תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק יד

1 כִּי יְרַחֵם יהוה אֶת־יַעֲקֹב, וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל־אַדְמָתָם; וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם, וְנִסְפְּחוּ עַל־בֵּית יַעֲקֹב׃ 2 וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל־מְקוֹמָם, וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית־יִשְׂרָאֵל, עַל אַדְמַת יהוה, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת; וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם, וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם׃ {ס} 3 וְהָיָה, בְּיוֹם הָנִיחַ יהוה לְךָ, מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ; וּמִן־הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד־בָּךְ׃ 4 וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ; אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ, שָׁבְתָה מַדְהֵבָה׃ 5 שָׁבַר יהוה מַטֵּה רְשָׁעִים; שֵׁבֶט מֹשְׁלִים׃ 6 מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה; רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ׃ 7 נָחָה שָׁקְטָה כָּל־הָאָרֶץ; פָּצְחוּ רִנָּה׃ 8 גַּם־בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן; מֵאָז שָׁכַבְתָּ, לֹא־יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ׃

9 שְׁאוֹל, מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ; עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כָּל־עַתּוּדֵי אָרֶץ, הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם, כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם׃ 10 כֻּלָּם יַעֲנוּ, וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ; גַּם־אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ׃ 11 הוּרַד שְׁאוֹל גְאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ; תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה׃
12 אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר; נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל־גּוֹיִם׃ 13 וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי־אֵל אָרִים כִּסְאִי; וְאֵשֵׁב בְּהַר־מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן׃ 14 אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב; אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן׃ 15 אַךְ אֶל־שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל־יַרְכְּתֵי־בוֹר׃ 16 רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ; הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ, מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת׃ 17 שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס; אֲסִירָיו לֹא־פָתַח בָּיְתָה׃

18 כָּל־מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם; שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ׃ 19 וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב, לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב; יוֹרְדֵי אֶל־אַבְנֵי־בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס׃ 20 לֹא־תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה, כִּי־אַרְצְךָ שִׁחַתָּ עַמְּךָ הָרָגְתָּ; לֹא־יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים׃ 21 הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם; בַּל־יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ, וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל עָרִים׃
22 וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת; וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם־יהוה׃ 23 וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי־מָיִם; וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת׃ {פ}


24 נִשְׁבַּע יהוה צְבָאוֹת לֵאמֹר; אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה, וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם׃ 25 לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי, וְעַל־הָרַי אֲבוּסֶנּוּ; וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ, וְסֻבֳּלוֹ, מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר׃ 26 זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל־כָּל־הָאָרֶץ; וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל־כָּל־הַגּוֹיִם׃
27 כִּי־יהוה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר; וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה׃ {פ}

28 בִּשְׁנַת־מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז; הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה׃ 29 אַל־תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ, כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ; כִּי־מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע, וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף׃ 30 וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים, וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ; וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ, וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג׃ 31 הֵילִילִי שַׁעַר זַעֲקִי־עִיר, נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ; כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא, וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו׃ 32 וּמַה־יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי־גוֹי;

כִּי יהוה יִסַּד צִיּוֹן, וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ׃ {ס}
לעג על מלך בבל
1 כאשר ירחם ה' על בני יעקב ויבחר שוב בישראל, הוא יתן להם מנוחה בארצם וזרים יתלוו אליהם ויצטרפו לבני יעקב. 2 העמים יקחו את בני ישראל ויביאו אותם לארצם. בני העמים יהיו לעבדים ולשפחות של ישראל על אדמת ה'. בני ישראל יקחו בשבי את מי שלקח אותם בשבי וימשלו בכוח במי שמשל בהם בכוח. 3 ביום שיתן לך ה' מנוחה מהעצב ומהכעס ומהעבודה הקשה שבה העבידו אותך, 4 תשיר על מלך בבל את שיר הלעג הזה ותאמר: "איך הפסיקו למשול המושלים בכוח ומלכות הזהב הפסיקה להתקיים! 5 ה' שבר את מטה הרשעים, את שרביט המושלים 6 שהיכה עמים בכעס מכה שאין לה מרפא, ששלט בזעם בעמים ורדף אותם בלי סוף. 7 כל הארץ נחה ושקטה, תושביה השמיעו קול שמחה. 8 גם עצי הברוש וארזי הלבנון שמחים, 'מאז נפלת לא כורתים אותנו עוד'.
9 "השאוֹל מתחת נסערת לקראת בואך. היא העירה לקראתך את רוחות המתים, את כל מנהיגי הארץ הקימה מכיסאותיהם, את כל מלכי העמים. 10 כולם יאמרו לך, 'גם אתה נחלשת כמונו, היית כאחד מאתנו'. 11 גאוותך הורדה לַשאוֹל לקול הנְבָלים שלך. הכינו לך ריקבון כדי שתשכב עליו, תולעים שתתכסה בהן.
12 "איך נפלת משמים, כוכב השחר הזוהר? נכרתָ והושלכתָ לארץ, אתה, המושל בעמים! 13 חשבת, 'אעלה לשמים, מעל לכוכבי האל ארים את כיסאי, אשב בהר שהאלים נאספים בו, בקצה הצפון. 14 אעלה על העננים הגבוהים, אֶדָמה לאל עליון'. 15 אבל אתה תוּרד לשאוֹל, אל מעמקי בור. 16 מי שיראה אותך יביט נדהם ויאמר, 'האם זה האיש שזִעזע את הארץ, שהרעיד ממלכות, 17 שהפך את העולם למדבר, הרס את עריו ולא שיחרר את האסירים שלו לבתיהם?'.
18 "כל מלכי העמים נקברו בכבוד, כל אחד בקברו, 19 אבל אתה נזרקת מהקבר שלך כמו ענף מתועב. אתה מכוסה גופות הרוגים שהומתו בחרב ונזרקו לבור כמו גופה שנרמסה. 20 לא תיקבר אִתם כי הרסת את ארצך, הרגת את עמך. משפחת הרשעים תושמד. 21 התכוננו לשחוט את בניו בגלל חטאי אבותיהם, כדי שלא יקומו לכבוש את הארץ ולא ימלאו את העולם ערים".
22 ה' צבאות אמר: "אצא נגדם, אשמיד את תושבי בבל ולא ישאר מהם אף צאצא", אמר ה'. 23 "אהפוך את הארץ למשכן של קיפודים* [*י"ד 23 קיפודים – עופות לילה טורפים] השורצים בביצות, אחריב אותה לגמרי", אמר ה' צבאות.
אשור
24 ה' צבאות נשבע: "האם מה שתכננתי לא יקרה?! האם מה שהחלטתי לא יתקיים?! 25 אשבור את אשור בארצי, על הריי ארמוס אותו. העול שלו יסור מעל תושבי הארץ, והמשא שהניח עליהם יוסר מעל כתפיהם. 26 כך תכננתי שיקרה לכל הארץ וזה העונש שאביא על כל העמים".
27 ה' צבאות תִכנן – מי יכול להפר את תכניתו? הוא עומד להעניש – מי יכול לעצור אותו?
פלשתים
28 בשנה שמת המלך אחז ניתנה הנבואה הזאת: 29 ארץ פלשתים, אל תימלאי שמחה על כך שהמטה של המַכֶּה אותך נשבר, כי משורש הנחש יֵצא צֶפע וממנו יֵצא נחש מעופף. 30העניים ביותר ימצאו מִרעֶה, הנזקקים יחיו בביטחון, אבל אותך אמית ברעב ואת השארית שלך אהרוג. 31 יַלל שער! זעקי עיר! ארץ פלשתים, הימלאי פחד! כי צבא מתקרב מצפון ומעלה ענן אבק, אין בו חייל בודד, כולם צועדים בשורה. 32 איזו תשובה תינתן לשליחי העם?
שה' יִסד את ציון ובה ימצאו עניי עמו מחסה.