תנ"ך מבואר

1 וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים, וְלֹא יִחַם לוֹ׃ 2 וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו, יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה, וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּתְהִי־לוֹ סֹכֶנֶת; וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ, וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ׃ 3 וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְצְאוּ, אֶת־אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ׃ 4 וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד־מְאֹד; וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ׃
5 וַאֲדֹנִיָּה בֶן־חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ; וַיַּעַשׂ לוֹ, רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו׃ 6 וְלֹא־עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר, מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ; וְגַם־הוּא טוֹב־תֹּאַר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם׃ 7 וַיִּהְיוּ דְבָרָיו, עִם יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה, וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן; וַיַּעְזְרוּ, אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה׃ 8 וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי, וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד; לֹא הָיוּ עִם־אֲדֹנִיָּהוּ׃
9 וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ, צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא, עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת, אֲשֶׁר־אֵצֶל עֵין רֹגֵל; וַיִּקְרָא, אֶת־כָּל־אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְכָל־אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ׃ 10 וְאֶת־נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת־הַגִּבּוֹרִים וְאֶת־שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא׃
11 וַיֹּאמֶר נָתָן, אֶל־בַּת־שֶׁבַע אֵם־שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ, כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן־חַגִּית; וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע׃ 12 וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה; וּמַלְּטִי אֶת־נַפְשֵׁךְ, וְאֶת־נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה׃ 13 לְכִי וּבֹאִי אֶל־הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא־אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר, כִּי־שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל־כִּסְאִי; וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָהוּ׃ 14 הִנֵּה, עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם־הַמֶּלֶךְ; וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ, וּמִלֵּאתִי אֶת־דְּבָרָיִךְ׃
15 וַתָּבֹא בַת־שֶׁבֶע אֶל־הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה, וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד; וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, מְשָׁרַת אֶת־הַמֶּלֶךְ׃ 16 וַתִּקֹּד בַּת־שֶׁבַע, וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ;
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה־לָּךְ׃
17 וַתֹּאמֶר לוֹ, אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ, כִּי־שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי; וְהוּא יֵשֵׁב עַל־כִּסְאִי׃ 18 וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ; וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ׃ 19 וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא־וְצֹאן לָרֹב, וַיִּקְרָא לְכָל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא; וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא׃ 20 וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, עֵינֵי כָל־יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ; לְהַגִּיד לָהֶם, מִי, יֵשֵׁב עַל־כִּסֵּא אֲדֹנִי־הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו׃ 21 וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי־הַמֶּלֶךְ עִם־אֲבֹתָיו; וְהָיִיתִי, אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים׃

22 וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם־הַמֶּלֶךְ; וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא׃ 23 וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא;
וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל־אַפָּיו אָרְצָה׃ 24 וַיֹּאמֶר נָתָן, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַתָּה אָמַרְתָּ, אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי; וְהוּא יֵשֵׁב עַל־כִּסְאִי׃ 25 כִּי יָרַד הַיּוֹם, וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא־וְצֹאן לָרֹב, וַיִּקְרָא לְכָל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ׃ 26 וְלִי אֲנִי־עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא׃ 27 אִם, מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה; וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת־עַבְדֶּיךָ (עַבְדְּךָ), מִי, יֵשֵׁב עַל־כִּסֵּא אֲדֹנִי־הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו׃ {ס}
28 וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר, קִרְאוּ־לִי לְבַת־שָׁבַע; וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃
29 וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר; חַי־יהוה אֲשֶׁר־פָּדָה אֶת־נַפְשִׁי מִכָּל־צָרָה׃ 30 כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כִּי־שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל־כִּסְאִי תַּחְתָּי; כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה׃
31 וַתִּקֹּד בַּת־שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ, וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ; וַתֹּאמֶר יְחִי, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם׃ {פ}
32 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד, קִרְאוּ־לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא, וְלִבְנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע;
וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃ 33 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם, קְחוּ עִמָּכֶם אֶת־עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת־שְׁלֹמֹה בְנִי, עַל־הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר־לִי; וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל־גִּחוֹן׃ 34 וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל; וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר, וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׃ 35 וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו, וּבָא וְיָשַׁב עַל־כִּסְאִי, וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי; וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד, עַל־יִשְׂרָאֵל וְעַל־יְהוּדָה׃
36 וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן; כֵּן יֹאמַר יהוה, אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ׃ 37 כַּאֲשֶׁר הָיָה יהוה עִם־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֵּן יְהִי (יִהְיֶה) עִם־שְׁלֹמֹה; וִיגַדֵּל אֶת־כִּסְאוֹ, מִכִּסֵּא, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד׃

38 וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע, וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, וַיַּרְכִּבוּ אֶת־שְׁלֹמֹה, עַל־פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל־גִּחוֹן׃ 39 וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת־קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן־הָאֹהֶל, וַיִּמְשַׁח אֶת־שְׁלֹמֹה; וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר, וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעָם, יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׃ 40 וַיַּעֲלוּ כָל־הָעָם אַחֲרָיו, וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים, וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה; וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם׃
41 וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ, וְכָל־הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל; וַיִּשְׁמַע יוֹאָב אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר, וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ קוֹל־הַקִּרְיָה הוֹמָה׃ 42 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר, וְהִנֵּה יוֹנָתָן בֶּן־אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בָּא;
וַיֹּאמֶר אֲדֹנִיָּהוּ בֹּא, כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר׃
43 וַיַּעַן יוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ; אֲבָל אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ־דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת־שְׁלֹמֹה׃ 44 וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ־הַמֶּלֶךְ אֶת־צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת־נָתָן הַנָּבִיא, וּבְנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע, וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי; וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ, עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ׃ 45 וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן, וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים, וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה; הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם׃ 46 וְגַם יָשַׁב שְׁלֹמֹה, עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה׃ 47 וְגַם־בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, לְבָרֵךְ אֶת־אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר, יֵיטֵב אֱלֹהֶיךָ (אֱלֹהִים) אֶת־שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ, וִיגַדֵּל אֶת־כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ; וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל־הַמִּשְׁכָּב׃ 48 וְגַם־כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ; בָּרוּךְ יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם יֹשֵׁב עַל־כִּסְאִי וְעֵינַי רֹאוֹת׃
49 וַיֶּחֶרְדוּ וַיָּקֻמוּ, כָּל־הַקְּרֻאִים, אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ; וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ׃ 50 וַאֲדֹנִיָּהוּ, יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה; וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ׃
51 וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר, הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ, יָרֵא אֶת־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר, יִשָּׁבַע־לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אִם־יָמִית אֶת־עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב׃
52 וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, אִם יִהְיֶה לְבֶן־חַיִל, לֹא־יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה; וְאִם־רָעָה תִמָּצֵא־בוֹ וָמֵת׃ 53 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיֹּרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַיֹּאמֶר־לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ לְבֵיתֶךָ׃ {פ}

מי ימלוך במקום דוד?
1 המלך דוד היה זקן מאוד. גם כשכיסו אותו בשמיכות לא היה לו חם, 2 לכן אמרו לו אנשיו: "נחפש לאדוננו המלך נערה צעירה שתשרת את המלך ותהיה לו למטפלת. היא תשכב בחיק המלך ואז יהיה לאדוננו המלך חם". 3 הם חיפשו בכל ארץ ישראל נערה יפה, מצאו את אֲבִישַׁג השׁוּנַמִית והביאו אותה אל המלך. 4 הנערה הייתה יפה מאוד. היא טיפלה במלך ושירתה אותו. המלך לא קיים אתה יחסי מין.
5 אֲדוֹנִיָה בן חַגִית התנשא ואמר: "אני אמלוך!". הוא הכין לעצמו מרכבה וסוסים, וחמישים איש שירוצו לפניו. 6 אביו מעולם לא גרם לו צער בכך ששאל אותו: "מדוע עשית זאת?". אדוניה נולד אחרי אבשלום, וגם הוא היה בחור יפה מאוד. 7 אדוניה דיבר עם יוֹאָב בן צְרוּיָה ועם אֶבְיָתָר הכוהן, והם תמכו בו והלכו אחריו. 8 אבל צָדוֹק הכוהן, בְּנָיָהוּ בן יְהוֹיָדָע, נתן הנביא, שִׁמְעִי, רֵעִי והלוחמים של דוד לא הצטרפו לאדוניהו.
9 אדוניהו שחט צאן, בקר וכבשים מפוטמים על יד אבן הזוֹחֶלֶת שליד עין רוֹגֵל, והזמין את כל אחיו בני המלך ואת כל שרי המלך משבט יהודה. 10 אבל את נתן הנביא, את בניהו, את הלוחמים ואת שלמה אחיו לא הזמין.
11 נתן אמר לבת שבע, אמו של שלמה: "האם לא שמעת שאדוניהו בן חגית היה למלך? אבל דוד אדוננו לא יָדע על כך. 12 ועכשיו, שמעי לעצתי ותצילי את חייך ואת חיי בנך שלמה. 13 לכי מהר אל המלך ואִמרי לו, 'הלוא אתה, אדוני המלך, נשבעת לשפחתך: "שלמה בנך ימלוך אחריי, הוא יֵשב על כיסאי!". מדוע היה אדוניהו למלך?'. 14 בזמן שתדברי שם עם המלך, אבוא אחרייך ואתמוך בדברייך".
15 בת שבע באה אל חדרו של המלך. המלך היה זקן מאוד, ואבישג השונמית שירתה אותו. 16 בת שבע השתחוותה למלך.
"מה רצונך?", שאל המלך.
17 בת שבע ענתה לו: "אדוני, אתה נשבעת לשפחתך בה' אלוהיך, 'שלמה בנך ימלוך אחריי והוא יֵשב על כיסאי'. 18 אבל עכשיו אדוניה היה למלך בלי שאתה, אדוני המלך, תדע. 19 הוא שחט הרבה שוורים, כבשים מפוטמים וצאן, והזמין את כל בני המלך, את אביתר הכוהן ואת יואב שר הצבא, ואת שלמה עבדך לא הזמין. 20 ממך, אדוני המלך, כל ישראל מצפים שתאמר להם מי ימלוך אחרי אדוני המלך. 21 כאשר אתה, אדוני המלך, תמות, ינהגו בי ובבני שלמה כמו שנוהגים בפושעים".
22 בעוד בת שבע מדברת עם המלך, הגיע נתן הנביא. 23 "נתן הנביא בא", נאמר למלך.
נתן בא לפני המלך, השתחווה לפניו ארצה 24 ואמר: "אדוני המלך, האם אתה אמרת, 'אדוניהו ימלוך אחריי והוא יֵשב על כיסאי'? 25 הוא ירד היום ושחט הרבה שוורים, כבשים מפוטמים וצאן, והזמין את כל בני המלך, את כל מפקדי הצבא ואת אביתר הכוהן, ועכשיו הם אוכלים ושותים אתו וקוראים, 'יחיה המלך אדוניהו לאורך ימים!'. 26 אבל אותי, עבדך, ואת צדוק הכוהן, את בניהו בן יהוידע ואת שלמה עבדך לא הזמין. 27 אם הדבר הזה נעשה במצוותך, אדוני המלך, ולא הודעת לעבדך מי ימלוך אחריך...".
28 "קִראו לבת שבע!", ענה המלך דוד. בת שבע באה ונעמדה לפני המלך.
29 המלך אמר: "אני נשבע בה', שהציל את חיי מכל צרה, 30 שכפי שנשבעתי לך בה' אלוהי ישראל ששלמה בנך ימלוך אחריי ושהוא ישב במקומי על כיסאי, כך אקיים עוד היום את שבועתי!".
31 בת שבע השתחוותה ארצה לפני המלך ואמרה: "יחיה אדוני המלך דוד לאורך ימים!".
32 המלך דוד ציווה: "קִראו לצדוק הכוהן, לנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע!".
השלושה באו אל המלך 33 והוא אמר להם: "קחו אתכם את אנשי המלך אדונכם, הרכיבו את שלמה בני על הפִרדה שלי והורידו אותו אל הגִיחוֹן. 34 צדוק הכוהן ונתן הנביא ימשחו אותו שם למלך על ישראל. תִקעו אז בשופר ואִמרו, 'יחיה המלך שלמה לאורך ימים!'. 35 עלו אחריו, והוא יבוא ויֵשב על כיסאי וימלוך במקומי – אותו מיניתי להיות מלך על ישראל ועל יהודה".
36 בניהו בן יהוידע ענה למלך: "אמן, כך יֹאמר ה' אלוהי אדוני המלך. 37 כפי שהיה ה' עם אדוני המלך, יהיה עם שלמה, ומלכותו תהיה מפוארת ממלכות אדוני המלך דוד".
שלמה נמשח למלך 38 צדוק הכוהן ירד עם נתן הנביא, עם בניהו בן יהוידע ועם הכְּרֵתִים והפְּלֵתִים. הם הרכיבו את שלמה על הפרדה של המלך דוד והובילו אותו לגיחון. 39 צדוק הכוהן לקח מהאוהל קרן המכילה שמן ומשח את שלמה. אז תקעו בשופר וכל העם קרא: "יחיה המלך שלמה לאורך ימים!". 40 כולם עלו אחריו כשהם מחללים בחלילים ושמחים שמחה גדולה. קול שמחתם היה חזק כל כך שהארץ נבקעה.
41 אדוניהו וכל המוזמנים שהיו אתו סיימו לאכול ושמעו את הקול החזק. יואב שמע את קול השופר ושאל: "מדוע כל העיר רועשת?". 42 בעוד הוא מדבר, הגיע יונתן בן אביתר הכוהן.
"בוא", אמר לו אדוניהו, "אתה איש טוב ונאמן, בוודאי יש לך בשורה טובה".
43 יונתן ענה לאדוניהו: "אדוננו המלך דוד המליך את שלמה! 44 המלך שלח אִתו את צדוק הכוהן, את נתן הנביא, את בניהו בן יהוידע ואת הכרתים והפלתים, והם הרכיבו את שלמה על הפרדה של המלך. 45 אחר כך משחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון ועלו משם שמחים, והעיר רעשה. זה הקול ששמעתם. 46 שלמה יָשב על כיסא המלך 47 ואנשי המלך באו לברך את אדוננו המלך דוד ואמרו לו, 'אלוהים יפרסם את שם שלמה יותר משפירסם את שמך, ויתן לו מלכות מפוארת משלך'. המלך השתחווה במיטתו, 48 וכך אמר, 'ברוך ה' אלוהי ישראל שהמליך היום מלך במקומי ואני זוכה לראות זאת' ".
49 כל המוזמנים של אדוניהו נבהלו והלכו איש לדרכו. 50 אדוניהו פחד משלמה. הוא הלך ואחז בקרנות המזבח.
51 לשלמה נאמר: "אדוניהו פוחד מהמלך שלמה. הוא הלך לאחוז בקרנות המזבח ואמר, 'ישבע לי היום המלך שלמה שלא יהרוג את עבדו' ".
52 שלמה אמר: "אם יהיה נאמן, לא תיפול שערה אחת מראשו, אבל אם יעשה רע, ימות". 53 המלך שלמה שלח להרחיק את אדוניהו מהמזבח. אדוניהו בא אל המלך שלמה והשתחווה לפניו, ושלמה אמר לו: "לך לביתך".