תנ"ך מבואר

1 וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו; וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, וַיָּבֹא בֵּית יהוה׃ 2 וַיִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר, וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים; אֶל־יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא׃ 3 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ, יוֹם־צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה; כִּי בָאוּ בָנִים עַד־מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה׃ 4 אוּלַי יִשְׁמַע יהוה אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַב־שָׁקֵה, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר שָׁמַע יהוה אֱלֹהֶיךָ; וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה, בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה׃
5 וַיָּבֹאוּ, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ׃ 6 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם; כֹּה אָמַר יהוה, אַל־תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אוֹתִי׃ 7 הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל־אַרְצוֹ; וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ׃
8 וַיָּשָׁב רַב־שָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר, נִלְחָם עַל־לִבְנָה; כִּי שָׁמַע, כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ׃ 9 וַיִּשְׁמַע, עַל־תִּרְהָקָה מֶלֶךְ־כּוּשׁ לֵאמֹר, יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ; וַיִּשְׁמַע וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר׃ 10 כֹּה תֹאמְרוּן, אֶל־חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר, אַל־יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר; לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלָיִם, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃ 11 הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל־הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם; וְאַתָּה תִּנָּצֵל׃ 12 הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי, אֶת־גּוֹזָן וְאֶת־חָרָן; וְרֶצֶף וּבְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר׃ 13 אַיֵּה מֶלֶךְ־חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד, וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם; הֵנַע וְעִוָּה׃
14 וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת־הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵהוּ; וַיַּעַל בֵּית יהוה, וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יהוה׃ 15 וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ, אֶל־יהוה לֵאמֹר׃ 16 יהוה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ, לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ; אַתָּה עָשִׂיתָ, אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ׃ 17 הַטֵּה יהוה אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח יהוה עֵינֶךָ וּרְאֵה; וּשְׁמַע, אֵת כָּל־דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב, אֲשֶׁר שָׁלַח, לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי׃ 18 אָמְנָם יהוה; הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת־כָּל־הָאֲרָצוֹת וְאֶת־אַרְצָם׃ 19 וְנָתֹן אֶת־אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ; כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם־מַעֲשֵׂה יְדֵי־אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם׃ 20 וְעַתָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָדוֹ; וְיֵדְעוּ כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, כִּי־אַתָּה יהוה לְבַדֶּךָ׃

21 וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ, אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר; כֹּה־אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי, אֶל־סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃ 22 זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר־דִּבֶּר יהוה עָלָיו; בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ, בְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹן, אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה, בַּת יְרוּשָׁלָיִם׃ 23 אֶת־מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל־מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל; וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ אֶל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃ 24 בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר, בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן; וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ, יַעַר כַּרְמִלּוֹ׃ 25 אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם; וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי, כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר׃
26 הֲלוֹא־שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי, מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ; עַתָּה הֲבֵאתִיהָ, וּתְהִי, לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת׃ 27 וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי־יָד, חַתּוּ וָבֹשׁוּ; הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר גַּגּוֹת, וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה׃

28 וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי; וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי׃ 29 יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי; וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ, וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ׃ 30 וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת, אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאָכוֹל (וְאִכְלוּ) פִרְיָם׃ 31 וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית־יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה׃ 32 כִּי מִירוּשָׁלָיִם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן; קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת׃ {ס} 33 לָכֵן, כֹּה־אָמַר יהוה אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבוֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא־יוֹרֶה שָׁם חֵץ; וְלֹא־יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן, וְלֹא־יִשְׁפֹּךְ עֳלֶיהָ סֹלְלָה׃ 34 בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּא בָּהּ יָשׁוּב; וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא נְאֻם־יהוה׃ 35 וְגַנּוֹתִי עַל־הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ; לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׃ {ס}

36 וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יהוה, וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים׃ 37 וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר; וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה׃ 38 וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט; וַיִּמְלֹךְ אֵסַר־חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ {ס}

תגובת חזקיהו
1 כאשר שמע זאת המלך חזקיהו, הוא קרע את בגדיו, לבש בגדי אבל והלך לבית ה'. 2 הוא שלח אל ישעיהו בן אמוץ הנביא את אליקים הממונה על בית המלך, את שבנא המזכיר הראשי ואת זקני הכוהנים, לבושים בגדי אבל. 3 הם אמרו לו: "כך אמר חזקיהו, 'זהו יום של צרה, עונש ובושה. הגיע רגע הלידה אבל אין כוח ללדת. 4 אולי ישמע ה' אלוהיך את דברי רבשקה, שמלך אשור, אדונו, שלח אותו ללעוג לאלוהים חיים, וה' אלוהיך יעניש אותו על הדברים ששמע. התפלל בעד שארית ישראל שנותרה' ".
5 אנשי המלך חזקיהו באו אל ישעיהו, 6 וישעיהו אמר להם לומר לאדונם: "כך אמר ה', 'אל תפחד מהדברים ששמעת מהשרים העלובים של מלך אשור שקיללו אותי. 7 אגרום לו לפחֵד, וכשישמע שמועה ישוב לארצו, שם אגרום לכך שיֵרצח' ".
8 רבשקה שב אל מלך אשור ושמע שעזב את לכיש. הוא מצא אותו נלחם בלִבְנָה. 9 מלך אשור שמע שנאמר על תִרְהָקָה מלך כּוּשׁ: "הוא יצא להילחם בך!". כששמע זאת שלח שליחים לחזקיהו ואמר להם: 10 "אִמרו לחזקיהו מלך יהודה, 'אל תיתן לאלוהים שאתה בוטח בו לפתות אותך בכך שיאמר לך: "לא אתן לירושלים ליפול בידי מלך אשור". 11 הרי שמעת מה עשו מלכי אשור לכל הארצות שהשמידו – ואתה תינצל? 12 האם אלוהי העמים שהשמידו אבותיי הצילו את גוֹזָן, את חָרָן, את רֶצֶף ואת בני עֶדֶן שבתְלַשָׂר? 13 איפה מלך חֲמָת ומלך אַרְפָּד, מלך לָעִיר, סְפַרְוַויִים, הֵנַע ועִיוָוה?' ".
14 חזקיהו לקח את המכתבים מידי השליחים וקרא אותם. אחר כך עלה לבית ה' ופרשׂ אותם לפני ה'. 15 הוא התפלל לה' ואמר: 16 "ה' צבאות אלוהי ישראל – אתה ששוכן בין המלאכים – אתה לבדך אלוהים השולט על כל ממלכות הארץ. אתה עשית את השמים ואת הארץ. 17 ה', הַטֵה את אוזנך ושְמע. ה', פְּקח את עיניך ורְאה. שמע את כל דברי סנחריב, ששלח שליחים ללעוג לאלוהים חיים. 18 ה', מלכי אשור באמת השמידו את כל העמים והרסו את ארצותיהם, 19 ואת אליליהם שרפו והשמידו כי אלה לא אלוהים, אלה פסלים מעץ ואבן, מעשי ידי אדם. 20 ועכשיו, ה' אלוהינו, הצל אותנו מפני סנחריב, וכל ממלכות הארץ יֵדעו שרק אתה ה' ".
ה' מציל את ירושלים
21 ישעיהו בן אמוץ שלח הודעה לחזקיהו: "כך אמר ה' אלוהי ישראל, 'שמעתי את התפילה שהתפללת אליי בקשר לסנחריב מלך אשור'. 22 ה' אומר עליו, 'ציון בָּזָה לך, לועגת לך, ירושלים מנידה את ראשה בזלזול כלפיך. 23 למי לעגת? על מי הרמת קול? העזת להביט בגאווה על האל הקדוש של ישראל, 24 שלחת את אנשיך לקלל את אדוני ואמרת: "בזכות מרכבותיי הרבות עליתי לראשי ההרים, לקצות הלבנון, שם כרתי ארזים גבוהים וברושים מובחרים, והגעתי עד לקצה הגבוה שלו, ליער הפורה שלו. 25 אני חפרתי בורות ושתיתי מים, יבשתי בצעדיי את כל תעלות מצריים".
26 " ' האם לא שמעת? לפני זמן רב עשיתי ותכננתי זאת! כעת אני מקיים את מה שהבטחתי אז: להפוך ערים מבוצרות לגלי הריסות. 27 לתושביהן אין כוח, הם פוחדים ונבוכים. הם היו כמו עשב השדה, כמו דשא ירוק, אך כעת הם יבשים כמו עשב הצומח על הגגות, כמו שִיבּוֹלִים צרובות.
28 " 'אני יודע מתי אתה יושב, הולך ובא, ואני יודע שאתה כועס עליי. 29 בגלל כעסך עליי ודברי הגאווה שלך שהגיעו לאוזניי, אשים טבעת באפך ורסן בפיך, ואחזיר אותך לדרך שבאת בה. 30 וזה האות שאתן: השנה תאכלו את התבואה שתצמח מאליה, ובשנה הבאה תאכלו את מה שיצמח ממנה, אבל בשנה השלישית זִרעו וקִצרו, טְעו כרמים ואִכלו את פֵּרותיהם. 31 הנותרים משבט יהודה יִנצלו, יכו שורשים ויתנו פֵּרות. 32 מירושלים תצא שארית, ומהר ציון יהיו ניצולים'. ה' צבאות, באהבתו העזה, יעשה זאת. 33 לכן כך אמר ה' על מלך אשור, 'הוא לא יכנס לעיר הזאת, ולא יִירֶה אליה חץ, ולא יֵצא לקראתה במגן ולא ישים עליה מצור. 34 בדרך שיבוא בה ישוב, ואל העיר הזאת לא יבוא', אמר ה'. 35 'אגן על העיר הזאת ואציל אותה למעני ולמען דוד עבדי' ".
36 מלאך ה' יצא והרג במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף איש. כאשר התעוררו הנותרים למחרת מוקדם בבוקר, גילו שכמעט כולם מתו. 37 סנחריב מלך אשור פנה וחזר לארצו, והתיישב בנִינְוֵוה. 38 אחרי זמן מה, כאשר השתחווה בבית נִסְרוֹךְ, האלוהים שלו, באו בניו אַדְרַמֶלֶךְ ושַׂרְאֶצֶר, הרגו אותו וברחו לארץ אֲרָרַט. אֵסַר חַדוֹן בנו מלך במקומו.