תנ"ך מבואר

ספר מיכה פרק א

1 דְּבַר־יהוה אֲשֶׁר הָיָה, אֶל־מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי, בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה; אֲשֶׁר־חָזָה עַל־שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלָיִם׃

2 שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם, הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ; וִיהִי אֲדֹנָי יְהוִה בָּכֶם לְעֵד, אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ׃ 3 כִּי־הִנֵּה יהוה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ; וְיָרַד וְדָרַךְ עַל־במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ׃ 4 וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו, וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ; כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ, כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד׃ 5 בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל־זֹאת, וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל;
מִי־פֶשַׁע יַעֲקֹב, הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן, וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה, הֲלוֹא יְרוּשָׁלָיִם׃ 6 וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם; וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ, וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה׃ 7 וְכָל־פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ, וְכָל־אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל־עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה; כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה, וְעַד־אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ׃ 8 עַל־זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, אֵילְכָה שילל (שׁוֹלָל) וְעָרוֹם; אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה׃ 9 כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ; כִּי־בָאָה עַד־יְהוּדָה, נָגַע עַד־שַׁעַר עַמִּי עַד־יְרוּשָׁלָיִם׃



10 בְּגַת אַל־תַּגִּידוּ, בָּכוֹ אַל־תִּבְכּוּ; בְּבֵית לְעַפְרָה, עָפָר התפלשתי (הִתְפַּלָּשִׁי)׃ 11 עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה־בֹשֶׁת; לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן,
מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל, יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ׃ 12 כִּי־חָלָה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת; כִּי־יָרַד רָע מֵאֵת יהוה, לְשַׁעַר יְרוּשָׁלָיִם׃
13 רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ; רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת־צִיּוֹן, כִּי־בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל׃ 14 לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים, עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת; בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב, לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃ 15 עֹד, הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ, יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה; עַד־עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל׃ 16 קָרְחִי וָגֹזִּי, עַל־בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ; הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר, כִּי גָלוּ מִמֵּךְ׃ {ס}
1 זה דבר ה' שנמסר למיכה ממוֹרֶשֶׁת בימי יוֹתָם, אָחָז ויחִזְקִיָה מלכי יהודה, הדבר שניבא על שומרון ועל ירושלים.
שומרון
2 "שִמעו כל העמים, הקשיבו הארץ וכל החיים בה, אדוני ה' יעיד נגדכם, אדוני מההיכל הקדוש שלו. 3 הנה ה' יוצא ממקומו. הוא יורד ומהלך על ראשי ההרים. 4 ההרים ימסו מתחתיו והעמקים יתבקעו כמו שעווה מפני אש, יזרמו כמו שֶמים זורמים במורד. 5 כל זה בגלל פשעו של יעקב, בגלל חטאי עם ישראל.
"מי אשם בפשעו של יעקב, האם לא שומרון? מי אשם בפולחן האלילים ביהודה, האם לא ירושלים? 6 אהפוך את שומרון לגל אבנים, לשטח המתאים לכרם. אדרדר את אבניה אל העמק ואת יסודותיה אחשוף. 7 כל פסלי האלילים שלה ישָברו לרסיסים, כל מה שניתַן לה כשכר זונה ישָרף באש, את כל פסלי האלילים שלה אחריב. כשם שהיו שכר זונה, כך הם ישובו להיות שכר זונה. 8 על זה אתאבל ואבכה, אלך יחף וערום, איילל כמו תן, איאנח כמו בת יענה*. [בת יענה – עוף טורף] 9 אין מַרפא לפצעי שומרון, הם הגיעו עד יהודה, עד שער עמי, עד ירושלים".
יהודה
10 "בְּגַת אל תגידו, אל תבכו. בבית לעַפְרָה התגלגלו בעפר. 11 צאו, תושבי שָׁפִיר, כשאתם ערומים והאברים שלכם חשופים. תושבי צַאֲנָן לא יָצאו.
"בבית האֵצֶל יש אֵבל גדול. האויב יחנה סביבכם. 12 תושבת מָרוֹת מְקווה לטוב אבל אסון בא מאת ה' אל שער ירושלים.
13 רִתמי את המרכבה לסוס המהיר, תושבת לָכִישׁ, בך נמצאו פשעי ישראל. זה החטא הראשון של ציון. 14 לכן תיתני מס תמורת מוֹרֶשֶׁת גַת. מלכי ישראל יתאכזבו מבתי אַכְזִיב*. [אכזיב – עיר ביהודה] 15 בנוסף, אביא יורש על תושבי מָרֵשָׁה. עד עֲדוּלָם יגיעו מכובדי ישראל. 16 גִזזי וגלחי את ראשך לאות אבל על בנייך המפונקים, עשי לך קרחת גדולה כמו קרחת של נשר, כי בנייך יִגלו ממך".