תנ"ך מבואר

ספר עמוס פרק א

1 דִּבְרֵי עָמוֹס, אֲשֶׁר־הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ; אֲשֶׁר חָזָה עַל־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ׃ 2 וַיֹּאמַר יהוה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלָיִם יִתֵּן קוֹלוֹ; וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים, וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל׃ {פ}


3 כֹּה אָמַר יהוה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת־הַגִּלְעָד׃
4 וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל; וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד׃ 5 וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק, וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת־אָוֶן, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן; וְגָלוּ עַם־אֲרָם קִירָה אָמַר יהוה׃ {פ}


6 כֹּה אָמַר יהוה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם׃ 7 וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה; וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ׃ 8 וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן; וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל־עֶקְרוֹן, וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים, אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה׃ {פ}


9 כֹּה אָמַר יהוה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי־צֹר, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם, וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים׃ 10 וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר; וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ׃ {פ}

11 כֹּה אָמַר יהוה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו, וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ, וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח׃ 12 וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן; וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בָּצְרָה׃ {פ}

13 כֹּה אָמַר יהוה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי־עַמּוֹן, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד, לְמַעַן הַרְחִיב אֶת־גְּבוּלָם׃ 14 וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ; בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה, בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה׃ 15 וְהָלַךְ מַלְכָּם בַּגּוֹלָה; הוּא וְשָׂרָיו יַחְדָּו אָמַר יהוה׃ {פ}
1 אלה דברי עמוס הרועה מתְקוֹעַ, שניבא על ישראל שנתיים לפני רעידת האדמה בימי עוּזִיָה מלך יהודה ובימי יָרָבְעָם בן יוֹאָשׁ מלך ישראל. 2 עמוס אמר: "ה' שואג מציון ומירושלים משמיע קול, לכן שוררת שממה בשדות המרעה, יש יובש בהר הכרמל".
עונשם של העמים השכנים
ארם
3 כך אמר ה': "על הפשעים המצטברים של אנשי דמשק לא אסלח, על אכזריותם הקיצונית כלפי תושבי גלעד.
4 לכן אצית אש בבית חֲזָאֵל והיא תשרוף את ארמונות בן הֲדַד. 5 אשבור את הבריח של שער דמשק ואשמיד את כל תושבי בקעת אָוֶון ואת המחזיק בשלטון בבקעת עֶדֶן. הארמים יִגְלו לְקִיר", אמר ה'.
פלשתים
6 כך אמר ה': "על הפשעים המצטברים של אנשי עזה לא אסלח, על שהִגלו את כל התושבים ומסרו אותם לאֱדום. 7 לכן אצית אש בחומת עזה והיא תשרוף את ארמונותיה. 8 אשמיד את כל תושבי אשדוד ואת המחזיק בשלטון באשקלון. אעניש את עֶקְרוֹן וגם הפלשתים הנותרים יושמדו", אמר אדוני ה'.
צור
9 כך אמר ה': "על הפשעים המצטברים של אנשי צוֹר לא אסלח, על שהסגירו את כל הגוֹלים לאֱדום ולא שמרו את ברית האחים. 10 לכן אצית אש בחומת צור והיא תשרוף את ארמונותיה".
אדום
11 כך אמר ה': "על הפשעים המצטברים של אֱדום לא אסלח, על שנלחם באחִיו ללא רחמים, התנפל עליו תמיד בכעס ושמר לו טינה לנצח. 12 לכן אצית אש בתֵימָן והיא תשרוף את ארמונות בָּצְרָה".
עמון
13 כך אמר ה': "על הפשעים המצטברים של בני עמון לא אסלח, על שקרעו בגלעד בטני נשים הרות כדי להרחיב את גבולות ארצם. 14 לכן אצית אש בחומת רבת עמון והיא תשרוף את ארמונותיה בתרועה ביום מלחמה, בסערה ביום סוּפה. 15 מלכם יֵצא לגולה, הוא וכל שריו", אמר ה'.