תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק סו

1 כֹּה אָמַר יהוה, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי, וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי׃ 2 וְאֶת־כָּל־אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ כָל־אֵלֶּה נְאֻם־יהוה; וְאֶל־זֶה אַבִּיט, אֶל־עָנִי וּנְכֵה־רוּחַ, וְחָרֵד עַל־דְּבָרִי׃ 3 שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה־אִישׁ, זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב, מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם־חֲזִיר, מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן; גַּם־הֵמָּה, בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה׃ 4 גַּם־אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם, יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ; וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא־חָפַצְתִּי בָּחָרוּ׃ {ס}

5 שִׁמְעוּ דְּבַר־יהוה, הַחֲרֵדִים אֶל־דְּבָרוֹ; אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם, לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יהוה, וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ׃
6 קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר, קוֹל מֵהֵיכָל; קוֹל יהוה, מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו׃
7 בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה; בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר׃ 8 מִי־שָׁמַע כָּזֹאת, מִי רָאָה כָּאֵלֶּה, הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד, אִם־יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת; כִּי־חָלָה גַּם־יָלְדָה צִיּוֹן אֶת־בָּנֶיהָ׃ 9 הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד יֹאמַר יהוה; אִם־אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי אָמַר אֱלֹהָיִךְ׃ {ס} 10 שִׂמְחוּ אֶת־יְרוּשָׁלָיִם וְגִילוּ בָהּ כָּל־אֹהֲבֶיהָ; שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל־הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ׃ 11 לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם, מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ; לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ׃ {ס} 12 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, הִנְנִי נֹטֶה־אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם; עַל־צַד תִּנָּשֵׂאוּ, וְעַל־בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ׃

13 כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ; כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם, וּבִירוּשָׁלָיִם תְּנֻחָמוּ׃ 14 וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה; וְנוֹדְעָה יַד־יהוה אֶת־עֲבָדָיו, וְזָעַם אֶת־אֹיְבָיו׃ 15 כִּי־הִנֵּה יהוה בָּאֵשׁ יָבוֹא, וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹתָיו; לְהָשִׁיב בְּחֵמָה אַפּוֹ, וְגַעֲרָתוֹ בְּלַהֲבֵי־אֵשׁ׃ 16 כִּי בָאֵשׁ יהוה נִשְׁפָּט, וּבְחַרְבּוֹ אֶת־כָּל־בָּשָׂר; וְרַבּוּ חַלְלֵי יהוה׃ 17 הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל־הַגַּנּוֹת, אַחַר אֶחַד (אַחַת) בַּתָּוֶךְ, אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר, וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר; יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם־יהוה׃
18 וְאָנֹכִי, מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם, בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת; וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת־כְּבוֹדִי׃ 19 וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל־הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן; הָאִיִּים הָרְחֹקִים, אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ אֶת־שִׁמְעִי וְלֹא־רָאוּ אֶת־כְּבוֹדִי, וְהִגִּידוּ אֶת־כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם׃ 20 וְהֵבִיאוּ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶם מִכָּל־הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהוָה בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת, עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלָיִם אָמַר יהוה; כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יהוה׃ 21 וְגַם־מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר יהוה׃ 22 כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם־יהוה; כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם׃
23 וְהָיָה, מִדֵּי־חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ; יָבוֹא כָל־בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יהוה׃ 24 וְיָצְאוּ וְרָאוּ, בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים, הַפֹּשְׁעִים בִּי; כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת, וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה, וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל־בָּשָׂר׃
משפט ותקווה
1 כך אמר ה': "השמים הם כיסאי והארץ היא שרפרף לרגליי – איזה בית אתם יכולים לבנות לי ואיפה המקום שאגור בו? 2 את כל אלה ידי עשתה וכך נהיו", אמר ה'. "לאלה אשים לב: לענווים, לצנועים ולמי שמכבד את דברי. 3 השוחט שור שוחט איש, המקריב שה הורג כלב על ידי מכה בעורף, המביא מִנחה מביא דם חזיר, המעלה לבונה מברך אליל! הם בחרו בדרך החיים שלהם – הם אוהבים את האלילים המתועבים שלהם 4 ואני אבחר להתעלל בהם ואביא עליהם את מה שפחדו מפניו כי קראתי ולא היה מי שיענה, דיברתי והם לא שמעו אלא עשו את הרע בעיניי ובחרו במה שאיני אוהב.
5 "שִמעו את דבר ה', אתם המכבדים את דברו, 'בני עמכם, השונאים אתכם ומחרימים אתכם כי אתם נאמנים לי, אומרים: "שה' יפאר את עצמו – נראה אז אם תשמחו". הם יתביישו בדבריהם' ".
6 "קול רעש עולה מהעיר, קול עולה מההיכל, זהו קולו של ה' המשלם גמול לאויביו!
7 "לפני שהיא תחוש צירי לידה היא תלד, לפני שתרגיש יסורי לידה היא תלד בן זכר. 8 מי שמע דבר כזה? מי ראה דברים כאלה? האם יוולד עָם ביום אחד? האם יצא עָם לעולם ברגע אחד? ציון גם חשה צירי לידה וגם ילדה את בניה. 9 האם אביא עוּבר לרגע הלידה ולא איילד אותו?", אמר ה'. "האם איילד ואעצור את הלידה?", אמר אלוהייך. 10 "שִמחו עם ירושלים והֱיו מאושרים בה כל אוהביה. שִמחו בשמחתה, כל המתאבלים עליה, 11 כדי שתינקו ותשְׂבעו משדיה המנחמים, כדי שתינקו מהפטמות השופעות שלה, 12 כי כך אמר ה', 'אעניק לה שלום שופע כמו נהר, את עושרם של העמים אזרים אליה כמו נחל שוטף, ואתם תשתו ממנו. ישאו אתכם על מותֶן ועל ברכיים תשחקו.
13 " 'כמו שאם מנחמת את בנה אנחם אני אתכם. תתנחמו בירושלים, 14 תראו ותשמחו ועצמותיכם יפרחו כמו דשא כי יתגלו מעשי ה' בעד עבדיו וזעמו על אויביו. 15 ה' יבוא באש והמרכבות שלו יבואו כמו סופה כדי לנקום בזעמו ולהשמיע את גערתו בלהבות אש. 16 כי ה' יבוא למשפט באש, בחרבו ישפוט כל חי ורבים יֵהרגו בידי ה'. 17 המקַדשים והמטהרים את עצמם בגנים, בעקבות זה שעומד ביניהם, כל האוכלים בשר חזיר, יצורים טמאים ועכברים, יושמדו' ", אמר ה'.
18 "אני רואה את מעשיהם ומחשבותיהם. בבוא העת אאסוף את כל העמים ודוברי השפות השונות, והם יבואו ויראו את כבודי. 19 אעשה בהם אות ואשלח מהם פליטים אל העמים – לתַרְשִׁישׁ, לפוּל וללוּד, למיטיבים לירות בקשת, לתוּבַל, ליָוָון ולארצות רחוקות שלא שמעו עליי ולא ראו את כבודי – הם יספרו על כבודי בין העמים, 20 הם יביאו אל ההר הקדוש שלי שבירושלים את כל בני עמכם מכל העמים כמִנחה לה', על סוסים ומרכבות, בעגלות מכוסות, על פרדות וגמלים", אמר ה'. "הם יביאו אותם כמו שבני ישראל מביאים את המִנחה בכלי טהור לבית ה'. 21 גם מהעמים אֲמנה כוהנים ולויים", אמר ה'.
22 "הצאצאים שלכם יהיו תמיד לפניי", אמר ה', "כפי שיהיו השמים והארץ החדשים".
23 "בכל ראש חודש ובכל שבת יבוא כל חי להשתחוות לפניי", אמר ה'. 24 "הם יֵצאו ויראו את הגופות של האנשים שמרדו בי. לעולם יאכלו תולעים את הגופות שלהם ואש תשרוף אותן והם יעוררו גועל בכל חי".