השואה ואובדן האמונה

 

כיהודי שנולד בישראל להורה שכול בני משפחתו נספו בשואה, אני יכול לומר שהשואה ותוצאותיה היו נושא מאוד מדובר בבית.

למרות שאבי עבר את נוראות השואה וראה מחזות קשים בשלב נערותו, הרי שבזמן קצר לאחר שעלה לארץ, אלוהים הושיע אותו ונתן לו אמונה בישוע כמשיח שכיפר על חטאיו.

אבל עלינו להודות שלא כל בני האדם שעברו את השואה או חקרו אודותיה, הגיעו למסקנה דומה.

עבור רבים השואה היא הוכחה שאלוהים אינו קיים, ואם הוא קיים, הוא אינו האל הטוב והרחום שמתואר בתנ"ך.

אסונות וטרגדיות תמיד התרחשו, וכדי ללמוד כיצד עלינו להתייחס לשואה עלינו לבחון אסונות וטרגדיות שקרו לבודדים ולאומות ומוזכרים בכתבי הקודש. לאור אותם אירועים ננסה ללמוד כיצד עלינו להתייחס לשואה.

מדוע אני בוחר דוגמאות מהעבר הרחוק כל כך?

מכיוון שבניגוד לשואה שהתרחשה לאחרונה, אין לנו קשר רגשי או משפחתי לאירועים אלה. כך יקל עלינו להגיע למסקנות ברורות, נכונות ואובייקטיביות יותר.

לגבי כל מקרה ננסה לענות על השאלות הבאות: מהי הסיבה לטרגדיה? לאיזו תגובה ציפה אלוהים מהסובל? מה הייתה תגובת הסובל? מה הלקח שנוכל ללמוד היום? איך עלינו להגיב למקרה כמו השואה?

לפני שנתעסק בדוגמאות מן התנ"ך רצוני להבהיר מספר דברים:

ניתוח נושא השואה והסקת המסקנות אינו דבר קל. לא משנה לאיזה מסקנה נגיע, ברור לי שיהיו כאלו שיכנו אותי חסר רגשות, או רחמן מדי.

לאורך המאמר אשתדל לקבוע עמדות ומסקנות על פי הכתוב ולא על סמך רגשות.

אסונות המוניים

דוגמה א' – חורבן בית ראשון

כאן מדובר באסון לאומי. בית המקדש חרב ונבוכדנאצר היגלה את יהודה לבבל למשך שבעים שנה. עוד לפני האירוע הכריז הנביא ירמיהו באוזני יושבי יהודה כי נבוכדנאצר המלך הבבלי עתיד לבוא ולהכות את הארץ ואת תושביה לקחת לגלות בת 70 שנה (ירמ' כ"ה 14-1).  ירמיהו גם הסביר במדויק את הסיבה לאסון:

בפסוקים 3-7 הוא טוען כי העם לא שעה לדברי ההזהרה של נביאי אלוהים, ובמקום לשנות את דרכם, הם המשיכו בדרכם הרעה הנוגדת את דברו.

בפסוק 8-9 אומר הנביא: "יען אשר לא שמעתם את דברי, הנני שולח ולקחתי את כל משפחות צפון נאום ה' ואל נבוכדראצר מלך בבל…"

גם בדברי הימים ב' ל"ו 21, מפורט חטאו של ישראל: אי מילוי מצוות התורה אשר נובעות מחוסר אמונה באלוהים.

אבל אלוהים לא השאיר את עמו להתבוסס בעונשו, ובאותה נשימה שבה הודיע על משפט הצדק שהוא יביא על ישראל, הוא הכריז כי תקופת העונש מוגבלת לפרק זמן של 70 שנה, שלאחריה הוא יברך את עמו.

דניאל הנביא היה בין הגולים שהביא נבוכדנאצר לבבל. אני משער שכולנו מכירים פחות או יותר את סיפורו של דניאל הנביא. בפרק ט', כאשר דניאל הנביא היה בערך בן 85 שנים, הוא הבין מתוך קריאת ספר ירמיהו שהגלות בת 700 השנה עומדת להסתיים.

דניאל התפלל וביקש את חסד אלוהים על עמו ועל ירושלים כדי שהגלות אמנם תסתיים, ותגיע עת ברכה לעמו ולעיר הקודש, ירושלים.  דניאל לא קרא אודות הגלות מעיתונים, ולא שמע עליה מפי בני אדם. נוראות הגלות חרשו את בשרו ואת לבו. ייתכן מאוד שהנביא אף שכל את משפחתו במהלך המלחמה בבבלים.

והנה, הנביא שהוא קורבן הגלות, מתפלל לאלוהים ומתוודה על חטאותיו וחטאי עמו. אין בפי דניאל כל מילת ביקורת נגד אלוהים. הנה לפנינו התגובה שאלוהים חפץ מילדיו.

מומלץ מאוד לקרא את דניאל ט' 19-1.

מכיוון שדניאל מבין שהגלות באה על ישראל בגלל חטאי העם (פס' 8-7) הוא מציין שאלוהים אינו אשם בה. הוא גם אומר שיש להיכנע לפני אלוהים ולהתוודות על מנת שאלוהים יסיר את העונש וייתן ברכה (פס' 4) (ראה גם ירמיה כט 10-14).

גם יחזקאל, שהיה נביא באותה תקופה, עודד את העם להגיע למסקנה הנכונה (יחז' י"ד 23-21). הוא הסביר שאלוהים לא עושה דברים לשווא. הוא הפנה את תשומת לבם לשארית שאלוהים הותיר, וקרא להם להתנחם בכך!

כשאנחנו מחברים את ההתייחסות של יחזקאל לזו של דניאל אנחנו לומדים:

א. עם ישראל חטא ולא שמר את בריתו עם אלוהים.

ב. אלוהים הוא אל צדק השופט על עבירה וחטא.

ג. אלוהים אוהב ורחמן, ולראיה הוא מגביל את העונש ומבטיח ברכה בסיומו (ירמ' כ"ז 21-22).

ד. אלוהים מצפה מעמו לשמור את דברו על מנת שתהיה לו סיבה מוצדקת לברך אותו (כ"ו 3-2) .

במילים אחרות: תכלית העונש היא לחנך ולהחזיר בתשובה.

דוגמה ב' – חורבן בית שני

עדו אסון לאומי: חורבן בית שני בשנת 70 לספירה ויציאה לגלות בת כמעט אלפיים שנה.

מה הייתה הסיבה שבגללה אלוהים הביא את הרומאים לירושלים ואפשר את הרס המקדש והגליית עמו לתפוצות?

התשובה הממצה ביותר הן מילותיו של ישוע המשיח בלוקס י"ט 44-41:

"כאשר התקרב וראה את העיר, בכה עליה ואמר: לו ידעת היום גם את את אשר אֱלֵי שלום! אלא שעתה נסתר הוא מעיניך. הנה ימים באים עליך ואויביך יקימו סוללה סביבַיִך, ויקיפוך ויצורו עליך מכל עבריך. וימגרו אותך ואת בניך אשר בקרבך, ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב אשר לא ידעת את מועד פקודתך".

ישוע המשיח אמר שירושלים תיפול במצור, וקורבנותיה יהיו רבים, וכל זאת מכיוון שלא ידעה את המועד שבה אלוהים בכבודו ובעצמו בא לעמוד בקרבה. אילו למד העם ויישם את הלקח מספר דניאל פרק ט', הרי שירושלים לא הייתה נחרבת. ברור שהרס ירושלים והרג בניה נבע מחוסר אמונה וידיעת דבר אלוהים.

אלוהים ציווה על עמו להכיר היטב את דבר אלוהים ולהאמין בו (דבר' ו' 11-4), אבל עם ישראל העדיף מצוות אדם ומסורות אך לא את דבר אלוהים (ראה מרק' ז', ישע' כ"ט 14-8).

היום טוענים שהחורבן נבע משנאת אחים – וזאת, כדי להרחיק ולגמד את הסיבה האמתית: חטאנו לאלוהים ודחינו את המושיע. שנאת חינם צומחת במקום שבו עבודת האלוהים אינה טהורה.

דוגמה ג' – המבול

המבול היה אסון כלל עולמי. בבראשית ו' נאמר שרבה רעת הארץ ושרק נוח ומשפחתו שמרו את עצת ה' וניצלו ממבול שהרג את כל שאר בני האדם.

למרות שבני האדם חטאו, אלוהים לא העניש מיד אלא בחסדו חיכה 120 שנה (פס' 3) שבהם יכלו האנשים לשמוע את דבר אלוהים ולחזור בתשובה.

דוגמה ד' – בני כנען

עוד אסון לאומי. הסיפור מוזכר בבראשית ט"ו. אלוהים הבטיח לאברהם שיתן לו ולזרעו את ארץ כנען לנחלה, אך יעברו כ-400 שנה עד שהדבר יתקיים.

מדוע?

עד שיושלם עוון העמים שבכנען (בראשית פרק ט"ו פסוק 16). אלוהים הקציב להם 400 שנה כדי שיבחנו את לבם ויחזרו בתשובה. כידוע הם לא עשו זאת.

בחסדו חיכה אלוהים 400 שנה ורק אז העניש את בני כנען מכיוון שלא שמעו לדברו.

דוגמה ה' – נינווה

אנשי נינווה חטאו רבות. הם היו כל כך רעים כלפי ישראל, ממש כמו הנאצים.  כמו ששום יהודי לא יחפוץ להציל את היטלר, כך שום יהודי בתקופת יונה הנביא לא שש לבשר לאנשי נינווה, שאם ישמעו לה' יזכו לברכה.

יונה הגיע לנינווה, ולהפתעתו, אנשי העיר הקשיבו לדברו ונכנעו לרצון אלוהים. אלוהים, בחסדו, הסיר את החרב מעל צווארם והעניק להם אורכת חיים.

אלוהים לימד את יונה ואותנו לקחים רבים דרך אותו ניסיון.

אך על מנת שנתמקד בנושא השיעור עלינו להודות שהחזרה בתשובה הסירה את האיום בעונש אפילו מעל צווארו של עם חוטא ואכזרי במיוחד.

דוגמה ו' – צרת יעקב

כאן מדובר על אסון כלל עולמי שיתרחש בעתיד. על האסון הזה – צרת יעקב מדברים ירמיהו, דניאל, יחזקאל, מתי, יוחנן ואחרים המנבאים שבעתיד – בתקופה שבאופן אישי אינני חושב שהיא רחוקה – אלוהים יטיל עונש על כלל בני האדם, עונש שלא היה כמותו מעולם.

העונש יבוא מכיוון שהעמים בכלל, וישראל בפרט, דוחים את ישוע כאדון, כמושיע וכמלך מלכי המלכים (ראה תהל' ב').

מדובר בעונש חמור במיוחד. יוחנן השליח מציין בספר ההתגלות שלמעלה ממחצית מכלל בני האדם יקפחו את חייהם במהלך אותה תקופה.

זכריה הנביא אומר ששני שלישים מעם ישראל ייכחדו באותו עונש עתידי (זכר' י"ג 9-8).

מה תכלית העונש? לשבור את המרד הקיים בבני האדם נגד שלטונו של אלוהים (התג' ט' 21-20). יושבי הארץ אומנם ידעו שאלוהים נאבק בהם, ולמרות זאת הם לא יכנעו לו ויסרבו לחזור בתשובה (ו' 16; פרק ט"ז).

בעקבות העונש, עם ישראל יביט אל ישוע כאדון ומושיע (זכר' י"ב פסוק 10). גם יתר השורדים מהצרה הגדולה יכנעו ויקבלו את שלטון אלוהים עליהם (פרק י"ד).

על מנת שבני האדם לא יגיעו למסקנה שאלוהים אינו הוגן, אכזרי מדי, אינו קדוש או אינו צדיק, ספר ההתגלות ערוך בצורה מאוד מיוחדת. לפני כל שרשרת של מכות על העולם, מוקדשים פרק או שניים להצגת הסיבה לעונש. כך יוחנן השליח מדגיש את קדושתו של אלוהים מול חטאי האדם.

יוחנן מדגיש שהעונש אינו בא בגלל "איבוד עשתונות" של אלוהים, אלא בעקבות מעשיהם הנפשעים של בני אדם חוטאים נגד אלוהים טהור וקדוש השופט בצדק.

למה אסונות המוניים?

לאור המקרים שראינו עד כה בתנ"ך ניתן לומר שאלוהים הזהיר את האנשים, על ידי נביאיו, מפני האסון העומד להתרחש. אילו שעו האנשים לקריאתו של אלוהים וחזרו בתשובה, היו יכולים להימנע מהאסון.

המסקנה היא שאסונות לאומיים בתנ"ך נובעים מחוסר אמונה ומחוסר ציות לדבר אלוהים.

טרגדיה אישית

איוב לא סבל טרגדיה בגלל פשעו ורשעתו. התנ"ך מציגו כאיש תם, ישר, ירא אלוהים וסר מרע (פרק א').

בשעה שאיוב חי את חייו עלי אדמות, התנהלה מלחמה רוחנית בין אלוהים לבין השטן. איוב, ללא ידיעתו, יהווה כלי ביד אלוהים להוכיח את עוגן האמונה שהוא מעניק לילדיו הכנים. במהלך המבחן, איבד איוב את עשרת ילדיו וכל רכושו.

איוב חווה על בשרו מה שרבים חוו לאורך השואה – שכול עמוק אשר מילים אינן יכולות לתאר! לאורך 37 פרקים איוב מתאבל וחוכך בדעתו לגבי הסיבה לטרגדיה. חבריו שבאו לבקרו העלו השערות מכל הסוגים, ולקורא, היודע את הסיבה לטרגדיה, נגלית חכמת האדם במלוא מערומיה מול תכניתו ותכליתו של אלוהים.

בפרק ל"ח, אלוהים סוף סוף עונה לאיוב, אך הפלא ופלא, אלוהים אינו עונה לשאלתו הספציפית של איוב. במקום להסביר מדוע הוא הטיל על איוב את המכות, אלוהים מציג לפני איוב את יכולתו ותכונותיו (פרקים ל"ח-ל"ט).

אלוהים שואל את איוב שאלות רטוריות:

מי ברא את היקום? מי ברא את המלאכים? מי מגביל את גודל הימים? מי יכול לאחוז בארץ ולנער את הרשעים ממנה? מי מצווה על הברקים והם עונים: "אחנו כבר זזים"? מי דואג לתזונת האריות? מי מכין לעורב אוכל? (פרק ל"ח).
לאחר תיאור מאלף של כוח אלוהים, חכמתו וריבונותו, עונה איוב במשפט אחד: "הן קלותי, מה השיבך? ידי שמתי למו פי. אחת דיברתי ולא אענה, ושתיים ולא אוסיף" (מ' 5-3). במילים פשוטות, איוב אמר: סליחה ששאלתי, לא הייתה לי זכות להטיל ספק.

זִכרו, כך ענה איוב, אותו אדם ששילם בחיי ילדיו ורכושו. זכרו שתשובתו של איוב באה לפני שאלוהים ברך אותו שוב בעושר ומשפחה.

לאחר שאיוב התוודה (פרק מ"ב), אלוהים בירך אותו במידה כפולה על כל מה שלקח ממנו. איוב קיבל עשרה ילדים נוספים, מכיוון שאת הקודמים הוא יפגוש במלכות האלוהים. וכך מספרם הכולל יהיה עשרים (כפול), כמו שהבטיח אלוהים.

סבלו של איוב לא נבע מחטא ספציפי, אלא מתוך רצון אלוהים. איוב שמר את לבו טהור לפני אלוהים, ולכן בסופו של דבר זכה לברכה כפולה, לחיים ארוכים ומלאי שמחה.

איוב, לא ידע מראש אודות תכנית אלוהים. למרות זאת, אלוהים ציפה ממנו להתקרב אליו ולבטוח בו, להיכנע לו ולא לפקפק בקדושתו, בצדקתו ובחכמתו.

השואה על שולחן הניתוחים

לאחר שסקרנו חלק מהטרגדיות המוזכרות בתנ"ך, הגיע העת להעמיד את השואה על שולחן הניתוחים ולחקור אותה באותה אובייקטיביות.

השואה היא בלי ספק אסון לאומי. כשישוע המשיח עמד מול ירושלים הוא אמר שחורבנה יבוא מכיוון שהיא דחתה את ישוע כמלך וכמושיע ישראל. ניתן גם לומר שכל עוד עם ישראל אינו מקבל את ישוע, הוא נשאר תחת האיום להיענש בכל רגע.

מתי אלוהים יסיר את איום החרב מעל עמו? כשהעם יכנע לישוע כאדון ומושיע (זכר' י"ב 10). רק לאחר מכן יזכה העם לראות איך אויביו מניחים את נשקם, וזאב רובץ עם כבש (ישעיהו י"א). מכיוון שהשואה הנה אסון לאומי בתקופה שבה העם עדיין מורד ודוחה את מושיעו, הרי שהסיבה הראשית לשואה היא: ריחוק העם מאלוהים ודחיית המושיע. דרך אגב, עוצמת האירועים תואמת בהחלט את ההזהרה מדברים כ"ח.

עם ישראל טוען כי הוא תחת מצוות תורת משה ולכן בעצם דוחה את המשיח ישוע. אבל שאול, השליח של ישוע המשיח, מלמד באיגרת לגלטים ג' 26-23, שתפקיד התורה לכלוא, לשמור, ללמד ולהדריך את עם ישראל להביט אל ישוע המשיח. במילים אחרות, אדם הקורא, לומד ומבין את התורה, צריך לרוץ לעבר ישוע כי הוא מבין שלעולם הוא לא יוצדק בזכות קיום מעשי התורה. מי שאינו מזהה את ישוע – אינו מאמין, לומד או מבין את התורה (יוחנן ח 19, 42).

העובדה, שעם ישראל לא זיהה את ישוע, מצביעה על כך שהעם לא ציית לתורת משה, ומכאן, זכאי אלוהים להחיל על ישראל את הנאמר בדברים כ"ח. מבחינתו של אלוהים הוא צדיק ונאמן לדברו. אלוהים נאמן לדברו הן בברכתו והן במשפטו.

לאור הדוגמאות בתנ"ך, אני מאמין שהשואה נבעה מדחייה עמוקה וארוכה את ישוע כאדון ומשיח. חשוב להבין, אין בכך להקל ולו במעט מהאחריות של גרמניה הנאצית. הם חטאו בכך שפגעו בבני אדם בכלל ובישראל בפרט. כמו שפרעה מלך מצרים היה כלי ביד אלוהים ואחר כך גם נשא באחריות על חטאיו, כך הדבר כשמדובר בנאצים.

עוד חשוב להדגיש שכשאלוהים מעניש את העם כולו, נענשים גם הנאמנים שבעם. ברור שאין לומר שכל מי שנפגע בשואה נענש במידה התואמת את חטאו. עם ישראל, כעם, חטא במשך שנים ארוכות ועל כך נענש. חטאו של העם אינו מהווה כל הצדקה לנאצים ואינו מטיל כשלעצמו אשמה על פרט זה או אחר מתוך העם.

השואה הייתה אסון נורא אבל אסון גדול עוד יותר יפקוד את ישראל ואת העולם בעתיד, כשתבוא צרה גדולה הרבה יותר שתתרחש בגלל המרד של בני האדם במשיח אלוהים – בישוע.

לאורך ספר ההתגלות כתוב שאלוהים מצפה מבני האדם להיכנע לו ולזכות בברכה, ולא למרוד בו וללכת לאבדון.

השואה לא הכתימה את צדקתו של אלוהים ואת קדושתו, אלא רק הבהירה אותה יותר. תוצאת השואה צריכה לקרב את עם ישראל לישוע על מנת שלא תבוא עלינו שואה כפולה – גופנית ורוחנית. עיקשות לב כלפי ישוע המשיח מעולם לא הניבה פרי טוב ולעולם לא תביא ברכה. כניעה וציות לאל קדוש וצדיק, תבטיח ברכה וחיי נצח עמו.

אלוהים רב חסד

אלוהים העמיד ארבעים ימי חסד לנינווה, 120 שנות חסד לבני האדם בזמן נוח, 400 שנות חסד לאמורים בכנען.

אלוהים עשה חסד גדול יותר עם העם שבחר. לעמו, נתן אלוהים כמעט אלפיים שנות חסד, שבהן ניתנה הזדמנות לעם ישראל לשקול ולבחון את משיחיותו של ישוע ואת אלוהותו.

בשואה נהרגו כשישה מיליון יהודים – ביניהם ילדים ותינוקות. השואה היא דבר מזעזע, אך אסור לנו אפילו לרגע להאשים את אלוהים. מאוד פופולארי לומר: "מה אשמים מיליון וחצי ילדים?". אני משוכנע שהשאלות נובעות מכאב וצער על אובדן כה גדול, אך אסור לנו לנסות ולהעמיד את עצמנו כשופטי צדק גדולים יותר ורחמנים יותר מאלוהים.

בנקודה זו עלינו לאמץ את תגובתו של איוב: "הן קלותי, מה השיבך? ידי שמתי למו פי. אחת דיברתי ולא אענה, ושתיים ולא אוסיף". במילים אחרות איוב אומר: "עכשיו עליי לשתוק ולציית".

בבשורת לוקס יג 1-5 ניתנת לנו הצצה לליבו של האדון במקרה דומה.

לפני ישוע המשיח הוצגו שני מקרים של אסון שפקד יהודים. האחד תיאר מקרה בו הנציב הרומי פונטיוס פילטוס הרג יהודים באופן אכזרי. במקרה שני מוזכרים שמונה עשר אנשים שהמגדל בשילוח נפל עליהם והרגם.

אנשים שאלו: האם אלו שעונו ומתו, והשמונה עשר שהמגדל נפל עליהם והרגם היו חוטאים גדולים יותר משאר בני העיר שלא נפגעו?

ישוע ענה באופן נחרץ: "השיב להם ישוע: "האם מפני שהגליליים האלה סבלו זאת סבורים אתם שהם היו חוטאים גדולים יותר מכל אנשי הגליל? לא! אומר אני לכם. אך אם לא תחזרו בתשובה, כולכם תאבדו כמותם. או אותם השמונה-עשר אשר נפל עליהם המגדל בשילוח והרגם, הסבורים אתם שהם היו אשמים יותר מכל האנשים הגרים בירושלים? אני אומר לכם שלא. אך אם לא תחזרו בתשובה, כולכם תאבדו כמותם."

לסיכום

לאורך התנ"ך כולו אנו לומדים, שאלוהים מעניש עמים לא בגלל רצונו לשחק בגורל בני האדם, אלא רק בגלל חטא האדם וסירובו להיכנע לרצון אלוהים.

לאור המסקנות של הטרגדיות הלאומיות והאישיות שראינו, ברור שתכלית העונש היא לחנך ולהחזיר בתשובה.

מכיוון שהשואה התרחשה במהלך חיינו, נושא השואה קרוב מאוד ללב רבים מאיתנו, ולכן מאוד קשה לנתח את השואה בלי לאפשר לרגשות להציף אותנו.

למרות נוראות השואה, כל מהלך ואירוע היה ועודנו בשליטת אלוהים.

למרות שאלוהים שפט את ישראל כעם, הוא ריבון לגורלו של כל פרט בעם.

מכיוון שאלוהים הוא אל קדוש וצדיק, הוא פועל בצדק וקדושה כלפי כל אדם ובזאת שלוותי ואמונתי.

לאור הכרת צדקתו של אלוהים, קדושתו, כוחו וטוהרו, הוא מצפה מכל אחד מאיתנו להתמקד בקרבה לישוע ובכניעה למצוותו

עיקשות לב או בריחה מאלוהים הנה מתכון בטוח לשואה נוספת.

הבה נתפלל שברכת המשיח ישוע, אל שדי, תהיה על עמו ישראל.

מה אומרת היהדות המסורתית על השואה?

ארבע דעות עיקריות:

א. השואה היא עונש לעם ישראל על אי קיום מצוות התורה.

ב. עם ישראל, כבן בכור לשאר העמים, נושא על עצמו את פשעי העולם. עם ישראל, אם כן, סבל את השואה בגלל גאות החטא בעמי העולם.

ג. ה' עושה כפי רצונו, ולא חייב לתת דין וחשבון או להצדיק את מעשיו.

ד. לאלוהים יש תכנית, היא טובה והוא פועל על פיה. גם אם אינני מבין אותה, עליי להביט אליו ולבטוח בו.