תנ"ך מבואר

ספר עמוס פרק ט

1 רָאִיתִי אֶת־אֲדֹנָי נִצָּב עַל־הַמִּזְבֵּחַ, וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים, וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם, וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג; לֹא־יָנוּס לָהֶם נָס, וְלֹא־יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט׃ 2 אִם־יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל, מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם; וְאִם־יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם אוֹרִידֵם׃ 3 וְאִם־יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים; וְאִם־יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת־הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם׃ 4 וְאִם־יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיבֵיהֶם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת־הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם; וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה׃
5 וַאדֹנָי יְהוִה הַצְּבָאוֹת, הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג, וְאָבְלוּ כָּל־יוֹשְׁבֵי בָהּ; וְעָלְתָה כַיְאֹר כֻּלָּהּ, וְשָׁקְעָה כִּיאֹר מִצְרָיִם׃ 6 הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מעלותו (מַעֲלוֹתָיו), וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ; הַקֹּרֵא לְמֵי־הַיָּם, וַיִּשְׁפְּכֵם עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ יהוה שְׁמוֹ׃
7 הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יהוה; הֲלוֹא אֶת־יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר׃
8 הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה, וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; אֶפֶס, כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת־בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם־יהוה׃ 9 כִּי־הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל־הַגּוֹיִם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל; כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה, וְלֹא־יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ׃ 10 בַּחֶרֶב יָמוּתוּ, כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי; הָאֹמְרִים, לֹא־תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה׃
11 בַּיּוֹם הַהוּא, אָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת־פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם׃ 12 לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת־שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל־הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם; נְאֻם־יהוה עֹשֶׂה זֹּאת׃ {פ}
13 הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל־הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה׃ 14 וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְשָׁתוּ אֶת־יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶם׃ 15 וּנְטַעְתִּים עַל־אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, אָמַר יהוה אֱלֹהֶיךָ׃
החורבן
1 ראיתי את אדוני עומד על יד המזבח. הוא אמר: "הכה בכותרות שבראש עמודי המקדש והמפתנים ירעדו. שבוֹר אותם מעל כולם ואת הנשארים אהרוג במלחמה. איש מהם לא יברח, אף פליט לא ימלט. 2 אם יחפרו ויגיעו לשאוֹל, משם אקח אותם. אם יעלו לשמים, משם אוריד אותם. 3 אם יתחבאו בראש הכרמל, שם אחפש ואתפוס אותם. אם יסתתרו מפניי בקרקעית הים, שם אצווה על הנחש להכיש אותם. 4 אם ילָקחו בשבי על ידי אויביהם, אצווה להרוג אותם שם במלחמה. אקפיד להרע להם, לא להיטיב אִתם".
5 כשאדוני ה' צבאות נוגע בארץ היא נמסה וכל תושביה מתאבלים, היא מתרוממת כולה כמו נהר, שוקעת כמו נהר מצריים. 6 הוא בונה בשמים את מקומות המשכן שלו, את כיפת השמים הקים מעל הארץ, הוא פוקד על מי הים ושופך אותם כרצונו על פני הארץ. ה' שמו!
7 "הרי אתם שווים בעיניי לבני כּוּשׁ, בני ישראל", אמר ה'. "הרי את ישראל העליתי ממצריים, את הפלשתים מכְּרֵתִים ואת האֲרָמים מקִיר".
8 עיני ה' מתבוננות בממלכה החוטאת: "אשמיד אותה מעל פני האדמה, אבל את משפחת יעקב לא אשמיד", אמר ה'. 9 "אצווה לנעֵר את בני ישראל בין כל העמים כמו שמנערים מסננת, ואף גרגר לא יפול לארץ. 10 כל החוטאים מבני עמי ימותו במלחמה, כל האומרים, 'לא תבוא ולא תקרב אלינו שום צרה'.
11 "ביום ההוא אקים את סוכת מלכות דוד ההרוסה, אסתום את הפרצות בחומותיה ואת הריסותיה אשקם, אבנה אותה מחדש כפי שהייתה בעבר. 12 אלה שנקראים על שמי יִרשו את שארית אֱדום ואת העמים האחרים", אמר ה', שגם יעשה זאת.
13 "יבואו ימים", אמר ה', "שמרוב יבול יפגוש החורש בקוצר ודורך הענבים בזורע. מרוב פרי יטפטפו ההרים מיץ, מיץ יזרום מכל הגבעות. 14 אשיב את שבויי עמי ישראל ובניו יבנו ערים שוממות ויתיישבו בהן. הם יטעו כרמים וישתו מהיין שלהם, ישתלו גני פרי ויאכלו מהפֵּרות שלהם. 15 אטע אותם באדמתם, והם לא יֵעקרו שוב מהאדמה שנתתי להם", אמר ה' אלוהיך.