דניאל הנביא – פרק ז'

 

הפגנה נוספת של שלטון ה' על ממלכות הגויים

בפרקים ז'-י"ב מתייחס דניאל לחלומות וחזונות שקיבל במהלך שנות חייו האחרונות. חלק מהם ניתנו לו לפני המאורעות המתוארים בפרקים ה' ו-ו'. לפחות אחד מהם ניתן לאחר מאורעות אלו.

 

חלומו של דניאל ז' 1-14

"בשנה הראשונה לבלשאצר מלך בבל ראה דניאל חלום וחזיונות ראשו באו לו בהיותו על משכבו. אז כתב את החלום ואת ראשי הדברים סיפר. ויען דניאל ויאמר: ראה ראיתי בחזיונות לילה, והנה ארבע רוחות השמים מגיחות אל הים הגדול. וארבע חיות גדולות עולות מן הים, שונות זו מזו. הראשונה היתה כאריה וכנפי נשר לה. ורואה הייתי שנמרטו כנפיה והיא נישאה מן הארץ והועמדה על רגלי אנוש ולב-אנוש ניתן לה. והנה חיה אחרת, שניה, הדומה לדב הועמדה בצד אחד. שלוש צלעות היו בפיה, בין שניה, וכך אמרו לה: קומי אכלי בשר הרבה. אחרי-כן רואה הייתי, והנה חיה אחרת, כנמר, אשר לה על גבה ארבע כנפי עוף. ארבעה ראשים היו לחיה ושלטון ניתן לה. אחרי-כן רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה חיה רביעית, נוראה ואימתנית וחזקה מאד. שני ברזל גדולות היו לה והיא היתה אוכלת וכותשת ואת השארית היא רומסת ברגליה. שונה היתה מן החיות שקדמו לה ועשר קרניים היו לה. מסתכל הייתי בקרניים, והנה קרן אחרת, קטנה, צמחה ביניהן ושלוש מן הקרניים הקודמות נעקרו מפניה. והנה, עיניים כעיני אנוש היו בקרן זו, ופה שדיבר דברים גדולים. רואה הייתי, והנה הועמדו כסאות ועתיק יומין ישב. לבושו היה לבן כשלג ושער ראשו כצמר נקי. כסאו היה כלשונות אש וגלגליו כאש דולקת. נהר אש נמשך ויצא מלפניו. אלף אלפים שרתו אותו וריבוא רבבות עומדים לפניו. בית הדין ישב וספרים נפתחו. רואה הייתי אז, כי בגלל קול הדברים הגדולים שדיברה הקרן נהרגה החיה – ואני רואה הייתי – ונבלתה הושמדה וניתנה לשרפת אש. ושאר החיות, ממשלתן הוסרה, אבל ארכת חיים ניתנה להן עד זמן ומועד. רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן-אדם, ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תיכלה."

החלום, או החזון שדניאל תיעד בפרק ז' ניתן במהלך שנת שלטונו הראשונה של בלשאצר בבבל. השנה הייתה ככל הנראה 553 לפנה"ס.[1] מכאן שדניאל חלם את החלום בין המאורעות המתוארים בפרק ד' לאלו בפרק ה'.

בחלומו ראה דניאל את ארבע רוחות השמיים מסעירות בחזקה את הים הגדול. מכיוון שזהו חלום, כל דבר שראה דניאל הוא סמל לדבר אמיתי. לאורך כתבי הקודש מסמל הים את עולם הגויים (ישעיה י"ז 12-13; חזון יוחנן י"ז 1, 15).[2] לפיכך מסמל הים הסוער את עולם הגויים במצב של מהומה.

דניאל ראה בחלומו ארבע חיות העולות בזו אחר זו מתוך הים. מייד נראה שארבעת החיות מייצגות את ארבעת ממלכות הגויים הגדולות – אותן ממלכות שיוצגו על-ידי הצלם העצום בחלומו של נבוכדנאצר בפרק ב'. ארבעת הממלכות עלו כולן מתוך אותו תוהו ובוהו עולמי, אך היו שונות זו מזו.

החיה הראשונה הייתה אריה בעל כנפי נשר, והיא מסמלת את ממלכת בבל שעדיין הייתה קיימת בעת שדניאל חלום זה. היא מקבילה לראש הזהב של הצלם בחלומו של נבוכדנאצר. אריות מכונפים היו סמלה הלאומי של בבל העתיקה. פסלי אריות מכונפים ניצבו בכניסה לארמונות המלכות הבבליים.[3] מעניין לציין שגם כתבי הקודש משווים את נבוכדנאצר, גדול מלכי בבל, לאריה (ירמיה נ' 17) ולנשר (יחזקאל י"ז 3, 12). אריות ונשרים נחשבו למלכי החיות והעופות, וכנפיים מסמלות לעתים קרובות מהירות תנועה. אי לכך היווה האריה המכונף ייצוג הולם לבבל, שהביסה גויים רבים במהירות, והפכה בתחילת תקופת שלטונו של נבוכדנאצר למלכת הממלכות (חבקוק א' 6, 8).

בעוד דניאל מביט באריה, נמרטו כנפיו; הוא הועמד על רגליו האחוריות כבן-אנוש ולב אנוש ניתן לו. אחרי שהושפל נבוכדנאצר בידי אלהים דרך מחלת הליקנתרופיה, הפסיקו הוא וממלכתו מכיבושיהם, והפכו ליותר אנושיים בהתייחסותם לנתיניהם.

החיה השניה שעלתה מן הים הייתה דוב, אשר סימל את ממלכת פרס ומדי. הדוב מקביל לחזה וזרועות הצלם בפרק ב', העשויים כסף. כפי שדובים הם גדולים יותר אך איטיים ומגושמים יותר מאריות, כך הייתה ממלכת פרס גדולה יותר מממלכת בבל, וצבאה נודע בכך שהיה עצום מחד, אך נע באיטיות מאידך.[4]

צידו האחד של הדוב היה גבוה מצידו השני. כמצוין בפרק ב', ממלכת פרס ומדי הייתה מושתתת על שותפות בין שני עמים. ההיסטוריה מראה שבמשך הזמן השיגו הפרסים עליונות בסמכות ובכוח על המדים.

בפי הדוב היו שלוש צלעות. אלה סימלו כנראה את לוד, בבל ומצרים – שלושת הממלכות שנכבשו על-ידי ממלכת פרס ומדי.[5] למרות הכיבושים הללו, נצטווה הדוב לטרוף עוד ועוד. מממלכת פרס ומדי נודעה בתשוקתה חסרת המעצורים לכיבוש.

ממלכת פרס ומדי תפסה את מקומה של ממלכת בבל כמעצמה העולמית השלטת בשנת 539 לפנה"ס.

החיה השלישית שראה דניאל הייתה נמר בעל ארבע כנפיים וארבעה ראשים. הנמר סימל את ממלכת יוון, והוא מקביל לבטן ולירכיים העשויים נחושת של הצלם בחלומו של נבוכדנאצר. הנמרים ידועים במהירות ריצתם (חבקוק א' 8). מכיוון ששתי הכנפיים על האריה סימלו מהירות תנועה, ארבע כנפיים מדגישות אף יותר את אותה התכונה. מכאן שהדגש המרכזי בחיה זו הוא על מהירות הכיבוש. תחת הנהגתו של אלכסנדר הגדול כבשה יוון את העולם הידוע במהירות רבה יותר מכל מעצמה עתיקה שקדמה לה. צבאו של אלכסנדר היה המהיר ביותר בהיסטוריה. בשמונה שנים בלבד צעד צבאו וכבש יותר מ-17,000 ק"מ, מיוון במערב ועד הודו במזרח.[6]

אלכסנדר הגדול הלך לעולמו ב-13 ביוני, בשנת 323 לפנה"ס, וגילו שלושים-ושתיים בלבד.[7] לאחר מותו חולקה ממלכתו בין ארבעת מצביאיו.[8] ארבעת ראשי הנמר מייצגים חלוקה זו.

יוון שברה את עולה של ממלכת פרס ומדי בשנת 331 לפנה"ס.

את החיה שהגיחה רביעית מן הים לא ניתן היה להגדיר. היא סימלה את האימפריה הרומית, ומקבילה לכפות רגליו ובהונותיו של הצלם בפרק ב', העשויות ברזל וברזל מעורב עם חרס, בהתאמה. חיה זו הייתה מפחידה ואימתנית עד כדי כך שלא דמתה לשום חיה מוכרת. הדגש בחיה זו הוא על כוחה ההרסני יוצא הדופן. החיה טרפה וכתשה כל הנקרה בדרכה בשיני הברזל שלה ורמסה תחת רגליה את כל הנותר. זהו תיאור הולם לאימפריה הרומית, כי היא הצליחה לנפץ ולכתוש את העולם העתיק בכוחה הצבאי האדיר בצורה חסרת-תקדים.

עשר קרניים עלו מראש החיה. בעוד דניאל מביט בקרניים בקפידה, עלתה ביניהם קרן נוספת, קטנה. קרן קטנה זו עקרה ממקומן שלוש מעשר הקרניים כאשר צמחה מראש החיה. לקרן הקטנה היו עיני אדם, המסמלות חוכמה ואישיות אנושית.[9] כמו-כן היה לקרן פה שדיבר דברי רהב.

הפירוש לעשר הקרניים ולקרן הקטנה ניתנו לדניאל מאוחר יותר (פס' 24-25). נאמר לדניאל שהקרניים מסמלות מלכים. בפרק ב' הוסבר שבעת העתיקה המלך וממלכתו נחשבו לאחד, כך שעשרת הקרניים מסמלות עשרה מלכים וממלכותיהם, והקרן הקטנה מסמלת מלך נוסף וממלכתו.[10]

כאשר נבחן את הפירוש לחלומו של דניאל מאוחר יותר, נראה שהקרן הקטנה (המלך האחד-עשר) מסמלת את צר-המשיח – האדם העתיד לבוא, שייתן את הביטוי הקיצוני ביותר לשאיפתו של האדם לשלוט על העולם בנפרד מאלהים.

ראוי לציין שהקרן הקטנה צמחה בין עשר הקרניים (פס' 8). הווה אומר, צר-המשיח יגיע לעמדת כוח בעת קיומם של עשרת המלכים או הממלכות המיוצגים על-ידי עשרת הקרניים על הארץ.

לפי פסוקים 7 ו-8 צצו עשרת הקרניים והקרן הקטנה מתוך החיה הרביעית – האימפריה הרומית – או שהיו חלק ממנה. מכאן שלאימפריה הרומית יהיו שלושה שלבים היסטוריים – ראשית, שלב החיה; שנית, שלב עשר הקרניים, הן עשרת הממלכות; ושלישית, שלב הקרן הקטנה, הוא צר-המשיח.

האימפריה הרומית תפסה את מקומה של ממלכת יוון כשליטת העולם בשנת 146 לפנה"ס.

עד עתה התמקד חלומו של דניאל בנעשה על הארץ – רצף של מעצמות גויים שקמות ונופלות. בפסוק 9 עובר החלום ממחזה ארצי למחזה שמימי. דניאל ראה כסאות מוכנים בשמים (משמעות המילה "ישב" בפסוק 9 היא "ישב למשפט"[11]). ברגע שנערך בית הדין, התיישב אלהים על כיסאו והמשפט החל.

אלהים נקרא "עתיק יומין", כדי לציין שהוא חי לאורך כל מהלך ההיסטוריה האנושית, כעד ראיה לכל מעשי האדם וממלכותיו. הוא השופט היחיד שאינו זקוק לעדות מיד-שניה כבסיס לשיפוטו. מכאן שמשפטו משפט צדק.

בתיאור סמלי זה של אלהים הוא לבוש בבגד לבן כשלג ושער ראשו כצמר נקי. שני אלה מסמלים את טוהרו, או צדקתו, של אלהים (ישעיה א' 18). הוא שופט שאינו מוכתם בשחיתות, ולכן משפטו צודק באופן מוחלט.

כס אלהים היה עשוי לשונות אש, ונהר אש זרם מלפניו. האש מסמלת את כבוד ה', וכבוד ה' תמיד סימל את נוכחותו – לעיתים נוכחותו כדי להעביר משפט (במדבר י"ד 10-12; דברים ד' 24). במקרה זה האש בהחלט מסמלת את נוכחות אלהים על כס המשפט.

דניאל ראה "אלף אלפים" ו"ריבוא רבבות" מלאכים משרתים את ה' ועומדים לפני כיסאו כשהם מחכים לפקודותיו, אותן הם נכונים לבצע.[12] כמה מאות שנים מאוחר יותר ראה יוחנן השליח את אותו קהל מלאכים סביב כס אלהים בשמים (חזון יוחנן ה' 11). ריבוא רבבות (עשרת אלפים כפול עשרת אלפים) הם מאה מליון, אך על אלה נוספו עוד אלף אלפים. דניאל ויוחנן משתמשים בביטויים אלה כדי להביע אין-ספור צבאות מלאכים העומדים לשרת את ה' (אל העברים י"ב 22). בחלומו של דניאל עמדו המלאכים מוכנים להוציא לפועל את גזר-הדין שיצא מפי אלהים.

משהחל המשפט, נפתחו ספרים. הכתובים מציינים שאלהים מתעד את כל מעשיהם של בני-האדם (חזון יוחנן כ' 12). מכיוון שפסוקים 11 ו-12 קובעים שהקרן הקטנה וארבע החיות הן העומדות למשפט, הספרים בחלומו של דניאל מכילים כנראה את מעשיהם של צר-המשיח וארבעת ממלכות הגויים. אלה אכן יקבלו את פסק-הדין המגיע להן.

בעוד שאלהים מתכונן להוציא משפט בשמים, צר-המשיח (השליט הגדול האחרון של האימפריה הרומית) המשיך לדבר דברי רהב על הארץ. לבסוף גזר ה' משפט על צר-המשיח והאימפריה שלו. ממלכת הגויים הרביעית נאכלה כליל באש משפט ה'.

פסוק 12 עומד בניגוד לפסוק 11. לכשנפלו שלושת ממלכות הגויים הראשונות (המיוצגות על-ידי שלוש החיות הראשונות), הן לא הושמדו כליל, אלא נבלעו בתוך הממלכות שבאו בעקבותיהן וכבשו אותן, והמשיכו להתקיים כחלק משלטון הגויים החדש. במובן זה בבל, פרס ומדי ויוון ימשיכו להתקיים לאורך כל פרק הזמן שאלהים ייעד לשלטון הגויים על העולם. בניגוד לכך, עתידה הממלכה הרביעית (האימפריה הרומית) להישמד כליל בנפילתה. היא לא תהפוך לחלק מן הממלכה שתקום תחתיה.

מכיוון שבבל, פרס ומדי ויוון המשיכו להתקיים כחלק מן האימפריה הרומית, המשפט על רומא יהווה גם משפט עליהן. מכאן שההרס המוחלט של האימפריה הרומית של צר-המשיח תהייה גם הרס מוחלט של שלטון הגויים בעולם. שלטון זה לעולם לא יתחדש. רעיון זה תואם להפליא את המתואר בחלום בפרק ב'. כאשר ניפצה האבן את כפות-רגליו של הצלם (שייצגו את האימפריה הרומית), היא ניפצה את הצלם כולו (שייצג את כל מהלך שלטון הגויים בעולם, כולל בבל, פרס ומדי, יוון ורומא).

יש לציין שהמשפט שראה דניאל בחלומו אינו משפט הכסא הלבן הגדול שראה יוחנן בחזון יוחנן כ' 11-15. על-פי דניאל ז' 9-14, עתיד המשפט שראה דניאל להתרחש לפני קום ממלכת המשיח; אך על-פי חזון יוחנן כ' 1-15 משפט הכסא הלבן הגדול עתיד להתרחש לפחות אלף שנים אחרי קום ממלכת המשיח. המשפט בדניאל פרק ז' הוא משפט על שלטון הגויים בעולם, ואילו משפט הכסא הלבן הגדול בחזון יוחנן פרק כ' הוא משפטם הסופי של כל בני-האדם הבלתי-נושעים לאורך כל ההיסטוריה האנושית. חלק מן העונש שראה דניאל יחול על האימפריה הרומית במהלך תקופת הצרה הגדולה (חזון יוחנן ו'-י"ח), אך יגיע לשיאו בביאתו השניה של המשיח (חזון יוחנן י"ט 11-21).

בעוד דניאל חוזה בחלום, הופיעה דמות חדשה במחזה השמימי. הדמות הייתה "דומה לבן-אדם" והיא באה עם "ענני השמים". הביטוי "בן-אדם" מצביע על כך שהדמות הייתה אנושית, צאצא אדם, אך המילה "דומה" מרמזת שהינו יותר מסתם אדם. מספר קטעים בתנ"ך מתייחסים לעננים כמרכבות ה' (תהלים ק"ד 3; ישעיה י"ט 1). לכן העובדה שבן-אדם זה בא "עם ענני השמים" מרמזת שאף הוא אל. דניאל ראה איש שהיה אל בדמות אדם.

מי היה איש מיוחד זה? סופרים יהודיים מן הזמן הקדום האמינו שהיה זה המשיח.[13] ישוע המשיח חשב כך אף הוא כאשר הציג עצמו כמשיח בביאתו הראשונה. הוא טען מספר פעמים שהוא בן-האדם שיבוא עם ענני השמים (מתי כ"ד 30; כ"ה 31; כ"ו 64). יוחנן השליח זיהה את ישוע המשיח עם אותה דמות (חזון יוחנן א' 7, 13; י"ד 14).

המשיח הגיע עד עתיק יומין והובא לפניו. השפה ברורה, והמסקנה המתבקשת היא שהמשיח ועתיק היומין היו שתי ישויות נפרדות. מכאן ששתי ישויות אלוהיות, אלהים האב ואלהים הבן, הופיעו בחלומו של דניאל.

המשיח הופיע לפני עתיק היומין במטרה ברורה – לקבל שלטון על הארץ. עתה, משהביא שאלהים בריבונותו את תקופת שלטון הגויים אל קיצה, זקוקה הארץ לממלכה חדשה עם מלך חדש. כפי שניבא אלהים במזמור ב' בתהלים, הוא שם בריבונותו את בנו למלך על כל הארץ ויושביה. מלכות אלהים היא הממלכה החמישית והאחרונה, התופסת את מקומן של כל קודמותיה. בניגוד לממלכות הגויים, מלכות אלהים תעמוד לעד (אלף שנים על הארץ ולנצח על הארץ החדשה והנצחית). חלק זה של חלום דניאל מקביל לאבן שהפכה להר גדול ומלאה את הארץ בחלום נבוכדנאצר בפרק ב'.

חשוב לציין שלמרות שחלומו של דניאל מתאר את המאורעות כאילו כבר התרחשו, הרי שרוב החלום (מהחיה השניה והלאה) הוא נבואי. דניאל קיבל את החלום בעת שבבל (המיוצגת על-ידי החיה הראשונה) הייתה שלטת בעולם. שלטונן של ממלכות פרס ומדי, יוון, רומא ומלכות אלהים היו עדיין בגדר חזון לעתיד לבוא. העובדה שאלהים יכול היה לחזות את מהלכו העתידי של השלטון העולמי בדיוק כה רב מפגינה את ריבונותו על הממלכות ועל ההיסטוריה. העובדה שמתן השלטון על הארץ למשיח הינו הדבר האחרון המתואר בחלומו של דניאל, מרמזת על כך שמלכות ה' היא מטרתה הסופית ושיאה של ההיסטוריה העולמית.

מספר חוקרי מקרא הסיקו שמלכות אלהים המתוארת בחלומו של דניאל כבר הוקמה על-ידי ישוע המשיח בביאתו הראשונה. לפחות שני דברים סותרים דעה זו: ראשית, לפי דניאל ז' 13-14, המשיח עתיד לקבל את מלכותו כאשר יבוא בענני השמים. כמובן שישוע לא בא עם ענני השמים בביאתו הראשונה, אלא נולד לעלמה יהודיה (אל הגלטים ד' 4). שנית, ישוע עצמו טען שהנבואה בדניאל ז' 13-14 תתגשם בביאתו השניה. במתי כ"ד 29-31 ישוע אמר שלאחר הצרה העתידית ייראה בשמים אות בן-האדם, וכל משפחות הארץ תראינה את בן-האדם בא עם ענני השמים בגבורה ובכבוד רב. ועוד אמר שכאשר יבוא בן-האדם בכבודו, וכל המלאכים עימו, הוא ישב על כסא כבודו (מתי כ"ה 31). כאשר הובא ישוע למשפט הוא אמר לחברי הסנהדרין שמעתה הם יראו את בן-האדם בא עם ענני השמים (מתי כ"ו 64). מסיבות אלו ניתן להסיק שמלכות אלהים בדניאל פרק ז' תוקם על-ידי המשיח בביאתו השניה.

 

פירוש חלומו של דניאל ז' 15-27

"ואני דניאל, רוחי התעצבה בקירבי וחזיונות ראשי הבהילוני. ואתקרב אל אחד העומדים ואת האמת ביקשתי ממנו על כל זאת. ויאמר לי ויודיע לי את פשר הדברים. החיות הגדולות האלה שהן ארבע, הן ארבעה מלכים שיקומו בארץ. וקדושי עליון יקבלו את הממלכה ויחזיקו בממלכה עד עולם ועד עולמי עולמים. אז בקשתי את האמת על החיה הרביעית, שהיתה שונה מכלן, נוראה מאד, ששניה היו ברזל וטפריה נחושת, שהיתה אוכלת וכותשת את השארית ועל עשר הקרניים שבראשה ועל הקרן האחרת שצמחה ושלוש קרניים נפלו מפניה. לקרן זו היו עיניים ופה מדבר גדולות, ומראה גדול מחברותיה. רואה הייתי, והנה קרן זו עשתה מלחמה עם הקדושים ויכלה להם, עד שבא עתיק יומין ודן את דינם של קדושי עליון, והגיע הזמן והקדושים החזיקו בממלכה. וכן אמר לי: החיה הרביעית היא ממלכה רביעית שתהיה בארץ, שונה מכל הממלכות, שתבלע את כל הארץ, תדוש ותדק אותה. ועשר הקרניים – מן הממלכה ההיא יקומו עשרה מלכים. ומלך אחר יקום אחריהם, שיהיה שונה מקודמיו וישפיל שלושה מלכים. ודברים כלפי העליון ידבר, ויענה קדושי עליונים. הוא יחשוב לשנות מועדים ומשפט, והם יינתנו בידו עידן ועידנים וחצי עידן. ובית-הדין ישב וממלכתו תוסר ממנו ותושמד ותאבד עד עולם. והמלכות והשלטון וגדולת הממלכות תחת כל השמים יינתנו לעם קדושי עליון. ממלכתו תהיה ממלכת עולם וכל השלטונות יעבדו וישמעו לו."

דניאל כה הוטרד באשר לפשר חלומו, עד שביקש מאחד ממלאכי ה' את פירושו המדויק. המלאך נתן תחילה פירוש כללי לחלום כולו. הוא הסביר שארבע החיות מייצגות ארבעה מלכים (או, כפי שצוין קודם, ארבע ממלכות) שמוצאם מהארץ. מובן מאליו שארבע ממלכות אלה ישלטו על הארץ לזמן מה, אך בסופו של דבר יעבור השלטון בארץ לידי קדושי ה'. מהרגע שהקדושים יקבלו את השלטון, הם יחזיקו בו לעד.

מספר נקודות עולות בנוגע לשלטון הקדושים בעולם. ראשית, חלקו האחרון של ההסבר הכללי נוגע לחלקו האחרון של החלום, כאשר מלכות אלהים העתידית קמה על הארץ, כתוצאה מכך שעתיק יומין נתן את השלטון על הארץ בידי המשיח. דהיינו, הקדושים יקבלו את השלטון בארץ כאשר תוקם על הארץ מממלכתו העתידית של אלהים. שנית, הקדושים עצמם לא יביאו או יקימו את ממלכת אלהים העתידית, אלא "יקבלו" אותה. אלהים הוא זה אשר יקים את מממלכתו בעזרת משיחו. המשיח ימלוך עליה, והקדושים ימשלו בה תחתיו (מתי י"ט 28; חזון יוחנן כ' 4-6). שלישית, הקדושים הם אלה שיקבלו את ממלכת אלהים, ולא הבלתי-נושעים. קטעים אחרים בכתובים מציינים שרק נושעים יוכלו להיכנס למלכות אלהים העתידית בקומה. הבלתי-נושעים שעוד יהיו בחיים בעת ביאתו השניה של המשיח יוצאו להורג (יחזקאל כ' 33-38; מלאכי ג' 2-3, 5; מתי י"ג 40-43, 47-50; כ"ד 37-40; כ"ה 31-46).

לאחר שקיבל דניאל פירוש כללי לחלומו, הוא מבקש פירוש מדויק לחיה הרביעית, עשרת קרניה והקרן הקטנה. כאן מזכיר דניאל שני פרטים אודות הקרן הקטנה אותם לא הזכיר קודם לכן. ראשית, הקרן שהייתה תחילה קטנה משאר הקרניים גדלה יותר מהן. שנית, קרן זו נלחמה עם הקדושים ואף גברה עליהם. כך עשתה עד עת משפט ה' לטובת הקדושים, בו הם קיבלו את השלטון על הארץ דרך המשיח.

לבקשת דניאל הבהיר המלאך שהחיה הרביעית מייצגת ממלכה רביעית על הארץ, השונה משלוש קודמותיה. שוני זה נובע מכוחה ההרסני העצום. כפי שצוין לעיל, ממלכה זו הייתה האימפריה הרומית.

המלאך הסביר שהאימפריה הרומית תעבור שלושה שלבים בקיומה. השלב הראשון הוא שלב החיה, או שלב הכיבוש (פס' 23). רומא תבלע ותמחץ שטח גדול יותר משטחי של הממלכות שקדמו לה. שלב ראשון זה מתאר את האימפריה הרומית העתיקה.

השלב השני הוא שלב עשרת הקרניים, או עשר הממלכות (פס' 24). המלאך טען שבעתיד יקומו עשרה מלכים מן הממלכה הרביעית. מכיוון שעשרת הקרניים הן חלק מהחיה הרביעית (פס' 7), מסתבר שבסופו של דבר יהיו לאימפריה הרומית עשרה שליטים, או שהיא תהווה איחוד בין עשרה עמים. כפי שצוין בפרק 2, מכיוון שהאימפריה הרומית העתיקה לא כללה איחוד של עשרה עמים, שלב זה בקיום הממלכה הרביעית חייב לבוא בעתיד. בשלב כלשהו בעתיד תתחדש האימפריה הרומית בצורת איחוד בן עשרה עמים.

את השלב השלישי  בקיום האימפריה הרומית ניתן לכנות שלב הקרן הקטנה, או שלב צר-המשיח (פס' 24). המלאך הסביר שאחרי קום איחוד עשרת העמים יקום מלך נוסף. מכיוון שמלך זה יקום "בין" עשרת המלכים (פס' 8), נראה כי הוא ישתייך לאיחוד עשרת העמים. מלך זה יהיה שונה מכל המלכים האחרים: בעוד שכל אחד מעשרת המלכים האחרים יראה עצמו כשווה בין שווים, מלך זה לא יסתפק בשוויון. יהיה בו הדחף להיות ראש וראשון באיחוד, ולכן, לכשיעלה לשלטון, הוא ידיח משלטונם שלושה מבין עשרת המלכים, וכך יהפוך עצמו לחזק יותר משבעת הנותרים. הדימויים המשמשים למלך זה בחלומו של דניאל הולמים ביותר. כפי שהקרן האחת-עשרה הייתה במקור קטנה מכל האחרות, מכיוון שצמחה אחרי שעשרת האחרות כבר היו במקומן, כך גם המלך האחד-עשר יהיה בהתחלה פחות-כוח מעשרת המלכים האחרים, מכיוון שהחל את עלייתו לשלטון לאחר שהם היו כבר מבוססים בעמדות השלטון שלהם. וכפי שהקרן הקטנה גדלה לממדים גדולים משאר הקרניים, כך גם המלך יגדל ויתחזק יותר מעשרת המלכים האחרים. נראה, אם כן, שהאימפריה הרומית העתידית תעבור לשלטונו הבלעדי של אדם אחד.

ברגע שאותו מלך יגיע לשיא כוחו תתגלה עזות-מצחו. המלאך ציין שהוא יעשה שלושה דברים (פס' 25). קודם כל, "דברים כלפי העליון ידבר," כלומר, הוא יחלל שם שמים. בדניאל י"א 36, שם הוא נקרא "המלך," נאמר "ועל אל אלים ידבר נפלאות." יוחנן מוסיף ואומר כי "ניתן לה פה מדבר גדולות ונאצות…היא פתחה את פיה בנאצות כלפי האלהים, לנאץ את שמו ואת משכנו" (חזון יוחנן י"ג 5-6). משמעות המילה בדניאל ז' 25 המתורגמת "כלפי" מהארמית היא "לצד."[14] המלך יחלל שם שמים על-ידי כך שירומם עצמו לדרגת אלהים. הוא יכריז על עצמו כעל אל, וינסה לדבר באותה הסמכות בה מדבר אלהים. בדניאל י"א 36 נאמר שהוא "יתרומם ויתגדל על-כל-אל." שאול השליח כתב אודותיו: "המתקומם ומרומם עצמו על כל הנקרא אלוה או קודש, עד כי ישב בהיכל האלהים בהצהירו על עצמו שהוא אלהים" (השניה אל התסלוניקים ב' 4). יוחנן מציין שאנשים רבים יעבדו וישתחוו לאיש זה (חזון יוחנן י"ג 5-6).

שנית, מלך זה ילחם בקדושי ה'. הוא יצליח לרדוף את המאמינים בני זמנו (פס' 21). יוחנן כתב: "ניתן לה לעשות מלחמה עם הקדושים ולנצחם" (חזון יוחנן י"ג 7). יוחנן ציין שרבים מן המאמינים עתידים למות על קידוש השם בשל סירובם להשתחוות לאותו מלך (חזון יוחנן כ' 4). המלאך אמר לדניאל שהקדושים יינתנו ביד המלך למשך "עידן עידנים וחצי עידן." עידן אחד ועוד שני עידנים (לשון הרבים הפשוטה מרמזת שמדובר בשני עידנים) ועוד חצי עידן נותנים שלושה וחצי עידנים. כמה זמן מייצגים שלושה וחצי עידנים? בחזון יוחנן י"ג 5-7 יוחנן מדבר על המלך המנאץ את האלהים ונלחם עם הקדושים, ושם אומר: "ונתנה לה סמכות לפעל ארבעים ושנים חודשים" (פס' 5). ארבעים ושניים חדשים הם שלוש וחצי שנים. מכאן ששלושה וחצי עידנים הם שלוש וחצי שנים. מהרגע שיתחיל המלך לחלל את שם עליון בטענה שהוא עצמו אל ובדרישה שישתחוו לו כאל, יהיו לרשותו שלוש וחצי שנים לרדוף את קדושי עליון. כאשר נבחן את דניאל ט' 27 נראה שהמלך יכריז על עצמו כאל שלוש וחצי שנים לפני ביאת המשיח בשנית. לאור כל זאת ניתן להסיק שהקדושים יסבלו מרדיפות למשך שלוש וחצי שנים לפני ביאתו השניה של המשיח.

פועלו הנועז השלישי של המלך יהיה כדלקמן: "הוא יחשב לשנות מועדים ומשפט." אלהים הוא היחיד שקובע עיתים ומועדים, כגון יום ולילה, ימים, עונות, שנים, אורך חיי אדם, עת קיומם ושלטונם של עמים ומלכים ועת שלטון הגויים (בראשית א' 14; ח' 22; תהלים ל"א 16; דניאל ב' 21; ז' 12; לוקס כ"א 24; מעשי-השליחים א' 7; י"ז 26). הוא גם היחיד שקובע את חוקי המוסר וחוקי הטבע, ומשתית את ממשלות האדם להביא חוק וסדר לחברה (בראשית ב' 24; ט' 5-6; איוב ל"ח; ישעיה מ' 12-13, 26; אל הרומים י"ג 1-7). מועדים ומשפט הם הכלים המשמשים את אלהים לשלוט במעשי האדם על הארץ. המלאך לא פירט מהם השינויים במועדים ומשפט שיחפוץ מלך זה לעשות. אך ברור מעל לכל ספק שהוא יהיה נחוש בדעתו לקחת סמכות בשני תחומים בהם הסמכות הבלעדית נתונה בידי ה'. ללא ספק הוא יעשה כן כדי לתמוך בטענותיו לאלוהות.

מתיאורו של מלך זה ברור שהוא יהיה האדם האולטימטיבי, הביטוי הברור ביותר לשיגעון הממקם את האדם במרכז העולם ודוחף אותו לדחות את שלטון אלהים מאז מפלתו בגן-העדן (השניה אל התסלוניקים ב' 3-4, 7-8). הוא יהיה זה שיוחנן מכנה צורר המשיח (הראשונה ליוחנן ב' 18).

בפסוקים 26 ו-27 מפרש המלאך את מחזה המשפט השמימי שדניאל מתעד בפסוקים 9 עד 14. המלאך מבהיר שצר-המשיח לא יוכל להמשיך בשלטונו חסר-האלהים לעד. לכשתגיע עת משפט ה' על שלטון הגויים, תילקח ממלכתו של צר-המשיח ממנו, וממלכה זו (האימפריה הרומית) תושמד ותחרב לעולמי עולמים. כך יגיעו אל סופם הן האימפריה הרומית והן שלטון הגויים בעולם. קטעים אחרים בכתובים המתייחסים למשפט צר-המשיח וממלכתו מבהירים כי משפט זה יתרחש בביאתו השניה של המשיח בסוף תקופת הצרה הגדולה (השניה אל התסלוניקים ב' 1-8; חזון יוחנן י"ט 11-21). זה מעיד על כך שהאימפריה הרומית המחודשת, איחוד עשרת העמים ושלטונו של צר-המשיח יתרחשו רק בעתיד.

חלקו האחרון של פירוש המלאך נגע לביאת מלכות האלהים. המלאך אמר שהממלכה, השלטון והגדולה של כל הממלכות תחת השמים יינתנו לקדושי ה'. כפי שצוין לעיל, זה יעשה דרך המשיח. אלהים ייתן בידיו את השלטון על הארץ. הוא יקים את ממלכת אלהים על הארץ וייתן לקדושים סמכויות שלטון בכפוף לו (חזון יוחנן כ' 1-6). בניגוד לאימפריה הרומית של צר-המשיח, ממלכתו של המשיח תעמוד לעד. כל עמי העולם ישרתו ויצייתו למשיח במלכותו.

יש לציין שני דברים בנוגע למכות אלהים המתוארת בדניאל פרק ז'. ראשית, הן החלום והן פירושו התייחסו לאירועים היסטוריים בסדר כרונולוגי. התייחסותם להשמדה המוחלטת של האימפריה הרומית ושלטון הגויים בעולם לפני הופעת מלכות אלהים מרמזת על כך שלא יתכן כל דו-קיום בין האימפריה הרומית ומלכות אלהים. האימפריה הרומית תעלם לחלוטין לפני קום מלכות אלהים. לאור זאת, מלכות אלהים המתוארת בדניאל פרק ז' לא הוקמה על-ידי המשיח בביאתו הראשונה, שכן, כמצוין בפרק 2, האימפריה הרומית המשיכה להתקיים מאות שנים לאחר ביאתו הראשונה של המשיח. מלכות האלהים של דניאל ז' לא תקום עד ביאתו השניה של המשיח.

שנית, לשון הכתוב בפרק ז' מעידה על כך שמלכות אלהים תהיה מלכות ארצית ופוליטית, ולא רק מלכות רוחנית. לו הייתה מלכות אלהים רק שלטון המשיח בלבבות קדושיו, בהווה ולנצח, הייתה מלכות האלהים שולטת בקדושים, ולא משהו שהם מקבלים,  מחזיקים ושולטים בו. אך דניאל ז' 18 מצהיר כי הקדושים "יקבלו את הממלכה ויחזיקו בממלכה"; פסוק 27 אומר שהממלכה והשלטון "יינתנו" לקדושים, ופסוק 22 מציין שהקדושים "החזיקו בממלכה." בדומה לכך לימד ישוע שהמלכות "מוכנה" לקדושים (מתי כ"ה 34), ויוחנן טען שהקדושים ישלטו על הממלכה עם המשיח (חזון יוחנן כ' 4, 6).

כמו-כן, חשוב להבין מה בדיוק יינתן לקדושים להחזיק ולשלוט. פסוק 27 מציין שלקדושים תינתן "גדולת הממלכות תחת כל השמים." הביטוי "תחת השמים" מתייחס לאורך כל הכתובים לכל דבר ארצי בטבעו או השייך לארץ (בראשית ו' 17; ז' 19; איוב כ"ח 24; ל"ז 3; קהלת א' 13; ב' 3; דניאל ט' 12; מעשי השליחים ב' 5). לכן, מלכות אלהים שעתידה להינתן לקדושים תכלול את גדולת כל הארץ. הקדושים יחזיקו וישלטו על הארץ השייכת לגויי כל הארץ.

 

תגובת דניאל לחלום ז' 28

"עד כאן סוף הדבר. ואני דניאל, מחשבותי מאד הבהילוני ותואר פני השתנה ואת הדבר בליבי שמרתי."

בשלב זה הסתיים פירוש החלום. החלום הבהיל והטריד את דניאל מאוד. ללא ספק היה זה בשל עיתות הצרה העתידות לבוא. הוא היה כה נסער עד שהחוויר. למרות שהחלום הטריד אותו, הוא לא ניסה להדחיק את זכרו, אלא שמר אותו בליבו, ככל הנראה כדי להרהר בו בימים הבאים.

 

ס י כ ו ם:

החלום בדניאל פרק ז' מתאר את אותן התרחשויות כמו החלום בדניאל פרק ב' – מהלך שלטון הגויים בעולם מתקופת ממלכת בבל ועד לביאתו השניה של המשיח. במשך תקופה ארוכה זאת בהיסטוריה העולמית תהיה לגויים העליונות בעולם, וישראל וירושלים יירמסו על-ידי הגויים. ישוע קרא לתקופה זו "עיתות הגויים" (לוקס כ"א 24).

דניאל פרק ב' מתאר את שלטון הגויים בעולם מנקודת מבטו של האדם המורד בסמכות אלהים; על-כן הוא מתאר שלטון זה כצלם אנוש מבריק ומפואר. דניאל פרק ז' מתאר אותו מנקודת מבטו של אלהים; על-כן הוא מייצג את טבעו האמיתי והפנימי של שלטון הגויים – כשל חיות פרא רעבתניות.

 

                                                                                                             

 

[1] Leon Wood, A Commentary On Daniel (Grand Rapids: Zondervan Publishing House, 1973), p. 179.

[2] Edward J. Young, The Prophecy Of Daniel (Grand Rapids: Wm. B. Eerdmans Publishing Company, 1970), p. 143.

[3] H. C. Leupold, Exposition Of Daniel (Grand Rapids: Baker Book House, 1949), pp. 288-89.

[4] Wood, A Commentary On Daniel, p. 183.

[5] Young, The Prophecy Of Daniel, p. 145.

[6] C. E. Van Sickle, A Political And Cultural History Of The Ancient World, I (Chicago: Houghton Mifflin Company, 1947), p. 594.

[7] Ibid., p. 597.

[8] Leupold, Exposition Of Daniel, p. 294.

[9] Ibid., p. 299.

[10] Ibid., p. 198.

[11] Young, The Prophecy Of Daniel, p. 152.

[12] Leupold, Exposition Of Daniel, p. 304.

[13] Wood, A Commentary On Daniel, p. 193.

[14] Young, The Prophecy Of Daniel, p. 160.