תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק נב

1 עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן; לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלָיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא־בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא׃
2 הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלָיִם; הִתְפַּתְּחוּ (הִתְפַּתְּחִי) מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ, שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן׃ {ס} 3 כִּי־כֹה אָמַר יהוה, חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם; וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ׃
4 כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מִצְרַיִם יָרַד־עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם; וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ׃ 5 וְעַתָּה מִי־ (מַה־) לִּי־פֹה נְאֻם־יהוה, כִּי־לֻקַּח עַמִּי חִנָּם; מֹשְׁלוֹ (מֹשְׁלָיו) יְהֵילִילוּ נְאֻם־יהוה, וְתָמִיד כָּל־הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ׃ 6 לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי; לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי־אֲנִי־הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי׃
7 מַה־נָּאווּ עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה; אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ׃
8 קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ; כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יהוה צִיּוֹן׃ 9 פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם; כִּי־נִחַם יהוה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלָיִם׃ 10 חָשַׂף יהוה אֶת־זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל־הַגּוֹיִם; וְרָאוּ כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ, אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃ {ס}
11 סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם, טָמֵא אַל־תִּגָּעוּ; צְאוּ מִתּוֹכָהּ, הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי יהוה׃
12 כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן; כִּי־הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יהוה, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ {ס}

13 הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי; יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד׃
14 כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים, כֵּן־מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ; וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם׃ 15 כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם; כִּי אֲשֶׁר לֹא־סֻפַּר לָהֶם רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ׃
קומי ציון
1 קומי! קומי! התחזקי, ציון! לִבשי את בגדי הפאר שלך, ירושלים, עיר הקודש! לא יכנסו אלייך עוד ערלים וטמאים.
2 נערי מעלייך את העפר, קומי, שבי, ירושלים! השתחררי מהכבלים שעל צווארך, ציון השבויה, 3 כי כך אמר ה': "בחינם נמכרתם ובלי כסף תיגאלו".
4 כי כך אמר אדוני ה': "עמי ירד בהתחלה לגור במצריים, ואשור ניצֵל אותו בלי סיבה. 5 עכשיו, מה יש לי פה?", אמר ה', "עמי נלקח בשבי ללא סיבה. מושליו גורמים לו ליילל", אמר ה', "ותמיד, כל היום, בזים לשמי. 6 לכן יכיר אותי עמי, לכן יֵדע ביום ההוא שאני, אני הוא המְדבר".
7 מה יפות הן רגלי המבשר על ההרים, המשמיע דברי שלום, המבשר טובות, המשמיע מסר של ישועה, האומר לציון: "אלוהייך מוֹלך!".
8 הצופים שלך יקראו בקול, ישמיעו יחד קול שמחה כי יראו בבירור כשה' ישקם את ציון. 9 חורבות ירושלים, השמיעו קול שמחה כי ה' ינחם את עמו, יגאל את ירושלים. 10 ה' יחשוף את כוחו הקדוש לעיני כל העמים וכל קצות הארץ יראו את הישועה שיתן אלוהינו.
11 לכו, לכו! צאו משם! אל תגעו בדבר טמא. צאו מתוכה, היטהרו, אתם הנושאים את כלי ה'!
12 לא תצאו במהירות ולא תברחו כי ה' יֵלך לפניכם, אלוהי ישראל יֵלך מאחוריכם. עבד ה' הסובל
13 "עבדי יצליח, יוּרם, יעלה ויגבה מאוד.
14 "כשם שרבים נבהלו בגללך, כך היה מראהו מעוּות עד שלא נראָה כמו איש, לא דמה לבני אדם, 15 וכך גם יעורר תדהמה בעמים רבים. מלכים יסגרו את פיהם בתדהמה כי הם יראו את מה שלא סיפרו להם, ועל מה שלא שמעו יסתכלו היטב".