יוחנן פרק ג' 10-15
בשורת יוחנן פרק ג, פסוקים 10-15 – נקדימון וישוע: איך נולדים מן הרוח כדי לראות את מלכות אלוהים? (חלק ב)
השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח – שיעור מס' 8
בשורת יוחנן פרק ג, פסוקים 10-15
נקדימון וישוע: איך נולדים מן הרוח כדי לראות את מלכות אלוהים? (חלק ב)
נקדימון, יהודי פרוש אשר נחשב לחכם בנוגע לתורה, חבר הסנהדרין ("שר ליהודים"), בא לישוע בלילה כדי לשוחח איתו.
נקדימון לא בא לחפש איך להיוושע או להיחשב צדיק מכיוון שהפרושים האמינו שייחוסם היהודי ושמירת מצוות התורה הם ביטוח ישועתם. נקדימון מבחינתו כבר הגיע לדרגה הארצית הגבוהה ביותר והדבר היחידי שעוד היה חסר לו זה אותה הקירבה לאלוהים כמו שנראתה במעשיו של ישוע.
נקדימון בא כדי לשאול את ישוע: אילו מעשים עשית כדי להגיע לכזו קירבה לאלוהים, עד כי אלוהים עובד דרכך? אילו מעשים אני (נקדימון) צריך עוד לעשות היום כדי שגם אני אוכל להתקרב לאלוהים, כמוך?
בפסוק 3 ישוע הסביר לנקדימון שמה שיאפשר לו לראות את מלכות האלוהים (להתקרב לאלוהים) זאת לידה שניתנת משמים. זה דבר שאלוהים נותן ולא מעשה כוח בני אדם.
נקדימון הבין את העיקרון אבל מה שהטריד אותו כרגע זה:
אם הכניסה למלכות אלוהים ניתנת מאלוהים ואינה תלויה בכוח המעשים, אז מהם הקריטריונים שעל פיהם אלוהים נותן לאדם לראות את מלכותו?
מהו הקריטריון שעל פיו רוח אלוהים תיכנס אליך?
בפסוקים 10-13 ישוע אומר לנקדימון:
10 עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר אֵלָיו: “אַתָּה מוֹרֶה בְּיִשְׂרָאֵל וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת זֹאת?
11 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, אֶת אֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים וְאֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ עַל זֶה אֲנַחְנוּ מְעִידִים, וְאֶת עֵדוּתֵנוּ אֵינְכֶם מְקַבְּלִים.
12 אִם בְּאָמְרִי לָכֶם דְּבָרִים מֵעִנְיְנֵי הָאָרֶץ אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ אִם אֹמַר לָכֶם דְּבָרִים מֵעִנְיְנֵי הַשָּׁמַיִם?
13 אִישׁ לֹא עָלָה הַשָּׁמַיְמָה מִלְּבַד זֶה שֶׁיָּרַד מִן הַשָּׁמַיִם – בֶּן־הָאָדָם.
שימו לב לסגנון התשובה של ישוע. כשנקדימון בא אליו הוא אמר: "רבי, אנחנו יודעים…" (פסוק 2). כשנקדימון אמר אנחנו יודעים, הוא התייחס לכך שהוא התדיין עם רבנים ומורים השווים או דומים לו במעמדם. כעת ישוע עונה וגם הוא אומר: "אנו יודעים", "אנחנו מדברים", "אנחנו מעידים". כשישוע דיבר בגוף רבים הוא התכוון לאביו שבשמים ולרוח הקודש.
מכאן – ה – "אנחנו יודעים, מעידים, מדברים" של ישוע הינו עליון יותר ואמין יותר!
בדבריו של ישוע יש רמז לריבוי ההוויות בשלמות האלוהית האחת (ישעיה מ"ח 16). הרמז של ישוע ברור – ישוע הוא הוויה אלוהית!
הקריטריון שעל פיו אלוהים מעניק לאדם את רוחו תלויה בקבלת דברו של ישוע!
הנתון הזה מתבהר יותר בפסוק 13 ואילך.
ישוע מצביע על עצמו כאחד אשר ירד מן השמים ובא לומר לנו את האמת ישירות מאלוהים.
המילים שישוע משתמש בהם ומצביע על עצמו כאחד המקיים אותם לקוחות מספר משלי פרק ל' פסוקים 1-4 ומספר דניאל פרק ז'.
בספר משלי פרק ל' אנו למדים שידיעת אלוהים מתבססת על ידיעת שם אלוהים האב ובנו.
"מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחופניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע"…
ישוע מכנה עצמו בן-האדם וכך מצביע על עצמו כאחד המתואר בספר דניאל ז 13-14:
- "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן-אדם, ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו.
- שלטון וכבוד ומלכות נתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תכלה."
כשפסוקים אלו מתחברים למזמור תהילים פרק ב' אז ניתן להבין שישוע מצביע על עצמו כבן האלוהים, המשיח, מלך העולם!
לאחר שישוע מבסס את זהותו וסמכות דבריו, הוא מסביר לנקדימון בפסוקים 14-15 את הסיבה שלשמה הוא בן האלוהים, המשיח, בא לעולם:
14 וּכְמוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ מֹשֶׁה אֶת הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר, כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיּוּרַם בֶּן־הָאָדָם,
15 לְמַעַן יִהְיוּ חַיֵּי עוֹלָם לְכָל הַמַּאֲמִין בּוֹ.
ישוע מציין לנקדימון שתכלית עבודתו של בן האדם, דומה לפעולתו של נחש הנחושת על העמוד במדבר.
ישוע מציין את הדוגמא מספר במדבר פרק כא 4-9:
- "וַיִּסְעוּ מֵהור הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבוב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.
5. וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלוֹהִים וּבְמשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל.
6. וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל.
7. וַיָּבוֹא הָעָם אֶל-משֶׁה וַיאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָך, הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה, בְּעַד הָעָם.
8. וַיאמֶר יְהוָה אֶל-משֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אוֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אוֹתוֹ, וָחָי.
9. וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחוֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת, וָחָי."
בהיותם במדבר, התלוננו בני ישראל נגד אלוהים. נמאס להם ללכת סחור סחור במדבר וביטחונם בהדרכת אלוהים אפסה. בתגובה, שילח בהם אלוהים את הנחשים.
הנחשים הכישו המון בעם ורבים מתו. העם בא אל משה, התוודה על חטאו וביקש מאלוהים שיסיר מעליהם את הנחשים.
אלוהים ציווה על משה לעשות נחש מנחושת ולהציבו על עמוד.
על מנת להבריא מארס הנחש, נדרש כל אדם להביט אל נחש הנחושת המורם.
זיכרו, העם קיבל את העונש בגלל שלא בטח באלוהים ובא בתלונות. אלוהים העמיד לפניהם מבחן אשר צריך היה להחזיר את ביטחונם ואמונם בו.
חשבתי על מבחן הנחש רבות:
הנחשים הכישו כל אדם, ללא הבדל בין זכר ונקבה, עשיר או עני, צדיק או רשע, חכם או טיפש. אנשים נואשים מנסים להציל את עצמם או את ילדיהם על ידי מציצת הארס, קטיעת איברים וכל דרך שעלתה במוחם, וכל ניסיון הצלה שניסו, נגמר במות האדם.
והנה מה מבקש מהם אלוהים? פעולה אבסורדית!
במקום לבצע איזו פעולה רפואית, מבקש אלוהים שיביטו לעבר נחש הנחושת המורם.
מי שיביט לעבר הנחש המורם, יבריא מארס הנחש, וחייו יוחזרו לו.
מבחן הנחש הבהיר לבני ישראל ללא הבדל כי חייהם אינם תלויים ביכולת עצמית שלהם אלא ניתנים להם על סמך אמונה ובטחון אישי באלוהים.
הנתון הזה היה תשובה מאוד ברורה לנקדימון!
"אתה מבין, נקדימון? אתם מנסים להיפטר מחטאיכם על ידי מצוות ומעשים טובים אבל כל אלו לא יכפרו על חטאיכם. אתם מנסים למצוא כן בעיני אלוהים בזכות מעשיכם ולא בזכות אמונתכם בו וכניעתכם לדברו ורצונו. אתם מנסים להיות מושלמים בכוחות עצמיכם אך כל הניסיונות הללו ייכשלו, כי אין בכוחם להסיר את חטאיכם. בסוף אתם תמותו בגלל החטא ולא תוכלו לראות את מלכות אלוהים לעולם!"
"נקדימון! בן האלוהים ירד ארצה כדי להיות מורם כמו שמשה הרים את הנחש."
המילה "מורם" בטקסט מתייחסת למותו של המשיח על הצלב (ח 28).
כמו שהמבט לעבר הנחש המורם היה מבחן אמונה ובטחון באלוהים שיתן בריאות, כך המבט לעבר בן האלוהים הצלוב מהווה מבחן אמונה ובטחון באלוהים שחטאי יכופרו בדם המשיח ויינתן לי חיי עולם.
לאלו המביטים לעבר בן האלוהים באמונה מלאה, מעניק אלוהים את רוחו ופעולה זו נקראת לידה משמים – לידה מחדש – ישועה.
אתה רואה נקדימון? הקריטריון לקבל את רוח אלוהים ולהיוולד משמים אינו מבוסס על כוח, מעשים וחכמה אישית, אלא על אמונה ובטחון בבן אלוהים – ישוע כמושיע מן החטא!
מה היתה תגובת נקדימון לדברי ישוע? תגובתו אינה מצוינת בפרק ג אך…
בפרק ז פסוק 50 נקדימון מגן על עדות ישוע לפני חבריו הפרושים ובפרק יט פסוקים 38-42 נקדימון ויוסף מרמתיים קוברים את ישוע.
נקדימון הביא איתו 30 קילוגרם בשמים: תערובת של מור ואהלות – שווי מחירן היום כ- 23 אלף דולר.
בספר דברי הימים כתוב כי כך היה נהוג לקבור מלכים.
נקדימון כפרוש לא היה מעז לטפל בגוויה של אדם. והנה נקדימון מטפל באופן אישי בגוויתו של ישוע.
נקדימון מבחינתו בא לקבור מלך – הוא ראה בישוע את המשיח בן האלוהים התלוי אשר בטחון בו נותן חיים.
בספר מתי ב 11 באו חכמים מן המזרח כשישוע נולד ונתנו לו מתנות. כשישוע מת על הצלב, באים חכמים יהודים ומביאים מתנות. אחד מהם הוא נקדימון!
קורא יקר:
ומה יחסך לישוע המשיח?
למרות שנקדימון שמר על פרופיל נמוך ביותר, ניתן לשער שהוא ראה בישוע משיח!
בפסוק 15 ישוע ציין את המטרה שלשמה הוא בא.
בפסוק 16 ישוע מציין את המניע שבגללו הוא בא.
יוחנן ג' 16-21
בשורת יוחנן פרק ג, פסוקים 16-21 – נקדימון וישוע: המניע של אלוהים להושיע את בני האדם
השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח – שיעור מס' 9
בשורת יוחנן פרק ג, פסוקים 16-21
נקדימון וישוע: המניע של אלוהים להושיע את בני האדם
קריאת פתיחה: אל הרומים יב 1-2:
1 וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב.
2 וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו.
נקדימון, יהודי פרוש, חבר סנהדרין, בא לישוע בלילה כדי לשוחח איתו.
נקדימון בא כדי לשאול את ישוע: אילו מעשים עשית כדי להגיע לכזו קירבה לאלוהים, עד כי אלוהים עובד דרכך? אילו מעשים אני (נקדימון) צריך עוד לעשות היום כדי שגם אני אוכל להתקרב לאלוהים, כמוך?
בפסוק 3 ישוע ענה שרק לידה משמים תאפשר לו לראות את מלכות אלוהים.
נקדימון תמה, אם הכניסה למלכות אלוהים ניתנת מאלוהים, אז מהם הקריטריונים שעל פיהם אלוהים נותן לאדם לראות את מלכותו? מהו הקריטריון ללידה משמים?
בפסוקים 14-15 ישוע עונה לנקדימון על ידי דוגמא מספר במדבר כא 4-9:
14 וּכְמוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ מֹשֶׁה אֶת הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר, כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיּוּרַם בֶּן־הָאָדָם,
15 לְמַעַן יִהְיוּ חַיֵּי עוֹלָם לְכָל הַמַּאֲמִין בּוֹ.
בני ישראל לא בטחו באלוהים, וכעונש, שילח בהם אלוהים מכת נחשים.
הנחשים הכישו כל אדם ללא הבדל ורבים מתו.
על מנת להבריא מארס הנחש, נדרש כל אדם ללא הבדל להביט אל נחש נחושת שהורם על עמוד.
כל מי שניסה לרפא את עצמו או אחרים בדרך רפואית כזו או אחרת – מת!
מבחן הנחש הבהיר לבני ישראל ללא הבדל כי חייהם אינם תלויים ביכולת עצמית שלהם אלא ניתנים להם על סמך אמונה ובטחון באלוהים.
ישוע לימד שהוא ירד ארצה כדי להיות מורם מאותה סיבה שמשה הרים את נחש הנחושת.
כל האנשים ללא הבדל פגועים וחולים בחטא ותוצאת החטא היא מוות (רומים ו 23).
אף מצווה או מעשה טוב שיעשה האדם לא תוכל לנקות את אשמת החטא, וכל פעולה שאדם יעשה בכוחו כדי להסיר את החטא תסתיים בכישלון ובמוות רוחני. רק אלוהים יכול להסיר את אשמת החטא!
כל שאלוהים דורש כדי להבריא מעונש החטא ולזכות בחיי עולם, זה להביט באמונה אל בן אלוהים – ישוע הצלוב! כמושיע אישי מן החטא!
האם יש בזה הגיון? לא בהכרח! יש פה מבחן אמונה, ובטחון באלוהים שימלא את שהבטיח.
אתה מבין נקדימון?
הקריטריון לקבל את רוח אלוהים ולהיוולד משמים מבוסס על אמונה ובטחון בישוע כמושיע אישי שנצלב עבור חטאיך.
בעוד פסוק 15 ציין את המטרה שלשמה בן אלוהים נצלב (כדי לתת חיי עולם), פסוק 16 מציין את המניע שבגללו אלוהים מוכן לשלם בחייו את מחיר החטא של בני האדם:
16 כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם.
נקדימון הכיר את נושא חיי העולם, והכיר את נושא הכפרה אך מושג חדש שעמד מולו היה: שהכל ניתן בגלל אהבת אלוהים ובעבור כל אדם!.
איך אפשר לתאר במילים את האהבה של אלוהים? איזו אהבה היא שמביאה אותו לתת את חייו על מנת שלכל בני האדם יינתן חיי עולם איתו?
כדי להבין מעט יותר על איזו אהבה מדובר, הבה נקרא מספר פסוקים שכתב שאול השליח לקהילה בקורינתי ובהם הוא מתאר מהי אהבה אמיתית. (ביוונית אגפה, לעומת ארוס – מין או פילאו – אהבה חברית).
ראשונה לקורינתים יג 4-7:
4 הָאַהֲבָה סַבְלָנִית וּנְדִיבָה; הָאַהֲבָה אֵינָהּ מְקַנֵּאת; הָאַהֲבָה לֹא תִּתְפָּאֵר וְלֹא תִּתְנַשֵֹא;
5 הִיא לֹא תִּנְהַג בְּגַסּוּת, לֹא תִּדְרֹשׁ טוֹבַת עַצְמָהּ, לֹא תִּרְגַּז וְלֹא תַּחֲשֹׁב רָעָה.
6 הָאַהֲבָה לֹא תִּשְׂמַח בָּעַוְלָה, כִּי בָּאֱמֶת שִׂמְחָתָהּ.
7 הִיא תְּכַסֶּה עַל הַכֹּל, תַּאֲמִין בַּכֹּל, תְּקַוֶּה לַכֹּל וְתִסְבֹּל אֶת הַכֹּל.
אם כן, מתברר שהמילה אהבה היא מעין מילת קוד, היא מילה הכוללת בתוכה תכונות נעלות רבות.
אלוהים רצה להראות את נדיבותו כלפי בני האדם, הוא רצה להראות שאינו דורש את טובת עצמו, שאינו חושב רעה נגדנו (ירמיה כט 11-14; יחזקאל לג 10-11) שאינו שמח ברע, אלוהים רצה להראות שהוא סובל את הכל. ובמשפט אחד ניתן לומר: אלוהים אהב אותנו כל כך עד כי נתן לנו את חייו כדי שיהיו לנו חיי נצח איתו.
המניע העומד מאחורי קורבנו של אלוהים בעבורנו זה – אהבתו את כל אחד מאיתנו!
אבל מדוע אלוהים אוהב אותנו? מה יש בנו שמושך אותו אלינו עם כזו הקרבה עצמית?
ניתן אולי להבין מעט יותר אם נתאר את אהבת הורים את ילדיהם.
דוגמא:
מדוע הורים אוהבים את ילדיהם למרות שלפעמים הילדים מתנהגים בצורה שאינה הולמת?
הורים אוהבים ומקריבים עבור ילדיהם מכיוון שהם חלק מבשרם. ילדים הינם חלק ממהות החיים של ההורים, ובמות אותו ילד, חייהם מאבדים את המשמעות שהיתה להם.
מסיבה דומה אלוהים אוהב את בני האדם. אלוהים יצר את כולנו בדמותו ובצלמו, חלק ממנו טבוע בנו וכל תוכניתו העתידית בנויה על העובדה שאנו נהיה איתו. (בראשית א' 26).
אם בני האדם לא יבלו עם אלוהים אביהם את הנצח, כי אז כל תוכניתו של אלוהים שתוכננה בטוהר, קדושה וכליל השלמות, תופרע.
אין מדובר רק בשינוי תוכנית "על הנייר". מכיוון שאלוהים הינו הוויה בעלת רגשות, הרי שאובדן בני אדם משפיע על רגשותיו של אלוהים!
מכיוון שנוצרנו בצלמו ודמותו, אנו שותפים לרגשי אובדן דומים!
שאול השליח מתאר את הקירבה שלנו לאלוהים באיגרת שכתב למאמינים ברומא (אל הרומים ח 15-17):
15 הֲרֵי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ שֶׁל עַבְדוּת לַחֲזֹר אֶל הַפַּחַד, אֶלָּא קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זֹאת אָנוּ קוֹרְאִים “אַבָּא, אָבִינוּ”.
16 הָרוּחַ עַצְמָהּ מְעִידָה יַחַד עִם רוּחֵנוּ שֶׁבָּנִים לֵאלֹהִים אָנוּ.
17 וְאִם בָּנִים, אֲזַי יוֹרְשִׁים: יוֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְגַם יוֹרְשִׁים הַשֻּׁתָּפִים לַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן סוֹבְלִים אָנוּ עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁגַּם נִזְכֶּה לְכָבוֹד עִמּוֹ. (מומלץ לקרא את כל הפרק.)
מכיוון שאלוהים מכנה אותנו בנים, הרי הוא אבינו. הוא מרגיש כמו אב!
אם הבנו את המניע שבגללו שלח אלוהים את ישוע (כדי שיהיו לנו חיי עולם בכפרתו), כי אז פסוקים 17-18 יהיו מובנים מאליהם, מכיוון שהם רק מדגישים שוב את גודל אהבת אלוהים.
17 הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו.
18 הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד.
אלוהים לא שלח את בנו ישוע להאשים אדם כלשהו מכיוון שכל בני אדם היו כבר אשמים בגלל החטא. (קהלת ז' 20, תהילים נא 7; אל הרומים ג 23; ה 12).
מה שאלוהים שלח זה את התשלום, את הכפרה המושלמת עבור חטאי כל בני האדם, כדי להגשים את מה שהוא הבטיח כבר מבראשית. (בראשית ג 15; ישעיהו נג 6, 10).
מי שמאמין כי ישוע הוא המושיע, אלוהים מסיר את אשמת החטא שלו, (מכפר על חטאיו) ומעניק לו חיי עולם כמו שהבטיח.
מי שאינו מאמין שישוע הוא המשיח בן האלוהים, נשאר עם האשמה שכבר היתה עליו.
מכאן, ישוע לא בא להאשים את המואשמים, אלא להושיע את האשמים – זאת אהבה.
שאול השליח תיאר את החסד הזה, את ההקרבה של אלוהים עבורנו במילים טובות ומובנות ביותר, באיגרתו לאפסיים בפרק ב' 3-10.
עד כה למדנו מה עשה אלוהים כדי להוכיח את אהבתו אותנו.
פסוקים 19-21 מלמדים מדוע בני האדם דוחים את ישוע, את הביטוי לאהבת אלוהים. וכמובן איך אנו ילדי אלוהים יכולים לזהות את שאר בני משפחתנו הרוחניים:
19 וְזֶהוּ הַדִּין: הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם.
20 כָּל עוֹשֵׂה עַוְלָה שׂוֹנֵא אֶת הָאוֹר וְאֵינוֹ בָּא אֶל הָאוֹר פֶּן יוּכְחוּ מַעֲשָׂיו.
21 אוּלָם עוֹשֵׂה הָאֱמֶת בָּא אֶל הָאוֹר לְמַעַן יִגָּלוּ מַעֲשָׂיו כִּי נַעֲשׂוּ בֵּאלֹהִים.”
פסוקים אלו מלמדים אותנו שהיחס של בני האדם כלפי ישוע קובע את הדין שלהם בעיני אלוהים. יתרה על זאת, מי שדוחה את אור האלוהים מוכיח שהוא שורה בחושך!
מי שאכן מכיר את ישוע, שונא את העוולה ובא אל ישוע כדי שיטהר אותו וישלים אותו.
מי שדוחה את ישוע למעשה מתעקש להמשיך לחיות בחושך.
אנו שומעים יותר מדי את המשפט האומר שהישועה ניתנת על סמך אמונה בלבד.
הדבר נכון, אך עלול להטעות.
אמונה מושיעה אינה פסיבית ואינה עניין של ידע בלבד, אלא מתבטאת בחיי היום יום שלנו.
היא כזו המכירה בישוע כאדון החיים שלי!
אמונה מושיעה היא אמונה אקטיבית המשפיעה על מחשבתי, דיבורי ומסלול חיי. אמונה מושיעה היא כזו המציגה את תכונותיו ואופיו של המשיח בחיי. (אל הגלטים ה' 22-23).
מאמין שואף ללמוד את רצון אלוהים ולבצע את מצוותיו בעזרת רוח הקודש.
אמונה אמיתית היא כזו שאני מרגיש גרוע כשאינני ממלא את רצון אלוהים, אך גורמת לי להרגיש את הצורך לתת לאלוהים באהבה מכל דבר שיכול לשמח את אותו.
אמונה אמיתית גודלת והופכת אותי לדומה יותר לישוע.
לסיכום:
- המניע של אלוהים להקריב את חייו בעבורנו כקורבן כפרת חטאים, היא אהבתו אותנו.
אלוהים הראה את גודל אהבתו בכך שנתן את חייו כתשלום החטאים של כל בני האדם עוד בהיותנו אשמים.
- אלוהים נותן את הישועה על סמך אמונה בלבד מכיוון שבני אדם לעולם לא יוכלו לכפר על חטאיהם בעצמם. ישועה ניתנת על סמך אמונה בישוע, לכל דורש ללא הבדל במעמד, ביכולת או במין.
- כדי להישאר באשמת החטא – אין צורך לעשות דבר, אך כדי לקבל את הישועה מן החטא ולחיות חיי נצח עם אלוהים יש להביט באמונה אל ישוע ולקבלו כאדון ומושיע. אמן!
נספח:
רוח אלוהים אינה דבר שולי.
בפסוק 11 כשישוע אמר "אנחנו מדברים ואנחנו מעידים" הוא התייחס לרוח אלוהים השווה לו. (בפרק ח' 26 "..את מה ששמעתי מהאב את זה אני מדבר")
בפרק טז 12-15 יוחנן מציין שרוח אלוהים מדריכה ומלמדת אותנו להכיר את האמת.
ישעיהו הנביא בפרק סג 10 מציין שרוח אלוהים בעלת רגשות. מכאן, רוח אלוהים הינה אישיות, ובמקרה זה, אישיות שוות ערך לישוע!