בראשית פרק יב
ברית אברהם
מפרק א עד יא בספר בראשית אנו מתעסקים בדרך כלל עם כלל האוכלוסיה, כלל בני האדם שאלוהים ברא.
והנה מפרק יב, אנו מתמקדים באדם אחד, אברהם, אשר ממנו אלוהים יצר עם שממנו עתיד לבוא המשיח גואל האנושות.
לידיעתנו:
פרק א עד יא בבראשית מכסים תקופה של כ- 1900 שנים.
מפרק יב ועד סוף התנ"ך, אנו מכסים תקופה בת כ- 1700 שנים. משמע, אחד עשר הפרקים מהווים הקדמה לעלילה המפורטת בספר בראשית פרק יב ועד סוף כתבי הקודש.
בפרק יב אנו מתוודעים לאדם בשם אברם.
מוצאו ממשפחה עובדת אלילים (יהשוע כד 2), ולמרות זאת אלוהים פקח את עיני אברם ודרכו הוא עתיד להגשים את ההבטחות הנפלאות ביותר שניתנו לבני אדם.
איך אברם יכול היה לדעת אודות אלוהים?
א. כתבי הקודש מציינים שהבריאה מציינת שקיים בורא (תהילים יט)
ב. מי שבאמת מחפש את הבורא – מוצא אותו ומגלה שהבורא היה זה שפקח את עיניו לרצות ולחפש.
ג. זיכרו שבזמנו של אברהם, היו בחיים גם חלק מבניו של נוח. רוב האוכלוסיה אם לא כולה הייתה חיה באיזור מסופותמיה, ז"א, שאברם יכול היה לשמוע עדי ראיה ושמיעה לסיפורי הבריאה.
הבה נקרא את פסוקים 1-3:
א. וַיּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
ב. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה בְּרָכָה.
ג. וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאוֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.
אלוהים פונה אל אברם ומצווה עליו לעזוב את ארצו, מולדתו, בית אביו, כדי ללכת לארץ חדשה שאלוהים יראה לו.
זאת הפעם הראשונה מתוך שבעה פעמים שאלוהים פונה, נראה אל אברהם ושמתועדים בכתובים.
יב 1-3: ציוויו של אלוהים לאברהם לעזוב את מולדתו וללכת לכנען
יב 7: הופעתו הראשונה של אלוהים לאברהם בארץ ההבטחה
יג 14-17: אברהם פוגש את יהוה לאחר הפרידה מלוט
טו 1-21: אלוהים חותם את הברית עם אברהם
יז 1-21: אברהם מקבל את הסימן החיצוני לברית עם ה' – ברית מילה
יח 1-33: ה' משוחח עם אברהם לפני השמדת סדום ועמורה
כב 1-11: ה' מצווה על אברהם להעלות את בנו לעולה על הר המוריה.
איך דיבר אלוהים לאברם?
לאור הדוגמאות הקיימות בפרקים יז ו-יח, לא מן הנמנע שאלוהים נגלה לאברהם פנים אל פנים.
מכיוון שאלוהים דרש מאברהם לעזוב את כל היקר לו, אני מאמין שהשיחה הזו עם אברהם הייתה מאוד מוחשית. אף אחד לא יעשה את הצעד שעשה אברהם אם היחס שלו עם אלוהים לא היה יחס קרוב ובטוח.
בכתובים אברהם נקרא אוהב יהוה:
דברי הימים ב כ 7, ישעיה מא 8, איגרת יעקב ב 23.
המילה אוהב מציינת: קירבה, אהבה, נתינה, התמסרות.
אלוהים לא היה אדיש לאהבת אברהם כלפיו.
דרכו אלוהים הקים עם, ברך אותו ואף חלק עימו את תוכניותיו (יח 17).
מה חשב אברהם כאשר הוא עזב את מקום הולדתו, המקום המוכר לו ביותר שמן הסתם התרגל אליו והיה לו נוח?
התשובה נמצאת באיגרת אל העברים יא 8-10:
"מתוך אמונה ציית אברהם בהקראו לצאת אל מקום שהיה עתיד לקבל לנחלה, והוא יצא מבלי לדעת לאן ילך. מתוך אמונה התגורר בארץ ההבטחה כגר בארץ זרה, בשבתו באוהלים עם יצחק ויעקב אשר ירשו עימו את אותה ההבטחה. כי חיכה לעיר שיש לה יסודות, שאדריכלה ומקימה הוא האלוהים."
מהיכן לאברהם הידע המעמיק הזה שקשור לעתיד הנצחי?
איוב שהיה בן דורו של אברהם גם כן מגלה ידע מופלא בכל הקשור לאחרית הימים, זאת לפני שנכתבו כתבי הקודש.
הדרך היחידה שיכלו לדעת היא:
– על ידי פעולת רוח אלוהים בהם (יוחנן יד-טז: תיאור פעולת רוח אלוהים באדם, א-קור. א)
– התגלות ישירה של אלוהים שבמהלכה גילה להם את סודותיו (בראשית יח 17)
– שמיעה מפי משרתי אלוהים אחרים – נביאים (עמוס ג 7).
שימו לב מה אלוהים דורש מאברהם.
לך לך מארצך, ממולדתך, מבית אביך…
אלוהים מצווה על אברהם לעזוב את כור מחצבתו. לעזוב את המקום המוגן, המספק, המקום שבו אברהם מרגיש כדג במים, לעזוב את המסגרת המגינה והמספקת, וללכת למקום אחר, שם אברהם יהיה חייב לסמוך על אלוהים שיספק לו את כל מה שעזב.
ההוראה דומה מאוד לציווי של אלוהים לאברהם בפרק כב: העלה את בנך יחידך אשר אהבת…לעולה.
מתברר שאלוהים כל הזמן בא אל אברהם ובדק את אהבתו, אמונתו והקרבתו של אברהם לאלוהים בכך שדרש ממנו לתת לו את היקר לו מכל באותה העת.
שימו לב:
אלוהים בדק ובחן את אמונתו של אברהם מספר פעמים בחייו.
האם אברהם עמד בהצלחה בכל אחד מהפעמים?
אברהם עזב את ארץ מגוריו ועלה לכנען
אברהם העלה את בנו להר המוריה במטרה להעלותו קורבן
למרות גדולתו של אברהם, הוא היה כאחד האדם ונתון להשפעת לחצי החטא.
אברהם כשל בכך שהסכים להביא ילד מהגר ולא חיכה לבן ההבטחה.
אברהם כשל בכך שירד מצריימה ופעל בדרך העולם כדי להציל את עורו במקום לפנות לאלוהים ולבקש עיצה (פרק יב ופרק כ).
והנה, אנו שהיום יכולים לקרא את כל מהלך חייו של אברהם יכולים להעיד שאלוהים הגשים את כל מה שהוא הבטיח לאברהם.
אותו אלוהים שקרא לאברהם לצאת מארצו וממולדתו אל ארץ ההבטחה, זה האלוהים שהבטיח גם לנו הבטחות רבות ונפלאות לאורך כתבי הקודש.
כמו שאלוהים הגשים את כל שהבטיח לאברהם, כך הוא יגשים את כל שהבטיח לכל אחד מאיתנו, ילדיו הנושעים באמונת ישוע המשיח.
אני מכיר אנשים, ועדויות ששמעתי מאנשים, אשר שמעו את קול הדרכת רוח אלוהים מנחה אותם לעזוב את מה שהם עשו, וללכת למקום אחר שם עליהם יהיה לשרת את אלוהים והוא יספק את כל מחסורם.
כמה יפה שגם בימינו ישנם אנשים שחוו את הקריאה של אלוהים לאברהם.
ומה לגביי?
מתי הייתה הפעם האחרונה בה "שמעתי" את אלוהים מצווה עליי לעזוב באמונה דבר אחד – תחום מקצוע, ארץ וכו, ולעשות דבר אחר באמונה על פי הוראתו של אלוהים?
האם יתכן שאלוהים ידבר רק אל אברהם או שאר נביאי התנ"ך ולא עימי?
רבותיי, אלוהים מדבר כל הזמן וגם היום אל כל אחד מילדיו.
הדרך שאלוהים מדבר אלינו היא:
– בדברו – כתבי הקודש
– דרך רוח הקודש השוכן בנו,
– דרך אירועים המתרחשים בחיינו
– דרך אחים ואחיות אחרים בגוף המשיח.
– דרך ציות להוראות אלוהים בכתבי הקודש וחיי קדושה נטולי חטאים
כן, חיי קדושה וטוהר הם גל נושא אידיאלי המאפשרים לנו לשמוע את אלוהים ברור.
חטאים פתוחים הם "רעש" המונע מאיתנו לשמוע את אלוהים…
אם אנו מדירים רגלינו מאחת האפשרויות הללו או שאיננו חשופים לכתוב בכתבי הקודש, כי אז אנו דומים לאדם האוטם את אוזניו וסוגר את עיניו ולכן אינו שומע ואינו רואה.
אם אתה אוהב את אלוהים באמת, דע לך שצריך להיות לך קשר דו-סטרי עם אלוהים.
כמו שאלוהים פעל בחיי כל אחד מילדיו שנקראים אהוביו, כך הוא גם יפעל בחייך.
נקודה נוספת:
אלוהים תמיד ידרוש משהו מאדם הטוען להיותו אוהב את אלוהים.
התכונן לכך! ראה את חייו של אברהם ושל דוד המלך ולמד להניח את כל בטחונך וחייך ביד אלוהים.
אני כעת חוזר אל שלושת הפסוקים הראשונים כדי לפרט את עושר המידע הטמון בהם.
א. וַיּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
ב. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה בְּרָכָה.
ג. וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאוֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.
בשלושת הפסוקים הללו טמונים הבטחות אשר התגשמותן נמשכת לאורך כל כתבי הקודש, מפרק זה ועד ספר ההתגלות פרק כ [בפרקים כא וכב אין יותר קיום לחטא ותוצאותיו].
בשלושת הפסוקים הללו יש לנו הקדמה לברית אלוהים עם אברהם.
הברית של אלוהים עם אברהם נכרתה בפרק טו 18-21, מוזכרת כחיזוק בפרק יז 1-21, מחודשת עם יצחק (כו 2-5) ויעקב (כח 10-17).
הברית בין אלוהים לאברהם היא ברית נצחית שניתנה מאלוהים לאברהם, תלויה לחלוטין במילתו של אלוהים ולא בטיב קיום מצוותיו של אברהם (בראשית יז 7-8, דברי הימים א טז 17, תהילים קה 7-13, ישעיה כד 5).
בשלושת הפסוקים הללו מוזכר השורש ב.ר.ך. חמשיה פעמים, ללמדנו את גודל ההבטחה והשפעתה על כל הלוקחים בה חלק.
הברית של אלוהים עם אברהם כוללת ארבעה מרכיבים:
- זרע (בראשית יז 2-7, אל-הגלטים ג 8, 16).
הזרע המיידי שאלוהים נתן לאברהם היה יצחק אשר בא לעולם למרות עקרותה של שרה (יא 30).
לעומת זאת בספר אל הגלטים שאול השליח מסתכל קדימה ומציין את הזרע האולטימטיבי כישוע המשיח – ראה בראשית יב 7 – "זרעך" בגוף יחיד זכר.
אין סתירה בין השניים מכיוון שהמשיח חייב לבוא בדרך המבטאת את מעורבותו האל-טבעית של אלוהים.
- נחלה – ארץ (בראשית טו 18-21, יז 8).
אברהם בעצמו לא היה צריך חלקת אדמה בגודל של ארץ שלמה. אלוהים נותן לאברהם ארץ בגודל העם שהוא צפוי להקים ממנו – הוכחה להמשך חיים ארוך – זרע רב.
גבולות הארץ: מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. החלקה כוללת איזורים מסוריה ועירק של ימינו.
כבר בשלב זה אלוהים מציין לאברהם את הארץ שבה יתרחשו רוב האירועים החשובים ביותר בעולם.
בנחלה זו יבוא המשיח. בה הוא יפעל ושם הוא יקיז דמו כדי לכפר חטאי בני אדם ולהעניק לכל המאמינים בו סליחת חטאים וחיי עולם.
על הנחלה הזו יתמודדו עמים רבים. אף עם לא יוכל להחזיק בה בכוח הזרוע אלא רק בכוח הרוח (דברים ז – ט).
- עם (יב 2, יז 4)
העם שאלוהים מתכוון אליו הוא עם ישראל.
זהו העם שדרכו אלוהים יפעל כדי להראות לשאר העמים את קיומו כאלוהים אישי, אוהב, קדוש, טהור וכל יכול.
אלוהים עתיד להקים עם מאברהם כדי שיהיה שגרירו לפני שאר העמים.
לעם הזה אלוהים יקרא – בני בכורי (שמות ד 22)
דרך העם הזה אלוהים עתיד להתפאר (עם זו יצרתי לי תהילתי יספר [ישעיה מג 21, ראה גם מט 3])
עם זה עתיד להיות כוהנים לאלוהים ואור לשאר העמים (שמות יט 5-6).
למרות שכל ההבטחות הללו הינן ההבטחות שניתנו לעם ישראל ועתידות להתגשם בחיי עם ישראל עד האחרונה שבהן, יש הקבלה מלאה בין עם ישראל לגוף המשיח.
אברי גוף המשיח – הקהילה – שמורכבת מיהודים וגויים נושעים, פועלים ממש לאותה מטרה שנועדה לעם ישראל.
– אור לעולם (מתי ה 16),
– שגרירי המשיח (אל הפיליפים ג 20),
– כוהנים לאלוהים (א-פטרוס ב 9-10) וכו.
תפקיד הקהילה בעולם הינו זמני, עד להילקחות.
מדוע?
הקהילה עושה את מה שעם ישראל אינו יכול לעשות בשעה שהוא דוחה את מושיעו וגואלו ישוע המשיח.
עם ישראל אינו יכול להיות אור לעולם כאשר הוא דוחה את מקור האור.
אינו יכול להיות כוהן לאלוהים אם אינו מכיר את הכוהן הגדול שלו – ישוע המשיח.
אינו יכול להיות נציג המלך אם אינו מכיר את המלך באופן אישי.
מצב זה של עם ישראל עתיד להשתנות במהלך צרת יעקב בת שבע השנים.
צרות התקופה יגרמו לשארית ישראל לחקור את ליבם ולגלות את המרד נגד המושיע.
שארית ישראל תחזור בתשובה ותקבל באמונה ואהבה את המושיע שעד אז נדחה – את ישוע המשיח (אל הרומים יא 26, זכריה יב 10, יג 1).
אז, כנושעים, נקיים מחטא ואשמה, ישרת עם ישראל את אלוהים כממלכת כוהנים ואור לגויים.
- שם גדול, ברכה שמיימית והגנה (יב 2-3).
אברהם ואמונתו – מעתה הופכים להיות אמת המידה לברכה.
מי שאוחז באמונתו של אברהם, יזכה להשתתף בברכות הנצחיות שניתנו לאברהם – ישועה, שייכות לאלוהים וחיים נצחיים.
מי שאינו שותף לאמונתו של אברהם, אינו חולק עם הברכות הנצחיות של אלוהים.
יתרה על כך, מי שמברך את אברהם, ז"א שאוהב וחבר לזרע אברהם, ופועל לעזור במטרה לעודד חיים, הריהו מבורך.
זכור: המילה ברכה מופיעה לראשונה בבראשית א 22 בהקשר לבריאה ביום החמישי. אלוהים ברך את הנברא ואז הם התרבו. מכאן, המילה מבורך או ברכה מתייחסת לעידוד וריבוי החיים.
מי שמקלל את אברהם או את זרעו, מזלזל באברהם או בזרעו, מונע מעצמו את ברכת אלוהים ונשאר עם קללה.
דוגמא נפלאה ניתנת לנו בסיפור בלעם (במדבר כד 9). ראה גם שמות כג 22.
שימו לב ששורש המילה קללה זה ק.ל.ל ומכאן הכוונה גם למי שיקח את אברהם שלא ברצינות, יתלוצץ על אמונתו ועל כוונות אלוהים בעבורו ובעבור עמו ישראל.
מדוע שאלוהים יברך את אברהם בברכות אלו?
כדי להבטיח את קיום חיי זרעו אשר עתיד להעניק חיים לכל המאמינים בו.
הברכה הזו על אברהם היא בין היתר ברכת הגנה על עם ישראל.
מי שמנסה להשמיד את בבת עינו של אלוהים מסתכן בכך שאלוהים פועל נגדו (זכריה ב, זכריה ח 13).
לא אברהם הוא העיקר, אלא במילים הללו אלוהים מלמדנו איזה דבר נפלא ואדיר עתיד לצאת מאברהם.
אברהם זוכה לכל ההגנה והברכה הזו כדי לוודא שתוכנית אלוהים תצא לפועל כפי שאלוהים רוצה.
ברית אלוהים עם אברהם מוזכרת לאורך כתבי הקודש: (מלכים ב יג 23, דברי הימים א טז 15-22, נחמיה ט 7-8, אל הגלטים ג, ד, מע"ש ז 31)
תחת הברכה השמיימית ניתן להכניס את ההבטחה ששמו של אברהם יהיה שם גדול.
הכוונה ששמו יהיה ידוע לכל וקשור לדבר מכובד.
ואמת הדבר, שהביטוי בן-אברהם עד היום מתקשר לבן-ברכה והבטחה.
אברהם לא היה צריך לחכות דורות רבים עד ששמו יהיה ידוע לכל ועובדת היות ברכת אלוהים עליו.
שכניו, ידעו וזיהו את העובדה שאברהם מבורך על ידי אלוהים (כא 22).
שימו לב:
בפרק יא אלוהים יורד ארצה כדי להעניש את בני האדם שרצו שם גדול לעצמם.
והנה, בפרק יב אלוהים מעניק לאדם כמו אברהם שם גדול.
מדוע?
כי אברהם לא חיפש לעצמו שם גדול!
אלוהים נתן לאברהם שם גדול כי הגדולה הזו דרך אברהם תופנה בחזרה לאלוהים ולא תישאר אצל אברהם כגאווה.
שם גדול גם מתקשר לברכות חומריות (שמואל ב פרק ז 9).
שאלה:
מדוע שאלוהים יפריד את אברהם מארץ מולדתו וידרוש ממנו ללכת לארץ חדשה?
הפרדתו של אברהם מדרך חייו הקודמים ומהאנשים שעימם חווה את חייו עד כה נועדה לציין עיקרון חשוב.
א. אנו יודעים שמשפחתו של אברהם הייתה משפחה עובדת אלילים (יהושוע כד 2).
אלוהים הפריד את אברהם מההשפעה הרעה כדי לוודא שילדו עסוק רק בו. מאברהם נדרש היה להיות רחוק יותר מהשפעה שלילית כדי להיות שגריר של אלוהים קדוש וטהור.
אלוהים עושה זאת כעיקרון כדי להבהיר לנו את חשיבות היותנו נפרדים וקדושים לאלוהים.
את העיקרון הזה אלוהים הבהיר גם לעמו ישראל כאשר אמר להם: קדושים תהיו כי קדוש אנוכי.
אלוהים הזכיר עיקרון זה לאורך כל הכתובים (ראה גם דברים ז-י).
אבל אברהם יכול היה לעבוד אלילים גם בארץ כנען…הרי גם בארץ כנען כל התושבים עבדו אלילים…
נכון, אך הפרדתו של אברהם נועדה להבהיר את החשיבות של היותנו נבדלים מכל דבר שאינו קדוש וטהור.
יתרה על כך, גם בתקופת אברהםיכלו לומר: "נביא אינו מקובל בעירו…". מכאן, יהיה קל יותר לאברהם לייצג את אלוהים במקום בו לא נמצאים מכריו ואלו אשר גדלו עימו במסגרת של עבודת אלילים.
ב. אלוהים רוצה להבהיר לאברהם וגם לנו בדרך אגב, שהוא יכול להשלים את כל מה שנחוץ לנו לחיים. משפחה, קרבה, אהבה, ואספקה (בראשית יז 1).
ישוע אומר מהו התלמיד שהוא חפץ:
אחד שאינו מביט לאחור
זה אשר ישוע חשוב לו יותר מכל דבר ארצי, בין אם מדובר על רעיה, בן, בת, הורים, אחים ואחיות.
אם אלוהים ציווה עלינו לעשות דבר והוראתו ברורה ואמיתית, כי אז עלינו לבצעה באמונה ואהבה.
אלוהים אינו עיוור או חרש לצרכינו והוא מתגמל נפלא את ילדיו הנאמנים.
בקיצור: תמיד טוב יותר לציית לאלוהים
מי שהולך עם אלוהים אינו חסר דבר.
במילים פשוטות: כל תלמיד של ישוע חייב לטעום במידה זו או אחרת את משמעות הפסוק: לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך…
כל תלמיד של ישוע חייב להבין שכל היקר בעולם אינו משתווה או גדול יותר לאהבת המשיח שצריכה לבעור בנפשנו.
בשלושת הפסוקים הראשנים אנו מתוודעים לרעיון חשוב ומעניין:
הבחירה מקדם.
שאול השליח מפרט יותר בעניין זה באיגרת אל הרומים פרקים ט-יא.
אלוהים הריבון בוחר את ילדיו. הוא זה הפוקח את עיניהם להכיר אותו ואף לרצות בו.
לולא חסד אלוהים בחיינו, נישאר מתים בחטאינו ועיוורוננו הרוחני.
תודה לך אלוהים על כך שפקחת עיני להכיר אותך ולזעוק בשמך.
פסוקים 4-9: אברהם מציית לאלוהים והולך לכנען
ד. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט; וְאַבְרָם בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן.
ה. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבוֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.
ו. וַיַּעֲבוֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.
ז. וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם וַיּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.
ח. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלה בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה.
ט. וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה."
בפסוק 4 אנו מגלים שאברהם אינו מתווכח עם אלוהים. למרות שאלוהים מבקש מאברהם להתנתק מכל המוכר לו, הוא אורז ולוקח את כל מה שצריך ומתחיל במסע אל הארץ המובטחת (אל העברים יא 8).
מעניין. אברהם מעולם לא מתווכח עם אלוהים כאשר מדובר על ציות אישי או מחיר אישי. הוא כן התווכח לעומת זאת להצלת נפשות אחרים – ראה פרק יח – בעבור לוט ומשפחתו.
אברהם לוקח את לוט עימו כי הרן אבי לוט נפטר בגיל 70. אברהם מראה התחשבות ואהבה, ולמעשה מאמץ את לוט אליו כאילו היה אביו (ישעיה נח 7: ומבשרך לא תתעלם, וכן הראשונה לטימותיאוס ה 8: "ומי שאינו דואג לקרוביו, ביחוד לבני ביתו, כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין").
את מי אברהם לוקח עימו לכנען?
את שרי אישתו, לוט בן אחיו, את כל רכושם אשר רכשו [מקנה בהמה, כסף וזהב וכל מטלטלין], ואת הנפש אשר עשו בחרן.
הרשימה מעניינת ביותר והשפה בה משתמש המחבר יכולה לרמוז על דבר מעניין ביותר.
אך טבעי שאברהם יקח עימו את אישתו שרי, את אחיינו היתום לוט, ואת רכושו הרב.
אך למה הכוונה במילים: ואת הנפש אשר עשה בחרן?
לשאלה זו שתי תשובות מעניינות.
- ואת הנפש אשר עשה בחרן:הכוונה לעבדים ושפחות שרכש או שנולדו לאברהם משאר העבדים והשפחות שכעת הינם רכושו הפרטי (יז 27, יד 14, 21, לו 6).
- ואת הנפש אשר עשה בחרן:הכוונה לכך שאברהם לא שמר בסוד את עובדת עזיבתו לכנען ואף עשה נפשות – בישר – לכל מי שירצה לשמוע וכך לעזוב את חרן ולהצטרף אליו לארץ ההבטחה.
ראו למשל את אלעזר, עבד אברהם אשר מתגלה כירא אלוהים לא פחות מאברהם (פרק יח וכן כד).
שאלה:
איך אנו עושים נפשות?
א. מחנכים את הילדים שלנו ומספרים להם באהבה את בשורת הגואל.
ב. חיים לפני הילדים שלנו את מה שאנו מלמדים אותם, כך ילדינו לומדים שאמונתנו היא אמת.
ג. חולקים את האמת המושיעה עם מכרינו וכל מי שמעונין לשמוע לנו. עם עמיתים לעבודה, ללימודים וכל אדם הנקרה בדרכינו השואל אותנו או מוכן להקשיב.
מדוע שנחלוק את הישועה שלנו עם אחרים?
- כי אהבת אלוהים בוערת בקירבנו – ב-קורינתים ה 10-20.
- כי זאת מצוות אלוהים לנו (ראה יחזקאל ג, סיפור יונה, מע"ש א 8-9, מתי כח 18-20).
בפסוק 6 אנו לומדים שהתחנה הראשונה של אברהם בארץ כנען הייתה באלון מורה אשר בשכם:
ו. וַיַּעֲבוֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.
שנת ההגעה של אברהם לארץ כנען משוערכת כשנת 2090 לפנה"ס.
שכם הינה עיר השוכנת בעמק בין שני פסגות הרים. בין הר עיבל להר גריזים.
שם על שני הפסגות הללו קראו בני ישראל את דבר אלוהים ושמעו את הברכות ואת הקללות הבאים על אלו המקיימים או דוחים את תורת אלוהים (דברים יא 26-30, כז 4, 12, יהושוע ח 30-35).
מעניין שבפסוקים הקודמים אלוהים אומר לאברהם שכל מברכיו יבורכו וכל מקלליו יקוללו…
בעת בה הגיע אברהם לשכם, הכנענים היו חיים בה.
לאור הכתוב, הייתה זו תוכניתו של אלוהים לפנות את הכנענים מן הארץ בעבור זרעו של אברהם.
הכנענים זה שם כללי לעמים ולשבטים היושבים בגבולות ארץ הנחלה.
בפרק טו 19-21אלוהים מסביר שהוא עתיד להורישם מפני גודל עוונם (קיני, קניזי, קדמוני, חיתי, פריזי, רפאים, אמורי, כנעני, גרגשי, יבוסי).
אלון-מורה:
כשמו כן הוא.
עמי כנען עובדי האלילים החשיבו עצים גדולים כמקום משכן האלים. לפיכך הם הציגו משאלותיהם לעצים למען ידעו את העתיד או הנחיות וטובות כאלו ואחרים לחייהם. שם גם קברו בני משפחתו של יעקב את פסיליהם (בראשית לה 4). ראה גם שופטים ט 37
אלוני ממרה: מקום בחברון (בראשית יג 18), ראה גם בראשית יח, מקום משכנו של אברהם – איזור עשיר בעצי אלון אשר נחשבו לנותני הוראה ותשובה לעובדי האלילים.
באלון מורה אשר בשכם נראה אלוהים לאברהם ושם חזר על ההבטחה שאמר לו בחרן.
ז. וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם וַיּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.
אברהם עבר מחרן לכנען והמסע ערך מספר חודשים לפחות.
כעת בארץ ההבטחה, אלוהים מופיע שוב לאברהם.
איך הופיע אלוהים לאברהם (בשלל המקרים)?
בחזון, בקול ובגוף אדם פנים אל פנים [ראה פרקים טו, יז, יח, כב]
מה מעניקה הופעתו של אלוהים לאברהם כשהגיע לארץ ההבטחה?
א. הפגישה הנוספת עם אלוהים מעניקה לאברהם ביטחון רב שהוא הגיע לתחנה שאלוהים קבע ומסלולו אכן המסלול המבורך.
ב. אלוהים חוזר על ההבטחה כדי לחזק את האמונה של אברהם שהרי ההבטחה כוללת דברים שהם בסדר גודל על-טבעי – בן וזרע משרי העקרה.
ג. במהלך הפגישה אלוהים מבטיח לאברהם "זרע" ביחיד ולא בצורת רבים (ראה שוב בבראשית יג 15, טו 18, יז 7-8, אל הגלטים ג 16).
מדוע שאלוהים יציין את המילה לזרעך בצורת יחיד ולא רבים?
שאול השליח מסביר זאת באיגרת לגלטים ג 16:
"…והנה ההבטחות נאמרו לאברהם, ולזרעו. לא נאמר "לזרעיך", כמו על רבים, אלא "לזרעך", כמו על יחיד, והוא המשיח."
אין סתירה בדברי אלוהים לאברהם בנוגע להיותו מקור ברכה לגויים רבים.
המשיח גואל את בני האדם מחטאתם בדמו. כפרת המשיח נתונה לכלל בני האדם ללא הבדל ולכן הוא מקור לברכה נצחית לכל הגויים.
מה עשה אברהם בתגובה להתגלות של אלוהים אליו בשכם?
אברהם בנה מזבח ליהוה.
מה המשמעות של בניית המזבח?
מבחינתו של אברהם, ההתגלות מקדשת את המקום לעבודת אלוהים (ראה המקרה עם יצחק בפרק כו 24-25, לגבי יעקב בפרק כח 11-22, שופטים ו 27 עם גדעון וכן ספר שמות כ 21.
בספר שמות כ 21 אף נאמר: "…מזבח אדמה תעשה לי… בכל המקום אשר אזכיר את שמי".)
המזבחות אשר מקימים האבות מסמלים את המקומות הקדושים, שעתידים בניהם להקים בארץ לאחר שיתנחלו בה [יהושוע כד 1, מלכים-א יב 1, מלכים-א יב, 32-33 ועמוס ז 13].
המזבח מציין מקום בו אברהם יכול לזכור בכל פעם שהוא עובר שם שאלוהים פגש אותו ושוחח עימו.
מקום המזבח מזכיר לאברהם את ההבטחה ואת ההקדשה לאלוהים.
זהו מקום וציון לתזכורת – הבטחתו של אלוהים לנו והבטחתנו לו.
פסוקים 8-9:
ח. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלה בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה.
ט. וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה."
משכם אברהם פונה מזרחית לבית אל ושם מקים את אוהלו.
אברהם מקים שוב מזבח וזאת כדי לציין שנמצאת שם נוכחות אלוהים ובמקום הזה הוא אברהם משתחווה לאלוהים אותו הוא מכיר.
למה הכוונה במילים: "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה…"
משמעות המילים היא: הבעה שאברהם מעריץ את אלוהים ומקיים את מצותיו (צפניה ג 9, ירמיה י 25).
שמותיו של אלוהים מציינים את אישיותו, תכונותיו ואופיו.
כאשר קוראים בשמו של אלוהים באמונה, הרי מסכימים ששמו הוא אכן הוא.
לפיכך הקריאה בשמו של אלוהים מציינת הכרה אישית ואינטימית את אלוהים.
ציון לקרבה, התחברות ושיתוף.
גם אנו היום מתפללים אל אלוהים האב ומבקשים את כל צורכינו בשמו של ישוע המשיח.
גם היום כאשר אנו משננים את שמותיו של אלוהים אנו מתעודדים מן העובדה ששמותיו מציינים את כוחו, עוזו, יכולותיו ורצונותיו.
הבה נתמיד לקרא בשם יהוה באמונה ואהבה.
פסוק 9 מציין שאברהם הלך ופסע ברחבי הארץ. אברהם הלך בארץ כדי להכיר את נחלת ההבטחה.
אברהם ישב באוהל – במבנה נייד כי באמונה חיכה לבית שאדריכלו הוא לא אחר מאשר אלוהים בכבודו ועצמו (אל העברים יא 10)
המבחן הראשון של אברהם בארץ ההבטחה
פסוקים 10-20:
י. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.
יא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיּאמֶר אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ.
יב. וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אוֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זאת; וְהָרְגוּ אוֹתִי וְאוֹתָךְ יְחַיּוּ.
יג. אִמְרִי-נָא, אֲחוֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
יד. וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאוֹד.
טו. וַיִּרְאוּ אותָהּ שָׂרֵי פַרְעה, וַיְהַלְלוּ אוֹתָהּ אֶל-פַּרְעה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעה.
טז. וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צאן-וּבָקָר, וַחֲמוֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וַאֲתוֹנוֹת וּגְמַלִּים.
יז. וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעה נְגָעִים גְּדוֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם.
יח. וַיִּקְרָא פַרְעה, לְאַבְרָם וַיּאמֶר, מַה-זּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לא-הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא.
יט. לָמָה אָמַרְתָּ אֲחוֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ.
כ. וַיְצַו עָלָיו פַּרְעה, אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.
כשקוראים את הפסוקים הללו נדהמים אם באמת מדובר באברהם אשר זכה לפגוש את אלוהים ולקבל את כל ההבטחות ישירות מפי הבורא.
אברהם מגלה פחד וחוסר ביטחון בניסיון הראשון שבא עליו בארץ ההבטחה.
הכתוב מציין שהיה רעב כבד בארץ.
משמעות הדבר שהגשמים לא ירדו, או יתכן שמזיקים מסוגים שונים כגון התקפת ארבה על היבולים וכו חיסלו את המזון לבני האדם ולבעלי החיים.
אין ספק שרעב כבד בארץ היה מפחיד כל אדם ובכל תקופה.
מה היינו מצפים מאברהם לעשות?
מכיוון שאלוהים הוא זה שהביא את אברהם לארץ כנען ואלוהים הוא זה שהבטיח לו הבטחות על-טבעיות, היה זה אך הגיוני שאברהם יפנה לאלוהים כדי שישאל מה לעשות במקרה שכזה.
במקום לערב את אלוהים בהחלטה, אברהם מחליט לעשות את מה שהיה עושה כל אדם אחר שאינו מכיר את אלוהים – אורז את חפציו ופועל בכל דרך וחכמה ארצית כדי להבטיח את פת הלחם הבאה.
לולא היה אברהם מכיר את אלוהים, לא היה לנו כל תירוץ להאשימו.
אך מהות היחסים שלנו עם אלוהים דורשת מאיתנו לערב אותו בכל החלטה.
אלוהים עושה את אותו הדבר גם עם אברהם.
בפרק יח 17 אלוהים מכריז שהוא מודיע לאברהם את אשר הוא עושה. ראה גם עמוס ג 7.
מן הסתם, אם אלוהים חולק עימנו את החלטותיו ותוכניותיו, על אחת כמה וכמה עלינו לשוחח עימו לפני שנחליט החלטה כה חשובה בחיינו.
אילו ירידתו של אברהם למצריים הייתה רק למען המזון, ניחה.
מתברר שההחלטה כללה פעולה ומעשה שאינם תואמים לטוהרו וקדושתו של אלוהים.
בפסוקים 11-13 מתברר שלאברהם היה כל הזמן לחקור ולבדוק את מעשהו ולמרות זאת הוא נכשל בניסיון.
אברהם הכיר את הלך המחשבה, התנהגותם התרבותית של יושבי הארץ והבין שחייו בסכנה.
מתברר שמלכי האיזור היו נוהגים לקחת לעצמם את הנשים של העוברים בארצם במידה ואלו היו יפות ומושכות.
אם אותה אשה הייתה רווקה, כי אז אביה או האחראי עליה היה מקבל גמול עבורה.
במידה ואותה יפייפיה הייתה נשואה, חיי בעלה היו בסכנת מוות שכן לא היה המלך מהסס להרגו כדי לקחת את אשתו.
אברהם הבן שחייו בסכנה והעלה פתרון לבעיה.
אברהם אמר לשרי שתאמר שהיא אחותו וכך יינצלו חייו של אברהם.
האם אברהם שיקר?
בבראשית כ 11-12 כתוב ששרה היא אחותו למחצה של אברהם. יש להם אב אחד וכל אחד מהם נולד לאם אחרת.
שרה אומנם אחותו של אברהם אך היא לבטח גם אשתו!
תגובתה של שרה אינה מוזכרת בשלב זה.
איך לדעתכם הרגישה שרה כשאברהם הציע לה את הדבר הזה?
איך צריכה להרגיש אישה נשואה ביודעה שבעלה מוכן להקריב אותה לידי זרים?
מדוע שבשלב זה לא ישאל את אלוהים?
מדוע שלא יעדיף לחזור לאור כשדים?
הרי אם הוא הולך למצרים או לאור כשדים הוא בכל מקרה יוצא מגבולות ארץ ההבטחה…
מתברר שבשלב זה אברהם התנהג ממש כמו כל אחד מאיתנו – נכשל ברוב הניסיונות שאלוהים מעמיד בחייו.
אברהם ושרה מגיעים למצרים ואכן חששותיו של אברהם מתאמתות.
מתברר ששרי באמת הייתה יפת תואר.
שרי פרעה המליצו על שרי בחום ותוך זמן קצר ביותר שרי מצאה עצמה כרכושו של מלך מצרים.
זכור: פרעה אינו שם פרטי אלא שם תואר למלך מצרים.
בעבור שרי, אברהם קיבל רכוש רב של צאן, בקר, חמורים, עבדים, שפחות, אתונות וגמלים.
אני משער שאברהם לא הרגיש בנוח בזמן הזה.
אני רק יכל לשער שכל הגמול שהוא קיבל לא שימח אותו וביטנו התהפכה עליו כל העת ששרי הייתה בבית מלך מצרים.
מתברר שעושר של העולם שאינו נובע מאלוהים לא בהכרח מעניק שמחה ושלום.
אברהם היה מעדיף לזרוק את כל רכושו ובלבד שלא יעונה רע לשרה.
כך גם אנו צריכים להבין שרווח כספי אינו בהכרח הסכמת אלוהים להחלטה שעשינו.
אדרבה, במקרים מסויימים זה יכול להיות אף ההיפך
מה שקובע אם הרווח והעושר מאלוהים זה אם בצענו את ההחלטה במהלכים המכבדים את אלוהים ועקרונות הצדק והטוהר שלו.
שימו לב:
מלבד בעלי החיים שקיבל אברהם בתמורה לשרי ממלך מצרים, הוא קיבל גם שפחות.
אחת מהן הייתה הגר המצרית (בראשית טז 1).
מתברר שהמתנה הזו גרמה לצער רב לאברהם ולא רק לו אלא לכל זרעו אחריו.
בעוד אברהם חושב על תוצאת מעשהו, אלוהים פועל בעבור שרי ועבור אברהם.
אלוהים מביא נגעים קשים וגדולים על פרעה ועל ביתו.
במילים פשוטות, הנגעים הללו גרמו לפרעה ולבני ביתו לאבד כל חשק לגעת בשרי.
פרשנים רבניים מציינים שהנגעים כללו צרעת (מדרש רבה, בראשית מא 2). רש"י מציין שמדובר בנגעים שגרמו למלך "לשכוח" מכל עניין מיני…
פרעה מבין שהצרות באו עליו מאז הגיעה שרי לחזקתו ומצליח להוציא משרי את האמת שהיא אשתו של אברהם ולא רק אחותו.
מלך מצרים מבין שיש משהו מיוחד באברהם ולכן לא מעז להרע לו אלא מתלונן לפני אברהם ואומר לו:
מדוע לא אמרת לי ששרי אשתך?
אילו הייתי יודע, בוודאי שלא היתי לוקח אותה אליי…
פרעה מחזיר לאברהם את שרי ומשאיר בידי אברהם את כל הרכוש שנתן לו בעבור שרי.
אין לי ספק שמלך מצרים מתחסד.
הוא מצטייר כאילו הוא איש צדק שלא היה מעז לפגוע באברהם, אך אינני חושב שאמת הייתה בפיו.
מבחינתו הוא רק רצה למצא חן בעיני "האלים" כדי להוריד מעליו את הנגעים.
פרעה מציב על אברהם את אנשיו למען יבררו שאברהם חוזר למקומו ולא נשאר עימם.
האם אברהם למד מן הניסיון הזה?
בפרק כ אברהם שוב עומד במקרה דומה ונכשל בו שוב!
מדוע שאלוהים יפעל בחסד כה רב בעבור אברהם ושרה?
בגלל בריתו הבלתי מותנית עם אברהם.
לאלוהים הייתה תוכנית והיא תתגשם.
אין הדבר אומר שהחלטות שגויות של אברהם לא יגרמו לסבל וכאב, אך למרות זאת, אלוהים יוכיח את נאמנותו וריבונותו בכך שכל הבטחותיו תתגשמנה עד האחרונה שבהן.
המקרה של אברהם מעניק לנו דוגמא נפלאה איך לנהוג בניסיונות שאלוהים מציב בחיינו.
עלינו לזכור שניסיון מאלוהים כמוהו כמבחן בבית הספר.
הכנה למבחן פועלת לטובתנו גם אם הדבר גורם לעבודה רבה ומתיחות.
באותה מידה הניסיון שבא לנו מאלוהים נועד לבחון את בטחוננו בו ובדברו.
רבותי, יש הבדל עצום בין פיתוי לניסיון.
פיתוי הוא מצב בו האדם נמשך בכוונה ובאמצעים בלתי כשרים למצב בו הוא נכשל וחוטא.
ניסיון זה מצב של – צומת של החלטה – בה אותו אדם יכול לבחור בדרך הפעולה.
בחירתו היא זו שתקבע אם הוא הופך את הניסיון הטוב לפיתוי או שבוחר נכונה ומתבגר מאותו ניסיון.
אלוהים אינו מעמיד לפנינו ניסיונות ללא עזרתו (א-קור. י 13).
באיגרת יעקב נאמר שאם אנו מתנסים, עלינו להתפלל ולבקש מאלוהים את הכוח לעבור את הנסיון בהצלחה.
יעקב א 2-15.
דוגמאות:
אלוהים אינו מפתה את ילדיו.
אלוהים כן מנסה את אמונתנו.
לדוגמא:
שטר כסף ברצפת בית הקהילה.
האם אקח לכיסי או שהודיע על כך ונחפש את בעל הכסף?
אם אקח לכיסי, כי אז נכשלתי בניסיון והפכתי את הניסיון לפיתוי כושל.
האשמה היא עלי ולא על אלוהים.
עינינו רואות דברים רבים מסביבנו ואוזנינו שומעות דברים רבים.
האם אנו מתפתים אחר דברי החטא או מסיטים עיננו ואוזננו מן הרע?
ההחלטה בידינו ואם ניפול נדע כי האשמה בנו ולא באלוהים.
מה קורה במצב של חוסר עבודה?
האם נתפתה לקבל כל עבודה גם אם אינה מכבדת את אלוהים?
האם המטרה מקדשת את האמצעים?
לא ולא!
מה עלינו לעשות כאשר אנו נמצאים בניסיון?
א. ערב את אלוהים בהחלטתך – התפלל
ב. בדוק אם עליך להפר איזו ממצוותיו של אלוהים כדי לבצע את ההחלטה, אם כן, אז דע לך שהדבר אסור ואינו ברצון אלוהים
ג. שוחח עם מאמינים בוגרים ושמע את עצתם כי ברוב יועצים תרבה חכמה.
ד. זכור שאלוהים לא ינסה אותך מעבר ליכולתך, אלא תמיד יעניק לך מספיק חסד להתגבר ולהצליח (א-קור. י 13)
מדוע שכתבי הקודש יכללו את כשלונו של אבי האומה בניסיון הזה?
דבר אלוהים ציין את מעשהו של אברהם לא כדי לביישו אלא להראות לנו את אמיתות האירועים על מנת שנלמד. כולנו טועים, ללא יוצא מן הכלל וזקוקים לחסד אלוהים – גם אברהם
באותו אופן ומאותה סיבה כתבי הקודש מפרטים אודות חטאו של דוד עם בת שבע. ללמדנו את אפסותו של האדם, יהיה גם דוד המלך, ולעומת זאת את חסדו של אלוהים וסליחתו על חטא כאשר החוטא – גם אם הוא מלך – כורע ברך לפניו ומתוודה על חטאו.
מלבד זאת, הדוגמא מראה איך הבטחתו של אלוהים לברך את אברהם ולקלל את מקלליו אכן פועלת.
למרות שמלך מצרים לא עשה זאת במתכוון, העובדה שמעשיו יכלו לפגוע באברהם גרמו לכך שהוא קולל.
לעומת זאת, אברהם המשיך להתברך על ידי אלוהים למרות שפעל בדרך פסולה. זאת ללמדנו על אופיה הבלתי מותנה של ברית אברהם.
Post Views: 1682