תנ"ך מבואר

ספר צפניה פרק ב

1 הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ; הַגּוֹי לֹא נִכְסָף׃ 2 בְּטֶרֶם לֶדֶת חֹק, כְּמֹץ עָבַר יוֹם; בְּטֶרֶם לֹא־יָבוֹא עֲלֵיכֶם, חֲרוֹן אַף־יהוה, בְּטֶרֶם לֹא־יָבוֹא עֲלֵיכֶם, יוֹם אַף־יהוה׃ 3 בַּקְּשׁוּ אֶת־יהוה כָּל־עַנְוֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ; בַּקְּשׁוּ־צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה, אוּלַי תִּסָּתְרוּ, בְּיוֹם אַף־יהוה׃ 4 כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה, וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה; אַשְׁדּוֹד, בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ, וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר׃ {ס} 5 הוֹי, יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים; דְּבַר־יהוה עֲלֵיכֶם, כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים,
וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב׃ 6 וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם, נְוֹת כְּרֹת רֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן׃ 7 וְהָיָה חֶבֶל, לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה עֲלֵיהֶם יִרְעוּן; בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן, בָּעֶרֶב יִרְבָּצוּן, כִּי יִפְקְדֵם יהוה אֱלֹהֵיהֶם וְשָׁב שבותם (שְׁבִיתָם)׃ 8 שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב, וְגִדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן; אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת־עַמִּי, וַיַּגְדִּילוּ עַל־גְּבוּלָם׃ 9 לָכֵן חַי־אָנִי נְאֻם יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי־מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה, מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה־מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד־עוֹלָם; שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם, וְיֶתֶר גוי (גּוֹיִי) יִנְחָלוּם׃ 10 זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאוֹנָם; כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ, עַל־עַם יהוה צְבָאוֹת׃

11 נוֹרָא יהוה עֲלֵיהֶם, כִּי רָזָה, אֵת כָּל־אֱלֹהֵי הָאָרֶץ; וְיִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, כֹּל אִיֵּי הַגּוֹיִם׃ 12 גַּם־אַתֶּם כּוּשִׁים, חַלְלֵי חַרְבִּי הֵמָּה׃ 13 וְיֵט יָדוֹ עַל־צָפוֹן, וִיאַבֵּד אֶת־אַשּׁוּר; וְיָשֵׂם אֶת־נִינְוֵה לִשְׁמָמָה, צִיָּה כַּמִּדְבָּר׃ 14 וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים כָּל־חַיְתוֹ־גוֹי, גַּם־קָאַת גַּם־קִפֹּד, בְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ; קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן חֹרֶב בַּסַּף, כִּי אַרְזָה עֵרָה׃ 15 זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד; אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה, מַרְבֵּץ לַחַיָּה, כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ, יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ׃ {ס}
יהודה ושכנותיה
2-1 היום עובר במהירות כמו קליפות גרעיני התבואה שעפות ברוח. הֵיאספו, בני עַם חסר בושה, לפני שיבוצע גזר הדין, לפני שיבוא עליכם זעמו של ה', לפני שיבוא עליכם יום כעסו של ה'. 3 חפשו את ה', כל הענווים בארץ, העושים את רצונו. חפשו צדק, חפשו ענווה, אולי תינצלו ביום כעסו של ה'. 4 עזה תהיה עזובה ואשקלון תהיה לשממה, אשדוד תגורש בצהריים ועקרון תיעקר. 5 אוי תושבי אזור הים, העם שבא מכְּרֵתִים. דבר ה' נגדכם, תושבי כנען, ארץ פלשתים.
"אשמיד אתכם ולא ישאר איש בארצכם. 6 אזור הים יהפוך לשדות מרעה ולשטחים מגודרים לצאן. 7 האזור הזה ימסר לשארית משפחת יהודה, ובו הם ימצאו מרעה. בערב יִשְנוּ בבתי אשקלון כי אלוהיהם יזכור אותם לטובה וישיב את השבויים שלהם. 8 שמעתי את לעגו של מואב ואת העלבונות של בני עמון שדיברו בלעג על עמי והתיימרו לכבוש את ארצו. 9 לכן אני נשבע", אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, "שמואב תהיה כמו סדום, ובני עמון יהיו כמו בני עמורה. ארצם תהיה שוממה לעולם, מקום מלא קוצים, מקום שחופרים ומוצאים בו מלח. הנשארים בעמי ישדדו אותם והנותרים בעם יקחו את נחלתם. 10 כל זה יקרה להם בגלל גאוותם כי הם לעגו והתנשאו על עמו של ה' צבאות". 11 ה' יטיל עליהם את פחדו כי הוא יחליש את כל אלוהי הארץ. כל עמי הארצות הרחוקות ישתחוו לו, כל אחד בארצו. 12 גם אתם, בני כוש, תיהרגו במלחמה. 13 ה' ירים את ידו לכיוון צפון וישמיד את אשור, יהפוך את נינווה לשממה, לארץ יבשה כמו מדבר. 14 עדרים ירבצו בה וכל סוגי החיות, קאת וקיפוד* [קאת וקיפוד – עופות טורפים] ישכנו על הכותרות שבראש עמודיה, קולם ישָמע בחלונות. חורבן יהיה בכל הפתחים כי קורות הארז יֵהרסו. 15 זאת העיר העליזה שחיה בביטחון ואמרה בלבה: "אני היחידה ואין כמוני". איך היא תהיה לשממה, חיות ירבצו בה. כל מי שיעבור לידה ישרוק ויניע את ידו בפליאה.