מגילת אסתר מתארת אירוע שקרה לעם ישראל במהלך היותו בגלות תחת שלטון המלך הפרסי, אחשוורוש (460 לפנה"ס). עם ישראל לא היה העם היחידי שהוגלה וסבל, אך הנו העם היחידי אשר הניסיון להשמידו עומד בעדיפות עליונה ברשימת החיסול של השטן! עוד ניווכח מדוע.

זוהי זכות המוטלת על כל ירא אלוהים לקרא את כל עשרת הפרקים, אך כאן נלמד את סיפור המסגרת והנקודות העיקריות שבמגילת אסתר.

חמש דמויות עיקריות בסיפור:

1. אחשורוש המלך: מלך פרס החולש על 127 מדינות. בשנה השלישית למלכו עשה המלך משתה בן 180 יום לכל שריו ועבדיו. המילים "משתה" "ויין" חוזרים על עצמם 29 פעמים. אחשוורוש הינו דוגמא טובה ללמדנו את הנזק שבשכרות.

2. המן: עוזר המלך המגיע לדרגה רמת מעלה, ומנצל את דרגתו לבקש את השמדת העם היהודי.

3. מרדכי היהודי: בן דוד של אסתר (הדסה) אשר לקח אותה תחת חסותו לאחר שהתייתמה (ב 15).

4. אסתר: בת דודו של מרדכי אשר הפכה למלכה (ב' 7).

5. ושתי: אישתו של המלך אחשוורוש אשר סירבה להופיע למשתה שבו נדרשה להראות את יופייה לפני נכבדי המלך ובשל כך הפסידה את כיתרה.

את הסיפור הכללי כמעט כולם מכירים; אך כשבוחנים את הפרטים בין השורות מגלים דברים מופלאים אשר מבהירים לכל אדם את יד אלוהים לאורך כל הספר, למרות ששם אלוהים המפורש לא כתוב בכל המגילה.

הבה נכיר את מרדכי היהודי:

בפרק ב 5 כתוב שמרדכי הנו צאצא לאיש בשם קיש משבט בנימין:

"אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִישׁ אִישׁ יְמִינִי".

בספר שמואל א פרק ט 1 כתוב כי קיש היה אביו של שאול המלך:

"וַיְהִי־אִישׁ מִבִּן־יָמִין (מִבִּנְיָמִין), וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן־אֲבִיאֵל בֶּן־צְרוֹר בֶּן־בְּכוֹרַת בֶּן־אֲפִיחַ בֶּן־אִישׁ יְמִינִי; גִּבּוֹר חָיִל. וְלוֹ־הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל..."

אם כן, מרדכי הנו צאצא ישיר ממשפחת שאול המלך. ראוי לציין שהמחבר אינו מציין רשימת יוחסין מלאה ומפורטת אלא רק מציין מספר שמות מצומצם כדי להבהיר שמרדכי הינו צאצא לקיש משבט בנימין.

המן, שהיה אחד מהמקורבים ביותר למלך אחשוורוש, מוזכר כצאצא לאדם בשם אגג:

"...בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי..." (ג 1).

בספר שמואל א פרק טו 9-33 אנו למדים כי אגג היה מלך עמלק אשר שאול לא הרג מיד, למרות שנצטווה על-ידי אלוהים להשמידו.

אם כן, בעוד שמרדכי הנו צאצא ישיר לשאול המלך, המן הנו צאצא ישיר לאגג, מלך עמלק.

האם יש חשיבות לנתונים אלו?

עם ישראל ובני עמלק

לעם ישראל יש חשבון ארוך עם עמלק. כבר בספר שמות פרק יז 8-16 מוזכר הקרב שנערך בין ישראל לעמלק. בשלב כה מוקדם ציווה ה' כי יש להשמיד את עמלק מעל פני האדמה.

בספר דברים פרק כה 17-19 אלוהים מזכיר את הפקודה: להשמיד את עמלק.

מדוע? - מכיוון שהעם הזה היה מזנב בישראל, פוגע בחלשים ובחסרי ההגנה.

עמלק לא נלחם מכיוון שעם ישראל תקף אותו, הוא לא היה צריך להגן על אדמתו - הוא לא אוים! עמלק בחר לתקוף מתוך שנאה ורוע את החלשים, זקנים וטף, מאחור. עמלק היה שטוף שנאה כלפי ישראל.

ובכן, שאול בהיותו מלך, נצטווה להשמיד את העמלקים (שמואל א פרק טו); הוא לא מילא את המשימה שהוטלה עליו.

לפעמים אנו לא מבינים את סיבת הפקודה הקשה של אלוהים, אך ברבות השנים אנו לומדים כי אלוהים אמנם צדק. גם אם אנו לא מבינים את תכלית המצווה, עלינו לקיימה מתוך ציות ויראה לאלוהים. בספר משלי פרק ג' אנו למדים לבטוח בדבר אלוהים בכל עניין ותחום ולא לסמוך על בינתנו.

המן גדל בחצר המלך אחשוורוש, ולמרות העושר והכוח שהורעף עליו, הציקה לו העובדה כי מרדכי היהודי אינו משתחווה לו:

"וְכָל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כּורְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי־כֵן צִוָּה־לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי, לא יִכְרַע וְלא יִשְׁתַּחֲוֶה" (ג 2).

מזימת המן

המן החליט לפתור את הבעיה ששמה "מרדכי" אחת ולתמיד:

"וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלוח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי" (ג 6).

הוא ביקש מהמלך להשמיד את כל העם היהודי, בדיוק כמו שציווה אלוהים על ישראל: להשמיד את כל עמלק!

המן ניגש למלך ותיאר את אותם היהודים:

"... יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד, מְפֻזָּר וּמְפורָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שׁונוֹת מִכָּל־עָם, וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עושִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שׁוֹוה לְהַנִּיחָם..." (ג 8-9).

שימו לב לאופן שבו המן תיאר את היהודים.

א. הם שונים, מפוזרים, דתם שונה ואינם עושים את דת המלך.

אמת היא שהעם היהודי שונה משאר העמים וזאת מכיוון שהם עובדים אל חי וקיים ולעומת זאת הגויים עבדו אלילים פרי דמיונם.

ב. ולמלך אין שווה להניחם, משמע, אינם מועילים ואין כל הבדל בין אם הם ימותו או יחיו.

במילים אלו המן שיקר מכיוון שהעם היהודי היה נאמן למלך בכל מקום שבו חי.

המן משתמש באותה שיטה שבה השטן השתמש כאשר ניסה לפתות את חווה לאכול מפרי העץ האסור. השטן השתמש באמת ושקר כדי לפתות את חווה. המן היווה פה לשטן כדי להגשים את אותה תכלית - הרס תוכניתו של אלוהים.

אם העם היהודי ייכחד, גם תיבטל תוכניתו של אלוהים להביא את המשיח אשר צריך לבוא מהעם היהודי כדי להושיע את בחירי אלוהים בכל העמים. התקפתו של המן נגד העם היהודי היוותה התקפה ישירה נגד ריבונותו של אלוהים. למרות שחלפו שנים רבות מאז תקופת המן, אנו שומעים כמעט בכל דור את אותה הרטוריקה מפי צוררי יהודים בעמים שונים.

גם היטלר תיאר את היהודים כמיותרים וכמזיקים אשר ייטב לעולם בלעדיהם.

בימינו נשיא אירן אחמדיניג'ד אינו חוסך במילים כדי לתאר את עם ישראל כ"גידול ממאיר" אשר ייטב לעולם אם יתפטר ממנו מהר ככל האפשר. נשיא אירן מתאמץ כדי להשיג ולייצר נשק שבעזרתו יוכל למחוק את ישראל מעל פני האדמה.

כמו שהמן כשל ונכנע לפני מרדכי, כך אני משוכנע שאלוהים עתיד להשפיל את נשיא אירן אחמדיניג'ד בדרך מקורית.

אלוהים מושיע את העם היהודי מצוררים שכאלו לא בגלל צדקת העם. אלוהים עושה זאת מכיוון שמילתו נמצאת במבחן. אילו עם ישראל יחזור בתשובה כנה למושיע ישוע, אז אפילו לא יצוצו צוררים נגד העם.  

המועד נקבע

המלך הסכים להשמיד את העם היהודי כולו ביום אחד: יג בחודש אדר. הרי עוזרו הרם, המן, אמר שאין כל ערך לעם הזה! המן, שמח וטוב לב, הולך לביתו.

יום "יג באדר" לא נקבע באקראי כיום השמדת היהודים. בתקופה המדוברת, תאריך מעין זה היה נקבע רק לאחר התייעצות עם המכשפים, חרטומים ואיצטיגנינים. כל אלו היו מגידי עתידות ואסטרולוגים שתפקידם היה לחזות את התאריך שבו הייתה מובטחת הצלחה לפעולה (ראה לדוגמה את ספר דניאל פרקים ב, ד).

ועוד פרט חשוב: שימו לב לתאריך בו הפילו את הפור לפני המן! כתוב לנו באסתר ג 7:

"בַּחודֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא־חודֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר, הוּא הַגּוֹרָל, לִפְנֵי הָמָן."

"ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב..."

המן הרשע היה מודע היטב לחגי היהודים. ביום לפני חג הפסח הוא יושב עם יועציו וביחד מתכננים את השמדת העם היהודי. איזה חג חוגג עם ישראל ביום י"ד בניסן בין הערביים? - יציאת מצריים! את השחרור מהעבדות! פסח! (ויקרא כג 5).

המן הרשע בוודאי חשב בליבו שהעם היהודי הזה לא יחגוג יותר חג חירות. גם אם הם התגברו על פרעה מלך מצרים, הוא האמין שהעם היהודי לא יוכל להינצל מתוכנית ההשמדה שהוא הגה.

המן צחק בלבו: "שיהיה לכם לבריאות, יהודים! נקו, שחטו לכם כבש, בשלו, תחגגו - ואני אדאג שיהיה זה הפסח האחרון שלכם. מהגלות הנוכחית לא תצאו לחופשי."

תוכניתו של המן כמוה כהתרסה נגד אלוהים ולכן הוא ניצב לא רק נגד העם היהודי אלא נגד אלוהים בכבודו ובעצמו.

נשאלת השאלה – כיצד זכה מרדכי להימצא בקרבת הארמון ולקבל מידע פנימי מסווג?

בעת ההיא מספר לא מבוטל של יהודים היו מעורים בחברה הפרסית ולא היו אדוקים בדתם. חלק מסריסי המלך היו יהודים וכך יכלו לשמוע ולדעת מידע מסווג. מורדכי קיבל את המידע הנחוץ ככל הנראה מסריסים יהודים המשרתים את המלך בארמון.

הקנאה הדתית באה בעקבות הרדיפה והצרה על היהודים. ראה לדוגמא את נחמיה כטועם משקה המלך (נחמיה א-ב).

פועלים להצלה

מרדכי שמע את הוראת המלך ופנה אל אסתר כדי שתפנה אל המלך שישנה את פקודתו. אסתר חששה ללכת למלך ללא הזמנה, כי העונש על כך היה - מוות:

"כָּל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל־אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לא־יִקָּרֵא, אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט־לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת־שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה. וַאֲנִי לא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם" (ד 11).

מרדכי הזכיר לאסתר כי ייתכן שעמדתה ניתנה לה מאלוהים רק כדי שתפעל למען עמה; אך אם תיסוג, עליה לדעת כי גורלה לא יהיה שונה משאר עמה, והעזרה תבוא ממקום אחר:

"כִּי אִם־הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית־אָבִיךְ תּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ, אִם־לְעֵת כָּזאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (ד 14).

המילים "מִמָּקוֹם אַחֵר" הנם הרמז היחידי לשם אלוהים במגילת אסתר!

בעוד היהודים מתפללים, צמים ומתאבלים, ממשיך המן להתענג מתכניתו (ה 14).

אסתר החלה לפעול! היא מגיעה אל חצר המלך, והוא מאשר את כניסתה. חסד אלוהים החל לפעול גם לעיני אסתר. המלך מבין שיש דבר על לבה ואומר לה:

"מה־לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וּמַה־בַּקָּשָׁתֵךְ עַד־חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ" (ה 3).

אסתר מזמינה את המלך למשתה שהיא עורכת לכבודו. כמו כן, היא כוללת את המן בהזמנתה.

 "וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ: מַהֲרוּ אֶת־הָמָן, לַעֲשׂוֹת אֶת־דְּבַר אֶסְתֵּר".

במשתה חוזר המלך על הבטחתו לאסתר ובהזדמנות זו היא אומרת לו שביום למחרת, במשתה נוסף, היא תגלה לו את אשר על לבה.

המן חוזר לביתו שמח ומאושר, אך את שמחתו הורס מרדכי שאינו משתחווה לו:

"וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת־מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלא־קָם וְלא־זָע מִמֶּנּוּ, וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל־מָרְדֳּכַי חֵמָה" (ה 9).

המן חולק את כעסו על מרדכי עם אשתו זרש והעצה שקיבל ממנה ושאר חבריו הייתה:

"... יַעֲשׂוּ־עֵץ גָּבוהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבּוקֶר אֱמור לַמֶּלֶךְ, וְיִתְלוּ אֶת־מָרְדֳּכַי עָלָיו, וּבא־עִם־הַמֶּלֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ; וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ" (ה 14).

רֶוַח וְהַצָּלָה ... מִמָּקוֹם אַחֵר!

באותו הלילה, נדדה שנתו של המלך אחשוורוש (פרק ו). על מנת להעביר את הזמן, קראו משרתיו את ספרי הזיכרונות. שם הוזכר כי מרדכי הציל את המלך ממוות כאשר שני שומריו קשרו להרגו:

"בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יושֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, שְׁנֵי־סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשּׁומְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלוחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרושׁ. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל־עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (ב 21-23).

המלך הבין כי מרדכי לא תוגמל, ולכן שקל לתגמלו על פעולתו. בבוקר מגיע המן אל המלך שמח וטוב לב כדי לבקש רשות לתלות את מרדכי. אך בטרם פוצה את פיו, המלך שואל אותו:

"מַה־לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?" וַיּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ: "לְמִי יַחְפּוץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי?!" (ו  6).

המן משוכנע כי המלך מתכוון אליו, ולכן מציע:

"יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ־בּוֹ הַמֶּלֶךְ, וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּראשׁוֹ; וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל־הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפָנָיו: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (ו 8, 9).

הדבר מצא חן בעיני המלך, והוא אמר להמן: לך מהר ותעשה את כל שאמרת, למרדכי היהודי!

"... מַהֵר קַח אֶת־הַלְּבוּשׁ וְאֶת־הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה־כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי!" (ו 10).

מעניין איך נראו פניו של המן באותם הרגעים! המן מושפל וחפוי ראש, חוזר לביתו ומספר לאשתו ולידידיו את שקרה.

כשאשתו וידידיו שמעו אודות השפלתו מול מרדכי היהודי, הם אמרו לו:

"אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפּול לְפָנָיו לא־תוּכַל לוֹ, כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" (ו 13).

הפסוק הזה מבהיר לנו שידיעת הכתוב בתנ"ך היהודי היה ידוע גם לגויים. כבר אז ידעו הגויים שלאלוהים יש תוכנית עבור העם היהודי והנוגע בהם מסתבך עם אלוהים (בראשית י"ב 3) - הלוואי שהגויים היו מאמצים זאת היום! במקום להרוג, היו מנסים להתפלל עבורנו כדי שנשלים עם מושיענו, ישוע המשיח.

למרות שהמן ידע את שאמרו לו חכמיו בנוגע ליהודים, הוא לא חזר משנאתו ותכניתו.

עוד הוא בביתו, מגיעים אליו שליחי המלך להביאו למשתה שערכה אסתר עבור המלך.
באותו מעמד, אסתר סיפרה לאחשוורוש את תכניתו השטנית של המן (פרק ז). כשהמלך הבין את המזימה של המן, הוא ציווה לתלותו על אותו עץ התליה שהוכן עבור מרדכי:

"וַיִּתְלוּ אֶת־הָמָן, עַל־הָעֵץ אֲשֶׁר־הֵכִין לְמָרְדֳּכָי" (ז 10).

ישועה גדולה לעם היהודי

המן אמנם מת, אך עדיין לא נפתרה בעיית הרדיפה נגד היהודים.

אסתר ביקשה מהמלך שיוציא צו לבטל את הצו הקודם המאפשר לתושבי הממלכה להרוג את היהודים ביום אחד, יג בחודש אדר:

"יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת־הַסְּפָרִים, מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, אֲשֶׁר כָּתַב, לְאַבֵּד אֶת־הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ" (ח 5).

תשובתו של המלך הייתה מאוד מעניינת: "אינני יכול להפר את שכתבתי" (ח 8);

"...כִּי־כְתָב אֲשֶׁר־נִכְתָּב בְּשֵׁם־הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב."

אותם מלכים החשיבו עצמם כאלים, וכאלו שאינם טועים (ראה ספר דניאל פרק ו).

הפתרון הנפלא שנמצא היה שהמלך אפשר ליהודים להתגונן ולפגוע בכל מי שיעז לעמוד נגדם:

"...לְהִקָּהֵל וְלַעֲמוד עַל־נַפְשָׁם, לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרוג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אותָם טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (ח 11). 

התוצאה הייתה שמחה רבה וישועה גדולה לעם היהודי כולו! אלוהים קיבל כבוד, ורבים שבו בתשובה:

"וּבְכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל־עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, כִּי־נָפַל פַּחַד־הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" (ח 17).

מהרדיפה נגד היהודים יצאה ברכה רבה לגויים רבים. הם זכו לשמוע אודות אלוהים, תורתו ותוכניותיו ולמדו שיהוה הינו אל חי וקיים ולא כמו אליליהם.

היום אנו חוגגים את חג הפורים על שם הפור - הגורל, שהטיל המן:

"בַּחודֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא־חודֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר, הוּא הַגּוֹרָל, לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחודֶשׁ לְחודֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר, הוּא־חודֶשׁ אֲדָר" (ג 7).

"עַל־כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל־שֵׁם הַפּוּר, עַל־כֵּן עַל־כָּל־דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזּאת; וּמָה־רָאוּ עַל־כָּכָה, וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם" (ט 26).

ל ס י כ ו ם :

א. למרות ששם אלוהים אינו מוזכר במפורש, הרי שריבונות אלוהים מרחפת על כל מילה בספר.
מאז בראשית, מנסה השטן להשמיד את עם ישראל מכיוון שהמשיח עתיד לצאת ממנו ולהושיע את העולם.
הצלת ישראל הייתה מחויבת, לא בגלל צדקת העם, אלא מכיוון שאמת אלוהים ותכניתו תלויה בקיום עם ישראל.
מגילת אסתר הנה עוד הוכחה שאלוהים אינו מוגבל לאזור, אלא קיים ושולט על הכל ובכול!

ב. המן עשה את שעשה כתוצאה מחוסר ציות של בני ישראל לאלוהים: אי השמדת עמלק.
הדבר נכון גם היום: בכל פעם שאיננו מצייתים לכל דבר אלוהים בשלמות, הספיחים צצים וטופחים על פנינו.
המן מהווה דוגמה לעונש שאלוהים מטיל על אלו הפועלים מתוך גאווה עצמית.
אלוהים מפיל גאים ומרים ענווים.

ג. אותו כוח ששומר על ישראל, שומר גם על כל ילדי אלוהים!

יש לנו אל נאמן שאינו מסיר לרגע את עיניו מאיתנו - מאלו ששמים את ביטחונם בישועתו.