תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק כב

1 מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן; מַה־לָּךְ אֵפוֹא, כִּי־עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת׃ 2 תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה, עִיר הוֹמִיָּה, קִרְיָה עַלִּיזָה;
חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי־חֶרֶב, וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה׃ 3 כָּל־קְצִינַיִךְ נָדְדוּ־יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ; כָּל־נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו, מֵרָחוֹק בָּרָחוּ׃ 4 עַל־כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי; אַל־תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי, עַל־שֹׁד בַּת־עַמִּי׃ 5 כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה, לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן; מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל־הָהָר׃ 6 וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה, בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים; וְקִיר עֵרָה מָגֵן׃ 7 וַיְהִי מִבְחַר־עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב; וְהַפָּרָשִׁים, שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה׃

8 וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה; וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא, אֶל־נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר׃ 9 וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר־דָּוִד רְאִיתֶם כִּי־רָבּוּ; וַתְּקַבְּצוּ, אֶת־מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה׃ 10 וְאֶת־בָּתֵּי יְרוּשָׁלָיִם סְפַרְתֶּם; וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים, לְבַצֵּר הַחוֹמָה׃ 11 וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם, בֵּין הַחֹמֹתַיִם, לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה; וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל־עֹשֶׂיהָ, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם׃
12 וַיִּקְרָא, אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא; לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד, וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק׃ 13 וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן, אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן; אָכוֹל וְשָׁתוֹ, כִּי מָחָר נָמוּת׃
14 וְנִגְלָה בְאָזְנָי יהוה צְבָאוֹת; אִם־יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד־תְּמֻתוּן, אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת׃ {פ}

15 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת; לֶךְ־בֹּא אֶל־הַסֹּכֵן הַזֶּה, עַל־שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת׃ 16 מַה־לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה, כִּי־חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר; חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ׃ 17 הִנֵּה יהוה מְטַלְטֶלְךָ, טַלְטֵלָה גָּבֶר; וְעֹטְךָ עָטֹה׃ 18 צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה, כַּדּוּר אֶל־אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם; שָׁמָּה תָמוּת, וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ, קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ׃ 19 וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ; וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ׃
20 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא; וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי, לְאֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ׃ 21 וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ, וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ, וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ; וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם וּלְבֵית יְהוּדָה׃
22 וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית־דָּוִד עַל־שִׁכְמוֹ; וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ׃ 23 וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן; וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו׃ 24 וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית־אָבִיו, הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת, כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן; מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת, וְעַד כָּל־כְּלֵי הַנְּבָלִים׃

25 בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, תָּמוּשׁ הַיָּתֵד, הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן; וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה, וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר־עָלֶיהָ, כִּי יהוה דִּבֵּר׃ {ס}
ירושלים
1 נבואה על עמק החיזָיון: מה קרה לךְ שכל תושביך עלו על הגגות, 2 העיר השמחה והרועשת, המלאה קריאות שמחה?
הרוגייך לא נהרגו בקרב ומתייך לא מתו במלחמה. 3 כל קצינייך ברחו, הם נתפסו בלי קשת וכל תושבייך נתפסו, גם אלה שברחו למקום רחוק. 4 לכן אני אומר: "הניחו לי ואבכה בכי מר. אל תאיצו בי להתנחם על אסון עמי". 5 כי יום של מהומה, תבוסה ובילבול יהיה היום של אדוני ה' צבאות בעמק החיזיון. האויב ימוטט את החומה, יסתער על ההר. 6 עֵילָם יבוא עם חצים, מרכבות, לוחמים ופרשים. לוחמי קִיר יחשפו מגינים. 7 העמקים המובחרים שלך יתמלאו מרכבות, הפרשים יֵערכו מול השער.
8 ה' יסיר את השגחתו מיהודה, ואתה תביט ביום ההוא אל הנשק שבבית היער. 9 תראו שהפרצות רבות בחומת עיר דוד, ותאספו את המים אל הברכה התחתונה. 10 תִספרו את בתי ירושלים ותהרסו בתים כדי לחזק את החומה. 11 בין החומות תאגרו את המים אל הברכה הישנה. אבל לא תפנו אל מי שהביא עליכם את הצרה, אל מי שמזמן יצר אותה לא תסתכלו.
12 ביום ההוא יקרא ה' לבכות ולהתאבל, לגלח את הראש וללבוש בגדי אבל, 13 אבל אתם תהיו עליזים ושמחים, תהרגו בקר ותשחטו צאן, תאכלו בשר ותשתו יין: "נאכל ונשתה כי מחר נמות".
14 שמעתי את ה' צבאות אומר: "החטא הזה לא יכופר לכם עד שתמותו!", כך אמר אדוני ה' צבאות.
נבואה על שֶבנא
15 כך אמר אדוני ה' צבאות: "לך ואמור למשרת הזה, לשֶׁבְנָא, הממונה על בית המלך, 16 'מה יש לך כאן ומי יש לך כאן שחצבת לעצמך פה קבר? חצבת לעצמך קבר במרומי ההר, חקקת לעצמך משכן בסלע. 17 ה' עומד לטלטל אותך בחזקה. הוא יעטוף אותך היטב 18 ויגלגל אותך כמו כדור אל ארץ גדולה. שם תמות ולשם ילקחו מרכבות הפאר שלך. אתה מבייש את משפחת אדונך. 19 אדחף אותך ממקומך, אפיל אותך ממעמדך הגבוה.
20 " 'ביום ההוא אקרא לעבדי, לאֶלְיָקִים בן חִלְקִיָהוּ, 21 ואלביש אותו בכותונת שלך, אחגור אותו בחגורה שלך ואתן לו את השלטון שהיה בידך. הוא יהיה כמו אבא לתושבי ירושלים ויהודה.
22 " 'אשים על כתפו את המפתח של בית דוד. את מה שיפתח, איש לא יוכל לסגור, את מה שיסגור, איש לא יוכל לפתוח. 23 אתקע אותו כמו יתד במקום חזק והוא יביא כבוד למשפחת אביו. 24 יתלו עליו את כבוד משפחת אביו כולו: את בני המשפחה הקרובים, הרחוקים והקטנים ביותר, מהעשירים ועד לפשוטים ביותר' ".
25 "ביום ההוא", אמר ה' צבאות, "תסולק היתד ממקומה הקבוע. היא תיעקר ותיפול, וכל מה שהיה תלוי עליה יושמד", כך אמר ה'.