תנ"ך מבואר

ספר יונה פרק א

1 וַיְהִי דְּבַר־יהוה, אֶל־יוֹנָה בֶן־אֲמִתַּי לֵאמֹר׃ 2 קוּם לֵךְ אֶל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ; כִּי־עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי׃ 3 וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יהוה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יהוה׃ 4 וַיהוה, הֵטִיל רוּחַ־גְּדוֹלָה אֶל־הַיָּם, וַיְהִי סַעַר־גָּדוֹל בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר׃ 5 וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל־אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל־הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה, יָרַד אֶל־יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם׃ 6 וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה־לְּךָ נִרְדָּם; קוּם קְרָא אֶל־אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד׃
7 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת, וְנֵדְעָה, בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל־יוֹנָה׃
8 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הַגִּידָה־נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי־הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; מַה־מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא, מָה אַרְצֶךָ, וְאֵי־מִזֶּה עַם אָתָּה׃
9 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת־יהוה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר־עָשָׂה אֶת־הַיָּם וְאֶת־הַיַּבָּשָׁה׃
10 וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ; כִּי־יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי־מִלִּפְנֵי יהוה הוּא בֹרֵחַ, כִּי הִגִּיד לָהֶם׃ 11 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה־נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ; כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר׃
12 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל־הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם; כִּי יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי, הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם׃ 13 וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים, לְהָשִׁיב אֶל־הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ; כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם׃ 14 וַיִּקְרְאוּ אֶל־יהוה וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה יהוה אַל־נָא נֹאבְדָה, בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל־תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא; כִּי־אַתָּה יהוה, כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ׃ 15 וַיִּשְׂאוּ אֶת־יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ אֶל־הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׃ 16 וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת־יהוה; וַיִּזְבְּחוּ־זֶבַח לַיהוָה, וַיִּדְּרוּ נְדָרִים׃
יונה בורח מפני ה'
1 ה' אמר ליוֹנָה בן אֲמִיתַי: 2 "קום, לך אל נִינְוֵוה, העיר הגדולה, ונבא עליה, כי ראיתי את מעשיהם הרעים של תושביה". 3 יונה קם לברוח מפני ה' לתַרְשִׁיש. הוא ירד ליפו ומצא שם אנייה שעמדה להפליג לתרשיש, שילם את דמי הנסיעה וירד לאנייה כדי להגיע עם נוסעיה לתרשיש. הוא עשה זאת כדי לברוח מפני ה', 4 אבל ה' השליך אל הים רוח חזקה. סערה גדולה התחוללה והאנייה חשבה שתישבר. 5 המלחים פחדו וכל אחד מהם זעק לאלוהיו. הם השליכו לים את כל הציוד שהיה באנייה כדי להקל את המשא שלה, אבל יונה ירד לחלק התחתון של האנייה, שכב ונרדם. 6 רב החובל ניגש אליו ואמר לו: "מה אתך, נרדם!? קום, קרא אל אלוהיך. אולי יתחשב בנו אלוהים ולא נמות".
7 המלחים אמרו זה לזה: "בואו נפיל גורל ונדע בגלל מי קרה לנו האסון הזה". הם הפילו גורל והגורל נפל על יונה.
8 "ספר לנו", אמרו לו, "אתה שבגללך קרה לנו האסון הזה, מה העיסוק שלך? מניין באת? מאיזו ארץ אתה ומאיזה עם?".
9 יונה אמר להם: "אני עברי ואני ירא את ה' אלוהי השמים, שעשה את הים ואת היבשה".
10 האנשים פחדו מאוד ואמרו לו: "מה עשית?! (הם ידעו שהוא בורח מה' כי הוא סיפר להם.) 11 מה נעשה לך כדי שהים ירגע ויפסיק לסעור נגדנו?", כי הים סער יותר ויותר.
12 יונה אמר להם: "הרימו אותי והשליכו אותי לים והים יפסיק לסעור נגדכם, כי אני יודע שבגללי באה עליכם הסערה הגדולה הזאת", 13 אבל המלחים חתרו כדי להשיב את האנייה ליבשה. הם לא הצליחו כי הים סער נגדם יותר ויותר. 14 הם קראו אל ה': "בבקשה, ה', אל תמית אותנו בגלל מותו של האיש הזה ואל תאשים אותנו בהריגת אדם חף מפשע, כי אתה, ה', עשית את מה שרצוי בעיניך". 15 הם הרימו את יונה והשליכו אותו לים, והים שקט מכעסו.
16 המלחים פחדו מאוד מה'. הם הקריבו לו קרבנות ונדרו נדרים.