אל הקולוסים פרק ב’

בשיעור שעבר למדנו כי שאול השליח יושב במאסר בגלל צייתנותו לרצון המשיח ישוע, לא בגלל חטא או פשע אלא בגלל שירותו עבור הגויים:

הִתְפַּלְּלוּ גַּם בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאֱלוהִים יִפְתַּח לָנוּ אֶת שַׁעַר הַדִּבּוּר לְהַגִּיד אֶת סוֹד הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּגְלָלוֹ אַף אָסִיר אָנוכִי (ד 3).

שאול השליח אמר כי אלוהים הפקיד בפיו גילוי מסעיר: את הסוד שלא היה ידוע לנביאי התנ”ך, וזאת: הקהילה.

הקהילה היא גוף הבנוי מיהודים וגויים המאמינים כי ישוע הוא המשיח. בגוף המשיח אין הבדל בין השניים, ולשניהם אלוהים מכין נחלה וכבוד זהים.

נקודה חשובה נוספת למדנו בשיעור שעבר: שאול השליח טען כי אלוהים השלים את דברו דרך הוראותיו; ללא איגרותיו, דבר אלוהים אינו מושלם.

פרק ב פסוקים 1-6:

1 “רְצוֹנִי שֶׁתֵּדְעוּ מַה גָּדוֹל הַמַּאֲבָק שֶׁאָנוכִי נֶאֱבָק בַּעַדְכֶם וּבְעַד אַנְשֵׁי לָאוֹדִיקֵאָה, וּבְעַד אֵלֶּה שֶׁלּא רָאוּ אוֹתִי פָּנִים אֶל פָּנִים,

2 לְמַעַן יְנֻחַם לְבָבָם וְיִתְקַשְּׁרוּ יַחְדָּיו בְּאַהֲבָה וְיַגִּיעוּ אֶל כָּל הָעושֶׁר אֲשֶׁר בַּהֲבָנָה הַשְּׁלֵמָה, אֶל יְדִיעַת סוֹד הָאֱלוהִים, הַמָּשִׁיחַ,

3 אֲשֶׁר צְפוּנִים בּוֹ כָּל אוֹצְרוֹת הַחָכְמָה וְהַדַּעַת. 4 זאת אֲנִי אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁלּא יַטְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ בְּדִבּוּרִים מְחֻכָּמִים.

5 גַּם אִם נֶעְדָּר אֲנִי מִבֵּינֵיכֶם בְּגוּפִי, הֲרֵי בְּרוּחִי אֲנִי נִמְצָא בֵּינֵיכֶם, וְשָׂמֵחַ אֲנִי בִּרְאוֹתִי אֶת הַסֵּדֶר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְאֶת אֵיתָנוּת אֱמוּנַתְכֶם בַּמָּשִׁיחַ.

6 לָכֵן כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתֶם אֶת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הָאָדוֹן, כֵּן הִתְהַלְּכוּ בּוֹ…”

שאול השליח יצא מגדרו להסביר לקולוסים ולמאמינים בלאודיקאה כי סבלו רב מאוד. חירותו מוגבלת בכלא, וכל זאת עבורם.

הוא אינו מתלונן אך דבר אחד הוא כן רוצה: לזכות לאוזן קשבת ובוחנת ולו רק בעבור הסבל שהוא סובל עבורם.

מהו המאבק ששאול השליח נאבק עבור הקולוסים ואנשי לאודיקאה השוכנים כ-30 ק”מ מקולוסה?

בפרק הקודם בפסוקים 28-29 אומר שאול השליח:

עָלָיו אָנוּ מַכְרִיזִים וּבוֹ בַּזְּמַן מַזְהִירִים כָּל אָדָם וּמְלַמְּדִים כָּל אָדָם בְּכָל חָכְמָה, לְמַעַן נוּכַל לְהַצִּיג כָּל אָדָם כְּשֶׁהוּא מֻשְׁלָם בַּמָּשִׁיחַ. לְמַטָּרָה זאת אֲנִי גַּם עָמֵל וְנֶאֱבָק, כְּמִדַּת פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל בִּי בִּגְבוּרָה.”

א. “אָנוּ מַכְרִיזִים” את בשורת המשיח כי אין דרך אחרת לכפרה ולהתחברות עם אלוהים.

ב. “מַזְהִירִים כָּל אָדָם”, הכוונה להאיר את האמת ולהצביע על העונש המחכה לאלו שדוחים את האמת.

שימו לב! כל האמונות מזהירות, אך מה ההבדל בין האזהרה שלהם לאזהרה התנ”כית?

ג. מלמדים את דבר אלוהים השלם בכל חכמה.

מה התוצאה של הכרזת הבשורה, אזהרה ולימוד דבר אלוהים באמת וחכמה?

פרק ב פסוקים 2-3: לְמַעַן יְנֻחַם לְבָבָם וְיִתְקַשְּׁרוּ יַחְדָּיו בְּאַהֲבָה וְיַגִּיעוּ אֶל כָּל הָעושֶׁר אֲשֶׁר בַּהֲבָנָה הַשְּׁלֵמָה, אֶל יְדִיעַת סוֹד הָאֱלוהִים, הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר צְפוּנִים בּוֹ כָּל אוֹצְרוֹת הַחָכְמָה וְהַדַּעַת.”

  1. נחמת לב: השלווה שבביטחון באלוהים. הסרת פחד.
  2. אחווה משיחית: הקשר הנכון בין ילדי אלוהים. שירות הדדי בשמחה ורצון.
  3. ידיעת סודות האלוהים: ידיעת המשיח.

את כל זאת שאול השליח היה עמל לעשות כדי להציג כל אדם כשהוא בוגר ויעיל בשירות אלוהים.

מורים ומנהיגים רוחניים רבים מסתובבים בעולם, אך מעטים מהם מלמדים את ילדי אלוהים להידמות למשיח. רובם מעוניינים לשכפל את עצמם אך לא להידמות לישוע.

רבים מהם נאבקים על כיסא אלוהים במקום לשרת את ילדי אלוהים.

שאול השליח אמר כי שלום ילדי אלוהים עומד לנגד עיניו, ובעבור זאת הוא סובל בשמחה.

אין רבים כמוהו היום! כזקני קהילה – כמשרתי אלוהים – צריכה לעמוד לנגד עינינו מטרה אחת ברורה: להעמיד כל אחד שלם בהבנת המשיח ויעיל בשירות למען אלוהים (אפסים ד).

לזאת אנו פועלים ומבקשים את תפילתכם ועזרתכם.

פסוקים 2-3 אינם תמימים. שאול השליח משתמש בכוונה במילים האהובות על אותם מורי שקר אשר הציעו לשומעיהם לדעת ולגעת בעושר האמיתי הטמון בידע.

בעוד שאול השליח חוזר ומזהיר כי כליל השלמות והחכמה נמצאים בישוע מכיוון שהוא אלוהים, ממשיכים אותם אבות הגנוסטסיזם לטעון כי ישוע אינו אלוהים והעושר שבידע השלם נמצא במקום אחר.

במילים אחרות: אותם מורי שקר הציעו עושר מזויף.

בפסוק 5 שאול השליח כותב כי הוא שמח שהמאמינים, שאליהם הוא כותב, עדיין אוחזים באמת ואינם מאפשרים לשקרים להסיט אותם מישוע:

גַּם אִם נֶעְדָּר אֲנִי מִבֵּינֵיכֶם בְּגוּפִי, הֲרֵי בְּרוּחִי אֲנִי נִמְצָא בֵּינֵיכֶם, וְשָׂמֵחַ אֲנִי בִּרְאוֹתִי אֶת הַסֵּדֶר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְאֶת אֵיתָנוּת אֱמוּנַתְכֶם בַּמָּשִׁיחַ.”

שימו לב: איגרת זו נכתבה על-ידי שאול השליח בערך בשנת 62 לספירה.

כמה זמן המשיכו הקולוסים והלאודיקאים לאחוז בישוע כעוגן איתן? האם הם הסתפקו בבשורה או התפתו ללכת אחר העושר המזויף והשקרי?

התשובה לשאלה זו נמצאת בספר ההתגלות ג 14-22. חשוב לזכור כי את המכתב לקהילות כתב המשיח ישוע באמצעות יוחנן השליח, בערך בשנת 95 לספירה, כ-30 שנה מאוחר יותר.

30 שנה מאוחר יותר אנו למדים כי לפחות הלאודיקאים פנו גם למקור עושר אחר: תורות שווא אשר מראים חיצוניות קדושה אך בפנימיותם אינם קשורים לישוע כמקור חיים.

הם העדיפו פילוסופיות ופלפולים על פני פשטות הבשורה. הם חשבו שהם עשירים עד שהמשיח ישוע בעצמו אמר להם: “אתם עניים, אתם עירומים, אתם עיוורים! אולי זכיתם לכבוד מאנשים אך לא ממני! התנהגותכם ומעשיכם גורמים לי לאי נוחות…”

התגלות ג 14-22: אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת לָאוֹדִיקֵאָה כְּתוב: אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הָאָמֵן, הָעֵד הַנֶּאֱמָן וְהָאֲמִתִּי, הָרֵאשִׁית שֶׁל בְּרִיאַת אֱלוהִים: אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ, שֶׁלּא קַר אַתָּה וְלא חַם. מִי יִתֵּן וְהָיִיתָ קַר אוֹ חַם.

וּבְכֵן, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה פּוֹשֵׁר וְלא חַם וְלא קַר, אֲנִי עָתִיד לְהָקִיא אוֹתְךָ מִפִּי. מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ‘עָשִׁיר אֲנִי; עָשַׁרְתִּי וְלא חָסֵר לִי כְּלוּם’ וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה הָאֻמְלָל וְהַמִּסְכֵּן, עָנִי וְעִוֵּר וְעָרוֹם,

אָנוכִי מַצִּיעַ לְךָ לִקְנוֹת מִמֶּנִּי זָהָב צָרוּף בָּאֵשׁ לְמַעַן תַּעֲשִׁיר, וּבְגָדִים לְבָנִים לְמַעַן תִּתְלַבֵּשׁ וְלא תֵּרָאֵה בּושֶׁת עֶרְוָתְךָ, וְקִילוּרִית לִמְשׁוחַ אֶת עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּרְאֶה. אֲנִי אֶת אֲשֶׁר אוהַב אוֹכִיחַ וַאֲיַסֵּר.

לָכֵן הֱיֵה נִמְרָץ וַחֲזור בִּתְשׁוּבָה. הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי.

המְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל כִּסְאִי כְּמוֹ שֶׁגַּם אֲנִי נִצַּחְתִּי וְיָשַׁבְתִּי עִם אָבִי עַל כִּסְאוֹ. מִי שֶׁאוזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת.”

הם חשבו שיש צורך להוסיף לישוע דבר כלשהו, אך טעו. בישוע יש את כל האור, העושר והנחמה לבני אדם כי ישוע הוא אלוהים.

ישוע לא סיים את המכתב בעונש, אלא גם פתח דלת של חזרה בתשובה: אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי. המְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל כִּסְאִי (פסוק 199).

ייתכן שהקולוסים לקחו את דברי שאול השליח ברצינות, דחו את תורות הרוע והתמקדו בישוע.

ברור מעל לכל ספק שהלאודיקאים סטו מהמיקוד על ישוע; לכן, ראו אילו מילים כתב להם ישוע המשיח בכבודו ובעצמו לאחר כ-30 שנה!

סיכום

א. לימוד מאוזן הנו לימוד המשלב:

  1. הכרזת הבשורה של ישוע.
    2. אזהרה על אי אמונה.
    3. לימוד דבר אלוהים השלם באמת וחכמה.

התוצאה של לימוד תנ”כי מאוזן יפיק:

  1. נחמת לב: ביטחון בריבונות אלוהים בחיי המאמין והסרת פחד.
    2. אהבה והתחברות בריאה בין ילדי אלוהים.
    3. ידיעת אוצרות אלוהים – המשיח.

הנקודות הללו צריכות להנחות אותנו בבישור ובנתינת עדות.

ב. כמו כל שאר בני האדם, גם הקולוסים ובני לאודיקאה רדפו אחר עושר… מי לא?

הם חשבו שיש מקור עושר גדול יותר מזה שיש בישוע. הם פנו ללימודים מחוץ לדבר אלוהים, לפלפולים ופילוסופיות בתקווה להשלים את חכמתם.

הסיבה לכך: הם לא ראו בישוע את כליל האלוהות, שלמות העושר והחכמה.

הלאודיקאים היו פושרים: שומעים אך לא עושים, עושים חצי עבודה, רציניים אך לא עד הסוף, ישוע חשוב וקדוש אך לא אלוהים. איך אלוהים מגיב למצב שכזה? – דחייה על הסף.

התנועה הגנוסטית שאבה את השראתה מדתות המזרח, מכתות מיסטיות, מהתנ”ך ומכתבי הברית החדשה.

הם טענו כי הבריאה החומרית נחותה. נפש האדם צריכה להיגאל מהגוף החומרי על מנת להתאחד עם מקורה האלוהי על-ידי טכסים מיוחדים, מסורות מיוחדות וכו’ – הגברת ידע שמקורו מדתות וכתות רבות ומגוונות.

בגלל שישוע הופיע בגוף אדם, הוא לא התקבל כשלמות ובוודאי לא כאלוהות!
הם לא קיבלו מצב שבו מישהו ימות, ישחרר את רוחו לאלוהים ויחזור שוב לשכון בגוף נחות.
לדעתם – חזרה ממצב של שלמות למצב נחות, ונושא התקומה – לא התקבלו ולא היו הגיונים.

 

\פרק ב, פסוקים 6-7

הרקע לשיעור:

א. המאבק של שאול השליח עבור ישוע:

  1. הכרזת הבשורה של ישוע,
  2. אזהרה על אי אמונה,
  3. לימוד דבר אלוהים השלם באמת וחכמה.

למדנו את המרכיבים של לימוד מאוזן. התוצאה של לימוד תנ”כי מאוזן יפיק:

  1. נחמת לב: ביטחון בריבונות אלוהים על חיי המאמין. הסרת פחד.
  2. אהבה והתחברות בריאה בין ילדי אלוהים.
  3. ידיעת אוצרות אלוהים – המשיח.

הנקודות הללו צריכות להנחות אותנו בבישור ובנתינת עדות.

ב. למרות האזהרות לבל ישמעו למורי שקר הפונים לחכמה רוחנית מחוץ לישוע, נכנעו והושפעו הלאודיקאים מתורות מוטעות.

בתגובה, קיבלה הקהילה מסר אישי מישוע – מכתב לקהילות בחזון יוחנן: “… אתם פושרים!…

שומעים אך לא עושים, עושים אך חצי עבודה, רציניים אך לא עד הסוף, ישוע חשוב וקדוש אך לא אלוהים!”

מה הייתה התגובה של ישוע לעדות פושרת? – דחייה על הסף.

המכתב של ישוע הבהיר: החיים בעולם אינם קלים, והאמונה אינה תחביב.

על מנת לחיות חיים בעלי עדות ויחד עם זאת לעמוד מול ההשפעות שבעולם יש צורך לאמץ את פסוק 7: כְּשֶׁאַתֶּם מֻשְׁרָשִׁים וְנִבְנִים בּוֹ, מְבֻסָּסִים בָּאֱמוּנָה לְפִי מַה שֶּׁלֻּמַּדְתֶּם, וְשׁוֹפְעִים בְּהוֹדָיָה.”

פסוקים 6-10:

6 “לָכֵן כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתֶם אֶת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הָאָדוֹן, כֵּן הִתְהַלְּכוּ בּוֹ 7 כְּשֶׁאַתֶּם מֻשְׁרָשִׁים וְנִבְנִים בּוֹ, מְבֻסָּסִים בָּאֱמוּנָה לְפִי מַה שֶּׁלֻּמַּדְתֶּם, וְשׁוֹפְעִים בְּהוֹדָיָה.

8 הִזָּהֲרוּ שֶׁאִישׁ לא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל בְּפִילוֹסוֹפְיָה וּבְתַעְתּוּעֵי הֶבֶל, עַל־פִּי מָסוֹרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, עַל־פִּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ.

9 הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלוהוּת; 10 וְאַתֶּם נִמְלֵאתֶם בּוֹ, אֲשֶׁר הוּא ראשׁ כָּל רָשׁוּת וְשִׁלְטוֹן.”

על פי הנתונים שהגיעו לשאול השליח בשנת (62 לספירה) בעת כתיבת האיגרת, הקולוסים והלאודיקאים עמדו בהצלחה נגד ההשפעות הזרות והתמקדו בדבר אלוהים כבסיס איתן לאמונתם:

“… שָׂמֵחַ אֲנִי בִּרְאוֹתִי אֶת הַסֵּדֶר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְאֶת אֵיתָנוּת אֱמוּנַתְכֶם בַּמָּשִׁיחַ (פסוק 5).

על מנת לעודד את המאמינים להתמיד בתורת אלוהים ולא לפנות להשלמות רוחניות ממקורות אחרים, אמר להם שאול השליח בפסוק 6:

“… כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתֶם אֶת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הָאָדוֹן, כֵּן הִתְהַלְּכוּ בּוֹ; כלומר, תחיו באותו אופן שבו קיבלתם את ישוע כאדון.

איך קיבלתם את ישוע כאדון? – באמונה.

לכן, גם התהלכו בו – תחיו על פי רצונו – באמונה .

(ראה אפסים ג 17: “… כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכּון הַמָּשִׁיחַ בִּלְבַבְכֶם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה וְתִהְיוּ מֻשְׁרָשִׁים וּמְיֻסָּדִים בְּאַהֲבָה.”  גלטים ב 20: עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְלא עוֹד אֲנִי חַי, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי. הַחַיִּים שֶׁאֲנִי חַי עַכְשָׁו בַּבָּשָׂר, אֲנִי חַי אוֹתָם בֶּאֱמוּנַת בֶּן־הָאֱלוהִים אֲשֶׁר אָהֵבַנִי וּמָסַר עַצְמוֹ בַּעֲדִי.”)

במילים אחרות: התחלתם עם ישוע, המשיכו עמו עד הסוף ואל תוסיפו עליו; רק כך תשלימו את בגרותכם הרוחנית.

בפסוק 7 שאול השליח מציין את שלושת הנקודות המהוות בסיס להליכה בישוע: לחיות על פי רצונו,

  1. מֻשְׁרָשִׁים וְנִבְנִים בּוֹ – בישוע,
  2. מְבֻסָּסִים בָּאֱמוּנָה לְפִי מַה שֶּׁלֻּמַּדְתֶּם,
  3. שׁוֹפְעִים בְּהוֹדָיָה.

הוא כבר הזכיר זאת בפרק א 10: לְמַעַן תִּתְהַלְּכוּ כַּיָּאוּת לִפְנֵי הָאָדוֹן, כְּכָל חֶפְצוֹ, וּלְמַעַן תָּנִיבוּ פְּרִי בְּכָל מַעֲשֶׂה טוֹב וְתִגְדְּלוּ בְּדַעַת אֱלוהִים. דוגמה זו עשירה במיוחד באיגרת שכתב לאפסים.

  1. מֻשְׁרָשִׁים וְנִבְנִים בּוֹ – בישוע:

“מֻשְׁרָשִׁים”, מתייחס ליציבות, לקשר קבוע ומבוסס. מאמין בוגר הוא כזה אשר קבע את העוגן שלו בישוע. שאול השליח נתן דוגמה נפלאה באיגרת לאפסים פרק ב פסוקים 20-22:

בְּנוּיִים עַל יְסוֹד הַשְּׁלִיחִים וְהַנְּבִיאִים, וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ הוּא אֶבֶן הַפִּנָּה. בּוֹ כָּל הַבִּנְיָן מְחֻבָּר יַחַד וְגָדֵל לִהְיוֹת הֵיכַל קודֶשׁ לַיהוה; וּבוֹ גַּם אַתֶּם נִבְנִים יַחְדָּיו לִהְיוֹת מִשְׁכַּן אֱלוהִים עַל־יְדֵי הָרוּחַ.”

למרות חשיבותם של הנביאים והשליחים, הם מהווים אבני בנייה בבית אלוהים. ישוע לעומתם הנו “אֶבֶן הַפִּנָּה”, האבן החשובה אשר מחברת קצוות ונותנת לבניין את חוזקו ועמידותו. “אֶבֶן הַפִּנָּה” לא סתם מונחת אלא קושרת את השאר.

  • מה שמיתנתק ממנה, אינו יציב.

 

  • מה שקשור אליה, יציב כמוה!

מי שבונה את חייו על ישוע כבסיס, הרי שחייו יציבים ובריאים כמידת הבסיס, כמידתו של ישוע. כל אחד מאיתנו יבחן את לבו וישאל: האם ישוע הוא עוגן חיי?

מחבר תהילים – בפרק א – תיאר את העץ הבריא והחזק כאחד שנטוע על פלגי מים.

המיקום ושפע המים הזורמים הבטיחו את בריאות ויציבות העץ, והדבר נכון גם לקשר ביננו לבין ישוע. אם השורשים שלנו ממוקמים בישוע, הרי שהגידול מובטח, בריא, יציב ושלם.

ההערה הזו חשובה לקולוסים וגם לנו. עד היום עלו וירדו רעיונות, דתות ואמונות רבות.

לעומת זאת, הבסיס התנ”כי עדיין לא זז, אף לא במילימטר! – אם הנתון הזה היה למניה בבורסה, הרי שכולם היו משקיעים בה!

לאחר שראינו את התנאי הראשון להליכה בישוע (ישוע כאישיות המהווה עוגן) הבה נפנה לתנאי השני:

  1. מְבֻסָּסִים בָּאֱמוּנָה לְפִי מַה שֶּׁלֻּמַּדְתֶּם“:
  • אמונה קובעת דרך חיים.

 

  • אמונה שאינה מנחה חיים היא אמונה ריקה, מתה, תיאורתית.

מכיוון שאמונה בישוע היא אמונה חיה, הרי שיש בה לימוד, הוראה, הנחיה, דרך לחיים.

היות והעוגן שלנו נמצא בישוע, הרי שההנחיה איך לחיות, להתנהג ולפעול טמונה בלימוד של ישוע. יוצא מכך, שחיים המודרכים על פי רצון אלוהים הנם פונקציה של יישום מדויק של דבר אלוהים.

איך עושים זאת? – מקפידים על לימוד עשיר ומדויק של דבר אלוהים.

באיגרת לאפסים פרק ד פסוקים 11-16, שאול השליח אמר כי החיסון מפני נהירה אחר כל מיני תורות שונות הנו התבססות על דבר אלוהים בלימוד מדויק ונכון:

“… עַד כִּי נַגִּיעַ כֻּלָּנוּ אֶל אַחְדוּת הָאֱמוּנָה וְאַחְדוּת יְדִיעַת בֶּן־הָאֱלוהִים, אֶל הָאָדָם הַשָּׁלֵם, אֶל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ הַמָּלֵא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ.

וְכָךְ לא נִהְיֶה עוֹד יְלָדִים נִדָּפִים וּמִטַּלְטְלִים בְּרוּחַ שֶׁל כָּל תּוֹרָה הַמּוּפֶצֶת עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם בְּעָרְמָה וּבְתַרְמִית כְּדֵי לְהַטְעוֹת, אֶלָּא נְדַבֵּר אֶת הָאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְנִגְדַּל בְּכָל דָּבָר אֱלֵי הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא הָראשׁ,

וְעַל־יָדָיו כָּל הַגּוּף מָרְכָּב וּמִתְחַבֵּר בְּאֶמְצָעוּת כָּל קֶשֶׁר מְסַיֵּעַ, בְּהֶתְאֵם לַפְּעֻלָּה הַמְיֻעֶדֶת לְכָל אֵיבָר וְאֵיבָר, כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל הַגּוּף וְיִבָּנֶה בְּאַהֲבָה.”

כישלון בלימוד דבר אלוהים במדויק יוביל למצב של “עלה נידף ברוח”, כלומר: חוסר יציבות רוחנית.

ראו לדוגמה את התנהגותם של אנשי העיר בראה במעשי השליחים יז 11 : יְהוּדֵי בֵּרֵאָה הָיוּ אֲצִילֵי־רוּחַ יוֹתֵר מִן הַיְּהוּדִים שֶׁבְּתֶסָּלוֹנִיקִי וְקִבְּלוּ אֶת הַדָּבָר בְּכָל לֵב כְּשֶׁהֵם בּוֹדְקִים יוֹם יוֹם בַּכְּתוּבִים אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָכֵן כָּךְ.”

שאול השליח אמר שהם היו “אֲצִילֵי־רוּחַ” – מדוע?

מכיוון שהם “קִבְּלוּ אֶת הַדָּבָר בְּכָל לֵב כְּשֶׁהֵם בּוֹדְקִים יוֹם יוֹם בַּכְּתוּבִים אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָכֵן כָּךְ.”

מי שלא לומד ובודק בדבר אלוהים, מאפשר לעסקנים רוחניים לפתות ולמשוך אותו לכיוונים פסולים.

שימו לב למתרחש בעולם! – השטן אינו טיפש.

הרבה טוענים כי הם מכירים את ישוע, אך אינם מלמדים במדויק את דברו. התוצאה: ריבוי זרמים אשר חלקם כופרים.

איך נגן על עצמנו מפני אלו שטוענים כי הם אוהבים את ישוע אך אינם מישוע?

נקפיד על לימוד מדויק ועשיר של דבר אלוהים ונבחן את כל מה שנלמד, כך יהיה הרבה יותר קשה להסיט אותנו מן העיקר כאשר מתבססים באמונה בישוע.

הנקודה השלישית שמשלימה את ההליכה בישוע הנה:

  1. שׁוֹפְעִים בְּהוֹדָיָה“:

מדוע “הוֹדָיָה” הנה תופעה בלתי נמנעת בחיי המאמין?

מכיוון שחיים מעוגנים בישוע ומבוססים על דברו ועל פי הנחייתו הם חיים המאפשרים לאלוהים לעשות נפלאות בחיי המאמין;

כמו כן, אלו הם חיים שבהם המאמין רואה איך אלוהים פועל דרך חייו, ורואה את העולם והנעשה סביבו מנקודת מבטו של אלוהים. אלו הם חיים המבטיחים הצלחה ופרי.

חיים חסרי הודיה, הנם סימן לחיים שבהם לאלוהים אין חלק, אין שלטון. ולכן אין סיבה להודות לו.

מכיוון ש”הוֹדָיָה” באה לאחר בחירת ישוע כעוגן ויישום דברו כדרך חיים, הרי שההודיה הנה סימן לבגרות רוחנית.

סיכום

שני נושאים עיקריים למדנו בשיעור:

א. את שלושת העיקרים המציינים בגרות רוחנית.

ב. איך להיות מחוסן מפני תורות שקר.

שלמות רוחנית – בגרות רוחנית – בנויה על שלושת העמודים הבאים:

  1. “מֻשְׁרָשִׁים וְנִבְנִים בּוֹ” – בישוע: ישוע המשיח הוא אלוהים ומהווה עוגן האמונה, “אֶבֶן הַפִּנָּה”.
  2. “מְבֻסָּסִים בָּאֱמוּנָה לְפִי מַה שֶּׁלֻּמַּדְתֶּם”: דבר אלוהים הכתוב בתנ”ך הנו תורת ההוראה לחיים שלמים ומלאים – יש לשנן ולהתמיד בלימוד נכון ומדויק של דבר אלוהים.
  3. חיים ה”שׁוֹפְעִים בְּהוֹדָיָה”: מי שרואה לנגד עיניו את פועל אלוהים, אינו יכול שלא להיות שופע בהודיה.

כל עסקן יודע כי לקוח מרוצה הנו לקוח קבוע!

מי שכבר טעם את ישוע והניח לפניו את חייו, לעולם לא יפנה למקור אחר.

מי שראה את כבוד אלוהים פועל, יודע היטב כי אין אלוהים אחר ואין שלמות אחרת.

 

 

פרק ב, פסוקים 8-15

בשיעור שעבר למדנו את פסוקים 6-7, והמסר המרכזי של שאול השליח היה:

פסוק 6: לָכֵן כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתֶם אֶת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הָאָדוֹן, כֵּן הִתְהַלְּכוּ בּוֹ.”

זאת אומרת: אותה אמונה שעזרה לכם לקבל את ישוע כאדון היא האמונה שבעזרתה תוכלו לחיות כמו ישוע.

… ומהם המרכיבים של חיי אמונה, הליכה בישוע, בגרות רוחנית? (פסוק 7):

כְּשֶׁאַתֶּם מֻשְׁרָשִׁים וְנִבְנִים בּוֹ, מְבֻסָּסִים בָּאֱמוּנָה לְפִי מַה שֶּׁלֻּמַּדְתֶּם, וְשׁוֹפְעִים בְּהוֹדָיָה.”

  1. “מֻשְׁרָשִׁים וְנִבְנִים בּוֹ”, בישוע. ישוע המשיח הוא אלוהים ומהווה עוגן האמונה – “אֶבֶן הַפִּנָּה.”
  2. “מְבֻסָּסִים בָּאֱמוּנָה לְפִי מַה שֶּׁלֻּמַּדְתֶּם”: דבר אלוהים הכתוב בתנ”ך הנו תורת ההוראה לחיים שלמים ומלאים. יש לשנן ולהתמיד בלימוד נכון ומדויק של דבר אלוהים, ולא לסטות ימינה או שמאלה.
  3. חיים “השׁוֹפְעִים בְּהוֹדָיָה”: מי שרואה לנגד עיניו ובחייו את פועל אלוהים, אינו יכול שלא להיות שופע בהודיה. תהילים א: “אַשְׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר…”

למדנו כי עגינה בישוע ובדברו הנם כחיסון נגד תורות שקר. ככל שנהיה בקיאים בדבר ה’, יהיה קשה יותר להסיט אותנו מן האמת:

הִזָּהֲרוּ שֶׁאִישׁ לא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל בְּפִילוֹסוֹפְיָה וּבְתַעְתּוּעֵי הֶבֶל, עַל־פִּי מָסוֹרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, עַל־פִּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ (פסוק 88);

“… וְכָךְ לא נִהְיֶה עוֹד יְלָדִים נִדָּפִים וּמִטַּלְטְלִים בְּרוּחַ שֶׁל כָּל תּוֹרָה הַמּוּפֶצֶת עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם בְּעָרְמָה וּבְתַרְמִית כְּדֵי לְהַטְעוֹת…” (אפסים ד 11-166).

פסוקים 8-15:

8 “הִזָּהֲרוּ שֶׁאִישׁ לא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל בְּפִילוֹסוֹפְיָה וּבְתַעְתּוּעֵי הֶבֶל, עַל־פִּי מָסוֹרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, עַל־פִּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ.

9 הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלוהוּת; 10 וְאַתֶּם נִמְלֵאתֶם בּוֹ, אֲשֶׁר הוּא ראשׁ כָּל רָשׁוּת וְשִׁלְטוֹן.

11 בּוֹ גַּם נִמַּלְתֶּם מִילָה שֶׁאֵינָהּ מַעֲשֵׂה יָדַיִם, וְזאת בְּהַפְשָׁטַת הַגּוּף הַבְּשָׂרִי, בְּמִילַת הַמָּשִׁיחַ;

12 נִקְבַּרְתֶּם אִתּוֹ בַּטְּבִילָה, וְאִתּוֹ גַּם הוּקַמְתֶּם לִתְחִיָּה עַל־יְדֵי אֱמוּנַתְכֶם בְּכוחַ אֱלוהִים אֲשֶׁר הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים.

13 וּבִהְיוֹתְכֶם מֵתִים בְּפִשְׁעֵיכֶם וּבְעָרְלַת בְּשַׂרְכֶם, הֶחֱיָה אֶתְכֶם עִמּוֹ. הוּא סָלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ;

14 בִּטֵּל אֶת שְׁטַר הַחוֹב אֲשֶׁר הָיָה נֶגְדֵּנוּ עַד תֻּמּוֹ וֶהֱסִירוֹ בְּתָקְעוֹ אוֹתוֹ בַּצְּלָב.

15 וּבְהַפְשִׁיטוֹ אֶת עָצְמַת הָרָשֻׁיּוֹת וְהַשְרָרוֹת, הִצִּיגָן לְרַאֲוָה בְּתַהֲלוּכַת נִצְחוֹנוֹ, נִצָּחוֹן שֶׁהִשִיג בּוֹ.”

בפסוקים אלו שאול השליח מעמיד שתי אופציות:

א. מה מציעים אותם מורים שדוחים את ישוע כריבון בלעדי? (פסוק 8).

ב. מה אלוהים מציע ומעניק לילדיו? (9-15).

במילים אחרות: שאול השליח עושה השוואה בין החכמה הארצית לחכמה האלוהית.

בפסוק 8 שאול השליח מזהיר את המאמינים לבל יתפתו ללכת אחר מורים המבטיחים חכמה והארה שאין בה תכלית. הוא מתאר את הדרך הזו במילים: “פִילוֹסוֹפְיָה וּבְתַעְתּוּעֵי הֶבֶל.”

על מה מתבססות אותן פילוסופיות ריקניות?

התמסרות למסורות של בני אדם על פי עיקרי העולם.

שאול השליח אומר: “שֶׁאִישׁ לא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל”; כלומר, לימוד שקרי המוביל לסטיה מן האמת.

משמעות המילה פילוסופיה: אהבת החכמה.

אותם מורים נקראו פילוסופים: אנשים האוחזים בחכמה, בידע רב ובהבנת הנסתר – בחכמה שכל אדם היה מת לרכוש.

מורים אלה הסיטו רבים מן החכמה האמיתית אל דברים בטלים, אל הבל ריקה.

מה היה התוכן של אותן פילוסופיות?

כמו היום, גם אז, נבנו כל מיני תיאוריות המנסות להסביר את הבריאה, היקום ומשמעות החיים. תיאוריות אלו מתבססות על השערות הנובעות מחכמת אדם ומנוגדות לדבר אלוהים.

איך אני יודע שזה היה מנוגד לדבר אלוהים?

ראו את סוף פסוק 8: “… וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ.”

הנה מספר דוגמאות מודרניות לאותה תופעה:

אבולוציה – בוודאי שקיימת התפתחות בטבע; החיות מסתגלות למצבים חדשים; קיים מצב שבו החזק שורד. אך הקביעה שהאדם “יצא” מן הקוף זה מרד נגד אלוהים.

(“הפיצוץ הגדול” – מרכיבי העולם והחיים נוצרו כתוצאה מהמפץ הגדול).

ברגע שמסירים את אלוהים כנותן החיים, הרי שמסירים את תלותינו בו וחובתינו כלפיו. פילוסופיה שכזו מורדת נגד אלוהים.

אסטרולוגיה ומיסטיקה – ככל הנראה שאול השליח התכוון לכך שאמר: התבססות “עַל־פִּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם”. (עיקרי העולם = גרמי שמים וטבע; שנייה לפטרוס ג 10: “… אָז הַשָּׁמַיִם בְּשָׁאוֹן יַחְלְפוּ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִתְפָּרְקוּ, וְהָאָרֶץ וְהַמַּעֲשִׁים אֲשֶׁר עָלֶיהָ.”)

למה הכוונה באסטרולוגיה ודומיה?

מיקומם של מרכיבי היקום קובעים את גורלנו. חיינו מונחים על פי מיקום גרמי שמים.

אלוהים יצר כוכבים וגרמי שמים למטרות ציון מועדים, אך אלו הם עדיין כלים ולא קובעי מדיניות או גורלות. לימוד של כניעה לגרמי שמים במקום לאלוהים כמוהו כמרד נגד אלוהים.

אלוהים ברא גרמי שמים להצביע עליו ולקרב אליו ולא להסתיר אותו.

הִזָּהֲרוּ שֶׁאִישׁ לא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל … עַל־פִּי מָסוֹרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, עַל־פִּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ.”

נושא נוסף שהיה לא פחות חשוב אז, וגם היום, הנו נושא המסורת. הכוונה שאנשים העמיקו בדגש ובחשיבות של מסורת אשר בעיקרה נובעת מחכמת ורצון האדם.

צריך להיות עיוור כדי לפספס את כל המעשים שאנו עושים היום רק בגלל שכך עשו אבותינו, למרות שלא נדרש כך על-ידי אלוהים.

גם היום מאמינים רבים אינם מסתפקים בזהות הרוחנית שיש להם בישוע, אלא מרגישים חובה לצבוע את זהותם המשיחית עם מסורת.

ללא מסורת הם מרגישים ערומים ולא שייכים לעמם. השייכות לעם לוחצת יותר מאשר השייכות הברורה לאלוהים: איך לחגוג, מה לאכול, באיזה זווית תהיה המזוזה, גודל הסוכה או סגנון התפילה.

כל אלו עולים בחשיבות רק במקום שבו הכרת אלוהים מעורפלת.

מתי מסורת מקבלת חשיבות גבוהה?

כאשר הזהות שלי באלוהים אינה מספיקה או אינה בעדיפות עליונה.

אם כן, האם מסורת זה רע?

לא! אין רע בהרבה ממרכיבי המסורת. אדרבה, לפעמים זה יפה.

מתי המסורת היא אסון?

כאשר הצבע הופך לעיקר ותכלית. כאשר דבר אנשים חשוב יותר מדבר אלוהים. זה מתרחש כאשר מורידים את הדגש מדבר אלוהים, ומתעסקים בצל במקום בעיקר.

זאת הסיבה ששאול השליח מכנה מסורת מוגזמת כדבר העומד נגד דבר המשיח (הרחבה בפסוקים 16-19).

למרות שכל תיאוריה, פילוסופיה ומסורת, כוללות בתוכן מרכיבים נכונים ואף לעתים כוח על טבעי (אסטרולוגיה ומיסטיקה), הרי שכולם מערפלים את הכניעה שלנו למשיח ישוע. הם מנסים להיות תחליפים מתוחכמים.

פילוסופיות רבות מעמידות את האדם (במקרה הטוב) תלוי בכוח עליון שאין לו שם ספציפי, ולכן אין לאדם יחס אישי כלפיו או מחויבות אישית כלשהי.

התוצאה: לא משנה איזו פילוסופיה או תעתוע תבחר, לא משנה על פי אילו מסורות תחיה,

אם כל מה שיש לך זו פילוסופיה או מסורת, הרי בסופו של דבר אתה לבד.

אותן הפילוסופיות, החכמות או המסורות לא הביאו אותך מילימטר אחד קרוב יותר או שייך יותר למשיח.

איך אמר שאול השליח?

פסוק 8: “… וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ.”

לעומת החכמה הארצית, הפילוסופיות, התחכומים, המסורות והמסיטיקות, מעמיד שאול השליח את עליונותה של חכמת אלוהים המתוארת בפסוקים 10-15 (בשיעור הבא נתמקד בכך).

בעוד שלשאר החכמות אין תכלית ומסתיימים בריקנות, הרי שחכמת אלוהים מתבטאת בישועה וניווט המאמין למלא את רצון אלוהים, ובחיי נצח.

לא לחינם אמר הנביא ירמיהו בפרק ב 13: כִּי־שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי; אותִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצוב לָהֶם בּארוֹת, בּארות נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לא־יָכִלוּ הַמָּיִם.”

עזבתם מקור מים חיים לטובת בורות ריקים!

כל פילוסופיה או דרך, מלבד דרכו של אלוהים, הנה ריקנות לעומת מקור מים חיים.

סיכום

מטרת האיגרת הייתה להבהיר כי המאמין מקבל את כל שלמותו הרוחנית מהיותו קשור לישוע, וזאת בגלל שישוע הוא אלוהים.

המלוא של המאמין בישוע קיים גם בכל הקשור לחכמה.

שאול השליח מלמד כי בהשוואה בין כל חכמות האדם לבין חכמתו של ישוע, חכמתו של ישוע עליונה. כמו שאמר ירמיהו: “מְקוֹר מַיִם חַיִּים” – מול בורות ריקים.

בימינו, אנו נוטים להתייחס לכל מיני תיאוריות בסלחנות ובדחנות. לא כך ראה זאת שאול השליח.

כל אותן פילוסופיות וחכמות למיניהן נמשלים לנחש אשר בא לחווה ואמר לה: אלוהים לא בהכרח צודק, ישנן דרכים אחרות הטובות לא פחות!

הסוף ידוע לכולנו!

תקוותי שלא נתפתה לתחכום הנוצץ של חכמת העולם כי היא ריקה וללא תכלית, ושכולנו נפנה לישוע, לאחר שנעמוד על ההבדל המהותי.

בשיעור הבא נלמד אודות חכמת אלוהים ותכליתה, ואיך היא מתבטאת בחיינו.

 

פרק ב, פסוקים 9-10

בפסוקים 8-15 שאול השליח משווה בין החכמה הארצית לבין החכמה של ישוע.

בשיעור שעבר למדנו אודות החכמה הארצית. שאול השליח הזהיר את הקולוסים מפני כל אותם פילוסופים המציגים תיאוריות חדשות ומושכות אודות הבריאה ומשמעות החיים.

בסקירה שעשינו הגענו למסקנות הבאות:

למרות שכל תיאוריה, פילוסופיה ומסורת (במידה לא מאוזנת) כוללות בתוכן מרכיבים נכונים ולעתים אף כוח על טבעי (אסטרולוגיה ומיסטיקה), הרי שכולם מערפלים את הכניעה שלנו למשיח ישוע.

הם מתמקדים בחומר, במרכיבי היקום במקום בבורא עצמו. הם מנסים להיות תחליפים ותוספות מתוחכמים לאמת פשוטה.

פילוסופיות רבות מעמידות את האדם (במקרה הטוב) תלוי בכוח עליון, שאין לו שם ספציפי, ולכן אין לאדם יחס אישי או מחויבות אישית כלשהי כלפיו.

למדנו גם שבמקום שבו יש דגש על מסורת, הדבר בא על חשבון לימוד ויישום דבר אלוהים.

התוצאה: לא משנה איזו פילוסופיה או תעתוע תבחר, לא משנה על פי אילו מסורות תחיה, אם כל מה שיש לך זו פילוסופיה זרה או מסורת, בסופו של דבר אתה לבד.

אותן הפילוסופיות, החכמות או המסורות לא מביאים איש מילימטר אחד קרוב יותר למשיח או שייך אליו, אלא גורמים למרידה נגד ריבונותו הבלעדית של אלוהים על חיי האדם.

שאול השליח סיכם את הפילוסופיות והמסורות במילים אלו: “… הִזָּהֲרוּ שֶׁאִישׁ לא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל בְּפִילוֹסוֹפְיָה וּבְתַעְתּוּעֵי הֶבֶל, עַל־פִּי מָסוֹרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, עַל־פִּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ (פסוק 8).

הנביא ירמיהו גם התייחס לאותן תופעות באומרו: – דחיתם מקור מים חיים לטובת בורות ריקים – אותִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצוב לָהֶם בּארוֹת, בּארות נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לא־יָכִלוּ הַמָּיִם (פרק ב 133).

פסוקים 8-15:

8 “הִזָּהֲרוּ שֶׁאִישׁ לא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל בְּפִילוֹסוֹפְיָה וּבְתַעְתּוּעֵי הֶבֶל, עַל־פִּי מָסוֹרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, עַל־פִּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ.

9 הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלוהוּת; 10 וְאַתֶּם נִמְלֵאתֶם בּוֹ, אֲשֶׁר הוּא ראשׁ כָּל רָשׁוּת וְשִׁלְטוֹן.

11 בּוֹ גַּם נִמַּלְתֶּם מִילָה שֶׁאֵינָהּ מַעֲשֵׂה יָדַיִם, וְזאת בְּהַפְשָׁטַת הַגּוּף הַבְּשָׂרִי, בְּמִילַת הַמָּשִׁיחַ;

12 נִקְבַּרְתֶּם אִתּוֹ בַּטְּבִילָה, וְאִתּוֹ גַּם הוּקַמְתֶּם לִתְחִיָּה עַל־יְדֵי אֱמוּנַתְכֶם בְּכוחַ אֱלוהִים אֲשֶׁר הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים.

13 וּבִהְיוֹתְכֶם מֵתִים בְּפִשְׁעֵיכֶם וּבְעָרְלַת בְּשַׂרְכֶם, הֶחֱיָה אֶתְכֶם עִמּוֹ. הוּא סָלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ;

14 בִּטֵּל אֶת שְׁטַר הַחוֹב אֲשֶׁר הָיָה נֶגְדֵּנוּ עַד תֻּמּוֹ וֶהֱסִירוֹ בְּתָקְעוֹ אוֹתוֹ בַּצְּלָב.

15 וּבְהַפְשִׁיטוֹ אֶת עָצְמַת הָרָשֻׁיּוֹת וְהַשְרָרוֹת, הִצִּיגָן לְרַאֲוָה בְּתַהֲלוּכַת נִצְחוֹנוֹ, נִצָּחוֹן שֶׁהִשִיג בּוֹ.”

לעומת החכמה הארצית, הפילוסופיות, התחכומים, המסורות והמסיטיקות, מעמיד שאול השליח את חכמת אלוהים המתוארת בפסוקים 10-15.

נראה עד כמה עליונה ומעשית חכמתו של המשיח עבור ילדיו (פסוקים 9-15):

א. פסוק 9: המטרה היא ישוע – הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלוהוּת.”

שאול השליח מכריז כי כל האלוהות – כל החכמה והידע קיימים ונמצאים בישוע המשיח – “בְּגוּפוֹ”. שאול השתמש במילה “בְּגוּפוֹ” מכיוון שהפילוסופיה הגנוסטית ראתה בחומר, בגוף, דבר נחות ולכן לא קיבלה את אלוהותו של ישוע שהופיע בבשר.

שאול מבהיר את המטרה שעלינו להתמקד בה: על מנת להגיע לחכמה האלוהית יש צורך להסיר מלפנינו את כל החיקויים והתחכומים, את הפילוסופיות הזרות והדגש על מסורות, ולהתמקד בישוע. הוא המטרה – הוא אלוהים.

המילה “בְּגוּפוֹ” מתרחבת בפסוק הבא:

ב. בפסוק 10 שאול השליח מסביר היכן ניתן למצוא את ישוע והיכן הוא שוכן: וְאַתֶּם נִמְלֵאתֶם בּוֹ, אֲשֶׁר הוּא ראשׁ כָּל רָשׁוּת וְשִׁלְטוֹן.”

בעוד שכל הפילוסופיות הזרות תיארו את החכמה כדבר כה רחוק, כה מסובך, כה יקר ובהישג ידם של גאונים ארציים, הנה שאול השליח מציין כי חכמת אלוהים מאוד קרובה ונגישה לכל אדם – היא באה אלינו…

שאול השליח גם הבהיר זאת במכתבו לקורינתים א 18-31; שם נאמר כי אלוהים בוחר את הפשוטים, ודרכם הוא מראה את חכמתו הנפלאה; כך הוא מבייש את הגאונים אשר מסתמכים על חכמתם.

היכן נמצאת חכמת אלוהים השלמה?

היא שוכנת בנו. אלוהים חותם אותה בכל אחד שקיבל את ישוע כאדון ומשיח.

אל תשכחו שהאיגרת נכתבה למאמינים אשר מתפתים לחפש שלמות במקום אחר בעוד כליל ומלוא השלמות כבר שוכנת בהם.

בראשונה לקורינתים ג 16 נאמר: הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלוהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלוהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם?”

מעבר לכך, כלל המאמינים נקראים גוף המשיח. לכן, כששאול השליח אמר כי האלוהות כולה שוכנת בגופו של ישוע – הכוונה היא, שכלל האלוהות שוכנת בקהילה, בתוך ילדי אלוהים;

“…הַמָּשִׁיחַ הוּא ראשׁ הַקְּהִלָּה — הַמּוֹשִׁיעַ שֶׁל הַגּוּף (אפסים ה 23). מילים אלו מאוד חשובות היות והם מבהירים שהמפתח לחכמת ה’ הוא ישוע כאדון ומושיע.

לא לחינם אמר שאול השליח במעשי השליחים ד 12: “… אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע.”

אם יש כאלה שעדיין לא מכירים את ישוע כאדון ומושיע, נתונים אלו מאוד חשובים.

נשאלות השאלות: אם שלמות האלוהים שוכנת בנו מהרגע שבו קיבלנו את ישוע כאדון ומושיע, מדוע אנו לא רואים את כל חכמת אלוהים מתבטאת בכל התחומים בחיינו באותה השנייה של הישועה?

מדוע לפעמים רואים את ילדי אלוהים עושים דברים העומדים נגד חכמת אלוהים שלכאורה טמונה בהם?

למרות שרוח אלוהים חותמת את המאמין ביום היוושעו (אפסים א 13-14) ולמרות שאלוהים שוכן בנו כבבית משכנו (ראשונה לקורינתיים ג 16) הרי שביטוי חכמת ה’ במאמין הנה פונקציה של בגרות רוחנית – גדילה באמונה.

אנו עדיין לא חיים בעולם נטול השפעת החטא; השטן עושה הכל על מנת להרוס את העדות בחיי המאמינים (אפסים ו; רומים ז 17-26).

דבר אלוהים מנחה אותנו להיות קרובים אליו, ללמוד ולשנן את דברו על מנת לא לתת לשטן אפשרויות להקים מאחז בחיינו.

ככל שנגדל באמונה ובקירבה למושיענו, כך ניתן לראות יותר ויותר את חכמת אלוהים השלמה מתבטאת בחיינו. התהליך הזה נקרא: בגרות רוחנית.

שאול ופטרוס משווים את תהליך ההתבגרות הרוחנית לתהליך הבגרות האנושית:  “… כְעוֹלָלִים אֲשֶׁר זֶה מִקָּרוֹב נוֹלְדוּ הִתְאַוּוּ לֶחָלָב הַזַּךְ שֶׁל הַדָּבָר, לְמַעַן תִּגְדְּלוּ בְּאֶמְצָעוּתוֹ לִישׁוּעָה, אִם אָמְנָם טְעַמְתֶּם כִּי טוֹב הָאָדוֹן (ראשונה לפטרוס ב 2-33).

יבוא יום שבו המשיח יקח את קהילתו. באותו רגע גופנו ישתנה לגוף חדש שלא יהיה לחטא השפעה עליו. אז, חכמת אלוהים תיראה תמיד, ברורה ומלאה בחיי ילדיו (ראשונה לקורינתים טו; ראשונה לתסלוניקים ד 13-18).

שאול השליח מסיים את פסוק 10 בתיאור מעמדו וכוחו של ישוע: “…הוּא ראשׁ כָּל רָשׁוּת וְשִׁלְטוֹן.”

מדוע?

מכיוון שצריך כוח רב כדי לבצע את שלב ג הכתוב בפסוקים 11-15:

בּוֹ גַּם נִמַּלְתֶּם מִילָה שֶׁאֵינָהּ מַעֲשֵׂה יָדַיִם, וְזאת בְּהַפְשָׁטַת הַגּוּף הַבְּשָׂרִי, בְּמִילַת הַמָּשִׁיחַ; נִקְבַּרְתֶּם אִתּוֹ בַּטְּבִילָה, וְאִתּוֹ גַּם הוּקַמְתֶּם לִתְחִיָּה עַל־יְדֵי אֱמוּנַתְכֶם בְּכוחַ אֱלוהִים אֲשֶׁר הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים

וּבִהְיוֹתְכֶם מֵתִים בְּפִשְׁעֵיכֶם וּבְעָרְלַת בְּשַׂרְכֶם, הֶחֱיָה אֶתְכֶם עִמּוֹ. הוּא סָלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ; בִּטֵּל אֶת שְׁטַר הַחוֹב אֲשֶׁר הָיָה נֶגְדֵּנוּ עַד תֻּמּוֹ וֶהֱסִירוֹ בְּתָקְעוֹ אוֹתוֹ בַּצְּלָב.

וּבְהַפְשִׁיטוֹ אֶת עָצְמַת הָרָשֻׁיּוֹת וְהַשְרָרוֹת, הִצִּיגָן לְרַאֲוָה בְּתַהֲלוּכַת נִצְחוֹנוֹ, נִצָּחוֹן שֶׁהִשִיג בּוֹ.”

ג. לאחר ששאול השליח לימד כי ישוע הוא מוקד החכמה האלוהית והוא שוכן בנו, הוא מסביר בפסוקים אלה את עליונותה של חכמת ישוע מול  חכמת כל הפילוסופיות.

שאול השליח עושה השוואות מאוד מיוחדות בין הטוב ביותר שאנשים החשיבו ואחזו – לבין השינוי הפנימי שעושה ישוע בילדיו. השוואות הללו בפסוקים 11-15 נלמד בשיעור הבא.

סיכום

מטרת האיגרת: להבהיר כי מאמין מקבל את כל שלמותו הרוחנית מהיותו קשור לישוע, וזאת בגלל שישוע הוא אלוהים.

רבותי, הפסיקו לחפש שלמות במקומות זרים ורחוקים! מלוא השלמות האלוהית תשכון בכם אם תקבלו את ישוע כאדון ומושיע חייכם.

חכמת אלוהים מתבטאת בנו ככל שנתבגר מבחינה רוחנית.

בפסוקים 9-15 שאול השליח מלמד:

  1. פסוק 9: ישוע הוא המטרה של כל חכמה.
  2. פסוק 10: המטרה בתוכנו – חכמת אלוהים – ישוע בתוכנו.
  3. פסוקים 11-15: מה עושה ואיך משנה חכמתו של ישוע את פנימיותנו?

בעוד שכל הפילוסופיות מסתיימות בריקנות ואובדן, חכמת אלוהים שבישוע המשיח מסתיימת בישועת האדם והדרכתו למילוי רצון אלוהים.

שלמה המלך אמר: תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה; וְדַעַת קְדושִׁים בִּינָה (משלי ט 10).

הבה נזכור את המילים הללו, ושכל מאמין יתפלל להסיר כל דבר שמסתיר את ישוע בחייו.

 

פרק ב, פסוקים 11-15

הבעיה המרכזית ששאול השליח מתמודד: המאמינים בקהילות מתפתים ללכת אחר פילוסופיות זרות. הם מדגישים מסורות במקום ההתמקדות בישוע.

על מנת למקד שוב את תשומת לבם בישוע, שאול מתאר את עליונותו של ישוע מול ריקנותם של כל הפילוסופיות. מטרתו להבהיר למאמינים כי הם אינם צריכים דבר מעבר לשייכותם לישוע – לא לחינם שמו “אל שדי.”

למדנו עד כה שלמרות כל תיאוריה, פילוסופיה ומסורת (במידה לא מאוזנת) כוללות בתוכן מרכיבים נכונים ולעתים אף כוח על טבעי (אסטרולוגיה ומיסטיקה), הרי שכולם מערפלים את הכניעה שלנו למשיח ישוע.

התוצאה: לא משנה איזו פילוסופיה או תעתוע תבחר, לא משנה על פי אילו מסורות תחיה, בסופו של דבר תשאר לבד.

איך סיכם שאול השליח את משקל ואיכות הפילוסופיות והמסורות?

פסוק 8: “… הִזָּהֲרוּ שֶׁאִישׁ לא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל בְּפִילוֹסוֹפְיָה וּבְתַעְתּוּעֵי הֶבֶל, עַל־פִּי מָסוֹרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, עַל־פִּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ.”

בספר ירמיהו הנביא נאמר: אותִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצוב לָהֶם בּארוֹת, בּארות נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לא־יָכִלוּ הַמָּיִם – כלומר: דחיתם מקור מים חיים לטובת בורות ריקים (פרק ב 133).

שאול השליח מתאר את עליונותו של ישוע על פני כל הפילוסופיות והמסורות (פסוקים 9-15):

א. פסוק 9: ישוע הוא המוקד היחידי שעלינו להתמקד בו – הוא אלוהים בעצמו: הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלוהוּת.”

להם יש מוקדים המשנים חדשות לבקרים.

ב. פסוק 10: וְאַתֶּם נִמְלֵאתֶם בּוֹ, אֲשֶׁר הוּא ראשׁ כָּל רָשׁוּת וְשִׁלְטוֹן.” 

ישוע אינו רחוק, הוא שוכן בתוך ילדיו (אפסים א 13; ראשונה לקורינתים ג 16) לעומת פילוסופיות מסובכות שאינן ברורות או מובנות לרוב בני האדם.

ג. פסוקים 11-15: מה עושה ישוע בשבילי?

שאול השליח מוכיח לכל שומעיו ששום פילוסופיה לא יכולה לעשות את מה שישוע עושה לילדיו. הפעולות וכוחן מצביעות על עליונותו, בלעדיותו – אלוהותו.

פסוקים 11-15:

11 “בּוֹ גַּם נִמַּלְתֶּם מִילָה שֶׁאֵינָהּ מַעֲשֵׂה יָדַיִם, וְזאת בְּהַפְשָׁטַת הַגּוּף הַבְּשָׂרִי, בְּמִילַת הַמָּשִׁיחַ;

12 נִקְבַּרְתֶּם אִתּוֹ בַּטְּבִילָה, וְאִתּוֹ גַּם הוּקַמְתֶּם לִתְחִיָּה עַל־יְדֵי אֱמוּנַתְכֶם בְּכוחַ אֱלוהִים אֲשֶׁר הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים.

13 וּבִהְיוֹתְכֶם מֵתִים בְּפִשְׁעֵיכֶם וּבְעָרְלַת בְּשַׂרְכֶם, הֶחֱיָה אֶתְכֶם עִמּוֹ. הוּא סָלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ;

14 בִּטֵּל אֶת שְׁטַר הַחוֹב אֲשֶׁר הָיָה נֶגְדֵּנוּ עַד תֻּמּוֹ וֶהֱסִירוֹ בְּתָקְעוֹ אוֹתוֹ בַּצְּלָב.

15 וּבְהַפְשִׁיטוֹ אֶת עָצְמַת הָרָשֻׁיּוֹת וְהַשְרָרוֹת, הִצִּיגָן לְרַאֲוָה בְּתַהֲלוּכַת נִצְחוֹנוֹ, נִצָּחוֹן שֶׁהִשִיג בּוֹ.”

א. ישוע עושה ברית מילה לכל אחד מילדיו. מה זה ברית מילה?

ברית מילה הנה הברית שאלוהים בתחילה כרת עם אברהם אבינו בבראשית פרק יז.

ברית זו הנה סימן חיצוני בבשר המסמל כי אותו אדם נאמן ליהוה, ורק אותו הוא ישרת.

יותר מאוחר, ברית המילה הפכה חלק מברית משה המחייבת כל יהודי (יהושוע ה).

מכיוון שאנשים החשיבו את ברית המילה כדבר המעניק להם מעמד מול אלוהים, הזהיר אלוהים את בני ישראל ואמר להם כי ברית המילה הבשרית לכשעצמה אינה קובעת את רוחניותו ושייכותו של האדם לאלוהים.

נחוצה לשם כך ברית מילה שבלב: וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם, לא תַקְשׁוּ עוֹד (דברים י 16).

מי יכול למול את הלב? איך עושים ברית מילה ללב?

דברים ל 6 מלמד כי: מָל יהוה אֱלוהֶיךָ אֶת־לְבָבְךָ…” כלומר: רק אלוהים יכול למול את הלב – לעשות ברית מילה רוחנית.

בפסוק 11 שאול השליח אומר שישוע הוא זה שיכול לעשות ברית מילה רוחנית. לכן, ישוע הוא אלוהים, ומכיוון שהוא גם נראה לבני אדם, הריהו “אל שדי” בכבודו ובעצמו.

כל הפילוסופיות מביטות על החיצוניות, אבל רק ישוע המשיח יכול לקרא את לב האדם, להיכנס אליו ולעשות בו כעולה על רצונו, ולשנות אותו כדי שיתאים לרצונו.

איך אפשר להוכיח את קיום ברית המילה הרוחנית?

איך אפשר להוכיח שישוע הוא אלוהים על סמך הצהרה שהוא מל את לבי?

לא בודהה, לא מוחמד ולא שום פילוסופיה הביאו אנשים לקיים את דבר אלוהים ברצון, באהבה וכוח כמו שישוע עושה. הביטו על חיי תלמידי ישוע הנאמנים, וראו את כל חייהם!

משמעות ברית המילה הרוחנית שישוע עושה לילדיו המאמינים:

  1. הוא משנה את בעלותי – הייתי עבד החטא, וכעת אני בן בית אלוהים.

הדבר לא היה זול! הוא שילם את המחיר שהוא עצמו קבע עבור החטא – בדמו הטהור שלו.

ישעיה נג 5, 6: וְהוּא מְחולָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנותֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ׃ כֻּלָּנוּ כַּצּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ.”

  1. הוא בונה לו בגופי משכן נצחי. כלומר: מילת המשיח מכשירה את משכנו הנצחי בתוכי.

הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלוהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלוהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם?” (ראשונה לקורינתים ג 16);

וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקּודֶשׁ (אפסים א 13).

  1. נוכחותו הקבועה בתוכי מאפשרת לי לעמוד מול החטא עם מלוא כוח האלוהים.

אפסים ו 10-18: סוֹף דָּבָר, חִזְקוּ בַּיהוה וּבְכוחַ גְּבוּרָתוֹ. לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלוהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמוד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָטָן;

כִּי לא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כּוחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם.

עַל כֵּן קְחוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלוהִים, לְמַעַן תּוּכְלוּ לְהִתְנַגֵּד בַּיּוֹם הָרָע, וְלַעֲמוד לְאַחַר עֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַכּל. עִמְדוּ כְּשֶׁהָאֱמֶת חֲגוּרָה עַל מָתְנֵיכֶם וְשִׁרְיוֹן הַצֶּדֶק לְבוּשְׁכֶם, וּכְשֶׁרַגְלֵיכֶם נְעוּלוֹת נְכוֹנוּת לִבְשׂוֹרַת הַשָּׁלוֹם.

עִם כָּל אֵלֶּה שְׂאוּ אֶת מָגֵן הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְכַבּוֹת בּוֹ אֶת כָּל חִצָּיו הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָרָע.

וּקְחוּ אֶת כּוֹבַע הַיְשׁוּעָה וְאֶת חֶרֶב הָרוּחַ, שֶׁהִיא דְּבַר הָאֱלוהִים. בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּרוּחַ. שִׁקְדוּ בִּתְפִלַּתְכֶם וְהַתְמִידוּ בִּתְחִנָּה בְּעַד כָּל הַקְּדוֹשִׁים.” 

מכיוון שישוע המשיח הפשיט ממני את גוף החטא וממלא אותי בנוכחותו, הרי כשהוא מביט בי הוא רואה ילד שהוא מאה אחוז רוחני! אלוהים מתייחס אליי כחלק ממנו.

  1. שום פילוסופיה או ברית מילה רגילה לא מעניקה לי מעמד של בן נקי וטהור מול אלוהים.
  2. שום פילוסופיה לא נותנת לי את כוח אלוהים נגד פיתוי או חטא.

ראוי שכל אחד מאיתנו כרגע יחשוב ויאמר לעצמו: מה אלוהים רואה כשהוא מביט בי?

אם ישוע לא מל אותי, אלוהים רואה אויב; אם ישוע מל אותי, אלוהים רואה בן.

מסקנה: בעוד שברית מילה רגילה הנה סמל, הרי שמילת המשיח הנה התכלית.

ישוע אשר בא בבשר הנו המפתח לשלמות רוחנית של האדם. מכה קשה לאמונה הגנוסטית!

מפסוק 12 שאול השליח ממשיך לתאר איך פעולה אחת של ישוע – כפרת חטאים – שינתה חיי אדם ואת היקום כולו. ברית המילה שישוע עושה בלב ילדיו לעולם לא תהיה רק תיאורתית.

נִקְבַּרְתֶּם אִתּוֹ בַּטְּבִילָה, וְאִתּוֹ גַּם הוּקַמְתֶּם לִתְחִיָּה עַל־יְדֵי אֱמוּנַתְכֶם בְּכוחַ אֱלוהִים אֲשֶׁר הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים (פסוק 12).

מילת המשיח מתבטאת בציות, והציות הראשוני זה הטבילה (מתי כח 18-20; מעשי השליחים ב). בטבילה אני מצהיר כי אני תלמידו של ישוע אשר מת עבור חטאיי וקם לתחייה.

לעתים קרובות אנו דוחים את הטבילה מסיבות שונות. ראוי כי נזכור שלמרות שהטבילה עצמה אינה מושיעה, היא פעולה סמלית שישוע בעצמו ציווה.

על כל מאמין לבחון את ריבונות אלוהים בחייו, ולהתפלל שהציות לישוע יהיה מכובד ומיידי. אלוהים מברך מאוד את אלו שמצייתים לדברו.

התחייה של ישוע מבטיחה לי כי מלוא תשלום החטא התקבל לפני אלוהים, ולכן גם אני עוד אקום ואחיה עמו לנצח (ראשונה לקורינתים טו 51-58). כל זאת, על סמך אמונה בכוחו שלו, ולא שלי!

פסוק 13: וּבִהְיוֹתְכֶם מֵתִים בְּפִשְׁעֵיכֶם וּבְעָרְלַת בְּשַׂרְכֶם, הֶחֱיָה אֶתְכֶם עִמּוֹ. הוּא סָלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ.”

ישוע לא חיכה עד שאהיה גאון ואז יקבלני (כמו הפילוסופים), הוא שילם את חייו עבור חטאיי עוד בהיותי מת רוחנית, והוכיח את אהבתו אליי – רצה בי – כשהייתי במצב הגרוע ביותר.

רק ישוע יכול להרשות לעצמו לעבוד עם אפסים ולנצח; מכיוון שהוא אלוהים, הוא בונה אותנו לרמה וליכולת שיבחר.

פסוקים 13-14:  “… בִּטֵּל אֶת שְׁטַר הַחוֹב אֲשֶׁר הָיָה נֶגְדֵּנוּ עַד תֻּמּוֹ וֶהֱסִירוֹ בְּתָקְעוֹ אוֹתוֹ בַּצְּלָב.”

ישוע ניקה את ספר החובות שלי מול אלוהים – את כל מעשי חיי הנוגדים את רצון ודבר ה’. ספר האשמות נגדי נמחק. כשאלוהים פותח את הדף שלי, הוא רואה דף נקי.

ישוע לקח על עצמו, בצלב, את אשמתי והשאיר את גליון ההאשמה תקוע שם. על הצלב הוא נראה לאנשים כהפסד, אך הוא קם לתחייה והנו הניצחון הגדול ביותר של אלוהים.

השטן ידע כי משיח צלוב – הקם לתחייה – הנו התשלום לחטא, וכך יפגע ראשו: וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; הוּא יְשׁוּפְךָ ראשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג 155).

לכן, על מנת לא להפסיד, השטן ניסה להשמיד את עם ישראל מאז ומתמיד כדי שהמשיח לא יבוא. הוא אף ניסה להשמיד את המשיח כשנולד (הורדוס רוצח את תינוקות בית לחם: מתי פרק ב).

אבל השטן הפסיד. מותו ותחייתו של ישוע הבטיחו את חיסולו הנצחי של השטן.

תחייתו של ישוע הוכיחה כי השטן מוגבל, ונשקו אינו אפקטיבי נגד ישוע.

הקורבן של ישוע מאפשר לשריין את ילדיו ולהפוך אותם מוגנים נגד כל תכלואי השטן (אפסים ו 18-10).

סיכום

בפסוקים 9-15 שאול השליח עורך השוואה בין חכמת הפילוסופיות וישוע.

מול החיצוניות הזמנית שבה פועלות כל הפילוסופיות, מציג שאול השליח את פעולותיו הפנימיות, רוחניות ונצחיות של ישוע.

  1. איזה פילוסוף הקים עצמו מן המתים כמו ישוע?
  2. איזה פילוסוף או פילוסופיה רואה בי את עיקר הבריאה ומעניקה לי את היקר ביותר?
  3. איזה פילוסוף או פילוסופיה מחקה את כתב האשמה שלי מול אלוהים?
  4. איזה פילוסוף או פילוסופיה ניצחה את השטן והשפעתו?
  5. איזה פילוסוף או פילוסופיה שינו אנשים מבפנים כדי שיקיימו את דבר אלוהים ברצון, אהבה וכוח כמו שישוע עושה?

אף לא אחד!

מתברר שישוע אשר בא בבשר, הנו זה אשר יכול להשלים אותי מבחינה רוחנית.

פטרוס מדגיש: אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע (מעשי השליחים ד 12).

עזיבת אלוהים לטובת דרך אחרת, כמוה כעזיבת מקור מים חיים לטובת בורות ריקים – אותִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצוב לָהֶם בּארוֹת, בּארות נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לא־יָכִלוּ הַמָּיִם (ירמיהו ב 133).

פסוק 16 פותח נושא מאוד מיוחד: שלמות פיזית, כמוה כריקנות אם אינה מחוברת לישוע המשיח. זאת, בשיעור הבא.

 

פרק ב, פסוקים 16-19

הבעיה המרכזית ששאול השליח מתמודד: המאמינים בקהילות מתפתים ללכת אחר פילוסופיות זרות. הם מדגישים מסורות במקום ההתמקדות בישוע.

על מנת למקד שוב את תשומת לבם בישוע, שאול מתאר את עליונותו של ישוע מול ריקנותם של כל הפילוסופיות.

מטרתו להבהיר למאמינים כי הם אינם צריכים דבר מעבר לשייכותם לישוע – לא לחינם שמו “אל שדי.”

מטרת האיגרת של שאול השליח לקולוסים היא להבהיר כי ישוע הנו אלוהים, ולכן בו טמונה כל השלמות אשר לה זקוק המאמין.

מלבד ישוע, אין למאמין צורך נוסף כלשהו!

שאול השליח הוכיח כי ישוע עושה עבור ילדיו הרבה יותר ממה שכל הפילוסופיות יכולות לעשות:

ישוע רכש אותי עוד בהיותי מת בפשעיי. הוא ראה בי אוצר, בעוד כל השאר ראו בי פסולת. ישוע שוכן בלבבי ומעצב את חיי, את אופיי ורצונותיי כך שאתאים להיות כלי קדוש ויעיל בשירות אלוהים.

ישוע מחק את שטר החוב שלי, כעת אני נקי לפני אלוהים. ישוע מת עבורי וקם לתחייה וכך הבטיח לי ניצחון על המוות וחיי עולם עמו. רק ישוע המשיח הביא אותי למצב שבו אני רצוי לאלוהים, ומוכן למלא ברצון ובאהבה את רצונו.

במילים אחרות, אלוהים רואה את העולם בצורה שכזו: בית קברות אחד גדול.

בגלל אהבתו, הוא נוגע באלו שבחר, פוקח את עיניהם ונותן להם את היכולות לשרת אותו כרצונו. מי שישוע בחר לא לגעת בו, נשאר מת.

(יוחנן טו 16-19: “לא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי, כִּי אִם אֲנִי בָּחַרְתִּי בָּכֶם וְהִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת פְּרִי, שֶׁפֶּרְיְכֶם יִתְקַיֵּם וְכָל אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ מֵהָאָב בִּשְׁמִי הוּא יִתֵּן לָכֶם. אֶת זאת אֲנִי מְצַוֶּה עֲלֵיכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה… אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם…”).

בפסוקים 16-19 נראה איזו זכות נפלה בחלקנו להיות בין אלו שישוע מל את לבם:

לָכֵן אִישׁ אַל יַחֲרוץ עֲלֵיכֶם מִשְׁפָּט עַל־דְּבַר מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה אוֹ עַל־דְּבַר מוֹעֵד, ראשׁ חודֶשׁ אוֹ שַׁבָּת, 17 אֲשֶׁר הֵם צֵל הַדְּבָרִים הָעֲתִידִים לָבוֹא, אֲבָל הַגּוּף הוּא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ.

18 אִישׁ אַל יְבַטֵּל אֶתְכֶם כְּשֶׁהוּא מִתְגַּדֵּר בִּנְמִיכוּת רוּחַ וּבְפֻלְחָן לְמַלְאָכִים, כְּשֶׁהוּא נֶאֱחָז בְּמַה שֶּׁרָאָה וּבְלִבּוֹ גַּאֲוָה רֵיקָה הַנּוֹבַעַת מִשִכְלוֹ הַבִּלְתִּי רוּחָנִי,

19 וְאֵין הוּא נִצְמָד לָראשׁ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ כָּל הַגּוּף — הַנִּזּוֹן וּמִתְחַבֵּר עַל־יְדֵי פְּרָקִים וְגִידִים — גָּדֵל גִּדּוּל כְּיַד הָאֱלוהִים.”

מה הייתה הבעיה?

אנשים שלא האמינו כי שלמותם באה מישוע פנו לאפיקים שונים כדי למצוא שלמות. הם האמינו כי שלמות רוחנית נובעת מהבנה וחכמה אבסולוטית.

אותם אנשים למדו אפיקים רבים והם ידעו טוב יותר מהאחרים, כמעט בכל עניין. מבחינה חיצונית, הם נראו כגאונים – ממש סיבה לקנאה.

בנוסף להם, היו אחרים, במיוחד מרקע יהודי, אשר חשבו כי שלמותם הרוחנית נובעת מחכמה אנושית ומקיום מושלם של מסורות ומנהגים המצווים בתורה.

לבושם היה ללא דופי, התנהגותם החיצונית נראתה מושלמת: ענווה ומוסר; הם חגגו את החגים ושמרו את המסורות בדרך שגרמה לקנאה בעיני כל המביטים בהם. מבחינה חיצונית הם נראו היהודים המושלמים שאדם יכול היה לדמיין.

כל אלו מצביעים על המאמינים ומציינים אותם כנחותים: – לא רק שאינכם שולטים בכל רזי חכמת הפילוסופיות, גם אינכם מקיימים בשלמות מופתית את המסורות, מצוות קיום כשרות וחגים.

אתם נראים כמו אנשים שאף פעם לא יגיעו לקו הסיום! אתם נמצאים חסרים מבחינה רוחנית, אינכם מושלמים!

נגד ההאשמות הללו מעודד אותם שאול השליח ואומר: לָכֵן אִישׁ אַל יַחֲרוץ עֲלֵיכֶם מִשְׁפָּט עַל־דְּבַר מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה אוֹ עַל־דְּבַר מוֹעֵד, ראשׁ חודֶשׁ אוֹ שַׁבָּת (פסוק 166) –

אף אחד לא יכול למצא בכם אשמה כלשהי בנוגע לקיום מצוות כשרות או חגים, וזאת בגלל מה שישוע עשה עבורכם! ישוע לקח בעלות עליכם, מחק את שטר החוב (14) וכעת אתם נראים מושלמים מבחינה רוחנית – כשהוא מביט עליכם.

הכפרה של ישוע חיברה כל מאמין לגוף המשיח (אפסים ה). מכיוון שגוף המשיח הנו גוף אלוהים, הרי שכל האשמה נגד המאמין בו בנוגע לשלמות מצוות, כשרות או מועדים, כמוהה כהאשמה נגד המשיח (17).

מדוע לא ניתן להאשים אותי רק בנוגע למצוות כשרות ומועדים?

שימו לב לפסוק 17: “… אֲשֶׁר הֵם צֵל הַדְּבָרִים הָעֲתִידִים לָבוֹא, אֲבָל הַגּוּף הוּא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ.”

בפסוק זה אנו למדים מה הייתה תכלית ומטרת החגים ומצוות הכשרות. כל מצוות החגים והכשרות היו צל – הם ניתנו ככלי לימוד אודות דברים העתידים לבוא.

בואו של ישוע המשיח וישועתו הנם ההתגשמות שעליה הצביעו חוקים ומצוות אלו.

שאול השליח כתב לקהילה בגלטיה: לִפְנֵי בּוֹא הָאֱמוּנָה (ישוע) נִשְׁמַרְנוּ תַּחַת יַד הַתּוֹרָה, כְּלוּאִים הָיִינוּ לִקְרַאת הָאֱמוּנָה (ישוע) הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת. לְפִיכָךְ הָיְתָה הַתּוֹרָה אוֹמֶנֶת הַמַּדְרִיכָה אוֹתָנוּ אֶל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן נֻצְדַּק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה (ישוע).

אֲבָל לְאַחַר בּוֹא הָאֱמוּנָה (ישוע) אֵינֶנּוּ נְתוּנִים עוֹד לְמָרוּת הָאוֹמֶנֶת (גלטים ג 23-25). (ישוע – בסוגריים – הנה תוספת כדי להדגיש את  המטרה).

במילים אחרות, אלוהים מלמד את ישראל אודות טוהרו, קדושתו וישועתו דרך מצוות וחוקים שנתן בתורה. מצוות כשרות – כדי ליחד ולהפריד את עם ישראל משאר העמים, להראות כי כמו שאלוהים קדוש, כך עליהם להיות קדושים.

אלוהים נתן חגים ומועדים. דרכם הוא לימד את ישראל אודות תכנית הישועה שלו עבור בני האדם. כל חג הנו כתחנה בתכנית הישועה שהמשיח יגשים וישלים.

יראי אלוהים צייתו לחוקי התורה; למדו אודות המשיח דרך התורה וציפו לבואו בכל יום. הם ידעו כי בעוד התורה מצביעה על הצורך בישועה, הרי שהמשיח – אל שדי – נותן אותה בדמו.

הם ידעו שהתורה מעולם לא יכלה להושיע (דברים כז 15: “וְהָיָה, אִם־לא תִשְׁמַע בְּקוֹל יהוה אֱלוהֶיךָ, לִשְׁמור לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹתָיו וְחֻקּותָיו, אֲשֶׁר אָנוכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם; וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל־הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ׃ אָרוּר אַתָּה …”)

יראי אלוהים ידעו – על פי דברי הנביא ירמיהו – כי כשיבוא המשיח, תבוא עמו ברית חדשה, ברית טובה יותר, לא ברית שרק מצביעה על העיקר, אלא העיקר בעצמו.

משהוקמה הברית החדשה בדם ישוע, הגיעה לסיומה המסגרת המחייבת של ברית משה שניתנה בסיני. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה; וְכָרַתִּי, אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה…” (ירמיהו לא 311).

מאמין בישוע אינו כפוף למצוות ברית סיני. האם נובע מכך שהוא רשאי לפשוע?

לא!

בעוד שמצוות הכשרות, מועדים והמקדש הוגשמו – כי מלכתחילה הם היו אצבע מלמדת – הרי כל מצוות המוסר, טוהר וקדושה נשארות גם במסגרת הברית החדשה.

מדוע?

מכיוון שאותו אלוהים שנתן את ברית משה בסיני הנו האחד שהקים את הברית החדשה.

תכונותיו המוסריות והקדושות לא השתנו, אך הוראותיו כן השתנו, והן כתובות בספר הנקרא “ברית חדשה.”

בפסוקים 18-19 שאול השליח מזכיר לנו אמת חשובה: אִישׁ אַל יְבַטֵּל אֶתְכֶם כְּשֶׁהוּא מִתְגַּדֵּר בִּנְמִיכוּת רוּחַ וּבְפֻלְחָן לְמַלְאָכִים, כְּשֶׁהוּא נֶאֱחָז בְּמַה שֶּׁרָאָה וּבְלִבּוֹ גַּאֲוָה רֵיקָה הַנּוֹבַעַת מִשִכְלוֹ הַבִּלְתִּי רוּחָנִי,

19 וְאֵין הוּא נִצְמָד לָראשׁ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ כָּל הַגּוּף — הַנִּזּוֹן וּמִתְחַבֵּר עַל־יְדֵי פְּרָקִים וְגִידִים — גָּדֵל גִּדּוּל כְּיַד הָאֱלוהִים.”

למרות שהאנשים ההם נראו שלמים מבחינה חיצונית, חכמים יוצאי דופן ודתיים לדוגמה, הרי שבעיני אלוהים הם כבלון נפוח! – כ

ל איבר שאינו מחובר לראש, למשיח, הריהו כאיבר מת, למרות שחיצונית הוא נראה מושך ומושלם. יוצא מכך, שלמות נובעת וקיימת רק בישוע.

האם אלוהים לא מחשיב את החכמה, הענווה והשלמות החיצונית של האנשים שאינם מאמינים בו?

למרות שכל אלו מעלות נעלות, הרי אף לא אחת מהן מסירה את חטאיי ומקרבת אותי לאלוהים. המעלות הללו ברוכות כאשר הן ניתנות מישוע לילדיו.

רק אז הן מהוות זבח רצוי בעיניו: וְאֵין הוּא נִצְמָד לָראשׁ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ כָּל הַגּוּף — הַנִּזּוֹן וּמִתְחַבֵּר עַל־יְדֵי פְּרָקִים וְגִידִים — גָּדֵל גִּדּוּל כְּיַד הָאֱלוהִים (19).

סיכום

א.שנים רבות ראיתי חברים חכמים ממני, ואחרים המקיימים כל פסיק בתורה ונראים מושלמים מבחינה דתית.

קנאתי בהם רבות, כי אף פעם לא יכולתי להגיע לרמה שלהם! החיצוניות המושלמת הזו תמיד הראתה לי עד כמה אני פחות מהם.

ככל שהכרתי את מה שישוע עשה עבורי, הבנתי כי השלמות היחידה קיימת רק דרך שייכות לישוע; שלמות חיצונית ללא ישוע, כמוה כריקנות ואין בכוחה לתת חיים.

למדתי כי ישוע בוחר את מי להקים. לילדים שלו הוא מעניק את רמת החכמה והיכולת המספיקה להם כדי למלא את רצונו. זאת שלמות בעיני אלוהים!

ב. על מנת להתרכז במילוי רצון אלוהים ולא להיפגע מהערות מיותרות, חשוב מאוד לראות את העולם או המתרחש סביבנו מנקודת מבטו של  אלוהים.

אלוהים בא לעולם שכולו נגוע בחטא – עולם אשר בו כל בני האדם נידונים למוות. אלוהים מבחינתו בא למקום הנראה כבית קברות.

אין לאף גווייה שום סיכוי לשנות מצב, אלא להירקב במקומה.

ישוע המשיח, אלוהים, בגלל אהבתו הקים והחיה, ופקח את עיניו של מי שבחר. זה חסד!

האם קיימת גווייה כלשהי שיכולה להצביע ממקום ריקבונה לעבר הילד החי של אלוהים ולומר לו: “אני טוב יותר ממך!?”

שאלוהים יברך אותנו לראות את העולם מנקודת מבטו, רק כך נבין את גודל חסדו ונתמקד במילוי רצונו.