ישעיה פרק כ”ט

 

עיוורונה של ישראל וצביעותה

רקע:

לאורך כל הפרקים הנביא מציין את עיוורונה הרוחני של ישראל ומתאר זאת בדרכים שונות:

  • בפרק א נאמר כי שור וחמור נכנעים לאדוניהם, ולעומתם ישראל מורד באלוהים.

 

  • בפרק ט עם ישראל מתואר כאחד ההולך בחושך;

 

  • בפרק כח העם בוחר בדרך של כזב ושקר כאמצעי להשיג הגנה וביטחון.

לאורך שאר הפרקים מתאר הנביא את ההחלטות הפסולות של העם ושליטיו המצביעות על עיוורון רוחני מוחלט – חוסר אמונה באלוהים.

 

דת ללא אלוהים

בפסוקים 9-16 מבקר ישעיהו את הדתיות הריקה מאלוהים הקיימת בעם ומזהיר מתוצאותיה.
פסוקים 9-10:

  1. הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשוֹעוּ; שָׁכְרוּ וְלא-יַיִן, נָעוּ וְלא שֵׁכָר.
    10. כִּי-נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת-עֵינֵיכֶם. אֶת-הַנְּבִיאִים וְאֶת-רָאשֵׁיכֶם הַחוֹזִים, כִּסָּה.”

ישעיהו הנביא מתאר את נביאי העם והחוזים כשיכורים עיוורים. הם טוענים להיותם בקיאים בדבר אלוהים הנוגע לאירועים העתידים ומתגאים ביכולתם לפענח סימנים המתרחשים לפני אירוע יוצא דופן, או משמעותי, עבור העם.

הנביאים והחוזים הנם אלו שהעם מביט אליהם ומשתוקק לשמוע מפיהם את שעתיד אלוהים לעשות; זאת, כדי לבחור נכונה ולהתכונן כיאה לבאות.

ישעיהו הנביא אומר:

“דווקא אתם, שצריכים להראות החלטיות וביטחון, מתמהמהים, משתהים, מתעכבים, ממתינים כמו אדם שתעה בדרכו וקופא על מקומו כדי להחליט לאיזה כיוון ללכת. במקום לתת עצה לעם, אתם בעצמכם אובדי עצות. אתם במבוכה, החלטותיכם שגויות ומשתנות, דעתכם מבולבלת – לא בשל יין אלא בגלל עיוורונכם הרוחני (שוֹעוּ – מכוסי עיניים).”

“התנהגותכם מבחינה רוחנית מדומה לעיוור שיכור!” (שמואל א ט 9; מלכים ב יז 13).
בפסוק 10  ישעיהו מציין שהעיוורון הרוחני מקורו באלוהים. אלוהים הוא זה ששפך עליהם רוח תרדמה ועצם את עיניהם מלהבין נכונה את דברו; הוא כיסה את עיני החוזים כך שלא יוכלו לחוש ולהתכונן לצרות העומדות לבוא עליהם.
בפסוקים 11-12 הנביא מוכיח את שאמר:

  1. וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכל, כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם, אֲשֶׁר-יִתְּנוּ אוֹתוֹ אֶל-יוֹדֵעַ הספר (סֵפֶר) לֵאמוֹר, קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר לא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא.
    12. וְנִתַּן הַסֵּפֶר, עַל אֲשֶׁר לא-יָדַע סֵפֶר לֵאמוֹר, קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר, לא יָדַעְתִּי סֵפֶר.”

ישעיהו אומר לנביאים ולחוזים – ל”עיניים הרוחניות” – של העם: אינכם מבינים או מסוגלים לפענח את דבר אלוהים. דבר אלוהים והנבואות נראים לכם כמו ספר חתום, ספר סגור שאי-אפשר לקרא ובוודאי לא להבין את תוכנו – כצופן שאינכם יכולים לפענח!

ישעיהו הנביא מתאר את כישלונם ואי התאמתם של הנביאים והחוזים בתיאור הבא:

אישעיהו מציג את דבר אלוהים, ייתכן אפילו את המסר שאמר לו אלוהים על מגילה, ומבקש מהנביאים והחוזים – מאלו המתיימרים להבין ולדעת את דבר אלוהים ותכניתו – לפענח ולהסביר. תשובתם הייתה: איננו מסוגלים לפענח את המשמעות. עבורנו, הספר כאילו סגור!

בישעיהו מציג את דבר אלוהים לפני אלו שלא למדו לקרא. תשובתם הייתה: איננו יודעים לקרא! ומכאן ברור, למרות היות הספר פתוח, הרי שמשמעותו לא ידועה להם.

מסקנתו של ישעיהו מאוד חריפה: עיוורונם הרוחני של שליטי העם, הנביאים והחוזים, מעמיד אותם באותה דרגה של פשוטי העם, שאינם יודעים קרוא וכתוב. במילים אחרות: כשעיוור מנחה עיוור, סופם של שניהם ליפול בבור!
בפסוקים 14-13 ישעיהו הנביא מציין את הסיבה לעיוורון הרוחני ואת העונש הבא בעקבותיו:

  1. וַיאמֶר אֲדוֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אוֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.
    14. לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה – הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבוֹנָיו תִּסְתַּתָּר.

עם ישראל אמר בפיו דברי שבח והלל לאלוהים. אם לשפוט על פי מוצא פיהם, עם ישראל ומנהיגיו עשו רושם של יראי אלוהים, דתיים במיוחד. לעומת זאת, הנביא אומר שלב העם היה רחוק מאלוהים.

משמעות דברי הנביא: העם אינו אומר או מביע את שבלבו; דבריהם משולים לשקר או צביעות.

 

מה מניע את העם להתנהג כך?

“…וַתְּהִי יִרְאָתָם אוֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.”

הדתיות של העם נבעה מתוך יראה לחוק, לשליטים, לשכנים וכו’. העם קיים את מצוות אלוהים הכתובות בתורה, לא מתוך אהבת אלוהים וכניעה מתוך רצון, אלא מפחד העונש שיבוא עליהם מהשלטון, או מתוך כוונת רווח אישי, או מעמד חברתי.
כלומר: “האנשים יראים אותי כי כך ציווה המלך או המורה! לא בגלל ידיעתם אותי כאבא ואדון חייהם. עמוק בלבם אין לי כל מקום – אינני רצוי שם!”

מצווה הנובעת מאדם נחשבת ליותר חשובה ממצווה הניתנת מאלוהים.

 

מה איתנו בקהילה, האם אנו מאמינים בפה, או בלב?

במילים אלו אלוהים אומר בצורה חד-משמעית: “אינני מעוניין בדת מכנית!”

הצביעות הרוחנית הזו דבקה בעם ישראל לאורך שנים רבות. גם ישוע המשיח התייחס לאותה תופעה כשדיבר עם הפרושים והסופרים בירושלים (בשורת מתי טו 1-14, כג 1-36: “…קברים מסוידים”). ישוע המשיח סיים את המסר שנתן באותו מעמד, עם הבטחה שעם ישראל לא יראה אותו עד שיאמר: “בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה!” (מתי כג 39).

שאול השליח אוחז מסר זהה. באיגרת לקהילה ברומא (בפרקים י-יא) הוא משתמש בפסוק דומה לזה שאמר ישעיהו. עם ישראל זכה לראות, לשמוע ולטעום מכוח אלוהים יותר מכל עם אחר. מכיוון שדחה את אלוהים, הוא נענש בקשיחות לב – בעיוורון רוחני!

 

עד מתי?

“… עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִם” (רומים יא 25), משמעו: עד שתסתיים תקופת שלטון העמים הגויים בעולם, עד שיחזור ישוע המשיח ארצה להכות את אויבי ישראל ולהקים את מלכותו.

 

המסר של ישוע המשיח ושאול השליח מתאים לנאמר בפסוק 14:

“לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה – הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבוֹנָיו תִּסְתַּתָּר.”

  1. אלוהים ימשיך לעשות דברים מיוחדים ונפלאים בישראל ובעולם, אך ידיעת הדברים ומשמעותם לא תובן על-ידי השליטים והעם.

אלוהים לא ישנה את תכניותיו, או יפר את הבטחותיו.

  1. עם ישראל ייענש – שליטיו ומושליו יחסרו חכמה והנהגה. מכיוון שאלו לא יבינו את דבר אלוהים ומשמעות האירועים, אינם יכולים להכין את העם לבאות ולהתגונן מצרות.
  2. לעומת זאת, שארית ישראל, שלבה יהיה קרוב לאלוהים, תהנה מההבטחות והברכות.

ס י כ ו ם

אניתן לסכם את דברי הנביא ישעיהו בפסוקים 9-14 במילים אלו:

  • יראת-אלוהים שבלב העם ומנהיגיו אינה כנה ועמוקה, אלא הרגל. לכן אלוהים עומד להענישם על-ידי הסתרת העצה מחכמי העם.
  • רק מי שירא את אלוהים באמת, מעבר לשגרת המנהג, יכול להבין את כוונת האל לעומקה.
  • לעומת זאת, מי שיראת-אלוהים שבו היא “מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה”, הנו בהכרח עיוור כלפי כוונותיו העמוקות של אלוהים.

בבאיגרת אל הרומים י 9-10 שאול השליח מסכם במשפט אחד מצומצם את התנאי הבסיסי לישועת האדם:

וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלוהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים — תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע.”

הבה נתפלל ונעודד זה את זה, שבעזרת רוח אלוהים השוכן בלב המאמין, נבין את דברו, נפענח נכונה את מעשיו בחיינו ונבצע החלטות נבונות שיתנו כבוד ותפארת לאדוננו, מושיענו, ישוע המשיח.