תנ"ך מבואר

ספר ישעיהו פרק ט

1 הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל; יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם׃ 2 הִרְבִּיתָ הַגּוֹי, לֹא (לוֹ) הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה; שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר, כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל׃ 3 כִּי אֶת־עֹל סֻבֳּלוֹ, וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ, שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ; הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן׃
4 כִּי כָל־סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ, וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים; וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ׃
5 כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ, בֵּן נִתַּן־לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ;
וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃
6 לָמֹרַבָּה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ, עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם,
קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת׃ {ס}

7 דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב; וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל׃ 8 וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ, אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן; בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר׃ 9 לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה; שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ, וַאֲרָזִים נַחֲלִיף׃ 10 וַיְשַׂגֵּב יהוה אֶת־צָרֵי רְצִין עָלָיו; וְאֶת־אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ׃ 11 אֲרָם מִקֶּדֶם, וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר, וַיֹּאכְלוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־פֶּה; בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃

12 וְהָעָם לֹא־שָׁב עַד־הַמַּכֵּהוּ; וְאֶת־יהוה צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ׃ {ס}
13 וַיַּכְרֵת יהוה מִיִּשְׂרָאֵל, רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד׃
14 זָקֵן וּנְשׂוּא־פָנִים הוּא הָרֹאשׁ; וְנָבִיא מוֹרֶה־שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב׃ 15 וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם־הַזֶּה מַתְעִים; וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים׃ 16 עַל־כֵּן עַל־בַּחוּרָיו לֹא־יִשְׂמַח אֲדֹנָי, וְאֶת־יְתֹמָיו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל־פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה; בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃
17 כִּי־בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה, שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל; וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר, וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן׃ 18 בְּעֶבְרַת יהוה צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ; וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ, אִישׁ אֶל־אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ׃ 19 וַיִּגְזֹר עַל־יָמִין וְרָעֵב, וַיֹּאכַל עַל־שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ; אִישׁ בְּשַׂר־זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ׃ 20 מְנַשֶּׁה אֶת־אֶפְרַיִם, וְאֶפְרַיִם אֶת־מְנַשֶּׁה, יַחְדָּו הֵמָּה עַל־יְהוּדָה; בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃ {ס}
שר שלום
1 בני העם שהלכו בחשֵכה ראו אור גדול, על תושבי ארץ אפֵלה זרח אור. 2 הִגדלתָ את העם ונתת לו שמחה גדולה, ובני העם שמחו לפניך כמו שאנשים שמחים בזמן הקציר, כמו שאנשים מאושרים כשהם לוקחים שלל, 3 כי שברת את העול הכבד שהוא נשא, את המקל שהיכה אותו, שברת את המקל כמו ששברת את מִדיָין.
4 כל הנעליים שצעדו ברעש וכל הבגדים המוכתמים בדם ישָרפו.
5 ילד יוולד לנו, בן ינתן לנו, הוא יהיה המושל.
שמו יהיה מנהיג מופלא, אל רב כוח, אבי הנצח, שר השלום.
6 מלכותו תהיה גדולה והשלום יהיה אין סופי. הוא ימלוך על כיסא דוד ועל ממלכתו, ייסד ויחזק אותה בצדק וביושר, מעתה ועד עולם.
ה' צבאות יעשה זאת באהבתו העזה.
כעסו של ה' על העם
7 אדוני שלח נבואה ליעקב והיא תתקיים בישראל. 8 העם כולו יֵדע, תושבי אפרים ושומרון הגאים והשחצנים יאמרו: 9 "לבֵנים נפלו – נבנֶה עם אבנים מסותתות, עצי שקמה נכרתו – נחליף אותם בעצי ארז". 10 אבל ה' יחזק את אויבי רְצִין ויגרום להם לגבור עליו. הוא יסית נגד רצין את אויביו, 11 הארמים יתקפו מלפנים והפלשתים מאחור. הם יפגעו בישראל קשות ובכל זאת לא ישקוט כעס ה' והוא ימשיך להעניש.
12 העם לא ישוב אל מי שיביא עליהם את המכות האלה, ואת עזרת ה' צבאות לא יבקש.
13 ה' ישמיד מישראל את הראש ואת הזנב, את המכובדים ואת פשוטי העם ישמיד ביום אחד.
14 זקנים ומכובדים הם הראש, ונביא המלמד שקר הוא הזנב. 15 מנהיגי העם הזה מתעים אותו, והמונהגים מבולבלים. 16 כל בני העם צבועים ועושי רע, וכל העם מדבר מילים מתועבות. לכן לא ישמח אדוני בצעירי העם ועל היתומים והאלמנות בעם לא ירחם. בכל זאת לא ישקוט כעס ה' והוא ימשיך להעניש.
17 הרשעוּת בוערת כמו אש, שורפת את הקוצים ואת העשבים השוטים, מתפשטת בעצי היער הסבוכים ומעלה עמודי עשן גבוהים. 18 בכעסו של ה' צבאות תבער הארץ והעם ישרף, איש לא ירחם על אחיו. 19 העם יחטוף מזון מימין, אבל ישאר רעב, יאכל משמאל ולא ישבע. כל איש יאכל את בשר זרועו. 20 מנשה יאכל את אפרים ואפרים יאכל את מנשה, יחד הם יתנפלו על יהודה ובכל זאת לא ישקוט כעס ה' והוא ימשיך להעניש.