תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק כז

1 וַיְהִי כִּי־זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת;
וַיִּקְרָא אֶת־עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי,
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי׃
2 וַיֹּאמֶר הִנֵּה־נָא זָקַנְתִּי; לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי׃ 3 וְעַתָּה שָׂא־נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי צידה (צָיִד)׃ 4 וַעֲשֵׂה־לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה; בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת׃
5 וְרִבְקָה שֹׁמַעַת, בְּדַבֵּר יִצְחָק, אֶל־עֵשָׂו בְּנוֹ; וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה, לָצוּד צַיִד לְהָבִיא׃ 6 וְרִבְקָה אָמְרָה, אֶל־יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר; הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת־אָבִיךָ, מְדַבֵּר אֶל־עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר׃ 7 הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה־לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה; וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יהוה לִפְנֵי מוֹתִי׃ 8 וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי; לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ׃ 9 לֶךְ־נָא אֶל־הַצֹּאן, וְקַח־לִי מִשָּׁם, שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים; וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב׃ 10 וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל; בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ׃
11 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל־רִבְקָה אִמּוֹ; הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק׃ 12 אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה׃
13 וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח־לִי׃
14 וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח, וַיָּבֵא לְאִמּוֹ; וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו׃ 15 וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת־בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת; וַתַּלְבֵּשׁ אֶת־יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן׃ 16 וְאֵת, עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, הִלְבִּישָׁה עַל־יָדָיו; וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו׃ 17 וַתִּתֵּן אֶת־הַמַּטְעַמִּים וְאֶת־הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה; בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ׃ 18 וַיָּבֹא אֶל־אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי;
וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי, מִי אַתָּה בְּנִי׃
19 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־אָבִיו, אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי; קוּם־נָא שְׁבָה, וְאָכְלָה מִצֵּידִי, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ׃
20 וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־בְּנוֹ, מַה־זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי;
וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יהוה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי׃
21 וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־יַעֲקֹב, גְּשָׁה־נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי; הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם־לֹא׃
22 וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל־יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ; וַיֹּאמֶר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו׃ 23 וְלֹא הִכִּירוֹ, כִּי־הָיוּ יָדָיו, כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת; וַיְבָרְכֵהוּ׃
24 וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו;
וַיֹּאמֶר אָנִי׃
25 וַיֹּאמֶר, הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי, לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי;
וַיַּגֶּשׁ־לוֹ וַיֹּאכַל, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ׃
26 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו; גְּשָׁה־נָּא וּשְׁקָה־לִּי בְּנִי׃
27 וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק־לוֹ, וַיָּרגַיח אֶת־רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יהוה׃ 28 וְיִתֶּן־לְךָ הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ; וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ׃ 29 יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים, הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ׃
30 וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת־יַעֲקֹב, וַיְהִי, אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב, מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו; וְעֵשָׂו אָחִיו, בָּא מִצֵּידוֹ׃ 31 וַיַּעַשׂ גַּם־הוּא מַטְעַמִּים, וַיָּבֵא לְאָבִיו;
וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ׃
32 וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי־אָתָּה;
וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו׃
33 וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד־מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי־אֵפוֹא הוּא הַצָּד־צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ; גַּם־בָּרוּךְ יִהְיֶה׃
34 כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת־דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד־מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרֲכֵנִי גַם־אָנִי אָבִי׃
35 וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה; וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ׃
36 וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, אֶת־בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי; וַיֹּאמַר הֲלֹא־אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה׃
37 וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו, הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת־כָּל־אֶחָיו, נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו; וּלְכָה אֵפוֹא, מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי׃
38 וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל־אָבִיו, הַבְרָכָה אַחַת הִוא־לְךָ אָבִי, בָּרֲכֵנִי גַם־אָנִי אָבִי; וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ׃
39 וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו; הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל׃ 40 וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת־אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ׃
41 וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת־יַעֲקֹב, עַל־הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה אֶת־יַעֲקֹב אָחִי׃
42 וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת־דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ, מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ׃ 43 וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח־לְךָ אֶל־לָבָן אָחִי חָרָנָה׃ 44 וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים; עַד אֲשֶׁר־תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ׃ 45 עַד־שׁוּב אַף־אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם; לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם־שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד׃
46 וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל־יִצְחָק, קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם־לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת־חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים׃
יעקב מרמה את אביו
1 יצחק הזדקן ובקושי ראה.
"בני", קרא לבנו הבכור.
"כן, אדוני", השיב עשיו.
2 "הזדקנתי ואינני יודע מתי אמות. 3 קח את כלי הציד שלך – את חִציך ואת קשתך – וצא לשדה לצוד עבורי. 4 עשֵה לי מטעמים שאני אוהב, הבא אותם אליי לאכול, ואברך אותך לפני שאמות".
5 רבקה שמעה את מה שאמר יצחק לעשיו בנו. כשיצא עשיו לשדה לצוד עבור אביו, 6 אמרה ליעקב בנה: "שמעתי את אביך אומר לעשיו אחיך, 7 'הבא לי ציד ועשה לי מטעמים. אחרי שאוֹכַל אברך אותך בנוכחות ה' לפני מותי'. 8 שְמע בקולי ועשה את מה שאני מצווה עליך. 9 לך בבקשה אל הצאן והבא לי משם שני גדיי עזים טובים כדי שאעשה מהם מטעמים שאביך אוהב. 10 הגש לו אותם לאכול, והוא יברך אותך לפני מותו".
11 "אבל עשיו אחי שעיר ואני חלק!", אמר יעקב. 12 "אם ימשש אותי אבי, יֵדע שאני מְרמה, וכך אביא על עצמי קללה במקום ברכה!".
13 "אקח את הקללה על עצמי, בני. שמע בקולי והבֵא לי את מה שביקשתי".
14 יעקב הלך והביא את הגדיים לאמו, והיא בישלה מהם מטעמים שאהב אביו. 15 לאחר מכן לקחה את בגדיו היפים של עשיו בנה הבכור שהיו בביתה והלבישה בהם את יעקב בנה הצעיר. 16 על צווארו וידיו הלבישה את פרוות הגדיים. 17 אחר כך נתנה ליעקב את המטעמים ואת הלחם שעשתה. 18 יעקב בא אל אביו וקרא: "אבי!".
"כן. מי אתה בני?", שאל יצחק.
19 "אני עשיו, בנך הבכור. עשיתי את מה שביקשת. קום בבקשה, שב לאכול מבשר הציד וברך אותי".
20 "איך צדת כל כך מהר בני?", שאל יצחק את בנו.
"ה' אלוהיך שלח לי ציד", השיב יעקב.
21 "גש אליי ואמשש אותך בני, כדי שאדע אם אתה בני עשיו או לא".
22 יעקב ניגש אל יצחק אביו. האב מישש אותו ואמר: "הקול קול יעקב אבל הידיים ידי עשיו". 23 כיוון שידי יעקב היו שעירות כידי עשיו, לא ידע יצחק מי הוא ובירך אותו.
24 "האם זה אתה, בני עשיו?", שאל יצחק.
"כן", השיב יעקב.
25 "תן לי לאכול מבשר הציד ואברך אותך".
יעקב הגיש את האוכל לאביו ויצחק אכל. הוא גם הביא לו יין ויצחק שתה.
26 "התקרב אליי בבקשה בני ונשק אותי", ביקש יצחק.
27 יעקב ניגש אל אביו ונישק אותו. האב הריח את בגדי עשיו בנו ובירך את יעקב: "ריח בני כריח שדה שאלוהים בירך! 28 יתן לך אלוהים מטל השמים ומטוּב הארץ, ודגן ויין לרוב. 29 עמים ישרתו אותך ולאומים ישתחוו לך. על אחֶיך תמשול ובני אמך ישתחוו לך. מי שיקלל אותך יקולל, ומי שיברך אותך יבורך".
30 יצחק סיים לברך את יעקב. ברגע שעזב יעקב את אביו הגיע עשיו עם הציד. 31 גם עשיו עשה מטעמים והביא אותם לאביו.
"אבי, קום ואכול מבשר הציד של בנך וברך אותי", אמר עשיו לאביו.
32 "מי אתה?!", שאל יצחק.
"אני עשיו, בנך הבכור".
33 יצחק נבהל מאוד מאוד: "אם כך, מי צד ציד, הגיש לי לאכול ממנו, ומכל מה שהגיש לי אכלתי עוד לפני שהגעת? בירכתי אותו והוא אכן יהיה מבורך".
34 כאשר שמע עשיו את דברי אביו, זעק זעקה גדולה ומלאת כאב. "ברך גם אותי, אבי!", התחנן.
35 "אחיך לקח ממני את ברכתך במִרמָה", אמר יצחק.
36 "האם לחינם נקרא שמו יעקב?", אמר עשיו. "כבר פעמיים רימה אותי! את הבכורה לקח, ועכשיו לקח גם את ברכתי! האם לא שמרת לי ברכה כלשהי?!".
37 יצחק ענה: "הרי נתתי לו את הזכות למשול בך ובכל אֶחיו. גם דגן ויין נתתי לו! מה נותר לי לעשות למענך בני?".
38 "האם יש לך רק ברכה אחת אבי? בבקשה ממך, ברך גם אותי", ביקש עשיו ופרץ בבכי.
39יצחק השיב: "רחוק מיבול הארץ תשב, רחוק מטל השמים. 40 בזכות חרבך יהיה לך רכוש ואת אחִיך תשרת. אך כאשר תמרוד תשתחרר ממנו".
41 עשיו שנא את יעקב בגלל הברכה שבירך אותו אביו. "כאשר יעברו ימי האבל על מות אבי, אהרוג את אחי", חשב בלבו.
42 רבקה שמעה על תכניתו של עשיו בנה הבכור. היא קראה ליעקב בנה הצעיר ואמרה לו: "עשיו אחיך מתכוון להרוג אותך. 43 עכשיו, בני, שמע בקולי וברח אל לָבָן אחי שבחָרָן. 44 התגורר אצלו זמן מה, עד שיֵרגע אחיך מכעסו. 45 כשאחיך לא יכעס עליך עוד וישכח את מה שעשית לו, אשלח להחזיר אותך משם. מדוע אאבד את שניכם ביום אחד?".
46 אחר כך אמרה רבקה ליצחק: "חיי נמאסו עליי בגלל בנות חֵת. אם יקח יעקב אישה מבנות חת האלה או מבנות הארץ האחרות, למה לי לחיות?".