אל הקולוסים פרק ד'

הנושא הכללי באיגרת מתאר את עליונותו ובלעדיותו של ישוע מול כל שאר הדתות והפילוסופיות הנמצאות בעולם.

המטרה: היצמדות לישוע כי בו מלוא הסיפוק.

מפרק ג שאול השליח מדריך את בני הקהילה איך לחיות על פי העקרונות החדשים הנובעים משייכותם לישוע.

ילדי אלוהים נדרשים לאמץ אופי אלוהי: נשים נדרשות להיכנע לבעליהן; בעלים, לכבד ולאהוב את נשותיהם;

הורים, לחנך נכונה את ילדיהם; ילדים, לכבד את הוריהם; עבדים ופועלים, נדרשים לשרת בנאמנות וכנות את מנהליהם; ומנהלים, לנהוג בפועליהם באופן דומה.

אלוהים אמר שהוא נותן חסד וכוח למלא את רצונו, אך מהי הדרך לאותו כוח? איזה ערוץ עלינו להשתמש על מנת לקבל את כוח אלוהים כדי לעשות את רצונו?

פרק ד 2: "הַתְמִידוּ בִּתְפִלָּה וְשִׁקְדוּ בָּהּ בְּהוֹדָיָה."

זהו פסוק קצר אך עצום מבחינת המשקל הסגולי בחיי המאמין.

האם משתמע מדברי שאול השליח כי תפילה היא אמצעי עזר שדרכו ניתן להגיע לכוח אלוהים?

הבה ניעזר בדברי ישוע לתלמידיו בגת שמני ונגיע למסקנה מעניינת:

  1. בשורת מרקוס פרק יד פסוקים 32-52; ראה פסוק 38:

"הֱיוּ עֵרִים וְהִתְפַּלְּלוּ כְּדֵי שֶׁלּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן. אָמְנָם הָרוּחַ חֲפֵצָה, אֲבָל הַבָּשָׂר חַלָּשׁ", והתוצאה בפסוקים 50 ו-52: "אָז עֲזָבוּהוּ כֻּלָּם וּבָרְחוּ…"

  1. בשורת מתי כו פסוקים 36-46; ראה פסוק 41:

"הֱיוּ עֵרִים וְהִתְפַּלְּלוּ כְּדֵי שֶׁלּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן. אָמְנָם הָרוּחַ חֲפֵצָה, אֲבָל הַבָּשָׂר חָלָשׁ", והתוצאה בפסוק 56: "אָז עֲזָבוּהוּ כָּל תַּלְמִידָיו וּבָרְחוּ."

  1. בשורת לוקס פרק כב פסוקים 39-46; ראה פסוק 46:

"שָׁאַל אוֹתָם: לָמָּה אַתֶּם יְשֵׁנִים? קוּמוּ וְהִתְפַּלְּלוּ כְּדֵי שֶׁלּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן."

הסבר הקטע:

ישוע הולך לגת שמני לאחר ארוחת הפסח. הוא יודע כי באותו ערב יהודה, איש קריות, יסגיר אותו.

כמו כן, הוא יודע שתוך שעות הוא ישא את חטאות העולם, ובעקבות כך יסבול מרה. – ישוע הזדקק לכוח; הוא התפלל וביקש למלא את רצון אביו.

גם תלמידי ישוע עמדו לפני מבחן בחייהם. על מנת שיעמדו בהצלחה, אמר להם ישוע: "אל תלכו לישון, התפללו כדי שלא תבואו לידי נסיון"; או במילים אחרות, 'התפללו לכוח לעמוד במבחן.'

ישוע עמד מול תופסיו, נכנע לצלב כקורבן, ומילא את יעודו כמשיח.

התלמידים נרדמו; וכשבאו להסגיר את ישוע, התלמידים ברחו על נפשם ואף כיחשו לישוע.

הם לא התפללו, ולא עמדו במבחן.

לאור הנאמר בבשורות מתי, מרקוס ולוקס, הבה נקרא את דברי שאול השליח לקולוסים ד 12:

"דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מֵאֶפַּפְרַס, עֶבֶד הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ וְאֶחָד מִכֶּם; בְּכָל עֵת הוּא נֶאֱבָק לְמַעַנְכֶם בִּתְפִלּוֹת, לְמַעַן תַּעַמְדוּ מֻשְׁלָמִים וּמְלֵאֵי בִּטָּחוֹן בְּכָל אֲשֶׁר לִרְצוֹן אֱלוהִים."

שאול השליח ציין כי אפפרס התפלל עבור שאר האחים באדון על מנת שהם ימלאו את רצון אלוהים בחייהם בשלמות.

לאור הפסוקים לעיל, הבה נסיק מספר מסקנות:

  1. תפילה היא אמצעי עזר אשר דרכו אלוהים מאיר את עינינו להבין דברים ולקבל כוח למלא את רצונו.

א. בתפילה אני פונה לאלוהים ושוטח לפניו תחינה, בקשה.

ב.  עצם היותי מתפלל לאלוהים, אני מצהיר על תלותי היום יומית בו.

ג. אלוהים מעוניין שנפנה אליו בתפילה; הוא רוצה שנחיה בדרך אשר בה אנו כל הזמן משוחחים עמו.

כשישוע התפלל כדי למלא את רצון אביו, נשלח אליו מלאך כדי לחזקו.

את אותו היחס אלוהים נותן גם לנו כאשר אנו משתמשים בכלים שהוא מעמיד לרשותנו.

  1. כשישוע התפלל, הוא לא ביקש מאלוהים לשנות את רצונו ותכניתו.

כשאפפרס התפלל עבור הקולוסים, הוא התפלל שיהיה להם כוח למלא בשלמות את רצון אלוהים.

תפילה לא נועדה לשכנע את אלוהים לשנות את תכניתו ורצונו, אלא לעודד אותי להתקרב לאלוהים על מנת שאקבל כוח למלא את רצונו, –

זהו תהליך שדרכו אני מקבל כוח לעצב את חיי על פי תכניתו של אלוהים ורצונו.

לאור ההבנה הזו, ניתן להבין טוב יותר פסוקים אחרים בתנ"ך. לדוגמה:

ראשונה ליוחנן ה 14-15: "וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ. וְאִם יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ נִתָּנוֹת לָנוּ."

יש לנו ביטחון שכל מה שנבקש מאלוהים הוא ישמע ויעשה. לאור זאת, ברור לי שאלוהים ישמע ויעשה כל מה שאבקש בתנאי שבקשותיי מתאימות לרצונו.

דוגמה נוספת נמצאת בתהילים לז 4: "וְהִתְעַנַּג עַל־יְהוָה; וְיִתֶּן־לְךָ, מִשְׁאֲלות לִבֶּךָ."

אם תתענג על ה', משמע: אם תקבל את רצונו ותציית לו, הוא יתן לך את כל מה שתבקש על מנת להשלים את רצונו.

אלוהים מאוד רציני בהבטחותיו; ראו לדוגמה את האיגרת של יעקב פרק ה פסוקים 12-20: אליהו הנביא התפלל ולא ירד מטר על הארץ במשך שלוש וחצי שנים.

לאור מה שקראנו, והביטחון שיש לנו בשמיעה ובעזרה שאלוהים מבטיח לנו, ניתן להבין מדוע שאול השליח מסיים את פסוק 2 במילים: "… וְשִׁקְדוּ  בָּהּ בְּהוֹדָיָה."

משמע: כשאנו הולכים בדרך אלוהים ומבקשים כוח וכלים למלא את רצונו, יש לנו ביטחון שאלוהים שומע אותנו ועונה לבקשותינו.

כשההכרה הזו מופנמת בחיינו, הרי שכל תפילה תהיה מלווה בשמחה ובהודיה בגלל הביטחון בתשובת אלוהים.

ראה מרקוס יא 24: "לָכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּל מַה שֶּׁתְּבַקְשׁוּ בִּתְפִלָּה — הַאֲמִינוּ שֶׁקִּבַּלְתֶּם אוֹתוֹ, וְיִהְיֶה לָכֶם."

סיכום

שאול השליח מדריך אותנו להתנהג לדוגמה כרעיות, בעלים, הורים, ילדים ופועלים, אך דרישותיו הן מעל ומעבר ליכולתו של בן אנוש.

מכיוון שאלוהים לעולם לא יתן לנו מבחן ללא היכולת למלא אותו בשלמות, מציג שאול השליח לפנינו את האמצעי שדרכו אלוהים מלמד ומחזק אותנו למלא את רצונו בשלמות: תפילה.

  1. בתפילה אנו שוטחים את לבנו, תחינתנו, שיחתנו ובקשותינו לאלוהים.

בקשותינו תמיד תהיינה לעמוד בניסיון – להצליח במבחן שבו אנו נמצאים על מנת שעדותנו תשאר ללא רבב.

מכיוון שתפילה הנה אמצעי לבקש עזרה במילוי רצון אלוהים, ראוי שנתמיד בקריאת דבר אלוהים כדי לדעת לבקש על פי רצונו.

  1. תפילה מעולם לא נועדה לשמש במה לשכנע את אלוהים לשנות את רצונו.

התפילה היא האמצעי שבו אני מרכך את רצוני ומעצב אותו כדי שיתאים למילוי רצון אלוהים.

  1. תפילה תבוא בגישת הודיה. ההודיה מצביעה על בגרות באמונה וביטחון שהבקשה עמדה ברצון אלוהים, ולכן בטוח כי תמומש.

לאור חשיבות וכוח התפילה, ראוי שנתרגל להתפלל אחד עבור השני כדי שיהיה לנו כוח למלא בשלמות את רצון אלוהים בחיינו.

 

פרק ד, פסוקים 3-6

הנושא הכללי באיגרת מתאר את עליונותו ובלעדיותו של ישוע מול כל שאר הדתות והפילוסופיות הנמצאות בעולם.

המטרה: היצמדות לישוע כי הוא אלוהים ובו מלוא הסיפוק.

כששאול השליח ערך השוואה בין כל האמונות והדתות לעומת ישוע, הוא סיכם את ההשוואה במילים אלו:

ב 23: "דְּבָרִים שֶׁאָמְנָם יֵשׁ לָהֶם חָזוּת שֶׁל חָכְמָה וְהֵם מִתְבַּטְּאִים בְּדָת שֶׁהִיא פְּרִי רְצוֹנָם וּבִנְמִיכוּת רוּחַ וְסִגּוּף הַגּוּף, אַךְ אֵין זֶה מוֹעִיל נֶגֶד מַאֲוַיֵּי הַבָּשָׂר" – אין להם פתרון לחטא.

ב 8: כל הדרכים הללו אינם על פי המשיח; "הִזָּהֲרוּ שֶׁאִישׁ לא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל בְּפִילוֹסוֹפְיָה וּבְתַעְתּוּעֵי הֶבֶל, עַל־פִּי מָסוֹרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, עַל־פִּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם וְלא עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ."

ירמיה הנביא ביטא את אותו העיקרון במילים ברורות יותר: "אותִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצוב לָהֶם בּארוֹת, בּארות נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לא־יָכִלוּ הַמָּיִם" (ירמיהו ב 133) – דחיתם מקור מים חיים לטובת בורות ריקים.

פרקים א-ב מתארים את אלוהותו ועליונותו של ישוע מול כל השאר, ומפרק ג שאול השליח מדריך את בני הקהילה איך לחיות על פי העקרונות החדשים הנובעים משייכותם לישוע.

בשיעור הקודם למדנו אודות מהות התפילה וחשיבותה בחיי המאמין. בהמשך, נלמד נקודה חשובה נוספת בנוגע לתפילה וכן את החשיבות בשליטה על לשונינו.

פרק ד פסוקים 3-6:

"הִתְפַּלְּלוּ גַּם בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאֱלוהִים יִפְתַּח לָנוּ אֶת שַׁעַר הַדִּבּוּר לְהַגִּיד אֶת סוֹד הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּגְלָלוֹ אַף אָסִיר אָנוכִי, 4 וּכְדֵי שֶׁאֲגַלֶּה אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁעָלַי לְדַבֵּר.

5 הִתְנַהֲגוּ בְּחָכְמָה עִם אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ, וְנַצְּלוּ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת. 6 יִהְיוּ נָא דִּבְרֵיכֶם מְלֻוִּים תָּמִיד בְּחֵן וּמְתֻבָּלִים בְּמֶלַח, בְּאופֶן שֶׁתֵּדְעוּ אֵיךְ לְהָשִׁיב לְכָל שׁוֹאֵל."

שאול השליח מדריך את הקולוסים להתפלל עבורו באופן מאוד ספציפי, לא כללי וסתמי.

בעת כתיבת האיגרת ישב שאול השליח בכלא. הוא נאסר בגלל עדותו עבור ישוע. והנה, הוא לא מבקש שיתפללו לשחרורו המיידי;

במקום זאת, הוא מבקש שיזכרו להתפלל עבורו בנושא מאוד ספציפי ומוגדר: שימשיך לעשות בחכמה את אותו הדבר שבגללו נאסר – לומר את דבר אמת אלוהים בחכמה ובדעת.

חזון יוחנן ג 8 מלמד אותנו שישוע הוא זה הפותח הזדמנויות לבישור:

"אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ. הִנֵּה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ דֶּלֶת פְּתוּחָה אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יָכוֹל לְסָגְרָהּ, כִּי מְעַט כּוחַ לְךָ וְשָׁמַרְתָּ אֶת דְּבָרִי וְלא הִתְכַּחַשְׁתָּ לִשְׁמִי."

שאול השליח ביקשם שיביאו את תחינותיהם לפני האדון על מנת שהוא, שאול, ישכיל לנצל את ההזדמנות שהמשיח פתח לפניו.

התפילה של אחיו ואחיותיו נתנו לו כוח ושמחה להמשיך ולמלא את יעודו בכלא. גם שם הבשורה הייתה נחוצה וגם שם נושעו בני אדם (מעשי השליחים טז; פיליפים ד 22).

שאול השליח בעצמו התפלל באופן מאוד מוגדר ופרטני עבור שאר הקהילות. (ראו קולוסים א 9-12; אפסים א 15-23, ג 14-21).

הבקשה של שאול השליח צריכה להדליק נורה אדומה לפני כולנו! אנו נוטים להתפלל במילים כלליות, כגון: "ה' תברך את כולם, תן שכולם יהיו בריאים ושלמים." אנו לא מקדישים זמן לתפילה ספציפית.

מה החשיבות של תפילה ספציפית?

א. הכרה אישית יותר של האדם שמתפללים עבורו – התחברות.

ב. תפילה ספציפית תקבל תשובה ספציפית, וכך נוכל ללמוד איך אלוהים עונה לתפילות. כך נוכל לזהות אם אלוהים ענה ואיך הוא ענה, נתבגר  בו ונלמד לבטוח בו. – לתפילה יש כוח רב.

תפילה כללית לא מאפשרת לי לדעת אם ובכלל היא נענתה, והלימוד האישי ממנה זניח.

יש ביננו כאלה הזקוקים לעידוד, לכוח לעמוד במבחן, לחכמה איך לדבר ולהתנהג עם חסרי האמונה; אחרים זקוקים לחכמה לדעת מה ואיך ללמד.

אלוהים לעולם לא מתעייף מתפילותינו; אדרבא, בגרותינו תלויה בכך. התנסותינו והכרתינו את אלוהים תלויה רבות בתפילה ספציפית ונקודתית.

לימוד זה צריך לעודד אותנו לחלוק בקשות על מנת שיותר אחים ואחיות יתפללו אחד עבור השני, ויידעו איך פועל אלוהים בחיי כל אחד.

אל תשכחו! הניסיון של האח, היום, יכול להיות הניסיון שלי מחר.

אם היום אקח חלק בתפילה עבור האח, יהיה לי גם חלק בהתנסות עם אלוהים.

רעיון ליישוםהכן טבלה בת שניים או שלושה עמודים. על כל עמוד רשום:

א. תיאור הבקשה או ההודיה.

ב. מתי אלוהים ענה?

ג. מה למדתי מהניסיון?

רק תפילה ספציפית תביא לגדילה ובגרות; לעומתה, תפילה כללית אינה יכולה להיבחן.

לאורך התנ"ך, הנביאים תמיד הזכירו לעם את פועל ונאמנות אלוהים; גם הם פעלו כך.

בפסוקים 5-6 שאול השליח מלמד עיקרון שהוא נכון בכל זמן:

"הִתְנַהֲגוּ בְּחָכְמָה עִם אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ, וְנַצְּלוּ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת. יִהְיוּ נָא דִּבְרֵיכֶם מְלֻוִּים תָּמִיד בְּחֵן וּמְתֻבָּלִים בְּמֶלַח, בְּאופֶן שֶׁתֵּדְעוּ אֵיךְ לְהָשִׁיב לְכָל שׁוֹאֵל."

למה הכוונה "הִתְנַהֲגוּ בְּחָכְמָה עִם אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ"?

  1. כל הנושא מתייחס לעדותנו לפני שאר בני האדם שאינם מאמינים. במרקוס ד 11 נאמר:"… לָכֶם נִתַּן סוֹד מַלְכוּת הָאֱלוהִים, אַךְ לְאוֹתָם שֶׁבַּחוּץ הַכּל יִהְיֶה בִּמְשָׁלִים".
  2. בישור ויישום רצון אלוהים בחיינו האישיים.
  3. "הִתְנַהֲגוּ בְּחָכְמָה", משמע: לחיות בדרך שתואמת את אמונתנו והכרזתנו; לעשות דברים שלא יעמידו אותנו במבוכה כאשר נספר כי אנו מאמינים.

ישוע אמר: "אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ" (מתי ה 13).

מילה אחת יכולה לבנות, ובאותה מידה בכוחה להרוס ולפרק. יש חשיבות למילים היוצאות מפינו, וזאת בגלל מעמדנו כמשרתי אל עליון.

מילותינו צריכות להיות שקולות, בונות וחשוב מכל – מצביעות על נוכחות אלוהים בנו.

משפט של שופט קובע חיי האדם לכלא או לחופש.

שאול השליח מסיים את פסוק 6 במילים: "… שֶׁתֵּדְעוּ אֵיךְ לְהָשִׁיב לְכָל שׁוֹאֵל."

רבותי, מי שלא לומד את הכתובים, לא יכול לענות ולומר את דבר אלוהים.

מניסיון אישי, עד גיל 20 למדתי אודות ישוע, אך לא הקדשתי תשומת לב וחשיבות לנושא: איך להגן על אמונתי.

כשנשאלתי, התביישתי כי לא יכולתי לענות. לכן, במשך 8 חודשים למדתי באופן אישי.

הדבר העניק לי ידע רב, ביטחון באמונה, עידוד ורצון לומר בכל מקום כי ישוע הוא המשיח המצוין לאורך כל התנ"ך.

סיכום

  1. דבר אלוהים מלמד אותנו להתפלל אחד עבור השני.

תפילותינו צריכות להיות מוגדרות, ספציפיות.

תפילה ספציפית עוזרת לנו להכיר אחד את השני טוב יותר.

תפילה ספציפית עוזרת לנו לבחון איך אלוהים עונה לתפילות.

זה מחזק את אמונתינו ומבגר אותנו לסמוך על אלוהים יותר.

  1. אלוהים מייעד אותנו להודיע על קיומו, אלוהותו וקורבנו לכלל בני האדם.

לשם כך הוא מצווה עלינו להתפלל כדי שנוכל לנצל כל הזדמנות לבשר, בין אם זה בהתנהגות או בדיבור, או שניהם יחד.

דיבור עבור האדון חייב להתבסס על חיים התואמים את המילים.

לשם כך, שאול השליח מעודד אותנו לחיות בדרך שלא תבייש את האדון, ושלא תבייש אותנו לומר כי אנו תלמידי ישוע.

הבה נתפלל אחד עבור השני – בשמות ובתיאור ספציפי – על מנת שכולנו נתחזק ונתבגר באדון יחד.