אל העברים פרק ב’

  1. על כן חייבים אנו לשים לבנו ביתר שאת אל הדברים ששמענו, פן נסור מן הדרך.
  2. הרי אם הדבר אשר נאמר בפי מלאכים קיבל תוקף, ועל כל עברה ומרי ניתן גמול צודק,
  3. איך נמלט אנחנו אם לא נשים לב לישועה גדולה כזאת אשר בתחילה נאמרה בפי האדון ואושרה לנו על-ידי שומעיו?
  4. וגם אלוהים העיד עליה באותות ובמופתים ובכל מיני גבורות, ובמתנות רוח הקודש אשר חילק כרצונו.

לאחר שהמחבר ביסס את סמכותו העליונה של בן האלוהים (א’ 5-14), ושומעיו בוודאי הסכימו עימו, הוא מבהיר להם שאי אפשר להיות אדישים לאמת שהם שמעו. עליהם להחליט.

א. הסכנה מסטייה מהאמונה בישוע כאדון מכפר חטאים והתעלמות מעדות שנשמעה והוכחה (ב’ 1).

ב. אם אלו שלא צייתו להתגלויות אלוהים בעבר נענשו בחומרה, ז”א, אם אנשים נענשו בעונשי מוות על עבירות מצוות התורה, שהיא ברית נחותה לברית החדשה, ברית של מרכיבי הצל, ברית על-תנאי, קל וחומר לגבי העונש הצפוי לאלו שהיום נוטשים את האדון ישוע, מקים הברית החדשה שהיא ברית נצחית (ב’ 2 – 3א).

ג. הישועה בישוע נאמרה לנו מפיו, ואושרה על ידי השומעים הראשונים באותות, מופתים וגבורות ומתנות רוח הקודש (ב’ 3ב – 4). ז”א, אין ספק לגבי אמיתות אדונותו של ישוע, מותו ותקומתו ותוקפה של הברית החדשה.

אזהרה נגד סטייה (ב’ 1)

משפט שמתחיל במילים: ‘על-כן’, ‘מסיבה זו’, ‘לפיכך’ (therefore), מהווה מסקנה או סיכום של הנאמר לפני כן.

לכן, פסוקים 1-4 בפרק ב’ מהווים סיכום ומסקנה של הנאמר בפרק א’ 1-14.

לאחר שהוכחה עליונותו של ישוע – הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, אנו חייבים, ובכל מחיר, להיצמד אליו באמונה יציבה ושאינה מעורערת.

מכיוון שחלק מהשומעים החלו לפזול לעבר חזרה ליהדות רבנית ונטישת האמונה בישוע (כדי להינצל מגזירת הרדיפה נגד המאמינים בישוע), המחבר דורש משומעיו להקדיש תשומת לב רבה יותר כעת. יותר ממה שנהגו לפני כן כאשר שמעו דרשות ודברי הטפה.

להזכירנו:

מחבר האיגרת אינו תוקף את היהדות ולא את היהודים.

היהדות הרבנית אינה היהדות המקורית שאותה חיו ונשמו נביאי התנ”ך. היהדות הרבנית אינה מקבלת את פרשנות הפשט שבתנ”ך ואינה מקבלת ומאמינה שישוע הוא המשיח המובטח מפי נביאי התנ”ך. לפיכך, רבני התקופה המציאו דרך לצדקה משלהם, שאינה כוללת את דם המשיח ישוע כקורבן כפרת חטאים שאלוהים סיפק להסרת קללת החטא (אל הרומים ט’ 30 – י’ 4). מכיוון שאין ישועה וצדקה ללא דם ישוע, יוצא שאין כל ישועה בדרך להצדקה, פרי היהדות הרבנית (מע”ש ד’ 12, יוחנן י”ד 6). היהדות מאז ועד היום היא היהדות הרבנית, וכל המכנים עצמם יהודים, למעשה חיים תחת מרות הלימוד וההלכה הרבנית.

מכאן, המחבר מבקר ומוכיח את דרך היהדות הרבנית בלבד.

היהדות המקורית והבסיסית היא דרכם של נביאי התנ”ך ובהוראתם אין כל פסול אלא אמת מזוקקת.

זיכרו:

רובם המוחלט של המכותבים היו דור שני של מאמינים אשר לא ראו בעיניהם את האדון ישוע. כל שהם יודעים הוא ממקור שני ולכן בעת משבר, אמונתם ‘עלתה על שרטון’.

צרות התקופה לא היו קלות. מאמינים רבים שילמו בחייהם בעבור אמונתם בישוע. מן הסתם אויבי האמונה הצביעו על אותם מאמינים ולגלגו על ‘ישוע שלהם שאינו מסוגל להגן על מאמיניו’…

מכיוון שהיו ילדים מבחינה רוחנית (ה’ 11-14), הם שקלו בכובד ראש את נטישת האמונה באדון וחזרה לחיק היהדות הרבנית. יתכן שחלק מבני הקהילה כבר נטשו את ‘ספינת אמונתם’.

המילה “נסור” DRIFT AWAY  מתייחסת למצב בו ספינה סוטה ממסלולה וכעת לא תגיע לנמל היעד.

אם ניטוש את הישועה שבישוע – לא נגיע למקום ישועה. אין נמל ישועה אחר! (מע”ש ד’ 12, יוחנן י”ד 6)

מוטיבציה לאמץ את העובדות (א’ 2 – 3א’)

  1. הרי אם הדבר אשר נאמר בפי מלאכים קיבל תוקף, ועל כל עברה ומרי ניתן גמול צודק,
  2. איך נמלט אנחנו אם לא נשים לב לישועה גדולה כזאת [אשר בתחילה נאמרה בפי האדון ואושרה לנו על-ידי שומעיו?]

המחבר משתמש בסגנון טיעון רבני הנקרא ‘קל וחומר’ (Argument from lesser to greater), כדי לשכנע ולהניע את שומעיו לעבר ההחלטה הנכונה – היצמדות לאדון ישוע.

בני ישראל נענשו קשות במלחמות, מגפות, בצורות, גלויות וזאת כאשר דחו וסטו מדברי אלוהים שנאמרו מפי מלאכים ונביאים [הוראות ומצוות התורה שניתנה בסיני].

כאשר בני ישראל עמדו מסביב להר סיני, הם רעדו מפחד, זאת בעודם אפילו לא רואים בעיניהם את אלוהים אלא רק שומעים את רעם קולו.

מה אתם חושבים שיהיה גורלכם והעונש העתיד לבוא עליכם אם תזלזלו בדבר הישועה שנאמרו לכם מפי אלוהים בכבודו ובעצמו?

הרי מי שסוטה מדרך החיים היחידה, קובע את מותו ונצחיותו באגם האש עוד בהיותו חיי ונושם כאן בארץ. זה העונש הנורא והגדול מכל.

הערה: כתבים יהודיים מאשרים שמלאכים היו מעורבים במעמד קבלת התורה בהר סיני. [ראה ספרי יוספוס פלביוס – קדמוניות היהודים  15.36]. ראה גם מע”ש ז’ 38, אל הגלטים ג’ 19.

מסר הישועה (ב’ 3ב’ – 4).

  1. איך נמלט אנחנו אם לא נשים לב לישועה גדולה כזאת אשר בתחילה נאמרה בפי האדון ואושרה לנו על-ידי שומעיו?
  2. וגם אלוהים העיד עליה באותות ובמופתים ובכל מיני גבורות, ובמתנות רוח הקודש אשר חילק כרצונו.

המחבר שוב מבהיר לשומעיו שדבר הישועה באדון ישוע אינה דת חדשה שצצה לה סתם כך. מן הסתם, בני אותו דור שמעו טיעונים כמו שאנו היהודים המאמינים בישוע שומעים היום.

לנו אומרים: ראו את אבותיכם? האם הם הלכו אחר ישוע? האם הם לימדו אתכם על אותו האיש? איך אתם מעזים לסטות מתורת הוריכם שאחזו בה דורי דורות?

בני היהדות הרבנית אינם מציגים טיעונים מכתבי הקודש באופן כנה, אלא מנסים לשכנע את הצעירים באמונה דרך רגשות ושכנועים על בסיס שאינו כתבי קודשי.

מן הסתם גם בני הדור של המחבר חוו חוויות דומות מבני משפחתם הלא מאמינים בישוע, או משאר באי בתי-הכנסת הרבניים.

יקירים:

את דבר הישועה שמענו ישירות מן הפה של אלוהים הבן. אותו אחד שהוכח שהוא המשיח והאדון. דבר האדון אושר לנו על ידי השומעים הראשונים – שהיו יהודים לא פחות מכם…

אותם עדים לדבר האדון ולמעשיו הנפלאים ועל טבעיים, קיבלו כוח מרוח הקודש וביצעו לעינינו מופתים ואותות שנועדו לאמת את מסר הישועה ששמעו בראשונה מישוע והשליחים (מע”ש ב’ 22, ג’ 1-10, י”ד 3-11, אל הרומים ט”ו 19, קור”ב י”ב 12).

רבותי,

איננו בונים את אמונתנו בישוע על סמך סיפורי בדים אלא על סמך:

  1. הבנת הכתובים המוכיחים שישוע מגשים את הנבואות המשיחיות בתנ”ך
  2. על סמך דבריו של האדון ומעשיו
  3. על סמך עדותם של השומעים הראשונים והמופתים והאותות שאלוהים איפשר להם לעשות כדי לאמת את המסר שבפיהם

תכלס. המחבר מוכיח את דבריו כאילו היה בבית משפט כדי להוכיח את צדקתו.

טיעוניו יכולים להיבדק ויימצאו נכונים.

לכן, שומעיו צריכים לאמץ את המלצתו ולהישאר צמודים באמונתם לישוע ולא לסטות – בכל מחיר.

הבן העליון נהיה, לפרק זמן מה, נחות במעמדו מן המלאכים (פרק ב’ 5-9).

  1. הן לא תחת יד המלאכים שת את העולם הבא אשר אנו מדברים עליו.
  2. אבל במקום אחד העיד מישהו לאמור: “מה-אנוש כי-תזכרנו ובן-אדם כי תפקדנו?
  3. ותחסרהו מעט מאלוהים (הכוונה לפרק זמן קצר), וכבוד והדר תעטרהו, ותמשילהו במעשי ידיך;
  4. כל שתה תחת רגליו.” הנה בהשיתו הכל תחתיו לא השאיר דבר שלא הושת תחתיו. אך כעת עדין אין אנו רואים כי הכל הושת תחתיו.
  5. אבל רואים אנו את ישוע מעוטר בכבוד והדר משום שסבל מות, הוא אשר חסר מעט ממלאכים, כדי שבחסד אלוהים יטעם מות בעד הכל.

אחד מהאתגרים הגדולים ביותר של היהדות הרבנית היא לקבל את העובדה שאלוהים בכבודו ובעצמו, ילבש דמות אדם ויחיה בקרב אנשים כמונו [האנשתו של אלוהים].

היהדות הרבנית דוחה בשאת נפש את הטענה שהאחד אשר ברא את העולם בדבר פיו, אותו אחד שכל העולם ירא מפני הופעתו, בא להיות בקרב בני אדם חוטאים, כעבד, בכדי למות כשה הכפרה של אלוהים עבור בני אדם חוטאים (ראה דברי שאול השליח בקור”א א’ 23-24 – סכלות…).

לראיה, אחד מי”ג העיקרים שכתב הרמב”ם ושאומצו על ידי היהדות הרבנית, קובעים שאלוהים לא ילבש דמות ולא יבוא כאדם.

האם כך מלמדים הכתובים? ממש לא! ראה בראשית י”ח, וכן נבואות אודות הולדת המשיח בבית לחם אפרתה ודוגמאות רבות אחרות.

כמעט בכל פעם שאנו מציינים את העובדה שישוע הוא אלוהים בכבודו ובעצמו – הוא קדוש ישראל – אל שדי, אז מסתיימת השיחה עם היהודי הרבני. בליבו ומוחו הוא בטוח שאנו המאמינים בישוע אינם שונים מעובדי אלילים.

מתברר שהטענות והזלזול כלפי המאמינים בתקופה המדוברת לא היו שונות בהרבה.

לפיכך המחבר מלמד ומוכיח שכתבי הקודש מלמדים אודות האדון, בן-האלוהים, הבא בדמות אדם כדי למות עבורנו. ולזמן מה, הוא אף היה נחות ממלאכים.

מכאן, מי שסוטה מן האמת הם אלו החיים תחת מרות היהדות הרבנית ולא אלו המאמינים בישוע כאדון ומושיע.

לפיכך, המחבר כעת נע ממעמדו השמימי של האדון ישוע לעבר שירותו הארצי.

המחבר מצטט מתהילים ח’ 5-7.

בקטע המדובר מתהילים אנו זוכים ללמוד על המשיח ישוע שבא בדמות אדם, קם לתחיה וזכה לכבוד ולשלטון עולמי.

המחבר עתיד להשתמש בפסוקים אלו מתהילים כדי להסביר מדוע היה צריך המשיח לבוא לעולם בדמות אדם ולמות כקורבן חטאים.

יחד עם זאת, מתוקף העובדה שהמחבר משייך את הפסוקים הללו מתהילים ח’ למשיח ישוע, הוא פותר חידה. בהשראת רוח הקודש זכינו לקבל קביעה המשייכת את הפסוקים הללו למשיח ישוע.

ומה פסוקים אלו מלמדים?

אלוהים לא הפקיד את העולם הבא – מלכות המשיח הארצית בת אלף השנים ולאחריה תקופת הנצח, בידי מלאכים, אלא בידו של הבן, המשיח ישוע.

הרי בתהילים ק”י 1 מובטח למשיח לקבל מלכות כאשר כל הגויים יהיו הדום לרגליו. המלכות שייכת ומובטחת לו ולא לשום מלאך או גורם אחר.

בספר דניאל פרק ז’ 13-14 מגיע בן-האדם, הלא הוא האדון ישוע אל מול עתיק-יומין, הלא הוא אלוהים האב, ומקבל ממנו את השלטון על כל הבריאה.

בבשורת מתי פרק כ”ח 18 האדון ישוע אמר לתלמידיו שהוא קיבל כל שלטון בשמים ובארץ…

עלינו לזכור שלמרות שהמלאכים נמצאים ליד אלוהים, ומשרתים בעמדות מפתח חשובות בשלטונו העולמי של אלוהים (ראה דניאל י’, י”ב, ישעיה ו’, התגלות ד’-ה’ ועוד רבים), בסופו של דבר הם יצורים שנבראו ונועדו לשרת את אלוהים ולא למשול על מלכות אלוהים.

גם הסמכות שניתנה לשטן ולמלאכיו היא סמכות מוגבלת, ולפני שהמשיח ימלוך על העולם, השטן וחבריו ייזרקו לשאול ולאחר מכן לאגם האש.[1]

מכאן, להופעתו של המשיח ישוע לעולם כאדם יש סיבה.

לזמן קצר הוא הריק מעצמו והפך לאדם. לזמן קצר מתייחס לפרק הזמן בין הפריית מרים על ידי רוח הקודש לבין עלייתו למרום של האדון ישוע.

כאדם הוא היה כעבד, וכעבד הוא ציית לאלוהים האב עד מוות בצלב (אל הפיליפים ב’ 5-11). זאת כדי שתוכנית אלוהים לישועת האדם תתגשם כפי שאלוהים הבטיח.

המשיח ישוע סיים את משימתו! הוא מת על הצלב, נקבר וקם לתחיה.

המשיח ניצח את המוות.

עוקץ המוות בולע לנצח – אך זאת יכולים לדעת ולחוות רק המאמינים בישוע המלאים ברוח הקודש.

נכון, אנו כרגע לא רואים את האדון ישוע יושב לימין הגבורה בעינינו הגשמיות, אך בהאמיננו בדבר הכתוב, אנו יכולים להיות בטוחים ששם אכן הוא נמצא והכל הונח תחת רגליו.

להזכירנו:

הישועה שלנו בנויה על אמונה!

וללא אמונה, אי אפשר להיות רצוי לאלוהים (י”א 6).

אך האמונה שלנו אינה חסרת בסיס ומנותקת מעובדות היסטוריות.

כמות הפסוקים והנבואות שקיבלנו והוכחו כנכונות, יחד עם העדויות שראו עדים נאמנים ואומתו במופתים ואותות, מעניקים לנו בסיס בטוח עליו נוכל להאמין ולהציב את חיינו לרגלי האדון בלב שקט ומלא שלום.

ב. הבן נחות מן המלאכים (נעשה אדם) כדי לסבול עבור “הבנים” (היורשים). (ב’ 10-18).

  1. אכן הוא אשר הכל למענו והכל על-ידיו יאה היה לו, בהביאו בנים רבים לכבוד, להשלים על-ידי סבל את מכונן ישועתם.
  2. הן גם המקדש גם המקודשים כולם מאחד המה, ולכן אינו בוש מקרא להם אחים,
  3. באמרו, “אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך.”
  4. ועוד, “וקויתי-לו”, ועוד, “הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יהוה.”
  5. וכיון שלילדים הייתה שותפות של בשר ודם, כמו כן גם הוא שיתף עצמו בבשר ודם כדי שישבית על-ידי מותו את זה שבידו ממשלת המוות – הוא השטן,
  6. וישחרר את אלה שבגלל אימת המוות היו נתונים לעבדות כל ימי חייהם.
  7. הן לא במלאכים הוא תומך, אלא בזרע אברהם.
  8. לפיכך היה עליו להדמות לאחיו בכל דבר, למען יהיה כהן גדול רחמן ונאמן בענייני אלוהים לכפר על חטאי העם;
  9. כי מאחר שהוא עצמו סבל כאשר התנסה, הוא יכול לעזור לאלה אשר נתונים בניסיון.

בקטע הנוכחי המחבר מסביר את הסיבה בגללה בא המשיח לעולם בדמות אדם, ומדוע היה צריך להיות נחות מן המלאכים לזמן מה.

הסיבה במילים קצרות: כדי להושיע בני אדם הנתונים תחת קללת החטא.

על מנת להיות גואל בני האדם, היה על הבן, המשיח ישוע, להידמות לבני אדם!

המשיח לא בא להושיע מלאכים, ולכן לא בא בדמות מלאך.

המשיח בא לעולם כדי להושיע אותך ואותי, ולכן הוא בא באותה דמות כשלנו – אדם!

ומכיוון שהמשיח בא בדמותנו וכדי לצרפנו אליו, הוא מכנה אותנו אחיו.

מלאך אינו מכנה בני אדם – אחיי! אלא עבד – חבר (התגלות כ”ב 9)

אך המשיח שלבש דמות אדם, אכן יכול לקרא לנו – אחים, שותפי נחלה, יורשים. הוא בא כאדם כדי להיות לנו מופת של אמונה והתנהגות. בציותו לאלוהים האב הוא הראה לנו מופת של אח בכור.

המתנגדים לנו מקרב היהדות הרבנית בזים לעובדה שהמשיח אותו אנו מכנים אלוהים, מת על הצלב בידי בני אדם חלשים.

יחסם המבזה לישוע מבטא את ריחוקם מדבר אלוהים ואי קבלתם את הכתוב ככתבו וכלשונו (בראשית ג’ 15, דניאל ט’ 26, ישעיה ח’ 14-18).

הנביאים ציינו במילים ברורות שהמשיח חייב להיות אלוהים בכבודו ובעצמו.

הנביאים ציינו באופן ברור שהמשיח יידחה בהופעתו הראשונה.

הנביאים ציינו באופן ברור שהמשיח עתיד למסור חייו כקורבן כפרת חטאים עבור בני אדם.

רוב הנבואות המשיחיות מציינות את שתי הופעותיו של המשיח באותה נבואה. חלקן מרמזות על דחיית המשיח בהופעתו הראשונה (ישעיה ח’ 14-15, תהילים קי”ח 22). דניאל הנביא הגדיל ואף אמר: “ייכרת משיח ואין לו…” (דניאל ט’ 26).

היהדות הרבנית כשלה להבין שמותו של המשיח זה נצחונו של אלוהים.

מסיבה זו השטן ניסה להניא את האדון ישוע מן הצלב – על ידי הפיתוי שכשל, ועל ידי הניסיון להשמיד את עם ישראל לפני הולדת המשיח, וכן את כל תינוקות בית לחם לאחר לידת המשיח (מתי ב’, על ידי המלך הורדוס הגדול).

מותו של המשיח על הצלב זה כרטיס הישועה שלנו ומאפשר לנו לנצח את המוות ולהיכנס לתוך קודש הקודשים השמימי.

בפסוקים 10-18, המחבר מצטט מתהילים כ”ב 23, ומדברי הנביא ישעיה בפרק ח’ 17-18, כדי ללמדנו מה נעלה המשיח ישוע ומה היחס שאלוהים מצפה שיהיה לנו כלפי המשיח שבא למות עבורנו.

האדון ישוע הזדהה עימנו ולכן נדרש מאיתנו להזדהות עימו – ובטח לא לזלזל בו או לדחותו.

בתהילים כ”ב 23-24 המחבר מציין את ציותו של המשיח לאלוהים האב.

מזמור תהילים כ”ב מקביל לאירועים המציינים את צליבתו של האדון ישוע  ותקומתו מן המתים.

האדון ישוע אמר למרים המגדלית ומרים האחרת שבאו לראות את הקבר הריק: “…אל תפחדנה, לכנה והגדנה לאחי שילכו לגליל ושם יראוני…” (מתי כ”ח 100).

מדוע הם אחיו? כי הם שותפים לאותו אב. כי אנחנו שותפים לאותו האב.

כאשר האדון ישוע מת על הצלב (מתי כ”ז 50-54), קמו לתחיה מן המוות קדושים רבים, ז”א אנשים שמתו כנושעים, ונכנסו לעיר ונראו לרבים.

אלוהים קיבל הלל רב מפי אחיו של האדון ישוע עקב מותו ותחייתו. מותו ותחיתו של האדון הם נצחונו של אלוהים.

דרך ציותו אנו יכולים להיות בנים לאלוהים – אחיו של המשיח.

המשיח ציית עד תום למצוות אלוהים האב, וציותו הביא הלל רב מפי כל אחיו של המשיח לכבוד אלוהים.

הנה המשיח מזדהה עימנו בני האדם ולכן בא אלינו ומת עבורנו כשה קורבן אלוהים.

ומה עלינו לעשות בתגובה?

לבזות אותו? לזלזל בו? להתעלם ממנו?

חס וחלילה!

ישעיה הנביא אומר: (ח’ 17-18)

(פסוק 13) וקיויתי לו – משפט הראוי לאלוהים בלבד, ומשתייך בקונטקסט למילים כמו, נס-עמים, יקהת עמים (בראשית מט 8-12, ישעיה יא 8-11 ועוד), אשר כולם מתייחסים למשיח עצמו כאלוהים לכל דבר ועניין.

עלינו להזדהות עם המשיח ולקבלו כאדון ומושיע מן החטא.

אל תתנו לחזות האנושית לבלבל אתכם.

אומנם ישוע בא בדמות אדם (זאת כדי למלא תכלית נפלאה עבור בני אדם), אך בשום רגע הוא לא איבד את אלוהותו. אוי למי שמזלזל בישוע רק מכיוון שהריק מעצמו ולבש אדם כדי להושיענו (אל הפיליפים ב’ 4-9)

האדון ישוע הוא תקוותנו!.

תכלס: מה הסיבה להופעתו של המשיח ישוע בדמות אדם? ב’ 14-18.

  1. וכיון שלילדים הייתה שותפות של בשר ודם, כמו כן גם הוא שיתף עצמו בבשר ודם כדי שישבית על-ידי מותו את זה שבידו ממשלת המוות – הוא השטן,
  2. וישחרר את אלה שבגלל אימת המוות היו נתונים לעבדות כל ימי חייהם.
  3. הן לא במלאכים הוא תומך, אלא בזרע אברהם.
  4. לפיכך היה עליו להדמות לאחיו בכל דבר, למען יהיה כהן גדול רחמן ונאמן בענייני אלוהים לכפר על חטאי העם;
  5. כי מאחר שהוא עצמו סבל כאשר התנסה, הוא יכול לעזור לאלה אשר נתונים בניסיון.

הסבר:

חטאם של אדם וחווה הביא את קללת החטא על כל הבריאה אשר הם היו מופקדים עליה (ראה בראשית ג’ 16-19)

מכיוון שאדם וחווה היו תחת קללת החטא, כל מה שבא מהם ירש את אותה קללה (אל הרומים ה’ 12-21).

מכאן, הישועה של בני האדם, ובמילים פשוטות, ההצלה מקללת המוות שבאה בעקבות חטאם של אדם וחווה, חייבת לבוא מגורם שמחוץ לבריאה.

הישועה וכפרת החטאים חייבת לבוא מאלוהים.

ואומנם, אלוהים הבן בא לעולם כאדם, דרך הפרייתה של מרים דרך רוח הקודש (ראה הנבואה בספר ישעיה ז’ 14).

על מנת להוכיח שהמשיח הוא אכן בן האלוהים, היה עליו למלא את כל הנבואות שנובאו עליו – זהותו וכו’, וכן לחיות חיי טוהר וקדושה הנבחנים על ידי קיום מושלם של מצוות תורת אלוהים. שהרי שה האלוהים חייב להיות טהור ונטול כל שבר… ראה אל הגלטים ד’ 4-7.

כאשר המשיח ישוע מת על הצלב, דמו שנשפך יכול היה להוות דם כפרת חטאים לחוטאים.

כל הזבחים שהעלו בני ישראל על המזבח במקדש היוו צל וסמל לדמו המכפר של המשיח.

כמו שכל הבריאה קוללה בקללת מוות של החטא בגלל חטא אדם אחד, כך בגלל צדקתו של האחד, תיחשב צדקתו של הצדיק לצדקתו של כל המאמין בו (בראשית ט”ו 6, אל הרומים ה’ 12-21)

אז מדוע שהמשיח היה חייב לבוא בדמות אדם?

מכיוון שהוא בא להושיע בני אדם ולא מלאכים.

הוא בא כדי להבטיח שלזרע אברהם יינתנו כל ההבטחות שאלוהים הבטיח.

במותו הוא ניצח את השטן והפך את הנשק האולטימטיבי של השטן – המוות, ללא יעיל, מושבת (איה עוקצך מוות – קור”א ט”ו 56-57).

לסיכום פסוקים 17-18:

שני הפסוקים האחרונים שבפרק ב’ מהווים גם קרש הקפיצה להמשך האיגרת בה מתואר האדון ישוע ככוהן הגדול מפרק ד’ 14 – י’ 25.

שני הפסוקים הללו – 17-18 כוללים בתוכם 8 מילים וביטויים שכלולים גם בקטע ד’ 14-ה’ 3.

כוהן גדול [ב’ 17 –ד’ 14, ה’ 1]

חטא [ב’ 17 –ד’ 15, ה’ 1,3]

רחמן, רחמים [ב’ 17 –ד’ 16]

נוסה [ ב’ 18 –ד’ 15]

עזרה [ב’ 18 – ד’ 16]

בענייני אלוהים, שירות [ב’ 17 –ה’ 1]

העם [ ב’ 17 – ה’ 3]

החובה לפעול [ב’ 17 –ה’ 3].

כך בונה המחבר את התשתית להסבר והצגת האדון ישוע ככוהן הגדול והנעלה שלנו. כדמות היחידה הראויה לאמונתנו וכניעתנו.

–          מן הכוהן הגדול נדרש להיות מקרב העם אותו הוא מייצג

–          מן הכוהן הגדול נדרש להיות נקי כפיים וטהור.

–          מן הכוהן הגדול נדרש להיות מושלם

–          מן הכוהן הגדול נדרש להתנסות בכל שעובר על עמו – ואומנם האדון ישוע המשיח התנסה ועמד בתומתו וקדושתו בכל ניסיון (מתי ד’, קור”ב ה’ 21).

–          מן הכוהן הגדול נדרש שיביא ויציג קורבן מושלם, והנה הכוהן הגדול שלנו לא רק שהשלים את הסעיפים הראשונים בשלמות, אלא גם הציג את דמו הטהור כקורבן רצוי ומושלם ונצחי עבורנו.

האם דם שעירים ופרים עליון וטוב יותר? נו באמת!