תנ"ך מבואר

ספר חגיי פרק א

1 בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ; הָיָה דְבַר־יהוה בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא, אֶל־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה, וְאֶל־יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר׃ 2 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת לֵאמֹר; הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ, לֹא עֶת־בֹּא עֶת־בֵּית יהוה לְהִבָּנוֹת׃ {פ}
3 וַיְהִי דְּבַר־יהוה, בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר׃ 4 הַעֵת לָכֶם אַתֶּם, לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים; וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב׃ 5 וְעַתָּה כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת; שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל־דַּרְכֵיכֶם׃ 6 זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט, אָכוֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָה, לָבוֹשׁ וְאֵין־לְחֹם לוֹ; וְהַמִּשְׂתַּכֵּר, מִשְׂתַּכֵּר אֶל־צְרוֹר נָקוּב׃ {פ}
7 כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת; שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל־דַּרְכֵיכֶם׃ 8 עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת; וְאֶרְצֶה־בּוֹ ואכבד (וְאֶכָּבְדָה) אָמַר יהוה׃ 9 פָּנֹה אֶל־הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט, וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ; יַעַן מֶה, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, יַעַן, בֵּיתִי אֲשֶׁר־הוּא חָרֵב, וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ׃ 10 עַל־כֵּן עֲלֵיכֶם, כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל; וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ׃ 11 וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל־הָאָרֶץ וְעַל־הֶהָרִים, וְעַל־הַדָּגָן וְעַל־הַתִּירוֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָר, וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה; וְעַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל־יְגִיעַ כַּפָּיִם׃ {ס}
12 וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם, בְּקוֹל יהוה אֱלֹהֵיהֶם, וְעַל־דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא, כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יהוה אֱלֹהֵיהֶם; וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי יהוה׃
13 וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יהוה בְּמַלְאֲכוּת יהוה לָעָם לֵאמֹר; אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם־יהוה׃
14 וַיָּעַר יהוה אֶת־רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה, וְאֶת־רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאֶת־רוּחַ, כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם; וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה, בְּבֵית־יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם׃ {פ} 15 בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי; בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ׃
בנו את בית ה'!
1 בשנה השנייה למלכות דָרְיָיוֶושׁ, באחד באֱלוּל, דיבר ה' באמצעות חַגַי הנביא אל זְרוּבָּבֶל בן שְׁאַלְתִיאֵל מושל יהודה ואל יהושע בן יְהוֹצָדָק הכוהן הגדול ואמר 2 שכך אמר ה' צבאות: "העם הזה אומר שעוד לא הגיע הזמן לבנות את בית ה' ".
3 ה' אמר באמצעות חגי הנביא: 4 "האם זה הזמן לשבת בבתיכם המצופים והבית הזה הרוס?! 5 כך אמר ה' צבאות, 'שימו לב למה שאתם עושים: 6 זרעתם הרבה אבל היבול מועט, אתם אוכלים אבל אינכם שבעים, שותים אבל נשארים צמאים, מתלבשים אבל לא חם לכם, מקבלים שכר ומאבדים את שכרכם'.
7 "כך אמר ה' צבאות: 'שימו לב למה שאתם עושים. 8 עלו אל ההרים, הביאו עצים ובנו את הבית כדי שיהיה רצוי בעיניי ואזכה בו לכבוד', אמר ה'. 9 'אתם מצפים להרבה אבל מקבלים מעט, ואת מה שהבאתם הביתה העפתי. מדוע?', אמר ה' צבאות, 'כי ביתי הרוס ואתם רצים כל אחד לביתו. 10 לכן הִפסיקו השמים לתת לכם טל והארץ הפסיקה לתת יבול. 11 לכן הבאתי יובש על הארץ ועל ההרים ועל הדגן ועל היין ועל השמן ועל מה שמצמיחה האדמה, ועל האדם ועל הבהמה ועל כל פרי עבודתכם' ".
12 זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול ושארית העם שמעו בקול ה' אלוהיהם ואת דברי חגי הנביא שה' אלוהיהם שלח, ופחדו מה'.
13 חגי, שליח ה', אמר לעם בשם ה': "ה' אמר, 'אני אתכם' ".
14 ה' עורר את רוחו של זרובבל בן שאלתיאל מושל יהודה, ואת רוחו של יהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול ואת הרוח של שארית העם, והם באו והתחילו את העבודה בבית ה' צבאות אלוהיהם 15 בעשרים וארבעה באלול, בשנה השנייה למלכות דרייווש.