השנייה לפטרוס א’ פסוקים 11-3

 

 התפתחות

 התקדמות

 בגרות

 

איגרת פטרוס השנייה א 11-3

 

מה הכינוי לילד שנולד לא מזמן? — תינוק.

האם תינוק כזה יכול להיות רופא או לנהל עסק? — לא!

מה התינוק הזה צריך לעבור לפני שאפשר לתת לו אחריות? — גדילה והתפתחות.

כך גם אדם שהגיע לא מזמן לאמונה בישוע. המעבר מחוסר־אמונה לאמונה בישוע נקרא “לידה מחדש” (יוחנן ג 7; פטר”א א 3), ומי ש”נולד מחדש” הוא “תינוק”. הוא “תינוק” במובן הרוחני, אפילו אם הוא כבר בן 50 ומנהל מפעל עם 100 עובדים.

כמה זמן ילד קטן נקרא “תינוק”? — בערך עד גיל שנה / שנה וחצי.

אחרי זה הוא כבר נקרא “פעוֹט”. הוא מתחיל לדבר, ללכת, ובערך בגיל 3 / ½3 הוא כבר לא צריך חיתול. — הוא מתפתח. הוא מתבגר.

ומה קורה אם הילד שלנו כבר בן 10, והוא עדיין צריך חיתול? — אנחנו מודאגים, ובצדק. אנחנו מבינים שהתפתחות הילד לא תקינה. הרי זה רגיל שילד מתפתח ומתקדם. זו הנורמה.

הידעתם כי התקדמות והתפתחות אמורות להיות הנורמה גם בחיים הרוחניים? אנחנו אמורים להיות מודאגים כשאח במשיח כבר 10 או 20 שנים מאמין, אבל עדיין מתנהג כמו תינוק באמונה.

הידעתם כי אין לנו שום תירוץ לא להתקדם ולא להתפתח בחיים הרוחניים?

.

כך לפחות אני מבין מהטקסט שלנו בפטר”ב א 3:

הֵן גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית נָתְנָה לָנוּ אֶת כָּל צְרָכֵינוּ לְחַיִּים וְלַחֲסִידוּת, עַל־יְדֵי יְדִיעָתֵנוּ אֶת הַקּוֹרֵא אוֹתָנוּ אֶל כְּבוֹדוֹ וְהוֹדוֹ.

יש הרבה בפסוק הזה. נלך נקודה־נקודה:

  • “גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית.”

“גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית” של מי? — מפסוקים 2-1 עולה שזוהי גבורתו של “אֱלֹהֵינוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.”

זאת אומרת:

  1. ישוע הוא אלוהים. — שמעתי אנשים שטענו: “הברית החדשה לא מלמדת בשום מקום את אלוהותו של ישוע.” — אז הינה לפנינו אחד המקומות הברורים ביותר: המשיח נקרא“אֱלֹהֵינוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ” בנשימה אחת.
  2. אם אתה ילד של ישוע, “גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית” עומדת לצדך — פועלת לטובתך.

חשוֹב על זה לרגע: מאחר שהמשיח הוא אלוהים, הוא כל־יכול. אם כן, “גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית” זהו הכוח העצום, האינסופי, שברא את היקום כולו בשישה ימים (קול’ א 16).

…ואותו כוח אינסופי — אותה גבורה אלוהית — “נָתְנָה לָנוּ אֶתכָּל צְרָכֵינוּ לְחַיִּים וְלַחֲסִידוּת.”

“נָתְנָה” בזמן עבר: קיבלת את כל הכלים כדי לחיות “חיי חסידות”, חיים טהורים וקדושים, חיים של ציות לדבר אלוהים.

נשבר לכם פעם כלי עבודה? — דוגמה לגברים:

עלית על הגג ביום שישי אחר הצהריים (זה תמיד יום שישי אחר הצהריים או ערב יום כיפור) — עלית לגג בגלל שמאחד החיבורים בדוד שמש השפריץ “גייזר” לשמיים. אתה מנסה לפתוח את ההברגה החלודה של הצינור ו…אווופס — המפתח נשבר לשניים!

זה בגלל שאיזה איש עסקים חוֹמֶד־בֶּצע אמר לסינים כי מפתח שוודי 14 אינטש אסור שיעלה יותר מ-10 שקל.

אז אתה יורד מהגג ואומר לאישתך: “אין מים חמים עד יום ראשון. אני לא מסוגל לתקן את הדוד. זה לא באשמתי. מכרו לי כלי פגום.”

.

שלא כמו בדוגמה הזאת — בתחום של “חיי חסידות” אנחנו לעולם לא יכולים להגיד “אני לא מסוגל”.

למאמין נושע אין זכות להגיד:

או      “אני לא מסוגל לחיות חיים טהורים וקדושים.”

או       “אני לא מסוגל לעמוד בפיתוי לקנות עוד ועוד דברים באשראי ולהיכנס יותר ויותר עמוק לחובות.”

או       “אני לא מסוגל, אחרי שבוע עבודה מפרך, לקום בשעה 7 בשבת ולהכין את עצמי ואת הילדים, כך שכולנו נהיה מוכנים בזמן ונגיע לאסיפה לפני 10:30.”

או       “אני לא מסוגל לשמור על איפוק כשאישתי מתלוננת ומתלוננת ומתלוננת ולא מרפה.”

או       “כשאני מגיע הביתה ‘מת’ אחרי יום שלם בסידורים, אני לא מסוגל גם כן… •  לשבת עם הילדים, •  ולהילחם אתם שלא ישרפו את כל הזמן מול המחשב, •  ולספר להם סיפורי תנ”ך, • ולדאוג שיילכו לישון בזמן, •  ולהתפלל אתם לפני השינה.”

או       “אני כבר קם ב-5:30 בבוקר, כי העבודה מתחילה ב-7. אני לא מסוגל לקום עוד שעה יותר מוקדם כדי לבלות זמן שקט עם אלוהים, לקרוא בכתובים ולהתפלל. זה יהיה 4:30 — אמצע הלילה. אני לא מסוגל!

או       “אני לא מסוגל לחכות עם יחסי מין עד הנישואין. מה אם אתחתן רק בעוד 10 שנים?אני לא מסוגל לחכות עד אז.”

.

ומה אלוהים עונה לכל הטענות האלה?

אתה כן מסוגל!אני נתתי לך את כל צרכיך לחיים ולחסידות. הכלים שנתתי לך לא נשברים אף פעם. העמדתי לרשותך את גבורתי האלוהית. אין לך שום תירוץ להיכשל.”

.

פסוק הבא:

4 בְּדֶרֶךְ זֹאת נָתַן לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וִיקָרוֹת, לְמַעַן תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים עַל־יָדָן בַּטֶּבַע הָאֱלֹהִי בְּהִמָּלֶטְכֶם מֵהַכִּלָּיוֹן הַשּׂוֹרֵר בָּעוֹלָם בְּשֶׁל הַתַּאֲוָה.

“הַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וִיקָרוֹת.” — ותראו איזה הבטחות! אחת מהן היא ממש כאן בפסוק עצמו: “אתם תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים … בַּטֶּבַע הָאֱלֹהִי.”

האם זה לא כפירה להגיד דבר כזה? הרי אנחנו רק בני אדם.

זה נכון, ואנחנו לעולם לא “נהיה אלוהים”. רק הינדים מאמינים את זה. אך האם אתם זוכרים “כִּי הֵיכַל אֱלֹהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם?” (קור”א ג 16). רוח הקודש הוא אלוהים— לא פחות — והוא שוכן בכל מי שמאמין בישוע. בדרך הזו אתם “שֻׁתָּפִים … בַּטֶּבַע הָאֱלֹהִי.”

אז, כלים להתפתחות ולהתקדמות יש. את זה הוכחנו. אין תירוץ למאמין שנשאר תינוק רוחני 20 שנה.

אך על מנת להתפתח ולהתקדם דרושים מאמץ והשקעה גם מצדנו. זה לא קורה באופן אוטומטי. נכון שאלוהים עושה את מה שאנחנו לא מסוגלים לעשות. הוא משנה בנו הרגלים ומאפיינים שאנחנו לבד לא מסוגלים לשנות. אבל זה לא אומר שאנחנו פסיבים. אין מקום לעצלנות במלכות אלוהים.

.

על כך מדברים פסוקים 8-5:

5 מִשּׁוּם כָּךְ שִׁקְדוּ בְּכָל מְאֹדְכֶם לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית, וְעַל הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית אֶת הַדַּעַת, 6 וְעַל הַדַּעַת אֶת כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר, וְעַל כִּבּוּשׁ הַיֵצֶר אֶת הַסַּבְלָנוּת, וְעַל הַסַּבְלָנוּת אֶת הַחֲסִידוּת, 7 וְעַל הַחֲסִידוּת אֶת הָאַחֲוָה, וְעַל הָאַחֲוָה אֶת הָאַהֲבָה;

8 שֶׁהֲרֵי אִם אֵלֶּה יִהְיוּ בָּכֶם וְיִרְבּוּ, לֹא יַנִּיחוּ לָכֶם לִהְיוֹת בְּטֵלִים וּבִלְתִּי פּוֹרִיִּים בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִידִיעַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

.

“מִשּׁוּם כָּךְ” — “בגלל כל מה שנאמר עד כה.” — בגלל שאלוהים מעמיד לרשותכם את כל העזרה שאתם צריכים, הוא מצפה מכם להשקיע מאמץ:

שִׁקְדוּ בְּכָל מְאֹדְכֶם לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית.

אמונה יש — תודה לאל! אתם מאמינים בישוע. אתם נושעים.

שימו לב: אם אתם נושעים, אזי על הישועה הזו אין צורך ואין אפשרות להוסיף. אלוהים בכבודו ובעצמו הושיע אתכם מהעבדות לחטא ומהמוות. ועל מה שאלוהים עשה, האדם לא יכול להוסיף כלום!

המצווה כאן אומרת “לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם. במילים אחרות: אם אתה מאמין בישוע, האמונה הזו חייבת להניב פרי. האמונה חייבת להתבטא במעשים. הרי גם יעקב אומר כי “הָאֱמוּנָה בְּלֹאמַעֲשִׂים מֵתָה הִיא” (יעקב ב 26).

.

הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית

והמעשה הראשון שדרוש כאן מאתנו הוא: “לְהוֹסִיף … אֶת הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית.” — מה זאת אומרת? מה זאת “הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית”?

המילה היוונית שמתורגמת כך תיארה גיבורים — good guys. אם כולם רואים בך גיבור בעשיית דברים טובים — אז הביטוי הזה מתאר אותך.

“הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית” תגרום לך לעשות “כָּל אֲשֶׁר אֱמֶת, כָּל מַה שֶׁנִּכְבָּד, כָּל דָּבָר יָשָׁר, טָהוֹר, מָלֵא נֹעַם, כָּל אֲשֶׁר שִׁמְעוֹ טוֹב, כָּל מַעֲשֶׂה נַעֲלֶה, וְכָל דָּבָר הָרָאוּי לְשֶׁבַח” (פיליפים ד 8).

שמתם לב שמפורטים כאן מאפיינים שכולם מכירים בהם כטובים, לא רק מאמינים בישוע? כשאתם “מוסיפים על אמונתכם את המעלה המוסרית”, גם לא־מאמינים נאלצים להודות: “זה טוב. זה נכון. הלוואי שכולם היו כך.”

נעבור עוד פעם על הפירוט של שאול השליח באיגרת אל הפיליפים, ואז כולנו נבין מה זאת“הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית”:

כָּל אֲשֶׁר אֱמֶת  —           על מאמינים בישוע להיות דוברי אמת, להיות אמינים, להיות אנשים שאפשר לסמוך עליהם;

כָּל מַה שֶׁנִּכְבָּד  —          עלינו לעסוק במה שמכובד, להתרגל להתנהגות מכובדת ולדיבור מכובד;

כָּל דָּבָר יָשָׁר  —             זה ההיפך מעקום. למאמינים אסור לרמות. אסור להוליך שולל. אסור לנו להיות “אנשים עקומים”;

טָהוֹר  —                      ההיפך ממלוכלך. זה כולל את צורת הדיבור — אין מקום לדיבור מלוכלך. “טָהוֹר” גם מגדיר את מה שאנחנו צורכים, או נמנעים מלצרוך, מהמדיה ומהאינטרנת;

מָלֵא נֹעַם  —                 דיבור נעים והתנהגות נעימה. אפילו כשיש צורך להוקיע חטא, אפשר לעשות את זה בנועם, ללא יהירות וללא עצבנוּת;

כָּל אֲשֶׁר שִׁמְעוֹ טוֹב  —    אם אחרים מספרים על מה שעשית, או מספרים הלאה את מה שאמרת, הלוואי שיהיו להם רק דברים טובים להגיד.

כָּל מַעֲשֶׂה נַעֲלֶה  —        זה מתאר שאיפה לעשות כל דבר בצורה הטובה ביותר — שאיפה לאיכות, לשלמות;

וְכָל דָּבָר הָרָאוּי לְשֶׁבַח — אלוהים רוצה לראות בנו התנהגות שאנשים אחרים משבחים אותה.

הכי טוב יהיה, כמובן, להיות כמו איוב. הוא זכה לשבח מאלוהים עצמו. אלוהים אמר על איוב: אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע” (איוב א 8). “אֵין כָּמֹהוּ” — הלוואי עלינו.

כל אלה כרוכים ב-“לְהוֹסִיף … אֶת הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית.”

ושימו לב שאנחנו כל הזמן מוסיפים! זה הרי הנושא שלנו היום: ההתפתחות וההתקדמות במטרה להגיע לבגרות“לְהוֹסִיף” — להוסיף ולהתקדם כל הזמן.

.

הַדַּעַת

“לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם … אֶת הַדַּעַת.” — דעת של מה? — דעת של דבר אלוהים.

ואיך “מוסיפים” דעת? — על ידי קריאה ולימוד. על ידי השקעה של זמן ומאמץ. אין מה לעשות: אני אדע את דבר אלוהים רק אם אני אקרא ואלמד אותו.

על מנת להקצות לקריאה הזו זמן איכות, יהיה צורך לוותר על עיסוקים אחרים. לפי נסיון אני אומר זאת. חמש דקות בערב לפני השינה, עם עיניים כבר חצי סגורות, לא יעשו את העבודה.

  •         ואם אני קורא באמונה שלמה שכל מה שכתוב הוא אמת,
  •         ואם אני אוהב את מי שכתב את האמת הזו ­— את אלוהים,
  •         ואם אני לא רק קורא, אלא גם מציית וחי בהתאם לכתוב,

…אזי “הַדַּעַת” תתרחב בשני תחומים נוספים:

א.        בידיעת אלוהים עצמו, במה שבברית החדשה נקרא “דַּעַת אֱלֹהִים” (קור”א טו 34),

ב.        בידיעת רצונו. — הרי זה נושא מאוד חשוב לנו כמאמינים: לדעת את רצון אלוהים.

“לְהוֹסִיף … אֶת הַדַּעַת.” — התפתחות והתקדמות בידיעת דבר אלוהים.

.

כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר

“לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם … אֶת כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר.” — התפתחות, התקדמות ובגרות בתחום “כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר”­— מי כאן רוצה את זה? — כולם!

  • מי שנלחם עם עודף משקל יודע ש“כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר”יעזור לו לאכול פחות. “כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר”יעזור לו להגיד “לא, תודה” כשמציעים לו גלידה עם קצפת, או יעזור לו לקחת כוס מים כשמציעים לו קולה.
  • מי שנלחם נגד המשיכה לתמונות מלוכלכות באינטרנט יודע ש“כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר” יעזור לו להשתמש במדיה כמקור למידע, ולא יותר מזה. הוא יודע ש“כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר” ישמור אותו מהִשְתעבדוּת ומהִתמכּרוּת בעולם הוירטואלי המפתה.
  • מאמין, לפי יעקב א 19, אמור להיות “בִּלְתִּי נֶחְפָּז לְדַבֵּר.” — אך מי שגורם שוב ושוב נזק וריב, פילוג ועֶלְבּוֹן בגלל שהוא לא מסוגל לשמור על לשונו — מי שסובל מהנטייה קודם לדבר ורק אחר כך לחשוב — הוא זקוק ל“כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר”. הרי בשבילו “כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר” משמע לשתוק.
  • יעקב גם אומר שמאמין צריך להיות “קָשֶׁה לִכְעֹס.”— אך מי שנתון לכעס שמתפרץ מיד ובגלל כל סיבה קטנה, יודע כי רק “כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר” יכול לעזור לו להיות “קָשֶׁה לִכְעֹס.”
  • • מי שנופל שוב ושוב בפיתוי של “קנה היום — שלם מחר”; • מי שצובר עוד ועוד חובות בגלל שהוא לא מסוגל לסרב להצעות לקנות דברים    שהוא לא ממש צריך; • מי שנכנע למשיכה של כל החפצים הנוצצים שהוא בעצם לא יכול להרשות לעצמו; • מי שחי באשלייה שאומרת: “אם אפרוס את כל סכומי הקנייה ל-36 תשלומים    קטנים, אז זה כבר איכשהו יסתדר”;

— אדם שחי כך זקוק ל“כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר.” רק בעזרת “כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר” הוא יהיה מסוגל להגיד “לא” ולהשאיר את כרטיס האשראי בארנק.

… ואפשר לתת עוד הרבה דוגמאות פרקטיות שמלמדות אותנו כמה חשוב “כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר” — כמה חשוב שלא הטבע הישן שלנו ישלוט עלינו, אלה אנחנו נשלוט עליו בעזרת רוח הקודש.

ואת השליטה הזאת לומדים. היא פרי של התפתחות והתקדמות — פרי שנוצר בעזרת רוח הקודש.

.

הַסַּבְלָנוּת

“לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת … הַסַּבְלָנוּת.” — גם כאן, לרובינו הסבלנות היא לא דבר טבעי. אף אחד מאתנו לא נולד סבלן. הרי תינוק או פעוט חייב לקבל כל דבר מיד. הוא לא מבין למה, לפעמים, צריך לחכות.

סבלנות לומדים עם הזמן — ולפעמים דרך סבל. לכן אומר יעקב: “לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה חִשְׁבוּ זֹאת, אַחַי, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים בְּכָל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת, 3 שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי בְּחִינַת אֱמוּנַתְכֶם מְבִיאָה לִידֵי סַבְלָנוּת (יעקב א 3-2).

סבלנות היא פרי של התפתחות והתקדמות של המאמין.

.

הַחֲסִידוּת

“לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת … הַחֲסִידוּת.” — מעטים בימינו יודעים מה זה “חסידוּת”. כאן הכוונה היא לא לתנועה חרדית מסויימת. החסידוּת בפסוק שלנו היא יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבֵקוּת בְּתוֹרַת ה’, כפי שמגדיר מילון אבן־שושן. יִרְאַת אלוהים וציות לדברו, זוהי “חֲסִידוּת”, וגם בהאנחנו צריכים להתפתח ולהתקדם.

.

הָאַחֲוָה

“לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת … הָאַחֲוָה.” — “אַחֲוָה” בעברית העכשווית היא האהבה שבין אחים במשפחה. כשהמילה מופיעה בברית החדשה, הכוונה היא תמיד ליחס בין אחים באמונה — היחס בין חברי הקהילה.

ובאיזו רמה צריכה להיות אהבת האחים שלנו? מה ישוע מצווה? — הוא אומר: “זֹאת מִצְוָתִי: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם” (יוחנן טו 12).

וישוע אוהב אותנו ברמה של “הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו” (יוחנן טו 13).

כל עוד יש בישראל משטר דמוקרטי, אין סיכוי גדול שמישהו כאן בקהילה יידרש להקריב את חייו כדי להציל אח במשיח. אבל האם יש לנו מספיק אהבה כדי להקריב קורבנות קטנים יותר?

האם אני אוהב את האחים והאחיות שלי בקהילה מספיק כדי להקריב לטובתם מזמני? — או מנוחיותי? — או מכספי?

הוסיפו “עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת … הָאַחֲוָה.”

.

הָאַהֲבָה

“לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת … הָאַהֲבָה.” — אני מאמין שיש סיבה טובה מדוע פטרוס שם את האהבה כפריט האחרון ברשימה שלו. נראה לי שיש ברשימה הזו סדר עולה. החל מ“הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית” ועד “הָאַהֲבָה” זה נהיה יותר ויותר קשה:

  •   כל אדם יכול ללמוד, עד מידה מסוימת, התנהגות מוסרית;
  •   עם מאמץ ושקידה, אדם יכול להוסיף דעת;

אבל אף אחד לא יכול להכריח את עצמו לאהוב אדם אחר. — וישוע הרי לא רק אומר לנו לאהוב אנשים נחמדים. אתם זוכרים מה הוא אמר?“וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַדרוֹדְפֵיכֶם (מתי ה 44).

לאהוב את כולם, כולל אויבים — אתם תסכימו שזה בלתי אפשרי ללא עזרה מרוח הקודש.

.

8 שֶׁהֲרֵי אִם אֵלֶּה  [כל התכונות שכרגע למדנו]  יִהְיוּ בָּכֶם וְיִרְבּוּ, לֹא יַנִּיחוּ לָכֶם לִהְיוֹת בְּטֵלִים וּבִלְתִּי פּוֹרִיִּים בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִידִיעַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

בכל הפריטים — מ“הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית” ועד “הָאַהֲבָה” — אנחנו נקראים “להוסיף” (פס’ 5): פטרוס אומר כאן ש“יִרְבּוּ”.

זאת אומרת שיחד עם כולנו אתה נקרא להתפתח, להתקדם ולהתבגר — בין אם אתה מאמין בישוע רק מאתמול, בין אם אתה תלמידו כבר 50 שנה.

לכן, לפני שנמשיך, נפרט עוד פעם את התכונות שכולנו אמורים לגדול ולהתקדם בהם:

  •         הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית,
  •         הַדַּעַת [דעת אלוהים וידיעת דברו],
  •         כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר,
  •         הַסַּבְלָנוּת,
  •         הַחֲסִידוּת [יראת אלוהים והציות לדברו],
  •         הָאַחֲוָה [אהבת האחים בקהילה],
  •         הָאַהֲבָה.

.

ותראו מה תהיה התוצאה של התפתחות, התקדמות והתבגרות בתחומים האלה (פס’ 8):

אִם אֵלֶּה יִהְיוּ בָּכֶם וְיִרְבּוּ, לֹא יַנִּיחוּ לָכֶם לִהְיוֹת בְּטֵלִים וּבִלְתִּי פּוֹרִיִּים בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִידִיעַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

לא נהיה “בְּטֵלִים וּבִלְתִּי פּוֹרִיִּים”. אם נציית ונתבגר, יהיה לזה פרי — פרי שהסובבים אותנו ייראו — פרי שמביא כבוד לאלוהים — כי הרי הפרי הזה הוא דמיון הולך וגובר לישוע המשיח.

.

כעת פטרוס כותב אזהרה:

9 מִי שֶׁאֵין לוֹ הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, עִוֵּר הוּא, קְצַר רְאוּת; הוּא שָׁכַח כִּי טֹהַר מֵחֲטָאָיו הָרִאשׁוֹנִים.

“מִי שֶׁאֵין לוֹ הַדְּבָרִים הַלָּלוּ.” — במילים אחרות: לא ייתכן שאתה מאמין בישוע ואין בך אף שריד של התכונות האלה. נכון שלא כולם מתבגרים וגדלים באותו קצב, אבל אם אתה “אמיתי” תהיה גם גדילה.

.

10 לָכֵן, אַחַי, שִׁקְדוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת לְחַזֵּק אֶת הַקְּרִיאָה וְהַבְּחִירָה שֶׁהֵן מְנַת חֶלְקְכֶם; שֶׁהֲרֵי אִם כָּךְ תַּעֲשׂוֹּ לֹא תִּכָּשְׁלוּ אַף פַּעַם,

אם אתה מאמין בישוע, סימן שאלוהים בחר בך וקרא לך. הרי אמונה מושיעה ניתנת לנו על ידי רוח הקודש. אף אדם לא יכול לחולל אמונה מושיעה בישוע בכוחות עצמו.

כאן היה אפשר לעשות עוד שיעור שלם על מה שהפסוק מכנה “הַקְּרִיאָה וְהַבְּחִירָה” ­— הבחירה מקדם — אך נשאיר זאת לפעם אחרת.

“הַקְּרִיאָה וְהַבְּחִירָה” הן אמנם יוזמה של אלוהים, אבל כאן נאמר שאנחנו יכולים — ואמורים —“לְחַזֵּק” אותן.

פטרוס לימד אותנו להתהלך ולהתבגר…

  •         במַּעֲלָה הַמּוּסָרִית,
  •         בדַּעַת,
  •         בכִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר,
  •         בסַּבְלָנוּת,
  •         בחֲסִידוּת,
  •         באַחֲוָה,
  •         ובאַהֲבָה,

…וכשאנחנו עושים זאת, הדבר מחזק את בטחונינו בישועה. לשטן יהיה קשה יותר לתקוף אותנו בספקות. נהיה תמיד בטוחים שאנחנו שייכים לישוע לנצח.

.

ובגלל שזאת עובדה, פטרוס מסיים את הקטע באמרו:

11 וּבְדֶרֶךְ זֹאת יִפָּתַח לָכֶם לִרְוָחָה הַמָּבוֹא אֶל מַלְכוּת עוֹלָמִים שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

שום מצב ושום כוח בעולם לא יוכלו לקחת לנו את התקווה הזו — התקווה של חיי הנצח במלכות ישוע. הרי מה שכתוב כאן הוא דבר אלוהים, ואלוהים נאמן להבטחותיו.

.

בבוא הזמן אכן“יִפָּתַח לָכֶם לִרְוָחָה הַמָּבוֹא אֶל מַלְכוּת עוֹלָמִים שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.”