ספר יהושוע – פרק ה פסוקים 1-12

 

  • חידוש ברית המילה וציות – התנאי לפעולת אלוהים

 

פרק ה 1-12:

1 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יהוה אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עברנו (עָבְרָם); וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  2 בָּעֵת הַהִיא אָמַר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים; וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית. 3 וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת. 4 וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ; כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. 5 כִּי מֻלִים הָיוּ, כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים; וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ. 6 כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יהוה; אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יהוה לָהֶם, לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יהוה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. 7 וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם, אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ; כִּי עֲרֵלִים הָיוּ, כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ. 8 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל, וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם.  וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 10 וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל; וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. 11 וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי; בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. 12 וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן; וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא.

 

בני ישראל חצו את נהר הירדן. הם ראו כי אלוהים עומד במילתו: הובטח להם להיכנס לארץ הנחלה, והנה הם שם.

להזכירנו, יהושוע אמר לעם שחציית נהר הירדן תוכיח להם כי אלוהים הוא אל חי, ויתר על כן הוא ייתן להם ניצחון על פני כל העמים היושבים בכנען (ג 10: “וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם; וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי, וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי, וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי”).

אלוהים אמר ועשה. נהר הירדן נחצה. כעת עומד לפני העם מילוי החצי השני של ההבטחה: כיבוש הארץ מיושביה.

כמו בכל סרט טוב: לפני השיא, קיימים מספר פרקי הכנה. גם כאן!

לפני שאלוהים כובש לבני ישראל את הארץ, ישנם מספר דברים שחייבים להיות ברורים לעם ולדורות הבאים.

 

פרק העם ישראל מחדש את ברית המילה וחוגג את חג הפסח

פסוקים 2-9 מתארים את חידוש ברית המילה בין עם ישראל לאלוהים.

המקור לברית המילה ומשמעותה:

בספר בראשית פרק יז מבטיח ה’ לאברהם את הברכות העתידיות הנוגעות לזרעו: “…מְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ…  וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן…” – אלוהים יישאר אלוהי אברהם וזרעו לעד.

אלוהים ציווה על אברהם למול כל זכר בביתו, כאות לכך שהם משרתים ועומדים בברית האלוהים. אם כן, ברית המילה נועדה להיות אות וסימן חיצוני – עדות לכך שאותו אדם מעיד על עצמו כמשרת ונאמן לאלוהי אברהם.

 

האם ברית המילה הופכת בן אדם לטהור?

לא! בשום אופן! – ברית המילה הנה סימן חיצוני, עדות לכך שהאדם החליט ללכת על־פי רצון אלוהים.

אברהם אבינו נקרא צדיק בעיני ה’ שנים רבות לפני שנימול. אברהם האמין בה’, וה’ החשיב לו את אמונתו לצדקה:

“וְהֶאֱמִן בַּיהוה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה” (בראשית טו 6).

אברהם נושע ונחשב צדיק בגלל אמונתו, ולא בגלל הסימן החיצוני.

שאול השליח חיזק את אותה דעה:

“שֶׁכֵּן בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֵין חֲשִׁיבוּת לֹא לַמִּילָה וְלֹא לָעָרְלָה, אֶלָּא לָאֱמוּנָה הַפּוֹעֶלֶת בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה” (גלטים ה 6).

הוא גם הוסיף:

“הֵן לֹא עַל־פִּי מַרְאִית עַיִן יְהוּדִי הוּא יְהוּדִי, וְלֹא מַה שֶּׁרוֹאִים בַּגּוּף הוּא מִילָה. יְהוּדִי הוּא זֶה שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא זוֹ שֶׁבַּלֵּב, לְפִי הָרוּחַ וְלֹא לְפִי אוֹת כְּתוּבָה; שִׁבְחוֹ אֵינוֹ בָּא מִבְּנֵי אָדָם, כִּי אִם מֵאֱלֹהִים” (רומים ב 28-29).

 

ברית המילה הייתה ציווי מאלוהים לבני ישראל. המטרה: סימן חיצוני לציות פנימי.

 

האם היום אלוהים דורש מאתנו, בני כל העמים, אות חיצוני כלשהו?

ישוע המשיח דרש מאתנו המאמינים אות חיצוני לציון האמונה שבלב.

האות החיצוני שמעיד על אמונתנו הנה הטבילה: “… עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ; וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם” (מתי כח 19).

הטבילה היא אות ההזדהות שלי עם מותו ותחייתו של ישוע המשיח. בעת הטבילה אני מעיד על אמונתי שישוע הוא המשיח.

למרות חשיבותה של הטבילה, היא אינה מושיעה, כמו שברית המילה לא מצדיקה.

הישועה הייתה מאז ומתמיד פעולה שמתחילה בפנימיותו של האדם, ושאר הדברים נבעו מציות לדבר אלוהים.

 

על־פי הכתוב אנו לומדים כי הדור אשר הלך במדבר לא מל את בניו. הדור הזה לא לקח את אלוהים ברצינות, ולכן אין פלא שכל כך הרבה פעמים אלוהים היה צריך להענישו במדבר ולבסוף אף להשמידו, ולהכניס לארץ ההבטחה רק את הדור החדש.

 

אבן צור

אלוהים הנחה את העם למול בעזרת אבן צור:

“בָּעֵת הַהִיא, אָמַר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים, וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית.”

מדוע עם אבן צור?

פשוט, זמין, נקי וחד. כשאבן צור נשברת, נוצרת שפה חדה כתער.
מדוע מל יהושוע את העם לפני חג הפסח?

בספר שמות יב 48 מצטווה משה למול כל זכר אשר עומד להשתתף בסדר הפסח:

“וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה, הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר, וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ.”

אם כך, ברית המילה ההמונית בוצעה מבחינה טכנית לפני חג הפסח על מנת לאפשר לעם לחגוג את החג. שהרי לא היה אפשרי להשתתף בחג כערלים.

במשך שלושה ימים שכבו זכרי העם ויללו, ולעומתם הנשים עמלו והכינו את כל הנחוץ לחג הפסח.

 

פסוקים 10-12 מתארים את חג הפסח הראשון בארץ ההבטחה. ביום הרביעי מאז נימולו חגגו כל עם ישראל את חג הפסח:

“10 וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל; וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. 11 וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי; בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. 12 וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן; וַיֹּאכְלוּ, מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשָּׁנָה הַהִיא.”

מדוע חלו הברית והפסח לפני הכיבוש?

אלוהים עומד להראות לעם נסים ונפלאות במהלך הכיבושים. ולכן, לפני שיבואו הנפלאות חייבים לבוא האמונה והציות על־ידי אות הברית.

העם חוגג את הפסח. החג נועד להזכיר להם כי אלוהים הוציא אותם מעבדות מצרים לחירות בארץ ההבטחה. חג הפסח הוא החג המתאים ביותר לחגוג אותו בתקופה שעם ישראל דרך על אדמת ארץ החירות.

אנו שוב עדים לעיקרון שחוזר על עצמו לאורך כתבי התנ”ך: נאמנות וציות לה’ הם תמיד תנאי לנפלאות אלוהים בחיינו.

אלוהים עוזר לנו גם כשאנו חוטאים, אך נפלאותיו ומלוא עזרתו גוברים ככל שציותנו ואמונתנו גוברים.

אלוהים הוביל ושמר את עמו במדבר גם כשהם היו חוצפנים וחסרי ציות, אך ברכותיו ונפלאותיו גברו ככל שהציות והנאמנות של עמו גברו.

לאורך הספר נראה כי אלוהים מאוד הקפיד על קדושת העם.

העם ניצח כשהיה נקי מחטא לפני אלוהים, אך כשל והפסיד כאשר חטא. פרק ג 5 מציין: “…הִתְקַדָּשׁוּ, כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יהוה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת.” הבה נחייה כך כל יום!

 

מָן גשמי ומָן רוחני

פסוק 12 מעלה נקודה מאוד מעניינת:

“וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן; וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא.”

מתברר שהתזמון של אלוהים תמיד מופלא. עם ישראל נכנס לארץ ההבטחה בדיוק בעונת הקציר (ג 15: “… וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, כֹּל יְמֵי קָצִיר”) ולכן השדות בכל הארץ היו מלאים בתבואה. כך שלמעשה לא היה לאלוהים יותר צורך לספק את המן בצורה פיסית. העם יכול לאכול מתבואת ארץ זבת חלב ודבש כבר מהשבוע הראשון להימצאותו שם. אלוהים בריבונותו הביא את עמו בזמן המתאים.

למרות שהמן הפיסי הופסק, אלוהים לא הפסיק את המן הרוחני.

בספר יוחנן פרק ו 48 ישוע המשיח אומר על עצמו כי הוא לחם החיים: “אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים.”

בני ישראל אכלו את המן אך נשארו רעבים, אבל מי שקיבל את המן הרוחני, כלומר את המשיח ישוע – לא ירעב לעולם.

 

המפגש

לקראת סיום פרק ה מופיע לנו מחזה מיוחד. פסוקים 13-15 מתארים מפגש בין יהושוע לדמות מיוחדת. הבה נעמוד על זהותה וחשיבות המפגש:

“13 וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ? 14 וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר־צְבָא־יהוה עַתָּה בָאתִי; וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ? 15 וַיֹּאמֶר שַׂר־צְבָא יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא; וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן.”

יהושוע מהלך לו בסביבות יריחו, והנה לפניו מופיע אדם עם חרב שלופה. יהושוע שואל את האיש: “הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ?” – כלומר, האם אתה אויב או ידיד? האיש משיב: “אֲנִי שַׂר־צְבָא־יהוה עַתָּה בָאתִי.”

הבה נעמוד על תגובתו של יהושוע. יהושוע הרי היה המנהיג בעל הדרגה הגבוהה ביותר בעם, ומה הוא עושה?

“וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ” מפני שהבין כי לפניו עומד אלוהים בכבודו ובעצמו. יהושוע מציג עצמו כעבד לפני אלוהים: “מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ.”

 

פסוק 15“וַיֹּאמֶר שַׂר־צְבָא־יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא.”

מפגש דומה היה למשה. שמות ג 5: “וַיֹּאמֶר: אַל תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא”. גם שם נתבקש משה להסיר נעליו, כי האדמה עליה דרך הייתה מקום קודש.

החשיבות של המפגש בצורתו הנוכחית באה לחזק את יהושוע ולחזק את דבר אלוהים אליו: “כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ…” (א 5).

למשה ה’ נגלה בסנה הבוער, וליהושוע – בערבות יריחו.

למשה אלוהים חצה את ים סוף, וליהושוע – את הירדן.

עכשיו יהושוע יכול לשקוט לגמרי כי אלוהים נמצא אתו ולתמיד. מאוחר יותר ניווכח כי במהלך השיחה אמר לו ה’ את התכנית לכיבוש יריחו.
ל ס י כ ו ם :

פרק ה מכין את העם לקראת הנס הבא שעומד להתרחש: כיבוש יריחו. אך לפני שאלוהים עומד לבצע נפלאות, הוא מחדש את ברית הנאמנות עם עמו. ברית שצוינה על־ידי חיתוך הערלה – ברית מילה.

עם ישראל חוגג את חג הפסח הראשון בארץ ההבטחה, וזוכר כי משמעות הפסח במקור היא: יציאה מעבדות מצרים וכניסה לארץ ההבטחה, לארץ החירות.

אלוהים מזכיר לעמו שוב ושוב כי התנאי לנפלאותיו תלוי ועומד בקדושתם: “התקדשו לפניי, כי רק כך אוכל לעשות בקרבכם נפלאות!”

אם אנו רוצים להמשיך לראות נפלאות בחיי היומיום, הבה נעמוד נקיים לפני אלוהים וניתן לו הזדמנות לפעול בחיינו בצורה מקסימלית!

ספר יהושוע – פרק ה פסוקים 13-15 – שיעור מס’ 5

יהושוע מדבר עם אלוהים פנים אל פנים

13 וַיְהִי בִּהְיוֹת יהושוע בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. וַיֵּלֶךְ יהושוע אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ? 14 וַיֹּאמֶר: לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר־צְבָא־יהוה; עַתָּה בָאתִי. וַיִּפֹּל יהושוע אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ? 15 וַיֹּאמֶר שַׂר־צְבָא יהוה אֶל יהושוע: שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא; וַיַּעַשׂ יהושוע כֵּן.

בפרק ג 7 אלוהים הבטיח ליהושוע כי הוא יהיה אתו כמו שהיה עם משה: “כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ.”

  • אלוהים חצה למשה את ים סוף, וליהושוע את נהר הירדן.

 

  • אלוהים נגלה למשה בסנה הבוער ואז ציווה עליו להסיר את נעליו: “שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא” (שמות ג);

אלוהים נגלה ליהושוע וציווה גם עליו להסיר את נעליו: “וַיֹּאמֶר שַׂר־צְבָא יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא; וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן” (ה 15).

אלוהים עומד במילתו. הוא מוכיח ליהושוע כל יום כי הוא אתו כמו שהיה עם משה.

מלבד ההוכחה ליהושוע, הרי מתואר לפנינו מחזה מדהים: אדם רואה את אלוהים פנים אל פנים — אלוהים מופיע בדמות אדם.

האם ההשערה הזו נכונה? האם זו הפעם הראשונה שהתופעה מוצגת במקרא? הבה נלמד ביחד להכיר טוב יותר את אלוהי התנ”ך.*

 

* המידע המלא על אודות ישוע בתנ”ך נמצא באתר זה תחת “שיעורים / נושאים / ישוע בתנ”ך“.

מסקנות:

אהמילה “אלוהים” אמנם מתארת את שלמות האלוהות אשר מורכבת משלוש הוויות.

ביהושוע ראה אדם אשר הציג עצמו כ”שַׂר־צְבָא־יהוה”. בתחילת פרק ו מוצג אותו אדם כאלוהים בכבודו ובעצמו, ובאותו מעמד קיבל יהושוע את ההדרכה לכיבוש יריחו.

אותו אדם הציג את עצמו כ”שַׂר־צְבָא־יהוה” כי בקרב העומד בפתח אלוהים נלחם ולא ישראל.