תנ"ך מבואר

ספר נחום פרק ב

1 הִנֵּה עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ; כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור־ (לַעֲבָר־) בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת׃

2 עָלָה מֵפִיץ עַל־פָּנַיִךְ נָצוֹר מְצֻרָה; צַפֵּה־דֶרֶךְ חַזֵּק מָתְנַיִם, אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד׃ 3 כִּי שָׁב יהוה אֶת־גְּאוֹן יַעֲקֹב, כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל; כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים, וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ׃

4 מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם, אַנְשֵׁי־חַיִל מְתֻלָּעִים, בְּאֵשׁ־פְּלָדוֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ; וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ׃

5 בַּחוּצוֹת יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב, יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת; מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִם, כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ׃
6 יִזְכֹּר אַדִּירָיו, יִכָּשְׁלוּ בהלכותם (בַּהֲלִיכָתָם); יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ, וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ׃
7 שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ; וְהַהֵיכָל נָמוֹג׃
8 וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה; וְאַמְהֹתֶיהָ, מְנַהֲגוֹת כְּקוֹל יוֹנִים, מְתֹפְפֹת עַל־לִבְבֵהֶן׃
9 וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת־מַיִם מִימֵי הִיא; וְהֵמָּה נָסִים, עִמְדוּ עֲמֹדוּ וְאֵין מַפְנֶה׃

10 בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב; וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה, כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה׃
11 בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה; וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם, וְחַלְחָלָה בְּכָל־מָתְנַיִם, וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר׃
12 אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת, וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים; אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם גּוּר אַרְיֵה וְאֵין מַחֲרִיד׃

13 אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו, וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו; וַיְמַלֵּא־טֶרֶף חֹרָיו, וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה׃

14 הִנְנִי אֵלַיִךְ, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ, וּכְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב; וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ, וְלֹא־יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה׃ {ס}
1 הנה על ההרים רגלי המבשר המשמיע דברי שלום! חוֹגי, יהודה, את חגייך, קיימי את נדרייך כי הרָשע לא יעבור בך עוד, הוא יושמד לגמרי.
מפלת נינווה
2 האויב יוצא לתקוף אותָך. שִמרי על מבצרך, הציבי שומרים על הדרך, התחזקי ואִספי הרבה כוח 3 כי ה' עומד להשיב ליעקב כבוד כמו הכבוד שהעניק בעבר לישראל, אך שודדים שדדו אותך ואת הענפים שלך שברו.
4 המגינים של לוחמי האויב אדומים ובגדי חייליו אדומים, המרכבות שלהם נוצצות כמו ביום שיצרו אותן, החצים שלהם, העשויים מעץ ברוש, מורעלים.
5 ברחובות מתרוצצות המרכבות, רועשות בכיכרות. הן נראות כמו לפידים ומתרוצצות כמו ברקים.
6 מלך נינווה נזכר שיש לו לוחמים חזקים. אבל הם יכָּשלו בדרכם. כאשר ימהרו אל החומה כבר יוקם המחסה.
7 הסכרים של הנהרות יפָּתחו והארמון יוצף.
8 את מלכת נינווה יפשיטו ויקחו לגלות, השפחות שלה ישמיעו קולות כמו קולות של יונים ויכו על לִבן.
9 מראשית ימיה דומה נינווה לאי מוקף מים, אך כעת יברחו תושביה. יקראו אליהם: "עִמדו! עֲמוֹדוּ!", אבל איש לא יפנה לאחור.
10 קחו שלל את הכסף, קחו את הזהב. אין סוף לעושר הרב, לשפע הכלים היקרים.
11 שוד, חורבן ושממה יהיו, לב נמס וברכיים כושלות, רעד בכל גוף ופני כולם יהיו חיוורים.
12 איפה מאורת האריות, המקום שהאריות הצעירים אכלו בו, המקום שאליו הלכו האריה, הלביאה וגור האריה, ודבר לא הפחיד אותם?
13 אריה טורף די טרף לגוריו, חונק את טרפו ומביא את הטרף ללביאות שלו, ממלא את המאורות שלו טרף, את מקום מגוריו בחיות שנטרפו.
14 "אני יוצא נגדךְ", אמר ה' צבאות. "אעלה בעשן את המרכבות שלך. חרב תהרוג את האריות הצעירים שלך, אחסל בארץ את השלל הרב שלך, וקול השליחים לא ישָמע עוד".