תנ"ך מבואר

ספר הושע פרק ד

1 שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; כִּי רִיב לַיהוָה עִם־יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי אֵין־אֱמֶת וְאֵין־חֶסֶד וְאֵין־דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ׃ 2 אָלֹה וְכַחֵשׁ, וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף; פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ׃ 3 עַל־כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ, וְאֻמְלַל כָּל־יוֹשֵׁב בָּהּ, בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם; וְגַם־דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ׃ 4 אַךְ אִישׁ אַל־יָרֵב וְאַל־יוֹכַח אִישׁ; וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן׃ 5 וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם, וְכָשַׁל גַּם־נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה; וְדָמִיתִי אִמֶּךָ׃ 6 נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת;

כִּי־אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ, וְאֶמְאָסְאךָ מִכַּהֵן לִי, וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ, אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם־אָנִי׃ 7 כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ־לִי; כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר׃ 8 חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ; וְאֶל־עֲוֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ׃ 9 וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן; וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו, וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ׃ 10 וְאָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ, הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ; כִּי־אֶת־יהוה עָזְבוּ לִשְׁמֹר׃



11 זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח־לֵב׃ 12 עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל, וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ; כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה, וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם׃ 13 עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ, וְעַל־הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ; עַל־כֵּן, תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם, וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה׃ 14 לֹא־אֶפְקוֹד עַל־בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל־כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי־הֵם עִם־הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ, וְעִם־הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ; וְעָם לֹא־יָבִין יִלָּבֵט׃

15 אִם־זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל, אַל־יֶאְשַׁם יְהוּדָה; וְאַל־תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל, וְאַל־תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן, וְאַל־תִּשָּׁבְעוּ חַי־יהוה׃ 16 כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה, סָרַר יִשְׂרָאֵל; עַתָּה יִרְעֵם יהוה, כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב׃ 17 חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח־לוֹ׃ 18 סָר סָבְאָם; הַזְנֵה הִזְנוּ, אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ׃ 19 צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ; וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם׃ {ס}
העם חוטא ונענש
1 בני ישראל, שִמעו את דבר ה': "יש לה' טענות נגד תושבי הארץ, כי אין בָּארץ אמת ואין חסד ואנשים אינם מכירים את אלוהים. 2 שבועות והכחשות, מעשי רצח, גניבה וניאוף התרבו. שלוליות דם הנרצחים נוגעות זו בזו. 3 לכן הארץ מתאבלת וכל תושביה אומללים, הם מתים עם בעלי החיים והעופות וגם הדגים מתים. 4 איש אינו מתווכח אִתכם ואיש אינו מוכיח אֶתכם, כי אתם כמו אלה שמתווכחים אפילו עם הכוהנים. 5 אתה נכשל ביום והנביא נכשל אתך בלילה – ואת אמך אהרוג. 6 עמי אובד כי אינו מכיר את אלוהים.
"כיוון שסירבת להכיר את אלוהים אסרב להרשות לך לשרת אותי ככוהן. כיוון ששכחת את תורת אלוהיך, גם אני אשכח את בניך. 7 ככל שגדל מספרם הם חטאו לי יותר, לכן אהפוך את כבודם לבושה. 8 הם אוכלים את הקרבנות שעמי מקריב על חטא, ומקווים שהעם ימשיך לחטוא. 9 העם נוהג כמו הכוהנים. אעניש אותו על התנהגותו, אגמול לו על מעשיו! 10 הם יאכלו ולא ישבעו, יעשו מעשי זנות ולא יתרבו, כי עזבו את ה' ולא שמרו את חוקיו".
בגידה ועבודת אלילים
11 "זנות ויין משתלטים על הלב. 12 עמי מתייעץ בעץ שלו, מקל אומר לו מה לעשות, רוח של זנות מתעה את בני עמי, הם בוגדים באלוהיהם. 13 הם זובחים על ראשי ההרים ושורפים קרבנות על הגבעות, מתחת לעצי אלון, לִבְנֶה ואֵלָה, כי צִלם טוב. לכן בנותיכם עושות מעשי זנות והכלות שלכם נואפות. 14 לא אעניש את בנותיכם על מעשי הזנות שלהן ולא את כלותיכם על מעשי הניאוף שלהן כי הגברים שוכבים עם הזונות, מקריבים זבחים עם זונות המוקדשות לאלילים, ואלה שאינם מבינים נכשלים.
15 "אם אתה, ישראל, זונֶה, אל תגרום גם ליהודה לחטוא. אל תבואו לגִלגל, אל תעלו לבית אָוֶון ואל תישבעו 'חי ה' '. 16 ישראל מרד בה' כמו פרה מורדת, עכשיו ירעה אותם ה' כמו כבש במדבר. 17 אפרים דבק בפסלי האלילים, הנח לו. 18 כאשר שריו מפסיקים לשתות יין, הם מרבים לזנות. הם אוהבים מעשים מבישים. 19 רוח תעיף אותם והם יתאכזבו מהזבחים שהם מקריבים".