ישעיהו הנביא פרק נ"ב 13-15.
זהותו ושירותו של עבד ה'
הקדמה
ישעיהו מתאר באופן ברור ומצמרר איך עבד אלוהים הטהור מכל חטא יישא את חטאי עם ישראל (וחטאי גויים), ויקריב את חייו כקורבן לכפרת חטאים. הקטע המדובר (נ"ב 13-נ"ג 12) הינו הרביעי בספר ישעיה בו מתוארים אופיו, פועלו וזהותו של עבד יהוה (ראה מ"ב 1־9: שליחותו של עבד יהוה. מ"ט 1־13: תיאור הקשיים המתלווים לשליחותו של עבד יהוה, ו-נ' 4־11: עבד יהוה סובל סבל גופני).
עבד אלוהים שמתואר בפסוקים אלה שונה מתיאורים של עבדי אלוהים אחרים בספר (פרק מ"ה – עם ישראל, כורש מלך פרס). עבד האלוהים הזה מתואר כשווה ערך ליהוה עצמו, הוויה אלוהית נוספת המהווה הוכחה לריבוי הוויות בשלמות האלוהית האחת. עבד יהוה זה מעמיד את חייו כקורבן כפרה שיספק סליחת חטאים ליהודים וגויים. הפסוקים הללו הינם התכלית של דבר אלוהים. הם עוסקים בישועה של בני האדם ובשיקום הקשר הקדוש והנצחי שלהם עם אלוהים.
מחברי הבשורות והאיגרות בספר הברית החדשה היו יהודים ברובם המוחלט, שדברי הנביאים בתנ"ך היו שגורים בפיהם. הם הבינו ללא עוררין שישוע המשיח הוא עבד יהוה אשר ישעיה הנביא ניבא אודותיו (מתי ח' 17; מרקוס ט"ו 28; לוקס כ"ב 37; יוחנן י"ב 38; מע"ש ח' 28-35; אל הרומים י' 16; פטר"א ב' 21-25). השליחים קישרו את ישוע המשיח לנאמר מפי ישעיה בפרקים נ"ב-נ"ג גם מבלי לצטט במפורש את שם הנביא והפרק (מרקוס ט' 12; אל הרומים ד' 25; קור"א ט"ו 3; קור"ב ה' 21; פטר"א א' 19; יוח"א ג' 5). הדיוק המושלם והמופלא אודות זהות המשיח ופועלו מהווים הוכחה נוספת לריבונות כתבי הקודש.
מאז שנכתב פרק נ"ג בספר ישעיהו (במאה השמינית לפני הספירה) ועד למאה האחת עשרה אחרי הספירה, האמינו רוב הפרשנים היהודים שהקטע מתייחס למשיח ישראל. הם אומנם לא חשבו שמדובר בישוע, אך לדעתם ההקשר היה למשיח. הראשון שיצא נגד הדעה הזו ואף ספג על כך ביקורת קשה מצד שאר הפרשנים בזמנו היה רבי שלמה יצחקי, הידוע בכינוי רש"י (1040־1105). רש"י טען שהקטע מתאר את עם ישראל שסובל בגלל חטאי שאר העמים. מדוע רבנים בני תקופתו של רש"י ולאחר מכן אימצו את דעתו של רש"י? "בתקופה ההיא התנהלו עימותים פומביים רבים בין רבנים לבין נוצרים, והאחרונים נעזרו בפולמוס זה בישעיה נ"ג כדי להוכיח שישוע הוא המשיח. מאחר שטענותיהם היו משכנעות, הרבנים התגוננו על ידי כך שהחלו להסב את הקטע לישראל".
רקע לפרק נ"ב 13-15.
על מנת להבין היטב את הכתוב בישעיה נ"ב 13-15 (ז"א שעבד יהוה הינו אישיות שוות ערך ליהוה), חשוב להבין את הרקע מפרק נ"א. ישעיה מציין את דברי הניחומים של אלוהים לשארית הנאמנה מעם ישראל (רודפי צדק). אלוהים מנחם את עמו בכך שמדריך אותם להביט אחורה ולראות את נאמנות אלוהים בכל שהבטיח לאברהם (נ"א 1-3). אלוהים ממשיך להרגיע את יראיו ואומר להם שצדקת ה' עוד תצא לאור וציון עוד תיראה יפה כגן עדן (נ"א 3-5). אלוהים מבטיח שלא רק עם ישראל עוד ישוב ויביט אל יהוה וישמור את דברו, אלא כלל הגויים עתידים לירוא את אלוהים ולשרתו. עם ישראל נדרש לא לירוא מבני אדם כי כוחם מוגבל, לעומת כוחו הריבוני של אלוהים (נ"א 6-9). האם אלוהים לא הוכיח את כוחו בהצלה וישועה ממצרים? אותו אלוהים יכול לעשות זאת גם היום (נ"א 9-11).
בפסוקים 12-16 אלוהים ממשיך לנחם ולעודד את שארית עמו. שמעו והטו עיניכם כלפי אלוהים שבכוחו יכול להסיר עמים. אל תפחדו מאדם אלא מאלוהים. מפסוק 17 אלוהים מצווה על שארית עמו להתעורר ולהיווכח מה הוא עושה לישועת עמו ולהגשמת הבטחותיו. בעבר, סבל עם ישראל תחת ידם הלוחצת של הגויים (בעקבות נטישת תנאי הברית שאלוהים כרת עם ישראל בסיני), אך כעת אלוהים קורא לעמו להתעורר ולראות איך הוא עתיד להסיר את חרפתם ולהעניש את הפוגעים בהם (נ"א 17-23).
בפרק נ"ב הנביא ישעיה ממשיך לעודד את עם ישראל וקורא להם ללבוש את עוזם, הלא הוא אלוהם. חוזקו של עם ישראל ותפארתו באלוהיו. כשעם הבחירה יחזור בתשובה כנה ויסיר את עורלת ליבו, ז"א, ילבש את עוז אלוהים, לא יהיה יותר טמא בעיר אלוהים ולא ילך עם הבחירה שוב לשבי (נ"ב 1-3). כאשר ישוב אלוהים בכבודו למלוך על העולם מציון, כולם ידעו על מי בדיוק הנביא מדבר, כי הם יראו אותו עין בעין (נ"ב 6-10). לאור הבטחות נבואיות אלו (אשר לעם ישראל לא צריך להיות שום ספק בהתגשמותן), נדרש העם לצאת מן הגולה (המציינת גם טומאה), ולחזור לארץ ההבטחה ולקיים את ייעודם – כוהנים לאלוהים. ביציאה מגלותם הבאה, שארית ישראל לא צריכה לצאת בחופזה או בפחד, כי אלוהים הולך לפניהם ומגן בעדם (נ"ב 11-12).
בפרק נ"ב 13 עד סוף פרק נ"ג, הנביא ישעיה מתאר בפירוט רב את זהותו ופועלו של עבד יהוה, זרוע יהוה שעתיד להושיע את עם ישראל ושאר יראי אלוהים.
פרק נ"ב: 13-15
13. "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאוֹד.
14. כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן־מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ, וְתוֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם.
15. כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם, כִּי אֲשֶׁר לא־סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לא־שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ."
תוכן עניינים: זהותו ופועלו של עבד יהוה
א. זהותו של עבד יהוה והצלחתו (פ. 13)
ב. שירותו של עבד יהוה בהופעתו הראשונה (פ. 14)
ג. שירותו של עבד יהוה בהופעתו השניה (באחרית הימים) (פ. 15)
פרשנות מבארת לישעיה נ"ב 13-15:
א. זהותו של עבד יהוה והצלחתו בעתיד (פ. 13)
"…הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאוֹד."
הנביא פותח במילה: "הנה" כדי למשוך את תשומת לב הקוראים לאישיות מיוחדת. הנביא רוצה שכולנו כעת נדע מי הוא האחד המדובר עליו בפרק נ"ב 6: " לָכֵן יֵדַע עַמִּי, שְׁמִי; לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי-אֲנִי-הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי."
מי המדבר? מי הוא "הנני"? כעת הנביא מציג לפנינו על מי מדובר. אחרי הכל, האישיות הזו, העבד-יהוה הזה, לוקח על עצמו את חטאי בני אדם ויהווה מוקד להשתוממות ופליאה בעיני כל מלכים ושליטים. על מנת לקבוע בוודאות מוחלטת את זהותו של עבד-יהוה (נתון מכריע להבנת ספר ישעיה), עלינו ללמוד את הפסוקים בספר ישעיה בהם הנביא משתמש במילים: 'רם ונישא', 'גבה'.
בפרק ו' פסוק 1 כתוב: "בִּשְׁנַת-מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת-אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא; וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת-הַהֵיכָל." ישעיה הנביא מתאר את המחזה הנפלא שבו הוא ראה בחזון את אלוהים יושב על כיסא רם ונישא. באותו מעמד נקרא ישעיה לבשר את דבר אלוהים לעמו. יוחנן השליח מציין באיגרת יוחנן י"ב 38-41, שישעיה ראה את כבוד ישוע. ז"א, ישוע מתואר כיהוה לכל דבר וענין.
בפרק ב' פסוק 2 כתוב: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם." הנביא ישעיה מציין את עליונותו של אלוהים בכך שישב בביתו שבירושלים. בית אלוהים שבירושלים יעמוד בראש הגבעות (סימן לעליונות וריבונות), ואליו ינהרו כל הגויים להשתחוות לפניו ולשמוע מפיו.
בפרק נ"ז פסוק 15 כתוב: "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ: מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן; וְאֶת-דַּכָּא וּשְׁפַל-רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים". הנביא מדגיש את יכולתו של אלוהים להחיות ולרפא בכך שמציין את דרגתו ועליונותו.
לעומת הפסוקים הללו, הנביא מציין בפסוקים אחרים מקרים בהם בן-אנוש ניסה בגאוותו לקחת את מקומו של אלוהים או להחשיב עצמו שווה ערך לו.
פרק ב' פסוק 12 כתוב: "כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת עַל כָּל-גֵּאֶה וָרָם; וְעַל כָּל-נִשָּׂא וְשָׁפֵל." הנביא ישעיה מנבא שאלוהים עתיד להכות את הגאים החושבים שהם אדונים על חייהם וריבוניים בעולם. במילים פשוטות, אלוהים עתיד להעניש את המורדים נגדו וחפצים לאחוז בתואר שאינו שלהם. רק אלוהים רם ונישא, וכל אדם ששואף לכך הריהו חוטא ובן-שטן.
פרק נ"ז פסוק 7 כתוב: "עַל הַר-גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ; גַּם-שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח." הנביא מוכיח את עמו שלא בחל בכל אמצעי רע ושפל כדי להשפיל את אלוהים. פסגות הרים וגבעות נחשבו למקום משכן אלים, ושם עובדי אלילים נהגו לבנות את מקדשיהם ומזבחיהם. תלונתו של אלוהים כלפי עמו שהם אימצו את עבודת האלילים של הגויים. גם כאן המילים 'גבוה' ו'נישא' מתייחסים למקום הראוי לאלוהים.
ישעיה פרק י"ד פסוקים 12־15 כתוב: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר; נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל-גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל אָרִים כִּסְאִי; וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן .אֶעֱלֶה עַל-בָּמֳתֵי עָב; אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן. אַךְ אֶל-שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל-יַרְכְּתֵי-בוֹר."
בפרק י"ד הנביא ישעיה מתאר את העונש העתיד לבוא על מלך בבל. גאוותו ושחצנותו של מלך בבל לא ידעה גבול. מלך בבל התנהג באופן הדומה לדמות אחרת, עתיקה, ששמה הילל בן שחר, הלא הוא השטן בכבודו ובעצמו. מכיוון שמלך בבל דמה באופיו לשטן, תיאר הנביא ישעיה את השטן וסופו וכך רמז למלך בבל את גורל אחריתו ושל הדומים לו. (במקור, השטן היה מלאך בעל דרגה גבוהה ביותר. השטן חטא בחטא גאווה ורצה את מקומו של אלוהים. בגלל חטאו סולק השטן ודינו נחרץ לעולם. דוגמאות נוספות ראה ־ י' 33; י"ג 11,19; ט"ז 6; כ"ג 9).
בחינת הפסוקים הללו מביאה אותנו למסקנה ברורה: אלוהים בלבד ראוי לשבת על כיסא רם ונישא וגבה מאוד. כל ניסיון של בן אנוש או גורם כלשהו אחר לקחת את מקומו של אלוהים או להחשיב עצמו שווה לו יחשב למרידה ומלחמה נגד אלוהים שסופה חמור (משלי ל' 13).
לאור הנתונים הללו ניתן לקבוע בבירור שבפרק נ"ב פסוק 13 עבד יהוה חייב להיות דמות שוות ערך לאלוהים. מכיוון שהדובר מכריז שעבד יהוה הינו עבדו, ומכיוון שהעבד עצמו הינו אל, ניתן לקבוע שהדובר עצמו חייב להיות אלוהים.
פסוק 13 מהווה הוכחה לכך שהשלמות האלוהית האחת מורכבת ממספר הוויות שוות ערך (בשלב זה ניתן לראות בבירור שתי הוויות).
אלוהים (מפי הנביא ישעיהו) מתאר את זהותו, פועלו ומעלותיו של עבדו. עבד ה' עתיד להיות מורם ונישא מכולם. מדוע? כי הוא ישכיל! העבד הזה יעשה את רצון אלוהים במלואו, עד תום! ומסיבה זו הוא ירום, יינשא ויהיה גבוה מאוד (יהושוע א' 8, ירמיה י' 21). הנביא ירמיהו משתמש באותה מילה – "השכיל", כדי לתאר את מלך המשיח, את הצמח הצדיק שיֵצא מבית דוד, ימלוך על יהודה וישראל ויביא שלום לאזורנו ואף מכנה אותו בשם: "יהוה צדקנו" (ירמיהו כ"ג 5־6, זכריה ג' 8). מכיוון שעבד ה' מתואר כרם ונישא, כצדיק ומשכיל, הרי שהוא זהה בדרגתו, ערכו ומעמדו ליהוה! דרגתו של עבד ה' תעלה על כל דרגה אנושית. כל עיני אנוש עתידות להביט בו (ראה ישעיהו מ"ה 23; נ"ב 8; ירמיהו כ"ג 5; תהילים ק"י 1, אל הפיליפים ב' 9; אל הקולוסים ג' 1; עברים א' 3; ח' 1; י' 12; י"ב 2, פטר"א ג' 22).
בעוד בפסוק 13 הנביא ישעיה מוכיח שעבד יהוה זהה בערכו ודרגתו ליהוה, וכך מלמדנו שהשלמות האלוהית האחת כוללת מספר הוויות, בפסוקים 14-15, הנביא ישעיה מציין את שירותו של עבד יהוה. פסוק 14 התגשם בהופעתו הראשונה של ישוע כמשיח (במאה הראשונה לספירה), ופסוק 15 יתגשם בעתיד, באחרית הימים עת ישוב המשיח ישוע ארצה להקים את ממלכתו הארצית בת 1000 השנים.
ב. שירותו של עבד יהוה בהופעתו הראשונה כמשיח (פ. 14)
14. "כַּאֲשֶׁר שָׁמְמו ּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן־מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ, וְתוֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם."
בפסוקים 14-15 הנביא ישעיה מתאר אניגמה, תופעה קשה להסבר, לא הגיונית. בעיני יהוה, עבדו נישא ורם, שווה לו בערכו. לעומת זאת בעיני אדם, עבד יהוה נחשב מושחת וחסר ערך. אנשים רבים נבהלו, נדהמו והזדעזעו למראך (שממו – מלאכים-א' ט' 1). מראך ותוארך נראו כאדם מושחת, ז"א סובל, פגוע ופצוע (מלאכי א' 4). אתה, עבד יהוה נראה כה רע עד כי אינך ראוי להיקרא – איש! למרות תוארך הנחות מבחינה חיצונית, פעולותיך מצביעות על זהותך האמיתית (ראה תיאור מפורט יותר בפרק נ"ג).
לאורך כל פרק נ"ג, הנביא ישעיה מפרט פירוט רב ועשיר את הסיבה לשמה עבד יהוה סובל. סבלו זה המחיר שהוא נושא בעבור חטאותינו. עבד יהוה משלם בדמו וחייו את העונש המגיע לנו. הוא נושא על עצמו את מוסר שלומנו (נ"ג 5). עבד יהוה הינו שה האלוהים המשמש כזבח המושלם לכפר על חטאות בני אדם. הוא עבד יהוה הסובל את זעם אלוהים הראוי לחוטאים. בקורבן חייו, אנו מזדכים בגלל אמונתנו בו. ובעקבות אמונתנו, אנו זוכים ללבוש את צדקתו, שכעת נחשבת לצדקתנו (בראשית ט"ו 6, אל הרומים י' 9-10, קור"ב ה' 21). מכיוון שכל בני אדם חוטאים (ישעיה נ"ג 6, אל הרומים ג' 23), עבד יהוה חייב להיות יהוה, שווה בערכו לאלוהים, כדי שיהיה מתאים להוות קורבן כפרת חטאים המסיר את קללת החטא מעל המאמינים בו, ובכוחו יחדש גם את הבריאה. האדון ישוע המשיח הגשים את השירות הזה כאשר בא לעולם דרך לידת הבתולין ממרים, ועלה על הצלב למות כשה אלוהים. זהותו ושירותו הוכח גם בתקומתו מן המוות לאחר שלושה ימים (דניאל ט' 26-27, יוחנן כ'-כ"א, אל הרומים א' 1-7).
ומה תהיה אחריתם של המתעלמים והדוחים את עבד יהוה?
ג. שירותו של עבד יהוה בהופעתו השניה – בשובו, באחרית הימים (פ. 15).
15. "כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם, כִּי אֲשֶׁר לא־סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לא־שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ ."
על סמך מה ניתן לקבוע שפסוק 15 מתייחס לנבואה שתתגשם באחרית הימים, בעת שובו של המשיח ישוע ארצה? חלק ניכר מהנבואות אודות המשיח כוללות בתוכן את פועל המשיח בהופעתו הראשונה והשניה גם יחד. הקורא יכול להפריד ולקבוע איזו נבואה קשורה לאיזו הופעה, על פי הנלמד בכתבי הקודש. בהופעה הראשונה המשיח בא כדי להיות שה כפרת החטאים שלנו, ובחזרתו הוא עתיד להסיר את אויביו מעל פני האדמה ולהקים את מלכותו הארצית. העיקרון הזה מהווה כלי יעיל ובטוח לחלוקה נכונה של הנבואות אודות המשיח.
לדוגמא: ישעיה ס"א 1-3. האדון ישוע ציטט את פסוק 1 וחצי מפסוק 2 בבית הכנסת בנצרת (לוקס ד' 16 ואילך), ואז אמר שהדבר התגשם!. האדון ישוע לא המשיך לצטט את נבואת ישעיה אלא עצר לפני המילים: "…ויום נקם…", ללמדנו שהחלק שישוע לא ציטט מחכה להגשמה עתידית.
כך נכון הדבר בנבואת זכריה הנביא בפרק ט' 9-10. האדון ישוע הגשים את פסוק 9 כאשר נכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות. פסוק 10 יתגשם בחזרתו ארצה באחרית הימים.
להלן מראי מקום של נבואות אודות המשיח, הכוללים בתוכם את אירועי הופעתו הראשונה והשניה של המשיח בארץ: ישעיה ס"א 1-3, זכריה ט' 9-10, ישעיה ט' 5-7, מיכה ה' 1-6, דניאל ט' 24-27 ועוד.
הפועל "יַזה" מציין פעולת טלטול, הרעדה, זעזוע התזה (ויקרא ט"ז 14 – הכהן המזה את הדם מטלטלו וזורקו וגם מזעזע ומנענע את אצבעו). עבד יהוה עתיד לטלטל, לזעזע ולהרעיד גויים רבים. הנביא יתכן שמשתמש במילה זו כי חלק מתפקיד המשיח זה כהן (אל העברים ט'-י'). מלכים אשר יראו את פעולתו של עבד יהוה ימלאו תדהמה ופיהם ייסכר (תהילים ק"ז 43). כדרך הבריות, שכשהן רואות פלא גדול, כוח הדיבור ניטל מהן מרוב התרגשות. כולם יתמהו על הצלחתו וכוחו הריבוני של עבד יהוה. מעשיו של עבד יהוה ברמה הכלל עולמית יהיו פעולות שאוזן ועין אדם לא ראתה ושמעה מעולם. מעשיו של עבד יהוה לא יהיו בסתר. משפטו על בני האדם וישועתו לילדיו יהיו מעשים שכל עין תראה וכל אוזן תשמע. פעולותיו של המשיח ישוע בעת חזרתו ארצה מפורטות לאורך כתבי הקודש (ישעיה ב' 12-22, ס"ג 1-5, התגלות י"ט 11-21 ורבים נוספים). המסקנה המיידית שכל קורא חייב להסיק היא:
היכנע למשיח ישוע היום ותתברך בישועה שהוא מציע, כי בחזרתו, כל שירותו יתמקד בהסרת אויביו. אנא, נשק את הבן, בטח בבן האלוהים (תהילים ב'), כדי שלא יאנף.
סיכום
המסקנה המתבקשת מפרק נ"ב 13-15 קשה לעיכול והפנמה, אבל היא מסר הבשורה של כתבי הקודש.
א. עבד-יהוה זהה בערכו לאלוהים בכבודו ובעצמו ולכן פסוקים אלו הינם הוכחה נוספת לריבוי בשלמות האלוהית האחת.
הכישלון של מנהיגי היהדות הרבנית לקבל את אלוהים כפי שהנביאים תיארו אותו בכתבי הקודש, גרמו לכך שהם לא זיהו את המשיח ישוע כשבא יילוד בתולה מבית לחם אפרתה. דחייתם את ישוע כמשיח המובטח בכתבי הקודש, מהווה עדות לחטאם, כפירתם ופשיטת הרגל הרוחנית שלהם. היהדות הרבנית אינה מדריכה את תלמידיה לישועה, אלא לאבדון.
ב. למרות שעבד יהוה הינו אלוהים, בהופעתו הראשונה כמשיח, האדון ישוע בא כאדם, וכעבד, הוא שילם את מוסר שלומנו. האדון ישוע חי ללא כל חטא, ולכן היה ראוי להיקרא "שה האלוהים".
במותו על הצלב (קללת יהוה תלוי על עץ), הוא נשא את העונש הראוי לכל חוטא כמונו. מי שדוחה את ישוע כשה האלוהים, נשאר עם אשמתו. אם ימות ללא ישועה, יגיע לאגם האש ושם יבלה נצח נצחים.
מי משקבל את ישוע כאדון ומושיע, יקבל את צדקת המשיח לזכותו, וייוושע. הנושע יבלה נצח נצחים בנוכחות אלוהים וישרתו בטוהר וקדושה.
ג. המשיח ישוע עתיד לשוב כאריה יהודה, כיהוה צבאות במלוא עוזו. בכוחו לטלטל ולהרעיד גויים רבים.
יבוא יום וגדולתו וכבודו של עבד ה', המשיח, יֵראו לעיני כל (פסוק 15). מי שלא שמע את הדבר יוכל לראות זאת במו עיניו: "..כי עין בעין יראו בשוב יהוה ציון" (נ"ב 8).
נבואות ישעיה ושאר הנביאים בנוגע למשיח, התגשמו כולם באישיות אחת – ישוע!
אין משיח יהודי אחר! אין שם אחר אשר בו נוכל להיוושע! היום זה יום ישועה – אל תדחה זאת למחר.