התגלות פרק י"ט

התגלות פרק י"ט

מבוא

הגענו לפרקים המתעדים את סיום צרת שבע השנים אשר השמידה חלק ניכר מיושבי הארץ. תקופת צרת יעקב שינתה את פני תבל מבחינה גיאוגרפית, אך גם השאירה שארית אשר פיה מלא דברי הלל ושבח למושיע העולם ישוע המשיח.

תקופת הצרה נועדה להציג את משפט הצדק של אלוהים על עולם אשר ראה וידע על אודות ישוע ולמרות זאת בחר לדחותו.

צרת שבע השנים נועדה להכין את העולם לבוא המלך ישוע כדי למלוך רק על אלו המקבלים אותו כאדון ומושיע מן החטא.

פרקים יט ואילך מתארים את חזרתו ארצה של ישוע עם הקהילה, את משפטם הסופי של השילוש השקרי ואת תקופת הנצח.
פרקים יט-כ מציינים שני נושאים עיקריים:

1. השבח וההלל למושיע המנצח– פסוקים 1-10.
2. תבוסתם ומשפטם של השטן, צר המשיח, נביא השקר והדוחים את ישוע– פרק יט 11 עד סוף פרק כ.

 

פרק יט פסוקים 1-4:

1 אַחֲרֵי כֵן שָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל כְּקוֹל הָמוֹן רַב בַּשָּׁמַיִם אוֹמֵר: "הַלְלוּיָהּ! הַיְשׁוּעָה וְהַכָּבוֹד וְהַגְּבוּרָה לֵאלֹהֵינוּ,
2 כִּי אֱמֶת וְצֶדֶק מִשְׁפָּטָיו; כִּי שָׁפַט אֶת הַזּוֹנָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִשְׁחִיתָה אֶת הָאָרֶץ בְּתַזְנוּתָהּ, וְנָקַם אֶת דַּם עֲבָדָיו מִיָּדָהּ."
3 וְשֵׁנִית אָמְרוּ: "הַלְלוּיָהּ! עֲשָׁנָהּ עוֹלֶה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים!"
4 וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת נָפְלוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא בְּאָמְרָם: "אָמֵן, הַלְלוּיָהּ!"

 

לאורך ספר התגלות אנו עדים לכך שהנושעים אשר מתו ועלו לשמים הנם ערים לנעשה בארץ ואף מעלים את בקשתם למשפט צדק לפני אלוהים ו 10:

"וְהֵם צָעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל: עַד מָתַי, אֲדֹנָי הַקָּדוֹשׁ וַאֲמִתִּי, לֹא תִּשְׁפֹּט וְתִנְקֹם אֶת דָּמֵינוּ מִיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ?"

לאחר שהסתיימה תקופת הצרה, אותם נושעים ושאר שוכני שמים זוכים לראות באיזו שלמות, חכמה וצדק, אלוהים שפט את העולם. לאחר שראו את הכל, אין בפיהם עוד בקשות או טענות.

המילה היחידה שהם יכולים לומר היא "הַלְלוּיָהּ!"

 

בפסוקים הבאים יוחנן מפרט את הסיבות שבעבורן קוראים המלאכים וילדי אלוהים "הַלְלוּיָהּ!"

יצירי אלוהים קוראים "הַלְלוּיָהּ!" בגלל תכונותיו ומעשיו של אלוהים:
א. "הַלְלוּיָהּ!" מכיוון שאלוהים שופט את אויביו.

המילה "הללויה" כל כך ידועה, אך האם אנו יודעים שהיא מופיעה לראשונה בתהילים קד 35 ובהקשר של שפיטת מתנגדי אלוהים? – "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה, הַלְלוּ־יָהּ."

הפסוקים הבאים נאמרים לאחר ששוכני השמים ראו איך אלוהים הרס והשמיד את בבל הגדולה, את החוטאים ואת מקור דת השקר של העולם.

לאור הרס החוטאים והמתנגדים לרצון אלוהים, ולאור הקמת ממלכת המשיח, זועקים שוכני השמים ואומרים "הַלְלוּיָהּ!"

יוחנן אומר: "שָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל כְּקוֹל הָמוֹן רַב בַּשָּׁמַיִם אוֹמֵר…"

מי הם אותם הקוראים בקול רם?

מכיוון שבהמשך הפרק (פסוק 5) גם שאר שוכני השמים מצטווים להצטרף לקריאת "הַלְלוּיָהּ", ניתן לומר שבפסוק 1 אנו שומעים את קול המלאכים.

המלאכים קוראים (ציווי – הללו-יה!) "הַלְלוּיָהּ" בגלל שאלוהים השמיד את בבל.

מדוע ההתמקדות על בבל?

לאורך הספר בבל הנה מילה נרדפת למרכז החטא וההתנגדות לריבונות המשיח על בריאתו.

בבל הנה המקום אשר בו החטא התמסד נגד אלוהים. בבל הנה גם שם נרדף לכל דתות השקר הקיימות בעולם (זכריה ה 11: "אֶרֶץ שִׁנְעָר").

עלינו לזכור שכל אותם נביאי שקר וממציאי דתות השקר הסיטו בני אדם רבים מדרך הישר אל מותם הרוחני. מעשיהם מושווים לרצח רוחני.

"בבל" הנה מקום משכנו ומרכז העצבים של צר המשיח (פרק יח).

"בבל" היא המילה המציינת את ההיפך הגמור מכל מה שהוא אלוהים.

לכן, כאשר המלאכים אומרים "נָפְלָה בָּבֶל" (יח 2), הם אומרים למעשה: "נפל ונהרס כל דבר שאלוהים שונא! מה שנשאר זה מה שאלוהים אוהב!"

 

המלאכים מציינים סיבה נוספת לשמחתם בנפול בבל:

מאז רצח קין את הבל, זועקת האדמה את זעקת הדם.

דם ילדי אלוהים נשפך לאורך כל ההיסטוריה על־ידי בני עוולה שברוב המקרים גם טענו להיותם ילדי אלוהים. בהשמדת בבל, אלוהים עונה לזעקה וממלא את בקשתה. אלוהים שופט את הרוצחים ולא יימצא חטא אחד שלא יישפט (תמונה מלאה בפרק כא).

 

בפסוק 4 יוחנן מציין: "וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת" הנמצאים מסביב לכיסא אלוהים "נָפְלוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא בְּאָמְרָם: אָמֵן, הַלְלוּיָהּ!" – כלומר, אמת כל שנאמר.

כאשר קראתי את הפסוקים הבנתי טוב יותר מדוע אלוהים אומר שהוא זה שינקום ולא אנו: כשבני אדם נוקמים, הם נוטים להגזים, לאבד ריסון עצמי וכך העונש לא יהיה משפט צדק. כשאלוהים נוקם, יש רק צדק וקדושה. אלוהים אינו נתון לאיבוד רסן כמונו!

ומה לגבינו? – כשאנו עדים למשפט אלוהים, עלינו להודות ולפאר את שמו ולא לחשוב שהדבר אינו הוגן או אינו מתאים! אלוהים שופט צדק ושופט בקדושה "כִּי אֱמֶת וְצֶדֶק מִשְׁפָּטָיו."

 

ב. אנו זועקים "הללויה" מכיוון שאלוהים מולך — פסוקים 5-6:

"5 יָצָא קוֹל מִן הַכִּסֵּא — אוֹמֵר: הַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ כָּל עֲבָדָיו — הַיְרֵאִים אוֹתוֹ, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים!
6 וְשָׁמַעְתִּי קוֹל כְּקוֹל הָמוֹן רַב וּכְקוֹל מַיִם רַבִּים וּכְקוֹל רְעָמִים חֲזָקִים — אוֹמֵר: הַלְלוּיָהּ כִּי מָלַךְ יהוה אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת."

אלוהים מאז ומתמיד היה והנו מלך העולם.

ההבדל הוא שלאחר השמדת בבל, לא יהיה שום גוף אחר הטוען לאלוהות; ולכן אלוהים יהיה האחד והיחיד היושב על כיסאו והטוען למלכות.

בהשמדת בבל, יגיע היום שבו תהילים פרק ב; דניאל ב, ז; ישעיהו ב 1-4, ט 5-6; מיכה ד 1-8 — יתגשמו.

אז ישוע המשיח ישב בציון וימלוך על תבל לנצח נצחים. זו ממלכה שבה ילדי אלוהים יחיו ללא איום, ויגורו בשכנות למושיעם — מלכם.

זו ממלכה שבה החטא יהיה מרוסן, לא יהיו מלחמות, וגם "זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ; לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר יהוה" (ישעיהו סה 25) — מוות לא יהיה מקובל בין ילדי אלוהים.

אז איך אפשר שלא לזעוק "הללויה"? — דוד המלך כבר ידע זאת במזמור צז 1:

"יְהוָה מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ, יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים".

 

ג. הללויה כי באה חתונת השה

פסוקים 6-10:

6 הַלְלוּיָהּ כִּי מָלַךְ יהוה אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת.
7 נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה וְנִתֵּן לוֹ כָּבוֹד, כִּי בָּאָה חֲתֻנַּת הַשֶֹה וְאִשְׁתּוֹ הֵכִינָה עַצְמָהּ;
8 וְנִתַּן לָהּ לִלְבֹּשׁ בּוּץ טָהוֹר וְצַח, כִּי הַבּוּץ הוּא צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים.
9 אָמַר אֵלַי: "כְּתֹב: 'אַשְׁרֵי הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶֹה.'" הוֹסִיף וְאָמַר לִי: "אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁל אֱלֹהִים."
10 נָפַלְתִּי לְרַגְלָיו לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ, אַךְ הוּא אָמַר אֵלַי: "רְאֵה, אַל נָא. עֶבֶד־חָבֵר אֲנִי לְךָ וּלְאַחֶיךָ אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם עֵדוּת יֵשׁוּעַ. לֵאלֹהִים תִּשְׁתַּחֲוֶה! הֵן עֵדוּת יֵשׁוּעַ הִיא רוּחַ הַנְּבוּאָה."

 

חתונת השה עם הכלה והמשתה שאליו מוזמנים השאר, הנו נושא כביר אך אשתדל להבהירו בקצרה ולעניין:

• הכלה היא הקהילה (שנייה לקורינתים יא 2; אפסיים ה 22-33),

 

• החתן הוא ישוע המשיח (יוחנן ג 29).

1. בהילקחות, ישוע המשיח יעלה לשמים את כל בני הקהילה — המתים והחיים (ראשונה לתסלוניקים ד 13-18).

נכון לעכשיו, עד למועד ההילקחות, ישוע המשיח מכין לנו — לבני הקהילה — מעונות בבית אביו (יוחנן יד 1-4: "1 אַל יִבָּהֵל לְבַבְכֶם. הַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים; הַאֲמִינוּ גַּם בִּי. 2 בְּבֵית אָבִי מְעוֹנוֹת רַבִּים. לוּלֵא כֵן, כְּלוּם הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהָכִין לָכֶם מָקוֹם? 3 וְאִם אֵלֵךְ וְאָכִין לָכֶם מָקוֹם, אָשׁוּב וְאֶקַח אֶתְכֶם אֵלַי לְמַעַן תִּהְיוּ גַּם אַתֶּם בַּאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם. 4 וּלְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ, יוֹדְעִים אַתֶּם אֶת הַדֶּרֶךְ").

2. הקהילה תעמוד לפני כס המשפט של ישוע כדי להתנקות מכל חטא (שנייה לקורינתים ה 10: "כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע").
3. בסיום תקופת הצרה, יחזור ישוע המשיח ארצה עם הקהילה. הרי כתוב כי לאחר שנילקח השמימה, נישאר כל הזמן עם ישוע (ראשונה לתסלוניקים ד 13-18; זכריה יד).
4. ישוע והקהילה יחזרו ל"משתה החתונה" (פסוק 9). לאירוע הזה יוזמנו רבים אחרים.

מי הם המוזמנים?

העובדה כי צוין הבדל בין הכלה לקרואים מבהיר לנו שמדובר בשתי קבוצות. "הכלה" היא הקהילה, הקרואים הם מאמיני תקופת התנ"ך:

1. יוחנן המטביל אמר שהוא ידידו של החתן. הוא גם לא הכליל עצמו ככלת החתן (יוחנן ג 29: "זֶה אֲשֶׁר לוֹ הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן, אֲבָל יְדִיד הֶחָתָן הָעוֹמֵד וְשׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ שָׂמוֹחַ יִשְׂמַח לְקוֹל הֶחָתָן. זֹאת שִׂמְחָתִי וְכָעֵת הִיא שְׁלֵמָה").
2. הפסוקים הבאים לדוגמה, מלמדים אותנו שלתוך המלכות יכנסו מאמינים מתקופת התנ"ך:  מתי ח 11: "וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, רַבִּים יָבוֹאוּ מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב וְיָסֵבּוּ עִם אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם", יא 11: "אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא קָם בִּילוּדֵי אִשָּׁה גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל, אַךְ הַקָּטֹן בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ"; לוקס יג 28, 29: "… כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאֶת כָּל הַנְּבִיאִים בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים… וְיָבוֹאוּ מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִדָּרוֹם, וְיָסֵבּוּ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים".
3. דניאל הנביא שמע מילות עידוד (פרק יב). שם נאמר לו כי לאחר תקופת הצרה יקומו לתחייה אלו שמתו כמאמינים, על מנת שייהנו ממלכות המשיח בארץ. בשלב זה, דניאל עצמו יקום.
4. בנוסף לכך, ידוע לנו כי שליש מעם ישראל שישרוד את תקופת הצרה גם הוא יכנס למלכות המשיח (זכריה יג).

המשתה עצמו אינו עניין של ארוחת רבע עוף ואורז, אלא מציין את ההתחברות של ילדי אלוהים — כל אחד במסגרת הייעוד שנתן לו אלוהים. ייתכן מאוד שהמשתה מציין את כל תקופת מלכות 1000 השנים.

בסוף התקופה, בשלב הנצח, יימחק כל הבדל בין ילדי אלוהים.
מה מיוחד בבגדי הכלה?

פסוק 8:

"וְנִתַּן לָהּ לִלְבֹּשׁ בּוּץ טָהוֹר וְצַח, כִּי הַבּוּץ הוּא צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים".

בפרק יז למדנו על אודות בבל, דת השקר המכונה זונה. לבושה אדום, מלאת שמות גידופים, מקושטת בזהב, באבן יקרה ובפנינים, ובידה כוס זהב מלאה תועבות וטומאה. בבל התלבשה בתכונותיו של השטן.

לעומת זאת, הקהילה שהיא כלת המשיח לבושה בלבן טהור וצח. לובן בגדי הקהילה מצביע על קדושה וטוהר. הכלה מתלבשת בתכונותיו של ישוע המשיח.

ברור לכולנו שלובן הבגדים אינו נובע מהצלחותינו הגדולות, אלא בגלל חסד המשיח ופעולת רוח הקודש בחיינו.

 

מה הן "צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים"?

"צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים" הן הציות לדבר ישוע המשיח.

הבה נשאל את עצמנו: אם בגדינו היו מלבינים בתלות ציותינו לדבר אלוהים, עד כמה היו בגדינו מלבינים?
לסיכום:

1. לאור ניצחון ישוע המשיח וסיום שפיטת החוטאים והקמת מלכות המשיח, מתמלא כל פה בשמים ובארץ במילה אחת: הללויה!

הללויה, כי אלוהים שפט את אויביו! הללויה, כי אלוהים מלך! הללויה, כי באה חתונת השה,  שמשמעה — חגיגת מלכות המשיח. הללויה!
2. דבר אלוהים מאוד ברור: לחתונת השה באה הכלה והקרואים בלבד.

לא בגלל שהמקום מוגבל, אלא רק מכיוון שהם כרעו ברך לפני ישוע המשיח וקיבלו אותו כמושיע מן החטא.

ומה אתך… האם תעדיף לבלות את הנצח בחושך, או בחתונת השה?

פרק יט, פסוקים 16-11

 

מבוא

עד כה למדנו את שלושת הסיבות שבעבורן שוכני השמים קראו "הללויה":

א. כי אלוהים שפט את אויביו,

ב. כי אלוהים מלך,

ג. כי באה חתונת השה, שמשמעה — חגיגת מלכות המשיח. הללויה!

 

הפסוקים הבאים עוסקים בתקווה בת 6000 שנה, מאז בראשית.

כשאדם וחווה חטאו, נהרסה ההתחברות שהייתה לבני אדם עם אלוהים. מוות נכנס למעגל החיים. כשיחזור המשיח ארצה, השטן יהיה מרוסן לאלף שנים והחטא יהיה מוגבל.

בני אדם נושעים יחיו בממלכה אשר בה המשיח הוא מלך.

הפסוק מבראשית ג 15 ייראה מציאותי ביותר — זרע האישה יכה בראש הנחש:

"וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב".

בעוד התקווה הזו הנה מנת חלקם של כלל בני האדם, הרי שלעם ישראל יש סיבה מאוד מיוחדת לקוות לחזרת המשיח. בבואו, כל ישראל ייוושע. עם ישראל יחל למלא את ייעודו המקורי: ממלכת כוהנים וגוי קדוש לאלוהים. עם ישראל יקבל את נחלתו השלמה וישב בה ללא איום (שמואל ב ז 13; ישעיהו ט 5-6; בראשית מט 10).
פסוקים 11-16 מתארים את ישוע המנצח:

11 רָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים וְהִנֵּה סוּס לָבָן וְהַיּוֹשֵׁב עָלָיו נִקְרָא נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי; בְּצֶדֶק הוּא שׁוֹפֵט וְלוֹחֵם.
12 עֵינָיו שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ, עַל רֹאשׁוֹ עֲטָרוֹת רַבּוֹת, וְיֵשׁ לוֹ שֵׁם כָּתוּב אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ מִלְּבַדּוֹ.
13 הוּא לָבוּשׁ בֶּגֶד טָבוּל בְּדָם וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים.
14 צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאִים אַחֲרָיו, רְכוּבִים עַל סוּסִים לְבָנִים וּלְבוּשִׁים בּוּץ לָבָן וְטָהוֹר.
15 מִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת בָּהּ אֶת הַגּוֹיִם וְהוּא יִרְעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. הוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת הַיַּיִן שֶׁל חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵי צְבָאוֹת,
16 וְעַל בִּגְדוֹ וְעַל יְרֵכוֹ כָּתוּב שֵׁם: "מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים."

 

ישוע המשיח פתח את כל החותמות מהמגילה, שהיא כתב הבעלות על העולם (פרק ה). כשכתב הבעלות פתוח לרווחה וזכותו על העולם מוכחת, יורד ישוע המשיח מהשמים ארצה רכוב על סוס לבן.

יוחנן מציין את שמו של הרוכב: "נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי".

• מדועיוחנן דווקא מציין את השמות הללו במקום ראשון? הרי לישוע שמות רבים אחרים!

 

• תשובה:מכיוון שחזרתו של ישוע, על מנת להסיר את שונאי אלוהים ולהקים את ממלכתו, מוכיחה שדברו אמת והוא נאמן למלא את הבטחותיו.

ישוע נקרא "נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי" עוד בפרק ג 14, במכתב לקהילת לאודיקאה.

שמותיו אלו צוינו כדי להדגיש שהבטחותיו או הזהרותיו אכן תתגשמנה במלואן.
מה זה אומר לי היום?

כל מילה שישוע אומר אכן תתגשם. תקוותי אינה תלויה באוויר, וישועתי עוגנת בידו של אלוהים (שנייה לקורינתים א 20; יוחנן ח 45-46; טיטוס 13).

גם בפרק ו 2 למדנו על אודות אחד הרוכב על סוס לבן, אך אז הפסוק תיאר את צר המשיח אשר בא לשקר, להפר ברית ולהרוג את ילדי אלוהים.

 

יוחנן ממשיך לתאר את ישוע ומציין נתונים נוספים הקשורים למעמדו כשופט ולוחם צדק:

"עֵינָיו שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ" – הנתון הזה מוזכר בפרק א 14 ופרק ב 18 – מצביע על יכולתו של המשיח לחדור לנבכי המוח והלב כדי לדעת את האמת  ולשפוט בצדק.

חשוב שנזכור גם היום שאין דבר הנסתר מישוע, ולכן אנו נדרשים לבחון את לבנו, להתוודות על חטאינו על מנת שנעמוד לפניו טהורים (עברים ד 13):

"אֵין שׁוּם נִבְרָא נִסְתָּר מֵעֵינָיו; הַכֹּל חָשׂוּף וְגָלוּי לְעֵינֵי מִי שֶׁלְּפָנָיו עָלֵינוּ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן."

 

ישוע יורד משמים ו"עַל רֹאשׁוֹ עֲטָרוֹת רַבּוֹת". – למה הכוונה?

כשדוד המלך כבש את רבת עמון, הוא שם את עטרת המלך הכבוש על ראשו. הדבר ציין כוח: " וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה, וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד; וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד" (שמואל ב יב 30).

על־פי אותה דוגמה, כשישוע יחזור, על ראשו יהיו העטרות של המלכים אשר סירבו לקבל את מרותו וריבונותו. כך מתאמתת הכרזת הכתובים עליו כ"מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים" (פסוק 16, ופרק יא 15).

 

יוחנן מציין כי הסוס שעליו ישוע יושב הנו לבן, אך ישוע עצמו "לָבוּשׁ בֶּגֶד טָבוּל בְּדָם וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים… מִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת בָּהּ אֶת הַגּוֹיִם וְהוּא יִרְעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. הוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת הַיַּיִן שֶׁל חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵי צְבָאוֹת."

חשוב לציין: הדם על בגדי המשיח אינו דם הכפרה שנשפך על הצלב, אלא דם המציין את משפט העמים אשר עתידים להיכחד במפגשם הקצר וההחלטי עם ישוע המשיח בחזרתו ארצה (ישעיהו סג 2, 3: "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ, וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת; 33 פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי, וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי, וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי, וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי; וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי, וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי").

 

הבה נסקור בקצרה את מהלך האירועים בעת חזרתו של ישוע המשיח ארצה, ולאחר מכן נלמד את משמעותם של מספר מונחים:

• ביום שישוע המשיח יחזור ארצה, הוא ירד על הר הזיתים (זכריה יד 4; מעשי השליחים א 11-12). הר הזיתים ייבקע לשניים, וכל האויבים שצרו על ירושלים ייכחדו (זכריה יד 12).
• ישוע המשיח ישמיד את צבאות העמים שנאספו בהר מגידון. דמם יזרום למרחק של כ-300 ק"מ דרומה (התגלות יד 20: "הַגַּת נִדְרְכָה מִחוּץ לָעִיר וְהַדָּם יָצָא מִן הַגַּת עַד רִסְנֵי הַסּוּסִים לְמֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת קִילוֹמֶטֶר"; טז 16: "וְהוּא אָסַף אוֹתָם אֶל הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא בְּעִבְרִית הַר מְגִדּוֹן").
• לאחר שהסיר את אויביו מארץ ישראל, יורד ישוע המשיח לבצרה, לאדום, ומביא משם את שארית ישראל שהסתתרה במדבר במשך 1260 יום – כלומר, שלוש וחצי שנים:

התגלות יב; ישעיהו סג 1-6:

1 מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה, זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ; אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.
2 מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ, וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת?
3 פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי, וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי, וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי, וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי; וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי, וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי׃
4 כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי; וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה.
5 וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר, וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ; וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי, וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי;
6 וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי, וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי; וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם.

• כשמלך המלכים יושב בירושלים עירו ושארית עמו קוראים לו בשמו, מתחיל התהליך של הקמת מלכות אלף השנים של ישוע המשיח בארץ.

לא לחינם אמר ישוע המשיח לדניאל הנביא: "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה" (דניאל יב 12). זאת אומרת ש-75 יום לאחר חזרתו של ישוע המלכות ככל הנראה פועלת, ילדי אלוהים אוחזים בתפקידיהם ועם ישראל מתחיל ליהנות מתפקידו המקורי –  "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" לאלוהים (שמות יט 6).

כעת נרענן את זכרוננו במספר מונחים הקשורים לישוע:

יוחנן מציין את שמו של ישוע – "דְּבַר הָאֱלֹהִים", בהקשר של דם, קרב, ומשפט.

אותו יוחנן תיאר את ישוע – בספר הבשורה שכתב בפרק א – במילה "הדבר": יוחנן ציין ש"דבר אלוהים" הוא אלוהים בכבודו ובעצמו; ש"דבר אלוהים" נהיה בשר ושכן בתוכנו – כלומר, שישוע הוא אכן אל שדי. אותו "דבר אלוהים" בא אל אלו שהוא עצמו ברא, והם לא הכירו אותו.

ישוע המשיח, שהוא דבר אלוהים, הנו הבורא של כל הבריאה (קולוסים א 16: "כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ").

במילות פיו הוא ברא חיים, ומאותו הפה יצאו מילים ונכחדו עמים:

את המצרים הטביע ישוע בהוראת פיו (שמות יד); ועל משה ציווה לדבר אל הסלע כדי להוציא מים (במדבר כ 8).

במילים פשוטות: ישוע נקרא "דבר אלוהים" מכיוון שכל מה שיש לנו לדעת ולשמוע על אלוהים נמצא בישוע. כל מה שיש לאלוהים לומר לנו, נמצא בישוע.
פסוק 15:

מִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת בָּהּ אֶת הַגּוֹיִם וְהוּא יִרְעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. הוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת הַיַּיִן שֶׁל חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵי צְבָאוֹת.

הפסוק מציין את החרב החדה היוצאת מפיו של ישוע, ובה הוא יכה את הגויים המורדים נגדו.

להזכירנו: חרבו של המשיח יכולה בהחלט להיות דברי פיו (עברים ד 12: "שֶׁהֲרֵי דְּבַר הָאֱלֹהִים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין נֶפֶשׁ לְרוּחַ וּבֵין פְּרָקִים לְמֹחַ הָעֲצָמוֹת, וּבוֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנוֹתָיו").
פסוק 14:

צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאִים אַחֲרָיו, רְכוּבִים עַל סוּסִים לְבָנִים וּלְבוּשִׁים בּוּץ לָבָן וְטָהוֹר.

מי הם אותם צבאות השמים היוצאים אחרי ישוע ובאים עמו ארצה?

זכריה הנביא כבר ציין שיחד עם המשיח יחזרו ארצה כל הקדושים: "… וּבָא יהוה אֱלֹהַי, כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ" (זכריה יד 5).

א. שאול השליח אומר לנו בראשונה לתסלוניקים ד 13-18 כי לאחר שישוע יקח את הקהילה אליו, המאמינים יישארו עמו לעד. זאת אומרת שהקהילה תחזור עם ישוע ארצה (התגלות יט 8).

ב. אלו שנטבחו על עדות ישוע במהלך הצרה, גם הם לבושים בוץ לבן טהור (ז 9).

ג. מלאכי אלוהים – בשורת מתי כה 31: "כַּאֲשֶׁר יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם בִּכְבוֹדוֹ וְכָל הַמַּלְאָכִים אִתּוֹ, יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ וְיֵאָסְפוּ לְפָנָיו כָּל הַגּוֹיִים."

המאמינים שמתו לפני קום הברית החדשה (דניאל יב 1-3) יקומו לתחייה כדי להיכנס למלכות המשיח, אך אין כל תיעוד המציין אותם כאלו המתלווים לישוע בחזרתו מהשמים.

 

שים לב: כל אלו החוזרים עם ישוע אינם חמושים! הם לבושים בגלימה לבנה וטהורה.

רבותיי, הלקח ברור:

אם אלוהים הולך לפניך, הוא משלים הכל! לא לחינם אמר משה לבני ישראל: " יהוה יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד 14).

קדושי אלוהים לא יחזרו כדי להילחם, אלא למלוך עם המושיע בממלכתו (התגלות כ 4-6; ראשונה לקורינתים ו 2).
בפסוק 12 יוחנן אומר שלישוע יש "שֵׁם כָּתוּב אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ מִלְּבַדּוֹ."

מסקנה: יש לנו עוד מה ללמוד ולדעת כאשר נהיה עם ישוע.

לעומת זאת, על בגדו ועל ירכו של המשיח כתוב "מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים."

 

לסיכום:

א. כשישוע בא בראשונה, הוא בא כעבד רכוב על חמור, הוא מסר את נפשו כדי לכפר על חטאינו ולכן קיבל את כל הכבוד מאלוהים האב. הוא יחזור כמנצח רכוב על סוס לבן.

המסר ברור: מי שרוצה לקבל חלק בכבוד המשיח, צריך קודם כל להיכנע לו ולהפקיד את חייו בידו (פיליפים ב).
ב. בגלל סגנון החיים שלנו אנו נוטים לשכוח שתכלית כל התנ"ך זה המשיח.

ישעיהו כח 16:

"לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן; אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד, הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ";

גלטים ג 23-25:

"לִפְנֵי בּוֹא הָאֱמוּנָה נִשְׁמַרְנוּ תַּחַת יַד הַתּוֹרָה, כְּלוּאִים הָיִינוּ לִקְרַאת הָאֱמוּנָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת. 24 לְפִיכָךְ הָיְתָה הַתּוֹרָה אוֹמֶנֶת הַמַּדְרִיכָה אוֹתָנוּ אֶל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן נֻצְדַּק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה. 25 אֲבָל לְאַחַר בּוֹא הָאֱמוּנָה אֵינֶנּוּ נְתוּנִים עוֹד לְמָרוּת הָאוֹמֶנֶת".

לאורך התנ"ך המשיח נקרא אבן יסוד, אבן בוחן, ובברית החדשה הוא נקרא דבר אלוהים.

כל מה שיש לאלוהים לומר לנו ולהראות לנו, נמצא בישוע. אלוהים שופט אותנו על־פי יחסנו לישוע. אם תכיר אותו, הכרת את אלוהים והוא יהיה אתך!
ג. כשילדי אלוהים יחזרו עם ישוע, הם לא יצטרכו להילחם. את הפעולה הזו יעשה ישוע המשיח עבורם.

ה"נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי" יוכיח לילדיו כי מי שבוטח בו יכול לטעום את משמעות הפסוק "יהוה יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד 14) – הדבר נכון היום ובעתיד!

הבה נצפה בכיליון עיניים ליום הופעתו של המושיע! כי הרי לאוהבי הופעתו ישוע ייתן את כתר הצדקה.

השנייה לטימותיאוס ד 8:

"מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה אֲשֶׁר הָאָדוֹן, הַשּׁוֹפֵט הַצַּדִּיק, יִתֵּן לִי בַּיּוֹם הַהוּא; וְלֹא רַק לִי בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם לְכָל אוֹהֲבֵי הוֹפָעָתוֹ."

פרק יט, פסוקים 21-17
17 רָאִיתִי מַלְאָךְ אֶחָד עוֹמֵד בַּשֶּׁמֶשׁ וְקוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל, בְּאָמְרוֹ לְכָל בַּעֲלֵי כָּנָף הַמְעוֹפְפִים בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם: "בּוֹאוּ, הֵאָסְפוּ אֶל הַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לֵאלֹהִים,
18 לְמַעַן תֹּאכְלוּ בְּשַׂר מְלָכִים וּבְשַׂר שָׂרֵי אֲלָפִים, בְּשַׂר גִּבּוֹרִים וּבְשַׂר סוּסִים וְרוֹכְבֵיהֶם, וּבְשַׂר הַכֹּל: גַּם חָפְשִׁים וַעֲבָדִים, גַּם קְטַנִּים וְגַם גְּדוֹלִים."
19 וְרָאִיתִי אֶת הַחַיָּה וְאֶת מַלְכֵי הָאָרֶץ וְצִבְאוֹתֵיהֶם נֶאֱסָפִים לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה בַּיּוֹשֵׁב עַל הַסּוּס וּבִצְבָאוֹ.
20 הַחַיָּה נִתְפְּסָה וְאִתָּהּ נְבִיא הַשֶּׁקֶר שֶׁעָשָׂה אֶת הָאוֹתוֹת לְפָנֶיהָ וְהִתְעָה בְּאֶמְצָעוּתָם אֶת מְקַבְּלֵי תַּו הַחַיָּה וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים לְצַלְמָהּ; הַשְּׁנַיִם הֻשְׁלְכוּ חַיִּים אֶל אֲגַם הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר בְּגָפְרִית.
21 וְהַנִּשְׁאָרִים נֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב הַיּוֹצֵאת מִפִּי הַיּוֹשֵׁב עַל הַסּוּס, וְכָל בַּעֲלֵי הַכָּנָף שָׂבְעוּ מִבְּשָׂרָם.

מבוא

למדנו על אודות האירועים הקשורים בחזרתו של ישוע המשיח ארצה:

הוא לא יבוא רכוב על עיר בן אתונות כעבד, אלא רכוב על סוס לבן כמנצח ועל מנת לנצח.

יחד עם ישוע המשיח, יחזרו ארצה כל אלו שנלקחו השמימה, ואלו שמתו כמאמינים.

ילדי אלוהים לא יחזרו עמו על מנת להילחם ולהסיר את אויבי ה' מעל פני תבל. את הקרב עושה המשיח לבדו. ללמדנו כי "יהוה יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד 14).

 

בפרק יט 17 עד פרק כ 3 אנו למדים על אודות ניצחונותיו של המשיח ישוע.

לפני שנמשיך, חשוב שנזכור את הסיבה לכל התופת המתוארת בספר התגלות:

כל התופת אינה מצביעה על אלוהים אכזר, אלא על אלוהים קדוש וצדיק הנאמן לדברו, להבטחותיו, אך גם לאיומיו.

המשיח ישוע, אל שדי, עתיד לחזור ולמלוך על עולמו – רכושו שאותו ברא.

 

ישוע המשיח מזמין כל אדם מאז בראשית ליהנות בממלכה אשר עליה הוא עתיד למלוך. התנאי להשתתפות בממלכת המשיח היא קבלת אדונותו ואלוהותו של ישוע המשיח. כל מי שאינו מוכן לקבל את מרות בעל העולם יצטרך לעזוב את התבל.

הדבר נשמע קשה! אך אותם כללים קיימים בחוק לגבי אנשים הפולשים לדירה שאינה שלהם ומתכחשים לסמכות בעל הדירה על רכושו. אנשים שכאלו יפונו מהדירה גם בכוח.

המשיח הוכיח את אהבתו כלפי כלל בני האדם כשהוא בא כאדם ושילם בדמו על הצלב. שם הוא הציג דם טהור ככפרה לגאולת בני האדם החוטאים המקבלים אותו כמושיע.

לפני שהוא בא להסיר בכוח את מתנגדיו, הוא הופיע ומסר את חייו. האם אתם מכירים הרבה אדונים שכאלה?

 

א. ישוע מביס את צבאות העמים שהתאספו בישראל:

פסוקים 17-18, 21:

17 רָאִיתִי מַלְאָךְ אֶחָד עוֹמֵד בַּשֶּׁמֶשׁ וְקוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל, בְּאָמְרוֹ לְכָל בַּעֲלֵי כָּנָף הַמְעוֹפְפִים בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם: "בּוֹאוּ, הֵאָסְפוּ אֶל הַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לֵאלֹהִים,
18 לְמַעַן תֹּאכְלוּ בְּשַׂר מְלָכִים וּבְשַׂר שָׂרֵי אֲלָפִים, בְּשַׂר גִּבּוֹרִים וּבְשַׂר סוּסִים וְרוֹכְבֵיהֶם, וּבְשַׂר הַכֹּל: גַּם חָפְשִׁים וַעֲבָדִים, גַּם קְטַנִּים וְגַם גְּדוֹלִים."
21 וְהַנִּשְׁאָרִים נֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב הַיּוֹצֵאת מִפִּי הַיּוֹשֵׁב עַל הַסּוּס, וְכָל בַּעֲלֵי הַכָּנָף שָׂבְעוּ מִבְּשָׂרָם.

יוחנן מציין שמלאך אחד העומד בשמש, קורא בקול גדול לכל העופות: "בואו לסעודה הגדולה של אלוהים".

המלאך קורא לאוכלי הנבלות עוד לפני תחילת הקרב, וכך הוא מציין את גורל אויבי אלוהים למפרע. בדרך זו מתבטאת ריבונותו וכוחו של אלוהים.

 

בפסוקים 17-21 בולטת במיוחד המילה "בשר". היא מופיעה שש פעמים.

הבשר הוא של מלכים, גנרלים, חיילים מן השורה, וסוסיהם. מגוון כל הדרגות של בני האדם. את הבשר של כל אלו יאכלו עופות השמים.

הנה לפנינו הקרב הגדול ביותר בהיסטוריה, הקרב שבו בני הבשר החליטו להילחם נגד אלוהים הרוח (ראה תהילים ב).

בקרב הסופי הזה אנו למדים שהבשר נכשל והרוח ניצח (בראשית ו 3: " וַיֹּאמֶר יהוה, לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר…").

לנגד עינינו אלוהים מוכיח את שאמר מאז ומתמיד: בני האדם ללא אלוהים הנם עיוורים וחלשים. ללא רוח אלוהים אנו נידפים ברוח, אנו מוץ חסר ערך (ראשונה לפטרוס א 24;  פיליפים ג 3; יוחנן ג 6; רומיים ז 18).

הפסוקים מלמדים אותנו לסמוך על אלוהים, לבטוח בו, לאפשר לדברו להדריך את חיינו. רק מי שמאפשר לרוח אלוהים לחיות בו, יוכל להיות חזק באמת וליהנות מהניצחונות שאלוהים מבטיח.
בפרק יט אנו לומדים על אודות שני משתים (סעודות):

1. "מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶֹה" (פסוק 9) – בו ישוע המשיח וכל המאמינים מכל הזמנים חוגגים את ניצחונו ומלכותו של המשיח.
2. "הַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לֵאלֹהִים" (פסוק 17) – עופות השמים אוכלים את נבלותיהם של כל שונאי המשיח (התגלות יד 14-20), זהו קרב שמסתיים במילת פיו של אדון האדונים ומלך המלכים.

ניצחונו של אלוהים מתואר בהרחבה מפי הנביא יחזקאל בפרק לט 17-20, צפניה, זכריה יד.

אני מתפלל שכולנו נפגש ב"מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶֹה"!

ב. ניצחונו השני של ישוע הוא על משיח השקר (החיה) ונביא השקר:

פסוק 20:

הַחַיָּה נִתְפְּסָה וְאִתָּהּ נְבִיא הַשֶּׁקֶר שֶׁעָשָׂה אֶת הָאוֹתוֹת לְפָנֶיהָ וְהִתְעָה בְּאֶמְצָעוּתָם אֶת מְקַבְּלֵי תַּו הַחַיָּה וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים לְצַלְמָהּ; הַשְּׁנַיִם הֻשְׁלְכוּ חַיִּים אֶל אֲגַם הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר בְּגָפְרִית.

לפני שמגיע תורו של השטן, מנצח המשיח את הזרוע הפיזית של השטן, צר המשיח ונביא השקר.

שני אישים אלו אשר גובו בכוחו של השטן ושדיו היו הדמויות אשר סחפו את יושבי תבל לקרב נגד אלוהים. משיח השקר ונביא השקר הכריחו את יושבי תבל להשתחוות לשקר או לאבד את חייהם (פרק יג). בנסים שעשו ובכוחם העל טבעי הם השתמשו בכל שקר הקיים בבריאה כדי להסתיר ולעוות את קדושת, צדקת ואהבת אלוהים עבור בני האדם.

בכוח השכנוע השטני, הם הציגו את אלוהים כהתגלמות הרוע עד כי בני האדם שנאו את אלוהים ופנו אל השטן ונציגיו, כאילו הם היו מושיעיהם!

בעבור חטאם ופעולותיהם ההרסניות, צר המשיח ונביא השקר הושלכו חיים אל תוך אגם האש הבוער בגפרית.

חשוב לציין ששני אלו הנם הראשונים להיזרק אל אגם האש. זהו מקומם הסופי של השטן ושל שאר בני האדם הדוחים את ישועת אלוהים (פרק כ 10, 15):

"וְהַשָֹטָן אֲשֶׁר הִדִּיחָם הֻשְׁלַךְ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ וְהַגָּפְרִית, אֲשֶׁר שָׁם גַּם הַחַיָּה וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וִיעֻנּוּ יוֹמָם וָלַיְלָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים… וּמִי שֶׁלֹּא נִמְצָא כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, הֻשְׁלַךְ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ."

 

אנו שומעים את המילים: "שאול", "תהום", "אגם האש" …

מה משמעותן ומה הקשרן לעולם המתים? מה קורה לנפשות בני האדם לאחר מותם?

לפני שישוע שילם בדמו עבור חטאינו והקים את הברית החדשה של אלוהים עם בני האדם, נפשו של כל אדם מת הייתה מגיעה לשאול (לוקס טז 19-31).

1. בשאול היו המאמינים מגיעים אל"חיק אברהם" – כלומר, אל מקום של שמחה וטוב,
2. אך אלו שדחו את אלוהים ואת דברו היו מגיעים אל"מקום הייסורים".

מקום הייסורים וחיק אברהם נפרדים זה מזה בתהום גדולה ובלתי עבירה.

לאחר שישוע המשיח שילם את דם הכפרה, נלקחו נפשות המאמינים לנוכחות אלוהים (שנייה לקורינתים ה 6-8; פיליפים א 19-23). מאז, נפשו של כל מאמין שנפטר עולה מידית לנוכחות אלוהים.

נכון לעכשיו, בשאול נמצאים נפשותיהם של הדוחים את אלוהים.

בעתיד, לאחר אלף שנות מלכות המשיח, יעמדו נפשות כל המתים שבשאול למשפט אשר יקבע את גורלם הנצחי לאגם האש (כ 15):

"וּמִי שֶׁלֹּא נִמְצָא כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, הֻשְׁלַךְ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ."

כאמור, משיח השקר ונביא השקר שהכאיבו כה רבות לעולם, יהיו הראשונים להיזרק לשם.

ג. ניצחונו השלישי של ישוע הוא על השטן בכבודו ובעצמו:

פרק כ 1-3:

1 רָאִיתִי מַלְאָךְ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וּבְיָדוֹ מַפְתֵּחַ הַתְּהוֹם וְשַׁרְשֶׁרֶת גְּדוֹלָה.
2 הוּא תָּפַשׂ אֶת הַתַּנִּין, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲשֶׁר הוּא הַמַּלְשִׁין וְהַשָֹטָן, וְקָשַׁר אוֹתוֹ לְאֶלֶף שָׁנִים.
3 הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַתְּהוֹם וְסָגַר וְחָתַם עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְעֶה עוֹד אֶת הַגּוֹיִם עַד תֹּם אֶלֶף הַשָּׁנִים; אַחֲרֵי כֵן צָרִיךְ שֶׁיֻּתַּר לִזְמַן מְעַט.

כשכל הכלים בהם השתמש השטן נהרסו ויצאו מכלל פעולה, הגיע העת לטפל בראש.

על מנת להתחזות לאלוהים ולשלוט על העולם, הופיע השטן בחזות של השילוש. בכוחו העצום ובנוקטו בטקטיקה נטולת מוסר וערכים, הוא כבש את רוב לבבות בני האדם.

למרות כוחו העצום, הוא ניצב לפני אלוהי האמת כקש באש.

השילוש השקרי ינוצח והשטן ייקשר בתהום לאלף שנים (תהום = מקום משכנם של שדים אסורים; ראה פרק ט).

 

מדוע השטן נקרא "הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי"?

על מנת ללמדנו שהיה זה השטן בכבודו ובעצמו שדיבר והניע את הנחש בגן־עדן לפתות את אדם וחווה.

כמו כן, מכונה השטן "הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי" על מנת להזכירנו שזרע האישה באמת מכה בראש הנחש (בראשית ג 15). הנחש הקדמוני יובס.

 

מדוע השטן נקשר רק לאלף שנים בתהום ולא נזרק ישירות לאגם האש ולתמיד?

אף־על־פי שהשטן יגיע לאגם האש בסוף התהליך, הרי שלאלוהים יש עבורו תפקיד אחד נוסף בסוף תקופת מלכות אלף השנים. אז ישוחרר השטן כדי לאסוף את הלא מאמינים שנולדו במהלך תקופת ממלכת אלף השנים לעימות האחרון נגד אלוהים. על כך נרחיב בשיעור הבא.

כשהשטן כבול אלף שנים, החטא מרוסן ולכן ניתן להבין את מגוון הברכות שבני האדם יזכו להם בממלכת המשיח.

רק כשהשטן מוגבל …

"6 גָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם; 7 וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן; 8 וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה" (ישעיהו יא).

רק כשהשטן מוגבל …

"לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה" (מיכה ד).

אם כאלו ברכות קיימות בעולם כשהשטן מוגבל, תארו לעצמכם איך יתברך עולמנו כשהשטן יהיה באגם האש (פרקים כא-כב)!
לסיכום:

א. מאז החטא הראשון, יצא רוח אלוהים מן האדם. התוצאה: האדם מת מבחינה רוחנית. כל שנשאר ממנו זה בשר ההולך בצעד ענק ובטוח אל מותו וכיליונו.

באהבתו ובחמלתו הציע אלוהים לכל בני האדם לקבל בחזרה את רוחו, ויחד עם זאת להבטיח את נצחיותם.

אלוהים הציב תנאי אחד: "האמינו בי כמושיע שלכם מן החטא! אפשרו לי לחיות בכם ולפעול דרכיכם!"

אלו שקיבלו את הצעת אלוהים נקראים ילדיו החיים ברוח; והדוחים נקראים בני הבשר.

בקרב הגדול שכדור הארץ ידע, ינצח הרוח את הבשר.

מסקנה: נכרע ברך לפני ישוע המשיח על מנת שרוחו הנצחי יחתום אותנו, ולא נסיים כשאר בני הבשר!

 

ב. יוחנן מוכיח את ריבונותו של אלוהים בהבסת השילוש השקרי – השטן, צר המשיח ונביא השקר.

כשהשטן יובס, יתנקה העולם מכל דתות ואמונות השקר.

הלקח ברור: כל סטייה ולו הקטנה ביותר מדבר אלוהים, כמוה כהליכה בדרך השטן.

ביודענו את אחריתם של השטן ושותפיו, לעומת החסד שה' משפיע על נאמניו, ראוי שנתקרב לישוע ונציב את חיינו בידיו!