תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק יג

1 וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה; וַיִּתְּנֵם יהוה בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה׃ {פ}
2 וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה׃ 3 וַיֵּרָא מַלְאַךְ־יהוה אֶל־הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה־נָא אַתְּ־עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן׃ 4 וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל־תֹּאכְלִי כָּל־טָמֵא׃ 5 כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא־יַעֲלֶה עַל־רֹאשׁוֹ, כִּי־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן־הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים׃
6 וַתָּבֹא הָאִשָּׁה, וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר, אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד; וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי־מִזֶּה הוּא, וְאֶת־שְׁמוֹ לֹא־הִגִּיד לִי׃ 7 וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן; וְעַתָּה אַל־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל־תֹּאכְלִי כָּל־טֻמְאָה, כִּי־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן־הַבֶּטֶן עַד־יוֹם מוֹתוֹ׃ {פ}
8 וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל־יהוה וַיֹּאמַר; בִּי אֲדוֹנָי, אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ, יָבוֹא־נָא עוֹד אֵלֵינוּ, וְיוֹרֵנוּ מַה־נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד׃
9 וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ; וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל־הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ׃ 10 וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה, וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ; וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ, אֲשֶׁר־בָּא בַיּוֹם אֵלָי׃
11 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ; וַיָּבֹא אֶל־הָאִישׁ, וַיֹּאמֶר לוֹ, הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ אֶל־הָאִשָּׁה
וַיֹּאמֶר אָנִי׃
12 וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ, עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ; מַה־יִּהְיֶה מִשְׁפַּט־הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ׃
13 וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יהוה אֶל־מָנוֹחַ; מִכֹּל אֲשֶׁר־אָמַרְתִּי אֶל־הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר׃ 14 מִכֹּל אֲשֶׁר־יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל, וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ, וְכָל־טֻמְאָה אַל־תֹּאכַל; כֹּל אֲשֶׁר־צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר׃
15 וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל־מַלְאַךְ יהוה; נַעְצְרָה־נָּא אוֹתָךְ, וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים׃
16 וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יהוה אֶל־מָנוֹחַ, אִם־תַּעְצְרֵנִי לֹא־אֹכַל בְּלַחְמֶךָ, וְאִם־תַּעֲשֶׂה עֹלָה, לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה; כִּי לֹא־יָדַע מָנוֹחַ, כִּי־מַלְאַךְ יהוה הוּא׃
17 וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל־מַלְאַךְ יהוה מִי שְׁמֶךָ; כִּי־יָבֹא דבריך (דְבָרְךָ) וְכִבַּדְנוּךָ׃
18 וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יהוה, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וְהוּא־פֶלִאי׃ {ס}
19 וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת־גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת־הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל־הַצּוּר לַיהוָה; וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים׃ 20 וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַל מַלְאַךְ־יהוה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ; וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים, וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם אָרְצָה׃ 21 וְלֹא־יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יהוה, לְהֵרָאֹה אֶל־מָנוֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּוֹ; אָז יָדַע מָנוֹחַ, כִּי־מַלְאַךְ יהוה הוּא׃ 22 וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל־אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת; כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ׃
23 וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, לוּ חָפֵץ יהוה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא־לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה, וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה; וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת׃
24 וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ יהוה׃ 25 וַתָּחֶל רוּחַ יהוה, לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה־דָן; בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל׃ {פ}
הבשורה על הולדת שמשון
1 בני ישראל המשיכו לעשות את הרע בעיני ה', וה' נתן אותם בידי הפלשתים.
2 בצָרְעָה גר איש משבט דן ושמו מָנוֹחַ. אשתו הייתה עקרה, היא לא יכלה ללדת. 3 מלאך ה' נראה אל האישה ואמר לה: "את אמנם עקרה ולא ילדת, אבל את עומדת להרות וללדת בן. 4 הקפידי מעכשיו לא לשתות יין או משקאות משכרים, ולא לאכול שום דבר טמא, 5 כי את עומדת להרות וללדת בן שאסור יהיה לגזוז את שער ראשו. הוא יהיה נזיר, מוקדש לאלוהים מבטן אמו, והוא יתחיל להציל את ישראל מהפלשתים".
6 האישה הלכה לבעלה ואמרה: "בא אליי איש האלוהים, שנראה כמו מלאך אלוהים מעורר פחד. לא שאלתי אותו מאין הוא, והוא לא אמר לי מה שמו. 7 הוא אמר לי, 'את עומדת להרות וללדת בן. מעכשיו אל תשתי יין או משקאות משכרים ואל תאכלי שום דבר טמא כי הילד יהיה נזיר, מוקדש לאלוהים מבטן אמו ועד יום מותו' ".
8 מנוח התפלל לה' ואמר: "בבקשה אדונָי, שלח אלינו שוב את איש האלוהים ששלחת, כדי שידריך אותנו כיצד לגדל את הילד שיוולד".
9 אלוהים שמע את בקשת מנוח, ומלאך אלוהים בא שוב אל האישה כשישבה לבדה בשדה. מנוח בעלה לא היה אז אִתה. 10 האישה מיהרה לרוץ לבעלה ואמרה לו: "האיש שבא אליי ביום ההוא נראה אליי שוב".
11 מנוח הלך אחרי אשתו, בא אל האיש ושאל אותו: "האם אתה האיש שדיבר אל אשתי?".
"כן", השיב האיש.
12 מנוח שאל: "כאשר יתקיים דברך, על פי אילו כללים על הנער לחיות ולפעול?".
13 מלאך ה' השיב למנוח: "על האישה לעשות כל מה שאמרתי לה. 14 אסור לה לאכול מכל תוצרת הגפן, אסור לה לשתות יין או משקאות משכרים ואסור לה לאכול שום דבר טמא. עליה לעשות כל מה שציוויתי עליה".
15 "הרשה לנו לעכב אותך ונכין לך גדי לסעודה", הציע מנוח.
16 מלאך ה' השיב: "גם אם אתעכב, לא אוכַל מהאוכֶל שלך, אבל אם אתה רוצה להקריב קרבן, הַעלה לה' את הגדי לעולה". מנוח לא ידע שמלאך ה' עומד לפניו.
17 "מה שמך?", שאל מנוח את מלאך ה'. "כשיתקיים דברך נרצה לכבד אותך".
18 "למה אתה שואל מה שמי? שמי פֶּלִאי", אמר מלאך ה'.
19 מנוח לקח את הגדי ואת קרבן המנחה, והעלה אותם על הסלע לה'. לפתע עשה ה' דבר נפלא לעיני מנוח ואשתו: 20 כאשר עלתה הלהבה לשמים מעל הסלע ששימש מזבח, עלה גם מלאך ה' בלהבה שעל המזבח. מנוח ואשתו ראו זאת והשתחוו ארצה. 21 המלאך נעלם מעיני מנוח ואשתו, ואז הבין מנוח שהאיש היה מלאך ה'. 22 "בוודאי נמות, כי ראינו את אלוהים", אמר מנוח.
23 אשתו השיבה לו: "אילו רצה ה' להמית אותנו, הוא לא היה מקבל מאתנו את העולה ואת המנחה, לא היה מראה לנו כל מה שהראה ולא היה אומר לנו את כל מה שאמר לנו עכשיו".
24 האישה ילדה בן וקראה לו שִׁמְשׁוֹן. הילד גדל, וה' בירך אותו. 25 רוח ה' החלה לפעול בו כשהיה במחנה דן, בין צָרְעָה ובין אֶשְׁתָאוֹל.