תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק טז

1 שִׁלְחוּ־כַר מֹשֵׁל־אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה; אֶל־הַר בַּת־צִיּוֹן׃ 2 וְהָיָה כְעוֹף־נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח; תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב, מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן׃
3 הָבִיאוּ (הָבִיאִי) עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה, שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם; סַתְּרִי נִדָּחִים, נֹדֵד אַל־תְּגַלִּי׃ 4 יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי, מוֹאָב הֱוִי־סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד; כִּי־אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד, תַּמּוּ רֹמֵס מִן־הָאָרֶץ׃ 5 וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא, וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד; שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק׃

6 שָׁמַעְנוּ גְאוֹן־מוֹאָב גֵּא מְאֹד; גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא־כֵן בַּדָּיו׃ {ס} 7 לָכֵן, יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל; לַאֲשִׁישֵׁי קִיר־חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ־נְכָאִים׃ 8 כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה, בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ, עַד־יַעְזֵר נָגָעוּ תָּעוּ מִדְבָּר; שְׁלֻחוֹתֶיהָ, נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם׃ 9 עַל־כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה, אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי, חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה; כִּי עַל־קֵיצֵךְ וְעַל־קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל׃

10 וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן־הַכַּרְמֶל, וּבַכְּרָמִים לֹא־יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע; יַיִן, בַּיְקָבִים לֹא־יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ הֵידָד הִשְׁבַּתִּי׃ 11 עַל־כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב, כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ; וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ׃ 12 וְהָיָה כִי־נִרְאָה כִּי־נִלְאָה מוֹאָב עַל־הַבָּמָה; וּבָא אֶל־מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל׃ 13 זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל־מוֹאָב מֵאָז׃ 14 וְעַתָּה, דִּבֶּר יהוה לֵאמֹר, בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר, וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב, בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב; וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר לוֹא כַבִּיר׃ {ס}
1 שִלחו צאן מסֶלַע דרך המדבר אל מושל הארץ, אל ההר של ציון. 2 בנות מואב הבורחות למעברי הארנון יִדְמו לעופות שבורחים, לגוזלים שמגורשים מהקן.
3 תני עצה, קבלי החלטה, הטילי באמצע היום את צִלך, החשוך כמו לילה. הסתירי את הבורחים, אל תחשפי את הנודדים. 4 הרשי למגורשים ממואב לגור אצלך, היי להם למסתור מפני שודדים עד שיסתיים הדיכוי, יגמר ההרס והרומס יסתלק מהארץ. 5 אז תהיה מלכותך מלכות חסד יציבה ובבית דוד יֵשב מלך צדיק שישפוט ביושר וימהר לעשות צדק.
6 שמענו על גאוות מואב היהירה מאוד, על גאוותה, יהירותה וכעסה. דבריה הם שקר! 7 לכן מואב מייללת על מואב, כולם מייללים על אבדן עוגות הצימוקים של קִיר חֲרֶשֶׂת, מואב חושבת מחשבות עצובות, 8 כרמי חשבון והגפנים של שִׂבְמָה אומללים. מנהיגי עמים היכו בגפנים המובחרות שלהן, שהתפשטו עד יַעְזֵר, הגיעו עד המדבר, הסתעפו עד הים. 9 על כן, גפני שִׂבמָה, אני בוכה עם יַעזֵר, שוטף בדמעותיי את חשבון ואֶלעָלֵה על אבדן פֵּרות הקיץ ועל אבדן הקציר שלהן. הם נפלו בידי האויב שקרא קריאות שמחה.
10 השמחה והאושר נעלמו מהשדות. בכרמים לא נשמעים עוד קולות שמחה ותרועה, הדורכים לא דורכים עוד יין ביקבים. שמתי סוף לקריאות השמחה. 11 על כן הבטן שלי מתהפכת מרוב צער על מואב, כולי נסער בגלל קיר חֶרֶשׂ. 12 כשמואב מופיעה במקומות הפולחן היא מתאמצת לשווא, היא באה אל מקדשה להתפלל והתפילה אינה מועילה. 13 זה הדבר שאמר ה' למואב בעבר, 14 וכעת אמר ה': "בעוד שלוש שנים בדיוק יושפלו מואב וכל תושביה הרבים. הנשארים יהיו מעטים וחלשים מאוד".