ישעיה פרק י”ט

מבוא:

מפרקים יג – כג’ הנביא ישעיה מציג את דבר אלוהים בנוגע לעמים השכנים.

הנביא פונה לבבל, אשור, פלשת, מואב, דמשק, כוש, מצרים דומה (פרס), ערב, צור וצידון ואומר להם את אשר עתיד להתרחש להם כחלק ממשפט אלוהים עליהם.

משפט אלוהים על העמים ניתן עליהם כי:

א.      לא הלכו בדרך אלוהים, התגאו בכוחם ויכולתם ולא נכנעו למרותו וריבונותו.

ב.      פעלו נגד עם ישראל בדרך כזו או אחרת.

אין הדבר מציין שעם ישראל טוב יותר מעם אחר, אלא שלאלוהים תוכנית מיוחדת לעם זה ועליו אמר שהם בבת עיניו (זכריה ב 12). מכאן, עם השונא את ישראל או החפץ לפגוע בהם שם עצמו כאויב לאלוהים.

משפט אלוהים על סעיפים שכאלו מלמד שאלוהים הינו אלוהים בלעדי השולט על כלל בני האדם ועל כל הבריאה ושכלל בני האדם ללא יוצא מן הכלל נדרשים לציית לו באמונה ואהבה.

 

בפרק יט הנביא ישעיה מתמקד על מצרים.

בפסוקים 1-15 הנביא מציין אירועים שההיסטוריה אינה מתעדת שהתרחשו (הכוונה להתגשמות מלאה ומדויקת של כל פרטי הנבואה כפי שמציין ישעיה הנביא).

פסוקים אלו יתגשמו בסמוך לצרת יעקב או במהלכה – בתקופה הסמוכה לחזרתו של ישוע המשיח ארצה למלוך על העולם מציון.

יחזקאל הנביא גם כן מציין נבואה מקבילה ומשייך אותה לאחרית הימים (יחזקאל כט, ל).

 

פסוקים 16-25 מציינים את השינוי שיחול במצרים בעקבות מאורעות צרת יעקב. שארית תישאר גם מהעם המצרי אשר לא יראה יותר בישראל אויב אלא שותף רוחני יחד עם אשור.

יחזקאל הנביא בפרק כט ובפרק ל מאיר על תקופה ספציפית זו ועוזר לנו להעמיד את האירועים בלוח זמנים ראוי ונכון.

 

פסוקים 1-4:

1מַשָּׂא מִצְרָיִם; הִנֵּה יהוה רֹכֵב עַל־עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם, וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו, וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ׃2 וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם, וְנִלְחֲמוּ אִישׁ־בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ; עִיר בְּעִיר, מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה׃

3וְנָבְקָה רוּחַ־מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ, וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ; וְדָרְשׁוּ אֶל־הָאֱלִילִים וְאֶל־הָאִטִּים, וְאֶל־הָאֹבוֹת וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִים׃ 4וְסִכַּרְתִּי אֶת־מִצְרַיִם, בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה; וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל־בָּם, נְאֻם הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת׃

 

משא על מצרים:

משא הינו עומס, כמות גדולה של חומר אשר נאסף וכעת כולו יוצא.

הנביא מציין מיד שמתקיים מאבק בין אלוהים לבין מצריים ואליליהם.

אלוהים מתואר כאחד המגיע אל מקום האירוע ומפקח על המהלכים שהוא יוזם כך שתוכנית משפטו על מצרים תתגשם במלואה. אלוהים בא לשפוט והוא נוכח בעת המשפט (תהילים צו 13).

הנביא מתאר את אלוהים רוכב בשמים על ענן קל (תהילים קד 3, יח 10-11, דניאל ז 13).

בכתובים העננים משמשים באופן סמלי את כלי התחבורה של אלוהים. מסיבה זו ישוע הדגיש את אלוהותו כשאמר לכהן הגדול שהם עתידים לראות אותו שוב כשהוא יחזור על ענן (מתי כו 64). הכהן הגדול קרע את בגדיו כי הבין את משמעות דבריו של ישוע. ישוע לא נצלב על הצהרתו כמשיח אלא על הכרזתו להיותו אלוהים!

 

עב קל אינו ענן דליל ושקוף דל במים אלא הכוונה לענן מהיר (ישעיה יח 2, תהילים יח 11).

הנביא מציין גם את המילה בא. יהוה בא.

חיפוש בכתובים מגלה שהמקומות בהם מציינים את אלוהים בא, מתייחס לאירועים הקשורים לאחרית הימים: ישעיה יג 9, סב 11, סג 1. [יום ה בא, ישעך בא, מי זה בא?, ראה גם

תהילים צו 13]

לאור זאת ניתן לקבוע בביטחון שהפסוקים הבאים מתארים אירועים ומצבים שיקרו ויתרחשו על מצרים באחרית הימים.

מי הם אלילי מצרים?

א.        אלילי מצרים הם כל מה שאנשי מצרים רואים בהם את מקור כוחם, גבורתם וקיומם.

ב.        מכיוון שכל עבודת אלילים מגובה בכוחו של השטן ושדיו, יוצא אם כן שלחימתו הרוחנית של אלוהים גם מתבטאת בניצחון מוחץ על השטן ושדיו (ראה לדוגמא, דניאל י, אל האפסים ו 10-18, התגלות יט-כ).

 

איך יגיבו אלילי מצרים לנוכח כוחו, נחישותו וריבונותו של אלוהים?

הם יזדעזעו ויירתעו לאחור. כבר ביציאת מצרים אמר יהוה: “ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים…” (שמות יב 12, יחזקאל ל 13).

כשגיבורי מצרים יימוטו, ושהמצרים יבינו שכל מה שהם האמינו בהם ובטחו בהם כושלים – לבבם יימס. האומץ יינטל מהם ותבוסתם תוכך.

 

לפני יציאת מצרים אלוהים היכה את המצרים בעשר מכות. המצרים האמינו שישנם אלילים בדמות אותם חיות או איתני טבע. אלוהים היכה בהם בתחומים אלו כדי להוכיח את ריבונותו הבלעדית בכל תחומי החיים.

לפיכך, כשהנביא אומר שאלילי מצרים ינועו, הוא רומז לעובדה שאלוהים יכה את המצרים במגוון דרכים כדי להוכיח שהוא ריבון בלעדי על כל תחומי החיים.

 

בפסוק 2 הנביא מציין את הטקטיקה שבה אלוהים ינהג כדי להביס את המצרים.

אלוהים יגרום למהומה בינם לבין עצמם, כך שהם יסתכסכו לדרגה בה ילחמו עד מוות זה כנגד זה. כמו שעשה למדיינים כשנתן אותם בידי גדעון (שופטים ז), וכמו שעשה לעמונים כשנתן אותם בידי יהושפט מלך יהודה (דברי הימים ב 20).

 

בפסוק 3 הנביא ישעיה מציין את אפסות כל מקורות החכמה של מצרים אל מול פועל ידו וחכמתו של אלוהים.

חכמת מצרים תתרוקן (נבקה – DEMORELIZED, ראה כד 1).

כל רעיונותיהם הטובים ביותר ויועציהם הנחשבים ביותר יכשלו. אלוהים יכניס בלבול ויפר כל עצה טובה כך שתסתיים במפלתם המוחצת (ראה דוגמא להפרת עצתו של בלעם על ידי אלוהים – במדבר כג).

 

המצרים יפנו לכל גורם חומרי ורוחני ולא יצליחו למצוא תשובה ומענה למשפט אלוהים עליהם [אל האיטים – אל בעלי הלחשים, הם המכשפים המשביעים את הרוחות בלחש, שיגלו להם עתידות]. אגב, בני ישראל פעלו ממש באותה דרך בתקופת ישעיה הנביא – ח 19. במקום לפנות לאלוהים לעזרה, מחילה ותיקון, הם פנו לכל אליל שידעו על קיומו.

 

בפסוק 4 הנביא ממשיך לציין את האמצעים בהם אלוהים עתיד להעניש את מצרים.

לאחר שהמצרים נלחמו זה בזה ונחלשו, הם עתידים ליפול לידיו של מלך עז, קשה, חסר חמלה וחסד.

המצרים עתידים להרגיש יד קשה של עריץ, ממש כפי שהרגישו בני ישראל כשהיו עבדים במצרים.

אלוהים מביא את הרעה הזו עליהם מכיוון שעד אז הם לא מצאו לנכון להיכנע לפני אלוהים ולהתוודות על חטאותיהם. בדרך זו אלוהים מבהיר להם שהוא ולא אחר עומד מאחורי האירועים שפוקדים אותם.

 

מי הוא אותו מלך עז, אדונים קשה?

האם הוא בן מצרים או זר?

בתנ”ך ישנם שני מקרים בהם מוזכר מלך עז, או עז פנים.

האחד בפרק הנוכחי והשני בספר דניאל ח 23.

שם דניאל מתייחס לאנטיוכוס אפיפנס, אשר מהווה דגימה לפועלו של צר המשיח.

מכיוון שהאירועים שישעיה מציין בפרק יט לא התגשמו במלואם בהיסטוריה, יוצא מכך שהם עתידים להתרחש. מכיוון שמצרים טעמה דגימה של כל אשר כתוב בפסוקים אלו, טוב יעשו אם יקחו את דברי האזהרה של אלוהים ברצינות ויחזרו בתשובה מיד.בפסוקים 5-10 הנביא מציין שאלוהים יביא על מצרים אסונות טבע שיגרמו למצוקה כלכלית.מקור המים העיקרי של מצרים – נהר הנילוס יפגע ועימו החקלאות, הדיג והמסחר.

 5וְנִשְּׁתוּ־מַיִם מֵהַיָּם; וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׃ 6וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת, דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר; קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ׃ 7עָרוֹת עַל־יְאוֹר עַל־פִּי יְאוֹר; וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר, יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ׃ 8וְאָנוּ הַדַּיָּגִים, וְאָבְלוּ, כָּל־מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה; וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל־פְּנֵי־מַיִם אֻמְלָלוּ׃ 9וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת; וְאֹרְגִים חוֹרָי׃ 10וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים; כָּל־עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי־נָפֶשׁ׃

 

 

למצרים מקור מים עיקרי והוא הנילוס החוצה אותה. כל מה שקרוב אליו פורה. מה שרחוק ממנו הינו מדבר שומם.

הערבים קוראים לנילוס הלבן – הים הלבן – בחר אל אבייד.

לנילוס הכחול – הים הכחול – בחר אל אזרק.

הנביא אומר: נגמרו המים מן הנהר…הנהר התייבש (ראה גם יחזקאל ל 12, איוב יד 11).

איך יתכן דבר שכזה?

 

ייבוש נהר יכול להתרחש ממספר סיבות:

א.        בצורת ארוכה באיזור מקורות הנילוס.

ב.        רעידת אדמה אשר שנתה את הנתיב הגיאוגרפי של הנהר וכך גרמה ליובש במסלול הקודם וסביבתו.

ג.         אירוע קטסטרופלי שגרם לשינוי גיאוגרפי.

 

מכיוון שיובלי הנילוס משקים את אדמת מצרים, יוצא שיבוש הנילוס גורר את ייבוש שאר היובלים.

המים זנחו את הנהרות וכל שוכניהם מתים ומבאישים. הקנה והסוף הגדלים על גדות הנהר קמלים מחוסר מים.

[האזניחו – זנח, עזב. ובערבית – זנח’ – באוש, התקלקל…]

[יאורי מצור – יאורי מצרים. בערבית מצר = מצרים]

 

בפסוק 7 הנביא מפרט שכל אשר גדל על שפת היאור וסביבתו מתייבש, נובל ונידף.

הדייגים אשר פרנסתם מהדגה, אבלים כי כשאין מים אין דגים.

כל הסוחרים המתפרנסים מהפשתן (LINEN) והתפוקה ממנו הופכים לחסרי הכנסה כי אין כל חי כשייבש היאור.

[שריקות – תואר לפישתים]

[חורי – בד לבן]

[אורגים חורי – אורגי אריג בוץ מצמר גפן שהיה מספק מלבושים לכל שאר המעמדות במצרים]

[שתותיה = יסודותיה, כל שכבות האוכלוסייה של מצרים שפרנסתם ומקור מחייתם אבד, מדוכאים, שבורים מצער וייאוש]

כל המוני הפועלים (עגומי נפש) יפגעו ותילקח מהם פרנסתם ומקור קיומם.

 

פסוקים 11-15:

הנביא מציין את המבוכה שתהיה מנת חלקה של מצרים. אותה ארץ הידועה בחכמיה ובינתה, תעמוד ריקה, נבוכה ובאוזלת יד אל מול משפט אלוהים עליה.

11אַךְ־אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן, חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה, עֵצָה נִבְעָרָה; אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה, בֶּן־חֲכָמִים אֲנִי בֶּן־מַלְכֵי־קֶדֶם׃ 12אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ, וְיַגִּידוּ נָא לָךְ; וְיֵדְעוּ, מַה־יָּעַץ יהוה צְבָאוֹת עַל־מִצְרָיִם׃

 

כשקוראים את הפסוקים הללו מבינים שאלוהים לוקח הכל באופן אישי.

גם המצרים הם יציר כפיו וגם דרכם הוא דורש לקבל כבוד.

כאשר המצרים משייכים את כל הצלחתם וחוכמתם לאליליהם ולעצמם, אלוהים לוקח זאת כפגיעה אישית ועתיד לפעול להסיר את גאוותם וסטייתם.

הדרך שבה מצרים תיפול מגדולתה תהיה עדות לגודל טיפשותם וקטנותם של שליטיה וחכמיה (ראה דרך טיפולו של אלוהים עם האדומים בספר עובדיה. ראה גם משלי טז 18).

בסופו של תהליך המישמוע, שארית ממצרים תבין כי אלוהים הוא מקור החיים והחכמה לכל יציר (ראה לדוגמא א-מלכים ה 10).

 

פסוק 11:

צוען (במדבר יג 22), הייתה בירת מצרים בימי מלכי החיקסוס ובימי שלטון שושלת העשרים ואחת ועשרים ושלוש, ומקום מושב תמידי לאחד הנציבים ממשפחת המלוכה. בה התבצר פרעה האחרון, נקטנביס, מפני הגדודים המורדים בו, וממנה ראה את מפלת צבאותיו במלחמתם האחרונה עם ארתחשסתא-אוכוס מלך פרס.

היום ממוקמת 50 ק”מ דרום-מערב לעיר פורט סעיד.

 

והנה, הטובים בחכמי מצרים לא מצאו פתרון כדי להציל את מצרים מעונשו של אלוהים.

כל ניסיונותיהם נגד פועלו של אלוהים מתגלים כמעשי שטות. שום עצה ורעיון אינו מצליח. אלוהים מקדים אותם אלפי מונים.

חכמי מצרים, איך תוכלו להתפאר עוד בחכמתכם לפני פרעה?

אותם חכמים היו צאצאים לבני האצולה אשר טענו שחכמתם עברה בירושה. והנה כעת אינם יכולים להתרברב יותר במוצאם או ביכולתם האישית.

 

פסוק 12:

הנביא פונה למלך פרעה ושואל אותו בהיתול:

ואתה מלך פרעה, היכן חכמיך המהוללים?

אם הם כל כך חכמים, אז איך זה שהגעת למצב ביש כל כך?

אם הם חכמים באמת, אז הם צריכים להבין:

א.      שהבעיה מקורה באלוהים – עזבתם אותו  – פעלתם נגדו ונגד אהוביו.

ב.      שלאלוהים יש רצון ותוכנית.

ג.       שאלוהים מצפה מאיתנו להכיר אותו ואת רצונו ולעשות בדיוק על פי הנחיות אלו.

הפסוקים הללו מבהירים לנו עד כמה נכונה האמרה:

ראשית חכמה יראת אלוהים (משלי א 7, תהילים קיא 10).

הרמז הזה ראוי שיופנם גם לתוך חיי כל אחד מאיתנו היום.

 

פסוק 13:

ישעיה ממשיך ואומר למלך מצרים:

אבל חכמי צוען וחכמי מצרים בכלל אינם יכולים לענות דבר למלך מצרים.

הם כאווילים, נמצאים עמוק בתוך מחשבתם הטיפשית שמובילה אותם ואת השומעים להם לאבדון ואסון.

הנביא מציין גם את שרי נוף שזהו שם נרדף לעיר ממפיס – הבירה העתיקה של מצרים התחתית, על הגדה המערבית של הנילוס, דרומית לקהיר.

 

פינת שבטיה – פינת – הכוונה לראשי השבטים של מצרים שהיטעו את בני העם בעצתם הרעה (שופטים כ 2, זכריה י 4 – שם המילה פינה מתייחסת למשיח כבסיס העם).

 

פסוקים 14-15:

הנביא מציין את המקור לבלבול ולטעויות שכבשו את מוחותיהם של חכמי מצרים.

אלוהים הוא זה ששם בלבול בקרבם.

אלוהים הוא כל כך ריבון שהוא מסוגל לתעתע במחשבות האדם כך שיסיק מסקנה שגויה וטיפשית למקרה פשוט וטריביאלי.

אלוהים יוכיח להם ששיא חכמתם היא איוולת אם אין בה את הכרת אלוהים ויראתו.

בבלבולם הם יסיקו מסקנות המתאימים לשיכור חסר כל יכולת לחשוב ולהסיק מסקנה כלשהי.

 

כיפה – ראש התומר – תואר לראש שלטון.

אגמון – קנה רך ונמוך הצומח על שפת הנהר, תואר לדלת העם (ט 13).

 

כשאלוהים יביא על מצרים את האויבים ואת הצרה, כל חכמיה יכשלו להבין את המציאות הניתכת בפניהם ויסיקו מסקנות לא נכונות אשר יובילו את המצרים לכישלון, הפסד, הרס ואבדון של רבים.

הנביא אומר שהבלבול, הפירוד, האנרכיה שתשרור במצרים תגרום לכך שאיש ילחם באחיו ומקלקל מה שהאחר מתקן. לא יהיה בהם שום מעשה מועיל שנעשה באחדות וכיאות.

 

מפסוק 16 עד סוף הפרק הנביא ישעיה מציין את החזרה בתשובה שתחול במצרים לאחר העונש של אלוהים עליהם.

פסוקים 16-25:

 15וְלֹא־יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה; אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן׃ 16בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים; וְחָרַד וּפָחַד, מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד־יהוה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר־הוּא מֵנִיף עָלָיו׃17 וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא, כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד; מִפְּנֵי, עֲצַת יהוה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר־הוּא יוֹעֵץ עָלָיו׃ 18בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן, וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהוָה צְבָאוֹת; עִיר הַהֶרֶס, יֵאָמֵר לְאֶחָת׃19 בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה, בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם; וּמַצֵּבָה אֵצֶל־גְּבוּלָהּ לַיהוָה׃ 20 וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; כִּי־יִצְעֲקוּ אֶל־יהוה מִפְּנֵי לֹחֲצִים, וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם׃21 וְנוֹדַע יהוה לְמִצְרַיִם, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת־יהוה בַּיּוֹם הַהוּא; וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה, וְנָדְרוּ־נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ 22 וְנָגַף יהוה אֶת־מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא; וְשָׁבוּ עַד־יהוה, וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם׃23 בַּיּוֹם הַהוּא, תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה, וּבָא־אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר; וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת־אַשּׁוּר׃24 בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה, לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר; בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃

25 אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יהוה צְבָאוֹת לֵאמֹר; בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל׃

 

הנביא ישעיה פותח את פסוק 16 במילים: ביום ההוא.

המונח הזה חוזר על עצמו בספר ישעיה כדי לציין אירועים שיתרחשו באחרית הימים (ישעיה ד 2,   י 20, יא 11, יב 1, יז 4, 7 ועוד רבים).

 

ולכן, תוצאת המכות שאלוהים עתיד להנחית על מצרים תביא לתוצאות הבאות:

 

א. פחד רב יכבוש את המצרים.

הנביא מדמה אותם לנשים, משמע:

  1. ייקח מהם את עוקץ הרצון לפתוח בקרב המבוסס על גאווה ריקה וחוסר מחשבה.

רוב או כל המלחמות והמאבקים שמאפיינים את המצרים או ממלכות המונהגות על ידי גברים נעשו בגלל מאבקי גאווה מיותרים.

מצרים תהיה מונעת ברצון למנוע מאבקים המניבים מוות וצער.

  1. מצרים תהפוך לגורם אשר יביט לעזרה ומחסה, כמו אישה כלפי בעלה, ולא תהיה יותר גורם עצמאי המניע לרעה. מצרים תהיה מודרכת ולא מובילה – לדרך רעה.

 

ב. מצרים תפחד מאלוהים.

מצרים תחווה את התוצאה של אזהרות אלוהים וכעת תפנים את העובדה שיהוה אינו רעיון מופשט אלא אלוהים אמת חי, ריבון ובלעדי.

בעבר אמר פרעה: מי הוא אלוהים שאשמע בקולו? (שמות ה 2)

כעת במצרים יודעים מי הוא אלוהים.

 

ג. מצרים תירא מישראל.

בעבר, מצרים נלחמה בישראל ואף ההיסטוריה המודרנית מציינת מלחמות בהן מצרים שאפה למחוק את עם ישראל מעל אדמתו ולנשלו ממקומו.

באחרית הימים, מצרים תירא להרים יד על ישראל או לפעול לפגוע בישראל או בנחלתו.

ישנם הטוענים שפסוק 16 מציין את מלחמת ששת הימים (5 יוני 1967).

אינני חושב כך.

עובדה היא ש-6 שנים לאחר מכן פתחו המצרים יחד עם סוריה במלחמה נגד ישראל – מלחמת יום כיפור 6.10.1973.

מצרים תירא מישראל לא בגלל שישראל חזקה ממנה אלא מתוך יראת יהוה.

מצרים תדע שיהוה יפגע קשות במי שיפגע בישראל ולכן תירא מלתכנן או לבצע דבר רע נגד בבת עינו של אלוהים.

 

ד. פסוקים 18-22: חמש ערים דוברות שפת כנען.

הנביא מציין שבאחרית הימים, לאחר שיבואו על מצרים כל הכתוב מפסוק 1 עד 25, יהיו במצרים חמש ערים אשר ידברו בשפת כנען ואף נשבעות ליהוה.

האם שפת כנען הינה השפה העברית?

מכיוון שהפסוקים מתארים את חזרתה בתשובה של מצרים ועבודת יהוה בקרבה, ומכיוון שזכריה יד 16-21 מציין את אותה תקופה שבה מצרים גם עולים לירושלים בכל שנה לחגוג את חג הסוכות, אפשר להניח בביטחון רב שהנביא אכן מתכוון לשפה העברית, שבה מדברים בארץ כנען.

 

הנביא מציין שיהיו במצרים חמש ערים מדברות בשפת כנען.

האם ניתן להסיק שחמשת הערים הללו הינן גם כן הערים היחידות שיהיו במצרים בתקופה ההיא?

הנביא יחזקאל גם הוא מתאר את האירועים הקשים שיבואו על מצרים באחרית הימים (פרק כט ופרק ל).

הנביא יחזקאל מציין שמצרים תוכה כה קשות עד כי תישאר שוממה למשך 40 שנים (כט 11).

הנביא מציין שיממון רב ודילול אוכלוסיה כך שיתכן מאוד שכל מה שייוותר במצרים יהיה כמות אוכלוסין שתשב בחמש ערים.

 

נשאלת השאלה:

מתי תתגשם נבואתו של יחזקאל?

הבה נציין מספר עובדות:

א.        חזרתה בתשובה של מצרים או מן הסתם של שאר העמים תתגשם במלואה בסוף צרת יעקב, בעת חזרתו של ישוע המשיח ארצה.

ב.        תוצאות הצרה העולמית ישאירו את מצרים שוממה למשך 40 שנה כפי שניבא הנביא יחזקאל.

לפיכך, הפסוקים המציינים את המצרים עולים לירושלים לחגוג את חג הסוכות ומקיימים חיים רגילים במצרים, יתרחשו כארבעים שנה לאחר חזרתו של ישוע המשיח ארצה, כארבעים שנים לאחר הקמת מלכות ישוע המשיח בעולם שמרכזה בירושלים.

 

עיר ההרס עובדת את יהוה:

הנביא מציין שאחת מחמשת הערים תיקרא עיר ההרס.

ישעיה משתעשע במשחק מילים.

המילה חרס בערבית עתיקה היא שמש (ראה ירמיה מג 12-13, איוב ט 7).

העיר ששימשה בעבר את המצרים כדי לעבוד בה את השמש – הליופוליס, כעת משנה את התמקדותה.

בני מצרים עובדים את בורא השמש ולא את השמש עצמה.

 

ה. הקמת מזבח כעד ואות לעבודת יהוה במצרים.

בפסוקים 19-22 הנביא מציין שהמצרים יקימו מזבח ליהוה בתוך ארץ מצרים כדי להכריז ולהודיע לכל שעובר ונמצא שם כי ארץ זו על תושביה עובדת את יהוה.

המצרים לא עושים דבר חדש. עשו זאת לפניהם ומאותה סיבה שניים וחצי השבטים – ראובן גד וחצי המנשה לאחר שסיימו לכבוש את הארץ וחזרו לנחלתם בצד המזרחי של הירדן (ספר יהושע פרק כב).

שניים וחצי השבטים חששו שמה הדורות הבאים ינדו אותם מעם ישראל ולכן בנו מזבח בדיוק כמו שיש באוהל מועד כדי לציין כאות ועדות שהם עובדי יהוה ושייכים לעם ישראל.

 

ו. אלוהים עונה לזעקת מצרים ומרפא אותם.

בפסוקים 20-22 אנו עדים ליחסו של אלוהים כלפי המצרים שקבעו את יהוה כאלוהיהם.

כאשר יזעקו לעזרה הוא ישמע ויפעל בעבורם.

אלוהים עושה להם כפי שעושה לעמו כשזה הולך בדברו.

 

ז. איחוד מצרים – ישראל – אשור:

בפסוקים 23-25 הנביא מתאר מצב שכולנו חולמים עליו כבר שנים רבות.

מכיוון שאויבי ישראל ייכנעו לאלוהים, יתכן שלום בין ישראל לשכנותיה.

הנביא מתאר את מצרים, אשור וישראל כשלישיה.

האחדות הזו בין האויבים המושבעים של העבר (ישעיה נב 4-5, י 24-27) הופכת להיות מקור ברכה לכל העולם.

להלן מראי מקומות נוספים המציינים את שלושת העמים ביחד מאוחדים בעבודת יהוה:

ישעיה יא 15-16, כז 12-13.

 

פסוק 25 הנביא ישעיה מדגיש את הברכה לה יזכו בני מצרים ואשור הנושעים ומלמדנו שאין כל הבדל בין יהודי לגוי בכל הקשור לאהבת אלוהים וישועתו עבורם כשאלו נושעים.

אלוהים קרוב ואינטימי גם לגוי מאמין.

מצרים נקראים – עמי.

אשור נקרא – מעשה ידי.

ישראל נקרא – נחלתי.

למרות שעם ישראל נשאר עם הבחירה ועם מיוחד בעיני אלוהים, הרי שאהבת אלוהים וברכתו באים באותה מידה גם על גויים אשר מתו לעצמם וחיים לאדון – אל הגלטים ג 26 – ד 7, בראשית יב 3.

 

נקודה מעניינת:

השלום האמיתי בין ישראל לשכנותיה יתקיים כשלישראל הנחלה הגיאוגרפית השלמה. מכאן, נחלת ישראל ביד ישראל אינה המכשול לשלום.

המכשול זה אי החזרה בתשובה של העמים לאלוהים.

 

ח. המסילה המחברת את מצרים – ישראל – אשור (פסוק 23).

הנביא ישעיה מציין שבאחרית הימים תיסלל מסילה בין מצרים, ישראל ואשור.

מהי מסילה?

מהי תכלית המסילה?

 

שורש המילה מסילה – ס.ל.ל

ז”א שמדובר על דרך נסללת.

במדבר כ 17-19: המילה מסילה מתייחסת לדרך סלולה, כביש ראשי, דרך מלך, ולא “שביל עיזים” או משעול בשדה.

שאר מראי המקומות מלמדים שמסילה היא כביש סלול וישר, קו ישר.

 

מראי מקומות נוספים:

דברי הימים א כו 16, שופטים ה 20, כא 19, ירמיה לא 21, תהילים פד 6, משלי טז 17, דברי הימים ב ט 11, שמואל א ו 12, ישעיה מ 3, מט 11 (סינים מתייחס בפסוק זה למצרים מהעיר סוונה שבמצרים – ראה יחזקאל ל 15, כט 10, בראשית י 17, דברי הימים א א 15), ישעיה סב 10.

 

מהי תכלית המסילה המחברת בין מצרים, ישראל ואשור?

חשוב לציין שמבחינה גיאוגרפית ניתן למשוך קו ישר בין שלושת הארצות.

הכביש שייסלל ישמש את כל העולים לירושלים לעבוד את יהוה.

אני מאמין שהכביש שהנביא מציין יהיה כזה שכל העולה עליו מתכוון להגיע לבית אלוהים להשתחוות לאלוהים וליבו נכון ומוכן בשירות אלוהים בטוהר וקדושה(ישעיה לה 8).

במילים פשוטות – זוהי מסילת ישרים.

שאלה אישית:

האם כל אחד מאיתנו המאמין בישוע גם כן בוחן את ליבו ומגיע להתחברות בבית אלוהים כשהוא נקי מאשמה?

 

האם נבואתו של ישעיה כבר התגשמה או עתידה להתגשם במלואה באחרית הימים בסמוך לחזרתו של ישוע המשיח ארצה להקים את מלכותו הארצית?

 

למרות שמצרים חוותה בעברה קשיים כאלו ואחרים ממלכים שמשלו בה, הרי שההיסטוריה אינה מתעדת התגשמות כל המאורעות המוזכרות בפרק.

מכיוון שאני מאמין שכל נבואה חייבת להתגשם במלואה ועד הפרט האחרון, אני מאמין שנבואת ישעיה בפרק יט עתידה להתגשם בעתיד.

הנביא יחזקאל בפרק ל 12 מציין שמצרים עתידה להימסר ביד רעים והיאור ייבש.

הנביא מציין זאת “בנשימה אחת” ולא כשני אירועים הרחוקים זה מזה.

מכיוון שמצרים עדיין לא חוותה אסון שהשאיר את אוכלוסייתה מאוד מדוללת ואת ארצה שוממה למשך 40 שנים ומצב בו חמש ערים מדברות בשפת כנען ומסילה המחברת אותה לישראל ואשור, ניתן לקבוע בביטחון מוחלט שנבואת ישעיה עתידה להתגשם בעתיד.

 

מתי?

רק לאחר תקופת צרת יעקב יישארו בתבל עמים גויים שכולם נושעים.

צרת יעקב מסתיימת בהרס רב בעולם והרג כל אלו שלא נושעו.

הנותרים – נושעים.

רק אז תיתכן מסילה בין ארצות אלו המכוונת את כל העולים עליה לבית אלוהים שבירושלים.

מכיוון שמצרים תהיה שוממה 40 שנים, הרי שהתגשמות הנבואה תהיה כארבעים שנים לאחר חזרתו של ישוע המשיח ארצה.

 

סיכום:

  1. כתבי הקודש מנבאים שלום נפלא בין העמים השוכנים בכנען אך השלום המיוחל יתגשם רק לאחר שכל העמים ייכנעו לאדון העולם, למושיע היחיד – ישוע המשיח.

שלום אלוהים יכבוש את העולם וזאת רק לאחר חזרתו ארצה של ישוע המשיח.

גם המדינאים בני ימינו מנסים להביא שלום. השלום של המדינאים הדוחים את ריבונותו של אלוהים יביא על העולם את ההרס הגדול ביותר מאז המבול.

 

  1.        ישנם הטוענים שאלוהים זנח את עם ישראל וכעת “הכנסיה” ממלאת את מקומה.

נבואות ישעיה ושאר הנביאים מהוות הוכחה שאלוהים לא זנח את עם ישראל. עם זה עתיד לחזור בתשובה כנה ולשרת את אלוהים כממלכת כוהנים במלכות ישוע המשיח על העולם למשך 1000 שנים (התגלות כ 1-4).

 

  1. אלוהים מכנה את מצרים וסוריה בשמות חיבה של עמו ישראל. בכך אלוהים מוכיח שישועתו ואהבתו זהים לכל ילדיו הנושעים.