תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק מח

1 שִׁמְעוּ־זֹאת בֵּית־יַעֲקֹב, הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ; הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם יהוה, וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ, לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה׃ 2 כִּי־מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ, וְעַל־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ; יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ {ס} 3 הָרִאשֹׁנוֹת מֵאָז הִגַּדְתִּי, וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם; פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה׃ 4 מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה; וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ, וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה׃ 5 וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז, בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ; פֶּן־תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם, וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם׃ 6 שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ;

הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם׃ 7 עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז, וְלִפְנֵי־יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם; פֶּן־תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין׃ 8 גַּם לֹא־שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ, גַּם מֵאָז לֹא־פִתְּחָה אָזְנֶךָ; כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ׃ 9 לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי, וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם־לָךְ; לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ׃ 10 הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף; בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי׃ 11 לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא־אֶתֵּן׃ {ס}


12 שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי; אֲנִי־הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן׃ 13 אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם; קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו׃ 14 הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ, מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת־אֵלֶּה; יהוה אֲהֵבוֹ, יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל, וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים׃ 15 אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף־קְרָאתִיו; הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ׃

16 קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ־זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי; וְעַתָּה, אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ׃ {פ} 17 כֹּה־אָמַר יהוה גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל; אֲנִי יהוה אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ׃ 18 לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי; וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ, וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם׃ 19 וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ, וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו; לֹא־יִכָּרֵת וְלֹא־יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי׃
20 צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים, בְּקוֹל רִנָּה, הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת, הוֹצִיאוּהָ עַד־קְצֵה הָאָרֶץ; אִמְרוּ גָּאַל יהוה עַבְדּוֹ יַעֲקֹב׃
21 וְלֹא צָמְאוּ, בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם, מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ; וַיִּבְקַע־צוּר, וַיָּזֻבוּ מָיִם׃
22 אֵין שָׁלוֹם, אָמַר יהוה לָרְשָׁעִים׃ {ס}
עם עקשן
1 שִמעו זאת, בני משפחת יעקב, הנקראים על שם ישראל, צאצאי יהודה, הנשבעים בשם ה' ומזכירים את אלוהי ישראל בניגוד לאמת ובאי צדק, 2 הנקראים בני עיר הקודש ונשענים על אלוהי ישראל, ה' צבאות שמו: 3 "על אירועי העבר הודעתי לפני זמן רב, הדברים יצאו מפי, אני השמעתי אותם ופתאום פעלתי והם התקיימו. 4 כיוון שידעתי שאתה קשה, שגיד העורף שלך מברזל, שהמצח שלך מאָרד, 5 הודעתי לך לפני זמן רב, השמעתי את הדברים לפני שקרו, כדי שלא תאמר, 'האלילים שלי עשו זאת, הפסל ודמות האליל היצוקה שלי ציוו שכך יקרה'. 6 שמעת נבואות והן התגשמו. האם לא תספר על כך?
"השמעתי לך כעת דברים חדשים, דברים נעלמים שלא ידעת. 7 עכשיו הם התרחשו, לא לפני זמן רב, לפני כן לא שמעת עליהם ולא יכולת לומר, 'ידעתי'. 8 לא שמעת וגם לא ידעת כי זה זמן רב לא נפתחה אוזנך. ידעתי שתבגוד, עוד כשהיית בבטן קראו לך פושע. 9 למען שמי נהגתי בסבלנות, למען תהילתי עצרתי את כעסי ולא השמדתי אותך. 10 צָרפתי אותך, אך לא כמו שצורפים כסף, בחנתי אותך בתנור הסבל. 11 למעני, למעני עשיתי זאת! איך אתן ששמי יחולל? את כבודי לא אתן לאחר". אני הראשון וגם האחרון 12 "הקשב אליי יעקב, ישראל שקראתי לו בשם, אני הוא, אני הראשון ואני גם האחרון. 13 ידי היא שיָסדה את הארץ, יד ימיני פרשה את השמים. אני קורא והם נשמעים לי כולם. 14 התאספו כולכם ושִמעו, מי מהאלילים הודיע את הדברים האלה? האיש שה' אוהב יעשה את רצונו בבבל, יכה בכוח את הבבלים. 15 אני הבטחתי ואני קראתי לו, הבאתי אותו ואגרום לכך שהוא יצליח.
16 "קִרבו אליי, שִמעו זאת. דבריי לא נאמרו בסתר. כאשר הכול התחיל הייתי נוכח, ועכשיו אדוני ה' ורוחו שלח אותי. 17 כך אמר ה' הגואל שלך, האל הקדוש של ישראל, 'אני ה' אלוהיך המלמד אותך להועיל, המדריך אותך בדרך שעליך ללכת בה. 18 לוּ הקשבת למצוותיי היה שלומך כמו נהר, הצדק שלך היה כמו גלי הים, 19 צאצאיך היו רבים כמו חול, הצאצאים שיצאו ממך היו רבים כמו גרגריו, הם לא היו נכרתים ולא מושמדים' ".
20 צאו מבבל! בִּרחו מהבבלים! הכריזו בקול שמחה, השמיעו ופרסמו זאת עד קצה הארץ. אִמרו: "ה' גאל את עבדו יעקב!".
21 הם לא סבלו מצמא במדבריות שבהם הוליך אותם, הוא הוציא להם מים מסלע, שבר סלע ומים זרמו.
22 "אין שלום לרשעים", אמר ה'.