תנ"ך מבואר

ספר מיכה פרק ד

1 וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית־יהוה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים׃ 2 וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יהוה, וְאֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו; כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר־יהוה מִירוּשָׁלָיִם׃ 3 וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד־רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא־יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא־יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה׃ 4 וְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד; כִּי־פִי יהוה צְבָאוֹת דִּבֵּר׃
5 כִּי כָּל־הָעַמִּים, יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם־יהוה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׃ {פ}
6 בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם־יהוה, אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה; וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי׃ 7 וְשַׂמְתִּי אֶת־הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית, וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם; וּמָלַךְ יהוה עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן, מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם׃ {פ} 8 וְאַתָּה מִגְדַּל־עֵדֶר, עֹפֶל בַּת־צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה; וּבָאָה, הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה, מַמְלֶכֶת לְבַת־יְרוּשָׁלָיִם׃ 9 עַתָּה לָמָּה תָרִיעִי רֵעַ; הֲמֶלֶךְ אֵין־בָּךְ, אִם־יוֹעֲצֵךְ אָבָד, כִּי־הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה׃ 10 חוּלִי וָגֹחִי בַּת־צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה; כִּי־עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה, וּבָאת עַד־בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי, שָׁם יִגְאָלֵךְ יהוה, מִכַּף אֹיְבָיִךְ׃ 11 וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים; הָאֹמְרִים תֶּחֱנָף, וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ׃
12 וְהֵמָּה, לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יהוה, וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ; כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה׃ 13 קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת־צִיּוֹן, כִּי־קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה, וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים; וְהַחֲרַמְתִּי לַיהוָה בִּצְעָם, וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ׃ 14 עַתָּה תִּתְגֹּדְדִי בַת־גְּדוּד, מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ; בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל־הַלְּחִי, אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל׃ {ס}
נחמה לעתיד
1 "בעתיד יהיה הר בית ה' גבוה מראשי ההרים, נישא מכל הגבעות. עמים יזרמו אליו בהמוניהם. 2 עמים רבים ילכו ויאמרו, 'בואו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוהי יעקב, כדי שה' יְלמד אותנו את דרכיו ונחיה על פיהן'. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, 3 וה' ישפוט בין עמים רבים, יכריע בין עמים חזקים ורחוקים. הם ישברו את החרבות שלהם ויעשו מהן מעדרים, ומהחניתות יעשו מַזמֵרות. עָם לא ירים חרב על עם אחר ולא יְלמדו עוד להילחם. 4 כל איש יֵשב מתחת לגפן ומתחת לעץ התאנה שלו ודבר לא יפחיד אותו", כך אמר ה' צבאות.
5 העמים עובדים כל אחד את אלוהיו אבל אנחנו נעבוד את ה' אלוהינו לעולמי עולמים.
6 "ביום ההוא", אמר ה', "אאסוף את הצולעות, את אלה שהתפזרו אקבץ וגם את אלה שהבאתי עליהן אסון. 7 אהפוך את הצולעות לשארית, ואת האובדות לעם גדול, וה' ימלוך על העם בהר ציון, מעתה ועד עולם. 8 ואתה, מִגְדַל עֵדֶר, ההר של ציון, אליך ישוב השלטון שהיה לך בעבר, הממשל בירושלים. 9 כעת, למה את זועקת? האם אין בך מלך? האם אבד היועץ שלך, שאת מתפתלת כמו יולדת? 10 ציון, התפתלי ורעדי כמו יולדת, כי בקרוב תצאי מהעיר לשכון בשדה. את תוגלי לבבל ושם תינצלי, שם ישחרר אותך ה' מאויבייך. 11 כעת נאספו נגדך עמים רבים האומרים, 'ציון תיטמא ואנחנו נראה בעינינו מה שיקרה לה!'.
12 "אבל הם אינם יודעים מה הן מחשבות ה', הם אינם מבינים את תכניתו. ה' אסף את העמים כמו שאוספים אלומות לגורן. 13 קומי ורִמסי אותם, ציון, כי אתן לך קרניים מברזל ופרסות ארד אתן לך. את תרמסי עמים רבים, את כל עושרם תקחי מהם כדי לתת לה', כל רכושם ינתן לאדון כל הארץ. 14 כעת היאספי לגדודים. האויב מקיף אותך, הוא שם עלינו מצור. חייליו יכו במקל את מלך ישראל על הלחי".