האיגרת אל הרומים פרק ח'

אל הרומים פרק ח'

אי- אפשר להבין כראוי את פרק ח' באיגרת לרומים בלי לקשור אותו לשבעת הפרקים הקודמים לו. כוחה של המציאות שפרק ח' מתאר יתברר לך רק אחרי שתתמודד עם הנאמר בפרקים א'-ז'.

רק כאשר תראה את עצמך כחוטא אבוד וחסר תקנה (פרקים א'-ג'),

רק כאשר תלמד לבטוח כמו שבטח אברהם אבינו בהבטחת אלהים שכמעט לא תיאמן – במקרה שלך בהבטחה שאלהים יקבל אותך על אף חטאיך בזכות ישוע ובכוח מותו ותקומתו עבורך ואיתך (פרקים ד'-ה'),

רק כאשר תבין שכאדם שזה עתה נולד מחדש בחסד אלהים, אתה חייב לחיות בקדושה מוחלטת.

רק אם תתעורר לראות את המאבק הפנימי בין אהבת אלהים לבין אהבת העולם שלעתים קרובות מונעת ממך לעשות את הטוב שאתה רוצה בו (פרקים ו'-ז'),

רק אז תפיק מפרק ח' את מירב ברכתו ותבין כראוי את הפלא המדהים שטמון בדברים הנאמרים בו.

רומים פרק ח' הוא בעצם הרחבה של מה ששאול כבר אמר ברומים ה' 1-11.

שאול אינו מרבה לחזור על דברים שכבר אמר.

מדוע הוא עושה זאת כאן?

לשם מה כתב את פרק ח'? התשובה קשורה בדברים שכתב קודם לכן בפרק ז'.

ברומים ז' 7 הוא מעלה שאלה: האם התורה היא חטא?

התשובה פשוטה: כמובן שלא, אבל התורה מביאה לידי חטא משום שעצם האיסור מעורר באדם רצון לחטוא. התורה מציגה סף קדושה וטוהר שרק אלוהים יכול לקיים בשלמות.

כתוצאה, ככל שהאדם משתדל לקיים את התורה, הוא עובר עליה. כדי להסביר את הדבר בדרך הפשוטה והברורה ביותר, נתן שאול דוגמא מניסיונו האישי.

הוא סיפר כיצד, בטרם היה משיחי, ניצל החטא את האיסור, התעה אותו, עורר בו מעשה חטא והביא מוות לחייו (פס' 11).

בפס' 14-25 הוא מתאר את מציאות חייו כמשיחי. למרות שהוא משיחי ואפילו מבשר ושליח, "אמנם לרצות את הטוב אני יכול, אך לעשות אינני יכול",

"באדם הפנימי שבי אני שמח בתורת אלהים, אך באבריי אני רואה חוק אחר והוא נלחם נגד החוק שבשכלי ומשעבד אותו לחוק החטא השורר באבריי" (פס' 18, 22-233).

שאול השליח מצד אחד מציין בהדר רב את קדושתה וטוהרה של התורה, אך מצד שני את חוסר יכולתה לשנות אותו ולהפוך אותו לאדם רוחני.

התאור הזה מעורר אותו לצעוק בכאב: "אוי לי! אדם אומלל שכמותי! מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?" (פס' 24).

האם נגזר עלי לחיות חיים ארציים שלמים ללא תקווה או יכולת לפאר את אלוהים?

השאלה היא רטורית, משום שהשליח ידע שיבוא יום בו ייפדה פדות שלמה מן החטא (רומים ח 33). אבל במצבו אז, הוא נאלץ לחיות עם הכאב המתמיד הנובע מההכרה שאיננו מושלם כפי שהיה רוצה להיות, שהוא וליבו אינם בדיוק כפי שאלהים דורש. והוא הרי אהב את אלהים! "ובכן, בשכלי אני עבד לתורת אלהים, אך בבשרי אני משועבד לחוק החטא" (פס' 255).

וכך פסוקים 24-25 בפרק ז מהווים קרש הקפיצה לפרק ח.

פרק ח מחבר בין ההצדקה להתקדשות ומסיים בהדר האלוהי המצפה לכל ילדי אלוהים.

בכך הפרק יכול להוות סיכום מופלא לנושא: חיי הישועה

פרק ח מתמקד בחיי הישועה של המאמין. ובמיוחד, מתאר את הכוח והשינוי שרוח הקודש מחולל בחיי המאמין בישוע.

להלן הצעה לחלוקת הפרק לנושאים:

1. עם רוח הקודש – אין הרשעה (פ. 1-4)
2. עם רוח הקודש – אין פחד – אנו בנים לאלוהים (פ. 5-17)
3. עם רוח הקודש – אין תסכול. יש כוח להתגבר על כשלונות ואתגרים (פ. 18-30)
4. עם רוח הקודש – יש בטחון נצחי – שום דבר לא יפרידנו מאלוהים (פ. 31-39)
5. עם רוח הקודש – אין הרשעה (פ. 1-4)
6. "לכן אין עכשיו שום הרשעה על אלה שנמצאים במשיח ישוע,
7. כי חוק רוח החיים שבמשיח ישוע שיחרר אותי מחוק החטא והמוות.
8. שכן מה שלא יכלה התורה לעשות, מפני שלא יכלה להתגבר על הבשר, זאת עשה אלוהים: הוא שלח את בנו לבוש בשר בדמות בשר החטא, להיות קורבן על חטא, וחרץ את דינו של החטא בבשר,
9. כדי שחוקת התורה תתקיים בנו, המתהלכים לא לפי הבשר אלא לפי הרוח."

פסוק ראשון בפרק מתחיל כתשובה לזעקה המסיימת את פרק ז.

תודות לישוע המשיח, אין הרשעה על אלה שקיבלו באמונה כנה את ישוע כאדון ומושיע מן החטא.

למה הכוונה במילים: אין הרשעה?

התורה היוותה עד נאמן, המודיע ומזכיר ומצביע עלינו כחוטאים ללא הרף.

אף אדם רגיל אינו מסוגל לקיים את כל מצוות התורה בשלמות.

לפיכך – התורה הייתה הקטגור הקשה ביותר נגדנו. היא אצבע אלוהים הטוענת בצדק אלוהי – אתה ארור!

לפיכך, כל אדם המנסה להימצא צדיק בעיני אלוהים בכוחותיו הוא, על פי שלמות מעשיו, הריהו נמצא ארור בעיני אלוהים. כי אין אדם המסוגל לקיים את כל דרישות התורה.

התורה הכריזה שכל בני האדם – יהודים וגויים כאחד – חוטאים ומכאן אשמים וראויים לגזר-דין מוות וריחוק נצחי מאלוהים (קוהלת ז 20, דברים כז 26).

זאת אשמתה של התורה נגד כלל בני האדם.

ואיך ההרשעה של התורה מתבטלת?

שאול עונה ובאופן ברור ואנליטי.

ההרשעה של התורה מתבטלת לגבי אלו אשר במשיח ישוע.

 

1. איך אדם יכול להימצא במשיח ישוע?

–          הכרה בעובדת היותו חוטא, ואם תסיים חייך ללא ישוע, תלך לאבדון.

–          הכרה בעובדת היותו אשם לפני אלוהים צדיק וטהור.

–          מאמין שהאדון ישוע בא לעולם כדי למות כקורבן כפרת חטאים. מת וקם לתחיה לאחר שלושה ימים.

–          מתוודה על חטאיו ומאמין שבדם המשיח ישוע הוא נסלח ומכופר.

–          מציית לכל הוראת אלוהים שבכתבי הקודש

אמונה כנה ואמיתית באדון ישוע כמושיע מכפר חטאים, מבטיחה ישועה, חיי נצח, נוכחות רוח הקודש בגופי.

הביטוי לחיים החדשים בישוע הם חיי קדושה, טוהר, תפילה, לימוד, ציות והתחברות עם מאמינים אחרים.

מי שהנתונים שהזכרתי ממש מתארים את חייו, הריהו עומד באדון ישוע – נמצא באדון!

2. כמו שהתורה אינה מרשיעה את האדון ישוע – כי הוא צדקת אלוהים, אין בו כל חטא, כך אינה יכולה להרשיע את אלו שצדקת האדון ישוע נחשבת להם כאילו הייתה צדקתם (ראה פרק ה).

שאול כבר אמר בפרק ז פסוק 4: "כן גם אתם, אחי, מתם לגבי התורה בגופו של המשיח, באופן שנעשיתם שייכים לאחר, לזה שהוקם מן המתים, כדי שנעשה פרי לאלוהים."

לכן, התורה כבר אינה יכולה להרשיע אותנו. מרות התורה מתה לגבי המאמין בישוע.

פסוק 2: "כי חוק רוח החיים שבמשיח ישוע שיחרר אותי מחוק החטא והמוות."

ההקבלה ברורה!

חוק החטא והמוות = הרשעת התורה.

אין הדבר אומר שהתורה היא מוות. חס וחלילה.

התורה מדריכה לחיים אך אין ביכולתה להעניק את החיים, או את הכוח להתגבר על החטא. התורה מצביעה על האדם כחוטא, כי אינו מסוגל לקיים בשלמות את דרישותיה, אך יחד עם זאת היא מצביעה ומכוונת את האדם לעבר מעניק החיים – ישוע. (ראה ספר דברים כז 26, אל הגלטים ג 23-25).

חוק החיים = האמונה במשיח ישוע כאדון ומושיע מן החטא שתוצאתו – נוכחות רוח אלוהים בגוף המאמין המבטיח את נצחיות חייו והסרת ההרשעה שעמדה נגדו. הכוונה – בריאה חדשה, לידה מחדש: יוחנן ג 3-4, קור"ב ה 17, אל הגלטים ו 155.

מכאן: ישוע = חיים.

מסיבה זו יכול היה האדון ישוע המשיח לומר בבשורת יוחנן יא 25-26:

"אני התחיה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות. וכל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם…".

ראה התייחסות דומה באיגרת השניה לקורינתיים פרק ג.

לפיכך ובמילים פשוטות וברורות:

המאמין בישוע משוחרר לחלוטין מאשמת התורה כחוטא ארור.

ישוע נשא את קללת הארור ושילם את דרישת התורה – קורבן תמים.

לכן, התורה קיבלה את המחיר שאלוהים קבע.

מאחר שהמחיר שולם, וצדקת המשיח נחשבת לכל המאמינים בו, הרי שהנושעים ממשיכים לחיות ללא הרשעת התורה, אך באותו הזמן תחת מרות המשיח!

מי שטוען שהוא מאמין בישוע, אך חיי מחוץ למרותו של האדון ישוע – הריהו חוטא או שקרן, ואינו נושע.

שאלה:

האם המאמין בישוע אינו חוטא יותר לאחר שנושע?

תשובה:

הלוואי.

גם כנושעים אנו חוטאים – ראה פרק ז.

אך כנושעים אנו נחשבים לילדי אלוהים.

כנושעים רוח אלוהים שוכן בתוכנו ומשנה אותנו.

כנושעים נולדנו מחדש על ידי רוח הקודש ואנו נחשבים לבריאה חדשה.

כנושעים שרוח אלוהים שוכנת בתוכם, אנו כבר לא ארורים כי אלוהים אינו מאשים את עצמו בקללת מוות.

כנושעים אלוהים מתייחס אלינו כילדיו ולא כארורים.

על ידי פעולת רוח הקודש בתוכנו, אלוהים מוכיח אותנו על חטאינו, ממשמע אותנו ומעניש אותנו, אך במטרה לזקק את חיינו ולמקד אותנו בעשיית רצונו.

הנושע אינו מתענג על עשיית חטאים.

הנושע מצטער על כל חטא ומתחנן לכוח אלוהים כדי להישמר נקי וטהור מכל בחינה.

הנושע מתוודה על כל חטא למען תישאר התחברותו עם אלוהים ואדם, ומאמין שהתוודות כנה אכן מתבטאת בעשיית פחות חטאים.

אנו עדיין חוטאים כי אנו עדיין כלואים בגוף הבשר הסובל מקללת החטא.

בפסוקים 3-4 שאול שוב חוזר על התהליך אותו קבע אלוהים האב לישועת כלל ילדיו.

3. שכן מה שלא יכלה התורה לעשות, מפני שלא יכלה להתגבר על הבשר, זאת עשה אלוהים: הוא שלח את בנו לבוש בשר בדמות בשר החטא, להיות קורבן על חטא, וחרץ את דינו של החטא בבשר,
4. כדי שחוקת התורה תתקיים בנו, המתהלכים לא לפי הבשר אלא לפי הרוח."

לפני שאסביר את משמעות הפסוקים, חשוב מאוד לדעת מהי התכלית שלשמה אלוהים ברא בני אדם.

באיגרת לאפסים כתב שאול השליח בפרק ב 10:

"שהרי מעשה ידי אלוהים אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם למען נחיה בהם."

באיגרת לטיטוס ב 14 אמר שאול השליח:

"אשר נתן את עצמו בעדנו כדי לפדות אותנו מכל עוול ולטהר לו עם סגולה שוקד על מעשים טובים."

לבריאתו של אלוהים יש תכלית חשובה.

בני אדם טהורים וקדושים מפארים את אלוהים כמלך ואדון בבריאה נפלאה שברא.

מכיוון שאלוהים ישלים את אשר התחיל וקבע עבור בריאתו, הוא נחוש לתקן את שהחטא הרס, ויחזיר את בני האדם אותם בחר, למקום ומצב טהור בו הם יוכלו למלא את ייעודם.

כאמור, התורה אינה יכולה להתגבר על החטא אלא רק להצביע עליו ועל המושיע – ישוע.

אלוהים האב שלח את בנו יחידו לשלם את המחיר לגאולת בני האדם והבריאה מקללת החטא.

האמת הזו כתובה בבשורת יוחנן ג 16 ושגורה בפי רבים:

"כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם."

מדוע שאלוהים הבן יבוא לעולם בדמות אדם?

התשובה כתובה בשני מקומות בכתבי הקודש:

1. איגרת שאול אל הגלטים ד 4-6:

"אבל כאשר מלאה העת שלח אלוהים את בנו, ילוד אשה וכפוף לתורה, לפדות את הכפופים לתורה כדי שנקבל את מעמד הבנים."

2. איגרת אל העברים ב 14-18:
3. "…וכיוון שלילדים היתה שותפות של בשר ודם, כמו כן גם הוא שיתף עצמו בבשר ודם כדי שישבית על ידי מותו את זה שבידו ממשלת המוות – הוא השטן,
4. וישחרר את אלה שבגלל אימת המוות היו נתונים לעבדות כל ימי חייהם.
5. הן לא במלאכים הוא תומך, אלא בזרע אברהם.
6. לפיכך היה עליו להידמות לאחיו בכל דבר, למען יהיה כוהן גדול רחמן ונאמן בעניני אלוהים לכפר על חטאיי העם.
7. כי מאחר שהוא עצמו סבל כאשר התנסה, הוא יכול לעזור לאלה אשר נתונים בניסיון."

– האדון ישוע המשיח בא בדמות אדם כי הוא בא להושיע בני אדם.

– האדון ישוע בא בדמות אדם כי כך יוכל לקיים את מצוות התורה בשלמות ולהוכיח שהוא שה האלוהים התמים הראוי לקורבן עבור כפרת חטאים של אחרים. הוא חי את כל חייו ללא כל חטא [ישעיה נג, קור"ב ה 21, אל הפיליפים ב 7].

– האדון ישוע בא כאדם והשלים את תורת אלוהים כדי להיות כהן גדול עבור בני האדם – המתווך הראשי והמתאים היחידי בין אלוהים לאדם.

בסוף פסוק 3 השליח אומר:

"…וחרץ את דינו של החטא בבשר…"

התורה קבעה את המחיר לחטא – מוות של קורבן תמים.

האדון ישוע השלים את הדרישה הזו!

ראה ישעיה נג 6 וכן קור"ב ה 21.

–          "כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו."

–          "את זה אשר לא ידע חטאת עשה לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו".

האדון ישוע המשיח שילם את מחיר החטא בכך ששילם במות הבשר המושלם שלו.

ומה התוצאה המבורכת?

איך פועלו של האדון ישוע משפיע על חיינו?

פסוק 4:

"…כדי שחוקת התורה תתקיים בנו, המתהלכים לא לפי הבשר אלא לפי הרוח."

והכוונה?

תורת אלוהים [חיי צדקה, אמת, טוהר וקדושה – מהות התורה], אינה יכולה להתקיים בגוף בשר נטול רוח אלוהים.

רק רוח אלוהים יכולה להעניק את הכוח להתגבר על ההשתעבדות לחטא ולקיים את רצון אלוהים ללא אשמה או פחד. ראה דברי ישוע לנקדימון בבשורת יוחנן ג 1-11.

הערה: זיכרו תמיד מי כתב את הפסוקים הללו!

שאול השליח גדל כיהודי שומר מצוות אדוק בדתיותו. הוא ששמר את כל המצוות על פי ידיעתו והתאמץ לעשות את כל שיכל על פי התורה – הגיעה למסקנה: אינני יכול!

כל דתיותי אינה מאפשרת לי לשרת את אלוהים ברוח ואמת.

אני זקוק לכוחו של אלוהים בי כדי לשרת אותו כרצונו!

האדון ישוע המשיח אמר לאשה השומרונית: יוחנן ד 24:

"האלוהים הוא רוח והעובדים אותו צריכים לעבדו ברוח ובאמת…"

מכאן, הדרך לעבוד את אלוהים – לשרת אותו בדרך שבה מעשנו יהוו קורבן מתקבל בעיני אלוהים, היא רק אם רוח הקודש שוכן בנו, ואנו פועלים ועושים את מעשינו על פי הדרכת רוח אלוהים ובהתאם לרצון אלוהים.

אם כן, כפרתו של האדון העניקה לנו את האפשרות וההבטחה לקבל את רוח הקודש בגופנו.

נוכחות הרוח מבטיחה לנו את הכוח, יכולת, אמונה, חכמה, לבצע את רצון אלוהים ולחיות על פיו בדרך המפארת אותו.

לכן, ישועתנו היא התנאי המאפשר לנו לקיים את תורת אלוהים בחיינו ובגופנו הנוכחי.

ניתן לקבוע גם לאור הכתוב בפתיח של פרק ח (כפי שנאמר גם לפני כן), שהשלב הראשון בחיי הישועה זו ההצדקה – אין הרשעה!

רק לאחריה אפשר להתחיל את תהליך ההתקדשות שמסתיים בהדר וכבוד המשיח.

לסיכום שלב א:

כשאנו חיים על פי הרוח, אנו מקיימים את חוקת התורה!

כשאנו במשיח ישוע, אנו מקיימים את התכלית לבריאתנו.

כשאנו במשיח ישוע, הרשעת התורה מתבטלת לגבינו.

כמו כן, הדרך היחידה לשרת את אלוהים בדרך המפארת אותו היא רק בעזרת כוח רוח הקודש.

הכוח הינו ברוח ולא בגוף עצמו של המאמין.

לכן, אם המאמין "מת לעצמו", או "מלא ברוח" רק אז יוכל לראות ולחוות את מלוא כוחו של אלוהים פועל דרכו ומפאר את אלוהים.

2. עם רוח הקודש – אין פחד – אנו בנים לאלוהים (פ. 5-17)

רק בכוח ומעורבות רוח הקודש ניתן לקיים את כוונת התורה.

רוח הקודש עושה את מה שהתורה מעולם לא יכלה לעשות ולא נועדה לעשות

 

5. "…אנשים שחיים לפי הבשר הוגים במה ששייך לבשר, אך אנשים שחיים לפי הרוח הוגים במה ששייך לרוח.
6. מחשבות הבשר מוות הן, אבל מחשבות הרוח הן חיים ושלום.
7. שהרי מחשבות הבשר עויינות את אלוהים מפני שאינן נכנעות לתורת אלוהים, אף אינן יכולות להיכנע.
8. והכפופים לבשר אינם יכולים להיות רצויים לאלוהים.
9. אך אתם אינכם כפופים לבשר, כי אם לרוח, אם אומנם רוח אלוהים שוכנת בכם. ומי שאין לו רוח המשיח אינו שיך למשיח.
10. אבל אם המשיח בקרבכם, אזי הגוף אומנם מת עקב החטא, אך הרוח היא חיים מפני שהוצדקתם.
11. ואם רוחו של המקים את ישוע מן המתים שוכנת בקרבכם, זה שהקים את המשיח מן המתים יחיה גם את גופכם בן התמותה על ידי רוחו השוכנת בקרבכם.
12. לכן, אחי, חייבים אנחנו, אך לא לבשר חייבים אנו שנחיה על פיו.
13. אם תחיו לפי הבשר, תמותו. אך אם על ידי הרוח תמיתו את מעללי הגוף, תחיו.
14. כל אשר רוח אלוהים מדריכה אותם, בנים הם לאלוהים.
15. הרי לא קבלתם רוח של עבדות לחזור אל הפחד, אלא קבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים "אבא, אבינו".
16. הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלוהים אנו.
17. ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו."

פרק ז מציין בצבעים קודרים את אי יכולתו של האדם להתגבר על תאוות בשרו.

התורה הקדושה ציינה את הטוהר – ומכאן הבנתי שאני חוטא.

התורה הקדושה ציינה את העונש הראוי לחוטאים ומכאן הבנתי שאני ארור.

שאול השליח מסיים את פרק ז' במילים:

"אוי לי, אדם אומלל שכמותי, מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?"

בפרק ח' שאול עונה: יש פתרון והוא טמון בלידה החדשה דרך פעולת רוח הקודש במאמין בישוע.

כאמור, פרק ח נועד להבהיר שקיום התורה וחיים ללא הרשעה אפשריים רק דרך פעולת רוח אלוהים בגופו של הנושע (פסוקים 1-4).

התורה הקדושה הבהירה מהו חטא ושימשה עד מרשיע נגד כל אדם. התורה הזכירה לכל אדם כי הוא אשם לפני אלוהים. התורה לימדה כל אדם לפנות לאלוהים למען ייוושע. התורה מעולם לא נועדה להושיע. רק נותן התורה יכול להושיע.

מכיוון שאין אדם המסוגל למלא את כל מצוות התורה בשלמות, יוצא שבלתי ניתן להיוושע על סמך קיום מושלם של מצוות התורה!

שאול השליח מבהיר, גם האדם הנושע אינו יכול לקיים את מצוות התורה בשלמות – אך האדם הנושע נחשב לצדיק – כי הבין את תכלית התורה וביקש באמונה את כפרת החטאים שאלוהים מספק בחסד – בדם המשיח ישוע. כך היה מאז בראשית.

צדקתו של האדם הנושע אינה באה לו מכוחו וחכמתו האישית, אלא מחסדו של אלוהים.

אלוהים שם עצמו בתוך המאמין, ומחשיב לאותו אדם את הצדקה של המשיח (ד 3).

מכאן – התורה אינה יכולה להרשיע אדם אשר אלוהים שוכן בו.

אלוהים מביט אל אותו אדם נושע – ומבחינה רוחנית ומשפטית הוא רואה את ההשתקפות שלו עצמו – צדיק וחסר אשמה. ולכן הנושע פתור מהרשעת התורה.

מפסוק 5 שאול השליח מפרט את השינויים המהותיים שרוח אלוהים מחוללת בחייו של האדם המאמין בישוע.

אנו נראה שהשינויים כל כך מהותיים עד כי ברור לכל שמדובר בבריאה חדשה, לידה חדשה, לא פחות ולא יותר.

5. "…אנשים שחיים לפי הבשר הוגים במה ששיך לבשר, אך אנשים שחיים לפי הרוח הוגים במה ששייך לרוח.
6. מחשבות הבשר מוות הן, אבל מחשבות הרוח הן חיים ושלום.
7. שהרי מחשבות הבשר עויינות את אלוהים מפני שאינן נכנעות לתורת אלוהים, אף אינן יכולות להיכנע.
8. והכפופים לבשר אינם יכולים להיות רצויים לאלוהים.

מילותיו של שאול השליח כל כך ברורות.

ההבדל בין אדם שרוח אלוהים בו לבין אדם שרוח אלוהים איננה בו זה כמו ההבדל בין חיים למוות. כמו ההבדל בין אור לחושך, לנמצא ולאיננו.

כל הקורא את פסוקים 5-17 מבין שרוח = חיים = ה', ובשר = מוות = אדם לא נושע.

לא לחינם אמר שאול בפסוק 9: "…ומי שאין לו רוח המשיח אינו שייך למשיח.". מי שאינו שייך למשיח – אין לו חיים (ראה גם יוחנן יד 6).

הקורא את דברי שאול השליח עלול לחשוב שבני אדם יכלו להיות רוחניים, ז"א, יכלו לקיים אורך חיים המפאר את אלוהים רק לאחר מותו ותקומתו מן המתים של האדון ישוע – אך לא כך.

דבריו של השליח נכונים לבני דור בראשית ולימינו אנו באותה המידה.

בכתבי הקודש מספר מקרים בהם מודגשת מעורבות רוח אלוהים בחיי האדם.

אותם מקרים מוכיחים עד כמה זקוק כל אדם לרוח אלוהים בחייו – כדי להכיר את אלוהים, להבין את דברו, להאמין באלוהים ולציית לדברו, והחשוב ביותר – לחוות את סליחתו – כפרתו.

ללא רוח אלוהים – מאז ומתמיד הדברים הללו היו בלתי אפשריים לחלוטין.

אך לפני שנפרט כל פסוק, הבה נרענן את זכרוננו במספר מקרים מכתבי הקודש.

הדוגמאות האהובות עלי במיוחד הן אלו המתוארות ב: ספר במדבר פרק יא, מלכים ב פרק, דברי הימים ב פרק כ ובשורת יוחנן פרק ג.

לאחר לימוד אותן דוגמאות, ייקל עלינו מאוד להבין את דבריו של שאול השליח.

א. ספר במדבר פרק יא.

בני ישראל החלו מתלוננים לפני אלוהים על כך שאין להם בשר למאכל.

אלוהים כבר לפני כן סיפק לעם את המן, אך לאחר שאכלו רבות מן המן, נמאס לעם מהמן שאלוהים סיפק, והם התאוו לבשר – ומהר.

העם לא הסתפק במה שאלוהים בחר להעניק להם, אלא רצה לספק את תאוותיו.

משה בא בתלונה לאלוהים על כך ששם את כל משא העם על כתפיו.

תלונותיו של משה התחלקו לשניים:

1. טיפול בכל העם ולבד – גדול עליי. (פ. 12).
2. איך אוכל להאכיל את כל העם הזה בבשר? איך אספק לעם את תאוותיו? (פ. 13)

אלוהים ענה למשה בדרך כה מיוחדת.

משה נדרש לאסוף את 70 זקני העם גיבורי החייל שנבחרו לעזור לו בתפקיד ניהול העם.

בשלב זה אלוהים האציל על אותם שבעים זקנים את רוחו, רוח אלוהים (פ. 17, 25, 30).

רק לאחר שרוח אלוהים נחה על אותם שבעים הזקנים, הם יכלו לשרת את העם בדרך המפארת את אלוהים.

מכאן, הדרך לשרת את אלוהים היא לא בעזרת חכמתנו וכוחנו אנו, אלא רק בעזרת רוח הקודש שהוא עצמו מעניק לנו (לוקס ט 1-6, יוחנן א 12).

אגב, אלוהים ענה לבקשת העם ונתן להם את השלווים. העם קיבל את הבשר שרצה ובכמויות בלתי מוגבלות. העם קיבל את כל התאווה שחשקה נפשו…

ומה הביא כל הבשר לעם? מוות! (פ. 33-35).

מדוע? כי התמקדו בבשר ולא באלוהים. הם התמקדו בסיפוק תאוותם והתוצאה הייתה – מוות.

אגב, המילים בשר ורוח מופיעות רבות בפרק הנוכחי:

בשר: 8

רוח ה': 5

ב. מלכים ב פרק ו 8-23.

מלך ארם שלח את חייליו לדותן כדי לאסור את אלישע הנביא.

מדוע? כי אלישע הנביא הודיע למלך ישראל את התוכניות למארב שמבצעים יחידות צבא ארם כדי לתפוס את מלך ישראל.

והנה, בבקרו של יום, יצא עוזרו של אלישע הנביא מביתו החוצה ולפניו עמדו חיילי צבא ארם.

עוזרו של אלישע חזר הביתה מבוהל ואמר לנביא: מה נעשה?

אלישע הנביא ענה ואמר: "…אל תירא, כי רבים אשר איתנו מאשר אותם…" (פ. 16).

אלישע התפלל וביקש מאלוהים שיפקח את עיני העוזר למען יראה את מה שאלישע ראה.

כשנפקחו עיני העוזר הוא ראה את המחזה הבא:

"ויפקח יהוה את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע…" (פ. 17).

גם במקרה זה אנו עדים לכך שהמציאות האמיתית היא אינה זו שאדם רגיל רואה אלא זו הכוללת את המימד הרוחני. אלא מה, האפשרות לראות את המציאות על כל מרכיביה היא רק על ידי מעורבות רוח אלוהים.

במילים פשוטות: ללא רוח אלוהים, האדם עיוור לעיקר!

אנו זקוקים לרוח אלוהים כדי לראות את פועל אלוהים.

כל מעשיו, מחשבותיו ותוכניותיו אינן פוגעות במטרה ואין בהם כדי להצילו.

ג. דברי הימים ב פרק כ:

בספר דברי הימים ב מפרק יז מתוארת מלכותו של יהושפט על יהודה.

למלך יהושפט היה צבא רב של לוחמים, אך ביום פקודה (פרק כ), כאשר עלו על יהודה בני מואב ובני עמון, המלך יהושפט לא גייס את כל לוחמיו כדי להילחם בשדה הקרב, אלא כדי להתפלל ולצום בירושלים לחסדי אלוהים.

המלך יהושפט הבין והפנים שמעורבות אלוהים היא המפתח לניצחון ולא כמות החיילים שיוכל לגייס.

ואומנם, אלוהים הוכיח את נאמנותו. אויבי יהודה מתו במדבר וזאת ללא מעורבות חייל מחיילי יהושפט.

ד. בשורת יוחנן ג 1-21:

האדון ישוע המשיח פעל ועשה ניסים בישראל. שמעו הגיע למרחוק בגבולות הארץ.

כאשר עלה לירושלים, בחג הפסח, האדון ישוע סילק את המוכרים אשר פעלו לממש רווחים ולסחוט את כספי העם.

פועלו של האדון ישוע היה חלומו של כל ירא אלוהים באותה עת.

כל אדם ידע היטב שהשוק מנוהל על ידי בניו של הכוהן הגדול, ומי שיעז לפעול נגד הכוהן הגדול או בניו, עלול לסבול. מסיבה זו כולם שתקו וצדיקים מעטים קיוו שיום אחד אלוהים יפעל לתיקון המצב.

לפיכך, מעשיו של האדון ישוע הוכיחו כי הוא נאמן לאלוהים ופועל בכוח אלוהים.

יהודי פרוש, אחד מראשי היהודים, נקדימון היה שמו.

הרב נקדימון הבין שישוע פועל בכוחו של אלוהים ולכן פנה אל ישוע כדי לשאול שאלה.

אך לפני שנקדימון שאל את שאלתו, האדון ישוע ענה לו ואמר:

"אמן אמן אני אומר לך, אם לא ייוולד אדם מלמעלה, לא יוכל לראות את מלכות האלוהים." (יוחנן ג 3).

מכאן, שאלתו של נקדימון הייתה:

ישוע, איך עלי לקיים את מצוות התורה כך שאלוהים יתן לי את הכוח שנתן לך לבצע את רצונו? [ראה יוחנן ו 28].

מה עוד עליי לעשות כמוך כדי שאוכל לפעול בכוח אלוהים כפי שראינו אותך עושה?

ישוע המשיח ענה לנקדימון ודרכו לכלל בני האדם:

שירות לאלוהים אינו מותנה ביכולתו של אדם אלא במעורבות רוח אלוהים בחייו.

זו רוח אלוהים אשר עושה ופועלת כדי שהפרי יהיה רצוי לאלוהים.

נקדימון, אם אתה רוצה לפעול כמוני, אז אתה חייב להיות מלא ברוח אלוהים כמוני.

נקדימון, אם אתה רוצה לראות את כוחות העולם הבא, ולהיות חלק מזה, אז אתה חייב להיוולד מחדש דרך רוח אלוהים.

נקדימון, הרב הפרושי הבכיר לא הבין את דבריו של ישוע, ואמר בסרקזם:

…נו באמת, אתה מצפה ממני להיכנס מחדש לרחם אימי…?

האדון ישוע המשיך וענה לנקדימון והבהיר עד כמה עיוור וחסר יכולת הינו האדם ללא מעורבות רוח אלוהים בחייו.

ללא רוח אלוהים, האדם מנותק מאלוהים כמרחק המוות מן החיים, או כמרחק האור מן החושך.

ללא רוח אלוהים, האדם אינו מסוגל להבין את אלוהים ולהפנים את מעשיו בבריאה.

ללא רוח אלוהים, האדם גם אינו מסוגל להיכנע לאלוהים או לעשות את רצונו! (רומים ח פ. 7)

[ללימוד נוסף אודות תפקיד רוח הקודש ופעולותיה בחיי האדם, ראה יוחנן יד –טז, קור"א ב 10-15]

בשיחה של האדון ישוע המשיח עם האישה השומרונית הוא אמר לה:

"…האלוהים הוא רוח והעובדים אותו צריכים לעבדו ברוח ובאמת." (יוחנן ד 24)

ז"א, אי אפשר לשרת את אלוהים ללא מעורבות רוח הקודש בחיי האדם.

אלוהים מחשיב את מעשי האדם כזבח רצוי, רק אם אותו זבח נעשה בעזרת רוח הקודש.

במילים פשוטות: אין דרך לפאר את אלוהים, לשרת אותו ולהיחשב ירא אלוהים וילדו, אם אינך נושע.

לסיכום:

בבראשית, מיד לאחר חטאם של אדם וחווה, קיים אלוהים את שהבטיח – מות תמותון (בראשית ב 17).

מאותו הרגע האדם מת מוות רוחני ועל כך נוסף המוות הפיזי – זיקנה ומוות שסופם ניתוק נצחי מאלוהים, ועונש נצחי באגם האש.

מרגע החטא, הפך האדם לעיוור מבחינה רוחנית. מאותו רגע, האדם נעשה עיוור לגבי כל מה שקשור לאלוהים.

מסיבה זו, אדם חייב להיוולד מחדש מבחינה רוחנית כדי לחזור לנקודה של לפני קללת החטא.

אדם חייב להיוולד מחדש כדי לחזור לנוכחות אלוהים כשהוא ללא אשמת החטא.

זה בדיוק מה שרוח אלוהים עושה ומסיבה זו בדיוק, חזרה בתשובה כנה נקראת: לידה מחדש, בריאה חדשה (יוחנן ג 3, קור"ב ה 17, אל הגלטים ו 15).

מסיבה זו בדיוק ניתן להבין שישועת האדם היא פועל של חסד אלוהים בלבד.

בעוד האדון ישוע מספק את מחיר הכפרה, רוח הקודש עושה את השינוי באדם הנושע.

כל אדם היה זקוק לרוח אלוהים כדי להבין וליישם את רצון אלוהים עוד לפני מתן תורה.

אם כך, אפשר רק לנחש עד כמה נחוץ לו לאדם לקבל את רוח אלוהים כדי לראות את יד אלוהים פועלת, להבין את המסר, להפנים את הכוונה ולציית לאלוהים באמונה ואהבה…

אדם אינו יכול להיכנע לאלוהים ולעשות את רצון אלוהים ללא מעורבות ועזרת רוח אלוהים.

אדם אינו יכול לקיים את תורת אלוהים ללא רוח אלוהים!

כתבי הקודש מרחיבים אודות פעילות ואחריות רוח הקודש בחיי האדם הנושע.

ראה: יוחנן ג 3-8, יד-טז, אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17, אל הגלטים ה 22-25, קור"ב ה 17, אל הגלטים ו 15. נרחיב על כך בהמשך.

כעת, לאחר שהזכרנו לעצמנו מספר נתונים אודות חשיבות רוח אלוהים ותפקידיו בחיי האדם, הבה נקרא שוב את פסוקים 5-8:

5. "…אנשים שחיים לפי הבשר הוגים במה ששיך לבשר, אך אנשים שחיים לפי הרוח הוגים במה ששייך לרוח.
6. מחשבות הבשר מוות הן, אבל מחשבות הרוח הן חיים ושלום.
7. שהרי מחשבות הבשר עויינות את אלוהים מפני שאינן נכנעות לתורת אלוהים, אף אינן יכולות להיכנע.
8. והכפופים לבשר אינם יכולים להיות רצויים לאלוהים.

שאול השליח מציין שתי מילים המציינות קוטביות: בשר ורוח.

"בשר": מציין את האדם שאינו נושע ורוח אלוהים אינה שוכנת בו. אדם שדוחה את האדון ישוע, או עדיין לא זכה להכירו.

הכוונה לאדם אשר מבחינה רוחנית הוא עיוור וכל מעשיו אינם נחשבים לזבח רצוי בעיני אלוהים.

לכן, כל מעשיו אין בהם כדי להצילו מן המוות הנצחי המחכה לו בסוף חייו – אם יסיים את חייו ללא ישועה.

אדם שכזה נחשב לאויב אלוהים מבחינה רוחנית.

רבותי, עלינו להבין שתחת ההגדרה: "אנשים שחיים לפי הבשר", נמצאים גם כל אותם דתיים השואפים בכל מאודם לקיים כל מצווה, אך ללא מעורבות רוח אלוהים בחייהם – כי הם דוחים את המשיח ישוע.

שימו לב:

גם אם אדם מלא בדתיות עד אפס מקום, הוא נחשב לבשר ע"פ הגדרתו של שאול השליח, כי רוח אלוהים אינה שוכנת בו. הוא לא נולד מחדש, אינו בריאה חדשה אלא נותר תחת קללת החטא מבראשית.

כל עשיית המצוות לא עומדת לזכותו, כי לא נולד מחדש על ידי רוח אלוהים.

"רוח": מציין אדם נושע שנולד מחדש ונחשב לבריאה חדשה בעיני אלוהים.

אנשים שלא נולדו מחדש – ז"א, אינם נושעים ורוח אלוהים אינה שוכנת בהם נחלקים למספר סוגים:

1. אלו שלא שמעו אודות האדון ישוע המשיח ולכן עדיין לא קבלוהו באמונה כמושיע.
2. אלו ששמעו אודות האדון ישוע אך החליטו לדחותו מכל סיבה שהיא.

אנשים אלו אינם מעמידים את קידום מלכות אלוהים במקום ראשון בחייהם (מתי ו 33).

העיקר בחיי אנשים אלו זה לספק את רצונותיהם, תאוותיהם ולקדם את ענייניהם.

הלא נושעים, עיוורים לכל מה שאלוהים עושה לנגד עיניהם ומסביבם, ולכן מעשיהם לעיתים קרובות נוגדות ופוגעות בפועל אלוהים שבעולם.

הם מבזים את יקירי אלוהים ומחשיבים לבזבוז וטפשות את העיקר בחיי ילדי אלוהים.

אנו הנושעים לעיתים קרובות נחשבים לכסילים בעיניהם (קור"א ב 14).

אנשים שאינם נושעים – ז"א דוחים את האדון ישוע, אך מנהלים אורך חיים דתי, פועלים וחיים על פי עקרונות ראויים, אך כל עשייתם אינה נחשבת לזבח רצוי בעיני אלוהים.

כשהם מתנהגים בנעימות כלפי שאר בני האדם, זה מאפשר לחיות חיים שקטים ונוחים, אך אין בהתנהגותם הטובה שום עזר לישועתם ולהצלתם מאגם האש לאחר מותם.

אדרבה, רוב הזעם וההתנגדות כלפי ילדי אלוהים נובע מקבוצות אלו.

מסיבה זו שאול השליח אומר בפסוק 6: "מחשבות הבשר מוות הן, אבל מחשבות הרוח הן חיים ושלום…"

מכיוון שהלא נושע עיוור לכל פעולותיו של אלוהים בעולם, הוא אינו מודע להן ואינו נכנע להן.

מסיבה זו, הלא נושע חי חיים העויינים לרצון אלוהים.

הוא אינו נכנע לאלוהים ופועל בניגוד לרצון אלוהים.

במילים פשוטות: חיי הנושע הם איסוף יומיומי של הרשעות ליום הדין (התגלות כ 11-15).

לעומתם, הנושעים מודעים לרצון אלוהים, ורצון אלוהים הינו המרכיב הדומיננטי בתוכניותיהם.

הנושעים מבינים שהדבר החשוב ביותר בחיינו היום, פה בכדור הארץ, זה קידום מלכות אלוהים.

לכן, הנושע משקיע בבישור, בעזרה לזולת, בלימוד דבר אלוהים, בהתרחקות מן הרע על כל צורותיו ובהתחברות עם שאר ילדי אלוהים.

הנושע נכנע לסמכות הכתובים ונשמע לסמכויות שאלוהים הפקיד בגוף המשיח – הקהילה.

הנושע יודע ובטוח, שכאשר הוא משקיע בתחומים שאלוהים חפץ בהם, ועושה זאת בהדרכת רוח הקודש, כי אז לא יחסר לו דבר (מתי ו 25-33, תהילים לז 4-5).

הנושע רואה את המציאות דרך עיני אלוהים – ולכן אינו מפחד.

הנושע בוטח בהבטחותיו של אלוהים ולכן גם כוס ריקה יכולה להראות ככוס מלאה…בעיניו.

הנושע יכול לסלוח לחוטאים נגדו בלב שלם – כי הוא חווה את סליחתו של אלוהים עבורו (אל האפסים ג 32, מתי ו 12).

הנושע יכול לשמוח גם בעת קושי ואסון – כי הוא רואה את התכלית של פעולת אלוהים בחייו (אל הפיליפים ד 4-7).

המסקנה המתבקשת יחסית פשוטה:

רק אדם נושע – זה אשר רוח אלוהים שוכנת בגופו והולידה אותו מחדש, מסוגל לקיים את מצוות התורה – הבנת תכליתה וקבלה באמונה את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

רק בכוח רוח אלוהים ניתן לקיים את רצון אלוהים.

וזו בדיוק המסקנה ששאול השליח רוצה להבהיר.

אנשים שאינם נושעים, אלו שרוח אלוהים אינה שוכנת בגופם, אינם מסוגלים לחשוב על פי הלך מחשבתו של אלוהים.

אותם אנשים יכולים להיות מלאים ברעיונות שנשמעים נפלא, אך פעולותיהם מנותקות מרצון אלוהים וכל מעשיהם אינם נחשבים לפרי ראוי בעיני אלוהים או לזבח רצוי.

מעשיהם נועדו בעבורם, בעבור שמם.

מעשיהם הנוחים לבריות שמסביבם באמת גורמים נחת לסביבתם – אך זאת אלוהים מאפשר כחלק מחסדו עבור שאר הבריות.

לאותם אנשים מעשים אלו לא נחשבים לזכות שתקל עליהם ביום משפט אלוהים, ולא תמנע את ההחלטה לשלחם לאגם האש – כי מעולם לא קבלו באמונה את ישוע כאדון ומושיע מן החטא, קללת החטא לא הוסרה מהם ורוח אלוהים מעולם לא חתמה אותם.

אלוהים אמר שהעובדים אותו צריכים לעבדו ברוח ובאמת. האמת מתייחסת לאדון ישוע כי הוא האמת. אין דרך אחרת לעבוד את אלוהים כדי לפארו (יוחנן יד 6).

שאול השליח מסיים חלק ראשון בפרק ח בפסוק 8 ואומר:

"והכפופים לבשר אינם יכולים להיות רצויים לאלוהים…"

במילים פשוטות:

הלא נושעים חסרי רוח אלוהים ולכן אין להם את היכולת והאמצעים להתנגד לתאוות הבשר.

הלא נושעים חסרי רוח אלוהים ולכן גם אינם יכולים לקיים את תכלית מצוות התורה.

הלא נושעים אינם כנועים לרוח אלוהים. הרשעת התורה עדיין עליהם ולכן אינם רצויים בעיני אלוהים.

לעומתם, ילדי אלוהים נמצאים בקטגוריה אחרת.

בפסוקים הבאים שאול השליח מציין את הזכויות והברכות שאלוהים מעניק לילדיו דרך נוכחות רוחו בקרבם. כל זאת כדי לאפשר לנו לחיות על-פי רצונו – ע"פ העקרונות הקדושים שהתורה מלמדת, ללא אשמה, בבטחון ולב מלא בשלום אלוהים.

פסוקים 9-11: ילדי אלוהים – יש לכם את רוח אלוהים…

9. אך אתם אינכם כפופים לבשר, כי אם לרוח, אם אומנם רוח אלוהים שוכנת בכם. ומי שאין לו רוח המשיח אינו שיך למשיח.
10. אבל אם המשיח בקרבכם, אזי הגוף אומנם מת עקב החטא, אך הרוח היא חיים מפני שהוצדקתם.
11. ואם רוחו של המקים את ישוע מן המתים שוכנת בקרבכם, זה שהקים את המשיח מן המתים יחיה גם את גופכם בן התמותה על ידי רוחו השוכנת בקרבכם.

לאחר ששאול הסביר את ההבדל המהותי בין חיים המודרכים על פי הרוח לחיים המודרכים על פי תאוות הבשר, שאול כעת מתמקד בילדי אלוהים הנושעים. בחיי יהודים וגויים נושעים המקיימים בחייהם את תכלית התורה בכוח רוח אלוהים.

"אך אתם"…אתם שונים משאר בני האדם…

במה אנו שונים משאר בני האדם?

בעובדה שרוח אלוהים שוכן בתוך גופנו!

כן, אלוהים שוכן בתוכנו.

הכוונה לנושעים ששמו בטחונם באדון ישוע ורוח אלוהים שוכן בהם.

רבותיי, אחים ואחיות יקרים, מדוע ששאול השליח יאמר את המשפט הזה?

כדי להבהיר לכל אחד מילדי אלוהים שאין לו כל תירוץ שבעולם לומר: 'אוי לי אומלל שכמותי, איך אוכל לעשות את רצון אלוהים?' (ראה פרק ז 24)

אלוהים העניק לנו את נוכחותו בתוך גופנו כדי שבין היתר לא יהיה לנו שום תירוץ לא לקיים את כל רצונו בחיינו.

תחלס: אלוהים אומר: אני לא רק מצווה עליך לעשות דבר כלשהו, אלא יחד עם המצווה אני מעניק לך את כל כוחי כדי למלאה.

אל לנו להתפלא על גישתו של אלוהים.

כל צבא מכשיר את חייליו להילחם ונותן להם את כלי הנשק הטובים ביותר שביכולתו להשיג למען יילחמו ויינצחו.

חיילים לא נדרשים לקנות צוללת, מטוס או אוניה…

ומהו "כלי הנשק" האולטימטיבי שבעזרתו אלוהים מאפשר לנו לנצח בכל מערכה בחיינו?

אלוהים מעניק לנו את רוח הקודש – את הוויתו, כדי להבהיר לנו שיש לנו כוח בתוכנו, שהוא חזק יותר מתאוות הבשר שלנו (קור"א ג 16-17, יוח"א ד 4).

רוח אלוהים השוכן בתוכנו אינו אורח היושב בפינה ומביט בשקט וללא מעורבות ועניין בחיינו.

רוח אלוהים השוכן בחיינו נמצא שם כדי לקחת שליטה וריבונות על כל מהלך בחיינו משלב המחשבה ועד סיום המעשה.

ומכיוון שרוח אלוהים עליונה בסמכותה מתאוות בשרנו, עלינו להיכנע לרוח אלוהים בכל תחום וענין בחיינו.

ואיך ניתן לחוות את מלוא כוחו של רוח הקודש השוכן בתוך גופנו?

1. אמונה– אני מאמין באלוהים ובכפרת החטאים שהעניק לי בדם המשיח ישוע. אני מאמין שכל דבר אלוהים בכתבי הקודש אמת הוא.
2. תפילה– הוכחה ליחס אינטימי וחי ביני לאלוהים. הוכחה לסמכותו הריבונית של אלוהים בחיי. הוכחה לתלותי המוחלטת בו.
3. ציות– הוכחה שאמונתי היא אמונה חיה ודרכה אני מוכן לחיות את חיי עבור אלוהים בכל ענין ותחום.

עלינו להתייחס לשלושת המרכיבים הללו כאל "שילוש קדוש".

רבותיי, לעיתים אנו שוכחים את גודל השינוי, הברכה והיכולות שנוכחות רוח אלוהים מעניק לנו כילדי אלוהים הנושעים.

אנו לא כפופים לבשר, אומר שאול…אנו כפופים לרוח אלוהים אשר חי ופועל בתוכנו.

למרות שבשרנו ממשיך לדחוף אותנו לבצע חטאים המספקים את הבשר, אלוהים העניק לנו את עצמו כדי להתמודד עם כל תאוות בשרנו.

כך ובעזרת רוח אלוהים, אדם נושע יכול לקיים את מצוות אלוהים – את תכלית התורה. זה בדיוק מה ששאול רוצה להבהיר לאורך כל הפרק.

הבה נרענן את זכרוננו ונציין את השינויים והזכויות הנובעות משכינת רוח אלוהים בגופנו:

א. רוח אלוהים שוכן בתוכנו – נמצא במוח שלנו ומכתיב את מהלך חיינו (קור"א ג 16-17, ב 10-15, אל האפסים א 13-14)

 

ב. רוח אלוהים השוכן בתוכנו מהווה פיקדון וערבון לכך שאלוהים יחזיר אותנו לנוכחותו, ואינו מייעד אותנו לטעום מזעמו על עולם הדוחה אותו. הוא חותם אותנו כבנים של אלוהים (אל האפסים א 13-14, תסל"א ה 9-11, תסל"ב ב 1-8, אל הרומים ח 155)

 

ג. רוח הקודש – רוח אלוהים, העניק לנו את פרי הרוח – ז"א, את כלל תכונות האופי של אלוהים (אל הגלטים ה 22-25). אהבה, שמחה, שלום,  אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענווה, ריסון עצמי. בעזרת תכונות אלו אנו יכולים לעמוד בהצלחה נגד תאוות הבשר…

 

ד. רוח הקודש השוכן בתוכנו מעניק לנו מתנות רוח. אלו כשרונות בהם אנו משרתים את אלוהים ואחד את השני במסגרת גוף המשיח ובכלל  בחיינו בעולם הזה (קור"א יב, יד, אל הרומים יב, אל האפסים ד).

 

ה. רוח הקודש אף מפגיע בעדנו כאשר אנו לא יודעים מה לבקש מאלוהים (אל הרומים ח 26).

 

ו. רוח הקודש מעניק לנו את היכולת להבין ולהפנים את דבר אלוהים הכתוב בכתבי הקודש (קור"א ב 10-15). כמו כן רוח הקודש מעניק לנו את  הכוח לציית לאלוהים.

ז. רוח הקודש מעניק לנו את הרצון לחלוק את אמונתנו עם אחרים – בישור

כמו כן, רוח הקודש מזכיר לנו את הכתוב בכתבי הקודש כך שנוכל לענות כראוי ולפעול ברגע הנכון על פי רצון אלוהים (יוחנן יד-טז).

 

ח. רוח הקודש השוכן בתוכנו מוכיח אותנו על חטא, כך שלא נמשיך לחיות חיים נטולי ברכה, אלא נתוודה על חטאינו ונשמור על התחברות קדושה עם אלוהים ואדם (תהילים לב 44).

ט. רוח הקודש מעניק לנו את כל הכוח כדי לעמוד נגד כל נכלי השטן ופיתויי החטא – יהיו אשר יהיו. כך אלוהים מבטיח לנו ניצחון בכל אתגר (אל האפסים ו 10-18, יוח"א ד 4, יעקב א 5-133).

י. שאול השליח מלמדנו באיגרת אל האפסים ה 18-19 שעלינו להימלא ברוח.

כוונתו – להיכנע לחלוטין להוראת אלוהים הכתובה בתורתו וזאת בכוח רוח אלוהים השוכן בתוכנו.

אחים יקרים, כל הזכויות הנפלאות שציינתי זה עתה חייבות לשנות את חיי המאמין במאה ושמונים מעלות. מסיבה זו ישועה נקראת גם: לידה מחדש, ואנו נקראים "בריאה חדשה" (קור"ב ה 17, יוחנן ג 3-4).

אז מה עלי לעשות כדי שאחווה את כל שנאמר לעיל?

עלי לאמץ את דברי שאול השליח באיגרת אל הגלטים ב 19-20: למות לעצמי – לחיות עבור האדון ישוע.

לאור כל הנאמר, אדם נושע, מכיר טוב יותר את עצמו ואת גדולתו וקדושתו של אלוהים.

לפיכך, הנושע כל העת כפוף להנחיית רוח אלוהים.

כתבי הקודש מצווים עלינו להיות מלאים ברוח – (אל האפסים ה 18-19).

ואיך מתבטאים חיים המונחים על פי רוח אלוהים?

1. להתרחק מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה 22). ז"א, אם אתה מזהה פיתוי ויודע כי הימצאות במקום מסויים או התחברות עם אדם מסויים מסכנת את עדותך – התרחק משם!
2. לשמוח תמיד. גם אם איננו קופצים עד התקרה בתגובה לכל אירוע, אך להיות מלאים בחדוות אלוהים גם אם המצב אינו קל (אל הפיליפים ד 4-5, תסל"א ה 16).
3. להתפלל – להיות במצב שיחה מתמיד עם אלוהים (תסל"א ה 17)
4. לסלוח למבקשים מאיתנו סליחה (מתי ו, אל האפסים ד 32)
5. להתוודות על חטאינו כדי לשמור על מצב תמידי של טוהר וקדושה (יוח"א א 9)
6. להיות מספיק ענווים לשמוע ולקבל ביקורת, עם רצון מלא להשתפר ולהידמות יותר ויותר למשיח.
7. לאהוב את הזולת. לאהוב באמת את ילדי אלוהים (יוחנן יג 34-35)
8. לשרת במסגרת גוף המשיח על פי המתנות הרוחניות שהעניק לך אלוהים (אל הרומים יב, קור"א יב, אל האפסים ד).
9. לא להתחתן או לקיים שותפות מחייבת עם שאינם נושעים (קור"ב ו 14-18).
10. להתחבר עם מאמינים אחרים ולא להתנתק מאסיפתנו. לשאוף לחפש חברה של מאמינים שיכולים לעודד ולהתקדם בחיים הרוחניים (תהילים א, אל העברים י 25)
11. לכבד סמכויות – את אלו שאלוהים הפקיד על חיינו (אל הרומים יג, אל העברים יג 17).
12. לשאוף לקרא וללמוד היטב את דבר אלוהים (דברים ו 4-9, תהילים קיט). כלי ההגנה וההתקפה שלנו הינו "חרב הרוח", דבר אלוהים. ולכן אים איננו בקיאים בכתבי הקודש, לא נוכל לענות כראוי או להתגונן כראוי מבחינה רוחנית (ראה אל האפסים ו 10-18). אין רע בקריאת ספרים בנושאים מגוונים, אך לצערי רבים מדי משקיעים את רוב זמן הקריאהשלהם בקריאת ספרות שאינה מוסיפה דבר לחייהם הרוחניים. לא ראוי  לבזבז את הזמן היקר בקריאת ספרים שאין להם כל ערך רוחני.

להיות מלאים בהבנת רצון אלוהים וכנועים באמונה ואהבה למלא את רצונו – לכבוד אלוהים.

13. לרצות לחלוק עם הלא נושעים את בשורת הישועה ושלום אלוהים במשיח ישוע.

שאול מתאר את חיי הנושע כחיים אידיאליים, אך חלק משומעיו אינם חיים ברמה הרוחנית ששאול ציין. כמו אז כך גם היום.

מסיבה זו שאול מוסיף ואומר:

(פסוק 9): …אם אומנם רוח אלוהים שוכנת בכם…

רבותיי, הלוואי שכל הנוכחים בקהילות יהיו גם נושעים.

אם אדם טוען שהוא נושע אך חי ללא כל הבדל משאר בני אדם החיים על פי הנחיות הבשר, כדאי מאוד שישאל את עצמו אם הוא באמת מכיר את ישוע כאדון ומושיע מן החטא.

המאמין בישוע אינו יכול לחיות כזיקית – כאחד המאמץ מיד את דפוסי ההתנהגות של סביבתו – תהה אשר תהה.

חיים רוחניים אמיתיים מלאים באהבת הזולת, ויתורים, הקרבה, התוודות על חטא, קבלת ביקורת.

אם האדון ישוע אינו המרכז של חייך, במוקדם או במאוחר אתה תחליט שאינך מסוגל ללכת בדרך האדון…המחיר פשוט יהיה לך גבוה מדי.

אדם שאינו נושע, לא במהרה יבטל את תאוות בשרו.

אדם שאינו נושע לא ייסתפק כל הזמן רק בחברה משיחית. הוא לא ייתן עבור האדון את כל שביכולתו, ולא יחשיב את ההשקעה הרוחנית במלכות אלוהים כנכס עליון בחשיבותו.

אדם שאינו נושע, לא במהרה יסלח וירדוף שלום בעבור שם המשיח ישוע.

אדם שאינו נושע יוכל לומר מילים ומשפטים שנשמח לשמוע, אך יקשה עליו לחיות באור המשיח לאורך זמן – כי המחיר האישי פשוט גבוה.

מכיוון שרוח אלוהים איננה שוכנת בתוכו, כל פעולותיו ו-"משחקיו" נובעים מכוחו וצורכים ממנו אנרגיה עצומה…שמתכלה…

יתרה על כך, אלוהים דואג לזקק את גופו – הקהילה, בדרכים מגוונות.

אחת מהן כתובה באיגרת יוחנן הראשונה פרק ב 17-19.

אלוהים מאפשר מחלוקות בגוף המשיח – שדרכן הוא מוכיח ומאיר לכולנו: מי באמת שייך לו, ומי לא.

תחלס, השאיפה לחיים רוחניים מלאי שלום ותקווה משיחית יכולים להתממש רק בחיי אלו שנולדו מחדש בכוח רוח הקודש. כי רק בכוח רוח אלוהים ניתן לקיים באהבה, שמחה ושלום את רצון אלוהים – את תכלית התורה.

שאול מסכם את פסוק 9 ואומר בנחרצות:

"ומי שאין לו רוח המשיח אינו שיך למשיח."

רבותיי, אנו מהססים לעיתים קרובות לומר את הדברים הנכונים והפוגעים, אך לעיתים רק מילים אלו יכולים להאיר את החוטא לחזרה בתשובה. כן, צריכים לומר זאת באהבה ובמלוא הרגש – אך לומר זאת.

מי שאין לו את רוח המשיח – אינו שייך למשיח.

ללא ישוע כאדון ומושיע – אין ישועה, אלא רק צפיה לאגם האש.

כי אין שם אחר אשר בו אפשר להיוושע – מע"ש ד 12.

בפסוקים 10-11 שאול השליח מתמקד במתנת החסד הגדולה ביותר שאלוהים העניק לילדיו – חיי נצח.

לעומת התורה שהצביעה על כל אדם כחוטא הראוי למוות וניתוק נצחי מאלוהים, ולא היה בה את היכולת להסיר את קללת החטא והמוות, הינה שאול מלמד שבזכות רוח אלוהים, אשמת החטא של התורה מוסרת מעל ראשו של הנושע – המאמין בישוע, ובמקומה מקבל הנושע הבטחה לחיים נצחיים בנוכחות אלוהים.

פסוקים 10-11:

10. אבל אם המשיח בקרבכם, אזי הגוף אומנם מת עקב החטא, אך הרוח היא חיים מפני שהוצדקתם.
11. ואם רוחו של המקים את ישוע מן המתים שוכנת בקרבכם, זה שהקים את המשיח מן המתים יחיה גם את גופכם בן התמותה על ידי רוחו השוכנת בקרבכם.

בפסוקים אלו שאול השליח מציין את ריבונותה של רוח אלוהים בחיי הנושע.

מדוע?

כדי לעודד אותנו להיכנע להדרכת רוח אלוהים השוכן בתוכנו. ללמדנו שרק בזכות רוח אלוהים השוכן בתוכנו, אנו הנושעים מסוגלים לקיים את מצוות אלוהים בדרך שתפאר את אלוהים. רק בעזרת רוח אלוהים השוכן בתוכנו, אנו הנושעים נקראים צדיקים על ידי אלוהים, ויכולים לעשות מעשי צדקה – ז"א – לבצע מעשים על פי רצון אלוהים המפארים את אלוהים.

שאול השליח ממשיך בדברי העידוד כדי לומר:

בעזרת רוח הקודש השוכן בתוכנו, אנו לא צריכים לומר יותר: "אוי לי אדם אומלל שכמותי, מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?" (ז 24).

אבל, כל בני האדם מסיימים את חייהם בארץ – דרך מוות ובקבר [חוץ מאלו שיילקחו באירוע ההילקחות].

מכאן, המוות הינו נוף קבוע לנגד עיני כל אדם.

אלו שחיים ללא רוח אלוהים ודוחים את האדון ישוע כמשיח, מתים, ממש כמו אלו החיים על פי הדרכת רוח אלוהים.

אם כן, אז מה ההבדל בין הנושעים ללא נושעים?

שאול רוצה לעודדנו להיכנע בכל דבר להדרכת רוח אלוהים, בכך שהוא מציין שלרוח אלוהים השוכן בתוכנו יש את הכוח להתגבר על המוות. – האוייב האולטימטיבי של כל יציר בריאה (קור"א ו 14, טו 42, 53, קור"ב ד 14).

רוח אלוהים היא רוח של חיים. ואם רוח אלוהים שוכן בתוכנו – בגלל אמונתנו בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, כי אז מובטח לנו שיקרה לנו מה שקרה לאדון ישוע – תקומה מן המתים [ראה פסוק 2 – רוח המשיח = רוח החיים].

לכן, אחים ואחיות יקרים:

גם אם הגוף שלנו [הנושעים בדם האדון ישוע] ימות ויישחת, נפשנו תמשיך לחיות עם אלוהים לנצח נצחים.

ומי שיש לו את הכוח להתגבר על המוות – הריהו ריבון וכל יכול. לכן, היכנעו לרוח אלוהים!

שאלה:

לאיזו רוח מתכוון שאול בפסוק 10? "…אך הרוח היא חיים מפני שהוצדקתם…"

לרוח האדם או לרוח אלוהים?

ישנן דיעות טובות לשני הכיוונים. כל אחד יוכל להצדיק את קביעתו בפרשנות התואמת את כתבי הקודש.

אפשרות א: הכוונה לרוח האדם.

ואז – רוחנו אשר היא רוח מוות מבחינה רוחנית, כעת זוכה לחיים כי רוח אלוהים שוכנת בתוכנו.

אפשרות ב: הכוונה לרוח אלוהים השוכנת בנו כי הוצדקנו בזכות אמונתנו בישוע כאדון ומושיע מן החטא.

שאול מבהיר:

אם אנו ילדי אלוהים, אז ההבטחות והזכויות הבאות הינן בטחונות נצחיות!

הבטחות אלו אינן תלויות ביכולותינו וכוחנו אלא בכוחו הריבוני של אלוהים.

הרבה יסודות בחיינו עלולים להשתנות… [נישואין, מוות מוקדם…איבוד מקום עבודה, אכזבה מחברים…] – אך היסוד הנקרא ישועה וחיי נצח עם  אלוהים לעולם לא יישתנה עבור ילדי אלוהים החתומים ברוח הקודש. זאת בזכות דמו המכפר של האדון ישוע.

הבה נשנן:

למרות שגופנו הנוכחי ימות עקב קללת החטא [מחלות, מלחמות, תאונות, זקנה], חיינו ימשיכו לנצח נצחים בנוכחות אלוהים.

כן, גם המאמינים חווים מוות פיזי. בתי הקברות מלאים בגופות של נושעים.

אך נפשו של הנושע זוכה לחסד מיוחד מאלוהים.

רוח אלוהים השוכן במאמין מעניק חיי נצח – אצל אלוהים ובנוכחות ובממלכתו הנצחית – לנפש האדם הנושע (לוקס טז, התגלות כא-כב).

רוח אלוהים היא רוח של חיים.

החיים עצמם נמצאים ברוח אלוהים.

רוח אלוהים גם נקראת רוח המשיח (אל הגלטים ד 6, אל הרומים ח 2).

רוח אלוהים אינה יכולה למות והיא חיה לנצח.

רוח אלוהים היא הוויה אלוהית לכל דבר וענין. רוח אלוהים שווה לאדון ישוע ולאלוהים האב באופיה, תכונותיה ויכולותיה.

ומכיוון שרוח אלוהים חותמת עצמה בנפשנו, מובטח לנו שהחיים הנצחיים שברוח אלוהים נמצאים גם בנפשנו – נפש הנושעים (קור"א טו).

יוחנן השליח ציין את אותה התנייה ששאול מלמדנו בפסוקים 10-11 ואומר באיגרת הראשונה ליוחנן ג 24:

"…השומר את מצוות אלוהים שוכן באלוהים ואלוהים בו. ובזאת נדע שהוא שוכן בנו: ברוח אשר נתן לנו." [ראה גם יוח"א ד 13].

אם כן, הנושע מנצח את אשמת התורה (מוות) לא בכוחו שלו, אלא בזכות השינוי שרוח אלוהים עושה בו, בעקבות האמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא.

לראיה, זיכרו מה קרה לאדון ישוע לאחר שהיה מת בקבר שלושה ימים…

אותו אלוהים שהקים את האדון ישוע מן המתים – מבטיח להקים אותנו מן המתים, כדי שנחיה עימו לנצח ונשרתו כפי שייעד לנו מבראשית.

כמו שאלוהים האב לא יתנתק מאלוהים הבן, כך אלוהים לא ייתנתק מאיתנו, כי רוח אלוהים, אחת מהוויותיו נמצאת בתוכנו כערבון! (אל האפסים א 13-14).

אחים יקרים, ההבטחה הזו טמונה גם כן במילותיו של שאול השליח באיגרת אל האפסים א 13-14.

"…שכן בשמעכם את דבר האמת, את בשורת ישועתכם, ובהאמינכם בו, נחתמתם גם אתם ברוח ההבטחה, רוח הקודש, אשר היא ערבון לנחלתנו עד לפדית הקנין, לתהילת כבודו."

אלוהים מעניק לנו ערבון – פיקדון.

את רוחו שלו, את הוויתו בתוך חיינו.

ומה הערבון הזה מבטיח?

1. אנו אחד עם אלוהים. לעולם לא ינטוש אותנו
2. הבטחת קיום כל שהבטיח לנו.
3. אלוהים לא ייעדנו לזעם אשר עתיד לבוא על אלו הדוחים אותו.

שימו לב! בספר ההתגלות יג 16-18 כתוב שצר המשיח יסמן את נאמניו בסימן שלו.

בדרך זו הוא ישרת את נאמניו ויתנקם בנאמני אלוהים חסרי הסימן הזה.

אלוהים חותם את ילדיו ברוח הקודש והיא הסימן והערבון שלא נחווה את זעם אלוהים אלא את חסדו, אהבתו והגנתו.

על כן, בעוד התורה אמרה ובצדק שהחטא מפריד אותנו מאלוהים ומכניס את המוות לחיינו, רוח אלוהים מבטיחה שלעולם לא ניפרד מאלוהים ונזכה לחוות את כל ההבטחות שהבטיח לנו.

מכאן, לא כוחו של האדם מבטיח לו ניצחון על אשמת התורה, אלא כוח רוח אלוהים הניתן בעקבות האמונה בישוע כאדון ומשיח מכפר חטאים.

לאור זאת – היכנעו לרוח והימלאו בה ואל תיכנעו לבשר!

רק בעזרת כוח רוח אלוהים אנו מתגברים על תאוות הבשר ויכולים לחוות את הבטחות אלוהים הנצחיות.

זה בדיוק המסר בהמשך הפסוקים.

פסוקים 12-17:

12. לכן, אחי, חייבים אנחנו, אך לא לבשר חייבים אנו שנחיה על פיו.
13. אם תחיו לפי הבשר, תמותו. אך אם על ידי הרוח תמיתו את מעללי הגוף, תחיו.
14. כל אשר רוח אלוהים מדריכה אותם, בנים הם לאלוהים.
15. הרי לא קבלתם רוח של עבדות לחזור אל הפחד, אלא קבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים "אבא, אבינו".
16. הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלוהים אנו.
17. ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו."

בכל פעם ששאול השליח פותח משפט במילה: "לכן", הוא מציין מסקנה שנובעת מכל שאמר עד אז.

שאול פירט אילו נפלאות עשה עבורנו אלוהים דרך דם הכפרה של האדון ישוע, ודרך פועל רוח אלוהים שהשכין בתוך נפשנו.

שאול הבהיר שרק בזכות רוח אלוהים אדם יכול לזכות בחיים נצחיים נטולי אשמה ומלאי שירות עם אלוהים.

לאור כל זאת – מן הסתם אנו חייבים להיכנע להדרכת רוח אלוהים ולא לתאוות בשרנו וחוכמתנו הארצית.

אנו כבר יודעים שללא רוח אלוהים עמדנו אשמים וארורים לפני אלוהים – גם עם כל הצלחותינו ודתיותנו.

למדנו מתוך המקרים בכתבי הקודש, שללא רוח אלוהים, אין כל דרך ואפשרות להבין את אלוהים ולעשות דבר כלשהו שיפאר אותו.

לכן – מספיק לחיות ולפעול על פי הרצון שלך!

למה בדיוק מתכוון שאול במילים אלו (בפסוק 12)?

התורה אומנם אמרה לנו מה אסור לעשות או מה ראוי לעשות, אך לנו לא היה הכוח לציית להוראותיה.

התאוות שלנו דחפו אותנו לעשות את הנוגד להוראת התורה – אך לנו לא היה את מלוא הכוח להתנגד לתאוות הבשר.

כעת, לאור הבנתנו עד כמה רוח אלוהים יכול להיות מעורב בחיינו, ועד כמה ריבוני כוחו של רוח הקודש על כוח הרצון של הבשר, יש לנו את כל הבטחון והסיבה להיכנע להנחיית רוח אלוהים ולא לתאוות הבשר.

הבשר – המשלט האחרון של המוות בעולמנו!

אחים יקרים.

למרות שרוח אלוהים שוכנת בכל אדם נושע, לא כל אדם נושע כנוע להדרכת רוח הקודש.

להיות מלא ברוח אלוהים ולחיות על פי הרוח זה לקיים את רצון אלוהים במלואו וללא דחיות ותירוצים.

אם אנו רוצים לחוות את הנצחונות שרוח אלוהים מבטיח, עלינו לתת לרוח אלוהים להיות "הנהג" הבלעדי של חיינו ולא הנהג הרזרבי היושב בספסל האחורי.

ואיך זה מתבטא בחיינו?

שאול פירט חיים המונהגים על ידי רוח הקודש באיגרת אל האפסים ה 18- ו 18.

עיקרם: אהבו איש את רעהו

סילחו איש לרעהו

שרתו איש את רעהו

הנחו את משפחתיכם על פי הכתוב בכבתי הקודש

ליבשו את כל כלי נשק האלוהים למען לא תיפלו בנכלי השטן.

הפיתויים לא יפסקו ברגע שנאמין בישוע, אדרבא, רק אז נזהה את הפיתויים כפיתויים.

דווקא כנושעים אנו מודעים לכל חטא, ולכן יודעים שאנו במאבק רוחני לאורך כל חיינו בגופנו הנוכחי.

שאול מעודד אותנו ואומר בפסוק 13:

בעזרת רוח הקודש השוכן בתוכנו, אנו יכולים להמית את מעללי הגוף.

מובטח לנו כילדי אלוהים שאנו יכולים לנצח בכל מערכה.

1. יוח"א ד 4: רוח הקודש שבתוכנו חזק יותר מרוח השטן שבעולם
2. יעקב א:בכל מקרה של התנסות או פיתוי, אנו יכולים לבקש חכמה וכוח, ואלוהים מבטיח להעניק לנו את מידת החכמה והחסד לנצח בכל  ניסיון.

אחים ואחיות יקרים.

גם כנושעים לא נצליח לחיות לחלוטין ובכל עת על פי הנחיות הרוח.

שאול השליח מלמדנו שרוח הקודש מעניק לנו את הכוח להתמיד כל העת להתנגד לתאוותינו ולהתרחק מן הרע.

תהליך זה ייסתיים רק במותנו או בהילקחותנו לנוכחות אלוהים.

האמצעי דרכו רוח אלוהים משתמש כדי שנממש את תשועתנו – ז"א – נגיע לנקודה של בגרות רוחנית ועשייה לכבוד אלוהים כפי שייעד לנו בעולם, היא הציות שלנו לכל הוראות אלוהים הכתובות בכתבי הקודש באמונה ואהבה (אל הפיליפים ב 12, אל האפסים ה 18, אל הקולוסים ג 13-17, תהילים א, קיט 11, לוקס כב 40, יוחנן יז 17, קור"א ו 18, ט 25-27, פטר"א ב 11).

בפסוק 14 שאול השליח אומר משפט שמהווה עידוד רב אך גם אבן בוחן לאמיתות אמונתנו.

14. כל אשר רוח אלוהים מדריכה אותם, בנים הם לאלוהים.

רבים האנשים בעולם הטוענים שהם מאמינים באלוהים, ואף חיים על פי הוראתו!

מעטים הרבה יותר הם אלו המכירים את אלוהים באופן אישי, ובאמת חיים על פי הדרכת רוח הקודש.

שאול אומר בדרך הברורה והחדה ביותר:

האות המוכיח שאנו באמת בנים של אלוהים – היא בציותנו להדרכת רוח אלוהים השוכן בתוכנו.

שאול אינו מתייחס למצב בו המאמין נשרך אחר רוח הקודש כנגד רצונו, אלא למצב בו המאמין כנוע מרצון, אמונה ואהבה להדרכת רוח אלוהים.

זה סימן ברור שאתה בן לאלוהים.

שאול אינו מלמד עיקרון חדש ופורץ דרך בכתבי הקודש…

1. בספר מלאכי פרק א פסוק 6 אומר הנביא:

"…בן יכבד אב ועבד אדוניו, ואם אב אני אייה כבודי? ואם אדונים אני אייה מוראי?…"

הנביא זועק כלפי עם ישראל המכנה עצמו עם אלוהים וילדיו הבכירים של אלוהים אך אינו מתבייש להביא קורבנות פסולים לבית המקדש. יתרה על כך, העם אינו מכבד את מוסד הנישואין ובכך מגדיל את חטאי הניאוף והזנות.

הנביא זועק: אם אתם קוראים לי אבא, אז אייה כבודי כאב???

לפיכך הוכחת אימוצנו לבנים לאלוהים מוכחת על פי כניעתנו להדרכת והוראת אלוהים מתוך אמונה, אהבה וציות.

2. בבשורת מתי כה 31-46 מתואר משפט העמים שייערך בעת שהאדון ישוע יחזור ארצה לאחר צרת יעקב, ולפני שיקים את ממלכתו הארצית בת 10000 השנים.

בחזרתו, ירצו רבים ליהנות מברכות ממלכתו, אך האדון ישוע יפרידם מילדיו הנאמנים ויאמר להם:

"…לכו ממני, ארורים, אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו…"

מדוע שהאדון ישוע יעניש את אותם אנשים שדיברו עליו מילים כה יפות?…

אותם אנשים לא קיימו את רצונו בחייהם – לעזור לשאר ילדיו הסובלים!

מכאן – החותם של היותך ילדו של אלוהים אינו טמון במספר משפטים יפים ששפתיך יאמרו, אלא בציות בחייך לרצון אלוהים הכתוב בבהירות בכתבי הקודש, הנובע מאמונה נכונה ואהבת האדון ישוע.

3. בשורת יוחנן יג 34-35:

האדון ישוע המשיח לימד את תלמידיו מהו אות הזיהוי להיותם תלמידיו:

"…בזאת ידעו הכל שתלמידי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם."

ובפרק טו 17 אומר האדון ישוע: "את זאת אני מצווה עליכם: אהבו זה את זה…".

מכאן, אנו למדים שהאות החיצוני המעיד על היותנו ילדי אלוהים באמת, טמון בכניעתנו להוראת אלוהים שבכתבי הקודש. זאת מתוך אמונתנו בישוע כאדון ומושיע מן החטא.

ניתן לקבוע ולומר:

מי הם הבנים של אלוהים?

אלו המקיימים בחייהם את רצון אלוהים מתוך אמונה במשיח ישוע ומתוך אהבה לו וכניעה למרותו.

מסקנה:

כאשר אדם חווה את הדרכת רוח אלוהים בחייו – הנחיה לקיים את רצון אלוהים על פי הכתוב בכתבי הקודש, הוא חווה בטחון להיותו בן לאלוהים.

הסימן להיותך בן לאלוהים טמונה בקיום רוח אלוהים בך והדרכתה אותך לקיים את רצון אלוהים ולחיות בדרך טוהר, אמת, צדק וקדושה המאפיינים את אלוהים ע"פ הכתוב בכתבי הקודש.

מן הסתם, רבים יאמרו – אנו בנים לאלוהים ורוח אלוהים מדריכה אותנו.

על כן,

המדד הראשוני הינו: האם רוח אלוהים מדריכה אותך לאהוב את האדון ישוע כמשיח וגואל? (יוחנן יד-טז, יוחנן ח 19, 42, יד 6)

אם אינך מכיר את האדון ישוע ככזה, אז אינך מכיר את אלוהים ואינך מונחה על ידי רוח אלוהים.

רבותיי, נוכחות רוח אלוהים בתוכנו משנה אותנו מקצה אל קצה.

כאמור, לא לחינם פעולת רוח הקודש בחיינו נקראת לידה מחדש ועושה אותנו בריאה חדשה.

רוח הקודש מעניקה לנו שלום ובטחון מלאים. השלום והבטחון הללו מאפשרים לנו לציית לרצון אלוהים בכל מצב ותחת כל איום.

15. הרי לא קבלתם רוח של עבדות לחזור אל הפחד, אלא קבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים "אבא, אבינו".
16. הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלוהים אנו.
17. ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו."

על איזה פחד בדיוק מדבר שאול השליח?.

1. בראש ובראשונה הפחד מן המוות.

אל העברים ב 14-15:

"…וכיוון שלילדים הייתה שותפות של בשר ודם, כמו כן גם הוא שיתף עצמו בבשר ודם כדי שישבית על ידי מותו את זה שבידו ממשלת המוות – הוא השטן.

וישחרר את אלה שבגלל אימת המוות היו נתונים לעבדות כל ימי חייהם."

2. הפחד ממשפט אלוהים וחריצת הדין לדראון עולם

ראשונה ליוחנן ד 18:

"…אין פחד באהבה. אדרבא, האהבה השלמה מגרשת את הפחד. הן הפחד כרוך בעונש, והמפחד איננו שלם באהבה…"

ילדו של אלוהים יכול לשקוט ולבטוח שלא יחווה מוות של ריחוק מאלוהים.

ילדו של אלוהים יכול להיות בוטח ושלוו שלא יחווה את עונש אלוהים המחכה ללא נושעים.

לילדו של אלוהים ניתנה זכות כך כך גדולה – לקרא לאלוהים "אבא, אבינו"

למה הכוונה במילים אלו?

לקרבה אינטימית נטולת כל חשש ואיום.

אנו רשאים לבוא לכס הרחמים של אלוהים הכל יכול, ללא חשש של משפט או עונש.

הביטוי: אבא, אבינו, לקוח משפת הילדים.

הם באים להוריהם עם הבטחון ששם מובטח להם הגנה, תשובה, עזרה, שלווה.

כמו שתינוק נח בשלווה בזרועות אימו – כגמול עליי אימו, כך אנו יכולים להתקרב לנוכחות אלוהים.

כבנים לאלוהים זכינו למעמד מיוחד – מין מעמד משפטי הנקרא – אימוץ.

אלוהים אימץ אותנו להיות לו כבנים.

מכיוון שבן מאומץ זוכה לאותן הזכויות של בן ביולוגי, יוצא מכך שאנו הנושעים זוכים להיות אחיו של האדון מבחינת מעמדנו מול אלוהים האב.

באיגרת השניה לקורינתיים ו 18, שאול השליח מלמד את ילדי אלוהים שיחסו אליהם כבניו ובנותיו.

מעמד זה מעניק לי זכויות כבירות הממלאות את נפשי בשלווה ובטחון רב – אלוהים ער לכל זעקותיי. יחד עם זאת, כבן לאלוהים עליי לזכור את כל החובות הבאות יחד עם הזכויות – שגרירי אלוהים, ריח ניחוח ואיגרת כתובה של המשיח לעולם (קור"ב ב 14 – ג 3, ה 17).

הבה נזכור:

רוח הקודש לא ניתנה לנו כדי לחזור אחורנית, אלא ללכת קדימה.

לא לחזור למעשי המוות של האתמול, אלא לעשות את מעשי החיים של ההיום והמחר.

הבה נקרא שוב את פסוקים 16-17:

16. הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלוהים אנו.
17. ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו."

כאשר אנו נכנעים להדרכת הרוח, מן הסתם אנו אומרים ועושים את הוראת רוח אלוהים.

פרי הרוח ייתבטא באופן ברור ובולט בחיינו (אל הגלטים ה 22-25, מעשי השליחים א 8).

מסיבה זו רוח אלוהים מעידה שאנו בנים של אלוהים – במעשי הצדקה ובדיבור שלנו.

כאשר רוחנו מסכימה לחלוטין ונכנעת לרוח אלוהים – הרי מה שיראו וישמעו הסובבים אותנו זה – יותר את אלוהים מאשר אותנו…זו בדיוק השאיפה של כל בן לאלוהים.

כך אנו נהיה באמת ריח ניחוח…איגרת כתובה של המשיח (קור"ב ב 14 – ג 3).

כך נבין טוב יותר את דבריי שאול השליח בנוגע להיותנו – שגרירי המשיח, אזרחי שמים (אל הפיליפים ג 20), ואת דברי שמעון פטרוס לגבי היותנו – גולים בעולם הזה… (פטר"א ב 11).

מי שמרגיש נוח ומאוקלם היטב בעולם הזה – הריהו שייך לעולם הזה ורוח ה' אינה מדריכה אותו.

מי שמרגיש זר להלך המחשבה של העולם וסולד מהתועבה שהעולם כל כך חפץ בה או אדיש כלפיה, בגלל יראת אלוהים שבו, הריהו גולה וליבו נתון לאדון.

עובדת היותנו בנים לאלוהים כורכת עימה זכויות וחובות.

אם בנים, אז יורשים.

מהי ירושתם של הנושעים בדם האדון ישוע?

רשימת הזכויות:

א. יורשים: מתי כה 34: "…בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז היווסד תבל." [ראה גם אל הגלטים ג 29, ד 1-11, אל האפסים א 11, אל הקולוסים א 12, אל העברים ו 12, ט 15, פטר"א א 4].

ב. ישועה נצחית: טיטוס ג 7.

ג. אלוהים הוא ירושתנו: תהילים עג 25-26, התגלות כא 3, איכה ג 24.

ד. כבוד: אל הרומים ה 2.

ה. כל הבריאה: אל העברים א 2.

ו. מעון בשמים: יוחנן יד 1-3.

רשימת החובות:

א. לחיות בחסידות ולהיות מוכן להירדף לשם כך (טימ"ב ג 12).

ראה דוגמתו של דניאל בפרק ו.

ב. לבשר גם אם נחווה זלזול מצד אחרים, פגיעה והפסד (מתי ה 10-12, יוחנן טו 18-21, קור"ב ד 17, וכן שוב טימ"ב ג 12).

כמו שלילדים יש את הגנים של הוריהם בגופם, כך לילדי אלוהים הנושעים יש את הגנים של אלוהים בתוכם – דרך רוח הקודש.

לפיכך, עלינו לחיות באותו אומץ וגבורה שנראתה בחייו של האדון ישוע.

לומר את האמת, להכריז את הבשורה ולהתמיד בכך גם אם בני אדם יאיימו עלינו בנורא מכל.

שאול השליח עודד את טימותיאוס הצעיר ואמר לו באיגרת השניה בפרק א 7-8:

"…הן האלוהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה ואהבה ישוב הדעת.

לכן אל תבוש לא בעדות אדוננו ולא בי אסירו, אלא סבול איתי את חבלי הבשורה כפי כוח האלוהים."

כבר אז בתקופתו של שאול השליח, המאמינים היהודים חוו רדיפות משאר בני עמם שדחו את ישוע כמשיח ואדון וכן, מן המשטר הרומי.

גם גויים נושעים נרדפו על ידי המשטר הרומי. רבים מן המאמינים כבר אז חיו תחת איום לחייהם רק בגלל אמונתם בישוע והזדהותם כמשיחיים.

רבותי, כל מי שיבקר ברומא יראה במו עיניו את הקולוסיאום, בו נטרפו מאמינים על ידי חיות טרף, לעיני המון מריע ושמח, רק בשל היותם מאמינם בישוע.

במציאות שכזו שאול השליח מעודד את הנושעים ואומר להם:

לא קבלנו רוח של פחד.

לא מן המוות

לא ממשפט אלוהים

לא מכל מה שיעשה לנו אדם.

גם בימינו ישנם משיחיים שחיים במציאות דומה לזו של המאמינים במאה הראשונה.

בניגריה נרצחים מאמינים רבים על ידי מוסלמים.

לעיתים קרובות אנו שומעים על טבח שעושים מוסלמים במאמינים בישוע.

באירן ובמדינות מוסלמיות אחרות, למאמינים אין חירות כפי שיש למוסלמים.

למרות שהחוק בישראל אינו מפלה בדרך כלל את המאמינים, הרי שרבים מקרב העם – במיוחד דתיים, מגלה חוסר סבלנות ואף מגיב באלימות כלפי מאמינים בישוע המדברים בגלוי על אמונתם או חולקים את אמונתם בפומבי.

אז וגם היום אנו יכולים להביט לאלוהים ולומר לו – אבא, אבינו, ולהיות בטוחים שנזכה ליחס אוהב, עדין, בוטח, מבורא עולם! בכל מצב ובכל עת.

כאמור, חילקנו את פרק ח' לארבעה נושאים:

1. עם רוח הקודש – אין הרשעה מאשמת הארור של התורה (פ. 1-4)
2. עם רוח הקודש – אין פחד – אנו בנים לאלוהים (פ. 5-17)
3. עם רוח הקודש – אין תסכול. יש כוח להתגבר על כשלונות ואתגרים (פ. 18-30)
4. עם רוח הקודש – יש בטחון נצחי – שום דבר לא יפרידנו מאלוהים (פ. 31-39)

כעת נלמד את נושא ג:

עם רוח הקודש – אין תסכול. יש כוח להתגבר על כשלונות ואתגרים (פ. 18-30)

המסר המרכזי בפסוקים אלו הינו:

למרות שנושענו והרשעת התורה סרה מעימנו – הנושעים, תוצאת החטא הראשון של אדם וחווה עתידה להיות חלק מחיינו עד ליום בו נלקח אל האדון ונלבש את הגוף החדש ההדור כבוד. גם הבריאה סובלת את תוצאת החטא ועתידה להיפטר ממנו באופן חלקי בחזרת האדון ארצה, ובאופן נצחי לאחר ממלכת המשיח בת 1000 השנים.

שאול מתאר את הסבל שהינו מנת חלקם של הנושעים – למרות שרוח אלוהים שוכן בהם, אך מעודדם בעובדה ש:

א. הסבל הזה זמני

ב. רוח הקודש עוזר לנו לעמוד איתן גם במהלך הסבל שהינו מנת חלקם של הנושעים החיים בחסידות בעולם זה.

ג. שווה לסבול עבור שם האדון לאור התקווה הבטוחה המחכה לנו.

18. "…אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להיגלות בנו.
19. כל הבריאה מצפה בכיסופים להתגלות הבנים לאלוהים.
20. הן הבריאה – לא מרצונה אלא על ידי המכניע אותה – הוכנעה להבל בתקווה
21. שגם הבריאה עצמה תשוחרר משעבוד הכיליון אל החרות והכבוד של הבנים לאלוהים.
22. אנו יודעים שכל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה.
23. ולא זו בלבד, אלא גם אנחנו, שיש לנו ביכורי הרוח, נאנחים בנפשנו ומצפים למימוש אימוצנו לבנים – לפדות גופנו,
24. שכן בתקווה נושענו. אך תקווה לדבר שנראה לעיניים אינה תקווה, כי מדוע יקווה אדם למה שהוא רואה?
25. אבל אם אנו מקווים לדבר שאיננו רואים, מצפים אנו לו בסבלנות.
26. וכן גם הרוח עוזרת לנו בחולשותינו, כי אין אנו יודעים להתפלל כראוי. ואולם הרוח עצמה מפגיעה בעדנו באנחות עמוקות ממילים.
27. והבוחן לבבות יודע את מחשבות הרוח, מפני שהיא מפגיעה בעד הקדושים בהתאם לרצון אלוהים.
28. אנו יודעים כי אלוהים גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו.
29. שכן את אלה שהכיר מקדם, אותם גם יעד להידמות לצלם בנו, כדי שיהיה הבכור בין אחים רבים.
30. ואת אלה שיעד, להם גם קרא. ואת הקרואים גם הצדיק. ואת המוצדקים אף פאר בכבודו."

פסוק 17 הסתיים עם הבטחות נפלאות ומרשימות לילדי אלוהים.

17. ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו."

אנו בנים לאלוהים וככאלו, אנו יורשים ושותפי נחלה עם אלוהים.

אך הבטחות אלו אינן עתידות להתגשם כרגע. ישנו פרק זמן אשר בו אנו – ילדי אלוהים, עתידים לסבול סבל רב בגלל שייכותנו והזדהותנו עם האדון ישוע.

אך הסבל שאנו סובלים היום בגלל אמונתנו בישוע וכניעתנו לרוח הקודש, אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להיגלות בנו.

במילים פשוטות – שווה לסבול עבור המשיח ישוע.

פסוק 18:

"…אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להיגלות בנו."

שאול השליח אמר מילים דומות באיגרת השניה לקורינתיים ד 17-18: "…הן צרתנו הקלה של הרגע מכינה לנו כבוד עולמים גדול ורב עד מאוד. ואין אנו צופים אל הדברים הנראים, אלא אל אשר אינם נראים. כי הדברים הנראים לשעה הם, אבל הבלתי נראים – לעולמים."

על איזה סבל שאול השליח מדבר?

המאמינים בתקופתו של שאול השליח סבלו קשות ועד אובדן חיים לעיתים, רק משום היותם מזוהים כמאמינים בישוע.

יחסם של קיסרי רומי כלפי המאמינים בישוע היה לעיתים יחס של עויינות קשה, כאילו המאמינים היו אוייבי האומה. לעיתים הורו לתפסם ולהרגם. ראה קיסר נירון  בשנות השישים לספירה וכן טיטוס דומציוס פלביוס בשנת 95 לספירה. מאמינים רבים חוו מיתות אכזריות ביותר בזירות לחימה עם חיות טרף לעיני המון צוהל…

המאמינים בישוע מרקע יהודי סבלו חרמות ונידויים משאר היהודים דוחי ישוע ולעיתים גם מבני משפחותיהם. בגלל הסכנה לחייהם, רבים מהם נאלצו להגר מירושלים וישראל לארצות הגויים (ראה מעשי השליחים פרק ח, וכן איגרת יעקב א).

בעוד משיחיים החיים היום בארצות המערביות זוכים לזכויות שוות ככל שאר האזרחים, הרי שמאמינים בארצות מוסלמיות או בכמה ארצות באפריקה חיים בסכנת חיים מתמדת.

כאשר אנו זוכים לקריאת בוז או נטילת חלק מזכויותינו, אנו חושבים שזו רדיפה קשה.

למרות שרדיפת מאמינים יכולה להתבטא בדרכים שונות, הרי הרדיפה לה אנו זוכים היום אינה נחשבת לרדיפה בהשוואה ליחס לו זכו המאמינים בישוע במאה הראשונה והשניה לספירה. או בימי הביניים, אז נשרפו חיים אלו שחשבו בשונה מהכנסיה הקתולית או העזו להדפיס עותקים של כתבי הקודש [תנ"ך וברית חדשה].

חלקכם שומעים את דברי ושואלים עצמם:

ישנם מאמינים שלאורך כל חייהם המשיחיים לא חוו או סבלו משום סימן או רמז של סבל שנבע מהזדהותם עם האדון ישוע.

האם הפסוק הזה של שאול אינו מתייחס אליהם? לא נכתב בעבורם? האם הם פטורים מלקיימו?

שאול השליח כתב באיגרת השניה לטימותיאוס ג 12: "…ואומנם כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, יירדפו."

מהם חיי חסידות?

אלו חיים המונחים על פי צדקת אלוהים, תורתו, הדרכתו ללא התחשבות בדעת אחרים או במעשיהם נגדנו.

חיי חסידות אלו חיים המציגים את האדון ישוע באופן גלוי בחיים שלנו.

חיי חסידות אלו חיים שאינם מחביאים את השם ישוע…

חיי חסידות אלו חיים המקדמים ומעדיפים את רצון אלוהים וקידום ממלכתו על פני כל רצון שלנו או של בני אדם אחרים.

חיים שכאלו מן הסתם "מושכים אש", ולכן מי שבאמת חי חיי חסידות יזכה למנה של רדיפות.

ז"א, חיי חסידות מעצם שמם הינם חיים באור אלוהים ולכן הם מוכיחים את אלו החיים לידינו כאנשים החיים בחושך-חטא. מסיבה זו, אלו החיים באור זוכים לביקורת, שנואים או נרדפים על ידי אלו הנפגעים מעדות חיינו הטהורה.

מי שחי את כל חייו ומעולם לא חווה שום רדיפה – ז"א, ביקורת או פגיעה מן הזולת בגלל השתייכותו לישוע – ידע לו שכנראה חיי החסידות שלו לוקים בחסר.

אז שאול השליח אומר בפסוק 18: "…אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להיגלות בנו."

ומהו הכבוד העתיד להיגלות בנו?

שאול השליח מפרט את הנושא באיגרת אל הקורינתים פרק טו מפסוק 20 – 58.

הכבוד העתיד להיגלות בנו מתייחס לכך שבחיינו החדשים לאחר מותנו או הילקחותנו השמיימה, נקבל גוף חדש, נטול כל זכר של חטא ושחת, ונחיה חיים טהורים נטולי חטא כפי שהאדון ישוע חי.

חיים ללא צער, בכי, סבל, חרטה, כישלון, אובדן, אבל, מוות (התגלות כא-כב) – פשוט בריאה חדשה אך ללא החטא.

המוח שלנו אינו מסוגל להפנים את העושר הנמצא וכלול בהבטחה שכזו.

כל שנחשוב וכל שנעשה יפאר ויכבד את אלוהים – כי לכך הרי נוצרנו מלכתחילה.

אנו הנושעים נמלוך עם אלוהים בממלכתו הנצחית לעולמי עד.

מכאן, כל הסבל שאנו חווים היום לאורך כל חיינו – בגלל הזדהותנו עם האדון ישוע, ועם הקרבת כל היקר לנו למען קידום מלכות אלוהים, אינו שקול לעומת הברכה והזכויות שאלוהים מעניק לנו לאחר שיקחנו אליו – לנצח נצחים.

שאול השליח מלמד בפסוקים הבאים ששלושה גורמים נאנחים וסובלים בגלל השפעת החטא בעולם כעת, ולכן כל שלושת הגורמים הללו מחכים בכליון עיניים לכבוד העתיד להיגלות בחיי הנושעים.

א. הבריאה נאנחת ונאנקת בגלל החטא בעולם (19-22)

ב. בני האדם נאנחים ונאנקים תחת עול החטא שבעולם (23-25)

ג. רוח הקודש נאנחת בעבורנו – הסובלים מן החטא (26-30)

א. הבריאה נאנחת ונאנקת בגלל החטא בעולם (19-22)

19. כל הבריאה מצפה בכיסופים להתגלות הבנים לאלוהים.
20. הן הבריאה – לא מרצונה אלא על ידי המכניע אותה – הוכנעה להבל בתקווה
21. שגם הבריאה עצמה תשוחרר משעבוד הכיליון אל החרות והכבוד של הבנים לאלוהים.
22. אנו יודעים שכל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה.

שאול השליח מלמדנו שהתגלות הכבוד של ילדי אלוהים היא תקוותם לא רק של ילדי אלוהים אלא גם תקוות כלל הבריאה.

חטאם של אדם וחווה לא השפיע רק עליהם אלא על כל הבריאה הדוממת גם כן.

לראיה, בבראשית ג 17 אלוהים קילל את האדמה בגלל אדם.

כל הטבע החי נמצא גם כן תחת קללת החטא של אדם וחווה. המוות נכנס למעגל החיים של החי, הצומח והדומם = השחתה וכליון…

הוכנעה להבל: הוכנעה לפועל ועשיה שאין עימה את התכלית שלשמה נוצרה. בזבוז והבל

מי הכניע את הבריאה?

מן הסתם אלוהים הוא האחד המסוגל לכך.

לכן, כאשר תסור קללת החטא מעל בני האדם, היא גם תסור מעל פני כלל מרכיבי הבריאה.

כאשר ילדי אלוהים יזכו בכבוד המיוחל – גוף חדש ונצחי כפי שלישוע, תיזכה הבריאה לחוות את שהיה בה לפני קללת החטא מבראשית.

אז הבריאה תגשים את התכלית שלשמה נוצרה ולא תהיה כנועה יותר להבל.

אחת מהדוגמאות המופלאות לתקוות הבריאה מתוארות בספר ישעיה יא, לה, סא, סה, מיכה ד.

חיות לא יטרפו זו את זו ולא יאיימו על האדם יותר. כל הצומח והחי בריאים, שופעים ומלאי פרי. חיי האדם יחזרו להיות ארוכים וחסרי איום. כל זאת כבר במהלך מלכות המשיח בת 1000 השנים. לאחריה תחל תקופת הנצח ואז ימוגר המוות לחלוטין מחיי ילדי אלוהים והחיים בממלכתו.

הבריאה הדוממת ושאר בעלי החיים לא חטאו בעצמם…

השליט שאלוהים הפקיד עליהם חטא, ולכן גם הבריאה הדוממת ובעלי החיים עליה, סובלים גם כן.

בכך אלוהים הבהיר לאדם את עובדת היותו אחראי על בריאת אלוהים – לכבוד אלוהים. בהצלחתו הוא יתברך ויחד עימו כל אשר תחתיו, ובכישלונו יסבול, הוא וכל אשר תחתיו (בראשית א 26-29, תהילים ח 5-9).

בפסוק 22 שאול השליח מלמדנו שיש תקווה לציפיה של הבריאה.

שאול משתמש במטאפורה – צירי לידה.

למרות שהיולדת כורעת תחת סבל הצירים, היא מוכנה לעשות זאת בגלל התקווה לחיים החדשים שהיא עתידה לאחוז בידה בעוד זמן קצר.

לפיכך, שאול משתמש במטאפורה "צירי הלידה" כדי להבהיר שמדובר בתקווה בטוחה וקרובה.

שאול השליח מסיים את הקטע ואומר: כל הבריאה נאנחת וסובלת…[ראה גם מתי יט 28 – התחדשות הבריאה).

ב. בני האדם נאנחים ונאנקים תחת עול החטא שבעולם (23-25)

23. ולא זו בלבד, אלא גם אנחנו, שיש לנו ביכורי הרוח, נאנחים בנפשנו ומצפים למימוש אימוצנו לבנים – לפדות גופנו,
24. שכן בתקווה נושענו. אך תקווה לדבר שנראה לעיניים אינה תקווה, כי מדוע יקווה אדם למה שהוא רואה?
25. אבל אם אנו מקווים לדבר שאיננו רואים, מצפים אנו לו בסבלנות.

כאמור, לא רק הבריאה נאנחת ונאנקת תחת סבל קללת החטא אלא כמובן גם אנו בני האדם, אשר בגללנו קוללה כל הבריאה מלכתחילה [ראה גם קור"ב ה 2: "הן בזה, במשכננו הארצי, נאנחים אנו ועזים כיסופנו ללבוש גם את ביתנו אשר מן השמים…"]

מדוע שנאנח?

מפני שטעמנו חלק קטן מגבורת אלוהים ואנו כל כך רוצים לחוות את מלוא הבטחותיו.

אנו יודעים מה מצפה לנו – כי האדון ונביאיו אמרו לנו, ולכן אנו יודעים עד כמה חיינו עתידים להישתנות ביום התגלותו של האדון לנו.

מי אינו נאנח?

מי שאינו מאמין בכתוב בכתבי הקודש ולא טעם מביכורי הרוח.

תנסו לדמיין מה חוו אדם וחווה.

הם ראו את אלוהים וחוו חיים ובריאה נטולת קללה, כאב, סבל, מוות.

הם ידעו איך היה לפני החטא ולכן הם נאנחו ונאנקו וציפו ליום שבו יחזרו לחיות בעולם נטול קללת החטא.

שאול השליח מלמדנו שביכורי הרוח שקבלנו מאלוהים מהווים ערבון ופקדון שאלוהים ישלים את שהבטיח לנו.

למה מתכוון שאול באומרו: ביכורי הרוח? [לידה חדשה, בריאה חדשה]

הכוונה לפרי הרוח שקיבל כל נושע ברגע ישועתו (אל הגלטים ה 22-25).

את רוח הקודש השוכן בגופנו (קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14)

מדובר באופי והתכונות של המשיח ישוע. תכונות ואופי של האדם החדש.

על כך נוסיף את מתנות הרוח שאלוהים העניק לנו אשר בהם אנו משרתים אותו בגוף המשיח (קור"א יב, אל הרומים יב, אל האפסים ד).

כל המתנות הללו הן בסך הכל מענק חסד ראשון וקטן – "הצהרת כוונות" של אלוהים לגבינו.

אם את הדברים הללו נתתי לכם, כי אז היו בטוחים שאשלים את הבטחתי!

הביטוי: "ביכורי הרוח" נשמעים מלאי תוכן במיוחד לאוזן היהודית.

בחג הביכורים – חג השבועות, מביאים לאלוהים את הפרי הראשון כאות הודיה על מה שנתן ה' ועל מה שעתיד להינתן (שמות כג 19, נחמיה י 35).

ההודיה מהווה עדות והצהרה שכל אשר ניתן, הרי שניתן מאלוהים ושייך לו.

בעוד אנו מודים לאלוהים על ביכורי הרוח שנתן לנו, אנו מצפים בכל יום ומקווים ליום בו תתממש הבטחת אימוצנו לבנים לאלוהים – לפדות גופנו.

תודה לאל, אנו לא צריכים לנחש למה שאול השליח מתכוון.

אנו יודעים כבר עתה שישועתנו העניקה לנו מעמד של בנים לאלוהים.

אנו נממש את המתנה הזו עם כל הזכויות הכלולות בה רק לאחר שנלקח אל האדון ישוע, בין אם דרך המוות או דרך ההילקחות.

רק אז גופנו יזכה לפדות – השתנות כללית כך שידמה בכל לגופו המושלם של האדון ישוע.

באיגרת הראשונה לקורינתים טו 44, שאול השליח מכנה זאת – גוף רוחני. ז"א, נחיה בגוף שכבר אינו נתון להשפעת החטא, ואינו מתלונן על השפעת החטא, אלא נקבל גוף חדש, כנוע במאה אחוזים לרוח אלוהים ומשלים בכל דבר את רצון אלוהים בשלמות מלאת טוהר וקדושה.

באיגרת אל הפיליפיים פרק ג 21 אמר שאול השליח:

"…אשר יחליף את גופנו הנחות ויעשהו דומה לגופו ההדור כבוד, כפי כוח יכולתו לשעבד אליו את הכל."

יוחנן השליח כתב באיגרתו הראשונה ג 2: "…אהובי, עכשיו ילדי אלוהים אנחנו, ועוד לא נגלה מה נהיה. יודעים אנו שבהיגלותו נהיה כמוהו, כי נראהו כמו שהוא…"

מכאן, אנו ילדי אלוהים כבר עתה, אך מימוש כל אשר מובטח לנו ייתגשם כאשר נהיה עם האדון. אז אימוצנו לבנים יתגשם במלואו – אז ניראה באמת כמו אחינו הגדול וכמו אבינו.

אז באמת כל מי שיבחן את חיינו ויראה את שמחת שלומנו יאמר – הם באמת דומים למולידם. יש להם את אותם הגנים J.

בפסוקים 24-25 שאול השליח מעודד אותנו לא להתייאש מהציפיה, אלא לחכות בסבלנות למימושה. אדרבה, הציפיה לדבר המובטח לנו מלמדת אותנו – סבלנות.

זיכרו!

רוב שומעיו של שאול חוו סבל ולחץ משום היותם משיחיים באותה תקופה.

גם אנו היום מחכים למימוש התקווה לגופנו החדש, אך אנו מחכים בשלווה, יחסית למצבם של המאמינים בני תקופתו של שאול השליח.

שאול פרט נושא זה בפרק ה פסוקים 1-5:

1. "על כן לאחר שהוצדקנו על סמך אמונה יש לנו שלום עם אלוהים, הודות לאדוננו ישוע המשיח.
2. דרכו יש לנו גם גישה, באמצעות אמונה, לחסד הזה שאנו עומדים בו, ואנו מתהללים בתקווה אל כבוד אלוהים.
3. אך לא זאת בלבד. אנו מתהללים גם בצרות, שכן יודעים אנו כי הצרה מביאה לידי סבלנות,
4. והסבלנות לידי עמידה בניסיון, ועמידה בניסיון לידי תקווה.
5. והתקווה אינה מכזיבה, כי אהבת אלוהים הוצקה לתוך ליבנו על ידי רוח הקודש שנתנה לנו."

הרבה אנשים בעולם מחכים בתקווה למימוש הבטחה כלשהי.

רובם של אותם אנשים עתידים להתאכזב, כי אלו שהבטיחו להם אינם יכולים לממש ולהגשים את הבטחתם.

אפילו הבטחה בסיסית של הורה: "אשוב הביתה עוד מעט", אינה בכוחו לממש…!

לעומת זאת, המבטיח לנו את ישועתנו אינו אדם רגיל – הוא אלוהים.

המבטיח לנו את ישועתנו העניק לנו רמזים והוכחות חותכות לכך שתקוותנו אינה בדבר בר חלוף אלא בטוחה כפי חוזקו של המבטיח.

בפסוק 24 שאול השליח מדבר על התקווה לישועתנו.

אמת, אך אלוהים העניק לנו מספיק הוכחות לכך שתקוותנו אינה מבוססת על רעיון מופשט אלא מלאה בהוכחות גשמיות – ביכורי הרוח!

והן:

1. נבואות מכתבי הקודש שהתגשמו באדון ישוע. אותם נביאים ואותו אדון הבטיחו גם דברים לעתיד. בטחוננו שדבריהם יתגשמו כשם שהתגשמו הנבואות מן העבר.
2. הוכחת פעולתו של האדון ישוע – אותות, ניסים ומופתים שעשה, כולל תקומתו מן המתים.
3. השינוי שרוח אלוהים עושה בחיי כל אחד מילדיו – לידה חדשה, פרי הרוח
4. תפילותינו שנענות.
5. השלום והשלווה שהאדון מעניק לילדיו אשר כובש את ליבנו וחיינו.

אחים יקרים, שימו לב לנקודה חשובה הנגזרת מדבריו של שאול השליח.

שאול מדבר על תקווה.

שאול מדבר על מבט קדימה.

שאול מדבר על מצב הלב והעיניים הרוחניות שלנו – ילדי אלוהים.

כל ההבטחות הללו יתממשו ביום שנראה את האדון.

לפיכך, שאול השליח מלמד אותנו לכוון את ליבנו והוויתנו ליום הופעתו של האדון ישוע.

לא לחינם אלוהים מעניק עטרת לאלו המצפים לשובו בכל יום (טימו"ב ד 8).

הציפייה אינה מתמקדת רק במה שאני אקבל בתמורה.

מתוקף היותי מצפה ומקווה לראות את האדון בכל רגע, אני שואף לחיות חיים מלאי טוהר וקדושה בכל עת, למען לא אבוש, ואהיה מוכן לראות את פני גואלי בכל עת.

זה המסר המדויק של יוחנן באיגרתו הראשונה בפרק ג 2-3:

"…אהובי, עכשיו ילדי אלוהים אנחנו, ועוד לא נגלה מה נהיה. יודעים אנו שבהיגלותו נהיה כמוהו, כי נראהו כמו שהוא. וכל מי שנסמך עליו בתקווה הזאת, מטהר את עצמו כפי שטהור האחד ההוא."

[ראה במיוחד גם את טיטוס ב 12-13].

תכלס: הטוב ביותר עדין לא הגיע.

מנת הדגל מובטחת לכל המצפים לשובו של האדון ישוע. רוח הקודש עוזר לנו לחכות בסבלנות כאשר אנו מתמידים בחיים מלאי טוהר וקדושה.

כאמור, הסבל והקושי של היום הזה אינם שקולים כנגד הכבוד והברכה המובטחת בעתיד.

עד כה שאול השליח הסביר שהבריאה ואנו בני האדם נאנחים ונאנקים תחת סבל תוצאת קללת החטא בעולם, ומשתוקקים ומחכים בכליון עיניים ליום התגלותו של המשיח ישוע.

אז נקבל גוף חדש כפי שלישוע, ונשרת אותו בעולם שאינו נתון לחטא כפי שהוא היום.

לא רק הבריאה ואנו נאנחים, אלא גם רוח הקודש, בכבודו ובעצמו נאנח!

גם רוח הקודש סובל עימנו את התקופה בה השטן הינו שר העולם הזה, ותוצאת קללת החטא פועלת בכל דרך ועוצמה להרוס את תכלית הבריאה של אלוהים.

בפסוקים 26-30 שאול השליח מפרט תחום מאוד מיוחד בשירות רוח הקודש עבור ילדי אלוהים – תפילת ההפגעה של רוח הקודש.

לפני שאפרט זאת:

יתכן שיהיו אלו שיתפלאו לשמע הדבר שרוח הקודש נאנח ונאנק…

האם לאלוהים רגשות?

בבשורת יוחנן יא 35 כתוב שישוע בכה.

האדון, אלוהים הבן בכה כאשר ראה את סבל יקיריו תחת עול קללת החטא.

כן, יש לאלוהים רגשות – אך אלו טהורות וללא השפעת החטא.

כל שהוא מרגיש זה רגש טהור וראוי, ולא כמו רגשותינו המהולים בטומאת קללת החטא.

ג. רוח הקודש נאנחת בעבורנו – הסובלים מן החטא (26-30)

26. וכן גם הרוח עוזרת לנו בחולשותינו, כי אין אנו יודעים להתפלל כראוי. ואולם הרוח עצמה מפגיעה בעדנו באנחות עמוקות ממילים.
27. והבוחן לבבות יודע את מחשבות הרוח, מפני שהיא מפגיעה בעד הקדושים בהתאם לרצון אלוהים.
28. אנו יודעים כי אלוהים גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו.
29. שכן את אלה שהכיר מקדם, אותם גם יעד להידמות לצלם בנו, כדי שיהיה הבכור בין אחים רבים.
30. ואת אלה שיעד, להם גם קרא. ואת הקרואים גם הצדיק. ואת המוצדקים אף פאר בכבודו."

שאול השליח ממשיך לעודד אותנו המאמינים בישוע.

למרות שנושענו, תוצאת קללת החטא על האדם והבריאה עדיין פועלת עלינו ועל הבריאה ונותנת אותותיה בכל תחום בחיינו.

אנו עדיין חלשים בתחומים כה רבים…כי אנו עדיין חיים בגוף הבשר הנתון להשפעת קללת החטא, ולא קבלנו עדיין את הגוף החדש…

למרות שנוכחות רוח הקודש בגופנו הינה עדות ללידתנו החדשה והיותנו בריאה חדשה (קור"ב ה 17, גלטים ו 15), אנו עדיין כלואים בתוך גוף בשר הנתון להשפעת החטא ותוצאותיו.

למרות שאנו ערים יותר לפעולת אלוהים בעולם ובחיינו, אנו עדיין לא מסוגלים לראות בבהירות מוחלטת או להבין עד תום את כל המהלכים שאלוהים עושה בחיינו ובעולם (ישעיה נה 7-9).

אנו עדיין חלשים בתחומים רבים.

להלן מספר דוגמאות:

– איוב היה צדיק ולמרות זאת לא ידע מיד את הסיבה לאירועים שאלוהים אישר שייעשו בחייו.

– הבית של בתיה נשרף והיא יכולה לשאול את אלוהים – מדוע? אך אינה מבינה לחלוטין ובוודאות מדוע שאלוהים יאפשר זאת.

– ישנן נשים שהריונן הופסק באופן "טבעי" ואינן יודעות מדוע אלוהים אישר זאת.

– יש בינינו אנשים שמאוד רוצים להינשא ואינם יודעים מדוע אלוהים לא מאפשר זאת עדיין בחייהם ואם בכלל אלוהים יאפשר זאת.

– ישנם מקרים בהם לאדם לא ניתנת אשרת שהייה בארץ והוא צריך לעזוב את ישראל ואיננו יודע למה…

– לעיתים אנו מחפשים עבודה והנה עומדים לפתחינו מספר הזדמנויות ראויות – במה נבחר?

– לעיתים אנו נמצאים בצומת של החלטות ואיננו יכולים להחליט בבטחון וודאות במה לבחור.

– רדיפות בגלל נאמנותנו לקיים את רצון אלוהים

כמובן שישנם כמעט אינספור דוגמאות נוספות לתאר את חולשותינו…

הבה נסכם את רשימת חולשותינו: החולשות שרוח הקודש עוזר לנו להתמודד עימן. (פ. 26).

–          חוסר ההבנה שלנו לגבי אירועים המתרחשים בחיינו

–          אי היכולת האישית שלנו לדעת מה לבקש מאלוהים במקרה נתון.

–          הקושי שלנו להתמודד עם מצבי החיים באופן כללי. רווקות, נישואין, עבודה, חינוך ילדים, התמודדות עם פיתויים מכל הסוגים וכו'.

–          הכוח לציית באמונה לדבר הנכון

שאול השליח מעודד אותנו בעובדה שאנו לא לבד במערכה להתמיד לבחור ולעשות את רצון אלוהים ולעמוד בקדושה בכל מצב ומקרה.

שאול השליח אומר: רוח הקודש השוכן בתוכנו נמצא לצידנו ועוזר לנו בחולשותינו.

איך רוח הקודש עוזר לנו בחולשותינו?

רוח הקודש השוכן בתוכנו, יודע היטב את אשר בתוכנו, ויודע טוב יותר מאיתנו מה אנו צריכים מאלוהים.

שאול תיאר זאת באיגרת הראשונה לקורינתיים ב 11:

"…מי מבני אדם יודע את אשר באדם, זולתי (מלבד) רוח האדם אשר בקרבו? כן גם את אשר באלוהים אין יודע זולתי רוח האלוהים.".

כמו שאני יודע את הכוונות האמיתיות שבליבי, כך רוח הקודש יודע את כל אשר באלוהים.

רוח הקודש אחראי לתחומים רבים בחיי ילדי אלוהים, אך בפסוק 26 שאול השליח מתמקד בתחום אחד מיוחד – תפילת ההפגעה של רוח הקודש עבור כל אחד מילדי אלוהים.

26. וכן גם הרוח עוזרת לנו בחולשותינו, כי אין אנו יודעים להתפלל כראוי. ואולם הרוח עצמה מפגיעה בעדנו באנחות עמוקות ממילים.

שאול מבהיר שאנו ילדי אלוהים, לא יודעים להתפלל כראוי.

אנו – בגלל חוסר שלמותנו וחוסר הבנתנו השלמה של תכלית כל אירוע בחיינו, עלולים לבקש מאלוהים את ההיפך מן הנחוץ לנו.

במילים פשוטות: לו אלוהים היה נותן לי את כל מה שבקשתי, הייתי במצב גרוע.

לפיכך, אלוהים מביע את אהבתו לנו ואת עזרתו בכך שרוח הקודש השוכן בתוכנו, מבקש בעבורנו אצל אלוהים האב, את הנחוץ לכל אחד מאיתנו.

אם כך, האם אין לנו צורך להתפלל יותר?

חס וחלילה!

שאול השליח מתמקד במצבים בהם אנו לא יודעים מה הנכון לבקש. במקרה שכזה – אל דאגה – רוח הקודש עושה בעבורנו את העבודה.

איך רוח הקודש עוזרת לנו במצבים שכאלו?

רוח הקודש מתפללת עבורנו. זו מהות תפילת ההפגעה.

מה זאת תפילת הפגעה?

תפילה שאחד מתפלל עבור אחר.

ז"א, אנו ילדי אלוהים לא אומרים דבר כי איננו יודעים מהו הטוב שראוי לומר ולבקש מאלוהים.

שפתותינו אינן נעות. מיתרי הקול שלנו אינם פועלים ולנו אין חלק פיזי בבקשה. כל הפעולה היא של רוח הקודש ישירות אצל אלוהים האב.

רוח הקודש לעומת זאת, מבקשת בעבורנו – ישירות אצל אלוהים האב, והאנחות של רוח הקודש הינן תפילת ההפגעה.

הערה:

לא רק רוח הקודש מפגיע בעבורנו.

גם האדון ישוע היטושב לימין האב מפגיע בעבורנו (אל הרומים ח 34)

שאול אומר: רוח הקודש מתפלל בעבורנו באנחות עמוקות ממילים –

תרגום דליטש אומר: באנחות עמוקות מדבר.

עמוקות ממילים: ז"א פעולה או אמצעי שונה מהדיבור שלנו. הכוונה לתקשורת אישית בין רוח אלוהים לאלוהים האב.

שוב, שימו לב!

לנו אין חלק פיזי באירוע או בבקשה.

כל העבודה היא של רוח הקודש.

מכיוון שמדובר בהפגעה, רוח הקודש פועל בעבורנו.

שימו לב!

גם האדון ישוע פועל בעבורנו ואנו לא רואים או שומעים את פועלו בעדנו.

האדון ישוע נכנס למקדש שמיימי כדי להציג את קורבנו בעבור כפרת חטאינו.

למרות שאנו לא עדים לאירוע ולא שומעים דבר, אנו הנהנים העיקריים של הפעולה (ראה אל העברים ב 17-18, ד 14-16, ז 24-26).

הערה:

ישנה מחלוקת בפרשנות לפסוק 26.

ישנם אלו האוחזים בדיעה שההברות שהם מבטאים בקול רם, ז"א, רצף הברות כלשהן, זה האנחות של רוח הקודש.

במילים פשוטות, מה שאנו לעיתים מכנים בשם גיבריש, אחר יפרש ויחשיב לאנחות של רוח הקודש הנשמעות מפיו. לדעתו, הוא אינו צריך או חייב להבין את משמעותן שכן מבחינתו, רוח הקודש מדבר אל אלוהים האב בקול רם, דרל מתרי הקול שלו. הוא יאמר שזו במילא שיחה בין אלוהים הרוח לאלוהים האב, אך לא לאנשים…

חשוב לציין שהכתוב מבהיר בצורה הברורה והפשוטה ביותר שהאנחות של רוח הקודש הינן תפילת הפגעה, ולכן, למאמין אין חלק בפעולה.

לא מדובר בקול שנשמע, אלא בקשר בין רוח הקודש לאלוהים האב – ללא מיתרי הקול שלנו.

אם כבר באותו נושא:

יהיו אחרים שיטענו שמדובר בשפת מלאכים – לפי הבנתם את הכתוב בקור"א יג 1-2, כדי להסביר את האנחות שהם משמיעים אך איש אינו מבין, כי ההברות אינן שפה ידועה או קיימת.

בנוגע לשפת מלאכים: שאול מציין את הביטוי הזה כדי לציין רמת שפה גבוהה, ולא שפה חדשה כלשהי.

הנושא: חשיבות האהבה.

ולכן, גם אם אדבר בשפה רמה כפי שמלאך ידבר, ואין לי אהבה, הרי שאין ערך לפועלי.

בנוסף לכך, בכל המקרים בהם מלאכים דברו עם אנשים או עם אלוהים, לא מצויין שמדובר בשפה שונה מזו של העד אשר תיעד את האירוע.

בפסוקים 27-28 שאול השליח מתאר את המתרחש בין רוח הקודש לבין אלוהים האב, זאת כדי לעודד אותנו שאנו לא לבד במערכה הרוחנית.  אלוהים פועל עבורנו גם בשעה שאנו ממשיכים בחיינו הרוחניים ואיננו יודעים היטב מה לשאול או מה הכי טוב לנו ברגע נתון.

27. והבוחן לבבות יודע את מחשבות הרוח, מפני שהיא מפגיעה בעד הקדושים בהתאם לרצון אלוהים.
28. אנו יודעים כי אלוהים גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו.

אני משוכנע שכולנו מסכימים שרוח אלוהים ואלוהים האב והבן מקיימים קשר הרמוני מושלם.

לפיכך ומכיוון שיש הסכמה תמידית ונצחית בין רוח הקודש לאלוהים האב, מובטח לנו שאלוהים האב יאשר כל בקשה שרוח הקודש מציג בעבורנו.

רוח הקודש יודע הכל ולכן יבקש תמיד על פי רצון האב.

לכן, כל בקשות רוח הקודש עבורנו, מאושרות וניתנות!

שאול השליח אומר: אלוהים האב יודע את מחשבות רוח הקודש, ומיישם את הבקשות כך שילדיו יזכו לכל התשובות והכלים כדי שיחיו חיי קדושה וטוהר ללא דופי.

איזה עידוד ואיזו שמחה.

גם כאשר אני חושב שאני נמצא במבוי סתום – אני לא במבוי סתום כי רוח הקודש כבר פועל למעני כדי לתת לי מענה.

באילו דרכים אלוהים עונה לבקשות ילדיו?

שאול עונה על שאלה זו בפסוק 28: "אנו יודעים כי אלוהים גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו."

תשובתו של שאול השליח אינה פשוטה. שאול עונה בצורה מתוחכמת…

פסוק 28 מבהיר לנו שתשובת אלוהים לא נועדה תמיד להקל עלינו, אלא לוודא שתכלית המעשה יהיה לטובתנו.

במילים פשוטות, אלוהים אינו מבטיח להסיר מחיינו אתגרים, קשיים או מכות, אלא הוא מבטיח להיות עימנו לאורך כל הדרך וכן מבטיח שתכלית כל אירוע, תהיה בסופו של דבר לטובת ילדיו, גם אם איננו מבינים זאת בעת התרחשות האירוע.

מכאן, אלוהים עונה לילדיו בדרכים שונות ומגוונות.

להלן דוגמא לתשובות מיידיות:

– אלוהים בריבונותו יעניק לי חכמה לפעול ולקבל החלטה ראויה.

– אלוהים יאיר לי פסוק המהווה תשובה לשאלה או לדרך ועיקרון על פיו אני צריך לפעול או להחליט.

– אלוהים יעניק מילת עידוד, חכמה וניסיון מאח לאמונה כדי להעניק כח להתמיד בדרך קשה כי היא הדבר הנכון מאלוהים באותו רגע או שלב בחיים.

– אלוהים בריבונותו ישנה אירוע או החלטה של גורם חיצוני, שכעת פועל למעני.

– אלוהים יסגור אפשרות כלשהי ויתיר אחרת כדי להבהיר לי מהי האפשרות היחידה הניתנת לי.

ישנם דרכים רבות ונוספות בהן אלוהים יכול להציג את תשובתו המיידית לי.

אני פשוט מודה לאלוהים שהוא נאמן לקיים את הבטחתו לעזור לי בכל ולא ינטוש אותי.

לעומת זאת, כפי שציינתי, תשובתו של שאול השליח גם מלמדת שאלוהים מאפשר לאירוע קשה להתרחש בחיים שלנו, אך יחד עם זאת אלוהים מבטיח שתכלית האירוע היא לטובתנו.

מכאן, כילדי אלוהים יש לנו את ההבטחה המעודדת שגם אירועים קשים ומלאי סבל, עתידים להפוך למקור עידוד לנו ולאחרים, ברכה ועדות המפארת את שם האדון.

שאול השליח מלמד את האמת הזאת באיגרת השניה לקורינתים פרק א 3-7.

הסבל בחיינו נועד להכיננו להבין את סבלם של אחרים ולהיות להם מופת, עדות ועזרה.

דוגמאות בהן אנו נדהמים מהיקף הצרה אך מאוחר יותר מבינים שתכליתה חיובי:

1. נלי ואליהב אמרו לי שבתם ובעלה היו מעורבים בתאונת דרכים במדינה אפריקאית.

כל האירוע היה טראומתי, אך נפתחה להם דרך לבשר לאנשים בכפר ממנו באה האישה שנפצעה בתאונת הדרכים.

2. לאחות יקרה נשרף גג הבית. למרות הצער והתסכול, אלוהים בחסדו חידש את הדרוש תיקון והקשר שלה לבניה השתפר. כמו כן היחס של בניה לאמונתה ולאחרים השותפים לאמונתה.
3. רציתי להתגייס לחיל מסוים אך ממש לפני הגיוס נקעתי רגל או נפצעתי וכל תוכניותיי ירדו לטמיון.

אלוהים איפשר זאת ובגלל פציעתי התגייסתי לחיל אחר בו אלוהים הוכיח לי את גבורתו וריבונותו בחיי.

4. מספר נשים חוו הפלה טבעית בחודשים מתקדמים של הריונן. למרות שמדובר בחוויה אישית קשה, אלוהים מעודד אותנו ומנחם אותנו בעובדה שהכל לטובה…

ישנם אינספור דוגמאות קשות הרבה יותר, אך אלוהים מעניק לנו את ההבטחה שכל אירוע, גם אם הוא נחשב לאירוע תופת, בסופו של דבר, ובדרך נשגבת מהבנתנו, עתיד להפוך ולהיות הדבר הטוב שקרה לנו.

איך זה יתכן?

אינני יודע את הסיבה לכל דבר, אך כך אלוהים מבטיח! ועל הבטחתו אנו יכולים לנוח.

פסוקים 28-30 כוללים נתונים הדורשים התייחסות מיוחדת: בחירתו הריבונית של אלוהים את ילדיו – "הקרואים על פי תוכניתו".

פסוקים אלו מעלים שאלות נוקבות:

אם אלוהים בוחר את ילדיו, אז מדוע שנבשר?

אם אלוהים בוחר את ילדיו, אז מדוע שנתאמץ להאמין? הרי שניוושע בכל מקרה.

אם אלוהים בוחר את ילדיו, אז מדוע הוא שופט ומעניש את הלא נושעים לאגם האש לנצח נצחים?

אשתדל לענות על שאלות אלו בשיעור הבא.

לסיכום:

שלושה גורמים נאנחים ונאנקים בגלל עומס וקושי קללת החטא:

–          הבריאה ובעלי החיים בה

–          בני האדם

–          רוח הקודש.

שאול מעודד אותנו בעובדה שאיננו לבד במערכה וההתמודדות נגד נכלי השטן ותוצאת החטא בעולם הזה.

רוח הקודש השוכן בתוכנו מפגיע בעדנו ומבקש מאלוהים האב את כל שאנו צריכים כדי להתמיד בחיים טהורים וללא דופי לכבוד אלוהים.

הקשר בין רוח הקודש לאלוהים הינו קשר בלתי אמצעי ואינו מצריך את מיתרי הקול שלנו.

מסיבה זו תפילת רוח הקודש בעדנו נקראת תפילת הפגעה.

בפסוקים 28-30 שאול השליח מציין עובדות הנוגעות לריבונותו של אלוהים.

עובדות אלו הפכו להיות מקור לויכוחים והתנצחויות שבסופו של דבר מסיתים את עינינו מן העיקר והסיבה ששאול כתב את השורות הללו.

מסיבה זו כדאי לקרא שוב את הקטע מפסוק 26:

26. וכן גם הרוח עוזרת לנו בחולשותינו, כי אין אנו יודעים להתפלל כראוי. ואולם הרוח עצמה מפגיעה בעדנו באנחות עמוקות ממילים.
27. והבוחן לבבות יודע את מחשבות הרוח, מפני שהיא מפגיעה בעד הקדושים בהתאם לרצון אלוהים.
28. אנו יודעים כי אלוהים גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו.
29. שכן את אלה שהכיר מקדם, אותם גם יעד להידמות לצלם בנו, כדי שיהיה הבכור בין אחים רבים.
30. ואת אלה שיעד, להם גם קרא. ואת הקרואים גם הצדיק. ואת המוצדקים אף פאר בכבודו."

מהו התוכן המרכזי?

רוח הקודש עוזר לנו בחולשותינו.

איך?

רוח הקודש מפגיע בעדנו ומבקש מאלוהים האב את כל שנחוץ לנו להמשיך ולחיות חיים קדושים וטהורים על פי רצון אלוהים, גם כשחיינו מלאים במכשולים, צרות ומצוקות.

ומה קורה?

לא תמיד אנו זוכים לקבל את תשובת אלוהים באותה השניה…

ישנם מקרים בהם אנו נידרש להמשיך ולחיות בצרה ובסבל עד מותנו…כי זה רצון אלוהים עבורנו.

שאול השליח מעודד אותנו דווקא במקרים הללו שבהם צרותינו כל כך קשות, והפתרון לבעיה יימצא ויתקיים מאוחר בחיינו ואולי דורות אחרי שנמות.

דווקא במצבים ומקרים בהם לא נזכה לראות במו עינינו את הפתרון, עלינו לסמוך על אלוהים באופן מוחלט, כי אנו יודעים שלאלוהים יש תוכנית נפלאה והיא תתגשם עד הפרט האחרון שבה.

ואם נגזר עלינו להיות החלק הנושא סבל עבור אלוהים, עלינו לשמוח גם בכך, כי כך אנו מפארים אותו.

אלוהים בחר אותנו מקדם להיות ילדיו והוא גם קבע איזה חלק יש לכל אחד מאיתנו בתוכנית השלמה שלו.

אז, בקיצור – שאול מציין את ריבונותו של אלוהים בכל הקשור לבחירה מקדם ותוכניתו המופלאה, כדי לעודד אותנו להמשיך בחיים קדושים וטהורים, גם אם חיים אלו מלאיי סבל.

א.      אלוהים פועל בעבורנו

ב.      בסופו של דבר, הכל יהיה טוב עבור אוהבי אלוהים הדורשים את רצונו.

ראו לדוגמא את פרק יא באיגרת אל העברים.

הפרק נקרא היכל התהילה של הקדושים, ולא לחינם.

מוזכרים בפרק שמות קדושי התנ"ך אשר סבלו לאורך חייהם, אך התעודדו תמיד בעובדה שתוכנית אלוהים תתגשם, ובתוכנית זו יש להם חלק כילדי אלוהים האהובים.

ראו את אברהם אבינו.

אלוהים קרא לו מארצו ושלח אותו לארץ כנען.

אלוהים הבטיח לאברהם שיתן לזרעו את הארץ הזו לנחלה, ואף שמזרעו יקים גם את גואל האנושות.

אברהם לא ראה את כל ההבטחות של אלוהים מתגשמות לנגד עיניו.

אברהם היה פריט וכלי בתוכנית של אלוהים.

גם כשדברים לא הלכו חלק והיו מלאי סבל, יכול היה אברהם לשמוח שתוכנית אלוהים הגדולה תתגשם, והוא מילא את חלקו – יהיה חלק זה אשר יהיה – בדרך המפארת את אלוהים.

באיגרת אל העברים יא 10 נאמר על אברהם: אברהם חיכה לעיר שאלוהים הוא האדריכל שלה…

ראו את משה.

אלוהים בחר בו להנהיג את עם ישראל ולהובילם לארץ ההבטחה.

משה לא נכנס לארץ ההבטחה.

למרות זאת, שמחתו של משה הייתה שלמה כי ידע את תוכניתו של אלוהים. משה ידע שהתוכנית תתגשם גם אם לא יראה אותה במו עיניו כרגע. משה הבין שהסבל הנוכחי בחייו אינו נחשב לעומת השמחה המחכה לו אצל אלוהים (מתי יז 3).

וגם אנו יודעים שנהיה עם אלוהים, נקבל גוף מושלם כפי שיש לו ונמלוך עימו בממלכתו הנצחית (תסל"א ד 13-18, קור"א טו 35-58, התגלות כא-כב).

ההבטחות הללו שאנו בטוחים שיתגשמו, מהווים מקור של כח, שלווה ושמחה בחיים אלו המלאים באכזבות, כשלונות וסבל.

אנו שמחים כי אנו יודעים שגם אם לא נראה את כל הפתרונות הנפלאים בחיים הללו, אנו לבטח נראה אותם כשנהיה עם האדון.

אנו בטוחים שבסוף הכל יהיה לטובה עבורנו, ילדי אלוהים הנושעים בדם האדון ישוע וחיים לכבוד אלוהים.

זיכרו: אלוהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה וישוב הדעת (טימו"ב א 7).

מדוע?

כדי לחיות את חיינו על פי רצון אלוהים בהתמקדות במילוי תכלית חיינו לפאר אלוהים.

רבותיי, לפני שאפרט אודות ריבונותו של אלוהים, כדאי לשים לב לעובדה מעניינת.

מקור העידוד של קדושי התנ"ך היה העובדות שידעו אודות אלוהים:

א. בנוגע לאופיו ותכונותיו: שהוא ריבון, צדיק, ישר, טהור, אוהב, רב-חסד ורחמן.

ב. בנוגע לתוכניתו ומקומם בתוכנית זו. תוכנית אלוהים תתגשם ולנו יש מקום נצחי עימו.

במילים פשוטות, אחד ממקורות העידוד הנפלאים של אלוהים היא ידיעת תוכניתו העתידית – נבואות העתיד.

החלק הנבואי בכתבי הקודש הינו 28% מכלל הכתוב. נבואות אלוהים הם כנר המאיר בחשכה, המאפשר לנו ללכת בנתיב המבורך ולמלא את ליבנו בשמחה ובטחון (פטר"ב א 19-21). ידיעת תוכנית אלוהים והבטחון המושלם בהתגשמותה, היו מקור השמחה של כל קדושי אלוהים, וחייבת להיות גם מקור השמחה והעידוד שלנו גם היום.

פסוקים 29-30:

29. שכן את אלה שהכיר מקדם, אותם גם יעד להידמות לצלם בנו, כדי שיהיה הבכור [אב-טיפוס]בין אחים רבים.
30. ואת אלה שיעד, להם גם קרא. ואת הקרואים גם הצדיק. ואת המוצדקים אף פאר בכבודו."

הפסוקים הללו כל כך נפלאים לכל הנושעים המכירים את האדון ישוע, אלוהים הבן.

שהרי דרך פעולת האדון ישוע (כאל שדי, לאורך התנ"ך וכמשיח ישוע לאורך העשורים הראשונים של המאה הראשונה), אנו מכירים טוב יותר את אלוהים האב.

יתרה על כך, מי שמכיר היטב את גודל אפסותו כאדם חוטא, יכול להוקיר תודה לאלוהים הריבון והגדול שפקח את עיניו ומשך אותו אליו למען יחיה עימו חיי נצח.

התוכנית של אלוהים לגבי ילדיו הנבחרים מאוד ברורה:

כל ילדי אלוהים הנושעים נקבל גוף מושלם, נטול חטא, כפי שהיה לאדון ישוע. הוא האדון הינו האב-טיפוס [הבכור – פ. 29], שעל פיו אנחנו ניראה. וכיצירים מושלמים אנו עתידים לפאר את אלוהים לעולמי אלוהים.

אלוהים הינו ריבון.

ז"א, הוא יודע הכל, יכול הכל ונמצא בכל עת בכל מקום.

שליטתו בכל המתרחש בכל היקום היא שליטה מוחלטת.

אני ממליץ לכל אחד לקרא את ספר איוב פרקים לח-לט כדי להבין טוב יותר את עומק וגודל המילה 'ריבונות אלוהים בבריאה' ולעומתה את אפסותו של האדם.

כאשר אלוהים ברא את העולם, הוא ידע בדיוק מה עתיד להיות, היכן ולמי.

בחירתו מקדם את ילדיו, אינה מתנגשת עם צדקתו וקדושתו.

המילה 'ידע' אינה מתיחסת רק לידע אינטלקטואלי אלא לידיעה אינטימית, הכרה הנובעת מבחירה ריבונית הכוללת אהבה את האדם אותו אלוהים בחר לשמש חלק בתוכניתו המושלמת והנצחית.

ישועתנו בכל מקרה מבוססת על חסד אלוהים כך שאף אדם לא יכול להתגאות במשהו…(אל האפסים ב 3-10).

אני אתייחס למספר שאלות פופולאריות בנושא הבחירה מקדם של אלוהים את ילדיו

1. אם אלוהים בוחר את ילדיו, אז מדוע הוא מעניש את אלו שלא בחר ושולח אותם לאגם האש?

הדרך היחידה להבין את החלטתו זו של אלוהים היא רק אם הבנת את עומק משמעות קדושתו של אלוהים וריחוקו מכל מה שאינו קדוש, טהור, אמת וצדק.

קדושתו של אלוהים הנשגבת מהבנתנו אינה מאפשרת לשום דבר שאינו קדוש כמוהו להיות בקרבתו.

מסיבה זו גורשו אדם וחווה מגן עדן לאחר שחטאו – כדי שלא יישרפו מפאת קרבתם לאלוהים קדוש (בראשית ג).

מסיבה זו הומתו שני בניו של אהרון, נדב ואביהו, כאשר התקרבו אל קודש הקודשים נגד הכללים שאלוהים ציווה (ויקרא י 1-2).

מסיבה זו הפריד אלוהים את קודש הקודשים במקדש משאר חלקי המקדש בפרוכת, והזהיר אזהרה חמורה את בני ישראל לבל ייכנס אדם לתוך קודש הקודשים שלא על פי הכללים של אלוהים.

פעם בשנה נכנס רק הכוהן הגדול לקודש הקודשים, לא לפני שמילא את כל המצוות שנועדו לכפר על חטאיו, וזאת כדי שקדושת אלוהים וצדקתו יכסו את הכוהן הגדול ויאפשרו לו להתקרב לנוכחות אלוהים בקודש הקודשים.

רבותי, כל בני האדם חוטאים, ונמצאים תחת קללת החטא וזעם אלוהים, וזאת רק מתוקף היותם צאצאי אדם וחווה (אל הרומים ג 23, קוהלת ז 20, תהילים נא 7, ישעיה נג 6).

למרות זאת, אלוהים אינו מעונין שאדם כלשהו יאבד! (ישעיה נג 6, יוחנן ג 16, פטר"ב ג 9).

בגלל אהבת אלוהים את בני האדם, הוא מסר את בנו – המשיח ישוע, כקורבן כפרת החטאים שלנו (ישעיה נג, יוחנן ג 16).

אלוהים נשא בתשלום חייו את מחיר כפרת החטאים של כל אדם.

אלוהים הציג את עובדת קיומו בבריאה ופירט את זהותו ותוכניותיו בכתבי הקודש.

האמת אודות אלוהים מוצגת לראווה לפני כלל בני האדם (אל הרומים א, תהילים יט)

מי שקורא לאלוהים ומחפשו, יזכה לתשובת אלוהים.

מי שמתעלם מקריאתו רבת החסד של אלוהים הריהו נשאר עם אשמתו וחטאו, ונחשב לטמא בעיני אלוהים.

במצב שכזה אותו אדם אינו יכול להתקרב לאלוהים.

מי שדוחה את קריאתו של אלוהים לישועה, הרי שהוא חורץ את גורלו במו ידיו – ניתוק נצחי מאלוהים.

נכון הדבר, אלוהים בוחר את ילדיו (אל האפסים א 4, יוחנן י 29), אך אין הדבר אומר שאלוהים מטיל עונש ללא הצדקה על אלו שלא בחר.

מי שאלוהים לא בחר אותו מקדם, הריהו נשפט בצדק על פי מעשיו ובחירותיו אשר עשה בחייו.

אותו אדם לא הגיב לעדות שאלוהים הציג לו ולכן נשאר עם חטאו ואשמתו.

אלוהים לא זנח את אלו שלא בחר ואף לא ניסה להכשילם בכוונה. חסדו מתבטא בשנים רבות שבהם אלוהים אינו מעניש בני אדם חוטאים אלא ממשיך ומרבה להציג לעיניהם את עובדת קיומו והצורך שלהם בו (אל הרומים ב).

אלוהים ברא את כולם עם מצפון ומוח המסוגל לחשוב (אל הרומים א).

אלוהים ברא את הטבע והיקום בתחכום הזועק אודות נוכחותו וקיומו של אלוהים (תהילים יט, אל הרומים א-ב).

לכן, מי שמתעלם מ"טביעת האצבע" של אלוהים ביקום ואף אינו מחפשו בכנות, נשפט על כך. הרי טומאה הנובעת מחטא אינה יכולה להתקרב לנוכחות אלוהים – אלא אם כופרה. בהעדר כפרה, נידון החוטא לריחוק מאלוהים.

בכל מקרה, אף אדם אינו מגיע לאגם האש רק בגלל שאלוהים דחף אותו לשם!

מדוע אגם האש? מדוע לא עונש קל יותר, פחות קיצוני?

העונש הקיצוני יחסי לגודל החטא והזלזול של בני האדם כלפי אלוהים וחסדו הגדול שהתבטא בהקרבת בן האלוהים האדון ישוע המשיח כקורבן החטאים של חוטאים.

גודל העונש אמור להבהיר לנו את גודל קורבנו וקדושתו של אלוהים.

2. אם אלוהים בוחר את ילדיו, אז מדוע עלינו לבשר את בשורת הישועה?

אנו מבשרים את ישועת אלוהים באדון ישוע כי כך מצווה עלינו אלוהים (מתי כח 18-20, ישעיה נב, יחזקאל ג 16-21, מע"ש א 8-9, קור"ב ב 14-ג 3, אל הפיליפים ג 20).

אנו מבשרים מכיוון שאנו אוהבים את אלוהים ורוצים לעשות את רצונו באמונה ואהבה (קור"ב ה 11-21).

אנו מבשרים מכיוון שאלוהים השוכן בתוכנו פועל בנו כדי לבצע את רצונו (אל הפיליפים ב 13).

אלוהים מאפשר לנו לבשר לא בגלל שהוא צריך אותנו אלא בגלל שאלוהים מעונין לשתף אותנו במעשיו הנפלאים.

דבר אלוהים מלמד שאמונה באה על סמך שמיעת הבשורה וקבלתה באמונה (אל הרומים י 14-21). מכיוון שכך, את הבשורה חייבים להפיץ על מנת שהיא תישמע בכל אוזן.

על מנת להשמיע את דבר הבשורה, יש צורך להכשיר מבשרים ולשלחם לבשר – זה בדיוק מה שאנו עושים – כך אנו מצייתים למצוות אלוהים.

אלוהים בוחר את ילדיו, אך לנו הוא מאפשר ברוב חסדו להיות כלים במשימתו הריבונית.

למה הדבר דומה?

הבה נדמיין שעלינו למצא את הרכב המושכר בחניה גדולה ובה מכוניות רבות שכולן דומות.

ללא כל נתון מזהה אחר, הרי שלא תהיה לנו ברירה אלא להתקרב באופן שיטתי לכל קבוצת מכוניות ולהפעיל את השלט רחוק. רק למכונית המיועדת לנו יהיה המקלט המתאים והיא תגיב לפקודת השלט שלנו.

אלוהים יודע את מי הוא בחר, וכך אותו אדם יגיב לבשורת הישועה שישמע מפינו, בעוד אחרים יתעלמו מהחדשות הנפלאות או יבוזו לבשורה ולנו.

עלינו לראות זאת כזכות גדולה להיות שותפים בעבודת הישועה של אלוהים.

למרות ששיתופנו במשימה מניב בעיות אינספור, אהבת אלוהים מכסה על פשעינו והוא ממשיך להשתמש בנו לכבודו.

3. אם אלוהים הוא הבוחר את ילדיו, אז מה לגבי הבחירה החופשית של האדם? האם אנו "רובוטים"?

מי שאינו מכיר את אלוהים ולא חווה את אהבתו, באמת מסוגל להתלונן על כך שאלוהים לקח מילדיו את זכות הבחירה החופשית ובחר בהם להיות לילדיו, בניגוד לרצונם החופשי.

לעומת זאת, מי שאלוהים פקח את עיניו להכיר את אלוהים, הריהו חווה אלוהים אוהב אשר מתוקף אהבתו את ילדיו הוא פועל למענם ולטובתם. הנושע רק יכול להפנים את אהבת אלוהים בכך שמסר את בנו – האדון ישוע להושיע את חייו, למען לא יאבד אלא ינחל חיי עולם (יוחנן ג 16).

שימו לב!

אלוהים אומנם ברא את אדם וחווה ואיפשר להם לבחור.

אדם וחווה לעומת זאת בחרו ברע, ומאז כל הנולד מהם אינו יכול בכוחות עצמו לבחור בטוב המושיע אותו, אלא ברע המנציח את אובדנו (אל האפסים ב 2-3: חיים כרצון שר העולם הזה..).

האם לא היינו רוצים שאלוהים היה בוחר במקום חווה ואדם?

רק תדמיינו איך היה נראה העולם אילו הם לא היו בוחרים ברע…

אז אלוהים נתן להם לבחור וראו לאן הגענו.

אלוהים זועק דרך הבריאה ודרך הבשורה ואומר לכל בן אנוש – בוא! (ראה גם התגלות כב 17).

אלוהים הוא זה המסביר בכתבי הקודש מה הראוי והמושלם כדי שנבחר בטוב ולא ברע.

למרות הכל, מה עושה האדם?

מתמיד לבחור ברע.

זה האדם העיוור מבחינה רוחנית המתמיד לבחור ברע ולא אלוהים המסרב לשמוע לקריאת העזרה של ילדיו. כי אין צדיק אין אחד (אל הרומים ג 10-11 וכן קהלת ז 20).

לכן, מכיוון שכלל בני האדם בוחרים ברע, אלוהים בחסדו בוחר חלק מבני האדם – כדי להושיעם.

הבעיה אינה באלוהים אלא באדם שאינו מסוגל לבחור בטוב ובראוי בכוחות עצמו!

ללא עזרת אלוהים בכיוונו ולעיתים גם נגד רצונו של האדם, כל בני האנוש יוכחדו.

בנוגע לבחירה החופשית…

הבה ניקח את הדוגמא של תחיית אלעזר כפי שמתואר בבשורת יוחנן פרק יא.

האם אלעזר בחר לקום לתחייה?

לא! אלעזר היה מת.

ישוע בחר בעבורו!

ראו באלעזר דוגמא –

תודה לך אלוהים שאתה בוחר להקים אפילו חלק מאיתנו!

לו אלוהים לא היה מקים אותנו ממוות רוחני, כי אז היינו נשארים בו לעולמי עד.

אלוהים בוחר עבורנו כדי להשאיר בני אדם בחיים כדי להתפאר:

אל האפסים א 5-12:

5. "…הוא יעד אותנו להיות לו לבנים על ידי ישוע המשיח, כחפץ רצונו,
6. לתהילת כבוד על חסדו אשר העניק לנו באהובו,
7. שבדמו יש לנו הפדות, סליחת החטאים כפי עושר חסד האלוהים.
8. את החסד הזה הוא השפיע עלינו במלוא חכמה ובינה,
9. והודיע לנו את סוד רצונו כפי חפצו, את התוכנית שהקדים וערך בו –
10. התוכנית לקבץ את הכל במשיח במלאת העיתים, את מה שבשמים ואת מה שבארץ."   
11. ובו נועדה לנו נחלה, כי נבחרנו מראש לפי תוכניתו של הפועל בכל בהתאם למחשבת רצונו,
12. כדי שנהיה לתהילת כבודו, אנו המקדימים לקוות למשיח…"

ישעיה מח 11:

"…למעני למעני אעשה כי איך יחל, וכבודי לאחר לא אתן."

4. אם אלוהים שולח כל כך הרבה אנשים לאגם האש, הוא אלוהים אכזר…

חס וחלילה!

אלוהים אינו אכזר.

כתבי הקודש מתארים את אלוהים כאלוהים אוהב את החוטאים, עד כי מסר את בנו יחידו למען לא נאבד אלא ננחל חיי עולם (יוחנן ג 16).

אלוהים הוא אהבה (יוח"א ד 8).

אם אלוהים היה אכזר וחסר רגש, הוא לא היה מאפשר לבני תקופת המבול 120 שנות חסד לפני שהענישם (בראשית ו). ולאורך כל אותה תקופת חסד הוא הודיע והזהיר…

אם אלוהים היה אכזר וחסר רגש, לא היה מעניק לאמורי 400 שנות חסד לפני שהענישם (בראשית טו).

לו אלוהים היה אכזר לא היה מתנה חסד לסדום ועמורה במידה ויהיו שם עשרה צדיקים…

לו אלוהים היה אכזר לא היה שולח את יונה להזהיר את אנשי נינווה הרשעים ומבקש מהם לחזור בתשובה.

לו אלוהים היה אכזר, לא היה מצווה עלינו ללכת ולבשר לכל קצווי תבל אודות ישועתו – ישועת חסד המעניקה חיי עולם במלכות אלוהים.

מי שאכזר הם אלו הדוחים את ישועת אלוהים ומזלזלים בקורבן היקר שהוא אלוהים מציע להם – את חיי בנו יחידו!

בסופו של ענין, השאלה היא:

האם אתה מאמין שכל הכתוב בכתבי הקודש אמת הם?

בבקשה זכור וקח לתשומת ליבך:

א. התנ"ך והברית החדשה נכתבו על ידי כשלושים מחברים ולאורך 1600 שנים.

מכאן, המחברים לא קשרו קשר ולא כתבו את שכתבו למטרות רווח אישיות.

ב. כל הכתוב בכתבי הקודש מתקשר לסיפור מרכזי אחד!

בריאת העולם, ישועת האדם ומלכות אלוהים בעולם.

ג. נביאי התנ"ך נבאו נבואות קצרות מועד והן התגשמו במהלך חייהם. כך הוכיחו אותם נביאים שהם אכן נביאי אמת. מסיבה זו יכלו בני זמנם ואנו  היום להאמין שנבואות אודות העתיד שהם ניבאו אכן ייתגשמו.

ד. כל הנבואות שנובאו אודות הופעתו הראשונה של המשיח התגשמו באישיות אחת – האדון ישוע. האדון ישוע פעל את גבורות אלוהים והוכיח  שהוא אכן אלוהים הבן, המשיח המובטח, שה האלוהים הנושא חטאת עולם.

ה. אירועים היסטוריים המוזכרים בכתבי הקודש מתועדים גם בספרים חיצוניים.

ו. חפירות ארכיאולוגיות מוכיחות שהכתוב בכתבי הקודש אמת הוא.

ז. מי ששם אמונתו ובטחונו באדון ישוע, חווה את שלום אלוהים וגבורתו.

ח. האם קיים ספר "קדוש" אחר עם נתונים ריבוניים טובים יותר?

ובכן, ספרי התנ"ך והברית החדשה מקורם בהשראת רוח אלוהים ולכן הם מלאים באמת שעלינו ללמוד ולאמץ לחיינו. כתבי הקודש מלמדים וקובעים שאלוהים אוהב, צדיק, אמת וטהור. אין בו כל שמץ של שקר או עוולה. מי שדוחה את אלוהים דוחה אהבה טהורה ולכן נשאר עם מה שנותר – העדר אהבה. אדם שכזה יכול להאשים רק את עצמו!

הרבה אנשים נשלחים לאגם האש לא בגלל שאלוהים אכזר אלא רק בגלל שהרבה אנשים דוחים את אהבת אלוהים – שהתבטאה בכפרת החטאים בדם המשיח ישוע.

5. ומה לגבי איבוד ישועה, האם אדם נושע יכול לאבד את ישועתו?

מכיוון שאלוהים הוא זה הבוחר את ילדיו, ובחירתו של אלוהים היא בחירה ריבונית, יוצא שישועה היא מתנת חסד נצחית.

בבשורת יוחנן י 27-30 אמר האדון ישוע:

"צאני שומעות את קולי ואני מכיר אותן. הן הולכות אחרי ואני נותן להן חיי עולם. ולא תאבדנה לעולם, אף לא יחטוף אותן אישי מידי. אבי שנתן אותן לי גדול מכל ואין איש יכול לחטוף אותן מיד האב. אני והאב אחד אנחנו."

באיגרת אל הרומים ח 34-36 שאול השליח מעודד את המאמינים ברומא ואומר להם ששום דבר לא יוכל להפריד את ילדי אלוהים מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע.

פסוקים אלו מתווספים לעשרות רבות של פסוקים אחרים (ראה בנספח) המלמדים אודות ריבונותו של אלוהים בבחירת ילדיו או עמים לפעולה ותוכנית מסויימת. שום כוח אחר, גם לא רצונו של הנבחר, יכול להפר את בחירתו ורצונו של אלוהים.

ומה לגבי אנשים שהיו בקהילה שנים ופתאום אמרו שאינם מאמינים יותר בישוע?

עד כמה שהדבר מצער, יוחנן השליח אמר באיגרת הראשונה ב 19: "…הללו מקרבנו יצאו, אבל לא משלנו היו. כי אילו היו משלנו, היו נשארים איתנו, אך הם יצאו למען ייוודע שכולם אינם משלנו."

מכאן, יציאתו של אדם מקרב המאמינים בישוע, והכרזתו כי מעתה והלאה אינו מאמין, אינה מצביעה על איבוד ישועה, אלא על כך שהוא מעולם לא נושע. מכאן, מי שמעולם לא נושע אינו יכול לאבד את מה שלא היה לו מלכתחילה. זו המשמעות הישירה של הפסוק!

מה לגבי הכתוב באיגרת אל העברים ו 4-6? האם המחבר אינו מתאר מצב של איבוד ישועה?

4. הן אלה שכבר הוארו עיניהם וטעמו ממתנת השמים וניתן להם חלקם ברוח הקודש
5. וטעמו את דבר אלוהים הטוב וכוחות העולם הבא,
6. ונסוגו – אי אפשר לחדש אותם עוד לתשובה, בהיותם צולבים להם מחדש את בן-האלוהים ושמים אותו לחרפה…"

המחבר מתאר מצבים בהם אנשים היו עדים לפעולת האדון ישוע והשליחים. הם ראו אותו באופן אישי, שמעו את דבריו ואף היו עדים לניסיו או אפילו גם חוו על בשרם את ניסיו ומופתיו. כמו כן חלקם שמעו את הבשורה מפי השליחים והיו עדים לאותות והמופתים שהתלוו להם.

והנה, למרות כל העדות הרבה שאלוהים בחסדו העניק לאותם אנשים, הם הסיקו שאין בבשורה אמת וישוע אינו האדון. הם כזרעים אשר נבטו אך לא היכו שורשים ולכן גם לא הניבו כל פרי. תכלס, הם מעולם לא נושעו.

במקרים בהם אנשים חוו את מקסימום החשיפה שאלוהים העניק להם בחסדו, ולמרות זאת דחו את האמת הזו, הם מסתכנים בכך שלא יוכלו להאמין יותר – משמע – חטאו נגד רוח הקודש והם דומים לפרעה אשר ליבו התקשה ולא האמין גם לנוכח כל שאר הניסים שראה במו עיניו. מחבר איגרת השניה לתסלוניקים אומר מילים דומות בפרק ב 9-12. ראה גם מתי יא 22-32.

לפיכך, הפסוקים הללו אינם מצדדים באיבוד ישועה אלא מהווים אזהרה חמורה ביותר נגד דחיית הבשורה הברורה של אלוהים.

ומה לגבי דבריו של שאול השליח באיגרת אל הפיליפים ב 12?

"…השמעו עתה, וביראה וברתת פעלו למימוש תשועתכם."

האם שאול השליח מלמד בפסוק זה על הסכנה באיבוד הישועה?

חס וחלילה.

שאול השליח מעודד את המאמינים בפיליפי ובכלל, להתקדם בבגרות רוחנית כדי להגיע לדרגה ולרמת השירות שאלוהים יעד לכל אחד מהם (ראה גם אל האפסים ד 1-4).

מימוש תשועתנו מתייחס למילוי התכלית לשמה נושענו…

אם אלוהים העניק לך מתנת שירות כלשהי, אז התפלל והתקדם מבחינה רוחנית כדי לשרת את אלוהים בתחום שיעד לך ובדרך של מופת ודוגמא לאחרים.

יחד עם כל הנאמר, חשוב כל כך שאף אדם לא יחשוב שישועת אלוהים זולה – רק תכריז שישוע הוא אדון ובאותה שניה זכית לכרטיס נצחי לגן עדן.

אומנם ישועה מתחילה בהכרזה, אך מוכחת בציות לדבר אלוהים לאורך כל חיינו.

זיכרו: גם השדים מאמינים שאלוהים קיים אך אינם נושעים. מדוע? כי לא צייתו לאלוהים ולא עשו את רצונו! (יעקב ב 19).

כמו שהפרי מעיד על העץ, כך המעשים והתנהגותנו מעידים על אמונתנו.

מי שנושע, הרי שרוח אלוהים שוכנת בו והולידה אותו מחדש.

מי שנושע הריהו בריאה חדשה, ועל כל אלו החיים לידו להבחין ולו בניצנים של תכונות פרי הרוח (אל הגלטים ה 19-22).

אם אפילו ניצנים אינם נראים לאורך זמן, ניתן לשער שאותו אדם לא נושע מעולם.

נספח: רשימת פסוקים המציינים את אופיו, ותכונותיו הריבוניים כדי להקל עלינו את האמונה בו ובטחוננו בכל הבטחותיו העתידיות.

1. אלוהים בחר את ילדיו מקדם. זהו ביטוי לריבונותו (ירמיהו א 5; לוקס א 17-13; רומים ט 13-11; אפסים א 4; קור"ב א 21-22, ב–תסלוניקים ב 14-13; ב–טימותיאוס א 9-8; א–פטרוס א 155).
2. אלוהים בחר בעם ישראל מיוזמתו ולמען תכלית מיוחדת, עוד לפני היותו לעם (שמות יט 6-5; דברים ז 8-7; שמואל־א יב 25-22; ישעיהו מג 7, 21, מד 233).
3. כל בני האדם חוטאים וזקוקים לכפרת חטאים (תהילים נא 7; קוהלת ז 20; רומים ג 23).
4. דוד המלך הבין כי הוא נבחר להיות למלך בחסד אלוהים ולא בזכות מעשיו (דברי הימים–א כח 5-4).
5. שאול השליח נושע בדרך לדמשק כשהיה בדרכו להרוג את ילדי אלוהים. שאול לא התכוון להיכנע לישוע מרצונו החופשי (א–קורינתים א 1; גלטים א 16-15; פיליפים ג 10-11).
6. אלוהים הוא אלוהי צדק, אמת, חסד ורחמים (שמות כ 6, לד 6; במדבר יד 18; דברים ה 10; ישעיהו מה 21; ירמיהו ט 23; תהילים כה 10, קג 4, קמה 17, דניאל ט, נחמיה א 10-5). אם לאדם טענות כלשהן, הרי שהן נובעות מכישלונו וחסרונותיו, ולא מכישלון מצד אלוהים (ישעיהו נה 10-7).
7. אין אלוהים אחר מלבד האלוהים המוצג בתנ"ך ובברית החדשה (ישעיהו מג 11-10; מד 8-6, מה 7-5, 14, 23-21).
8. אלוהים ישפוט את כל בני האדם שדוחים את ישועתו (דניאל יב 2; התגלות כ 15-11).
9. אלוהים ברא את האדם עם מצפון שמאפשר לו להבחין בין טוב ורע (רומים א, ב).
10. אלוהים מוכיח את קיומו ואת עצמותו בבריאה הנפלאה, אותה כל אדם יכול לראות (תהילים יט, אל הרומים א).
11. אלוהים הוא המושיע ומכפר החטאים הבלעדי (ישעיהו מג 25, נג 6; יוחנן ג 16).
12. אלוהים חפץ שכולם ייוושעו ואינו חפץ שאיש יאבד. הוא מכוון את בשורת החיים לכלל בני האדם (ישעיהו ב; מתי כח 20-18; מעה"ש א 9-8; א–טימותיאוס ב 5-3, פטר"ב ג 9).
13. האדם ניחן ביכולת השכלית ובאחריות להבין שיש בורא לעולם (תהילים יט; רומים ב).
14. מי שמחפש באמת את הבורא ― ימצאהו (תהילים נא 19).
15. האדם אינו משתווה לאלוהים לעולם, ולכן לא מסוגל להבין את מלוא היקף חכמתו ואת מניעיו. מסיבה זו הוא גם לא יכול להתלונן נגד אלוהים (ישעיהו נה 9-8; איוב מ 5-1).
16. האדם הנושע מבין ורואה את מעשי אלוהים בעזרת רוח הקודש השוכן בו. הבלתי נושע "עיוור" לפעולת אלוהים (יוחנן ג 8-5; א–קורינתים ב 16-10).
17. אלוהים מבטא את אהבתו לבני האדם בכך שנתן את בנו יחידו, ישוע המשיח, כקורבן לכפרת חטאים, וזאת למען "לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ג 166).
18. שום דבר לא יפריד אותנו מאהבת המשיח (רומים ח 39-31).
19. אלוהים, שבחר אותנו והתחיל את פעולתו בנו, מבטיח לסיים את מה שהתחיל (פיליפים א 6).
20. לאחר שאדם "מוצא" את הבורא, הוא מגלה שאלוהים בחר בו מקדם, עוד לפני היווסד תבל.
21. האמונה באה בשמיעה והשמיעה — בהכרזת דבר המשיח (רומים י 17).
22. אלוהים מצווה על בניו להודיע את דבר הבשורה, למען ישמעו בני האדם וייוושעו (מתי כח 20-18; מעה"ש א 8).
23. ילדי אלוהים הנושעים מבשרים את בשורת הישועה מפני שאהבת האדון בוערת בקרבם (יחזקאל ג; ב–קורינתים ה 21-11).
24. אלוהים הוא ריבון, צדיק וקדוש. לכן זכותו לעשות עם ברואיו (שכולם חוטאים וראויים לעונש) כרצונו (ירמיהו יח).
25. לא ראוי לאדם להתעמת עם אלוהים או לנסות להתווכח ולטעון שאלוהים טועה (איוב מ 5-1).
26. כל מה שאנו רואים בבריאה ובאמצעותו מתפעלים מגודלו וריבונותו של אלוהים, הינו רק "קצה הקרחון" של ריבונותו וגדולתו של אלוהים (איוב כו)

לאור העובדות והעקרונות הנ"ל ניתן לקבוע:

א. אלוהים בוחר את ילדיו;

ב. אלוהים מציג את האמת לכולם ודורש התייחסות;

ג. מי שאינו מחפש את הבורא יעמוד לפניו למשפט.

ד. אלוהים הוא אל צדיק, קדוש וטהור. כל מעשיו ודרכיו נכונים ומלאי חכמה. הוא אמנם בוחר את ילדיו, אך בחסדו הוא גם מאפשר לנו להשתתף במלאכת הפצת הבשורה (מעה"ש א; רומים י 177).

ה. ישועה היא מתנת חסד נצחית לנושע. נושע אינו יכול לאבד את ישועתו.

אלוהים אומר בישעיהו נה 9-7:

"יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל יהוה וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" נְאֻם יהוה. "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם…" (ראה גם את ההמשך עד פסוק 133).

גם אם אינך מבין לחלוטין את ריבונותו של אלוהים בבחירת ילדיו ובשפיטת אלו הדוחים אותו, עובדות ועקרונות אלה (שהם רק מבחר מצומצם ביותר ממה שניתן למצוא בכתובים) אמורים להיות מספיקים כדי לגרום לך לפנות אל הבורא ולבקש שיפעל בחייך ויפקח את עיני לבבך להכירו כגואל ופודה, אדון חייך המושיע אותך מחטא.

 

הגענו לסעיף הרביעי המחלק את פרק ח:

להזכירנו, להלן חלוקת הפרק.

1. עם רוח הקודש – אין הרשעה מאשמת הארור של התורה (פ. 1-4)
2. עם רוח הקודש – אין פחד – אנו בנים לאלוהים (פ. 5-17)
3. עם רוח הקודש – אין תסכול. יש כוח להתגבר על כשלונות ואתגרים (פ. 18-30)
4. עם רוח הקודש – יש בטחון נצחי – שום דבר לא יפרידנו מאלוהים (פ. 31-39)

 

פרק ח נוצר כתשובה לשאלה המטרידה שהיתה לשאול השליח:

"אוי לי, אדם אומלל שכמותי, מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?…" (פרק ז 24).

שאול השליח הבין היטב שהתורה לא נועדה להושיע אלא רק להצביע על החטא ולכוון לעבר המושיע.

שאול השליח מתייסר בעובדה שבמוחו הוא מבין היטב מה ראוי ולא ראוי לעשות, אך בשרו החלש אינו עומד במבחן. לעיתים קרובות אנו הנושעים עושים את הרע שאנו יודעים שאסור לעשות.

המתח העצום שקיים בין המוח המבין ויודע מה מותר ואסור, לבין הגוף הנכשל ומבצע את הרע האסור, מביא את שאול השליח לזעוק לאלוהים ולשאול:

"אוי לי, אדם אומלל שכמותי, מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?…" (פרק ז 24).

שאול השליח כתב את פרק ח כדי לעודד אותנו בכך שבזכות אמונתנו באדון ישוע כמושיע מכפר חטאים, אנו כבר לא מורשעים בעיני אלוהים. הרשעת התורה סרה מחיינו.

ולמרות שאנו כלואים בגוף הנתון להשפעת החטא ולעיתים חוטאים, אנו נשמרים ביד אלוהים ועדיין נקראים בנים לאלוהים.

שאול השליח מעודד אותנו בכך שאלוהים מבטא את גודל אהבתו ומחויבותו לנו, בכך שבעת ישועתנו, הוא משכין את רוח הקודש בגופנו.

לשם מה? [רשימה חלקית המבוססת על רומים ח. ראה עוד בבשורת יוחנן פרקים יד-טז]

רוח הקודש השוכן בתוכנו הינו המנגנון האלוהי שנועד לעזור לנו:

–          להסיר מאיתנו פחד הגורם לריחוק מאלוהים, אלא להזכיר לנו תמיד שאנו בנים לאלוהים, וזכאים לכל עזרתו להתמודד נגד כל נכלי החטא.

–          להתגבר על כשלונות ולעמוד שוב מוכנים לשרת את אלוהים בטוהר וקדושה

–          להבטיח לנו ששום דבר לא יפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע

פסוקים 31-39: עם רוח הקודש – יש בטחון נצחי – שום דבר לא יפרידנו מאלוהים 

31. אם כן מה נאמר על הדברים האלה?אם אלוהים איתנו, מי יעמוד נגדנו?
32. הוא אשר לא חשך את בנו שלו, אלא מסר אותו בעד כולנו, האם לא יעניק לנו איתו את הכל?
33. מי יטען נגד בחירי אלוהים? הרי אלוהים הוא המצדיק!
34. מי המרשיע? האם המשיח ישוע אשר מת, ולא זו בלבד כי אם קם לתחיה, והוא נמצא לימין אלוהים ומפגיע בעדנו?
35. מי יפרידנו מאהבת המשיח? האם צרה או מצוקה, רדיפות או רעב, האם עירום או סכנה או חרב?
36. ככתוב: "כי עליך הורגנו כל-היום, נחשבנו כצאן טבחה."
37. ברם בכל אלה, בעזרת האוהב אותנו, אנחנו יותר ממנצחים.
38. ואני בטוח כי לא המוות ולא החיים, לא מלאכים ולא שליטים, לא דברים שבהווה ולא דברים שעתידים לבוא, לא כוחות,
39. לא גבהים ולא מעמקים ולא שום יצור אחר לא יוכלו להפרידנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע אדוננו."

בפסוק 31 שאול כאילו פונה אל המאמינים ברומא ואומר להם:

לאור האמת ששמעתם, על בחירתו מקדם של אלוהים אתכם ואודות הקשר הנצחי שקיים לכל אחד מילדי אלוהים עם אביו שבשמיים, תגידו לי:

מי יכול לעמוד נגדנו?

מי יכול לנתק אותנו מאלוהים?

מי יכול להפר את תוכנית אלוהים הריבונית, שלנו חלק נצחי בה?

אף אחד!

לכן, מפסוק 32 ועד סוף הפרק שאול השליח פותח במזמור הלל. כן, הפסוקים האחרונים הינם שיר הלל לאלוהים על אהבתו אותנו ועל הבטחון שיש לילדי אלוהים בנצחיות הישועה שקבלנו ובקיום כל הבטחותיו של אלוהים לנו – ילדיו.

שימו לב לפסוק 32:

"…הוא אשר לא חשך את בנו שלו, אלא מסר אותו בעד כולנו, האם לא יעניק לנו איתו את הכל?"

שאול השליח אמר מילים דומות בפרק ה 8-10:

"…אולם אלוהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים. וכעת, לאחר שכבר הוצדקנו בדמו, בודאי ובודאי שניוושע על ידו מן הזעם. שכן אם בזמן שהיינו אוייבים נרצינו לאלוהים במות בנו, על אחת כמה וכמה ניוושע בחיי בנו לאחר שכבר נרצינו…"

אחים יקרים, זיכרו שאלוהים העניק לנו את האדון ישוע כקורבן כפרת חטאים בשעה שהיינו אוייביו.

הוא מת בעבורנו בשעה שדחינו אותו ובזינו לו.

אם אלוהים הרעיף עלינו כזו אהבה בעת שהיינו אוייביו, האם הוא ינטוש אותנו ויפחית מאהבתו כלפינו כעת שאנו הבנים שלו? אוהביו? המאמינים בבנו האדון ישוע ונכנעים למרותו?

האם אלוהים יעשה פחות לילדיו ממה שהוא עשה לאוייביו??

העיקרון הזה ששאול השליח מזכיר מתווסף להבטחת עידוד שהוא אמר למאמינים בפיליפי (א 6):

"…בזאת בטוח אני, שהמתחיל בכם את הפעולה הטובה השלם ישלים אותה עד יום המשיח ישוע."

הפעולה הטובה היא ישועתנו.

ההשלמה היא חיינו הנצחיים עם אלוהים כשאנו בגוף כמו שלו ומשרתים אותו בממלכתו הנצחית.

אז מי שכבר החל בנו את פעולת הישועה, מבטיח לסיים בנו את שהתחיל.

איזו הבטחה נפלאה.

שאול עודד את המאמינים ואמר להם שאלוהים לא ייעדנו לזעם. (ראה גם תסל"א ה 9).

למה הכוונה?

אנו, ילדי אלוהים הנושעים איננו מיועדים לחוות את עונש אלוהים על עולם הדוחה אותו.

זו עוד הבטחה המעניקה לנו שלווה ושמחה לדעת שישועתנו נצחית ואנו לא מיועדים לחוות את אגם האש. הרי זעם אלוהים מופנה נגד אלו שבסופו של דבר יושלכו לאגם האש.

הבה נחזור לפרק ח…

לאור כל הנאמר, אלוהים לא רק שלא מיעד אותנו לזעמו, הוא עתיד לחלוק עמנו את הכל.

למה הכוונה במילה "הכל"?

ילדי אלוהים הנושעים נקראים אחים לאדון ישוע.

אנו נקראים יורשים מטעם אלוהים (אל הגלטים ד 5-7).

בספר ההתגלות כב 5 נאמר שנמלוך עם אלוהים לעולמי עולמים.

אז, המילה "הכל" מתכוונת להכל.

אז ההכל הזה אלוהים מייעד לבניו בדיוק כמו שהורים מעניקים את הכל לילדיהם הנאמנים.

שאלה:

האם אתם חושבים שמישהו, יהיה מי שיהיה בשמים או בארץ מסוגל להפר את ההבטחות הללו?

חס וחלילה.

ראו את פסוקים 33-34:

"…מי יטען נגד בחירי אלוהים? הרי אלוהים הוא המצדיק!

מי המרשיע? האם המשיח ישוע אשר מת, ולא זו בלבד כי אם קם לתחיה, והוא נמצא לימין אלוהים ומפגיע בעדנו?

שאול השליח מתאר תמונה מאולם המשפט.

מי יוכל לעמוד מול אלוהים ולטעון טענה נגד בחירי אלוהים אשר בכוחה לשנות את קיום ההבטחות של אלוהים לילדיו?

אם אלוהים הוא זה המחליט: לא אשם – צדיק!, ומעניק את הצדקה שלו לך ולי המאמינים בו, האם יש מישהו בעולם שהוא כביר ועליון לאלוהים שיכול לשנות החלטה שכזו?

הרי אלוהים כמו בית משפט עליון בארץ.

החלטת בית המשפט העליון היא החלטה קובעת לטוב או לרע.

מסיבה זו כתבי הקודש מכנים שופטים כאלוהים – כי החלטתם קובעת גורלות.

אז, כפי שבלתי-ניתן לערער או לשנות את החלטת שופטי בית משפט עליון בארץ, כך בלתי אפשרי לשנות את החלטת השופט העליון – שהוא אלוהים!

שימו לב להסברים המנצחים של שאול.

לא רק שאלוהים האב הוא המצדיק אותנו, אלוהים הבן המשיח ישוע הוא הסנגור שלנו.

האדון ישוע מפגיע בעדנו. בעוד רוח הקודש מפגיע בעדנו למען נקבל את כל שאנו זקוקים לו לנצח בכל תחומי החיים, האדון ישוע מפגיע בעדנו מול אלוהים האב, נגד האשמותיו של השטן.

האדון ישוע עומד לצידנו אל מול אלוהים האב וטוען לטובתנו.

מהיכן שאול השליח לוקח את התיאור הנפלא הזה: האדון ישוע מפגיע בעדנו?

התיאור מעולם המשפט לקוח מספר זכריה פרק ג.

שם מתאר זכריה את הבטחון שאלוהים מעניק לעם ישראל בכל הקשור לבחירתו את ישראל להיות לו לעם, לפעול למענם ולא להסגירם בידי אוייביהם המונעים מהם לבנות את בית המקדש ואת הארץ המובטחת.

בפרק ג בספר זכריה, נראה יהושוע הכוהן הגדול עומד בבית דין שמיימי מול אלוהים האב, האדון ישוע והשטן.

הכוהן הגדול יהושוע, עומד מול אלוהים כשהוא מכוסה בצואה מטמאת מכף רגל ועד ראש.

יהושוע הכוהן הגדול עומד שם כמייצג את עם ישראל.

כן, כל עם ישראל נמצא טמא לפני אלוהים, ולמרות זאת, אלוהים אינו זונח את עמו אלא מנקה אותו, מטהר אותו, מזקק אותו כדי שיתאים לשירות הקדוש לו הוא נקרא.

והנה, כתבי הקודש מלמדים אותנו שהאדון ישוע הוא הכוהן הגדול של אלוהים בעבור כלל ילדיו הנושעים (אל העברים ט 11-14).

וכמו שאלוהים מנקה ומטהר את עמו ישראל כדי שיתאים למלא את התכלית והיעוד שקבע לו אלוהים, כך אלוהים מנקה ומטהר כל אחד מאיתנו מטומאת החטא, ומכין כל אחד מאיתנו לשירות קדוש וטהור לכבוד אלוהים.

אלוהים לא החליף את ישראל בעם אחר, וכך לא יחליף אותנו בילדים אחרים.

אלוהים אינו חוזר בו מהבטחותיו (אל הרומים ט 29).

אפשר לסכם את פסוקים 33-34 במילים אלו:

ישנם ארבע סיבות מדוע אי אפשר להרשיע את ילדי אלוהים הנושעים כדי לקחת מהם את ההבטחות שהעניק להם אלוהים בחסדו.

1. מות המשיח כקורבן כפרת החטאים שלנו
2. תחיית המשיח – ההוכחה לנו שאלוהים האב קיבל את קורבנו והצדיק אותנו
3. מעמדו הרם של האדון ישוע – יושב לימין האב – השפעתו גדולה יותר מכל אחד אחר בשמים ובארץ.
4. הפגעתו של האדון ישוע עבורנו (ראה גם ישעיה נג 12, אל העברים ז 25).

כשכוח שכזה ניצב לצידנו, האם יש גורם בבריאה שיכול להפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע? פסוקים 35-39:

35. מי יפרידנו מאהבת המשיח? האם צרה או מצוקה, רדיפות או רעב, האם עירום או סכנה או חרב?
36. ככתוב: "כי עליך הורגנו כל-היום, נחשבנו כצאן טבחה."
37. ברם בכל אלה, בעזרת האוהב אותנו, אנחנו יותר ממנצחים.
38. ואני בטוח כי לא המוות ולא החיים, לא מלאכים ולא שליטים, לא דברים שבהווה ולא דברים שעתידים לבוא, לא כוחות,
39. לא גבהים ולא מעמקים ולא שום יצור אחר לא יוכלו להפרידנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע אדוננו."

שאול השליח מציין כל מיני מקרים אפשריים בחיי אדם אשר בכוחם לגרום לאדם לחשוב שאלוהים רחוק ממנו או נטש אותו לפגעי היקום.

שאול השליח מציין בפסוקים אלו חוויות אישיות שאותם חווה.

שאול שהה בכלא בגלל עדות עבור המשיח.

שאול נלקח לרומא בספינת אסירים, חווה רעב, צרות וטביעה.

שאול סבל רדיפות מאנשים שרצו לרצחו נפש, ושהה גם בכלא בישראל עד שנשלח למשפט ברומא.

לשאול השליח היו הרבה תחנות קשות בחייו בהן הוא יכול היה לומר: אלוהים, מדוע כך אתה עושה ליקירים שלך?

מדוע ילדיך הנאמנים המקריבים לך את הכל סובלים בעבורך יותר מאחרים?

לשאול השליח יכלו להיות המון רגעים בהם הוא יכול היה לומר: אלוהים, עזבת אותי?

והנה, שאול השליח מבטיח לכולנו, שום כוח בבריאה, בין אם בשמים או בארץ, מסוגל להפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע (מתי ה 10-12).

לא רק שאלוהים אינו נוטש אותנו, הוא נמצא עימנו ופועל בתוכנו כדי שננצח בכל אתגר או מבחן.

יש לנו את ההבטחה שלא ניכשל בשום מבחן.

אם נכשלנו, זה רק בגלל שהסרנו עינינו מהאדון, אך לא בגלל שהאדון נטש אותנו.

בפסוק 36 שאול השליח מצטט פסוק מיוחד מתהילים מד 23:

"כי עליך הורגנו כל-היום, נחשבנו כצאן טבחה."

ומה הקונטקסט של הפסוק הזה?

מזמור מד מציין את הצלתו ונאמנותו של אלוהים לעמו ישראל בכל מקרה ואירוע שהתרחש בהיסטוריה.

לאור נאמנותו של אלוהים ואהבתו, המחבר אומר – אנו ילדיך הקרבנו עצמנו למען שמך.

מדוע?

כי אנו בוטחים בך, ובהבטחתך להקימנו גם ממוות ולהושיבנו עימך כמנצחים.

במילים פשוטות, שאול השליח מצטט את הפסוק הזה כדי לומר, שאנו מנצחים גם את המוות מתוקף היותנו ילדי אלוהים הנושעים.

לסיכום, שאול השליח אומר במילים המכסות את כל האפשרויות:

שום כוח בבריאת אלוהים יכול ומסוגל להפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע.

לראיה, באיגרת לאפסים ו 10-16, שאול השליח מעודד אותנו ללבוש את כל כלי הנשק הרוחניים שאלוהים מעניק לנו.

מדוע?

כי רק עימם אנו יכולים להיות בטוחים שנתמודד בהצלחה נגד כל נכלי השטן. נגד רשויות וממשלות שבשמיים.

לא רק שמובטח לנו שלא ניפרד מהמשיח, מובטח לנו שגם יש לנו את כח המשיח להתמודד נגד כל אויבי אלוהים, הגדולים והקטנים כאחד. ראה יוח"א ד 4.

שום דבר לא יסיר אותנו מידו האוהבת של אלוהים.

שום דבר לא יגרום לאלוהים להפר את שהוא הבטיח לילדיו.

תודה לך אדון ישוע, שכך הענקת לנו בדמך הטהור.