תנ"ך מבואר

ספר חבקוק פרק ב

1 עַל־מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל־מָצוֹר; וַאֲצַפֶּה, לִרְאוֹת מַה־יְדַבֶּר־בִּי, וּמָה אָשִׁיב עַל־תּוֹכַחְתִּי׃
2 וַיַּעֲנֵנִי יהוה וַיֹּאמֶר, כְּתוֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל־הַלֻּחוֹת; לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ׃ 3 כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ, כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר׃ 4 הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא־יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה׃

5 וְאַף כִּי־הַיַּיִן בּוֹגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה; אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ, וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע, וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם, וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל־הָעַמִּים׃
6 הֲלוֹא־אֵלֶּה כֻלָּם, עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ; וְיֹאמַר, הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא־לוֹ, עַד־מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט׃ 7 הֲלוֹא פֶתַע, יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ, וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ; וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ׃ 8 כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים, יְשָׁלּוּךָ כָּל־יֶתֶר עַמִּים; מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ, קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ׃ {פ}

9 הוֹי, בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ; לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ, לְהִנָּצֵל מִכַּף־רָע׃ 10 יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ; קְצוֹת־עַמִּים רַבִּים וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ׃ 11 כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק; וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה׃ {פ}
12 הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים; וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה׃ 13 הֲלוֹא הִנֵּה, מֵאֵת יהוה צְבָאוֹת; וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ, וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ׃ 14 כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ, לָדַעַת אֶת־כְּבוֹד יהוה; כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם׃ {ס}
15 הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ, מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר; לְמַעַן הַבִּיט עַל־מְעוֹרֵיהֶם׃ 16 שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד, שְׁתֵה גַם־אַתָּה וְהֵעָרֵל; תִּסּוֹב עָלֶיךָ, כּוֹס יְמִין יהוה, וְקִיקָלוֹן עַל־כְּבוֹדֶךָ׃ 17 כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ, וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן; מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ, קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ׃ {ס}

18 מָה־הוֹעִיל פֶּסֶל, כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ, מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר; כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו, לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים׃ {ס}
19 הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם; הוּא יוֹרֶה, הִנֵּה־הוּא, תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל־רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ׃ 20 וַיהוה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ; הַס מִפָּנָיו כָּל־הָאָרֶץ׃ {פ}
1 אעמוד על המשמר, אתייצב על מגדל השמירה ואצפה לראות מה יאמר לי ה' ומה ישיב על תלונתי.
2 ה' ענה לי ואמר: "כתוב את הנבואה וחקוק אותה ברור על לוחות כדי שהקורא יוכל לקרוא אותה בקלות, 3 כי הנבואה עוד תתקיים ביום המיועד. היא מדברת על הסוף ולא תאכזב. גם אם תתעכב חכה לה כי היא תבוא ולא תאחר. 4 יש מי שמתנשא ואינו ישר, אבל צדיק חי באמונתו.
5 "אכן היין בוגד. גבר גאוותן אינו מוצא מנוחה, נפשו פותחת את פיה כמו השאוֹל, והוא, כמו המוות, אינו שָׂבע. הוא אוסף אליו את כל העמים ומקבץ אליו את כל הלאומים.
6 "הלוא כל אלה ישמיעו עליו שיר לעג, יתבדחו, ילגלגו ויאמרו, 'אוי למי שמרבה לקחת בלי סוף את מה שאינו שייך לו וצובר לעצמו חובות כבדים!'. 7 הלוא פתאום יקומו אלה שלוקחים ממך ריבית, יתעוררו אלה שגורמים לך לפחד וישדדו אותך. 8 כיוון שלקחת שלל מעמים רבים, העמים האחרים יקחו ממך שלל בגלל מעשי הרצח והאלימות בארץ, בעיר ובין כל תושביה.
9 "אוי למי שמפרנס את משפחתו בדרכים רעות, הבונה לו בית גבוה כדי להינצל מרע. 10 תכניתך תביא על משפחתך בושה. התכוונת להשמיד עמים רבים ובכך חטאת לעצמך. 11 האבן תזעק מהקיר וקורת העץ תענה לה!
12 "אוי למי שבונה עיר במעשי רצח, מייסד עיר במעשי רֶשע. 13 הלוא כך קבע ה' צבאות: עמים יתאמצו בשביל מה שיִשרף ולאומים יתעייפו בשביל לא כלום, 14 כל תושבי הארץ יכירו את כבוד ה' כמו שהמים מכסים את הים.
15 "אוי למי שמשקה את חברו, מוסיף רעל וגורם לו להשתכר כדי לראות את גופו הערום. 16 שָׂבעת בושה במקום כבוד, שְתה גם אתה וגופך הערום יחשף. הכוס שביד ימינו של ה' תגיע אליך והכבוד שלך יהפוך לבושה. 17 האלימות שלך כלפי לבנון תשתלט גם עליך, ושוד הבהמות שביצעת יפחיד אותך בגלל מעשי הרצח והאלימות בארץ, בעיר ובין כל תושביה.
18 "מה התועלת שמביא הפֶּסל לפָּסל שיצר אותו? מה התועלת שמביא פסל יצוק ומטעה ליוצר הבוטח ביצירתו ועושה אלילים אילמים?
19 "אוי למי שאומר לעץ 'התעורר', ו'קומי' לאבן שאינה יכולה לדבר! האם אליל יכול ללמד? הוא מצופה זהב וכסף ואין בו חיים, 20 אבל ה' בהיכלו הקדוש. שִתקו לפניו כל תושבי הארץ!".