תנ"ך מבואר

ספר מלאכי פרק א

1 מַשָּׂא דְבַר־יהוה אֶל־יִשְׂרָאֵל; בְּיַד מַלְאָכִי׃

2 אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יהוה,
וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ;
הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־יהוה, וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב׃ 3 וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי; וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת־נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר׃
4 כִּי־תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, וְהָעָם אֲשֶׁר־זָעַם יהוה עַד־עוֹלָם׃ 5 וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה; וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל יהוה, מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל׃


6 בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו; וְאִם־אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם־אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי אָמַר יהוה צְבָאוֹת, לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי,
וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת־שְׁמֶךָ׃
7 מַגִּישִׁים עַל־מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל,
וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ;
בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יהוה נִבְזֶה הוּא׃ 8 וְכִי־תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע; הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ, אָמַר יהוה צְבָאוֹת׃

9 וְעַתָּה חַלּוּ־נָא פְנֵי־אֵל וִיחָנֵנוּ; מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת, הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים, אָמַר יהוה צְבָאוֹת׃ 10 מִי גַם־בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם, וְלֹא־תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם; אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם, אָמַר יהוה צְבָאוֹת, וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם׃ 11 כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבוֹאוֹ, גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, וּבְכָל־מָקוֹם, מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה; כִּי־גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, אָמַר יהוה צְבָאוֹת׃ 12 וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ; בֶּאֱמָרְכֶם, שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא, וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ׃
13 וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ, אָמַר יהוה צְבָאוֹת, וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל, וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה, וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה; הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר יהוה׃ {ס} 14 וְאָרוּר נוֹכֵל, וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר, וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי; כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי, אָמַר יהוה צְבָאוֹת, וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם׃
1 נבואה. זה דבר ה' שנמסר לישראל באמצעות מלאכי. אהבת ה' לישראל ושנאתו לאדום
2 "אני אוהב אתכם", אמר ה'.
"כיצד אתה אוהב אותנו?", שאלתם.
"הלוא עשיו הוא אחיו של יעקב", אמר ה'. "את יעקב אהבתי 3 אבל את עשיו שנאתי. הפכתי את ההרים שלו לשממה ואת הנחלה שלו למשכן של תָנֵי מדבר".
4 אם אֱדום תאמר: "נחרבנו אבל נשוב ונבנה את החורבות", כך אמר ה' צבאות: "הם יבנו ואני אהרוס. יקראו להם ארץ הרֶשע, העם שה' כועס עליו לעולם. 5 תראו זאת בעצמכם ותאמרו, 'ה' גדול גם מעבר לגבולות ישראל' ".
קרבנות טמאים
6 "בן מכבד אב ועבד את אדוניו. אם אני אב, איפה כבודי? אם אני אדון, איפה יראתכם כלפיי?", אמר ה' צבאות. "אתם, הכוהנים, מזלזלים בי".
"כיצד אנחנו מזלזלים בך?", שאלתם.
7 "אתם מביאים אל המזבח שלי קרבנות טמאים".
"כיצד אנחנו מטמאים אותך?", שאלתם.
"בכך שאתם אומרים שמזבח ה' בזוי. 8 אם תביאו בעל חיים עיוור, האין זה מעשה רע? אם תביאו בעל חיים שהיה נכה ברגליו או חולה האין זה מעשה רע? נסה להביא אותו למושל שלך, האם הוא ירצה אותך? האם יקבל אותך ברצון?", שאל ה' צבאות.
9 "התחננו לָאל שירחם עלינו. אתם גרמתם לכך, האם יקבל אתכם ברצון?", אמר ה' צבאות. 10 "הלוואי שמישהו מכם יסגור את דלתות המקדש ולא תבעירו לשווא אש על המזבח שלי! איני רוצה אתכם", אמר ה' צבאות, "ואיני רוצה שתביאו לי קרבנות. 11 ממזרח עד מערב גדול שמי בין העמים, בכל מקום מקריבים לכבודי קרבנות ומביאים קרבנות טהורים כי שמי גדול בין העמים", אמר ה' צבאות, 12 "אבל אתם מחללים אותו כשאתם אומרים, 'מזבח ה' טמא והמזון שעליו בזוי'.
13 "אתם אומרים, 'זאת טִרחה', ומזלזלים בקרבן", אמר ה' צבאות, "ומביאים בעלי חיים גנובים, פגומים, וחולים. האם ארצה לקבל מכם קרבנות כאלה?", אמר ה'. 14 "מקולל הרמאי שיש בעדרו זכר, והוא נודר שיקריב אותו, אבל מקריב לאדוני קרבן פגום, כי אני מלך גדול", אמר ה' צבאות, "ושמי מעורר כבוד בין העמים".