פרק ט' פסוקים 1-5.

שיעור ראשון

באיגרת ששאול שלח לקהילה ברומא הוא סיכם את עקרונות הישועה, הצדקה והחסד של אלוהים לכלל בני האדם.

שאול הבהיר במילים פשוטות שכל בני האדם חוטאים ועברו על מצוות אלוהים. כולם ללא יוצא מן הכלל ראויים למוות. למרות זאת, אלוהים בחסדו החליט להושיע ולהעניק את צדקתו וטוהרו לאלו שהוא בחר מקדם וזאת בגלל אהבתו וחסדו ולא מפני שמישהו מבני האדם היה ראוי לכך.

שאול ציין שישועתו של אלוהים אינה מבחינה בין יהודי לגוי. קריאתו של אלוהים לסליחת חטאים היא לכלל האנושות ושווה בתנאיה לכול מין, גזע ולאום.

ולראיה, שאול מציין את הכלל לישועה: "...ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע..." (אל הרומים י' 9-10. ראה גם אל הגלטים ג' 26-29). הכלל הזה נדרש מכל אדם בין אם הוא יהודי או גוי.

שאול ניצב לפני בעיה שגודלת מיום ליום.

התנ"ך הינו דבר אלוהים אשר ניתן לעולם דרך עם ישראל.

המסר אודות ישוע המשיח הינו מסר יהודי מובהק.

הדבר הטבעי ביותר שגוי כלשהו צריך לראות זה את היהודי מחבק את ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא.

הדבר ההגיוני ביותר היה לראות רוב יהודי בכל קהילה המאמינה בישוע.

אך אידיאל לחוד ומציאות לחוד.

בעוד התנ"ך חוזר ומציין שעם ישראל הינו עם הבחירה של אלוהים ושאלוהים הבטיח לברך את העם הזה ולהגן עליו לעד, המציאות מראה את ההיפך!

• עם ישראל הטוען להיותו בקי ברזי התנ"ך, הינו העם שאינו מזהה את המשיח שהתנ"ך הבטיח.
• העם שיועד להיות עם של כוהנים ושגרירי המשיח, הינו העם שפועל נגד אלו ההולכים אחרי המשיח היהודי ומחשיב אותם לאויביו הרוחניים (דברים ז' 6, רומים ב' 17-20, ג' 1-2).
• הקהילה שהיא גוף המשיח המורכב מיהודים וגויים בנויה מרוב של גויים ומיעוט הולך וקטן של יהודים. האמונה המשיחית מגיעה לקצווי האימפריה אך ההשפעה היהודית הולכת וקטנה.

כשמציאות זו עומדת לנגד עיני כולם, הקהל מסביבו של שאול החל לתהות:

·        איך יתכן שרוב כמעט מוחלט של העם היהודי אינו מאמין בישוע ואינו חלק מהקהילה וזאת למרות שאלוהים מכנה את העם בנו בכורו ודברו ברור בתנ"ך?

• האם אלוהים זנח את העם היהודי?
• האם הקהילה המורכבת מכלל בני האדם שהם גויים ויהודים מאמינים בישוע מחליפה את העם היהודי לעולם?
• האם העובדה שרובו הגדול של העם היהודי דוחה את הבשורה מצביעה על כך שהבשורה איננה אמת?

שאול השליח עונה על השאלות הללו בתשובה ברורה והחלטית: "חס וחלילה..." (י"א 1), ובפרקים ט'-י"א אנו נשכיל להבין מדוע!

בפרקים ט'-י"א שאול מגן על צדקת אלוהים ולשם כך אנו מקבלים שיעור מאלף אודות ריבונותו של אלוהים והבחירה מקדם של ילדיו מקרב ישראל ומקרב הגויים.

ניתן לחלק את פרקים ט' – י"א כדלקמן:

א. פרק ט': מסכם את מעמדו ההיסטורי של העם היהודי

ב. פרק י': את מצבו הנוכחי בו העם דוחה את המשיח

ג. פרק י"א: את מצבו העתידי של העם.

הבה נקרא את פרק ט' פסוקים 1-5:

1. "אמת אני מדבר, במשיח, אינני משקר. מצפוני מעיד עימדי ברוח הקודש.

2. גדול צערי וליבי דואב תמיד,

3. עד כי הייתי מוכן להיות מנודה מן המשיח למען אחי, שהם בני עמי, עצמי ובשרי,

4. בני ישראל: אשר להם מעמד הבנים, הכבוד, הבריתות, מתן התורה, עבודת הקודש וההבטחות.

5. להם האבות, ומהם, מצד יחוסו האנושי, המשיח שהוא מעל כל, אל מבורך לעולמים. אמן."

א. מדוע שאול מתאר את אהבתו לעמו היהודי במילים כה רגשניות וקיצוניות?

עד לפרק ט' ובהמשך האיגרת שאול מציין את מצבו העגום של עם ישראל מבחינה רוחנית. התיאורים של שאול עלולים היו להיחשב כאילו מונעים מתוך שנאה לעמו. על מנת שכך לא יתפרשו דבריו, ושומעיו יבינו שדבריו מונעים מתוך דאגה ואהבת עמו, אומר שאול – '...אני מוכן, לו היה אפשר, להיענש בגהינום לעולמי עד אם בתמורה כל עמי היה נושע...'

ההצעה של שאול אינה מעשית (שכן אדם אינו יכול להפסיד את ישועתו או להעביר "זכויות" לאחר – ראה פרק ח' 34-38) אך מבטאת את רחשי ליבו ואהבתו הכנה לבני עמו כדי שייוושעו.

שאול למד ממורה גדול ממנו, משה רבינו!

בספר שמות ל"ב 30-35 משה ביקש מאלוהים למחוק את שמו מספר (החיים) אם אלוהים מתכוון למחוק את כל עם ישראל מספרו בגלל גודל חטאותיהם. (פרשת עגל הזהב).

האם אהבה שכזו פועמת בלב כל מאמין יהודי? כך ראוי שיהיה בלב כל מאמין.

משה ושאול היו עדים לחטאים גדולים של עם ישראל ולמרות זאת הם הביטו לעבר העתיד, ליום שבו העם הנבחר יגשים את ייעודו. הם בטחו בכך מכיוון שהם הכירו את אלוהים וידעו שהוא עומד בהבטחותיו.

כשהמציאות קשה, זיכרו את חסדי אלוהים בעבר והביטו לעבר התגשמות הבטחות אלוהים בעתיד!

ב. בפסוקים 4-5 שאול מבהיר שמעמדו של העם היהודי (עם ישראל) אצל אלוהים אינו משתנה ואינו תלוי במעשיהם של בני ישראל, אלא מבוסס על הבטחות אלוהים והבריתות שכרת עם ישראל. מעמד העם היהודי תלוי באמת דבר אלוהים ולכן אינו משתנה.

שאול ענה בהחלטיות על שאלה זו בפרק י"א 29: "שהרי אין אלוהים מתחרט על מתנותיו ועל בחירתו..." (אני ממליץ לקרא את הספר "ה' מלך" של ארתור פינק)

שאול כעת מפרט את הסיבות שבעטיין היהודים יכולים לבטוח שלא ייכחדו, והגויים ללמוד שאלוהים לא מאס בכל ישראל ושהבטחותיו תעמודנה לעד, בין אם ניתנו ליהודי או לגוי.

הבה נקרא את פסוקים 4-5:

4. "...בני ישראל: אשר להם מעמד הבנים, הכבוד, הבריתות, מתן התורה, עבודת הקודש וההבטחות.

5. להם האבות, ומהם, מצד יחוסו האנושי, המשיח שהוא מעל כל, אל מבורך לעולמים. אמן."

שאול מפרט שבע סיבות שמציינות את ייחודו של עם ישראל. חלקן מהוות הוכחה חותכת לכך שמעמדו ועתידו של עם ישראל מובטח אצל אלוהים. אלוהים לא זנח את עם הבחירה, אלא מחויב לו גם בעתיד.

1. מעמד הבנים:

שמות ד' 22-23: "...ואמרת אל פרעה, כה אמר יהוה בני בכורי ישראל. ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו, הנה אנוכי הורג את בנך בכורך..."

בני ישראל נבחרו על ידי אלוהים להיות הבן הבכור והמעמד הזה מעניק זכויות. ירושה כפולה והנהגת שאר האחים. אין הדבר מבטיח ישועה וכניסה לגן עדן על בסיס של שייכות לאומית, אלא הזכות הזו שמורה לנבחרים מבני העם הזה. (על כך עוד בהמשך).

אלוהים בחר בעם שיודיע לשאר העמים אודות אלוהים, לייצגו בטוהר וקדושה ולהראות דרך אותו עם את כוחו ואהבתו של אלוהים. (שמות י"ט 6, הושע 11:1, ישעיה מ"ו 3-4).

מכיוון שאלוהים ריבון ובחירתו מושתתת על ידיעה מוחלטת מלכתחילה ומכיוון שהבטחתו עדיין לא מומשה בשלמותה, הרי שעם ישראל עדיין מחכה להתגשמות הזכויות של החלטת אלוהים לגביו. לאור זאת אלוהים אינו יכול להפר את דברו ולזנוח את עם ישראל.

שאול מתייחס לעם ישראל שנולד מאברהם דרך יצחק ודרך יעקב! לעם ישראל הגשמי.

אם אלוהים זונח את בנו בכורו, איזו תקווה יש לשאר הבנים?

2. הכבוד:

הכוונה לכבוד אלוהים ששכן בתוך עם ישראל במשכן ומאוחר יותר בקודש הקודשים שבבית המקדש. נוכחות השכינה ציינה את נוכחות אלוהים בתוך עמו. אלוהים לא ציווה על עמים אחרים לבנות לו מקדש אלא בחר לשכון בתוך עם ישראל, עם בחירתו ובנו הבכור.

שכינת אלוהים בתוך עמו גם בעת שחלק ניכר מהעם אינו נושע ומאמין אדוק מצביע על אהבתו של אלוהים את העם ונחישות בחירתו.

(שמות ט"ז 10, כ"ד 16-17, כ"ט 42-43, ויקרא ט' 23, שמות כ"ה 22, מ' 34, מלכים א' ח' 11).

3. הבריתות

ברית היא הבטחה מחייבת או חוזה. כשאלוהים כורת ברית חד צדדית עם אדם או עם, (כגון ברית אברהם בבראשית ט"ו), כל הבטחותיו מבוססות על תכונותיו, אופיו וכוחו בלבד.

בתנ"ך כתובות שש בריתות:

א. הברית עם נוח – בראשית ט' 8-17. אלוהים הבטיח שלא ישמיד עוד את כלל האנושות במבול. הקשת בענן היא סימן לתזכורת עולם. קיום ההבטחה תלוי באלוהים בלבד.

אלוהים עד היום לא השמיד במבול את האנושות למרות שרוב האנושות אינו מאמין בו.

אלוהים נאמן להבטחותיו ואין זה משנה למי הן ניתנו!

ב. ברית אברהם – בראשית י"ב ופרק ט"ו. אלוהים הבטיח לאברהם שיקים מזרעו עם ויתן לעם זה את ארץ כנען לנחלה. כשאלוהים עבר בין הבתרים אברהם היה ישן. קיום כל ההבטחות של ברית זו תלויות באלוהים ולא באברהם או בצאצאיו.

עם ישראל עדיין לא קיבל לידיו את כל ארץ כנען! ברית זו עדיין מחכה להתגשמות מלאה.

ג. ברית משה – שמות י"ט – ל"א, דברים כ"ז-ל'. אלוהים כרת ברית דו-צדדית המחייבת את שני הצדדים. אם עם ישראל ימלא את כל התנאים, אלוהים יברכו ואם עם ישראל יפר את תנאי הברית, אלוהים יענישם. עם ישראל הפר את הברית פעמים אין ספור ואלוהים אכן העניש את העם במלחמות, מחלות ושאר מכות, אך אלוהים עצמו מעולם לא הפר סעיף

בברית. ראה ירמיה ל"א 32.

ד. ברית השלום עם פנחס הכהן וזרעו – במדבר כ"ה 10-13.

"...והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, תחת אשר קינא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל..." ז"א, שבני פנחס גם בעתיד עתידים לשרת את אלוהים ככוהנים! קיום ההבטחה תלוי באלוהים ולא בפנחס!

ה. ברית ה' עם דוד וזרעו – הקמת ממלכה – שמואל ב' ז' 8-16.

אלוהים הבטיח לדוד שממנו יצא זרע (הכוונה למשיח) שעתיד למלוך לעולם על העולם.

מכיוון שזרע דוד המדובר הינו המשיח ישוע והוא אלוהים הבן, הרי שההבטחה הזו היא גם בין אלוהים האב לאלוהים הבן ולכן התגשמותה אינה מוטלת בספק.

ו. הברית החדשה – ירמיה ל"א 31-34, יחזקאל ל"ז 26, אל העברים ח' 6-13.

אלוהים הבטיח לעם ישראל ברית המחליפה את ברית משה. הברית החדשה היא מקור לשלום ולאחרית עם תקווה. (כ"ט 11). למרות שהברית ניתנה לעם ישראל בראשונה, הרי שכל אדם מוזמן להיכנס לתוכה על סמך אותם תנאים (אל הרומים י' 9-10) וליהנות מברכותיה באופן זהה.  (מתי כ"ו 27, ראשונה לקורינתים י"א 25-27).

הברית החדשה הוקמה על ידי דם הכפרה של המשיח ישוע.

אלוהים הקים את הברית הזו כי היא תלויה בכוחו ובאמת דברו. בעתיד עם ישראל ייכנס כולו לברית זו.

ניתן לומר שקיום מושלם של הבריתות שאלוהים כרת, מלבד הברית בסיני שהייתה ברית על תנאי, תלויות באלוהים בלבד ולא בבני אדם ולכן קיומן והגשמתן מובטח.

לאור זאת, אלוהים לא זנח את עמו כי חלק מהבריתות עדיין לא התגשמו במלואן.

4. מתן תורה

אלוהים נתן לעם ישראל ולא לעם אחר את התורה במעמד הר סיני.

התורה הייתה אוסף מצוות וחוקים שנועדו לקבוע דרך חיים קדושה וטהורה בכל תחומי החיים לחברה שנועדה לייצג את בורא העולם.

א. שאר העמים יכלו ויכולים לראות איך אלוהים נאמן לדברו ומקיים את שהבטיח לעמו המציית לדברו או מתעלם מדברו. כשעם ישראל ציית לאלוהים, הוא ברך אותם ופעל למענם בכל תחום, אך כשהפרו והמרו את מצוותיו אלוהים העניש אותם בצדק. את "הצגת התכלית" הזו רואים כל העמים ולומדים לירוא את אלוהים.

ב. התורה חינכה והכינה את עם ישראל להכיר ולקבל את משיחו. (אל הגלטים ג' 23-25, אל הקולוסים ב' 16-17). עם ישראל עדיין לא מימש את התכלית הזו, ומכיוון שאלוהים לא נותן דבר לחינם הרי שתכלית זו עתידה להתממש. עם ישראל עתיד להכיר את מושיעו המתואר בסמלים ונבואות בתנ"ך. (ראה זכריה י"ב 10)

5. עבודת הקודש

הכוונה לעבודה בבית המקדש. להעלאת הזבחים, הוראת מהותם ותכליתם וחגיגת המועדים המיוחדים.

כל שבט לוי היה עסוק בפעילות הדתית רוחנית הקשורה לבית המקדש. שבט שלם היה כה

מקורב לאלוהים מבחינה פיזית אך גם רוחנית. הכוהנים עסקו בטיהור העם וראו במו עיניהם איך אלוהים פועל. הכהן הגדול נכנס פעם בשנה לקודש הקודשים ויכל לחוות על חייו וליבו את מהות הקירבה לאלוהים. (שמות כ"ט 43-46).

שום עם אחר לא זכה לכזו קירבה ואף מתוך העם הנבחר אלוהים יעד לו שבט אחד, את הלוויים שהוכיחו את נאמנותם לאלוהים במקרה עגל הזהב.

הקירבה הזו מציינת אהבה – דברים ז' 7-9.

6. ההבטחות.

שאול השליח אינו מפרט למה הוא מתכוון במילה "הבטחות" אך הבה נציין מספר אפשרויות הגיוניות. (מע"ש ב' 39, י"ג 32-34, כ"ו 6, גלטים ג' 16,21).

הבטחת ההבטחות היא העובדה שמהעם הזה יבוא המשיח. (בראשית מ"ט 8-10, מיכה ה' 1, ישעיה י"א 1-10, ירמיה כ"ג 4-6, ל"ג 14-16).

הבטחות נוספות מתייחסות להקמת ממלכת המשיח שבה עם ישראל משרת כממלכת כוהנים – שמות י"ט 6-7 .

הבטחה נוספת היא עלית היהודים לארץ ישראל וישיבתם בנחלת ההבטחה השלמה כפי שהובטחה. ראה יחזקאל מ"ז.

ישנם נבואות רבות שעדיין לא התגשמו במלואן כגון: חזון העצמות היבשות – עדיין רוח אלוהים אינה שוכנת בלב עם ישראל. ראה זכריה ח' 23, זכריה י"ד 16-21 ונבואות רבות אחרות.

אם אחת מההבטחות או נבואות אלו לא תתגשם במלואה, הרי שכל דבר אלוהים בטעות יסודו. אם כך הדבר, איזו סיבה יש לגוי לבטוח ולהאמין להבטחת אלוהים אם אותו אלוהים אינו מסוגל למלא את הבטחותיו לבנו בכורו?

7. האבות.

1. אלוהים בחר את אבות האומה כדי שמהם יבוא זרע ההבטחה שהוא המשיח המבורך.

ציון המילה "אבות" מציינת כוונה להמשך, כאילו לציין "בסיס" שעליו בונים. מעין שלב א' שמחייב שלב ב'.

אלוהים קבע את המושג "אבות" כדי לציין שכבר בשלב ההוא הוא ידע את מטרתו הסופית שהיא הקמת עם ייחודי מאותם אבות ושמהם יבוא המשיח.

הבה נתאר זאת במטאפורה:

א. כשבונים בסיס לבנין, בונים זאת מתוך ידיעה ברורה ומוחלטת של התוכנית השלמה. בניית הבסיס נובעת מתוך ידיעה מוחלטת של הקומה האחרונה.

ב. אם כבר בונים בסיס ולא ממשיכים לבנות עליו את הבניין, הרי שבונה הבסיס מוכיח את חולשתו בכל המובנים.

על ידי בחירת האבות אלפי שנים מקדם, אלוהים מוכיח בעליל את ריבונותו כאל.

לאור נתונים אלו ניתן לקבוע שאלוהים ימשיך להיות נאמן להבטחותיו ויעמיד עם ישראל שלם הכורע ברך לפניו. אלוהים אכן אל ריבון. (זכריה י"ב 10- י"ג 1).

2. בתנ"ך מצויות רשימות יוחסין של אבותינו כדי להדגיש את הריבונות של אלוהים בכל המהלכים העתידיים. איך נוכל לדעת אם המשיח אכן מזרע דוד משבט יהודה אם אין בידנו תעודות יוחסין? זאת ללמדנו שאין מקריות וכל הבטחותיו לאישיות כלשהי אכן תתגשמנה.

הרשומות מהוות בין היתר מעין קבלות והוכחות להתגשמות הבטחות אלוהים לאבותינו וזאת דרך צאצאיהם שאותם בחר.

שאול מסיים את פסוק 5 בתיאור אלוהותו הברורה של ישוע המשיח:

5. "...המשיח שהוא מעל כל, אל מבורך לעולמים. אמן."

פסוק זה מצטרף לפסוקים רבים אחרים המבהירים לנו שלמרות שישוע המשיח בא לעולם בדמות אדם מרחמה של מרים, הוא אלוהים בכבודו ובעצמו כפי שנאמר בנבואת ישעיה פרק ז' פסוק 14 ובפרק ט' פסוקים 6-7, ירמיה כ"ג 5-6, ל"ג 14-16, מיכה ה' 1.

הביטחון בישוע אינו בטחון באדם בן תמותה רגיל אלא באלוהים אל עליון.

ישוע הוא אותו "הבן" שבו עלינו לבטוח (תהילים ב' 12) שאם לא כן, חרון אלוהים יבוא עלינו.

אלוהים בחר להביא את בנו המשיח לעולם דרך עם ישראל מתוך תוכנית ברורה וידועה לו מראש שאינה נתונה לשינוי ואינה תלויה בכוחו של גורם אנושי זה או אחר! בין אם הוא יהודי או גוי.

במהלך ההיסטוריה עלו אישים שחרטו על דגלם את השמדת ישראל. הם נכשלו מכיוון שתוכניתם פעלה נגד תוכניתו של אלוהים, ואלוהים מנצח בכל. ראו את פרעה, המן, היטלר...

הבה נסכם עד כה את שלמדנו ונסיק מספר מסקנות.

ישנם הטוענים שמאז שהקהילה קמה, אלוהים התנתק מעם ישראל וכל הבטחותיו וברכותיו מיוחסות לקהילה בלבד.

לימוד הפסוקים מבהיר שאין הדבר נכון.

• לקהילה לא הובטחה נחלה פיזית בארץ כנען!
• הקהילה מעולם לא הייתה "עצמות יבשות" בגולה ורוחניות הקהילה והצלחתה איננה תלויה בישיבתה בארץ ישראל...
• בקהילה אין שבטים ולכן יחזקאל מ"ז אינו יכול להתייחס לקהילה.

כדי לשייך את כל הברכות שאלוהים נתן לעם ישראל כאילו הן הברכות שניתנו לקהילה, יש צורך לעוות נבואות רבות בתנ"ך! התוצאה תהיה הרת אסון.

עמים הטוענים להיותם נוצרים אך דוגלים ברעיון התחליף של ישראל (Replacement Theology) מסתכנים בכך שהם מחנכים דורות של אנשים להתעלם מישראל, בבת עינו של אלוהים. לימוד שכזה מונע מהם את מירב הברכות. "...מברכך אברך ומקלליך אאור..."

אהבת ישראל אינה מחייבת את הגויים המאמינים בישוע להיות "חותמת הגומי" של ישראל אלא דורשת מהם להנחות ולהדריך את ישראל הלא מאמינה לנהוג נכונה וזאת לאור מעמדם מול אלוהים.

חובת כל העמים להתפלל לשלומה של ירושלים. (תהילים קכ"ב 6). שלום בירושלים הינו התנאי לשלום עולמי! התנהגות שכזו מצד הגויים המאמינים בישוע תגרום לעם ישראל לקנא בהם ולחזור בתשובה. תגובה שכזו מצד הגויים המאמינים משמחת את אלוהים כי זה רצונו הקדוש והטהור.

ובכן לאור כל הנתונים הכתובים בפסוקים 4-5 ברור שאלוהים אינו חוזר מהבטחותיו. ברור מעל לכל ספק שהבטחות אלוהים לעם ישראל עדיין תקפות ואינן ריקות מתוכן. הבטחות אלוהים אינן המחאה ללא כיסוי!

ההבטחות ניתנו מתוך ידע מוחלט המתבסס על ריבונותו של אלוהים.

לאור העובדה שהבטחות אלוהים עדיין בתוקף ועם ישראל עדיין עם בחירתו של אלוהים, נשאלות השאלות הבאות:

1. מדוע איננו רואים כל כך הרבה יהודים מאמינים בישוע ומדוע כל העם היהודי אינו מבורך כה רבות?

2. האם אלוהים אינו מסוגל למלא את שהבטיח?

את התשובות נלמד בשיעורים הבאים!