האיגרת השלישית של יוחנן השליח.

מעשה בשלושה אנשים: האהוב, הרע והנאמן

האיגרת השלישית של יוחנן נכתבה על ידי יוחנן השליח כמכתב אישי לידיד קרוב ואהוב בשם גיוס.

לפני שאתייחס לתוכן האיגרת הבה נלמד מעט רקע לכתיבתה ואופן כתיבת האיגרת.

האיגרת השלישית והשניה נכתבו כמכתב אישי סטנדרטי התואם לתרבות היוונית רומית של המאה הראשונה.[1] שתי האיגרות כוללות כ 300 מילים ביוונית וכך הותאמו להיכלל בדף פפירוס אחד (ראה פסוק 13).

מחבר האיגרת

מקובל על כל הפרשנים והחוקרים שהמחבר הינו יוחנן השליח, בן זבדי, מחבר ספר הבשורה הרביעי. שלושת האיגרות מיוחסות ליוחנן השליח בגלל סגנון הכתיבה ושם התואר המתאים ליוחנן השליח.

כתבים עתיקים של פוליקארפ ופפיאס מסוף המאה הראשונה (100 לספירה) מתייחסים לאיגרת הראשונה של יוחנן או מצטטים קטעים מהאיגרות.[2] עובדות אלו עוזרות לקבוע שהאיגרות של יוחנן השליח נכתבו לפני סוף המאה הראשונה, ככל הנראה בשנות התשעים של המאה הראשונה לספירה. אבות הכנסיה תיעדו שמעט לפני 67 לספירה, יוחנן השליח הצטרף למשיחיים אחרים ועזב את ירושלים לפני המצור והחורבן. יוחנן המשיך את שירותו השליחי בעיר אפסוס שבטורקיה. מקובל לחשוב שיוחנן כתב את האיגרת הראשונה שלו לקהילות באיזור, המוזכרות בספר ההתגלות בפרקים ב’-ג’.

האיגרת השלישית של יוחנן השליח:

1‏ מֵאֵת הַזָּקֵן אֶל גָּיוֹס הָאָהוּב אֲשֶׁר אֲנִי אוֹהֲבוֹ בֶּאֱמֶת. 2‏ חֲבִיבִי, אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה לְךָ טוֹב בַּכֹּל וְתִהְיֶה בָּרִיא, כְּשֵׁם שֶׁטּוֹב לְנַפְשְׁךָ. 3‏ שָׂמַחְתִּי מְאֹד כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אַחִים וְהֵעִידוּ עַל הָאֱמֶת אֲשֶׁר בְּךָ, וְאָמְנָם כָּךְ אַתָּה מִתְהַלֵּךְ בָּאֱמֶת. 4‏ אֵין לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מִלִּשְׁמֹעַ שֶׁיְּלָדַי מִתְהַלְּכִים בָּאֱמֶת.
5‏ חֲבִיבִי, אַתָּה נוֹהֵג בְּנֶאֱמָנוּת בְּכָל מַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְמַעַן הָאַחִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם זָרִים.
6 הַלָּלוּ הֵעִידוּ עַל אַהֲבָתְךָ לִפְנֵי הַקְּהִלָּה, וְיָפֶה תַּעֲשֶׂה אִם תְּשַׁלֵּחַ אוֹתָם כַּיָּאֶה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; 7 כִּי לְמַעַן הַשֵּׁם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, וְלֹא לָקְחוּ דָּבָר מִן הַגּוֹיִם. 8 עַל כֵּן חוֹבָה עָלֵינוּ לִתְמֹךְ בַּאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה שֻׁתָּפִים לָעֲבוֹדָה בְּשֵׁרוּת הָאֱמֶת.
9‏ כָּתַבְתִּי אֶל הַקְּהִלָּה, אֲבָל דִּיוֹטְרֶפֶס הַמִּתְאַוֶּה לִהְיוֹת לָהֶם לְרֹאשׁ אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אוֹתָנוּ. 10‏ לָכֵן בְּבוֹאִי אַזְכִּיר אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. הוּא מַשְׁמִיץ אוֹתָנוּ בְּדִבְרֵי רֶשַׁע וְאֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בָּזֶה; גַּם אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אֶת הָאַחִים, וְאֶת הָרוֹצִים לְקַבְּלָם הוּא מוֹנֵעַ וּמְגָרֵשׁ מִן הַקְּהִלָּה.

11‏ חֲבִיבִי, אַל תֵּלֵךְ בְּעִקְּבוֹת הָרַע, כִּי אִם בְּעִקְּבוֹת הַטּוֹב. הָעוֹשֶׂה טוֹב מֵאֱלֹהִים הוּא, וְהָעוֹשֶׂה רַע לֹא רָאָה אֶת אֱלֹהִים. 12עַל דֶּמִטְרִיוֹס הֵעִידוּ הַכֹּל, גַּם הָאֱמֶת עַצְמָהּ; וְגַם אֲנַחְנוּ מְעִידִים, וְיוֹדֵעַ אַתָּה כִּי עֵדוּתֵנוּ אֱמֶת.
13‏ הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִכְתֹּב אֵלֶיךָ, אַךְ אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִכְתֹּב אֵלֶיךָ בִּדְיוֹ וְעֵט. 14 אֲנִי מְקַוֶּה לִרְאוֹתְךָ בִּמְהֵרָה וְאָז פֶּה אֶל פֶּה נְדַבֵּר. 15 שָׁלוֹם לְךָ. הַיְדִידִים דּוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹמְךָ. דְּרֹשׁ בִּשְׁלוֹם הַיְדִידִים אִישׁ אִישׁ בִּשְׁמוֹ.

חלוקת הפרק:

א. האהוב – גיוס: (פ. 1-8)

  1. עומד באמת – בישוע (פ. 1-4)
  2. מכניס אורחים ותומך במאמינים (פ. 5-8)

ב. הרע – דיוטרפס (פ. 9-11)

  1. רודף כבוד והשפעה (פ. 9א)
  2. דוחה את האמת משליחי המשיח (פ. 9ב)
  3. מונע את גדילתה הבריאה של הקהילה (פ. 10)
  4. הטיפול הראוי במתמידים ברע (פ. 10-11)

ג. הנאמן – דמיטריוס (פ. 12)

  1. נאמנות מוכחת במעשים (פ.12)

א. האהוב – גיוס: (פ. 1-8)

1 מֵאֵת הַזָּקֵן אֶל גָּיוֹס הָאָהוּב אֲשֶׁר אֲנִי אוֹהֲבוֹ בֶּאֱמֶת. 2‏ חֲבִיבִי, אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה לְךָ טוֹב בַּכֹּל וְתִהְיֶה בָּרִיא, כְּשֵׁם שֶׁטּוֹב לְנַפְשְׁךָ. 3 שָׂמַחְתִּי מְאֹד כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אַחִים וְהֵעִידוּ עַל הָאֱמֶת אֲשֶׁר בְּךָ, וְאָמְנָם כָּךְ אַתָּה מִתְהַלֵּךְ בָּאֱמֶת. 4‏ אֵין לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מִלִּשְׁמֹעַ שֶׁיְּלָדַי מִתְהַלְּכִים בָּאֱמֶת.
5‏ חֲבִיבִי, אַתָּה נוֹהֵג בְּנֶאֱמָנוּת בְּכָל מַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְמַעַן הָאַחִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם זָרִים. 6 הַלָּלוּ הֵעִידוּ עַל אַהֲבָתְךָ לִפְנֵי הַקְּהִלָּה, וְיָפֶה תַּעֲשֶׂה אִם תְּשַׁלֵּחַ אוֹתָם כַּיָּאֶה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; 7 כִּי לְמַעַן הַשֵּׁם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, וְלֹא לָקְחוּ דָּבָר מִן הַגּוֹיִם. 8 עַל כֵּן חוֹבָה עָלֵינוּ לִתְמֹךְ בַּאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה שֻׁתָּפִים לָעֲבוֹדָה בְּשֵׁרוּת הָאֱמֶת.

יוחנן השליח מציג עצמו כזקן, ומשתמש בתואר הזה לבטא את גילו, מעמדו כזקן קהילה, את סמכותו וכמובן את היותו עד ראיה של המשיח בכבודו ובעצמו. את כל זאת ניתן להסיק משלושת האיגרות וכמובן מן הפתיח של האיגרת השניה (יוח”ב 1).

יוחנן מתאר את גיוס כאח אהוב, שהוא אוהבו באמת.

מה יש בגיוס שגרם ליוחנן השליח לאהוב אותו כל כך? מה צריך להיות בחיים שלנו כדי שנהיה אהובים באמת על ידי האחים והאחיות בגוף המשיח? ולא פחות מכך גם במשפחתנו כהורים, אחים או אחיות?

א. גיוס עונה על הדרישה של אדם היודע מהן שתי המצוות העיקריות בכתבי הקודש וחי על פיהן. אהבת אלוהים ואהבת אדם.

בפסוקים 1-4 יוחנן מפרט את אהבת אלוהים המתבטאת בחייו של גיוס.
גיוס חי על פי האמת של דבר אלוהים. גיוס מאמץ את דבר אלוהים ומיישם את מצוות אלוהים בחייו. גיוס מכיר את האדון ישוע באופן אינטימי, וכעת חי את האדון בכל תחומי החיים. זאת משמעות המילים: מתהלך באמת בפסוק 3. שימו לב שהמילה “אמת” מופיעה ארבע פעמים בארבעת הפסוקים הראשונים. הכוונה שגיוס הולך עם ישוע ובישוע – דבוק לאמת כאישיות, ומציית לאמת שהיא דבר אלוהים.

יוחנן מציין את בגרותו הרוחנית של גיוס באופן מיוחד:

גיוס, אני מתפלל שבריאותך הגופנית תהיה ברמה של בריאותך הרוחנית.

וואו, על כמה מאיתנו אפשר לומר את המשפט הזה? כמה מאיתנו בריאים יותר רוחנית משאנו בריאים גופנית? אין פלא שגיוס היה כל כך אהוב על יוחנן.

ב. יוחנן אהב את גיוס כי הוא התמיד בחיים משיחיים. לא מדובר באדם המתלהב לרגע, או מתנהג כראוי באופן חד פעמי ורגעי, אלא מדובר באדם שסגנון חייו הקבוע והמתמשך מעיד על אמונה כנה בישוע, ושכנוע עמוק שדבר אלוהים הוא האמת המוחלטת המכתיבה כל מהלך בחיים. גיוס חי את דבר אלוהים. גיוס נושע באמת. גיוס לא ציית רק למצוות הנוחות בקרב אנשים נוחים, אלא ציית לדבר ה’ – נקודה!

משמע, גיוס לא רק לימד או השמיע את דבר אלוהים אלא גם חי את מה שהוא לימד (פ. 3). ראה גם יוח”ב 4 וכן לוקס ו’ 46.

ג. יוחנן אהב את גיוס כי הוא שומע מאחרים עדות אופי חיובית על גיוס. כמו כל אב השמח ומתמלא בנחת כשהוא שומע חדשות טובות ועדות טובה על ילדיו, כך היה בין יוחנן לגיוס. אחרים העידו על גיוס שהוא מתמיד באמת והולך עם אלוהים.

מן הכתוב ניתן להסיק שהיה קשר קרוב בין יוחנן לגיוס, עד כי יוחנן ראה בגיוס הצעיר ממנו ושאר המאמינים הצעירים הנאמנים, כילדיו. מכאן, האיגרת נכתבה בסגנון אבהי.

כל הורה יכול מיד להזדהות עם הרגשתו של יוחנן השליח. גם אנו כהורים  מתמלאים בשמחה, סיפוק ונחת כאשר אנו שומעים עדות טובה על ילדינו מאחרים. כמה טוב לבוא לאסיפת הורים ולשמוע מהמורה שהילדים שלך עושים חייל בלימודים. כמה טוב ומשמח לראותם מצטיינים בכל תחום שהם פועלים בו. לעומת זאת, איזה מפח נפש אנו חווים שההיפך מתרחש…

בפסוקים 5-8 יוחנן מפרט איך גיוס מבטא בחייו את המצווה השניה בחשיבותה בכתבי הקודש: אהבת האדם. כן, אהבת האדם בשל היותו אדם, גם אם מדובר בזר.

בעת הקדומה המסעות של אנשים ממקום למקום היו דיי מסוכנים. ולכן, אם מאמין כלשהו מגיע לעיר אחרת וזרה, הדבר הבטוח לו ביותר זה להתארח אצל מאמינים. גיוס היה מאמין כנה ונאמן שאהבתו לאלוהים היתה כלי מבורך לשאר המאמינים שעברו בחייו ובביתו. יתרה על כך, בגלל דחיפות הרדיפות נגד מאמינים, רבים מהם נדדו ממקום למקום, ואירוח לבבי נחשב למעשה חסד רב משמעות (ראה אל העברים י”ג 2 – העידוד לארח).

גיוס פתח את ביתו – היה מכניס אורחים באהבה. גיוס הבין שרכושו הינו פיקדון שאלוהים הפקיד בידו לשירות אלוהים, לשירות הבשורה.

וכך, הברכה שאלוהים הרעיף עליו, התחלקה עם שאר הנושעים הזקוקים לה, גם אם הם היו זרים לגיוס.

אירוח של זרים אשר אין סיכוי שתקבל מהם דבר בחזרה זה עדות לאהבה זכה ואמיתית. זו אחת מהתכונות החשובות הנדרשות מזקני קהילה, ממשרתי הקהילה.

האדון ישוע אמר בבשורת מתי כ”ה 40: “מה שעשיתם לאחד מאחי הקטנים האלה, לי עשיתם.” גיוס אימץ ויישם את המשפט הזה בחייו.

בפסוקים 7-8 יוחנן מבהיר את החשיבות של הכנסת האורחים וכן את מי ראוי יותר לארח בלב רחב:

7‏ כִּי לְמַעַן הַשֵּׁם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, וְלֹא לָקְחוּ דָּבָר מִן הַגּוֹיִם. 8‏ עַל כֵּן חוֹבָה עָלֵינוּ לִתְמֹךְ בַּאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה שֻׁתָּפִים לָעֲבוֹדָה בְּשֵׁרוּת הָאֱמֶת.

אותם אורחים היו משרתי האדון ישוע אשר הלכו ממקום אחד למשנהו בשירות אלוהים. באומרו “בשירות האמת” השליח מתכוון שמדובר בהפצת הבשורה של ישוע (קולוסים א’ 5). באומרו “למען השם”, הכוונה לשם ישוע. ראה מע”ש ה’ 41; אל הפיליפים ב’ 9.

אותם אנשים לא בקשו מקום ללון בו כדי לחיות על חשבון אחרים ולנצלם, אלא רק כדי להעביר את הלילה בביטחון ולהמשיך בדרכם למלא את המשימה שקיבלו מאלוהים. המשרתים הניידים הללו לא דרשו כסף או תמורה מהקהל לו בישרו (גויים לא נושעים), ולכן כל מזונם וצורכיהם חייב להינתן משאר אברי גוף המשיח. מכאן, חובתם של שאר ילדי האדון לספק להם את צורכיהם המידיים.

מי שתומך במשרתי אלוהים הנאמנים, משתתף בשירות האדון ושותף לברכה של מעשיהם ופועלם. ומי מאיתנו לא רוצה להיות שותף לשירות מבורך?

מסיבה זו אנו חפצים לתמוך במשרתי הבשורה שהם נאמנים ומוכיחים זאת בכל תחום בחייהם. האם הקהילה שלך תומכת במבשרים נאמנים?

ההנחיה של יוחנן גם מבהירה במי לא ראוי לתמוך ואת מי לא ראוי לארח. על כך יוחנן מרחיב באיגרת השניה שלו.

לאור כל האמור עד כה, ברור לנו מדוע גיוס היה כה אהוב על יוחנן. גיוס מילא את שתי המצוות העיקריות שבדבר אלוהים: אהבת אלוהים ואהבת האדם.

אופיו, תכונותיו והעדות של גיוס עמדו בניגוד מוחלט לאלו של דיוטרפס – האיש הרע.

ב. הרע – דיוטרפס (פ. 9-11)

  1. רודף כבוד והשפעה (פ. 9א)
  2. דוחה את האמת משליחי המשיח (פ. 9ב)
  3. מונע את גדילתה הבריאה של הקהילה (פ. 10)
  4. הטיפול הראוי במתמידים ברע (פ. 10-11)

9‏ כָּתַבְתִּי אֶל הַקְּהִלָּה, אֲבָל דִּיוֹטְרֶפֶס הַמִּתְאַוֶּה לִהְיוֹת לָהֶם לְרֹאשׁ אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אוֹתָנוּ. 10‏ לָכֵן בְּבוֹאִי אַזְכִּיר אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. הוּא מַשְׁמִיץ אוֹתָנוּ בְּדִבְרֵי רֶשַׁע וְאֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בָּזֶה; גַּם אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אֶת הָאַחִים, וְאֶת הָרוֹצִים לְקַבְּלָם הוּא מוֹנֵעַ וּמְגָרֵשׁ מִן הַקְּהִלָּה. 11‏ חֲבִיבִי, אַל תֵּלֵךְ בְּעִקְּבוֹת הָרַע, כִּי אִם בְּעִקְּבוֹת הַטּוֹב. הָעוֹשֶׂה טוֹב מֵאֱלֹהִים הוּא, וְהָעוֹשֶׂה רַע לֹא רָאָה אֶת אֱלֹהִים.

בפסוקים 9-11 יוחנן מתייחס לדיוטרפס הרע ומציע דרכים לטפל בו ובהשפעה השלילית שלו.

מיהו אותו איש רע דיוטרפס?

כתבי הקודש לא מתייחסים לאיש הרע הזה במקום אחר ולכן כל מה שאנו יודעים עליו נמצא בשלושת הפסוקים הללו.  על דיוטרפס נאמר שהוא מתאווה להיות להם לראש. ביוונית כתוב: [3]φιλοπρωτεύω (פילו-פרוטאו) שמשמעו בקונטקסט שלנו, אדם המתאווה להיות בראש כדי לשלוט על אחרים.

במה יוחנן השליח מאשים את דיוטרפס כדי לזכות אותו בתואר: הרע?

1. מתברר שיוחנן כתב בעבר מכתב לקהילה אך דיוטרפס ככל הנראה לא שיתף את המכתב עם הקהילה. עלינו לזכור שיוחנן היה דמות מוכרת ומקובלת כשליח. כל קהילה אחרת הייתה מתענגת על כל מילה כתובה משליח שכזה, שחי לצידו של המשיח ישוע שלוש שנים. דיוטרפס לעומת זאת, לא היה מוכן לשמוע כל מילת לימוד, ביקורת או תיקון.

אחד מהתנאים הנדרשים מזקן קהילה זה להיות מוכן ללמוד, להיות עניו, אך תכונות אופי אלו לא נמצאו בדיוטרפס (טימ”א ג’).

2. דיוטרפס לא נבחר על ידי הקהילה להיות זקן קהילה או רועה. האיש הרע הזה משתמש בכוחו, יכולותיו הפיזיות כדי לשלוט על בני הקהילה. יתכן שהיה ביכולתו לאיים או להפחיד את בני הקהילה וכך הצליח לעשות כרצונו.

מן הסתם ניתן להסיק שדיוטרפס פעל בדרך של כוחניות ובטח לא בדרך של אהבה ואמונה.

3. מה עוד עשה אותו האיש הרע? על מנת לבנות את שמו ולהאדיר את עצמו, דיוטרפס השמיץ והוציא דיבה נגד יוחנן השליח ועמיתיו לשירות. איש הבונה עצמו על שקר וכזב או מציג אחרים באור שלילי כדי להסתיר את מגרעותיו, הינו איש רע, המתמקד בעצמו, פועל בכוחו ובטח לא בכוח ובהשראת רוח הקודש. המילה ביוונית בפסוק 10 למעשה אומרת: מדבר שטויות, דברים שאינם אמת…
דיוטרפס לא הציג כל תכונה של פרי הרוח, אלא את מגוון תכונות של פרי הבשר (אל הגלטים ה’ 19-21).

4. דיוטרפס פועל כמנהיגי כתות. במקום לשרת את צאן אלוהים, הוא מנתק את הקהילה מאחרים, מסרב לקבל ולארח מאמינים מאזורים אחרים, וכך מוודא שבני הקהילה יהיו תחת חסותו והשפעתו הבלעדית. מטרתו שכל בני הקהילה ישרתו אותו ובטח לא את האדון.

דיוטרפס מנצל את צאן אלוהים ופועל כראש כת ומורה שקר, ולכן הוא האיש הרע.

התנהגותו היא ההיפך הגמור מהתכונות הנדרשות מזקני קהילה ורועים נאמנים (ראה טימ”א ג’; מתי כ’ 20-28; אל הפיליפים ב’ 5-11; פטר”א ה’ 3).

מה הסכנה בוויתור וכניעה לאדם כמו דיוטרפס?

קיומו של אדם כמו דיוטרפס בקהילה לא תאפשר לקהילה לגדול או לפעול בדרך המפארת את האדון. אם דיוטרפס נשאר כפי שהוא – הקהילה תיעלם!
לטובת הקהילה ולכבוד שם המשיח, איש רע שכזה אינו יכול להמשיך במעשיו בבית אלוהים.

הפתרון:

מהם הכלים בהם הקהילה יכולה ונדרשת להשתמש כדי להרחיק ממנה את השפעתם המרעילה והרעה של אותם אנשים רעים?

בפסוקים 10-11 יוחנן השליח מציין את הכלים שאלוהים העניק לנו להסיר את הרע מקרב הקהילה:

10. לָכֵן בְּבוֹאִי אַזְכִּיר אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. הוּא מַשְׁמִיץ אוֹתָנוּ בְּדִבְרֵי רֶשַׁע וְאֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בָּזֶה; גַּם אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אֶת הָאַחִים, וְאֶת הָרוֹצִים לְקַבְּלָם הוּא מוֹנֵעַ וּמְגָרֵשׁ מִן הַקְּהִלָּה. 11. חֲבִיבִי, אַל תֵּלֵךְ בְּעִקְּבוֹת הָרַע, כִּי אִם בְּעִקְּבוֹת הַטּוֹב. הָעוֹשֶׂה טוֹב מֵאֱלֹהִים הוּא, וְהָעוֹשֶׂה רַע לֹא רָאָה אֶת אֱלֹהִים.”

א. משמעת קהילתית:
יוחנן השליח אומר שהוא מתכוון להגיע אל הקהילה ולטפל בבעיה באופן אישי. יוחנן אינו מטאטא את הבעיה מתחת לשטיח אלא עתיד לציין את הבעיה לפני כל הקהילה. משמע, יוחנן למעשה אומר שהוא עתיד להפעיל משמעת קהילתית נגד דיוטרפס.
יוחנן מבין וכך גם עלינו להבין שהתעלמות מעושה הרע בקהילה עתיד להרוס את אשר סביבו. התעלמות מן הרע לא תפתור את הבעיה אלא תאפשר לרע להתפשט ולהרוס את כל הקהילה. מסיבה זו, יש לפעול נגד הרע באהבה אך בנחישות.

יוחנן היה שליח מטעם האדון ישוע ולכן בסמכותו להוכיח את דיוטרפס וגם להענישו אם יהיה צורך בכך. שליחי המשיח זכו לכוחות על ובעת צורך הפעילו את הכוח שנתן להם אלוהים כדי לשמור על צאן אלוהים וקדושת גוף המשיח. לראיה, ראו את הדוגמא של חנניה ושפירה ודומיהם (מע”ש ה’).

למרות שכל שליחי השה מתו במאה הראשונה, כתבי הקודש מעניקים לקהילה את הזכות והחובה להפעיל משמעת קהילתית בעת הצורך (ראה בשורת מתי י”ח 15-20).
למרות שהתהליך לא נעים ולא קל, זהו תהליך שנועד:

  1. להחזיר את החוטא בתשובה
  2. לוודא אם החוטא אכן נושע ואם כן הוא יחזור בתשובה ויתקן את דרכו
  3. לשמור ולהגן על גוף המשיח מטומאה, חטא והשפעה רעה.

ב. התרחק והתנתק מן הרע:
בפסוק 11 יוחנן אומר את הדבר הבנאלי והפשוט:
1. אל תתפתה להשתתף במעשיו הרעים או לאמץ את שיטותיו הפסולות. יתכן מצב בו אותו איש רע לא ירצה לפנות את מקומו. לכן, מוטל על בני הקהילה פשוט לצאת מטווח ההשפעה של אותו מנהיג מטעם עצמו, מההשפעה של אותו איש רע.
2. יש לבני הקהילה את האחריות לא להישאר תחת סמכות אלימה, מנצלת ופוגעת. יש לכל אחד מילדי אלוהים את האחריות לצאת מתחת יד נצלנית של מורה שקר המנצל את צאן אלוהים למטרותיו הנלוזות. אם אותו איש רע הצליח לתפוס את הקהילה בציפורניו, אז צא משם ולך לקהילה אחרת.

לאחר תיאור גיוס האהוב ודיוטרפס הרע, הבה נסיים את האיגרת בטעם טוב:

ג. הנאמן – דמיטריוס (פ. 12)

  1. נאמנות מוכחת במעשים (פ.12)

12 “עַל דֶּמִטְרִיוֹס הֵעִידוּ הַכֹּל, גַּם הָאֱמֶת עַצְמָהּ; וְגַם אֲנַחְנוּ מְעִידִים, וְיוֹדֵעַ אַתָּה כִּי עֵדוּתֵנוּ אֱמֶת.”

כמו גיוס גם השם דמיטריוס היה שם נפוץ מאוד בעולם הרומי (מע”ש י”ט 24,38).

לא ידוע לנו שום דבר נוסף על דמיטריוס הזה מעבר לנאמר בפסוק 12. נראה על פניו שדמיטריוס היה השליח אשר נשא את האיגרת מיוחנן לגיוס.
כפי שנאמר על גיוס, גם בנוגע לדמיטריוס, הרבה אנשים העידו על אופיו הנאמן, שאחרת יוחנן לא היה מפקיד כזו איגרת בידו.

גם בנוגע לדמיטריוס, יוחנן מציין את המילה אמת פעמיים בפסוק 12. וכמו לגבי גיוס, גם דמיטריוס עמד באדון ישוע וחי את האמת בחייו. חייו של דמיטריוס היוו הוכחה לנאמנותו לדבר אלוהים.

בעת ההיא לא היו שירותי דואר כפי שאנו מכירים היום. העברת איגרת אישית הצריכה יד נאמנה שתביא את האיגרת ליעדה, שלמה ודיסקרטית. דמיטריוס היה מספיק נאמן בעיני יוחנן השליח כדי למלא את המשימה החשובה הזו.
הבה נזכור שהאיגרת הזו נקבעה על ידי אלוהים להיות חלק מדבר אלוהים. לפיכך היד שהעבירה את האיגרת היתה חייבת להיות יד שנבחרה ונשמרה בכוח אלוהים.

לסיכום:

האיגרת השלישית של יוחנן נשלחה כמכתב פרטי לגיוס האהוב אך לא לחינם היא נכללה בכתבי הקודש כחלק אינטגרלי של דבר אלוהים.

באיגרת הזו יוחנן השליח מביע את דאגתו לשלמות הרוחנית והפיזית של ילדי אלוהים בגוף המשיח. כחלק נוסף אנו זוכים ללמוד אילו תכונות נחשקות על ידי אלוהים ומבטיחות ברכה לנו וכבוד לאלוהים, ומאילו תכונות עלינו להתרחק, למען בריאותה הרוחנית של הקהילה.

גיוס ודמיטריוס היו אנשים אהובים ונאמנים.

הם היו אהובים ונאמנים כי הם האמינו באדון ישוע וקיימו את מצוות אלוהים שבכתבי הקודש ככתבם וכלשונם.
גיוס ודמיטריוס לא רק דיברו על ישוע אלא הם חיו את אשר הם לימדו ודיברו. כל הקרובים להם ושותפים לחייהם העידו על אמיתות אמונתם. מעשיהם הטהורים והקדושים העידו שאמונתם אמת היא.

האם אתה רוצה להיות אהוב ונאמן בעני אלוהים ואדם? ראה את הדוגמא של גיוס ודמיטריוס ועשה כן באמונה ואהבה.

הדוגמא השלישית היא של דיוטרפס – האיש הרע.

לעומת גיוס ודמיטריוס שהראו את פרי הרוח בחייהם, דיוטרפס הראה את פרי הבשר והוכיח שאיננו עומד באמת.

גאווה, שליטה, אלימות ושתלטנות אינם התכונות המצופות ממשרתי המשיח.

אלוהים הוא אהבה ומשרתיו חייבים לפעול באמונה ואהבה כדי להראות את ישוע בחייהם. רק כך מובטח לנו שמלוא כוח רוח הקודש יפעל בחיינו ולמען שם האדון בשירותנו.

למי אתה דומה?

לרע, או לאהוב והנאמן?

Bibliography

ESV Study Bible. Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008.

MacArthur, John. The MacArthur Bible Commentary. Nashville, Tennessee: Thomas Nelson, 2005.

[1] MacArthur, John. The MacArthur Bible Commentary. (Nashville, Tennessee: Thomas

Nelson, 2005), 1974.

[2] ESV Study Bible. (Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008), 2425.

[3] φιλοπρωτεύω to have a special interest in being in the leading position, wish to be first, like to be leader, in our lit. with focus on controlling others.