ישעיה פרק כ”ד

משפט ה’ על כל הארץ והקמת מלכותו בציון

מ ב ו א

מפרק יג עד כג ישעיהו הנביא מצביע על כל אחד מעמי האזור ומודיע למלכו ולעם את אשר יקרה להם ומדוע.

בפרק כד הנביא מציין את משפט אלוהים על כלל יושבי תבל ומסיים את הפרק בברכה:

החטא והחוטאים לא יחיו לעד – יש תאריך שיפוג תוקפו! והמשיח עתיד למלוך על כל תבל מציון.

הפרק מסכם את הכתוב בספר ההתגלות פרקים ו-כב.

למרות שמשפט אלוהים נעשה כל יום וכל דקה בעולם, הרי שמשפטו הכללי והסופי יתרחש בעתיד – בתקופת שבע שנות צרת יעקב.

מכיוון שתיאוריו של ישעיהו זהים (עונש על העולם והקמת מלכות ה’) לאלו של יוחנן בספר ההתגלות, ניתן לומר שפרק כד יתגשם במלואו באחרית הימים.
פסוקים 1-4:

1 “הִנֵּה יהוה בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ; וְעִוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ יושְׁבֶיהָ.
2 וְהָיָה כָעָם כַּכּהֵן, כַּעֶבֶד כַּאדונָיו, כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ; כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר, כַּמַּלְוֶה כַּלּוֹה, כַּנּושֶׁה כַּאֲשֶׁר נושֶׁא בוֹ.
3 הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ וְהִבּוֹז תִּבּוֹז, כִּי יהוה דִּבֶּר אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה.
4 אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ, אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל, אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם־הָאָרֶץ.”

אלוהים עתיד לעוות את פני תבל ולהפיץ את יושביה לכל עבר. הוא עתיד לפרק את כל מה שנחשב בעיני בני אדם כעוגן ומקום מבטחים.

בפסוקים אלו ישעיהו מציין שכאשר אלוהים יביא את משפטו, לא יימלטו ממנו בעלי הדרגות והקשרים החברתיים. הכוהנים לא יימלטו מהעונש של פשוטי העם, כעבד כאדונו, שפחה כגבירתה, קונה כמוכר. כולם יהיו תחת יד אלוהים המכה את העולם.

תיאור מצמרר של שוויון העונש ניתן לקרא בישעיהו ב, ובהתגלות ו 12-17:

“…וּמַלְכֵי הָאָרֶץ וְהַנִּכְבָּדִים, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהָעֲשִׁירִים וּבַעֲלֵי הָעָצְמָה, כָּל עֶבֶד וְכָל בֶּן־חוֹרִין, הִתְחַבְּאוּ בַּמְּעָרוֹת וּבְסַלְעֵי הֶהָרִים … מִפְּנֵי הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וּמִזַּעַם הַשֶה.”

בפסוק 5 ישעיהו הנביא מציין את הסיבה במשפט אחד ומסכם:

“וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יושְׁבֶיהָ, כִּי־עָבְרוּ תוֹרוֹת, חָלְפוּ חוֹק, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם.”

למרות שהפסוק אינו ארוך, הוא מכיל תוכחה רבה. הנביא מציין שהארץ נטמאה. חטאי בני האדם לא השאירו מקום נקי. בני האדם עָבְרוּ תוֹרות, חָלְפוּ חוק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם“. למה הכוונה?

כבר בבראשית פרק ט, מיד לאחר המבול, אלוהים כרת ברית עם נוח ומשפחתו – ברית עולם. אלוהים דרש מהם לא לרצוח. זיכרו! נוח ומשפחתו היו כל בני האדם שנותרו בעולם. – מאז ועד היום בני האדם ממשיכים לרצוח, ובמקומות רבים חיי אדם נחשבים לפחותי ערך. ברוב מדינות העולם הפלות הנן אמצעי הגבלת ילודה והיפטרות “מבעיה”. אלוהים מכנה זאת רצח! כמו כן …

  • אלוהים קבע כללים לגבי זכר ונקבה, משפחות ויחסים בין המינים, אך בארצות רבות חוקים אלו נחשבים למיושנים ופרימיטיבים.

 

  • אלוהים קובע שלסביוּת והומו־סקסואליוּת הנם חטא ופשע שצריך לפעול נגדם, והנה העולם מכנה זאת שוויוניות וזכות דמוקרטית. מי שאוחז בדעת אלוהים נחשב לקיצוני ומסוכן לחברה!
  • אלוהים קבע כללי חינוך ומשמעת לילדים, אך העולם הנאור קובע עונש מאסר ולקיחת ילדים מהורים שמאמצים את כללי החינוך של אלוהים.

 

  • אלוהים קבע גזר־דין מוות על רצח. רבים מכנים זאת: אכזריות וחוסר נאורוּת.

במילים פשוטות, בני האדם מבטאים את חוסר אמונם וביטחונם באלוהים בכך שהם קובעים כי דעותיהם נאורות ונכונות יותר מדעותיו. הם עוברים על תורת אלוהים, מחליפים חוקים טהורים שהוא קבע בחוקים משלהם – ובפעולות אלו הם מפרים את הברית שכרת אלוהים עם נוח, מקים האנושות החדשה לאחר המבול.

כל שינוי בחוקי החברה, כמוהו ככרסום בעמודי היסוד של בניין. לבסוף, הבסיס לא יוכל להחזיק את הבניין, וכולו יקרוס!

מתוך דבריי ניתן לחשוב שהעולם אפל וקהילת המאמינים המשיחיים שומרת בקנאות על כל חוקי אלוהים. לצערי, ישנם מאמינים רבים המאמצים את דעת העולם ומנסים להחדיר אותה גם לקהילה.

אתייחס כרגע לחינוך ילדים וייחודיותו של כל אחד מהמינים. החוקים החברתיים הללו ניתנו על ידי הבורא כדי להבטיח את המשכיות ואיכות חיי החברה על פני היקום. כל חברה – בין אם זה העולם או הקהילה – שישנו את כללי אלוהים, סופם שייענשו וייפגעו.

בפסוקים 6, 13 הנביא ישעיהו מתאר את התוצאה.

פסוק 6:

“עַל־כֵּן, אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ, וַיֶּאְשְׁמוּ יושְׁבֵי בָהּ; עַל־כֵּן, חָרוּ יושְׁבֵי אֶרֶץ, וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר.”

הנביא ישעיהו מציין שחרון אפו של אלוהים שמור לאלו המפרים את בריתו ומחליפים את חוקיו בחוקים משלהם. חרון אפו אינו מציין אזהרה בעל פה או צעקת הפחדה, אלא עונש פיזי שיגרום להרס רוב האנושות.

 

צרת יעקב (הצרה גדולה)

ספר ההתגלות בפרקים ו-יט מציין במפורש שיותר ממחצית כלל האנושות ייכחד במהלך שבע שנות “הצרה הגדולה”. הנביא זכריה מציין שגם שני שליש מעם ישראל ייכחדו בתקופה זו (זכריה יג 8-9).

המילים “…וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר משמעם שלא יישארו בני אדם רבים. – פסוק מקביל נמצא בפרק יג 12: אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז, וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר.”

פסוקים 7-20:

7 “אָבַל תִּירוֹשׁ, אֻמְלְלָה־גָפֶן, נֶאֶנְחוּ כָּל־שִׂמְחֵי־לֵב.
8 שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים, חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים, שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר.
9 בַּשִּׁיר לא יִשְׁתּוּ־יָיִן, יֵמַר שֵׁכָר לְשׁוֹתָיו.
10 נִשְׁבְּרָה קִרְיַת־תּוהוּ, סֻגַּר כָּל־בַּיִת מִבּוֹא.
11 צְוָחָה עַל־הַיַּיִן בַּחוּצוֹת, עָרְבָה כָּל־שִׂמְחָה, גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ.
12 נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה, וּשְׁאִיָּה יֻכַּת־שָׁעַר.
13 כִּי כה יִהְיֶה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, בְּתוֹךְ הָעַמִּים: כְּנוקֶף זַיִת, כְּעוֹלֵלות אִם־כָּלָה בָצִיר.
14 הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם, יָרונּוּ; בִּגְאוֹן יהוה צָהֲלוּ מִיָּם.
15 עַל־כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ יהוה; בְּאִיֵּי הַיָּם, שֵׁם יהוה אֱלוהֵי יִשְׂרָאֵל.
16 מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרות שָׁמַעְנוּ, צְבִי לַצַּדִּיק; וָאומַר: רָזִי־לִי, רָזִי־לִי, אוֹי לִי! בּוגְדִים בָּגָדוּ, וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ.
17 פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ, יוֹשֵׁב הָאָרֶץ.
18 וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפּול אֶל־הַפַּחַת, וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח; כִּי־אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ, וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ.
19 רועָה הִתְרועֲעָה הָאָרֶץ, פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ, מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ,
20 נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר, וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה; וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ, וְנָפְלָה וְלא־תוסִיף קוּם.”

 

מעטים ישרדו את צרת יעקב. מה תהיה גישתם כלפי אלוהים? האם יאשימו אותו? ישנאו אותו? יבואו במילות ביקורת?

הנותרים, שהם שארית ישראל ושארית הגויים, יבינו שעונש אלוהים נבע מתוך צדקתו ונאמנותו לדברו. הם יהללו את אלוהים שהוציא לפועל את דברו. הנביא מציין את ההלל לאלוהים ממזרח ועד מערב. מקצה אחד של העולם למשנהו, וכל זאת מפי השארית שתקרא בשמו.

  • למרות שנותרו מעטים מכלל האנושות, הם לא יבואו בתלונות או ביקורת אלא בהלל! (ראה מזמור תהילים צח).

 

  • האם אנו היום מאמצים גישה שכזו כלפי אלוהים – כשהוא מחנך או מייסר אותנו?

בפסוקים 21-23 הנביא מציין את הבונוס שבו יזכו השארית הנאמנה של ישראל והעמים:

21 “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקוד יהוה עַל־צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל־מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל־הָאֲדָמָה.
22 וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל־בּוֹר, וְסֻגְּרוּ עַל־מַסְגֵּר, וּמֵרוב יָמִים יִפָּקֵדוּ.
23 וְחָפְרָה הַלְּבָנָה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי־מָלַךְ יהוה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלָיִם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד.”

ביום ההוא, אלוהים יאסוף את כל כוחות הרשע, את מלאכי השטן הנקראים “כוחות המרום” (כּוחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם; אפסים ו 11-12) ואת המלכים והצבאות הארציים (תהילים ב; ישעיהו פרק סו), אשר פועלים נגדו. כל אלו יישלחו לשאול (התגלות יט 11 – כ 4).

כאשר כל מתנגדי אלוהים שבשמים ובארץ נמצאים בשאול, יכול אלוהים להקים את ממלכתו הארצית ולשכון בהתחברות קדושה וטהורה עם ילדיו למשך 1000 שנים (התגלות כ 1-6).

 

ישעיהו אומר בסוף פסוק 22: “…וּמֵרוב יָמִים יִפָּקֵדוּ. – למה הכוונה?

לאחר מלכות 1000 השנים, אלוהים יקים את אלו שמתו ללא אמונה כדי לשפטם מול כסאו הלבן הגדול. במשפט זה יוכח לכל אחד מהם שהוא נשפט לאגם האש לנצח נצחים, וזאת בצדק, מכיוון שאינו רשום בספר החיים של השֶׂה! (התגלות כ 11-15).

אל מול הדיראון של השדים ובני האדם הדוחים את אלוהים, עומד פסוק 23 המציין את אורו וטובו של אלוהים. אור השמש אינו משתווה לאור אלוהים המולך מציון: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה; כִּי־מָלַךְ יהוה צְבָאוֹת, בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלָיִם…”

גם בפרק ס 19-2 כותב ישעיהו הנביא שאלוהים יהיה האור לעמו (ראה גם התגלות כא – כב).

ישעיהו מסכם את הפרק ואומר: “.. וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד. פסוק זה יתגשם בנצח הנצחים.

לפי דברי ישעיהו, אלוהים בכבודו ובעצמו ימלוך בהר ציון. – בספר תהילים פרק ב פסוק 6 לעומת זאת, אלוהים אומר שהוא ישים את מלכו על ציון:

“וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל־צִיּוֹן, הַר־קָדְשִׁי …”

בניתוח הטכסט של מזמור זה ניתן לקבוע שהמשיח – העתיד למלוך על ציון – הוא אלוהים הבן בכבודו ובעצמו. זאת הוכחה ברורה לאלוהותו של ישוע (ראה שיעור מפורט על תהילים פרק ב באתר זה).

 

ל ס י כ ו ם :

אאלוהים קבע חוקים התואמים לקדושתו ולרמתו המוסרית. חוקים אלו מאפשרים לחברה אנושית לחיות באופן מבורך ותקין. שינוי חוקים אלו מצביע על מרידה באלוהים ויוביל להרס המשפחה והחברה עצמה. ציות ושמירת החוקים ישמור על המשפחה והחברה.

בהעונש המרוכז נגד עולם הדוחה את ישוע המשיח ונלחם נגד חוקיו ינתן במהלך צרת יעקב בת שבע השנים.
אנשים מעטים ישרדו את תקופת הצרה, אך הם לא יתלוננו נגד אלוהים. בפיהם יהיו מילות שבח והלל לאלוהים צדיק, קדוש וטהור הממלא את הבטחותיו.

גאלוהים הוא אהבה ואהבה מתבטאת בנתינה.

  • אלוהים ירד ארצה ונתן את עצמו כדי שאנו נחיה.
  • הוא מכין לילדיו עולם חדש ללא חטא ומוות על מנת שנקבל כל דבר טוב, קדוש ונצחי.
  • אלוהים חולק את כל מה ששייך לו עם אלו המקבלים את ישוע המשיח, אל שדי, כמושיעם מן החטא ואדון חייהם.