוף אליו את ילדיו הנושעים בעולם לפני ענישת בני האדם בעבור דחייתו. האירוע נקרא: הילקחות (תסל"א ד 13-18, יוחנן יד 1-3, קור"א טו 51-588, תסל"ב ה). באירוע זה המאמינים בישוע, (כולל המאמינים שמתו מאז מותו של ישוע המשיח ועד לאותו רגע של ההילקחות), נלקחים אל העננים כדי לפגוש את ישוע שם, ומשם יילקחו לנוכחות אלוהים בשמיים. קבוצה זו תחזור עם ישוע המשיח ארצה בסיום שבע שנות צרת יעקב, כשהם בגוף חדש, שמיימי שאינו נתון יותר להשפעת החטא (זכריה יד 5, תסל"א ד 17 – תמיד נהיה עימו. התגלות יט 14), כדי למלוך עימו במלכות אלף השנים שתתקיים בארץ ומרכזה ירושלים.
ב. בסיום שבע שנות הצרה, שהן שבע השנים האחרונות של נבואת דניאל מפרק ט 24-27 [ראה גם התגלות ו-יט, על פי ירמיה הנביא פרק ל 7, נקראות – עת צרה היא ליעקב).
אני ארחיב בנוגע לחזרתו של המשיח ישוע ארצה (סעיף ב).
במהלך שבע שנות הצרה, יחוו בני האדם בכל העולם צרות קשות. שבע שנים אלו תהיינה דחוסות בשלום שווא, רעידות אדמה, מלחמות, מגפות, אירועים קוסמיים, וכל שאר הדברים המאפיינים חלומות בלהות (תסל"א ה, צפניה א 14-18, ישעיה ב 5-22, יחזקאל לח-לט, מתי כד, התגלות ו יט).
מבחינת הכתוב בספר ההתגלות ניתן לקבוע ששני שליש בקירוב מכלל יושבי תבל ייכחדו במהלך שבע השנים הללו (התגלות ו 8, ט 15, טז).
זכריה הנביא מציין ששני שליש מעם ישראל ייכחד בתקופה זו (זכריה יג 8-9).
תכלית צרת יעקב בת שבע השנים היא להסיר מעל פני האדמה את כל אלו הדוחים את המשיח ישוע. כל מי שייוותר בחיים יהיה מאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא.
מכיוון שתכלית חזרתו ארצה של ישוע המשיח היא להקים את ממלכתו הארצית בת אלף השנים (התגלות כ 1-4), כל אלו שאינם מקבלים באמונה את אדונותו וריבונותו, מוסרים מעל האדמה השייכת לאדון ולא לאף אחד אחר.
תיאור מאורעות החזרה ארצה מתועדות בפרוטרוט על ידי זכריה הנביא בפרק יד, בשורת מתי כד וכן בספר ההתגלות מפרק יט פסוק 11.
חזרת המשיח ארצה תלווה באירועים קוסמיים אדירים. זכריה הנביא (יד 4, מע"ש א 10-12), מציין שכאשר המשיח יחזור ארצה, הוא ידרוך על הר הזיתים שבירושלים. האדמה לא תהיה אדישה לחזרתו של הגואל. הר הזיתים ייחצה לשנים. נהר של מים חיים יחל לזרום מהר הבית, חציו לעבר הים התיכון וחציו השני לעבר ים המלח. ים המלח יירפא ועין גדי תהפוך להיות כבר דייגים (יחזקאל מז-מח).
כל צבאות העמים אשר באו על אדמת ישראל כדי לכבשה – ייכחדו במילת פיו של המשיח ישוע (זכריה יב, התגלות יט 11 ואילך).
לאחר שיסיר את כל אוייביו, יתפנה המשיח לאסוף את שארית ישראל אשר ברחה למדבר כבר מאמצע תקופת הצרה (מתי כד 15-27, התגלות יב 6, ישעיה סג 1-6).
המשיח ינחיל את שארית ישראל על האדמה שהבטיח להם עוד בימי אברהם אבינו.
כל אחד משבטי עם ישראל יקבל נחלה, וכל העם ישרת את אלוהים כממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים (יחזקאל מז-מח, שמות יט 5-6).
שאר בני העמים שנשארו בחיים לאחר צרת יעקב, יכרעו ברך באמונה לישוע המשיח. הם יעלו בכל שנה לחגוג את חג הסוכות בירושלים (זכריה יד 16-21).
דניאל הנביא מציין שכל מי שיחיה בארץ בעת בה יחזור המשיח ויקים את מלכותו – מבורך! (דניאל יב 12).