תנ"ך מבואר

ספר יונה פרק ג

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֶל־יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר׃ 2 קוּם לֵךְ אֶל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה; וִּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת־הַקְּרִיאָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ׃ 3 וַיָּקָם יוֹנָה, וַיֵּלֶךְ אֶל־נִינְוֶה כִּדְבַר יהוה;
וְנִינְוֵה, הָיְתָה עִיר־גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים, מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים׃ 4 וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר, מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד; וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת׃
5 וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ־צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד־קְטַנָּם׃
6 וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל־מֶלֶךְ נִינְוֵה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו; וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל־הָאֵפֶר׃ 7 וַיַּזְעֵק, וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר; הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל־יִטְעֲמוּ מְאוּמָה, אַל־יִרְעוּ, וּמַיִם אַל־יִשְׁתּוּ׃ 8 וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל־אֱלֹהִים בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן־הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם׃ 9 מִי־יוֹדֵעַ יָשׁוּב, וְנִחַם הָאֱלֹהִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד׃
10 וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים, עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם וְלֹא עָשָׂה׃
יונה מזהיר את נינווה
1 ה' אמר ליונה בפעם השנייה: 2 "קום, לך אל נינווה, העיר הגדולה, ונבא לה את מה שאומַר לך", 3 ויונה קם והלך לנינווה כפי שאמר לו ה'.
נינווה הייתה עיר גדולה מאוד, שלושה ימים היו דרושים כדי לעבור בכל רחובותיה. 4 יונה התחיל לעבור בעיר. ביום הראשון שהתהלך בה קרא: "עוד ארבעים יום תיהרס נינווה!".
5 אנשי נינווה האמינו באלוהים. הם הכריזו צום וכולם, מהמבוגר עד הצעיר, לבשו שקים לאות אבל.
6 מלך נינווה שמע על כך, קם מכיסאו, פשט את בגדי המלכות שלו, לבש שקים וישב על אפר. 7 הוא הכריז בנינווה: "במצוות המלך ושריו, אסור לאף אדם ולאף בהמה מהבקר ומהצאן לטעום דבר! אסור לאכול מזון ואסור לשתות מים! 8 על כולם, בני האדם והבהמות, להתכסות בשקים ולזעוק בחוזקה לאלוהים, ועל כל אחד לשוב מדרכו הרעה וממעשי הרשע והאלימות שעשה. 9 מי יודע? אולי יחזור בו אלוהים מכעסו ויתחרט, ואנחנו לא נושמד".
10 אלוהים ראה את מעשיהם. הוא ראה ששבו מדרכם הרעה והתחרט, ולא הביא עליהם את האסון שאיים להביא.