תנ"ך מבואר

ספר צפניה פרק ג

1 הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה; הָעִיר הַיּוֹנָה׃
2 לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹל, לֹא לָקְחָה מוּסָר; בַּיהוה לֹא בָטָחָה, אֶל־אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה׃
3 שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ, אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים; שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב, לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר׃
4 נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים, אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת; כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ־קֹדֶשׁ, חָמְסוּ תּוֹרָה׃
5 יהוה צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ, לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן לָאוֹר לֹא נֶעְדָּר, וְלֹא־יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת׃
6 הִכְרַתִּי גוֹיִם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם, הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר; נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי־אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב׃
7 אָמַרְתִּי אַךְ־תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר, וְלֹא־יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ, כֹּל אֲשֶׁר־פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ; אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ, כֹּל עֲלִילוֹתָם׃
8 לָכֵן חַכּוּ־לִי נְאֻם־יהוה, לְיוֹם קוּמִי לְעַד; כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת, לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי, כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי, תֵּאָכֵל כָּל־הָאָרֶץ׃ 9 כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה; לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יהוה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׃ 10 מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי־כוּשׁ; עֲתָרַי בַּת־פּוּצַי, יוֹבִלוּן מִנְחָתִי׃
11 בַּיּוֹם הַהוּא, לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ, אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי; כִּי־אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ, עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ, וְלֹא־תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי׃ 12 וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ, עַם עָנִי וָדָל; וְחָסוּ בְּשֵׁם יהוה׃ 13 שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא־יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא־יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלֹא־יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית; כִּי־הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד׃ {ס}
14 רָנִּי בַּת־צִיּוֹן, הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל; שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל־לֵב, בַּת יְרוּשָׁלָיִם׃ 15 הֵסִיר יהוה מִשְׁפָּטַיִךְ, פִּנָּה אֹיְבֵךְ; מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יהוה בְּקִרְבֵּךְ, לֹא־תִירְאִי רָע עוֹד׃ 16 בַּיּוֹם הַהוּא, יֵאָמֵר לִירוּשָׁלָיִם אַל־תִּירָאִי; צִיּוֹן אַל־יִרְפּוּ יָדָיִךְ׃ 17 יהוה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּך גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ; יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה, יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ, יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה׃ 18 נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ; מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה׃ 19 הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת־כָּל־מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא; וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת־הַצֹּלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ, וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם, בְּכָל־הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם׃
20 בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם, וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם; כִּי־אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יהוה׃
שמחי ציון
1 אוי מורדת ומלוכלכת, עיר הניצוּל!
2 היא לא שמעה בקול ה' ולא למדה לקח, לא בטחה בה' ולא קרבה לאלוהיה.
3 השרים שלה הם אריות שואגים, השופטים שלה הם זאבים רעבים, הם אינם משאירים עצם עד הבוקר.
4 הנביאים שלה קלי דעת ובוגדים, הכוהנים שלה מחללים את מה שמוקדש לה' וחוטאים לתורה.
5 ה' הצדיק שוכן בה, הוא אינו עושה רע. כל בוקר הוא מגלה את צדקתו ואינו מחסיר, אבל לרָשע אין בושה.
6 השמדתי עמים. המִגדלים שלהם נהרסו, החרבתי את הרחובות שלהם ואיש אינו עובר בהם, עריהם נחרבו ואיש לא נשאר בהן, אין בהן תושב.
7 חשבתי: "אם היא רק תכבד אותי ותלמד לקח, בתיה לא יהרסו ולא אעניש אותה", אבל תושביה ממשיכים שוב ושוב במעשיהם המושחתים.
8 "לכן חכו לי", אמר ה', "ליום שאקום להעיד! החלטתי לאסוף עמים, לקבץ ממלכות ולשפוך עליהם את זעמי, את כל כעסי, כי אשרוף באש קנאתי את כל הארץ. 9 אז אשנה את שפתם של העמים לשפה טהורה כדי שכולם יוכלו להתפלל לה' ולעבוד אותו יחד. 10 בני עמי המפוזרים, המתפללים אליי מעבר לנהרות כוש, יביאו לי מתנות.
11 "ביום ההוא לא תתביישי בגלל כל מעשי הפשע שלך נגדי, כי אז אסלק מתוכך את השמחים והגאים ולא תמשיכי להתגאות בהר הקדוש שלי. 12 אשאיר בתוכך עניים ונזקקים והם יבטחו בה'. 13 שארית ישראל לא יעשו רע, לא ישקרו ולא ירמו, הם יחיו בשקט ובשלווה ואיש לא יפחיד אותם.
14 "שמחי ציון, הריעו בני ישראל, שמחי ועִלזי בכל לבך, ירושלים, 15 כי ה' יבטל את עונשייך ויגרש את אויבייך. ה' מלך ישראל בקרבך, לא תפחדי שיקרה לך אסון. 16 ביום ההוא יֵאמר לירושלים, 'אל תפחדי, ציון, אל תתייאשי. 17 ה' אלוהייך שוכן בקרבך. הוא גיבור מושיע. הוא ימלא אותך שמחה, ישקוט באהבתו, ישמח בך וישמיע קריאות שמחה'. 18 אסיר ממך את הצער בגלל החגים, את כובד הבושה, 19 אהרוג בעת ההיא את כל אלה שמענים, אושיע את הצולעת, אקרב את הרחוקה ואתן להן תהילה וכבוד בארץ שסבלו בה בושה.
20 "בעת ההיא אקבץ אתכם ואביא אתכם לארצכם ואתן לכם כבוד ותהילה בין כל עמי הארץ, כאשר אשיב לעיניכם את השבויים שלכם", אמר ה'.