התגלות פרק כ"א
הבריאה החדשה
1 רָאִיתִי שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה, כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה עָבְרוּ וְהַיָּם אֵינֶנּוּ עוֹד.
2 רָאִיתִי אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, מוּכָנָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעֲלָהּ.
3 וְשָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל מִן הַכִּסֵּא — אוֹמֵר: "הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם,
4 וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ."
5 אָמַר הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא: "הִנְנִי עוֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ." אָמַר אֵלַי: "כְּתֹב, כִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶאֱמָנִים וַאֲמִתִּיִּים הֵם."
6 הוֹסִיף וְאָמַר אֵלַי: "הָיֹה נִהְיָה. אֲנִי הָאָלֶף וְהַתָּו, הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית. אֲנִי אֶתֵּן לַצָּמֵא מִמַּעְיַן הַמַּיִם שֶׁל הַחַיִּים — חִנָּם.
7 הַמְנַצֵּחַ יִירַשׁ אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי אֶהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים וְהוּא יִהְיֶה לִי לְבֵן.
8 אֲבָל מוּגֵי הַלֵּב וְהַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים, הַמְתֹעָבִים וְהַמְרַצְּחִים, הַזּוֹנִים וְהַמְכַשְּׁפִים, עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים וְכָל הַמְשַׁקְּרִים — חֶלְקָם בָּאֲגַם הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ וְגָפְרִית אֲשֶׁר הוּא הַמָּוֶת הַשֵּׁנִי."
מבוא
רובו של ספר התגלות עוסק באירועים המתרחשים בעולם בתקופת שבע שנות צרת יעקב.
בתקופה זו העולם חווה מלחמות ופגעים אשר במהלכם מוצאים את מותם יותר ממחצית יושבי תבל. שני שליש מעם ישראל נכחד (זכריה יג 8-9).
אלוהים יעד את תקופת שבע שנות הצרה על מנת להעניש את העולם בעבור חוסר אמונה. עם הנותרים אשר יקראו בשמו, יקים המשיח ישוע את ממלכתו בת אלף השנים.
כשהמשיח יחזור, תחזור עמו הקהילה אשר נלקחה השמימה לפני תקופת הצרה. בעת חזרתו, יקומו לתחייה צדיקי תקופת התנ"ך (דניאל יב 2).
השטן אשר פעל כה רבות נגד אלוהים ייכבל וייאסר לאלף שנים. בסיומן ישוחרר השטן לזמן מה, ואז ייזרק לאגם האש יחד עם כל אלו אשר דחו את אלוהים.
כשהעולם נקי מחוטאים, וכל מתנגדי אלוהים במימד הרוחני והחומרי נמצאים באגם האש, יוחנן השליח מתאר תקופה חדשה: בריאה חדשה שבה אין יותר מחסום בין בני האדם לאלוהים.
אני מאמין כי מאותו יום שבו אדם וחווה טעמו את תוצאת החטא וראו את השינויים בעולם המושלם שאותו קיבלו מאלוהים, הם בוודאי קיוו ליום שבו יחזרו לחיות עם אלוהים בעולם נטול חטא.
אברהם אבינו שנחשב עשיר ובעל הבטחה גדולה בארץ כנען, חיכה באמונה לעיר שאדריכלה ומקימה הוא אלוהים (עברים יא 10: "כִּי חִכָּה לָעִיר שֶׁיֵּשׁ לָהּ יְסוֹדוֹת, שֶׁאַדְרִיכָלָהּ וּמְקִימָהּ הוּא הָאֱלֹהִים").
ישעיהו הנביא מסיים את 66 פרקי ספרו בתיאור הבריאה החדשה שאלוהים מכין לילדיו הנאמנים. מכיוון שאנו עומדים לבלות שם את הנצח — שם אזרחותינו (פיליפים ג 20) ושם יהיו כל היקרים והחשובים לנו באמת — ראוי שנלמד על אודות ביתנו החדש והנצחי.
פסוק 1:
רָאִיתִי שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה, כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה עָבְרוּ וְהַיָּם אֵינֶנּוּ עוֹד.
מה יקרה לשמים ולארץ הנוכחיים?
בפרק הקודם בפסוק 11 נכתב: "נָסוּ מִפָּנָיו הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם" — נסו מפני אלוהים. פטרוס טוען שהיסודות הישנים יתפוררו (שנייה לפטרוס ג 10: "…אָז הַשָּׁמַיִם בְּשָׁאוֹן יַחְלְפוּ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִתְפָּרְקוּ…").
באותה מידה שאלוהים ישפוט את הלא מאמינים וישליך אותם לאגם האש, כך אלוהים ישפוט את הבריאה הישנה וירחיקה ממנו.
בדרך זו אלוהים מדגיש את קדושתו וריחוקו מהחטא והשפעותיו (איוב טו 15: "הֵן בִּקְדֹשׁוֹ (בִּקְדֹשָׁיו) לֹא יַאֲמִין; וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו").
אלוהים מביא שמים וארץ חדשים.
חדשים מאיזו בחינה?
הם חדשים מהבחינה שהחטא לא פגע בהם, הם טריים לחלוטין, וכל מי שיחיה שם ירגיש כמו בגן־עדן לפני החטא.
יוחנן מציין שבשמים והארץ החדשים אין ים, "וְהַיָּם אֵינֶנּוּ עוֹד". מדוע?
כאשר נחיה עם אלוהים בארץ חדשה ועם שמים חדשים, יהיה לנו גוף חדש שאינו מוגבל כמו גופינו הנוכחי.
הים מהווה כשלושה רבעים מכדור הארץ, והנו מרכיב חיוני בחיים ובכלכלה של בני האדם. הוא גם מרכיב חיוני באקלים וסבב עונות השנה.
מכיוון שגופנו יהיה שונה וצרכינו יהיו אחרים, ניתן גם להניח שחשיבות הים קטנה ומכאן העלמותו.
אין הדבר אומר שלא יהיו מים. בפרק כב 1 אנו למדים שבבריאה החדשה יהיה נהר, אך של מים חיים.
פסוקים 2-3:
2 רָאִיתִי אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, מוּכָנָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעֲלָהּ.
3 וְשָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל מִן הַכִּסֵּא — אוֹמֵר: הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם.
יוחנן אומר שהוא רואה את עיר הקודש, ירושלים החדשה, יורדת מהשמים מאת אלוהים, מוכנה ככלה מקושטת לבעלה.
רבותיי, שימו לב: יש ארץ חדשה ושמים חדשים. והנה יורדת עיר חדשה – ירושלים של מעלה.
מהו מעמדה של ירושלים החדשה?
יחזקאל הנביא (בפרקים ה 5, לח 12) מציין שירושלים הנוכחית נמצאת בטבור הבריאה.
בירושלים נמצא בית אלוהים. מכיוון שהריבון שוכן בה, הרי ירושלים היא עיר הבירה של העולם מבחינתו של אלוהים.
לכן, כמו שירושלים הנוכחית היא עיר הבירה של ארץ ההבטחה, כך ירושלים של מעלה תהיה עיר הבירה של הבריאה החדשה. את העיר הזו אלוהים יוריד מהשמים.
המילים הללו היו משמעותיות הרבה יותר ליוחנן אשר כתב את הנבואה בתקופה שלא נותרה אבן על אבן בירושלים החרבה. עבורו מילים אלו היו לנחמה ולשלווה רבה.
מתי נבנתה אותה ירושלים של מעלה? ומי יהיו שוכניה?
בספר בשורת יוחנן פרק יד ישוע מנחם את תלמידיו ואומר להם שהוא הולך כדי להכין להם מעונות. סביר שאז הכין המשיח את המקום לקהילה העומדת לעלות אליו.
יוחנן גם מציין שירושלים השמימית מוכנה ככלה מקושטת לבעלה.
מכיוון שהקהילה נקראת "כלת המשיח" (יט 7) הרי שירושלים השמימית היא מקום משכנם של המאמינים (עברים יב 22-23) – הדר עיר או מבנה תלוי בהדר שוכניו!
בפסוק 27 יוחנן אומר שכל מי שכתוב בספר החיים של השה יכול להיכנס לעיר הבירה של אלוהים, ירושלים השמיימית:
"וְלֹא יִכָּנֵס אֵלֶיהָ כָּל טָמֵא וְעוֹשֵׂה תּוֹעֵבָה וָשֶׁקֶר, כִּי אִם הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַחַיִּים שֶׁל הַשֶֹה."
ניתן לומר שבעוד ירושלים החדשה הנה מקום מגוריהם של בני הקהילה, הרי היא גם מקום שבו כל שאר אזרחי השמים יכולים לבקר, להלך ולשרת בו, וכמובן לראות את אלוהים בוראם.
פסוק 3 אומר שאלוהים ישכון עם בני האדם.
כבר בשלב הראשון שבו אלוהים עיצב את עם ישראל, הוא לימדם שמשכנו בתוכם. משכן אלוהים היה באוהל מועד ואחר כך בבית המקדש.
אף־על־פי שאלוהים כבר שכן לפני כן בקרב עמו, לא יכלו בני אדם לראות את פני אלוהים. למשה רבינו אמר אלוהים: "…לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי; כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג 20).
בבית המקדש הייתה מחיצה כבדה והחלטית בין אלוהים לשאר בני האדם. כל מי שפתח את הפרוכת במקדש, היה מת במקום. רק הכוהן הגדול היה רשאי להיכנס פנימה ביום כיפור, וזאת לאחר שטיהר עצמו. גם אז הכוהן היה חש את נוכחות השכינה, אך לא ראה בשום מקרה את פני אלוהים.
והנה בבריאה החדשה אלוהים ישכון בתוך ירושלים החדשה — עיר הבירה. כל אדם נושע ששמו חתום בספר החיים יוכל להתקרב לאלוהים ולראות אותו פנים אל פנים (ראשונה ליוחנן ג 2):
"… יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא."
מדוע?
מכיוון שבגופנו החדש נהיה שלמים וללא חטא — ממש כמו ישוע.
לא לחינם אמר ישוע בדרשה על ההר: "אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים" (מתי ה 8).
בפסוקים 4-6 יוחנן מתאר לפנינו את התוצאות המידיות של חיים בנוכחות אלוהים:
4 וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ.
5 אָמַר הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא: "הִנְנִי עוֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ." אָמַר אֵלַי: "כְּתֹב, כִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶאֱמָנִים וַאֲמִתִּיִּים הֵם."
6 הוֹסִיף וְאָמַר אֵלַי: "הָיֹה נִהְיָה. אֲנִי הָאָלֶף וְהַתָּו, הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית. אֲנִי אֶתֵּן לַצָּמֵא מִמַּעְיַן הַמַּיִם שֶׁל הַחַיִּים — חִנָּם."
אלוהים ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד, גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו.
מדוע יוחנן מציין את הנתונים הללו בראשונה אף־על־פי שיהיו עוד דברים רבים אחרים בתקופת הנצח?
א. ללמדנו שאם נסכם את כל שנות בני האדם החיים על פני כדור הארץ מאז החטא הראשון, הרי שנתמקד במילים הבאות: דמעות, מוות, אבל, זעקה וכאב.
ב. כל הורה או ילד ירגיש כאב או צער, גם אם יהיה במקום היפה ביותר, ביודעו שיקיריו אינם אתו.
כאיש נשוי האוהב את אשתו, אני תמיד מרגיש חסר כאשר אני נמצא במקום יפה ואשתי איננה לצדי. במילים אחרות: אין שמחה שלמה כל עוד אדם מרגיש בחסרונם של יקיריו, או צער על מעשי העבר.
על מנת שילדי אלוהים לא יעמדו בנוכחות אלוהים ולבם מתמוטט מיגון וגעגועים אל בני משפחתם, אל יקירים שלא נושעו, או מצער על מעשי העבר, אלוהים מבטיח להסיר דמעה מילדיו.
התוצאה: שמחה שלמה (ישעיהו כה 8-9: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי יהוה דִּבֵּר. וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ; זֶה יהוה קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ"; רומים ח 1: "לָכֵן אֵין עַכְשָׁו שׁוּם הַרְשָׁעָה עַל אֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ").
יוחנן ממשיך ומתאר את הסיבות שבגללן אנשים בוכים. הוא מציין שכל הסיבות לדמעות יסורו.
מוות לא יהיה עוד. מוות בא בעקבות החטא. במקום שבו אין חטא – אין מוות, אלא חיים נצחיים. אם אין מוות אז גם אין אבל, זעקה וכאב (ראשונה לקורינתים טו 54: "וְכַאֲשֶׁר הַכָּפוּף לְכִלָּיוֹן יִלְבַּשׁ אַל־כִּלָּיוֹן וְהַכָּפוּף לַמָּוֶת יִלְבַּשׁ אַלְמָוֶת, אָז יִתְקַיֵּם דְּבַר הַכָּתוּב: בֻּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח").
כשאנו שמחים על העתיד הנפלא שאלוהים מכין לנו, ראוי שנזכור את הנתון הבא:
אבל, זעקה וכאב לא נעלמו להם סתם כך! ישוע המשיח, אל שדי, לקח את כל העומס הזה על עצמו כדי שלנו יהיה שלום (ישעיהו נג 1-10; מתי ח 17: "חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם").
לאור נתונים אלו אין פלא ששאול השליח אמר כי הוא מעדיף להיות עתה אצל האדון: "אֲנִי לָחוּץ עַל־יְדֵי הַשְּׁנַיִם. אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לְהִסְתַּלֵק וְלִהְיוֹת עִם הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן זֶה טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר!" (פיליפים א 23). איזו נחמה ושלום יש למאמין היודע כי ברכה מחכה לו אצל אלוהים!
יוחנן מביט על הבריאה החדשה ושומע את ההבטחות המדהימות, ונראה כי הוא חולם.
פסוק 5:
אָמַר הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא: הִנְנִי עוֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ. אָמַר אֵלַי: כְּתֹב, כִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶאֱמָנִים וַאֲמִתִּיִּים הֵם.
אלוהים מבטיח ליוחנן כי כל מה שראה ושמע הוא אמת, ועליו לכתוב זאת. הנתונים הם אמיתיים ונאמנים ממש כמו אופיו של הדובר אשר שמו "נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי" (יט 11).
פסוק 6:
"… אֲנִי הָאָלֶף וְהַתָּו, הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית."
הדובר המשיך לציין את זהותו: הוא האלף והתו, הראשית והתכלית. הוא ממש אותו האחד שדיבר עם ישעיהו הנביא בפרקים מד 6: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים", מח 12: "אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן", כב 13: "אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו, הָרִאשׁוֹן אַף הָאַחֲרוֹן, הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית."
שם הוא מזדהה לחלוטין ואומר: "הִנְנִי בָּא מַהֵר!" — זהו ישוע המשיח, אל שדי.
ישוע אומר: "אֲנִי אֶתֵּן לַצָּמֵא מִמַּעְיַן הַמַּיִם שֶׁל הַחַיִּים — חִנָּם."
"צמא" אינו מתייחס לאחד שזקוק לנוזלים בלבד, אלא לאחד השואף לשמוע, ללמוד ולציית לאדון האדונים ומלך המלכים (יוחנן ד 13-14: "עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב, אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם").
הצמא לישוע הוא המנצח, ועם המנצחים ישוע המשיח יחלוק את כל ירושתו.
"כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁמֻּנָּח אוֹצַרְכֶם, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבַבְכֶם" (לוקס יב 34).
האם אוצרינו אצל אלוהים? אם כן, אז שם גם נמצא לבבנו.