תנ"ך מבואר

ספר הושע פרק ט

1 אַל־תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל־גִּיל כָּעַמִּים, כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ; אָהַבְתָּ אֶתְנָן, עַל כָּל־גָּרְנוֹת דָּגָן׃ 2 גֹּרֶן וָיֶקֶב לֹא יִרְעֵם; וְתִירוֹשׁ יְכַחֶשׁ בָּהּ׃ 3 לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ יהוה; וְשָׁב אֶפְרַיִם מִצְרַיִם, וּבְאַשּׁוּר טָמֵא יֹאכֵלוּ׃ 4 לֹא־יִסְּכוּ לַיהוָה יַיִן וְלֹא יֶעֶרְבוּ־לוֹ, זִבְחֵיהֶם, כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם, כָּל־אֹכְלָיו יִטַמָּאוּ; כִּי־לַחְמָם לְנַפְשָׁם, לֹא יָבוֹא בֵּית יהוה׃ 5 מַה־תַּעֲשׂוּ לְיוֹם מוֹעֵד; וּלְיוֹם חַג־יהוה׃ 6 כִּי־הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד, מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם; מַחְמַד לְכַסְפָּם, קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם, חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם׃


7 בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה, בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם, יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל; אֱוִיל הַנָּבִיא, מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ, עַל רֹב עֲוֹנְךָ, וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה׃ 8 צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם־אֱלֹהָי; נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל־כָּל־דְּרָכָיו, מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו׃ 9 הֶעְמִיקוּ־שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה; יִזְכּוֹר עֲוֹנָם, יִפְקוֹד חַטֹּאותָם׃ {ס}

10 כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר, מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם; הֵמָּה בָּאוּ בַעַל־פְּעוֹר, וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת, וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם׃ 11 אֶפְרַיִם כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם; מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן׃ 12 כִּי אִם־יְגַדְּלוּ אֶת־בְּנֵיהֶם, וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם; כִּי־גַם־אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי מֵהֶם׃

13 אֶפְרַיִם כַּאֲשֶׁר־רָאִיתִי לְצוֹר שְׁתוּלָה בְנָוֶה; וְאֶפְרַיִם לְהוֹצִיא אֶל־הֹרֵג בָּנָיו׃
14 תֵּן־לָהֶם יהוה מַה־תִּתֵּן; תֵּן־לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל, וְשָׁדַיִם צֹמְקִים׃
15 כָּל־רָעָתָם בַּגִּלְגָּל כִּי־שָׁם שְׂנֵאתִים, עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם, מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם; לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם, כָּל־שָׂרֵיהֶם סֹרְרִים׃ 16 הֻכָּה אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ פְּרִי בלי־ (בַל־) יַעֲשׂוּן; גַּם כִּי יֵלֵדוּן, וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם׃ {ס}

17 יִמְאָסֵם אֱלֹהַי, כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ; וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם׃ {ס}
קרובים ימי העונש
1 ישראל, אל תשמח, אל תחגוג כפי שעושים העמים האחרים. כי בגדת באלוהיך, אהבת את שכר מעשי הזנות שעשית בכל גרָנות הדגן. 2 הגורן והיקב לא יפרנסו אותם, היין לא ישמח אותם. 3 הם לא יוכלו להישאר בארץ ה'. אפרים ישוב למצריים והגולים יאכלו באשור מזון טמא. 4 הם לא יקריבו לה' קרבנות יין, והזבחים שלהם לא יהיו רצויים בעיניו אלא יהיו כמו מזון לאבלים שהאוכלים ממנו נטמאים. שיאכלו את המזון שלהם בעצמם – אין להביא ממנו לבית ה'! 5 מה תעשו במועדים ובחגי ה'? 6 הם יברחו מארצם בגלל שודדים. מצריים תאסוף אותם ומוֹף תקבור אותם. עשבים יצמחו בבתיהם היפים שהם צברו בהם את כספם. קוצים יצמחו במקומות המגורים שלהם.
7 קרובים ימי העונש! קרובים ימי הגמול על כל חטאיך ועל שנאתך הרבה, שיֵדע ישראל! נביאיך טיפשים. אנשי הרוח שלך משוגעים. 8 אלוהיי הוא ששלח את הנביא לאפרים אבל מלכודות טמונות בכל דרכיו, שנאה ממלאת את בית אלוהיו. 9 השחיתות שלהם עמוקה כמו בימי החטא בגבעה. ה' יזכור את חטאיהם ויעניש אותם על כך.
10 "כשמצאתי את ישראל, שמחתי כמו מי שמוצא ענבים במדבר. שמחתי באבותיכם כמו בפרי הראשון של התאנה בתחילת העונה. אבל הם הלכו לבעל פְּעוֹר, שם הקדישו את עצמם לבוֹשֶׁת* [בושת – מלשון בושה. כינוי גנאי לאליל בעל] ונעשו טמאים כמו האליל שאהבו. 11 אשר לאפרים, כבודו יעלם כמו ציפור, יָמוּת בלידה, בבטן אמו בזמן ההריון. 12 גם אם יזכו לגדל את בניהם אמית את בניהם לפני שיתבגרו. אוי להם כאשר אעזוב אותם!
13 בעבר ראיתי את אפרים כמו עץ תמר השתול במִרעה ועכשיו בני אפרים מוּצָאים להורג".
14 תן להם, ה'. מה תיתן? תן להם מוות ברחם ושדיים שאין בהם חלב!
15 "כל רעתם מתגלה בגִלגל. אני שונא אותם בגלל מעשיהם הרעים שם. אגרש אותם מארצי. לא אמשיך לאהוב אותם כי השרים שלהם מורדים. 16 בני אפרים יהיו כמו עץ שנפגע, ששורשיו יבשו והוא אינו יכול לעשות פרי. גם אם יוולדו להם ילדים, אמית את ילדיהם האהובים".
17 אלוהיי ידחה אותם כי לא שמעו בקולו, לכן ינדדו בין העמים".