תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק יז

1 מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק; הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר, וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה׃ 2 עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר; לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה, וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד׃ 3 וְנִשְׁבַּת מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם, וּמַמְלָכָה מִדַּמֶּשֶׂק וּשְׁאָר אֲרָם; כִּכְבוֹד בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת׃ {ס}


4 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב; וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה׃ 5 וְהָיָה, כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה, וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר; וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים׃ 6 וְנִשְׁאַר־בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר; אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה, בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה, נְאֻם־יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ {ס}

7 בַּיּוֹם הַהוּא, יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל־עֹשֵׂהוּ; וְעֵינָיו אֶל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה׃ 8 וְלֹא יִשְׁעֶה, אֶל־הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו; וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה, וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים׃ 9 בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעֻזּוֹ, כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר, אֲשֶׁר עָזְבוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיְתָה שְׁמָמָה׃
10 כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ, וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ; עַל־כֵּן, תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים, וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ׃ 11 בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי, וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי; נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּשׁ׃ {ס} 12 הוֹי, הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים, כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן; וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים, כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן׃ 13 לְאֻמִּים, כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן, וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק; וְרֻדַּף, כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי־רוּחַ, וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה׃ 14 לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה, בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ; זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ, וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ׃ {ס}
דמשק
1 נבואה על דמשק: "בקרוב תחדל דמשק להיות עיר ותהפוך לגל חורבות. 2 ערֵי עֲרוֹעֵר יהיו עזובות, יהפכו משכן לעדרים שירבצו בהן, ואיש לא יגרש אותם. 3 לא יהיו עוד מבצרים באפרים, דמשק תפסיק להיות ממלכה, ולנשארים בארם יקרה מה שיקרה לבני ישראל", אמר ה' צבאות.
חורבן ממלכת ישראל
4 ביום ההוא יקטן עושר יעקב והוא יחלש, 5 הוא יֵראה כמו שעמק רפאים נראה אחרי שאספו ממנו את השיבולים, אחרי שקוצר אחז בתבואה וקצר בזרועו שיבולים. 6 ישארו מהעם מעטים בלבד, כמו זיתים מעטים שנשארים על העץ אחרי המסיק – שניים, שלושה בצמרת, ארבעה, חמישה על ענפיו של עץ פורה", אמר ה' אלוהי ישראל.
7 ביום ההוא יפנה האדם אל עושהו, עיניו יביטו אל האל הקדוש של ישראל. 8 הוא לא יפנה למזבחות שבנה, לא יביט אל הסמלים של האלילה אֲשֵׁרָה ואל אלילי השמש שיצר. 9 ביום ההוא יהיו ערי יעקב המבוצרות שוממות כמו החורשות וראשי ההרים שעזבו עמי הארץ, כי פחדו מפני בני ישראל. הארץ תהיה שוממה.
10 שכחת את אלוהי ישועתך. לא זכרת את סלע המגן שלך. לכן נטעת גני תענוגות ושתלת בהם שתילים מארצות אחרות. 11 ביום שנטעת גדלו הצמחים שלך, בַּבוקר שזרעת פרחו הזרעים שלך. אבל היבול יעלם ביום צרה והכאב יהיה ללא מרפא. 12 אוי! קול המון העמים הנשמע כמו הים ההומה. רעש הלאומים עולה כמו רעש גלי ים גבוהים. 13 לאומים משמיעים רעש כמו הרעש של זרמי מים רבים. ה' יגער בהם והם יברחו למקום רחוק. הוא ירדוף אחריהם והם יברחו. הם יעלמו כמו שקליפות גרעיני התבואה שעל ההרים עפות ברוח, כמו קוץ שמתגלגל בסופה. 14 בערב הם יתעוררו בבהלה ועוד לפני הבוקר יעלמו, זה מה שיקרה לאויבינו, זה גורלם של השודדים אותנו.