אלימות במשפחה

הנושא: אחריות הקהילה כלפי הצד הנפגע וסמכותה בקביעת הפוגע כלא נושע.

מתוך ניסיון החיים למדתי שכל לימוד בנושא נישואין או גירושין חשוף לתגובות רגשיות.

למדתי שהנושא הרגיש הזה מעורר אנשים להגיב מן “הבטן” ולא תמיד מתוך הוראת הכתובים.

לפני שאתחיל בלימוד והסבר כלשהו, ברצוני להבהיר שאני מחשיב את מוסד הנישואין לדבר קדוש וחשוב.

מוסד הנישואין הינו המנגנון שנועד להציג בדרך הטובה ביותר והקרובה ביותר את האחדות האלוהית בשילוש, את ההרמוניה והשיתוף האידאלים בין מספר הוויות, אישויות.

לכן, אעשה הכל כדי לפתור בעיות בנישואין ואעזור כדי לשמור על שלמות הנישואין והתא המשפחתי.

לצערי הרב, אלימות במשפחה היא לא רק מנת חלקם של הלא מאמינים, אלא קיימת, ובמידה גוברת גם בקרב משפחות בגוף המשיח.

לפיכך, הקהילה אינה יכולה להתעלם מן הבעיה ולחשוב שאינה קיימת.

איך הקהילה צריכה לעזור ויכולה להיות מעורבת בתחום הקשה והמסובך הזה?

מה צריך להיות יחס הקהילה כלפי הקורבן וכלפי התוקף?

מהי סמכות הקהילה [סמכות מאלוהים כפי שמפורט בכתבי הקודש] כדי לפעול למגר את התופעה, להגן על הקורבנות, להרחיק את התוקף או לעזור ולתמוך בשיקומו?

כולנו יודעים ששעת לימוד אחת אינה יכולה לענות על כל השאלות והבעיות שעל הפרק, ולכן אתמקד בשני נושאים:

א.      אחריות הקהילה כלפי הצד הנפגע באלימות במשפחה

ב.      סמכות הקהילה בקביעת התוקף כלא נושע [לקביעה זו השלכות מרחיקות לכת לגבי הבחירה שנותרה בידי הקורבן].

א. אחריות הקהילה כלפי הצד הנפגע באלימות במשפחה

כל מאמין כן מתחבר בקהילה מקומית עם מאמינים אחרים.

הקהילה נקראת גוף המשיח וכל מאמין הינו איבר בגוף הנפלא הזה.

עלינו לזכור שהראש של הגוף הזה – הקהילה, הוא לא אחר מאשר האדון ישוע המשיח (אל האפסים ה, קור”א יב).

בספר מעשי השליחים פרק ב מתוארת הולדת קהילת המאמינים בישוע ושם גם מתוארת האחדות וההתחברות שהיתה בין המאמינים.

הפרקים הראשונים בספר מעשי השליחים מתארים שותפות ועזרה הדדית ברמה של הקרבה אישית.

המאמינים הראשונים לא רק עזרו זה לזה בכסף אלא בכל הנדרש לחיים ולחיים משיחיים.

במעשי השליחים פרק ה’ מתואר המקרה של חנניה ושפירה.

אותו זוג ששיקר לשמעון פטרוס בנוגע לנתינתם וזאת כדי לרכוש כבוד מאנשים.

הזוג מת בו במקום והמקרה גרם לכלל המאמינים לירוא את אלוהים כראוי לו.

אלוהים אפשר את המקרה כדי ללמד את אברי גוף המשיח שקהילת אלוהים מורכבת מאברים קדושים המתרחקים מן הרע על כל צורותיו.

המקרה לא רק גרם לכל המאמינים לתת בטוהר, אלא גם לחיות בכל תחומי החיים בטוהר, אמת וקדושה.

נראה שגוף המשיח היום גם כן זקוק למקרה נוסף של חנניה ושפירה…

רצונו של אלוהים עבור הקהילה, גופו, לא השתנה מאז.

הדבר שהשתנה זה יחסנו לכתבי הקודש ויחסנו כלפי שאר האחים והאחיות בגוף המשיח.

כמו שעניים יהיו בינינו עד שימוגר החטא, כך יהיו בינינו אנשים המתמודדים או יותר נכון לומר, לא מתמודדים היטב עם החטא.

אחים ואחיות יקרים,

כאשר משפחה סובלת מאלימות, נהרס שלום הבית. אינני מדבר על פרץ חד פעמי שנובע מקושי זמני כזה או אחר, אלא על דפוס התנהגות מתמשך

אלימות במשפחה גורמת לבני הבית לחיות במסגרת של טרור ולא של שלווה.

אלימות במשפחה גורמת לשאר אברי המשפחה להיות מתוחים ולהגיב בהתפרצויות של כעס, רוגז, או להתכנס בתוך עצמם, להתרחק מאחרים, ומה לא?

אלו החשופים לאלימות במשפחה לעיתים חווים חיים כפולים, מלאי צביעות, כי בקהילה או ליד אחרים הם מחייכים ומתנהגים רגיל, אך בביתם חרב כל עולמם.

לצערי, לעיתים הגורם האלים מתנהג בביתו ובקרב משפחתו כהתגלמות הרוע, אך במסגרת הקהילה או מחוץ לביתו, הוא מדבר ומתנהג כמלאך אלוהים.

 

כך או כך, אלימות במשפחה (אם לא תזכה להתייחסות ראויה מהקהילה), לבסוף גם תהרוס את ההתחברות של הנפגעים עם גוף המשיח.

כאשר הקורבנות של התוקף – ברוב המקרים – אשתו וילדיו, ז”א בני ביתו, אינם מקבלים עזרה ועידוד מגוף המשיח, הם מקבלים רושם מוטעה לגבי אלוהים.

חוסר מעורבות ראוי מצד הקהילה, כמוהו כמכה נוספת על המכות שאותם קורבנות חווים מההורה האלים.

אם כן, מה על הקהילה לעשות ואיך עליה להיות מעורבת בכל הנקרא: אלימות במשפחה?

 

  1. להיות קהילה נאמנה לכתובים וגואה באהבת האחים.

הזכות להיות מעורבים בחיים האישיים של בני הקהילה אינם נרכשים במספר דקות.

ילד מוכה על ידי הורה אלים, או אשה מוכה, בדרך כלל לא יגיעו מיד לביתו של הרועה או לאחד מזקני הקהילה, אם אין ביניהם התחברות אמיתית שנבנתה לאורך זמן באהבה וכבוד הדדי.

לכן, התשתית הראויה והנוחה המאפשרת לבני הקהילה לבקש עזרה גם בתחומים העדינים ומאוד רגישים כמו אלימות במשפחה, היא התחברות קדושה וכנה, לימוד נכון וראוי של כתבי הקודש, יישום דבר אלוהים בחיינו האישיים. וכמובן,, עדות משיחית ללא דופי של רועה הקהילה ומשפחתו וכן שאר הנהגת הקהילה.

כאשר אנו חיים כאיגרת כתובה של המשיח, אנו רוכשים את לב הקורבן ומקלים עליו לגשת אלינו לקבל ייעוץ ועזרה. כמו כן בונים אמון בלב הגורם התוקף כך שיסכים למעורבות שלנו בחייו ובחיי בני משפחתו.

 

כאשר הצד הנפגע יודע שבבית אלוהים נמצאים אחים נאמנים ואוהבים – הוא יפנה לעזרתם.

באותה מידה: כאשר קיים יחס בריא בין חברי הקהילה, יכול הרועה ושאר האחים להיות מעורבים בנושאים אישיים ורגישים של בני הקהילה במטרה לפתור בעיות וקשיים.

  1. להיות ערניים לשמחת החיים של האחים והאחיות בקהילה. או לחוסר שמחת החיים…

קורבן אלימות במשפחה בדרך כלל אינו זועק לעזרה לאחר מקרה האלימות הראשון.

לצערי, אנו מודעים לאלימות במשפחה רק בשלבים מתקדמים, לאחר שנעשה נזק נפשי רב לבני המשפחה.

–          עלינו להיות עירניים לשפת הגוף של הזוגות בקהילה. האם הם יושבים איש ליד רעהו? האם מבטיהם מצטלבים?

–          עלינו להיות עירניים להתנהגות ילדים כלפי הוריהם או כלפי ילדים אחרים.

לעיתים תסכולם מן המצב במשפחה מתבטא ביחס אלים ופוגע באחרים.

לדוגמא:

במקרה אחד התקשרתי לגבר נשוי בקהילה, כי אשתו שעוברת ליד הקהילה בכל יום נראית עצובה ובקושי מרימה את ראשה.

מבטה ושפת גופה כאדם הנמצא בדיכאון. לא היו ואין כל סימנים חיצוניים של אלימות על גופה.

התקשרתי אליו ושאלתי אותו אם הכל בסדר בנישואיהם?

חלקתי עימו שעצבותה של אשתו אינו בריא והאם הוא יודע מהי הסיבה? שאלתי אותו אם הוא אלים כלפיה?

הוא הודה לי על השיחה ואמר שהורי אשתו חולים ועוברים תקופה קשה בחו”ל. אשתו עצובה ומדוכאת מן המצב.

עודדתי אותו להשתתף יותר בפעילויות הקהילה כדי להתעודד ולהתחזק משאר אברי הגוף.

כן, לקהילה שאבריה קרובים זה לזה ומרגישים ערבות איש לרעהו, יש את הזכות והחובה לשאול שאלות אישיות ובנושאים פרטיים.

רק להזכירנו – הכניסה לפרטיות של האחר היא לא למען הרכילות וההתעניינות האישית אלא בגלל החשש לבעיות אלימות במשפחה, או חשש מהדרדרות לחטא כלשהו.

כמו כן, אם כבר האחים והאחיות חלקו חייהם עימך, אנא שמור על חיסיון הנתונים.

באיזו זכות התקשרתי?

–          מתוקף היותי אח באדון.

–          מתוקף היותנו קהילה שמעורבת בחיי אותה משפחה בתחומים אחרים.

כך, שאלתי ודאגתי נמדדו כחלק ממעורבותי כרועה האוהב את אותה משפחה ורוצה רק את שלומה.

לכן, קהילה שאבריה דואגים איש לרעהו בחיי היומיום, יש גם את החובה והזכות לשאול לשלום האחים במידה וסימני אלימות ניכרים על גופם או שנראה שינוי שלילי בהתנהגותם.

  1. זכותנו וחובתנו לשאול ולוודא שאחינו ואחיותינו באדון אינם בסכנה 

האדון ישוע מצווה עלינו לאהוב איש את רעהו כפי שהוא אהב אותנו.

אהבת האדון חייבת להתבטא גם בנכונות שלנו ובסמכות שלנו כאחים באדון וחברים באותה קהילה לשאול אם יש בעיה בנישואין כאשר אנו רואים את הסמפטומים.

אנו איברים איש לרעהו וערבים איש לחיי רעהו. האדון ישוע מצפה מאיתנו להתערב בצרה של אח ולא לעמוד מנגד.

מה לגבי הפרטיות של האחר?

כאשר אחד מהאחים או אחיות נמצא בסכנת חיים או שחייו מאומללים בגלל אלימות של בן הזוג, עלינו לפעול אך לעשות זאת בחכמה.

במקרה של אלימות פיזית, לא רק הכתובים אלא גם החוק דורש מאיתנו להתערב ולהודיע למשטרה.

קיימת חובת דיווח לרשויות במקרה של פגיעה בקטין!

  1. חובתנו לתמוך בכל תחום בקורבנות האלימות שבקהילה.

כאשר הורה אלים מופרד ממשפחתו על ידי השלטונות [בדוגמא זו אני מתייחס לאב אלים שהוא בדרך כלל גם המפרנס], על הקהילה להיות מעורבת בחיי הקורבנות ולוודא שמרכיבי חייהם החיוניים יסופקו להם.

אוכל, מחסה ולבוש. בית ספר לילדים.

אני מבין שהנושא יכול להיות מאוד רגיש, ולכן חשוב שאציין מספר כללים והנחיות.

במקרה בו הקהילה ממלאת מקום של האב המפרנס, וחובה עליה לעשות זאת, ישנם מספר הנחיות שחשוב לבצע: ז”א, התנייה למעורבות הקהילה למען הקורבן.

א. לבדוק לאשורו את המצב הכלכלי של המשפחה: מצב בבנק, גודל משכורת ותרבות הוצאות. יתכן ויהיה צורך בעזרה משפטית כדי לדעת מהן זכויות האשה והילדים כדי להעניק להם את שמגיע להם כחוק.

במידה והנתק בין האב המפרנס יהיה למספר חודשים, יש חשיבות רבה לשקיפות מצד המשפחה והקהילה בכל הנוגע לאפשרויות הכלכליות. חוסר אמון ושקיפות יהרסו את ההתחברות ואת המשך הסיוע.

על המשפחה להמשיך חייה בענווה, בדרך האדון, במסגרת הוצאות מוסכמת. ישנם דברים שאותה משפחה תצטרך לוותר עליהם!

על כל איבר במשפחה לנסות לעבוד – תלוי בגיל ובאפשרות, כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

לקהילה קטנה אין זכות לתרץ אי מעורבות כספית בגלל אי יכולת כלכלית.

על כל משפחות הקהילה להתאחד ולתת בהקרבה למען אותה משפחה בצרה.

לעיתים יתכן ויש מקום למעורבות והשתתפות קהילות נוספות באותו מאמץ.

הבה נזכור: לעיתים אין לנו, כי אנו עצמנו לא למדנו לתת בהקרבה.

ב. לבדוק איכות הקשר המשפחתי של הקורבנות לשאר בני המשפחה הביולוגית שלהם המוכנים ומסוגלים לעזור. כתבי הקודש מלמדים אותנו שחובה עלינו לעזור קודם כל לבני משפחתנו (טימ”א ה 8). השתתפות הקרובים בוודאי תקל על כל המוכנים לעזור.

ג. מקום מסתור? משפחות מאמצות לתקופה מוגדרת?

בתיאום עם הרשויות במידת הצורך.

במידה והתוקף מאיים בתקיפה נגד בני משפחתו, ואינו מתכוון להישמע לצווי הגבלה, יש לבדוק אפשרות בה בני משפחתו זוכים למקום מגורים אחר ובטוח.

אחים ואחיות יקרים:

אנא זיכרו שהאהבה בינינו היא העדות לקשר שלנו עם ישוע.

למרות שהאב בשלב זה מאיים על משפחתו, העדות האוהבת שלנו לבני משפחתו תהווה כלי אפשרי לחזרה בתשובה מאוחר יותר (יוחנן טו 34-35)

למרות הקושי בו המשפחה נמצאת, הם יראו בקהילה ובאדון מקלט חם ומשפחה אוהבת – הם יחוו שהאמונה שלנו באמת חיה וקיימת ואינה אוסף מילים והרצאות תיאורטיים (איגרת יעקב ב 26).

חווינו מקרה בו האב עזב את משפחתו. האם עם שני ילדיה הקטנים נותרו ללא כל מקור פרנסה.

הקהילה שילמה את השכירות והמחיה למשפחה במשך שישה חודשים.

כאשר האב חזר בתשובה, הוא היה אסיר תודה לאדון עבור אחים ואחיות ששמרו על משפחתו.

כל העת, על האם והנהגת הקהילה לבדוק דרכים ואפשרויות בהן האם מנסה למצא עבודה ולעזור בכלכלת המשפחה.

ד. במקביל על הקהילה לפעול בחיי האב האלים:

איך פועלים בחיי אב אלים הטוען שהוא מאמין בישוע? בהמון תפילה!

–          חשוב להבין את הסיבות לאלימות. כידוע, צריך שניים לטנגו ולכן חשוב לשמוע את שני הצדדים. אין בזאת הסכמה לאלימות – לעולם לא, אך כדי להגיע לפתרון ולרכוש את לב המעורבים – חשוב לשמוע את שני הצדדים.

בחסד אלוהים יתכן שהאב יחזור בתשובה ויקבל עזרה ותמיכה כדי לא לחזור על אותה טעות.

במידה והאב האלים מתבצר בעמדתו ודוחה כל ניסיון לעזרה, כי אז מוטלת על הקהילה להוציא לפועל משמעת קהילתית לפי הכתוב בבשורת מתי יח 15-20.

התהליך חייב להיעשות עם רגישות, אהבה, אך גם בנחרצות.

במידה ותהליך המשמוע הקהילתי הסתיים והאב עדיין מתבצר בדעתו וממשיך למרוד נגד הוראת אלוהים, אז אפשר לקבוע כי אינו נושע…

אני מבין שקביעה שכזו מעלה גבה אצל רבים:

באיזה זכות תקבע אם אדם נושע או לא?

כמה זמן נחוץ לחכות כדי לקבוע החלטה שכזו?

ובכן, דבר אלוהים מלמדנו מה הם פועלם ומעשיהם של הלא נושעים.

בעוד כל אדם נושע יכול ליפול במלכודת החטא, הרי שהתנהגות בזויה ומתמשכת מהווה עדות לאיכות וסוג הפרי שאותו אדם מניב.

האדון ישוע אמר: “…לכן בפרותיהם תכירו אותם.” (מתי ז 18-20)

שאול השליח מציין בפרוטרוט את מרכיבי פרי הבשר לעומת פרי הרוח (אל הגלטים ה 19-23). ראה גם יוחנן יד 15-21, יוח”א ד 9-12.

כאשר אדם מתמיד בסגנון חיים המבזה את אלוהים, התנהגותו מהווה הצהרת סוג האמונה שבה הוא אוחז.

האם יתכן שאותו אדם הינו נושע שנפל עמוק וצריך פרק זמן ארוך לשיקום?

יתכן!

לכן, אינני קובע זמן מוחלט לקביעת אי-ישועה אלא משאיר זאת בידיהם של מנהיגי הקהילה המכירים את התוקף ומודעים יותר לסגנון חייו.

במקרים רבים האלימות הייתה תמיד אך הקורבן התלונן רק בשלב מאוחר ובלתי נסבל. ז”א, התוקף אינו יכול לטעון כי היה מאמין בכלל…

המשמפעת הקהילתית וקביעת זקני הקהילה לגבי אותו תוקף מהווה כלי המבהיר לו את האמת ודוחף אותו להחלטה – הלוואי שיחזור בתשובה וייוושע.

עלינו להכיר בעובדה חשובה:

בבשורת מתי יח 15-20 אלוהים מעניק להנהגת הגוף את הזכות לקבוע עובדה משפטית:

מה שתקבעו על פי רצון אלוהים בארץ – יתקבל בשמים.

רבים משתמשים בפסוקים אלו בקונטקסט שגוי.

אין פסוקים אלו טוענים שנוכחות אלוהים קיימת רק אם שניים או יותר נפגשים ומתחברים.

רוח אלוהים שוכן בכל מאמין מתוקף היותו נושע שנולד מחדש (קור”א ג 16-17, אל האפסים א 13-14).

הפסוקים מעניקים תוקף משפטי המקובל אצל אלוהים למרות שנקבע בארץ על ידי שליחיו, האחראים על הצאן היקר של אלוהים.

מה קורה אם התוקף המוכרז כלא נושע מחליט להתגרש מאישתו הנושעת?

מכיוון שמוסד הנישואין הינו מוסד קדוש, אל לנו לעולם לקפוץ על המציאה לגירושין מאדם שאינו מאמין.

כתבי הקודש מלמדים שקדושת הנושע מכסה גם על האיבר הלא נושע (קור”א ז 14).

אין במילים אלו חס וחלילה לעודד נישואין עם מי שאינו מאמין. כתבי הקודש אוסרים זאת (קור”ב ו 14-17).

אני רק מתייחס למצב בו זוג התחתן כלא נושע ולאחר מכן אחד מהם נושע.

אך אם הצד שאינו מאמין ייתעקש להתגרש, כי אז יכול הצד שאינו מאמין לאפשר זאת (קור”א ז 15).

ומה הלאה?

האם כדאי מיד להינשא למאמין?

גם שאול השליח אינו מעודד גירושין וממליץ להביא לפיוס.

לכן, גם אם הצד הלא נושע החליט להתגרש, ראוי יותר עבור המאמין שננטש להישאר פנוי.

אין לו חובה להישאר פנוי, אך עדיף שיישאר פנוי – לשרת את משפחתו וקהילתו לכבוד האדון.

הסיבה?

–          מוסד הנישואין חשוב וקדוש מדחפינו. יתכן שהמתגרש יתחרט ויחזור בתשובה לאחר מספר חודשים או שנים בודדות.

ומה אם הננטש אינו יכול להישאר פנוי?

הננטש יכול להינשא שוב אך למאמין. אך יחד עם זאת תהיה זו טפשות והחלטה מאוד לא חכמה אם ינשא מחדש לאחר זמן קצר.

יש מקום להגות, תפילה, בחינה וחקר הנפש.

אם אפשר [גם תלוי בגיל] – עדיף להישאר פנוי יותר לעבודת האדון.