יֹאשִׁיָּהוּ

מאמין אמיתי אחד — מקור של ברכה עבור עם שלם

  • דהי”ב 35-34  [ את רוב הקטעים אנחנו נקרא מכאן ];
  • מל”ב כב 1 עד כג 30

מבוא

?         אתם קוראים לפעמים את ספר מלכים או את דברי הימים?

אז אתם מכירים את הרצף המדכא של מלך רע, ועוד מלך רע, ועוד מלך רע… ורק לעתים רחוקות אתם נושמים לרווחה: “סוף סוף אחד טוב! סוף סוף מנהיג שרוצה לעשות את רצון אלוהים! יש תקווה!”

“יֹאשִׁיָּהוּ” היה מלך טוב כזה. — משמעות שמו: “מיוסד על־ידי אלוהים.” ממש מתאים לו.

הסיפור של המלך הטוב הזה עוזר לנו להבין למה שאול השליח אומר לנו — למאמינים בישוע: “אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לָשֵׂאת תְּחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהוֹדָיוֹת בְּעַד … מְלָכִים וְכָל רָאשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן” (טימ”א ב 2-1). הרי מנהיג שמציית לאלוהים הוא מקור לברכה עבור כל המדינה.

!          שימו את זה קבוע על רשימת התפילות שלכם: “להתפלל עבור המנהיגים.” לא סתם קיבלנו את המצווה הזו.

חושך רוחני מוחלט

יאשיהו ירש את כס המלוכה בתקופה חשוכה מאוד במלכות הדרומית, מלכות יהודה:

  • תושבי מלכות ישראל, הממלכה הצפונית, כבר נלקחו לגלוּת אשור כ-50 שנה קודם לכן;
  • על אביו של יאשיהו, המלך אמון, כתוב “כִּי הוּא … הִרְבָּה אַשְׁמָה” (דהי”ב לג 23). בתקופת מלכותו הקצרה הוא היה כולו שקוע בעבודת אלילים. אמון מַלָך שנתיים בלבד, וכשהיה בסך הכל בן 24, נרצח בביתו בידי שריו ויועציו (דהי”ב לג 24).
  • הסבא של יאשיהו לא היה יותר טוב. ההיפך: לו מגיע התואר “המלך הגרוע ביותר של מלכות יהודה” (מל”ב כא 16-1, כג 26, כד 4-3; ירמ’ טו 4).

בטח אתם כבר יודעים במי מדובר: אותו סבא נוראי היה המלך “מְנַשֶּׁה”. הוא לא רק לימד את עמו לעבוד אלילים ברמה שעברה אף את זו של הכנענים (דהי”ב לג 9) — גם ניתן לו הרבה מאוד זמן. הרי מלכות מנשה היתה הארוכה מכל המלכים: במשך 55 שנה הוא השריש בעמו את כל המִנהגים שאלוהים שנא ואסר.

▪  ברור שאחרי כל כך הרבה שנים של שקר כבר אף אחד לא זכר את האמת;

▪  ברור שאחרי חצי מאה של תורות האלילים, כבר לא נישאר מי שעוד זכר את תורת אלוהים;

▪  אחרי עשרות שנים שבהם עמד פסל האשרה בבית המקדש, ובחצרותיו התנהלה עבודת השמש והכוכבים — מי בכלל ידע שזה לא תמיד היה כך? — מי בכלל זכר שהבית הזה היה פעם מוקדש לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב? — מי בכלל זכר שיש אלוהים בשם הזה?

▪  55 שנים של מלכות מנשה, ועוד שנתיים של מלכות אמון — זה עושה כמעט 60 שנה של אלילוּת. — חוץ מכמה סבים וסבתות אף אחד כבר לא זכר את חִזקיהו, את אביו של מנשה,  את המלך הטוב האחרון.

▪  ומה נשאר מהרפורמות שאותו חִזקיהו הנהיג בעשור הראשון והשני של מלכותו? מה נשאר מהצלחותיו המרשימות בהָחְזָרת עמו לאלוהי האמת? — כלום! כי הרי מאז כבר עברו 80 שנה! כל מי שאז חזר בתשובה — מזמן הלך לעולמו.

בקיצור, כשיאשיהו נהיה למלך שרר חושך רוחני מוחלט.

שימו לב:         לא דרושה תקופה של 80 שנים עד שאנשים שוכחים את האמת ואת אלוהים.

אני הרבה פעמים נזכר איך מנו מזהיר הורים כשהחיים הרוחניים שלהם מתחילים להתרופף —

▪  כשפותחים את התנ”ך רק כשהם באסיפה בקהילה;

▪  כשמיתפללים רק בגלל שמאמינים לידם מצפים מהם להתפלל;

▪  כשבאים לאסיפות בשבת רק כשאין טיול משפחתי, אין יציאה לים, אין
▪  הזמנה למנגל, אין משחק כדורגל, ואין מבחן שצריך להתכונן אליו;

▪  כשבחיי היומיום בבית כבר לא נשאר זכר למשיח — חוץ מ-אולי, “תודה-▪  אלוהים-על-האוכל-אמן”;

▪  כשבמפגש עם מאמינים מתנהגים כאילו הכל כרגיל;  ומשתמשים באוצר
▪  מילים שנחשב ל”משיחי”;  ומעלים בקשות תפילה שנשמעות “רוחניות”
▪  — אבל כל מה שבעצם נשאר זו החזות המשיחית…

ואז, אחרי שנתיים־שלוש של התרופפות כזו, הילדים באותן משפחות שואלים את אבא ואמא בציניוּת: “תגידו, מי זה הישו הזה?”

!          בניין ללא תחזוקה מתפורר אחרי 40-30 שנה (אם הוא בניין טוב).

חיים רוחניים ללא תחזוקה — ללא קריאה בדבר אלוהים,  ללא תפילה,  ללא התחברות,  ללא לימוד — “מתפוררים” יותר מהר. הרבה יותר מהר! — יש כאן אזהרה לכולנו!

והנה, בנקודה הזו של חושך רוחני וחושך מוסרי מתרחשים בירושלים חילופי שִלטון — חילופי שִלטון אלימים: המלך אמון בן מנשה נרצח (דהי”ב לג 24):

“וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו, וַיְמִיתֻהוּ בְּבֵיתוֹ.”

חלק מאתנו חושבים: “מגיע לו!” ופשוט קוראים הלאה. — אבל…

שימו לב:         הפסוק הזה מתאר נקודה קריטית! — זכרו שאמון, כמו כל מלך יהודה לפניו, נשא תואר נוסף חוץ מ”מלך”. זכרו שאפילו המרושע והגרוע ביותר מבין המלכים האלה נקרא “מְשִׁיחַ יהוה” (שמו”ב א 16, יט 21; איכה ד 20). הן מנשה והן אמון, שני המלכים הנוראיים, היו חלק משושלת ישוע המשיח (מתי א 10)!

לכן: רצח המלך אמון היה עוד נסיון של השטן להפר את תכנית הישועה של אלוהים — למנוע את ביאת המשיח.

?         הרי מי היה היורש החוקי היחיד שנשאר אחרי אמון? — ילד בן 8! — ומה הבעיה עבור אותם שרים שביצעו את הרצח פשוט לעלות לחדר הילדים, לדקור את יורש־העצר הקטן ולקחת את השלטון לעצמם?

ואז, זהו.  אין המשך לבית דויד.  לא יהיה משיח.  השטן ניצח.

אבל משהו התפקשש לאותם שרים ופקידי חצר. אלוהים השתמש ב”עַם הָאָרֶץ” — באנשים מהבסיס שלא היו חלק מהשלטון המושחת — כדי לעצור ולהעניש אותם על רצח המלך. כך קִבלנו את הפסוק האחרון בפרק לג (25א) שפותח במילים:

וַיַּכּוּ עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן.

והשליט החדש הוא…

ילד־מלך

אנחנו קוראים (דהי”ב לג 25ב):

וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.

כאמור, לאמון הצעיר היה רק בן אחד שיכל לרשת את כס המלכות, “יֹאשִׁיָּהוּ” בן ה-8. — דמיינו לכם ילד בכיתה ב’-ג’ שהופך בין־לילה לשליט על עם ומדינה  [ יונתן עזריאל כשליט טוטליטארי ].

ברור שלא נותנים לילד צעיר כזה לנהל את המדינה על דעת עצמו. אותם אנשים שהמליכו את יאשיהו בוודאי…
▪  קיבלו בשנים הראשונות את ההחלטות במקומו,
▪  קבעו את מדיניות הפנים והחוץ,
▪  הוציאו בשמו צווים, חוקים ומסמכים רשמיים,
▪  בגיל 8 הילד־מלך לא תיפקד כשופט עליון,
▪  וגם לא כרמטכ”ל.

אך את הזמן אף אחד לא יעצור — ובמרוצת השנים יאשיהו הפך ל…

מלך מתבגר

כעת כתוב לנו (דהי”ב לד 3):

וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ, וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר, הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו.

דמיינו לכם נער בן 16;

▪  והוא לא חי על פיצה וקולה;
▪  ולא מחובר לפלאפון 24/7;
▪  ולא נראה שכל הראש שלו בבחוּרות;
▪  והוא לא מנדנד יום יום: “נו, אבא! מה עם האופנוע שהבטחת לקנות לי?”
▪  והוא לא מחמם לעצמו המבורגר ב-2 בלילה ולמוחרת ישן עד 12 בצהריים.

לא. — והמלך בן ה-16 גם לא עשה מה שהיה מקובל כבר 60 שנה ו”דרש אל אלילי אמון אביו”. — תודה לאל! — מישהו עשה לו היכרות עם האלוהים האמיתי, עם “אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו.”

?         איך הוא שמע על “אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו”?

2 אופציות:

  1. ייתכן שהגיע לידיו חומר כתוב — חלקים מדבר אלוהים שכבר היו קיימים (ספר תורה לא היה לו בשלב הזב. זאת אנחנו יודעים בוודאות [דהי”ב לד 21]);
  2. ייתכן ששמע על האלוהים האמיתי בעל־פה. הרי ירמיהו וצפניה נִבּאו בימיו וניסו לעורר את העם לתשובה (ירמ’ א 2; צפנ’ א 1).

ירמיהו זעק ברחובות עיר הבירה (ירמ’ ד 4):

4 ”הִמֹּלוּ לַיהוה, וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם, אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם; פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי, וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה, מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם.”

לא כתוב לנו על קשר ישיר בין יאשיהו לבין אחד מנביאי התנ”ך, אך אנחנו בהחלט רואים אותו מגיב לקריאתם: יאשיהו “הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו.”

לדרוש את אלוהים — זה לא רק חיפושׂ

?         “לדרוש את אלוהים.” — איך עושים את זה? — איך אני ואתה “דורשים את אלוהים?”

מדובר ביותר מרק “לחפש”, כפי שהמונח התנ”כי מובא בתרגומים הלועזיים.

החיפוש הוא רק השלב הראשון — שלב חשוב אמנם — כי לכל המחפשים אותו בכנות, אלוהים מבטיח  (ירמיהו כט 13-12):

“וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי — וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם;
וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם.”

חיפוש, מציאה — והשלב הבא הוא…

סליחת חטאים וישועה

כשאדם חוטא מבין שהוא זקוק למושיע וזועק לבורא העולם בתפילה — אלוהים יענה. — הבטחה!

לא משנה באיזה מקום בעולם נמצא אותו חוטא, לא משנה מאיזה רקע הוא, לא משנה באיזו שפה הוא זועק, ואיך הוא מנסחַ את פנייתו לבוראו — אלוהים ימצא דרך להפגיש אותו עם הבשורה ועם ישוע המשיח.

ואז, חטאיו של אותו חוטא נסלחים, כי הוא מאמין בישוע המשיח כמושיעו (מה”ש טז 31; רומ’ י 9). הוא נולד מחדש ונהיה ל”בְּרִיאָה חֲדָשָׁה” (קור”ב ה 17).

אין ספק שזה קרה גם למלך יאשיהו. אם יאשיהו לא היה מאמין נושע, דבר אלוהים לא היה מתאר אותו במילים: “כָּמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ, אֲשֶׁר שָׁב אֶל יהוה בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה, וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ” (מל”ב כג 25; כב 2). — יאשיהו היה מאמין נושע.

כמו כל קדושי התנ”ך, יאשיהו לא הכיר את שמו של ישוע. הוא ידע שמושיעו הוא “אֵל־שַׁדַּי” — “אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב” — אך גם הוא נושע על בסיס כפרתו של ישוע המשיח על הצלב. — אין דרך אחרת. “אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע” (מה”ש ד 12).

השלב הבא:

לדרוש את ה’ כאורח חיים

חיפָּשתָ, מַצָאתָ, נושעתָ. — אבל “לִדְרוֹשׁ אֶת יהוה” לא מסתיים כאן. אתה הרי אוהב את המושיע, ולכן אתה רוצה לדעת את רצונו — ולעשות אותו:

  • “לִדְרוֹשׁ אֶת יהוה”, זה כולל לקרוא ולחקור בדבר אלוהים על־מנת לדעת מה רצונו — מה הוא אוהב ומה הוא מתעב;
  • לציית לכתוב, אפילו כשזה לא מקובל על הסביבה שלך — גם זה “לִדְרוֹשׁ אֶת יהוה”;
  • לדבר עם המושיע בתפילה, להודות לו, להלל את שמו — לא בפומבי, כדי שכולם ישמעו כמה רוחני אתה, אלא בפרטיוּת — לא רק בשבת בקהילה, אלא בהתמדה בכל ימות השבוע, למרות כל הלחץ וחוסר הזמן — גם זה “לִדְרוֹשׁ אֶת יהוה”;
  • לספר על המושיע בכל הזדמנות ולשמור על עדות טובה וטהורה בפני העולם הלא־מאמין שסובב אותנו — עד כמה שזה קשה — גם זה “לִדְרוֹשׁ אֶת יהוה”.

“לִדְרוֹשׁ אֶת יהוה”, זה לא מסתיים ברגע שמצאנו את המשיח. “לִדְרוֹשׁ אֶת יהוה” זהו אורח חיים — לכל החיים.

כך הבין את זה גם יושיהו. — כעת המלך הצעיר — בן ה-20 בסך הכל — לוקח את העניינים לידיו והופך ל…

מלך קנאי לאלוהיו

אנחנו קוראים (דהי”ב לד 5-3):

3 וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה [לְמָלְכוֹ] הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת. 4 וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים, וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ; וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק, וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם. 5 וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל מִזְבְּחוֹתָם; וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלָיִם.

…וזה רק מה שהוא עשה בממלכת יהודה. אחר־כך עלה צפונה והשמיד את סממני האלילוּת גם בשִטחֵי הממלכה הצפונית — אצל השומרונים ובגליל (דהי”ב לד 7-6).

יאשיהו “הֵחֵל לְטַהֵר.” — חשבו שבנקודה הזו עברו כבר 70 שנים של עבודת אלילים רצופה. מי שעוד זכר עבודת אלוהים על־פי התורה היה בגיל 100-90 (וכמה כאלה כבר יש?).

95 אחוזים מהאזרחים הכירו רק את מזבחות הבעל, את האשרה ואת פסלי האלילים האחרים. להם השתחוו והקריבו כבר הוריהם, ולפניהם סבא וסבתא. — זה מה שהיה מקובל.  זה מה שהיה רגיל.  זו היתה “דת ישראל” — דת הרוב.

ועכשיו קם פתאום המלך הצעיר הזה — בחור שעוד לא סיים שלוש שנים צבא —

▪  ואומר לנו שמסורת אבותינו היא בגדר חטא [ ?! ];
▪  ואוסר עלינו מה שהיינו רגילים לעשות כבר שלושה דורות־פלוס [ ?! ];
▪  ושובר ושורף וטוחן לאבק את האלילים שעד עכשיו שמרו עלינו [ ?! ];
▪  ומבטל את כל המִשרות של כוהני הדת ואנשים “קדושים” שהנהיגו אותנו;
▪  ומנסה לקחת לנו את הדת המקובלת והאהובה על כולם;
▪  ובנוסף לכל אלה הוא דורש שנציית לחוקים חדשים!

אתם יכולים להיות בטוחים שלא כולם הסכימו עם הרפורמה — שיאשיהו יצר לעצמו הרבה אוייבים עם פעולות הטיהור.

הרי כל דת שהיא המצאת בני אדם — ואגב: דת היא תמיד המצאה של בני אדם — כל מערכת דתית היא כלי בידי קבוצת אנשים…
▪  שדרכו הם שולטים על אנשים אחרים;
▪  ומי ששולט זוכה לכָבוד ומרוויח מִזה כסף;
▪  ואף אחד לא מוותר בקלוּת על כּבוד וכסף.

מזווית ראייה אנושית, יאשיהו סיכן את כיסאו ואפילו את חייו בכך שהוא פעל כנגד דעת הרוב ונגד הממסד הדתי. אך המלך הצעיר עשה חשבון אחר. הוא סמך על ההבטחה שאלוהים נתן לצאצאי דויד (לדוגמה מל”א ט 5-4):

4 ”וְאַתָּה, אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר, לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר — 5 וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם; כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר: ‘לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל’.”

אלוהים מבטיח: “וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ.” — שימו לב עד כמה העיקרון הזה שונה מכל שלטון טוטליטארי שאנחנו מכירים:  שום משאבי מדינה לא מושקעים כאן בשמירה על הכיסא!

▪  אין צורך במערך עצום של משטרה חשאית ומלשינים שמקבלים משכורת כדי לגלות ולדכא כל התנגדות לשליט עוד בשלב התכנון;

▪  אין צורך בצבא של שומרי ראש, שמגייס את כל הלוחמים הטובים ביותר במדינה — שמצוייד בכל אמצעי הלחימה החדישים והטובים ביותר שניתן למצוא — והכל על־מנת לשמור ולהגן על איש אחד בלבד;

▪  אין צורך באיוש כל עמדות המפתח במדינה על־ידי אנשים שאין להם כל התאמה מקצועית לתפקיד — שרים ומנכ”לים שגורמים נזק כלכלי עצום למדינה על־ידי שחיתותם וחוסר יעילותם — אנשים שנמצאים במקומם רק מסיבה אחת: הימצאותם שומרת על הכיסא של השליט, כי הם בני משפחתו או מחוייבים לו בצורה זו או אחרת.

אין צורך בכל אלה:

“אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי… בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר… — וַהֲקִמֹתִי [אני!] אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ.” — זוהי הבטחת אלוהים שבה בטח יאשיהו.

■         ואותו עיקרון נכון גם עבורינו. — הרי ישוע אומר: “דִּרְשׂוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת מַלְכוּת אֱלֹהִים וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְנוֹסַף לָכֶם כָּל אֵלֶּה” (מתי ו 33 [דליטש]). “אתה תדאג לעשיית רצון אלוהים ותהיה מרוכז בו — ואלוהים ידאג לך.”

ובכן, למשך 6 שנים יאשיהו היה עסוק בטיהור ארצו מעבודת האלילים וסממניה — ואלוהים דאג לו והעניק הצלחה.

השיפוץ

השלב הבא מגיע (דהי”ב לד 8) “בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ,” לאחר שיאשיהו סיים “לְטַהֵר [את] הָאָרֶץ וְ[את] הַבָּיִת” (דהיינו את בית המקדש).

כעת הוא מחליט לשפץ את הבית הזה.

שימו לב למקורות המימון עבור עבודות השיפוץ: לפי פסוק 9 מדובר ב”כֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית אֱלֹהִים, אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, וישבי (וַיָּשֻׁבוּ) יְרוּשָׁלָיִם.”

זאת אומרת שמאמצי המלך הצעיר מתחילים להניב פרי. אזרחי יהודה שבים להשתחוות בבית המקדש, יחד עם שארית מ-10 השבטים. המשתחווים אפילו מביאים תרומות — סימן שהם משוכנעים כי מימון עבודת המקדש היא מטרה ראוייה.

כסף המובא בית אלוהים

?         כאן חשוב לברר מתוך אילו מניעים  אנחנו  תורמים.

▪  האם רק כדי להשיג משהו מאלוהים?

▪  האם כדי שאנשים יראו איזה “משיחיים טובים” אנחנו (מתי ו 2)?

▪  האם “מִתּוֹךְ צַעַר אוֹ הֶכְרֵחַ” (קור”ב ט 7א) — מתוך תחושה של כפייה — מתוך מחשבה ש”אם אני לא נותן, אלוהים יעניש אותי”?

אם נסלחו לנו חטאינו בזכות כפרתו של ישוע — אם אלוהים “הוֹלִיד אוֹתָנוּ מֵחָדָשׁ לְתִקְוָה חַיָּה בִּתְחִיַּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מִן הַמֵּתִים” (כיפא”א א 3) —

▪  אזי הלבבות שלנו יהיו מלאי תודה למשיח;

▪  אז אנחנו נרצה לתת;

▪  אז אנחנו נראה את הנתינה כזכות;

▪  אז אנחנו נדע שלעולם לא נוכל לתת מספיק, כי הרי לישוע מגיע הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים להביא;

▪  אז “הַנּוֹתֵן בְּשִׂמְחָה” (קור”ב ט 7ב), זה אנחנו.

ספר התורה

הוראת יאשיהו לשפץ את בית האלוהים לא רק הובילה לטיפול במפגעי ההזנחה. אנחנו קוראים (דהי”ב לד 14):

וּבְהוֹצִיאָם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יהוה מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַת יהוה בְּיַד מֹשֶׁה.

האלילים והמזבחות המוקדשים להם הוּצאו מבית המקדש, והלויים סרקו, רוקנו וניקו כל חצר, כל אולם, כל לשכה, כל חדר, כל מחסן וכל מרתף שבו. תארו לעצמכם כמה טונות של ג’נק התווספו בבניין גדול כזה ביותר מחצי מאה של שימוש למטרות הלא נכונות.

אבל לא כל מה שמצאו היו גרוטאות. בחסד אלוהים “חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן” שם לב לְמגילה מאובקת שהייתה בין החפצים המוּעדים לשריפה (מל”ב כג 4). הוא החליט לפתוח ולבדוק אותה — והנה, מה שהוא מצא היה לא פחות מ”סֵפֶר תּוֹרַת יהוה בְּיַד מֹשֶׁה.”

מתברר שכל הרפורמה שיאשיהו מקדם, הארגון מחדש של עבודת הכוהנים, הלויים והקרבת הקורבנות — הכל מבוסס על פיסות מידע שנשתמרו בעל־פה לאורך הדורות. לאף אחד אין תורה כתובה, ואפילו העותק האחרון כמעט נזרק למזבלה שבנחל קידרון.

גם כאן רואים בברור את יד אלוהים שמתערב. השטן היה רוצה להשמיד את העותק האחרון הזה של תורת אלוהים. — הרי אם היה מצליח,…
▪  לא היה נשאר שום קנה־מידה שאֵלָיו ניתן להשוות דברי נביאים;
▪  לא היה נשאר שום קנה־מידה שעל־פיו ניתן לזהות מורה שקר.

ללא מסמך כתוב “נאמן למקור” — ללא מאגר מידע שהוא “לקריאה בלבד”, שאסור להכניס בו שינויים — הכל גמיש. מסורות, שיטות עבודה וחוקים יכולים להיות נכונים ותואמים את דבר־ה’ היום, אבל כעבור 100, 500, 1000 שנים של התפתחות טכנולוגית, שינויי תרבות ואין־ספור השפעות אחרות — אותן מסורות, שיטות עבודה וחוקים יישתנו ללא היכר.

מי שפעם שיחק “טלפון שבור” יודע שזה מה שקורה כשמעבירים מידע בעל־פה בלבד.

■         אנחנו מחוייבים לאנשים כמו חִלקיהו הכוהן שדאגו לשמור על דבר אלוהים הכתוב. אנחנו מחוייבים ליהודים שהגנו בגופם על כתבי היד — לסופרים שהקפידו לבדוק ולהשוות ולספור כל אות שהעתיקו. באנשים האלה אלוהים השתמש כדי שלנו תמיד יהיו עותקים נאמנים למקור.

בזכותם יש היום לאן לפנות כשאדם אומר לנו: “אלוהים אמר לי”, או “אלוהים אמר לי בשבילך…” — בזכותם אנחנו יכולים לפתוח ספר נאמן למקור ולבדוק האם אלוהים באמת אמר דבר כזה, או האם ההוראה שמנסים לתת לנו סותרת עיקרון שבדברו.

“שָׁפָן הַסּוֹפֵר” חוזר מבית המקדש לארמון המלך ומביא אתו את המגילה. — תראו איך מגיב יאשיהו לקריאה מתוכה (לד 19):

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו,

?         למה? — כי הוא מיד מבין את השלכות הנקרא (לד 21ב):

“גְדוֹלָה חֲמַת יהוה אֲשֶׁר נִתְּכָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת דְּבַר יהוה, לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה.”

דבר אחד היה ברור ליאשיהו: “אנחנו תחת זעם אלוהים, כי לא צייתנו לתורה!” — אבל לפני הצעד הבא הוא מרגיש צורך ב…

הדרכה מילולית ישירה מאלוהים

המלך משגר משלחת ל”חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה” (לד 22) כדי לשמוע ישירות מאלוהים. מי יודע, אולי יש בכל זאת אפשרות לעצור את העונש הצפוי בכל רגע.

■         מילת אזהרה עבורינו:

הדרך הזו הייתה פתוחה בישראל בתקופת התנ”ך. אנשים יכלו לפנות לנביאים שהוכיחו את עצמם כדוברים מהימנים של אלוהים. מאוחר יותר, שליחי ישוע המשיח יכלו למסור התגלות ישירה מאלוהים, והם הוכיחו את סמכותם לעשות זאת על־ידי ניסים ואותות (מה”ש ה 12, יד 3; רומ’ טו 19).

אך מהרגע שדבר אלוהים שבתנ”ך ובברית החדשה הושלם ואחרון השליחים הלך לעולמו, יש לנו רק סמכות אחת שקובעת מהו רצון אלוהים ומה לא: דברו הכתוב.

  • זאת לא אומרת שמאמין משיחי לא יקבל יעוץ רוחני. חשוב ונכון להתייעץ עם מאמינים בוגרים לפני החלטות חשובות. — אך כל מה שאח במשיח יגיד לך תמיד יהיה מגדר עצה.

!          שימו לב לזה: אף אחד (!) לא מוסמך למסור לך התגלות ישירה, פרטית ומחייבת מאלוהים.

  • זאת גם לא אומרת שמאמין משיחי לא יתפלל ויבקש הדרכה על־ידי רוח הקודש. ההיפך! זוהי תפילה נכונה והכרחית, ואני יכול להעיד שהתשובות וההדרכה שיתקבלו בעקבות תפילה כזו הן אמיתיות.

אך הן היעוץ שנקבל, והן כל מהלך שניזום בעקבות התפילה להדרכה, חייבים להתאים לדבר אלוהים.

ואם “קיבלת שלום” לגבי מהלך מסויים — ואפילו אם שמעת קול פנימי שמאשר את נכונותו — אם המהלך הזה סותר עיקרון מדבר אלוהים, אזי אתה בעצם מודרך על־ידי הרגש שלך ועל־ידי השטן. הרי אלוהים לעולם לא סותר את דברו.

הלאה לכותרת הבאה:

יאשיהו זוכה לאַרְכָּה

…ומפני שהוא המלך, כל המדינה זוכה יחד אתו. — הינה הבטחתו של אלוהים מפי חולדה הנביאה (לד 28-27):

27 ”יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו, וַתִּכָּנַע לְפָנַי, וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי — וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי” נְאֻם יהוה. 28 ”הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל אֲבֹתֶיךָ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו.”

יאשיהו לא היה המלך הראשון שזכה להבטחה כזו — אבל הוא היחידי שהגיב נכון.

  • כששלמה סטה לדרך האלילים, אלוהים איים לקרוע את הממלכה ממנו. — ואז הוא נתן לשלמה אַרְכָּה במילים: “אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה, לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ. — מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה” (מל”א יא 12).

?         האם שלמה עשה משהו בנדון? האם הוא השתמש בתקופת החסד שקיבל מאלוהים כדי לחזור בתשובה ולתקן את המעוּות? — כלום.

  • זה עוד יותר בולט אצל המלך חִזקיהו:
    כשחִזקיהו קיבל את המשלחת מבבל — כאשר, במקום לתת כבוד לאלוהיו, הוא רק התרברב על עושרו והצלחותיו — אלוהים שלח אליו את ישָעיהו הנביא עם נבואת פוּרענוּת.

?         האם האיום גרם לחִזקיהו לבקש סליחה? האם הוא ניסה לעשות את כל שביכולתו כדי למנוע את האסון הממשמש ובא? — לא. — תשובתו הצבועה לישיעהו היתה: “טוֹב דְּבַר יהוה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.” …ולעצמו הוא חשב בשקט: “הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי”, או בשפה שלנו: “ממילא העונש הזה לא יבוא כל עוד אני בחיים” (מל”ב כ 19).

יאשיהו — שלא כמו שני קודמיו שהזכרנו — עשה שימוש מרבי באַרְכָּה שקיבל מאלוהים. — וזה מביא אותנו לכותרת…

חידוש הברית

הנה כמה מהצעדים שהמלך יאשיהו יזם:

לד 30-29:         הוא ארגן קריאה ציבורית של התורה בבית המקדש. לקריאה הפומבית הזו הזמין את הנהגת המדינה ואת כל אזרחיה;

לד 32-31:         חזקיהו התחייב מחדש לקיום ברית סיני על־פי הכתוב בתורה — לא רק בשמו אלא בשם העם כלו;

לד 33א:           הוא המשיך במלאכת טיהור הארץ מעבודת אלילים;

לד 33ב:           הוא גרם ל”כָּל הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת יהוה אֱלֹהֵיהֶם.” — זאת אומרת שהוא אכף את התורה כחוק. הרי אפילו המלך המאמין הנלהב ביותר לא יכול להפוך אף אזרח אחד במדינתו לנושע.

…והמשפט האחרון של פרק לד הוא: “כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי יהוה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם.”

אז הנה למדנו על מאמין אמיתי אחדוהוא היה מקור של ברכה עבור עם שלם.

אם חשבתם שזהו הסיפור השלם של יאשיהו — אז זה לא! יש עוד הרבה פרטים שלא נגענו בהם, ויש עוד המשך. אבל בנקודה הזו אתם כבר כל כך עייפים שכל המוסיף — גורע.

לכן נעשה כעת…

סיכום

  1. הקפידו על תחזוקה רוחנית:
    ▪  קריאה אישית בדבר אלוהים;
    ▪  תפילה אישית;
    ▪  השקעה בלימוד;
    ▪  ולא רק “פעם ב-” אלא כל יום!
    ▪  ולא רק בפרטיות אלא גם תוך התחברות עם מאמינים אחרים.

לטובתכם ולטובת הילדים שלכם: אל תרשו לעצמכם התרופפות רוחנית!

וכדי שלא יתקבל הרושם שמדובר רק ברשימת מצוות טכניות שעליה נעשה “√” כל יום — נמשיך לנקודה…

  1. מדובר ב-לדרוש את אלוהים! — לדרוש את אלוהים כאורח חיים.

▪  בָקריאה, בתפילה ובציות לכתוב אנחנו משתחווים לאישיוּת;
        ▪  אנחנו מקיימים קשר אישי עם אבינו האוהב שבשמיים;
▪  אנחנו נותנים כבוד למושיע שחי בנו.

ומפני שאנחנו אוהבים אותו, אנחנו נדאג ל…

  1. סדר עדיפויות נכון: אתה תדאג לעשיית רצון אלוהים ותהיה מרוכז בו — תדרוש אותו כאורח חיים — ואלוהים ידאג לך ולצרכים שלך.

וזה מביא אותנו לנקודה…

  1. נתינה לעבודת אלוהים: חשוב שאנחנו נראה את הנתינה כזכות. הרי לישוע מגיע הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים להביא. — שאל את עצמך: “האם ‘הַנּוֹתֵן בְּשִׂמְחָה’ זה אני?
  2. תודה לאל שהוא נתן לנו את דברו הכתוב. רק בדברו יש לנו קנה־מידה מדוייק שקובע מהו טוב ומהו רע; מה אלוהים אוהב ומה הוא שונא. — ▪ התרבות משתנה; ▪ המִנהגים משתנים; ▪ המוסר משתנה; ▪ העולם משתנה  —  העקרונות של דבר אלוהים לא משתנים!

דיברנו למעלה על התרופפות רוחנית — וזה מביא אותנו לנקודה…

  1. לפעמים יש צורך “לחדש את הברית”. כשאנחנו בשגרה במשך הרבה זמן;
    ▪ כשאנחנו מרגישים שאבדה לנו ההתלהבות; ▪ שכבר אין לנו את “האהבה הראשונה” (התג’ ב 4)  —  אז הגיע הזמן לחדש את מחוייבותנו לברית. אז הגיע הזמן להתפלל:

“אדון ישוע, אני שייך לך — היום לא פחות מביום שבו הושעת אותי. סלח לי על ההתרופפות הרוחנית. בבקשה חדש בי את המרץ ואת ההתלהבות לציית לך ולשרת אותך בכל כוחי ומאודי — כמו ביום הראשון, ועד היום האחרון.”

להתמסר מחדש. — לחדש את הברית.

ואחרון…

  1. זכרו להתפלל עבור מנהיגי המדינה. — מנהיג שמכבד את אלוהים ומציית לו בענווה, הוא מקור לברכה עבור כולנו.