אל העברים פרק ז’

כהונתו של ישוע על פי דברתי מלכי-צדק, נעלה מכהונת הלוי

אלו הנושאים אותם נלמד בפרק ז’

  1. עליונותו של מלכיצדק (ז’ 1-10)
  2. עליונותו של הכוהן הגדול שלנו שמשרת על פי דברתי מלכי צדק (ז’ 11-28)
  3. עליונותו של מלכיצדק (ז’ 1-10)
  4. מלכי-צדק זה, מלך שלם, כהן לאל עליון, אשר יצא לקראת אברהם בשוב אברהם מהכות את המלכים וברך אותו,
  5. ואשר אברהם חלק לו מעשר מכל, פרוש שמו בראשונה מלך צדק; והוא גם מלך שלם, שפרושו מלך השלום;
  6. בלא אב, בלא אם, בלא ציון יוחסין, אין תחילה לימיו וגם לא סוף לחייו, ובהיותו דומה לבן-האלהים הוא נשאר כהן לתמיד.
  7. ראו מה גדול הוא זה אשר אברהם אבינו נתן לו מעשר ממיטב השלל.
  8. הלא בני לוי, היורשים את הכהונה, צוו על-פי התורה לקחת מעשר מן העם, כלומר מאחיהם, הגם שהללו יוצאי ירך אברהם.
  9. אבל הוא אשר לא התיחש על משפחתם לקח מעשר מאברהם וברך את זה שהיו לו ההבטחות.
  10. אין עוררים על כך שהקטן יבורך מפי הגדול ממנו.
  11. והנה כאן לוקחים את המעשר בני אדם שסופם למות, אך שם — מי שהועד עליו שהוא חי.
  12. ואפשר לומר שגם לוי, מקבל המעשרות, נתן מעשר על-ידי אברהם,
  13. כי היה בחלצי אביו אברהם בצאת מלכי-צדק לקראתו.

בפרק ה’ 11 המחבר אמר לנמענים שיש לו רבות לדבר על מלכי-צדק, אך לימוד שכזה אינו מתאים לאנשים ברמה רוחנית כה ירודה כמוהם…

לאחר שהעמיד לפניהם את האזהרה החמורה של עצלנות רוחנית (ה’ 12 – ו’ 8), הוא מתחיל בשלבים למשוך את מוחם וליבם קדימה כדי שיגיעו למסקנה הברורה והנכונה – התמקדות בישוע כאדון ומושיע, ולא יפזלו לשום כיוון או דרך אחרת.

המחבר רוצה להשוות את כהונתו הגדולה של ישוע המשיח לזו של מלכי-צדק, אך כדי להשלים את ההשוואה, הוא כעת חוזר לבראשית ומלמד מעט יותר על אותו מלכי-צדק, אחד מהדמויות האניגמטיות ביותר בכתבי הקודש.

המקום היחיד בתנ”ך שמרחיב על מלכי-צדק נמצא בספר בראשית י”ד 17-20.

לאחר שיסביר מעט יותר על מלכי-צדק, המחבר יוכיח שכהונתו של מלכי-צדק נעלה מכהונת הלוי במסגרת ברית סיני.

המחבר מוכיח את טענתו בהתבססו על הכתוב בבראשית י”ד וכן תהילים ק”י 4.

  1. המעשר והברכה:

עליונות ונעלות כהונתו של מלכי-צדק מוכחות על סמך עובדה פשוטה: אברהם הגיש לו את המעשר. ז”א, מעשר מכל השלל שלקח בקרב נגד קונפדרצית המלכים, בו שיחרר את לוט ושבויים נוספים – בראשית י”ג-י”ד.

בתגובה, מלכי-צדק ברך את אברהם.

  1. טבעה הנצחי של כהונת מלכי-צדק:

אין כל תיעוד לתחילה או סוף ולכן מהווה דוגמא לכהונתו הנצחית של ישוע המשיח.

הערה:

היהודים שחיו במאה הראשונה התקשו להבין איך ישוע המשיח יכול להיות כוהן גדול.

מדוע ישוע לא כינה עצמו כוהן כאשר פעל בקרב עמו?

איך יוכל ישוע להיות כוהן אם אינו צאצא לשבט לוי?

המחבר חוזר לתורה הכל כך אהודה ונחשבת לקדושה בעיני הנמענים, ומסביר להם שכהונתו של ישוע המשיח היא כהונה על דברתי מלכי-צדק. ז”א, כהונה על פי סדר אחר, לא אותו סדר הקובע את כהונת הלוי.

א. הסבר על מלכי-צדק (ז’ 1-3)

  1. מלכי-צדק זה, מלך שלם, כהן לאל עליון, אשר יצא לקראת אברהם בשוב אברהם מהכות את המלכים וברך אותו,
  2. ואשר אברהם חלק לו מעשר מכל, פרוש שמו בראשונה מלך צדק; והוא גם מלך שלם, שפרושו מלך השלום;
  3. בלא אב, בלא אם, בלא ציון יוחסין, אין תחילה לימיו וגם לא סוף לחייו, ובהיותו דומה לבן-האלהים הוא נשאר כהן לתמיד.

המחבר אינו מעניק לנו נתונים רבים נוספים אלא מציין את העובדות שאנו מכירים מבראשית י”ד 17-20.

זאת, כדי שנוכל לחבר את ההקשר עם כהונתו הנעלה והנצחית של האדון ישוע ואז להבין מדוע מחבר מזמור ק”י מקשר בין כהונת מלכי-צדק לאדנותו של ישוע היושב לימין האב.

מלכי-צדק היה מלך וכוהן של עיר בשם שלם.

מלכי-צדק פגש את אברהם כאשר זה שב מהמלחמה נגד קונפדרציית מלכי המזרח בראשות כדרלעומר.

אותם ארבעה מלכים – כדרלעומר מלך עילם, תדעל מלך גויים, אמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר, באו להילחם נגד חמישה מלכי ערי הכיכר – מלך סדום, עמורה, אדמה, צבויים ובלע (היא צוער).

הפולשים הביסו את מלכי הכיכר בעמק השידים ולקחו עימם שלל רב.

חלק מהשלל היו מן הסתם שבויים רבים וביניהם לוט, אחיינו של אברהם.

פליט הגיע לאברהם ואמר לו את שהתרחש ועל כך שלוט בין השבויים.

אברהם הכין את כל עבדיו, 318 במספר, וביחד עלו צפונה ורדפו אחר צבאות הפולשים.

בלילה, תקף אברהם את מחנה הפולשים, הביס אותם ושחרר את כל השבויים. יחד עם זאת לקח אברהם לחזקתו שלל רב.

בשובו מהקרב, שני מלכים פגשו את אברהם:

ברע מלך סדום ומלכי-צדק מלך שלם, כוהן לאל עליון.

מלכי-צדק בא אל אברהם עם לחם ויין…(בראשית י”ד 1-18)

יש הרבה ללמוד מהמפגש בין אברהם לברע מלך סדום, אך לא בשלב זה.

אני אתמקד על שהתרחש בין אברהם למלכי-צדק, בו אברהם הגיש מעשר למלכי-צדק וקיבל ממנו ברכה.

המחבר מדגיש את משמעות שמו של מלכי-צדק – מלך הצדק.

מלכי-צדק מולך על עיר שמשמעה – שלום. ז”א, מלך השלום.

החיבור בין מלך צדק למלך השלום מתאים במיוחד לתפקידיו של המשיח, אשר עתיד להקים מלכות המושתתת על צדק ושלום – ראה ישעיה ב’ 1-4, י”א 1-10, מיכה ד’ 1-6 ועוד.

המחבר אינו אומר שמלכי-צדק מעולם לא נולד או שמעולם לא היו לו הורים או שמעולם לא נפטר.

מטרתו של המחבר להציג דמות שאין לה כל שושלת ולמרות זאת כהונתה עליונה לזו של כהונת לוי.

בדרך זו המחבר בונה תשתית להוכיח שקיימת כהונה נעלה מזו של לוי, והיא נצחית, והיא של ישוע המשיח.

הערה:

ישנם האוחזים בדיעה שמלכי-צדק הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח אשר הופיע גם אז בדמות אדם, כפי שהופיע לפני אברהם בבראשית י”ח.

לדעתי אין הדבר כך.

פסוק 3 אומר בבירור “ובהיותו דומה לבן-האלוהים…” משמע, שלא מדובר באותה אישיות.

גם בתהילים ק”י 4 שם נאמר: “אתה כוהן לעולם, על דברתי מלכי-צדק”, לא נאמר שאתה מלכי-צדק, אלא שכהונתך היא על אותו סדר כמו זו של מלכי-צדק. משמע, על פי בחירתו של אלוהים.

מלכי-צדק האדם אשר מתואר בבראשית י”ד, היה מלך של עיר קיימת בשם שלם. לא מצויין בשום מקום בכתבי הקודש שהמשיח היה בארץ – בעבר, כמלך, למשך שנים ומולך על עיר כלשהי…

לפיכך אני מסיק שמלכי-צדק אינו ישוע.

ב. גדולתו של מלכי-צדק (ז’ 4-10)

  1. ראו מה גדול הוא זה אשר אברהם אבינו נתן לו מעשר ממיטב השלל.
  2. הלא בני לוי, היורשים את הכהונה, צוו על-פי התורה לקחת מעשר מן העם, כלומר מאחיהם, הגם שהללו יוצאי ירך אברהם.
  3. אבל הוא אשר לא התיחש על משפחתם לקח מעשר מאברהם וברך את זה שהיו לו ההבטחות.
  4. אין עוררים על כך שהקטן יבורך מפי הגדול ממנו.
  5. והנה כאן לוקחים את המעשר בני אדם שסופם למות, אך שם — מי שהועד עליו שהוא חי.
  6. ואפשר לומר שגם לוי, מקבל המעשרות, נתן מעשר על-ידי אברהם,
  7. כי היה בחלצי אביו אברהם בצאת מלכי-צדק לקראתו.

המחבר פותח את פסוק 4 במילה: ראו…שכוונתו, תבינו…

אתם קוראים את הכתוב ועליכם להבין את המשמעות של הסיפור.

אתם חייבים להבין את גדולתו של מלכי-צדק לאור הסיפור הכתוב בבראשית י”ד.

המחבר מציין את גדולתו של מלכי-צדק לאור המיוחדות של הלוי מקרב שבטי ישראל.

שבט הלוי נועד לשרת את אלוהים ועל שאר בני ישראל היה לכלכל את הלוי.

כלכלת הלוי הסתמכה על המעשרות שבני ישראל הביאו למשכן (במדבר י”ח 21-32).

נחלת הלוי היא אלוהים, והוא מצידו דואג למשרתיו על ידי ציווי המעשר מידי שאר בני ישראל.

הלוי היה נפרד מן העם ונחשב למיוחד.

הלוי שייך לאלוהים!

והנה, המחבר מציג את אברהם, אבי האומה, אשר בחלציו נמצאים הלוי גם כן, נותן מעשר למלכי-צדק.

בכך שאברהם אבי האומה נותן מעשר למלכי-צדק, הוא מוכיח שגם הלוי עצמו נותן מעשר למלכי-צדק, וכך, כהונתו של מלכי-צדק נעלה מכהונת הלוי.

מכיוון שמלכי-צדק לא היה מקרב בני ישראל (ז’ 6), והוא מקבל מעשר מהלוי שנמצא בחלציו של אברהם, הרי שכהונת מלכי-צדק נעלה יותר.

הערה:

נתינת המעשר על ידי אברהם בטאה את אמונתו באלוהים:

–          הניצחון שייך לאלוהים

–          כל השלל שייך לאלוהים

–          חלק מהשלל ניתן לתמוך בשירות עבודת אלוהים על ידי משרתיו – מלכי-צדק

המחבר מציין עוד עובדה המדגישה את עליונות כהונת מלכי-צדק.

בפסוקים 7-8, המחבר מעמיד את המצב הנוכחי בבית המקדש לבין זה המתואר בבראשית י”ד.

בבית המקדש מקבלים את המעשר הלוויים שסופם למות ואילו בבראשית קיבל את המעשר כוהן אשר אין כל ציון למותו – כביכול מציין נצחיות.

עליונותו של מלכי-צדק גם מובאת בעובדה שהוא זה אשר ברך את אברהם. כי ידוע שהבכיר מברך את הפחות ממנו (ז’ 7).

כל מטרתו של המחבר הינה להוכיח שכהונתו של מלכי-צדק נעלה מזו של הלוי בגלל:

–          הוא קיבל את המעשר מאברהם אשר הלוי היה בחלציו, ומכאן הלוי גם נתן מעשר למלכי-צדק.

–          הכתובים אינם מציינים את מותו של מלכי-צדק.

בפסוקים 11-28 המחבר מגיע לשיא בו הוא מוכיח שישוע הוא הכוהן הגדול הנעלה.

המחבר גם מבהיר ששינוי כהונה דורש שינוי תורה – כללים ומצוות.

לפיכך, מי שנסוג מישוע, הריהו חוזר אחורנית לדבר שבטל, חסר ישועה, במקום ללכת קדימה לעבר ההתגשמות של תקוות התורה.

רוצים כל כך את התורה?

בבקשה – הינה התגשמותה.

הינה הכוהן הגדול והנעלה שלה – ישוע!

  1. עליונותו של הכוהן הגדול שלנו שמשרת על פי דברתי מלכי צדק (ז’ 11-28)
  2. לכן אילו הושגה שלמות על-ידי כהנת לוי, שבזמנה קיבל העם את התורה, מה צורך עוד שיקום כהן אחר על-דברתי מלכי-צדק ולא יקרא על-דברתי אהרן?
  3. אכן כאשר משתנית הכהונה, מן ההכרח שתשתנה גם התורה.
  4. ומי שנאמר עליו הדבר הזה שיך לשבט אחר אשר איש מבניו לא שרת במזבח.
  5. הן גלוי וידוע שאדוננו צמח מיהודה, שבט אשר משה לא דיבר עליו דבר בענין כהונה.
  6. וזה ברור עוד יותר כאשר, בדומה למלכי-צדק, קם כוהן אחר
  7. שהיה לכהן לא על-פי תורת חוקים התלויה בבשר ודם, אלא מתוקף כח החיים שאין להם הפסק.
  8. הן העיד עליו, “אתה-כהן לעולם על-דברתי מלכי-צדק.”
  9. ואכן המצוה שנתנה בעבר מתבטלת בגלל חולשתה ואי יכולתה להועיל,
  10. שכן התורה לא השלימה דבר; לעומת זאת באה תקווה טובה יותר ועל-ידיה אנחנו מתקרבים לאלוהים.
  11. וכשם שזה לא היה בלי שבועה –
  12. אמנם הללו היו לכהנים בלי שבועה, אך הוא בשבועה, על-ידי האומר לו, “נשבע יהוה ולא ינחם, אתה-כהן לעולם על-דברתי מלכי-צדק” –
  13. כך גם טובה יותר הברית אשר ישוע נהיה ערב לה.
  14. ורבים היו לכהנים, כי המוות מנעם מלהמשיך בכהנה.
  15. אבל זה, מכיון שהוא נשאר לעולם, יש לו כהונה שאיננה עוברת.
  16. לכן הוא גם יכול להושיע לנצח את הבאים לאלהים דרכו, כי חי הוא תמיד כדי להפגיע בעדם.
  17. אכן כהן גדול כזה יאה לנו — קדוש, תמים, טהור, נבדל מחוטאים ונישא מעל השמים,
  18. אשר אינו צריך יום יום, ככהנים הגדולים, תחילה להקריב קורבנות על חטאיו ואחרי כן על חטאי העם; כי זאת עשה אחת ולתמיד בהקריבו את עצמו.
  19. הן התורה מנתה בני אדם חלשים לתפקיד של כהנים גדולים, אך דבר השבועה שנאמר לאחר התורה העמיד את הבן אשר הושלם לעולם.

מה יש לנו בפסוקים 11-28?

א.      כשהאדון ישוע התמנה לכוהן גדול (תהילים ק”י 4), מצוות ההשתחוויה הקשורות לכהונת הלוי ולקורבנות בבית המקדש – השתנו! (ז’ 11-19).

ב.      הכהונה הנצחית של ישוע הוקמה על פי שבועה ולכן הברית אותה הקים ישוע בדמו – נעלה יותר מברית סיני (ז’ 20-22)

ג.       מכיוון שהאדון ישוע חי לעולם, הוא כוהן עליון לעולם ועוזר למאמינים בו לעולם (ז’ 23-25).

ד.      המחבר מסכם את כל שנאמר ומוכיח שישוע הוא הכוהן הגדול הנעלה (ז’ 26-28)

מה מטרתו של המחבר?

להוכיח לנמענים שאמונתם בישוע כאדון ומושיע היא אמונה המבוססת על התורה ולכן עליהם להיצמד לאמת הזו ולעמוד איתן במבחן הקשה אותו הם חווים.

  1. החוקים השתנו (ז 11-19).
  2. לכן אילו הושגה שלמות על-ידי כהונת לוי, שבזמנה קיבל העם את התורה, מה צורך עוד שיקום כהן אחר על-דברתי מלכי-צדק ולא יקרא על-דברתי אהרן?
  3. אכן כאשר משתנית הכהונה, מן ההכרח שתשתנה גם התורה.
  4. ומי שנאמר עליו הדבר הזה שיך לשבט אחר אשר איש מבניו לא שרת במזבח.
  5. הן גלוי וידוע שאדוננו צמח מיהודה, שבט אשר משה לא דבר עליו דבר בענין כהונה.
  6. וזה ברור עוד יותר כאשר, בדומה למלכי-צדק, קם כוהן אחר
  7. שהיה לכהן לא על-פי תורת חוקים התלויה בבשר ודם, אלא מתוקף כח החיים שאין להם הפסק.
  8. הן העיד עליו, “אתה-כהן לעולם על-דברתי מלכי-צדק.”
  9. ואכן המצוה שנתנה בעבר מתבטלת בגלל חלשתה ואי יכלתה להועיל,
  10. שכן התורה לא השלימה דבר; לעמת זאת באה תקוה טובה יותר ועל-ידיה אנחנו מתקרבים לאלהים.

המחבר אומר את האמת ישירות בפרצוף של הנמענים!

כהונת לוי לא הביאה אף אדם לשלמות!

כהונת הלוי מעולם לא נועדה להושיע אדם כלשהו אלא הייתה חלק מתורת חוקים המצביעים על החטא ומלמדים את האדם בצורך שלו בכפרה.

תפקיד הלוי היה ללמד את התורה להדריך את היהודי להציג קורבן נכון לפני אלוהים, אך מעולם לא הושיע כוהן לוי כלשהו אדם כלשהו. תפקיד הכוהנים היה להדריך את העם לעבר משלים התורה, שה האלוהים, וזאת דרך סמלים, תבנית וצל, כגון קורבנות, ומועדי יהוה.

(ראה את תכלית התורה כפי שמוסבר באיגרת אל הגלטים ג’ 23-25, ד’ 1-11, אל הקולוסים ב’ 16-17)

מן הסתם כל יהודי ידע היטב שאנשים נושעו לפני מתן התורה על סמך אמונה מושיעה, וכך היה התנאי לישועה לאחר מתן התורה – חבקוק ב’ 4, במדבר כ”א 4-9. נוח, חנוך, איוב ואברהם נקראו צדיקים עוד לפני מתן התורה…

לפיכך, אילו כהונת הלוי היתה מושלמת – לא היה צריך כהונה אחרת שתחליף אותה.

למה הכוונה במילה “שלמות”?

האם היה פגם כלשהו בכהונת הלוי?

חס וחלילה!

כל הכוונה שכהונת הלוי לא נועדה להיות התחנה הסופית, הישועה.

כהונת הלוי היא כלי ביניים, חץ מורה על דרך אך לא הכלי דרכו האדם מקבל כפרת חטאים.

כהונת הלוי היא חלק ממאות מצוות של ברית סיני אשר אף אדם אינו יכול לקיימן בשלמות (קוהלת ז’ 20). לכן תורת חוקים זו מצביע על האחד שמביא לשלמות – המשיח ישוע, אך היא עצמה, תורת המצוות שהלוי חלק ממנה, אינה מעניקה שלמות. ראה גלטים ג’ 23-25.

ומכיוון שכהונת הלוי לא נועדה להביא אדם לשלמות – ז”א, אינה מעניקה ישועה אלא רק מדריכה אל המושיע, הרי שיש צורך בכהונה נעלה יותר.

וכאשר עומדת כהונה חדשה, אחרת, היא מן הסתם דורשת ומציבה כללים וחוקים חדשים.

אין מדובר בעקרונות מוסר וטוהר חדשים – חס וחלילה, כי הרי מדובר על אותו אלוהים המניב את הכהונות, אלא שכהונה חדשה על פי סדר חדש, מביאה עימה כללים חדשים.

רבותי, התכלית של אלוהים היא שאדם יוושע ויגיע לנוכחותו וימלא את התכלית שלשמע נברא.

כהונת הלוי לא יכלה להביא שום נפש אדם אל מעבר לפרוכת – לנוכחות אלוהים.

אפילו הכוהן הגדול הארצי של ברית סיני יכול היה להיכנס פעם בשנה מעבר לפרוכת, וגם אז כאשר כל החדר אפוף בעשן הקטורת, כדי שהכוהן הגדול הארצי לא ישרף בקודש הקודשים.

לפיכך נדרשה כהונה נעלה יותר – כהונה אשר כל כוהן לוי נאמן ארצי לימד עליה, והיא כהונתו של קדוש ישראל, האדון ישוע המשיח.

רק דמו יכול להכין את הדרך לכל מאמין כדי להגיע ישירות לקודש הקודשים השמיימי.

את זה לא עשה שום כוהן ארצי ולא שום קורבן חיה ארצית.

אך ירא אלוהים לא צריך להתפלא על דבריו של המחבר.

את האמת הזו לימד משה רבנו – דברים י”ח 15-18, ירמיה הנביא ל”א 30-34, ישעיה נ”ב 13-נ”ג ודרך כל הנבואות המשיחיות בתנ”ך.

מכיוון שדבר אלוהים מציין את האדון ישוע ככוהן גדול – תהילים ק”י 4, והוא ישוע משבט יהודה, בכל הקשור למוצאו הארצי, יוצא מכך שהכוהן החדש הזה מביא עימו תורה חדשה.

תורה חדשה זו קמה במותו המכפר חטאים של האדון ישוע המשיח.

בדמו הוא הקים את הברית החדשה המובטחת מפי נביאי התנ”ך.

ירמיה קורא לה ברית חדשה – ל”א 30-34.

יחזקאל קורא לה ברית עולם – יחזקאל ט”ז 60.

הברית החדשה אינה סותרת את ברית סיני, אלא שברית סיני היא המדריך הרשמי מטעם אלוהים עבור בני ישראל למען יגיעו בבטחה אל המקים את הברית החדשה.

לפיכך, קבלת ישוע כאדון וכוהן גדול נצחי של אלוהים היא תעודת הבגרות הרוחנית של כל יהודי. אל הגלטים ג’ 23-25.

יהודי הטוען לאהבת התורה וקיום מצוותיה ודוחה את ישוע, הריהו אינו מכיר את אלוהים באופן אישי ובטח אינו מבין את התורה שאותה הוא כל כך אוהב…(יוחנן ח’ 19, 42).

רק כאשר עם ישראל יקבל את ישוע כאדון ומושיע וייכנס לברית החדשה באמונה, אז יתחיל עם ישראל לשרת את אלוהים כממלכת כוהנים. רק אז ימלא עם זה את תכלית בחירתו.

לאור הנאמר עד כה, האם יש היגיון בנטישת האדון ישוע וחזרה למרות כהונת הלוי?

לא ולוא!

כאמור, לא מדובר בשינוי רמת מוסר או טוהר – חס וחלילה!

אך, לאחר שהאדון ישוע הקים את הברית החדשה, סרה והסתיימה מרות תורת המצוות – לדוגמא- כשרות, מועדים…ראה אל הקולוסים ב’ 16-17, אל הגלטים ג’ 23-25, ד’ 1-11.

אין הדבר אומר שאדם אינו רשאי לשמרם אלא שמרות מצוות אלו פגה.

כהונה חדשה = ברית חדשה = חוקים חדשים.

חוקים חדשים = חלק ממה שנדרש קודם אינו חובה כעת.

בפסוק 18 המחבר מציין שתי חולשות המאפיינות את מצוות ברית סיני שהנמענים שוקלים לחזור אליה.

תורת הלוי – תורת המצוות מסיני – היא חלשה, אין ביכולתה להועיל.

למה הכוונה?

המצוות הבהירו מהו חטא!

הסבירו על אלוהים.

הוכיחו לנו שאנו חוטאים.

בכך הם היו מושלמים ונפלאים – שהרי אלוהים נתן את התורה הזו.

אך בכל הקשור לכפרת חטאים והשלמת האדם, תורת המצוות שהלוי הינו חלק ממנה לא יכלו לעשות.

הם לא הושיעו אדם ולא הולידו אותו מחדש.

מבחינה זו תורת סיני חלשה ואינה מספקת.

אך הברית שהמשיח ישוע הקים בדמו, מעניקה תשובה שלמה וסופית לצרכים הנחוצים הללו.

השלמות שלנו בישוע ולא בסמלים של ישוע.

באה תקווה טובה יותר – הברית שנכרתה בדם ישוע המשיח.

מי שמאמין בו – נושע! ומתוקף כוח דמו המושלם של המשיח, אינו זקוק לקורבן נוסף ולכן יכול להגיע לנוכחות אלוהים.

מצוות סיני רק כיוונו את ליבך לעבר אלוהים.

הברית החדשה בדם ישוע הביאו את המאמין אל אלוהים.

  1. כוחה של השבועה האלוהית (ז’ 20-22)
  2. וכשם שזה לא היה בלי שבועה –
  3. אמנם הללו היו לכוהנים בלי שבועה, אך הוא בשבועה, על-ידי האומר לו, “נשבע יהוה ולא ינחם, אתה-כהן לעולם על-דברתי מלכי-צדק” –
  4. כך גם טובה יותר הברית אשר ישוע נהיה ערב לה.

המחבר עומד על דבר אלוהים הכתוב במזמור תהילים ק”י 4.

לאחר שכל הנמענים מבינים שהאחד היושב לימין הגבורה הוא בן האלוהים המשיח ישוע, ולו ניתן השלטון העולמי, ברור להם שפסוק 4 ממשיך לדבר על בן האלוהים.

אותו בן האלוהים נתמנה לתפקידו תחת שבועה של אלוהים בכבודו ובעצמו.

לפיכך, מהרגע שיתחיל בתפקידו – מהרגע שהציג את דמו הטהור – מת כשה אלוהים…הוא ישב על כס התפקיד הזה בסמכות אלוהים ולנצח נצחים.

מתוקף כך, כל מי שדוחה את כהונתו ואדנותו של המשיח ישוע, הריהו מורד באלוהים.

האדון ישוע לא גנב או השיג במרמה את מעמדו.

הוא קיבל זאת בשבועת אלוהים האב.

לפיכך, תפקידו הינו תפקיד נצחי וכדי להפר את התפקיד, על אותו גורם להיות חזק מאלוהים בכבודו ובעצמו.

לפיכך, ישוע הינו ערבון לברית נעלה יותר.

ישוע מציג:

–          מילתו של אלוהים – שבועה

–          דמו הטהור ללא חטא

–          חסדו לכל המאמין בו כאדון ומושיע מכפר חטאים

מה המסר לנמענים?

ישוע המשיח אשר אותו ראו העדים ומהם שמעתם, ואשר ראיתם אותות ומופתים בשמו, הוא הערב להתגשמות כל התקוות של אמונתנו (ב’ 1-4).

אין כוח גדול יותר אשר בו נוכל לבטוח

עם ערב לברית כמו ישוע, אנו יכולים ליהנות משלווה נפשית (ראה ח’ 6).

  1. הכהונה הנצחית של ישוע (ז’ 23-25)
  2. ורבים היו לכהנים, כי המוות מנעם מלהמשיך בכהנה.
  3. אבל זה, מכיון שהוא נשאר לעולם, יש לו כהונה שאיננה עוברת.
  4. לכן הוא גם יכול להושיע לנצח את הבאים לאלהים דרכו, כי חי הוא תמיד כדי להפגיע בעדם.

המחבר מוסיף נדבכים כדי לחזק את הטענה בדבר עליונות הכהונה של ישוע והברית לה הוא ערב.

הכוהנים במסגרת ברית סיני, היו משבט לוי והיו אנשים ככלל האנשים.

הם החלו לשרת ככוהנים מגיל 25 עד גיל חמישים.

כולם ללא יוצא מן הכלל נפטרו. לפיכך מאז קמה ברית סיני ועד מותו מכפר החטאים של האדון ישוע, שרתו במקדש אלפים רבים מאוד של לוויים.

מות הלוויים והחלפתם הקבועה מהווה נקודת חולשה של הברית מסיני…

חולשה זו לא הייתה מנת חלקו של האדון ישוע.

מכיוון שתפקידו נצחי ואינו עומד למות או להשתנות, יוצא שכהונתו נעלה יותר.

מכיוון שכהונתו של ישוע היא נצחית, יוצא שכל בני האדם, אז והיום קוראים בשם אחד לישועה וזוכים למענה מאותו הפה – ישוע הכוהן הגדול, כי הוא חי לנצח ותפקידו לא עובר לאף אחד אחר.

האדון ישוע, הכוהן הגדול שלנו יושב!

מכיוון שכהונתו נצחית, יוצא שהוא תכלית התורה והתחנה הסופית של אמונתנו.

אין צורך לחזור אחורה מרגע שפוגשים את ישוע.

הוא הכתובת הסופית לישועתנו ולקרבתנו לאלוהים.

הגעת אל ישוע – הגעת אל אלוהים.

סטייה מישוע משמע סטיה מאלוהים.

המאמינים שאליהם נשלחה האיגרת היו צריכים לזכור את דברי שאול השליח באיגרת אל הרומים ח’ 31-34.

“אם כן מה נאמר על הדברים האלה?

אם אלוהים איתנו, מי יעמוד נגדנו?

הוא אשר לא חשך את בנו שלו, אלא מסר אותו בעד כולנו, האם לא יעניק לנו איתו את הכל? מי יטען נגד בחירי אלוהים? הרי אלוהים הוא המצדיק!

מי המרשיע? האם המשיח ישוע אשר מת, ולא זו בלבד כי אם קם לתחיה, והוא נמצא לימין אלוהים ומפגיע בעדנו?”

פסוקים אלו אשר נשלחו אליהם על ידי שאול השליח בכוחם לעודד אותם להמשיך ולאחוז באמונתם המושיעה ולא לאפשר לקשיי הרדיפה למוטט את אמונתם, בטחונם באדון ואת תקוות ישועתם.

  1. סיכום ומעבר (ז’ 26-28)
  2. אכן כהן גדול כזה יאה לנו — קדוש, תמים, טהור, נבדל מחוטאים ונישא מעל השמים,
  3. אשר אינו צריך יום יום, ככהנים הגדולים, תחילה להקריב קורבנות על חטאיו ואחרי כן על חטאי העם; כי זאת עשה אחת ולתמיד בהקריבו את עצמו.
  4. הן התורה מינתה בני אדם חלשים לתפקיד של כהנים גדולים, אך דבר השבועה שנאמר לאחר התורה העמיד את הבן אשר הושלם לעולם.

בפסוקים האחרונים של פרק ז’ המחבר מסכם את הדיון שהחל בפרק ה’ 1:

“כל כוהן גדול הלקוח מקרב בני אדם, ממונה למען בני אדם על ענייני אלוהים כדי להקריב מנחות וזבחים על חטאים.”

כל אחד יכול לראות את הדמיון וההקבלה בין שכתוב בפרק ה’ 1-3 לבין פסוקי הסיום כאן – 26-28.

בפסוקי הסיום המחבר מעונין שנזכור את היתרונות ועליונות של הכוהן הגדול ישוע על פני כהונת הלוי שבתורה.

  1. הכוהן הגדול שלנו – ישוע, הוא: קדוש, תמים, טהור, נבדל מחוטאים.

אף לא אחד מהכוהנים הגדולים שכיהנו במסגרת התורה היה מושלם כזה.

כולם ללא יוצא מן הכלל היו ‘לא מושלמים’, חוטאים הזקוקים לכפרה עבור חטאיהם שלהם.

  1. הכוהן הגדול שלנו לא היה צריך להקריב קורבן עבור חטאיו, כי לא היה בו כל חטא (קור”ב ה’ 21). אדרבה, הוא הקריב את עצמו כקורבן לכפרת חטאים של בני האדם. הכוהנים מקרב בני לוי היו כולם חוטאים וכולם ללא יוצא מן הכלל היו צריכים להקריב קודם כל קורבן עבור חטאיהם. ראה מצוות הכוהן הגדול בהקשר ליום הכיפורים ובכלל.
  2. שירותו של הכוהן הגדול שלנו, ישוע, הגיע עד לתוך המשכן השמיימי, בעוד שירותם של כוהני הלוי היה רק במשכן הארצי. המחבר מרחיב על כך בפרק ח’ 1-6, ט’ 11-28.

לפיכך, התורה מינתה בני אדם חלשים לתפקיד כוהנים.

חלשים = חוטאים (ה’ 2), בני תמותה (ז’ 23)

שבועת אלוהים מינתה כוהן עליון נעלה יותר לתפקיד נצחי. אינו חוטא ואינו מת, אלא חי לנצח נצחים.

כהונתו הגדולה של האדון ישוע נעלה על כל כהונה אחרת.